• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

מהדורה 5 [מו"ד 5] קצה העולם המוכר - עץ הרשמה (4\0)

יש לי עוד כמה שאלות טכניות:
1. בעקרון אתה מכניס שחקנים למשחק על פי התאמת הדמות לקמפיין? או לפי מי שמגיש הצעה קודם?
2. יש דדליין להגשת הקונספט של הדמות? צריך להגיש את כולה מוכנה?
3. האם בקרב מצופה ליותר זמינות ותגובות? כי כולנו יודעים מה זה קרב במו"ד 5 😅
 
רקע ראשני, אני אעבוד על 3-4 דבשים לקרקס מאוחר יותר ואוסיף אותם בנפרד.

"תקרא לזה קסם, תקרא לזה אחיזת עיניים, אני אקרא לזה גם וגם.
אם אתה רוצה, אני אשלוף לך את העתיד מתוך החפיסה. רק אל תאשים אותי אם לא תאהב את הקלף שייצא"

קיירן ויילבריר (Caeran Valebriar) נולד לעם הובגובליני עתיק, שסופח אל האימפריה דורות רבים לפני לידתו. בני עמו לא הושמדו ולא אולצו להתכחש לעצמם בפומבי, אך חייהם עוצבו בהדרגה בצל הסדר האימפריאלי, חוקיו, שפתו, ומוסדותיו. הם שמרו על זיכרון, על מסורות, ועל תחושת שייכות פנימית משלהם, אך האימפריה דאגה היטב לכך שהמוכשרים והשאפתנים ביותר יגדלו קרוב אליה, ילמדו את דרכיה, ויתרגלו לחשוב על עצמם כחלק מן השלם הגדול. קיירן היה אחד מאותם צעירים. כבר מגיל מוקדם ניכר בו פוטנציאל מאגי חד ומדויק, לא קסם פראי או בלתי נשלט, אלא כישרון שנראה כאילו הוא מבקש לעצמו מסגרת, עיצוב והכוונה. הוא קלט תבניות במהירות, חיקה תנועות במדויק, ולמד כמעט מעצמו כיצד רצון, משמעת ותנועה מתחברים לכדי כוח. כישרון כזה לא נעלם מעיני האימפריה.


המעבר אל הבירה לא הוצג לו כגזל, אלא כהזדמנות. כמו צעירים מוכשרים אחרים בני עמים שסופחו, גם קיירן הובא אל המרכז במסגרת אותה מדיניות ישנה שביקשה לחזק את נאמנותם של בני השוליים דרך חינוך, הכשרה וקירבה אל מוקדי הכוח. שם למד שפה גבוהה, היסטוריה, חוק, רטוריקה, ואת ההיגיון השקט שעליו נשענה האימפריה, הסדר קודם לכול, והשייכות לשלם גדולה מן השייכות לדם, למסורת או למקום הולדת. עבור נער בעל שכל מהיר ונטייה טבעית למשמעת, הדרך אל מסלול ההכשרה של קוסמי המלחמה הייתה כמעט בלתי נמנעת. האימפריה אהבה בני נוער כמותו, כאלה שניתן ללטש, לכוון, ולהפוך לכלים מדויקים בידיה. קיירן לא רק הצליח שם, הוא הצטיין. הוא למד לראות בקסם לא פלא, אלא כלי. לא השראה, אלא מלאכה. הוא למד כיצד לעמוד, כיצד לנשום, כיצד לחשב טווחים, כיצד להטיל כוח בלי לבזבז תנועה, וכיצד להפוך כישרון למיומנות.


אלא שהאימפריה מעולם לא ביקשה רק את כוחו, היא ביקשה גם את נאמנותו. לא בצורה גסה, לא דרך שרשראות ולא דרך איומים גלויים, אלא בדרך העדינה והמסוכנת יותר. היא נתנה לו חינוך, תחושת ערך, מסלול, משמעת ומקום. היא ביקשה ממנו רק דבר אחד בתמורה, שיראה את כל אלו כמקור זהותו. ככל שקיירן התקדם, כך הבין יותר ויותר שמבחינת המערכת אין הוא אדם מוכשר שבחר לשרת, אלא הצלחה. הוכחה לכך שאפשר לקחת בן לעם זר, לעצב אותו בעמל ובתבונה, ולהפוך אותו לנשק נאמן של הסדר. ודווקא מפני שלא הכול היה שקר, מפני שבאמת למד, באמת התחזק, ובאמת זכה למה שלא היה זוכה לו במקום אחר, ההבנה הזו הייתה קשה יותר. לא היה לו קל לשנוא את האימפריה. הוא פשוט לא היה מוכן להימסר לה בשלמותו.


