• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)

  • מחבר/ת הנושא מחבר/ת הנושא rui
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
נושא
תקצירי עלילה (א')
(ב')
(ג')
(ד')
הנפשות הפועלות (א')
(ב')
(ג')
(ד')
(ה')
(ו')
עץ ההרשמה מידע על ת'נדיאן
"אבל אני לא רק מתגעגע למה שהיה אז. אני עדיין משתוקק לחזור לשם, למקום שאליו אני כביכול מרגיש 'שייך'. אני מניח שגם אתה מתגעגע הביתה, לא?"
 
הקטור ושירו-
״כמובן״ אומר הקטור, ״הגבעות המגורשות אולי לא מקום נאה כמו האימפריה, אבל יש לו קסם משלו. הגמדים שם מלאי חיים, השיכר טוב ולהתגלגל בגבעות הייתה חווית הילדות המועדפת עליי. כמובן אני מתגעגע גם אל הבית, לראות את אבא שלי, האחוזה עצמה ואת ציפור השיר שלנו, סו. אני מקווה שנוכל לסיים פה ואני אוכל לקחת את לילוואנה לבקר שם״ אומר הקטור ומחייך במחשבה על כך, אולי יהיו ימים טובים יותר אם הם יקוו מספיק.
 
"אני בעיקר תוהה לאן אני אלך אחרי שכל זה יסתיים" אומר שירו בקול, אבל מנער את ראשו קלות לאחר רגע.
"זה לא חשוב עכשיו. בכל מקרה, עלינו להתרכז בהווה לפני שאחשוב על העתיד הרחוק".
 
IN
"איזי היא משבט סלוק, ואלו משבט סלוק שמעניקים לשות'-גוראג את היכולת להיכנס הופכים לחזקים מתמיד. כך היה גם סריש, שנקם את אביו בדרכו המעוותת. אבל ויגון זוהי הטקטיקה העיקרית של שות'-גוראג" תוהה אילידיה בקול ובעצב, יודעת שאיזי נדחפה לכך- ולא דחפה את עצמה למקום כזה, ויודעת כי היא עשויה להיות מסוכנת כסריש, גם אם היא לא מבוגרת ומיומנת כמותו.

"היא יכולה... לחוש בה? בכוח של שות'-גוראג ואולי לאן הוא מתקדם ואיפה הוא אוחז?" שואלת אילידיה את טל-שלכת בעודה מסתכלת בדאגה אל הטדאייג, מקווה אולי להשיג מידע שיעזור להם לעזור לה.
 
אילידיה וקאס -

"אל מאפלי האדמה המשיכו בני הבליעל, ושם שורצים הם, ממתינים לשעת כושר" אומר טל-שלכת, ומביט לרגע ארוך באגראייני.
"אך ייתכן והקשר שלכם לארצנו יסייע... לראות..." הוא משתתק למספר שניות, כאילו שוקל אם בכלל להציע את הדברים.
"לראות אל חלומה של אגראייני רבת ההוד וההדר".

