"ובכן, בהתחשב בכך ש'המתווך' שלו הציל אותו מהרחוב כשהוא היה בן ארבע עשרה, אני חושב שיהיה לו קצת קשה לחתוך אותו" וירניק מנסה לזייף חיוך של ביטחון עצמי, אך שירו-סנשאי מזהה שהוא נגע פה בעצב רגיש. האיש באמת נפגע.
"לקראולי יש דמיון פורה - ויותר מזה, שאפתנות בריאה. הוא לא הבחור הכי חד בשכונה, אמת, אבל הוא לא יעז לחטוף את הלורד. אפילו הוא יבין שזה רעיון מטומטם, וגם אם לא... הוא מעולם לא המרה את פי. לא באופן כל כך בוטה, לפחות" הוא מוסיף את המשפט האחרון כלאחר יד, כאילו ברצונו לומר אותו רק לפרוטוקול. "האחיזה שלי בעיר הזאת טובה, האנשים מחבבים אותי כי אני מהווה כר נוח למציאת שמועות או בירורים כאלו ואחרים. אני לא פושע, אני לא סוחט וגונב, לא הורס פרנסה. וגם קראולי לא, כל עוד הוא תחתיי" וירניק משלב את ידיו. ניכר כי האיש רגיל לשלוט ברוב השיחות שלו, ועמדת המגננה הזאת לא נעימה עבורו.
"בכל מקרה, מספיק לגבי זה. אני אעשה את חלקי, ואתם תעשו את חלקכם. את מי מצאנו פה? חבר לדרך?" הוא מניד בראשו לדיקאר, מוריד את הבד.
"קראולי שלך מעורב כל כך עמוק בתוך החרא ש-" הבד חוזר למקומו באחת.
"לא" משיב וירניק, מכופף את האצבע האמצעית שבידו ושולח אותה לפגוע היישר באפו של דיקאר, למרבה עצבנותו של האיש, לאחר מכן מוריד את הבד שוב.
"קשה מדי להתמודד עם האמת?"
"לא, אתה פשוט שקרן גרוע. אני מניח שיש עולם שבו קראולי עשה מה שהם טוענים, אבל זה לא עולם שאתה מודע אליו, לכל הפחות. יש לי הרגשה שאתה דג קטן שמנסה להתחזות לגדול בתקווה שלא יחתכו לך את הגרון, או משהו תחתון יותר בגוף" הוא מניח יד על כתפו.
"אני צודק או שאני צודק?"
המג שותק לרגע, בולע רוק בשילוב של כעס וחשש. הוא שולח מבט אל הארבעה, כאילו מתחנן שמי מהם יקח את ההובלה של החקירה, ולא ישאיר אותו בידיו של וירניק.
"בורח כל כך מהר אליהם? אני מתקרב?" שואל הצלופח, מרים גבה, מבטו ממוקד כעת וכל סימן לבדיחות דעת נעלם מפניו.