העריקה שלו לא הייתה רגע של התפרצות, אלא תוצאה של הבנה מצטברת. הוא ראה סביבו צעירים מוכשרים אחרים נעשים מדויקים יותר, יעילים יותר, ובאותה מידה גם קבועים יותר, אנשים שכבר לא שואלים מה הם רוצים להיות, כי מישהו אחר ניסח עבורם את התשובה. קיירן הבין שאם יישאר, לא יהיה עוד צורך לכפות עליו דבר. הוא יתחיל לשמור בעצמו על הסדר שבתוכו. ברגע שהבין זאת, ידע שעליו לברוח לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא לא יצא בסערה, אלא נעלם. הוא השתמש בדיוק בכל מה שלימדו אותו, בתזמון, בהבנת בירוקרטיה, בקריאה נכונה של תנועה ומרחב, וביכולת להיראות שייך בדיוק במקום שבו איש אינו חושד בך. כך יצא מן הבירה בלי דרמה גדולה, מותיר אחריו רק רישום חסר ותחושת כישלון אצל מי שהיה אמור לדעת טוב יותר.


אלא שעריק אינו נעשה חופשי ברגע שבו חצה את שער העיר. קיירן היה חריג מכדי להיעלם באיזו עיירה נידחת, מאומן מדי מכדי לחזור לחיים פשוטים, וקל מדי לזיהוי עבור מי שידע מה לחפש. במשך זמן מה חי בין דרכים צדדיות, תחת שמות קצרים וסיפורים קטנים, נע ממקום למקום בלי לבטוח באיש. ייתכן שהיה נתפס לבסוף, אלמלא מצא אותו הקרקרס, קרנבל נודד של בדרנים, להטוטנים, נגנים, רקדנים, קוראי מזל, שחקני במה ונוכלים קטנים, חבורה שנראתה בעיני רוב האנשים כתערובת של זוהר זול, שקרים יפים ופנסים צבעוניים. מה שהציל את קיירן לא היה הרחמים שלהם, אלא עצם טבעם. הקרקרס ידעו לחיות בתנועה. הם ידעו ללבוש שמות, להחליף פנים, ולבנות אמת זמנית שתחזיק עד תום הלילה. הם לא שאלו יותר מדי כל עוד אדם עבד, תרם ללהקה, וידע לשמור את סודותיו קרוב לחזה.


בתוך הקרקרס קיירן מצא לראשונה דרך להשתמש בכל מה שעבר מבלי להימסר שוב למי שחינך אותו. המשמעת הצבאית שלו התפרקה והורכבה מחדש על הבמה. הדיוק של קוסם מלחמה נהפך לדיוק של אמן קלפים. השליטה שלו בקצב, במרחב ובמבט נהפכה להופעה. הוא למד להסוות כוח אמיתי בתוך מופע, להפוך קסם צבאי לתעלול רחוב, ולעטוף כל הבזק מאגי במחווה אלגנטית, חיוך קל, וזריקת קלף במקום הנכון. הקהל ראה בו קוסם זר ומעניין, הובגובלין פיי עם ידיים מהירות ולשון חלקה. איש כמעט לא ראה את מה שהיה מאחורי החיוך הזה, אדם שעדיין ספר יציאות מחדר, שעדיין זיהה במבט מי נושא נשק, ושעדיין הרגיש לעיתים את ההכשרה הישנה מתקנת את גופו גם שנים אחרי שברח ממנה. הקרנבל לא ריפא את עברו, אך הוא נתן לו דבר שלא היה לו מעולם, זהות שלא נכפתה עליו מלמעלה, אלא נבנתה מתוך בחירה, תנועה ואנשים שבחרו להניח לו להישאר.