שירו והקטור -

השניים מתארגנים ויוצאים, מרגישים את חום השמש על העור או על הקשקשים, כתלוי במי מדובר. הם שוקלים לרגע לחפש את קראנג, אשר לדברי המושלת יצא להסתובב בטוסון החדשה בעוד שהם היו מחוסרי הכרה, אך בטרם מגיעים לכדי החלטה - מזהים מרחוק את נישידי, מתווכחת עם אדם מבוגר, בשנות הארבעים המאוחרות, הלבוש בבגדי עור וסביבם תכריך אדום אשר נראה בהשראת הרפובליקה. השניים מהלכים זה לצד זו, האיש בבירור רוצה לעצור אך נישידי לא מאפשרת לו, מביטה קדימה כאילו חושבת על המשימה הבאה ורק רוצה לסיים את השיחה.
"אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, לא נוכל להמשיך להוציא שיירות מסחר - גם לא עבור המושלת - אם המצב הביטחוני לא ישתפר" הוא דורש. "זה פשוט לא רווחי עבורנו".
"חשבתי שתנסה לדבר על המוות והפציעות" משיבה דמת הדרקון ברוגע.
"אה... גם זה, כמובן, כן. זה משתמע, זה מה שהתכוונתי".
"אה הא".
"ובכן, אין זה משנה. מוות עולה כסף, בכל מקרה, והגילדה תתפרק אם תמשיך בהפסדים הללו. זהו נזק לא רק לנו, אלא גם למושלת ולבית דה-לה נפטיס. זה לא מעניין אותך, בתור המשרתת המהוללת שלה?" הוא מחזיר אש, מעביר יד בשיערו המאפיר ומגרד חלקים שכבר הספיקו להקריח.
"אתם תקרסו כלכלית מאובדן של שתי שיירות מסחר? בטוח שזה מה שאתה רוצה לשכנע אותי בו?"
"ובכן, כל קושי כלכלי יכול להתגבר, כמשק כנפי הפרפר ו-"
"סלטג'יו, אין לי זמן לקשקושים הרגילים שלך מול האלפים או לקוחות אחרים" היא עוצרת במקומה, והאיש המבוגר נאנח בהקלה מסוימת, אך לא בטרם נישידי מסתובבת אליו - גבוהה ממנו בראש וחצי - ומתקרבת בצעד בטוח שמרתיע אותו אחורה.
"הדרכים בטוחות. בדקתי בעצמי, אין שום בוזזים או שודדים. אם היו, הרפובליקה הייתה מעדכנת אותנו אם הם ליד הגבולות שלה. יש לנו הסכמים בנושא".
"אבל אין שום הסבר אחר".
"בטח שיש - הנהגים שלך ברחו עם הסחורה או שהחליטו למכור אותה לרפובליקה".
"אני בוחר את הנהגים שלי היטב, ויש משמר על השיירות. הם לא יעשו ככל העולה על רוחם" הוא נשמע בטוח למדי, גם אם לא לגמרי. "אני מבין שחקרת, אבל השיירות לא מגיעות!" הוא מתעקש. "משהו אורב להם - אלפים, בוודאי. הקיצוניים יותר, אשר שונאים את ההתיישבות. תואם את האופי שלהם לגמרי, מחודדי האוזניים הללו".
"יש לך הוכחות, לפני שאתה מתחיל להאשים לי אלפים אקראיים?"
"הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה, גברתי" הוא משלב את ידיו.
"זה מה שחשבתי. עד שאין לך הוכחות-"
"אבל איך יהיו לי הוכחות אם את מסרבת לחקור?" הוא מתעצבן.
"חקרתי כבר, ואני אומרת לך - אין שם אף אחד! אין שום עקבות של יצורים שאנחנו מכירים, ואם יש חיות מסוכנות באזור - ובכן, זהו חלק מתוואי השטח של המקום. ברוך הבא לניס-פרדי, הארץ שבה הכל יכול לקרות".
"את? את מתכוונת ללמד אותי על סכנות ארצי, למרות שהגעת לפני פחות משנה? אין לך בושה?"
"אני יכולה ללמד אותך על הסכנות שבאימפריה, אבל גם עם אזהרה מלאה ונרתיק מלא בשיקויי ריפוי, אין סיכוי שתשרוד אותן" היא מחזירה בקרירות. "הדיון הזה נגמר, סלטג'יו. תארגנו את הקרוואנים שהמושלת ביקשה. אנחנו יוצאים בעוד פחות מיומיים אל שבט ריוסנה, והיחסים איתם מתוחים. לא צריך להעכיר זאת עוד יותר באיחור מיותר".
"ונדריה תשמע על כך" הוא מזהיר, מסתובב והולך.
"אל תדאג, אני מתכוונת לעדכן אותה בעצמי" נישידי ממלמלת ונאנחת, עוצמת את עיניה בעייפות רגעית ואז פוקחת אותן, עומדת להסתובב בטרם היא רואה את הקטור ואת שירו-סנשאי.

