בין אם זה אפשרי או לא, סיילרה לא יודעת את התשובה. טקסיה של השמש הנסתרת התמקדו בניסיון להתחבר לכוח הקדושה דרך שרידים שנותרו ממנו על פני האדמה. המקרה הזה הוא אחר והדמיאורג למיטב ידיעתכם איננו אל.
אתם ממשיכים הלאה אל עבר עשתרת. מושב הברית ידוע במרפאים שלו, והחבורה שלכם עייפה ופצועה. סראף אינה היחידה אשר זקוקה לעזרה רפואית של ממש, רבים מהאבירים של תל אורנים המשיכו להלחם למרות הפציעות שחטפו על מנת להגן על האזרחים - אך המשך הלחימה גבה מהם מחיר. ללא עזרה רפואית דחופה השרירים שלהם לא יתרפאו כראוי והצלקות שיישארו יוכלו להוציא אותם לגמלאות מוקדמת.
כשאתם מתקרבים אל הצבא הצר על העיר, הוא נע הצידה, מפנה לכם מסדרון צר. מספיק כדי ללכת בשני טורים בלבד. האבירים במהרה מתחלקים בין הטורים, מוודאים שבכל שורה יש אדם או אלף אחד כשיר ללחימה ואזרח אחד. במקרים מסוימים הם נשענים זה על זה, תומכים אחד בשני כדי לא למעוד. התשישות ניכרת, והפחד מלמעוד מוקפים בחיילי אויב בולט. אף אחד לא באמת סומך על המעבר הבטוח, אבל יצירי המתכת עומדים דום. מביטים קדימה עם פרצוף חלק, ללא עיניים או פה. כל אחד מהם נראה מעט שונה, אך הגינונים שלהם זהים. כשהם נעים, הם נעים יחדיו בסנכרון, ללא קול. כל תנועה שלהם היא מחושבת, יעילה ואופטימלית. הם לא מבזבזים זמן, הם לא מתנדנדים או רועדים.
מעבר לקיר האויבים, נמצא מושב הברית. עצי האורן מפנים את מקומם כדי לתת לאלונים לצמוח למלוא גובהם בחלק זה של היער, והבתים נבנים סביבם ועליהם. זהו המקום היחיד ביער שרצפתו אינה מכוסה במחטים, ובמקום זאת דשא ירוק ושופע מעטר את הקרקע כשטיח מהודר. שטיח שכעת מוסתר כמעט לגמרי בידי ערב רב של אוהלים מאולתרים ואנשים המצטופפים זה עם זה. בדרך כלל מסביב לפצועים השכובים על מצע הדשא. מדי פעם האנשים נדחקים הצידה כדי לפנות מקום למרפאים - לא אלפים, אלא חדי קרן. קרניהם נראות כעשויות מאבני אופאל, זוהרות בצבעי הקשת תחת קרני השמש המעטות שחודרות את מעטה העצים. הם אינם רבים, מספרם חד ספרתי, אבל ניתן לראות שהם עושים ככל שביכולתם. כל אחד מהם מלווה בפמלייה של עוזרים שתפקידם לטפל בתחבושות הפצועים, אך גם לוודא שחדי הקרן שותים ואוכלים, לספק להם מזור רגעי מהמאמץ עם מגבות לחות וכן הלאה.
במרכז העיר עומד בגאון גזעו החרוך של עץ. מת ומפוחם, אך מתריס כנגד הלהבות שאיכלו אותו. גזע העץ השרוף התבקע במספר מקומות, יוצר חריצים עמוקים. הם יוצרים תבנית כלשהי, רונה, אבל היא לא שלמה. חתיכה מהעץ חסרה, והחריץ מסתיים בגדם ענף גדול שחושף מאות טבעות דקיקות דקיקות.
"אנחנו צריכים כאן טיפול רפואי!" ארי צועק כשאתם מגיעים אל גבולות העיר, אבל אף אחד מהניצולים שבה לא מרים את ראשו להביט בכם. חייהם של האנשים כאן נהרסו ביומיים האחרונים, ונראה שהמצב עוד יכול להחמיר. הצבא אולי לא חיסל אותם, אבל הוא דחק אותם ככלב רועים שמקבץ את עדר הכבשים בתחומי הגדר לפני השחיטה. הוא הרחיק אותם מבתיהם, מחייהם, ואף מאהוביהם.
לאחר דקות ספורות, אלף מתקרב אליכם. לבוש בבגדים שהיו בעבר לבנים, אך כעת מלוכלכים כל כך עד שבקושי ניתן לזהות את צבעם המקורי. הוא מעיף מבט מהיר בבני הלוויה שלכם לפני שהוא מניד את ראשו. "אתם תחיו." הוא אומר, "פצעים שטחיים, או לפחות לא מסכני חיים. לא מצדיקים מעורבות של המרפאים."