עם השנים נעשה קיירן לחלק אמיתי מן הקרקרס. מה שהתחיל כמחסה הפך לבית. הוא למד לא רק כיצד להסתתר ביניהם, אלא גם כיצד להשתייך. הוא התאהב בחופש השביר של חיי הדרך, ברעש הפנסים, בצחוק המזויף למחצה של מאחורי הקלעים, ובתחושה שהאמת אינה חייבת להיות גלויה כדי להיות ממשית. אולם גם הקרנבל לא היה חסין מפני השבר ההולך ומתפשט בעולם. כשהדרכים נעשו מסוכנות יותר, עיירות התרוקנו, שמועות על חורבן, ביזה ורעב התרבו, והסדר הישן החל לאבד את אחיזתו, גם הקרקרס הבינו שתנועה לבדה כבר אינה מספיקה. צריך יעד. צריך עתיד. צריך מקום שאפשר יהיה להיעלם בו לא רק לעונה, אלא אולי לחיים שלמים.


משום כך הצטרפו לשיירה. לא כגיבורים, ולא כקדושים, אלא כאנשים שהעולם הישן אינו מסוגל עוד לשאת. הקרקרס מביאים איתם יותר תועלת מכפי שנדמה לעין, הם יודעים להסיח דעת, להרגיע קהל, לאסוף שמועות, למצוא פרנסה גם במקום עני, ולפעמים גם לזהות סכנה רגע לפני שהמופע נגמר והדם מתחיל להישפך. עבור קיירן, המסע הזה הוא יותר מעוד בריחה. הוא האפשרות הראשונה שהייתה לו אי פעם לגלות מי הוא, כאשר לא האימפריה, לא עמו, ולא אפילו הבמה, מגדירים זאת במקומו. הוא עדיין נושא בתוכו את כל מה שהיה, בן לעם שסופח אך לא נשבר, תלמיד מצטיין של מסלול שמעולם לא בחר בו, עריק שחי שנים תחת זהות בנויה, ובדרן שלמד להפוך הישרדות לאמנות. אך לראשונה, ייתכן שכל החלקים הללו אינם סותרים זה את זה. ייתכן שהם פשוט האדם שנעשה.
 
ממש אהבתי, הרעיון של גיבורים שנשחטים בשביל לקום כשצריך אותם מגניב ונמצא בדיוק באזור של מעשה שטוב לכלל אבל מעלה שאלות מוסריות שרציתי שיהיה באימפריה.
כמה שאלות,
בן כמה גאיוס? כמה שנים הוא חי, וכמה שנים הוא מת?
מה גרם לו להחליט להפוך לאלוף כזה? האם זאת הייתה החלטה שלו? איך הוא התמודד עם ניתוק מחייו הקודמים?
אני אשמח לקשר יותר מוגדר לשיירה, מה אם כמה שוליות מהמקדש שרדו והוא שומר עליהם? או אנשים שהוא הציל במשימה המקורית שלו ועכשיו הוא מרגיש שהם תחת אחריותו?
מוזמן גם ליצור את האל שהוא סוגד לו.

badbug
1.על פי התאמה לקמפיין ולדמויות האחרות. בלי לחץ.
2.קונספט בסיסי צריך להיות מוגש לכל היותר עד סוף שבוע הבא (4.4) (אוסיף זאת להודעה הראשית), אין צורך להכין את הדמות (מכאנית) כולה לפני שאני מודיע מי מתקבל. אבל אני כן רוצה לקבל כל בקשות לחומר צד ג יחד עם הרקע.
3.רצוי, הקצב שרשמתי הוא קצב מינמלי, קצב מהיר יותר יתקבל בברכה, בייחוד בקרבות באמת. אני גם אנסה כמה שיותר לעשות את הקרבות כך שהם בקצב טוב (לדוגמה לאפשר יוזמה בקבוצות במקום יוזמה יחידאית, כדי למנוע מצב שבו שחקן אחד מחקה לתגובה של שחקן אחר)

