האמת שקראתי את ספרי הארי פוטר עד אמצע הספר הרביעי בהמלצתה הנלהבת של בת-דודתי. הספר הראשון היה קליל ומהנה מאוד, השני מבדר, השלישי והרביעי כבר התחילו לחזור על הרבה קווים מהספרים הראשונים (גם השני דיי חזר על הרבה דברים מהראשון, אבל עדיין היה מבדר מאוד). ברביעי פשוט נמאס לי, לא בשאת-נפש חלילה אבל פשוט... כבר קראתי את זה. כמה שהבנתי בספרים הבאים רולינג חידשה יותר, אבל כבר איבדתי את המומנטום. ייתכן שזה נובע מכך שנתחלתי לקרוא את הארי פוטר בגיל 18, אחרי שכבר בלעתי הרים של ספרי פנטזיה ומד"ב, וזה עצעם את הקסם של הסדרה.