"נהנים מהמופע?" היא שואלת, ספק ברוגז וספק באדישות.
 
"אני, לכל הפחות, מתרשם מהחוצפה של האיש. לא נראה שאכפת לו להאשים את כולם כשהאחריות היא למעשה שלו" אומר שירו, משלב את ידיו מאחורי גבו.
"מה בדיוק קרה, אם לא אכפת לך שאני שואל?".
 
שירו והקטור -

״הוא הכי פחות גרוע מאנשי הגילדה. חכה שתפגוש את הלקוחות שלו מהרפובליקה״ נישידי מגלגלת את עיניה, מנידה קלות בראשה לשלילה, עצם המחשבה מעבירה בה חלחלה.

״הם טוענים ששני קרוואנים שלהם הותקפו, אבל אין שום עכבות רציניים. עכשיו שלישי נעלם, והוא ניסה לשכנע אותי לחקור. אני אפילו לא חושבת שהוא רוצה חקירה אמיתית, הוא רק רוצה שאצא ואסתכל כדי שהוא יוכל לטעון שנכשלתי בלמצוא את הפושע ולדרוש פיצויים מהמושלת - בדיוק כמו שקרה בפעמיים האחרונות״ היא נועלת לרגע את לסתה, והם מקבלים את התחושה שהדבר העליב אותה באופן אישי.

״האלפים והמתיישבים יודעים עליות ומורדות, וזה הגיוני לחלוטין שצד אחד יתקוף את השני, אבל אין שום סימנים לכך. גם לא ניסיונות החבאה. הדבר היחיד שמצאתי… לא היה רלוונטי״ היא עוצרת את עצמה, מביטה לרגע לעבר הכיוון הדרום-מערבי מטוסון החדשה.

״קשקשים״ היא אומרת לבסוף בחוסר רצון.
 
IN
"אם... יורשה לי..." אומרת אילידיה בהיסוס, תוהה קלות בנוגע לעצמה. פעם אחת היא כבר סורבה בידי הארץ העתיקה, וכעת, משהו בכוחות שלה קשור בדבר שאינו מובן לחלוטין, היא לא מבינה לחלוטין את ההשפעות- אבל היא יודעת שהיא לא יכולה לוותר.

"תתחיל בהם, ואם אגרייני תסכים, אחריהם אני גם אצפה" היא אומרת, מחליטה שאולי הזמן המסוים הזה עשוי למנוע תקלה אפשרית.
 
הקטור מיד שולח את ידו לעסות את גבותיו. זה כבר סימן רע. "איזה סוג של קשקשים?" הוא שואל בעייפות, מתי יהיה להם זמן לנוח למען סאבס. "אני מתכוון מה הצבע והאם לדעתך הם כאלה שתואמים לדמי דרקון, לטאות ענקיות או אפילו טרוגולדיטים".
 
קאס ואילידיה -

קאס ולילוואנה מתקרבים אל אגראייני, זל ולר צופים בהם מקרוב, מודאגים. השניים מביטים קצרות זה בזו בטרם מניחים יד על ראשה הענק של הינשודובית העוצמתית, עיניהם זוהרות לרגע בירוק בטרם הם נעמדים במקום, חסרי תנועה, ועוצמים את עיניהם יחד עם אגראייני. הם נראים כישנים בעמידה, רגועים באופן מוזר וטבעי.

קאס -

אפלה.
חושך מוחלט מסביב. לא רגילה, משהו אחר. העיניים שלו לא מתרגלות.
הוא לא בטוח תחילה מה הוא רואה, או ליתר דיוק מה הוא לא רואה. קולות מאחוריו, מצדדיו, טיפות של מים נוטפים. טפיפות רגליים מהירות, חרישיות כמעט, נשמעות במרחק. הוא מתקדם בזהירות, שולח ידיים סביבו, מנסה לחוש. אבן מחוספסת, גסה וקרירה למגע, מתחככת באצבעותיו. הוא מנסה לרחרח סביבו בעודו מתקדם, עוצם את עיניו באופן אינסטנקטיבי כדי להתרכז. לוקח לו רגע להבין מהו הריח הכבד באוויר, ריח שהוא מזהה טוב מאוד. טוב מדי.
דם.