היה כיף לקרוא. אני אוהב את הניואנס של מישהו שלא בהכרח שונא את המערכת והמסגרת אלא פשוט לא מתאים אליה.
האם קיירן זה השם המקורי שלו או שם שהוא בחר לעצמו?
אני רואה שלגזע ההובוגלוני יש 2 נתונים מספרים שונים, באיזה מהם אתה חושב להשתמש?
נראה שקיירן לא רצה להיעלם לתפקיד של אזרח האימפריה, האם הוא אי פעם ניסה ללמוד\להתחבר למורשת של הגזע שלו או שהוא מתנתק מהם כמו מהאימפריה?
מה הוא חושב על כך שהאימפריה, הגוף שניסה לעצב אותו וסיפק לו את הכלים לשרוד בעולם עוין, נהרסת? שמח? עצוב? מורכב ומוקדם מדי מכדי להגדיר בדיוק?
 
1. אני חושב שזה השם שהוא בחר לעצמו, מרגיש לי שהשם ההובגובליני שלו אמור להיות לא נוח להגייה בשביל האדם ברחוב לצד זה שהוא לא צריך להסתובב בענק עם שלט שהוא עריק (כמה כבר הובים יש שהם גם עריקים)
2. האחד מMonsters of the Multiverse אם זה לא בעייה
3. אני חושב שהוא רחוק מידי בשלב הזה בשביל לחזור לגזע שלו ועמוק מידי בתרבות של האימפריה, הוא כנראה באיזה מיש מאש או משהו מבחינה תרבותית או בכללי עם תרבות של ה"קרקרס" באיזה צורה.
4. נראה לי שהבעייה שלו עם האימרפיה היא שהיא ניסתה להפוך אותו למשהו שהוא לא, זה לא שיש לו יחסי איבה לאימפריה כמו שהוא פשוט לא מתחבר על הדוקרנטיה הצבאית שלה, ככה שזה אומר שהוא לא שמח כי הוא לא רואה סיבה להיות שמח מסבל של אנשים, מצד שני יש לו איזה תקווה כלשהי ביחס לזה שאולי זה יוביל לשיוני בעולם.
 
רקע

אם אתה לא רוצה לקרוא עמוד וחצי בפונדק

High elf Battle smith artificer

היימאר גדל בתקופה של שלום, תקופה בה צבא האימפריה נועד רק להראות מרשים ולהגן על החוק ועל דרכי הסחר, בה האימפריה התרחבה עם הסכמים ועסקאות עם הקבוצות הרבות שרצו להיות חלק מהאימפריה, כי מי לא רוצה להיות חלק מאימפריה משגשגת ומצליחה?

היימאר התחיל את לימודיו בבית הספר האימפריאלי להנדסה ואדריכלות מעשית עם ההנחה שהוא עומד להצטרף לפרויקט הזה, האימפריה צירפה אליה שטח חדש ופורה. היימאר תכנן להגיע לשם כדי להביא אל המקום סדר, לעזור לאנשים שם ליצור מחרשות, לחפור בארות ולהקים טחנות. הוא דאג ללמוד הכל מהכל, והפגין כישרון בכל תחום שבו הציב את מוחו: בעבודה עם עץ, אבן ומתכת.

אבל, כשהוא סיים את לימודיו, האימפריה נראתה מאוד שונה. היא הציבה את גבולותיה לא בעמקים הפוריים, אלא בהרים הגבוהים ומלאי המכרות עמוק יותר אל הלא נודע. ובהרים הללו קבוצת ענקים אספה את השבטים ששכנו בהר יחד כנגד האימפריה. ובעת שהצבא האימפריאלי אסף את כוחותיו להתעמת עם האויב, הצורך שלו באנשים שתפקידם היה לצייד ולתחזק את החיילים הרבים סחף את היימאר יחד איתם.

את כל העבודה שלו היימאר נאלץ ללמוד שוב מאפס. הוא עבר שיעורים מהירים על חישול נשק ושריון מחרשי הצבא חסרי הסבלנות בהכנה לצייד כל מגויס חדש רק בטוב ביותר שהאימפריה מספקת לחייליה. המגפיים שתכנן שיעמדו לכמה שיותר זמן בהליכה איטית ובלתי פוסקת בשדות שטוחים הוכיחו את עצמן חסרות תועלת עבור חיילים שעומדים לטפס על מדרונות תלולים וקפואים. הניסיון שלו בעבודה באבן, ידע שנועד לבנות אמות מים ובתים בא לידי ביטוי במציאת נקודות החולשה של מבצרי אויב: פלאים אדריכליים שעמדו במשך מאות שנים נגד מזג האוויר ההרסני של פסגות ההרים נפלו למרות האימפריה.

אבל גרוע יותר מכל היו המתים, אחרי כל יום בו הצבא ניסה להתקדם ולהשיג פסגה נוספת, בין אם הם הצליחו או נכשלו, היימאר ראה בערך את אותה הכמות של גופות חוזרת אל המחנה, ותפקידו של היימאר הייתה לחלץ כל פיסת ציוד שמישה מהגופה, לספק לאלה שיבואו אחריו.

נקודת השבירה של היימאר הייתה כשהוא הבין שהוא השקיע ימים שלמים בניסיון למצוא דרך יעילה לחפור באדמת ההרים הקפואה אך ורק כדי לקבור את החיילים המתים. משהו היה שגוי בעולם סביבו. ולראשונה, הוא הבין מה: אלו שניהלו את המלחמה ראו את החיילים שלהם ואת הציוד שהם נושאים כאותו הדבר - כלים לשימוש, כלים ניתנים להחלפה.
סדר הוא טוב, סדר הוא רחמים וצדק. אבל סדר הוא עבודה משותפת, סדר הוא לא פסלונים על לוח.

היימאר שקל לברוח, לערוק מתפקידו, אם הוא לא היה חושב על פתרון עדיף. אותו הפתרון כמו לכל בעיה אחרת שהייתה לו: הוא צריך לבנות משהו, עד כה הבעיה הייתה שכל נשק שהוא הכין היה צריך להיאחז על ידי אדם, הוא היה צריך להכין כלי שלא נאחז, Instrumentum quod non tenet. הוא הגיש בקשת מחקר אל מפקדיו, וזכה להתרחק ממרכז זירת הקרב אל איזורים שקטים יותר בהם יוכל לחקור.

ההתחלה הייתה טובה, נראה שהיימאר לא היה היחיד עבורו הגישה הזו של האימפריה הייתה בעיה, והוא אסף סביבו בעיקר אנשים דומים לו, עם זיקה לבנייה ועבודה מכאנית, יחד עם עוד כמה מעלים באוב ומזמני שדים עם גישה דומה לשלו אך עם כיוון שונה מאוד. הם התקדמו בקצב מרשים, כשרק כמה שנים לאחר מכן, היימאר סיים לבנות את אב הטיפוס הראשון שלו, שזכה לכינוי "כלי האימפריה", "Instrumentum imperii", בונה אותו בדמות של גריפון, עם ראש שנועד לדמות בבירור את הנשר האימפריאלי.

זו הייתה אמורה להיות הנקודה בה היימאר המשיך להתקדם במחקר, ליצור פלוגה של חיילי מתכת שיבטיחו שאף חייל לא יצטרך למות יותר. אבל הוא נתקע, הגיע למבוי סתום. ליצור יותר מכלי אחד דרש כמות אדירה של קסם, וגם אם יכולת לעשות משהו כזה, אי אפשר לשלוט ביותר מכלי אחד באותו הזמן. באותו הזמן, אלו שעבדו עם היימאר התחילו לעזוב, לאחר שההרים נכבשו, נדרשו פעם נוספת חרשים רבים כדי לדאוג לצייד את הלגיון התשיעי שיעבור הלאה אפילו מעבר להרים, וחברי הצוות שלו נדרשו חזרה במקומות אחרים.