קאס שומע קולות נוספים מרחוק. אנקות כאב וסבל, זעקות קרב צרודות. הוא רוצה להתקרב, אבל הוא לא מסוגל לראות דבר. הוא משוכנע שהוא מזהה את הקולות, שני טונים שונים לגמרי. אחד אנושי, עומד בעוז כנגד סיכויים אבודים. אלפים, הוא משוכנע בזה. האחר מיוסר, דואב, חסר בינה כמעט. הוא שמע אותם די פעמים בביצת-עד, הוא עמד מולם בעבר עד שהביס את אלופם.
בניה של שות'-גוראג.

שירו והקטור -
"הם לא קשקשים של בני האימפריה או חלק מחיות הרכיבה שלה, בוודאות" נישידי מרצינה כשהיא רואה את תגובתו של הקטור, עונה קצר ולעניין. "לא פגשתי טרוגולדיט מימיי, כך שאני לא יכולה לזהות את הקשקשים שלהם במדויק, אם זאת הכוונה. הם לא נפוצים באימפריה, הבסנו - האימפריה הביסה" היא מתקנת את עצמה במהירות, "את המנהיגים שלהם לפני מאות שנים. אתה חושב שזה עלול להיות משהו רציני?" דמת הדרקון מביטה לרגע אל האופק, תוהה שנייה קצרה בטרם ממשיכה את דבריה.
"אנחנו יכולים ללכת לשם. זה לא רחוק מאוד".
 
"לדעתי זה עלול להיות רציני, כי בנוגע לבעלים של הקשקשים האלו - אף אחת מהאפשרויות לא לטובתנו. ראינו טרוגלודיטים בעבר, אז אולי נוכל לזהות את הקשקשים שלהם" אומר שירו, מחכה שנישידי תוביל אותם.
 
IN
אילידיה עומדת בחוסר נוחות. זיכרונות ישנים, כיצד הארץ העתיקה בחרה באודסיה ולא בה, עולים בה כאשר היא מסתכלת על קאס- הנבחר של אגרייני, במקום מסוים, ולילוואנה, נבחרת של פמיניה. והיא שותקת ומסתכלת, מקבלת את זה שהיום הם לא בצדדים שונים, ולא מתחרים, גם אם עמוק בפנים היא מרגישה את הרגשות הישנים עוד כואבים.

והיא בוחנת את הנשימות שלהם, וההתנהגות שלהם, ותוהה מתי היא תנסה בעצמה להתחבר גם היא- מקווה לא להרוס הכול בכך.
 
שירו והקטור -

נישידי מסמנת בראשה, מתחילה להוביל אותם באנחה חרישית אל מחוץ לטוסון החדשה. השלושה מותירים את העיירה הגדולה מאחוריהם לאחר מספר דקות הליכה, נכנסים אל העצים המרהיבים של ניס פרדי, הארץ עוטפת אותם בחום ובירוק מכל עבר. כאילו מרגע שיצאו, ציפורים מתחילות לצייץ לצידם, עוקבות במשק כנפיים ובחדווה אחרי האנשים המעניינים שהולכים על אם הדרך. דמת הדרקון מביטה מעת לעת בשירו-סנשאי ובהקטור, כאילו שוקלת אם לשאול דבר מה, אך מקמצת את שפתיה, כאילו משנה את דעתה מהרגע האחרון.
"כמה זמן תשהו כאן?" היא יורה לבסוף. זה נשמע אגרסיבי, אך שפת הגוף שלה מסמלת שזה לא כך. פשוט ישיר.
 