בתוך מערכת הבירוקרטיה האדירה של האימפריה, היימאר נשכח. המעבדה הקטנה שלו ישבה בעיירה קטנה בגבול האימפריה, תושביה התרגלו אליו מזמן, ואף אחד אחר לא הגיע להטריד אותו, אף נציג של הצבא האמפריאלי לא הגיע לדרוש ממנו ציוד שטכנית שייך לצבא, היימאר היה משוכנע מפעם לפעם שהוא עדיין טכנית רשום כחלק מהצבא האימפריאלי.
אז הוא המשיך לנסות לפתור את הבעיה שלו. השינוי היחיד החשוב קרה כשמלגת המקחר שלו התייבשה לבסוף, מכריחה אותו לבלות חלק מיומו בבניה ותיקון חפצים שונים שנהרסו לאנשי העיירה.

ואז הגיע יום ההרס, היימאר זוכר שבאותו הבוקר הוא לא חשב שזה עומד להיות יום מיוחד, שזה לא יהיה היום בו הוא יגיע לפריצת דרך, או היום בו כל תקווה תאבד. ואז הכל נהרס. היימאר אפילו לא ראה מה קרה מביתו המרוחק, וכשהגיע אל העיר, היא הייתה לא יותר מהריסות בוערות.

הם הצטרפו לשיירה ארבעה. המראה של אישה זקנה, שני נכדיה, אלף לבוש בשריון אימפריאלי שאינו מתאים לו במידה כבר שנים, וגריפון מתכת שעל גבו אוסף אקראי למראה של פיסות ציוד עורר תגובות מעורבות בשיירה. אבל בהמלך הימים הבאים היימאר ניצל את זמנו מסתובב לאורך השיירה, דואג לתקן דברים שונים, לכאורה באקראי, מכרכרות עם קרשים שבורים לשריונות עם קשקשים חסרים. הם עוד חדשים, אבל התגובה אליהם נהיתה פחות עוינת, בין כסימן של קבלה, או של התשה.

דב"שים
ויראלה לוקן (Virala Luken)
: אחת מהשורדות היחידות של העיירה ממנה היימאר הגיע, ויראלה היא אישה אנושית בשנות ה-70 לחייה, עבדה בגידול פרות לבשר. אין לה תפקיד מוגדר בשיירה, אבל נוטה לעזור לעבוד עם חיות המשא של השיירה. היימאר היה גורם קבוע ומוזר בעיירה עוד מילדותה, ומהמעט שהם דיברו, נראה שהיא מפחדת ממנו במידה מסוימת. סבתם של סיניר וטאלין לוקן.

סיניר וטאלין לוקן (Sinir and Talin Luken): הנכדים של ויראלה והשורדים מהעיירה ממנה היימאר הגיע. בן 13 ובת 12 בהתאמה. בזמן שהם לא מבלים עם סבתם, הם מבלים מתהלכים אחרי היימאר וקוראים לעצמם ה"שוליות" שלו, תואר בו היימאר לא משתמש כדי לתאר אותם, אבל מדי פעם נעזר בהם לעבודות התיקון שלו, ולעיתים יותר נדירות מנסה להסביר להם את דרך הפעולה שלו.

קאסטור טאמדיוס (Kustor Tumdius): נפח גמדי, וחלק מהשיירה. המתנגד הגדול והקולני ביותר לסמכות של ליויה וגאיוס קאסיאן על ניהול האספקה והתקינות של השיירה שבעיקר כוללים את הטענות שהוא יוכל לנהל את הדברים האלו טוב יותר מהם ושהשחזת חרבות והכנת מסמרים היא מתחת לרמתו. עם ההגעה של היימאר ועבודת התיקון העצמאית שלו, קאסטור רואה את היימאר בתור בן בריתו הקרוב.

ליויה וגאיוס קאסיאן: למרות שהייתה בין השניים להיימאר אינטראקציה מינימאלית, בגלל המערכת היחסים שנוצרת בינו לבין קאסטור יכול להיות שליויה וגאויס עלולים להתחיל לראות את היימאר ככוח מפריע בשיירה.
 
אין בעיה לגבי Monsters of the Multiverse, אבל זה כן מעלה את השאלה- איך אתה רואה את היותו הובוגובלין משפיעה עליו מעבר לכך שהוא לא אנושי?
במילים אחרות, למה דווקא הובוגובלין ולא טיפלינג, איש-חיה או כל גזע אחר? (זה שהסטטיקה של הגזע נראה לך מגניב היא תשובה לגיטימית לגמרי)

נראה טוב. אין לי הרבה מה לשאול. רק כמה נקודות קטנות-
הלגיון התשיעי נעלם לפני יותר מ150 שנה והוא נחשב היסטוריה עתיקה על ידי בני האנוש באימפריה (אלה שבכלל טורחים לחשוב עליו), בתור אלף זה לא מתנגש בסיפור רקע, ואפילו יכול לשים את את היימאר בעמדה ייחודית של מישהו עם יחסית הרבה ידע בנוגע ללגיון ולהרים, אבל תדע שעבר הרבה מאוד זמן מאז, וזה אומר שהוא אלף מבוגר.
איך אתה מדמיין את הגריפון? כמו שאמרתי, פלדה היא דבר מאוד נדיר באימפריה ובעיקר נמצא בעבודה גמדית. האם כל הגריפין עשוי מהסגסוגת הנדירה? רק חלק ממנו?
שמח על הדמויות שהוספת, לא בטוח אם וכמה יצא לי להשתמש בכולן. האם יש דמות ספציפית שמעניין לך לראות את הקשר בינן לבין היימאר?
באופן כללי, מה עם המשפחה שלו? האם הוא היה בקשר איתה במהלך השנים או שזה מעולם לא היה חלק משמעותי בחייו.
 
הנחתי שמדובר בסדר גודל כזה של זמן. היימאר הוא בן בערך 350, ובילה את רוב חייו תקוע במעבדה שלו בעיירה קטנטנה מנסה ונכשל לפתור את אותה הבעיה.
המידע שלו של ההרים יכול להיות מיושן בהתאם, הוא לא היה בהם מאז קמפיין הכיבוש ומאז כנראה שכמה דברים השתנו.

ברונזה כנראה יותר הגיונית עבור אינסטרומנטום, הוא נועד להיות הגרסה הראשונית של משהו שעומד לעבור ייצור המוני, אז סביר להניח שרובו עשוי מברונזה.

סיניר וטאלין ("השוליות") הן הדמויות שציפיתי שיהיו הכי משמעותיות בסיפור של היימאר ואני הכי רוצה לראות בסיפור.
את קאסטור תרגיש חופשי להוסיף בהתאם לכמה אתה רוצה שדרמה פוליטית בתוך השיירה תהיה רלוונטית.
ויראלה יכולה להיות רק דמות רקע עבור סיניר וטאלין אם אתה לא מוצא מקום בשבילה.

המשפחה שלו לא הייתה מאוד משמעותית בחייו, היימאר הלך ללימודיו, מייד אחרי הלימודים שלו הוא הצטרף לצבא האימפריאלי ששלח אותו לצד השני של האימפריה מאיפה שהוא גדל, ואז הוא שקע לאובססיה ארוכת השנים שלו שהשאירה אותו באותו המקום בלי שום יכולת לתקשר איתם.
 
מרתוס
חיפשתי גזע של הfeywield כי הרגיש לי מגניב ומתאים, אז התלבתטי בין זה לבין צ'אינג'לניג ואלדרין, הרגיש לי שהובגובלין זה משהו מעניין ופחות שיגרתי שמתאים יותר לקרקס.

בכל מקרה אני לא בטוח שזה משפיע עליו עמוקות, בסופו של דבר נשמע שהאימרפיה עבדה קשה על סיפוח של גזעים אחרים והחיים שלו באימפריה גם היו אמורים להיות גורם משפיע, מניח שיש לו איזה "קללות" בשפת האם שלו שהוא יפלוט ומעדיף אוכל בייתי של הובים על פני אוכל אנושי אבל אני לא יודע עד כמה זה השפעה חמורה.
 

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

עולמות השנה, פיזי או בזום?
רכבת האוריינט אקספרס עוצרת בקונסטנטינופול אבל האימה ממשיכה לדהור.
זוועות על האוריינט אקספרס מסשן קת'ולהו האחרון שלנו.
הבן מכין את השולחן לחברים שלו - איזה אושר 😁
אגב "הצד האפל של הירח" - בעוד שבוע בערך אמורה להשתגר "ארטמיס 2", משימה מאוישת שתקיף את הירח...
חזרה
Top