"למען האמת, אני לא יודע. לא עד שאנחנו וחברינו ניפגש שוב ונתכנס לחשוב על צעדינו להמשך" אומר שירו, מושך בכתפיו.
"אני מקווה שבזמן השהות שלנו לא הפריע למושלת ולתושבי טוסון החדשה, ואשמח אם נוכל להיות לעזר בזמן שהותנו כאן" הוא מוסיף.
 
ריח הדם גורם לשריריו להתקשות, לאדרנלין להשתחרר למערכות שלו. הוא מתקדם קדימה בצעד בטוח- לא מאמין לרגע אחד שהוא יכול להפגע כאן, בחלום הזה, לפחות לא מליפול לבור שהוא לא יכול לראות. אלפים, טרוגלודיטים- האם הם נלחמים זה בזה? אין הרבה אלפים מחוץ לניס-פרדי, גם לא ביער השני הגדול ביותר ביבשת- אם כי הוא לא כזה בטוח בנוגע לנתון הזה לאחר השריפות שהקברן התחיל.

הוא לא בטוח מה בדיוק החלום הזה, היכן הוא נמצא בעצם? במעין מישור רוחני? האם הוא יוכל לראות נשמות או מוחות? הוא מתקדם לעבר הצעקות, לעבר הקול. האלפים מסקרנים אותו, אבל אם הוא יכול לגעת בנשמתם של הטרוגלודיטים דרך החלום הזה, אולי הוא יוכל להבין איך לשחרר אותם משות'-גוראג ולהבין קצת יותר על היכולת שלה לשלוט בהם ובאחרים.
 
שירו והקטור -

״אם תפריעו, אתם תהיו הראשונים לדעת מכך״ היא משיבה בקצרה, ולאחר מכן סוקרת בדממה את שירו-סנשאי.
״היית בטיראנובה, אני צודקת? אני זוכרת שעצרתם להתאושש אחרי כיבוש סנואופיק, מעט לפני שאני הגעתי לשרת במשמר שם״.

קאס -

הוא מצליח לגשש את דרכו קדימה, זה מרתיע בהתחלה, אך בכל צעד הוא אוגר ביטחון נוסף. עיניו לא מתרגלות לאפלה, אך משהו במוחו כן. הוא נושם עמוקות, נרגע, עד שמתחיל לפתע לשמוע קול עמום אחר. תחילה הוא לא בטוח למה הוא מקשיב, עד שאט-אט הוא שומע מנגינה. שיר שאת מילותיו הוא לא מבין, אך בכל זאת חודר לליבו.

״אתה יכול לנוח, אתה יודע״ הוא מסתובב במהירות ורואה, מכל האנשים, את דוקטור סאולד. האלפית לא נראית פצועה, אפילו מעזה לחייך, אף שהוא בקושי מסוגל לראות את תווי פניה המלאים בחשיכה. ״אתה בטוח כאן, קאס. היא לא מסוגלת לפגוע בך. איש לא מסוגל״.
 
"נחתי מספיק." הוא אומר, מביט בסאולד. "עילפון אחר עילפון. לא, אני כאן כדי לפעול. כדי לעשות משהו." הוא משתמש במילים הללו כדי לחשל את הרצון שלו עוד יותר, הרצון לנוע קדימה, לא לתת למנגינה הזו שליטה עליו.
"איפה אגראייני? איפה האמא המאמצת שלי?" הוא שואל אותה, מצמצם את עיניו, בוחן אותה- מחפש כל דבר שלא מסתדר, כל דבר שלא במקום.
META
תובנה: 27
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

אם נשאר לי 45 ש"ח הנחה מהשובר מנחה, יש דרך לעשות איתם משהו/להעביר אותם למישהו אחר?
אפשר להכין דמות לכל משחק בדרקוניקון שמציין באיזה דרגה הוא?
Dark sun!!! שמישהו יעלה פוסט על ההכרזות של Wizards :)
יאללה, מתחיל לראות האודיסאה. נראה איך יהיה.
אשרו לי משחק אחד לדרקוניקון ועל השני עדיין לא הוחלט כבר כמה ימים.
מה זה אומר?
חזרה
Top