דרקונים אמיתיים (התחלנו!)
- מחבר/ת הנושא The Time
- תאריך התחלה
- סטטוס
OUT
פלדריק-
IN
הדרקון קבור עד חזו בקרקע הרכה של המצולות, איבריו פשוטים כגפיה של מריונטה שבורה. הבזק ירוק קלוש מופיע בעיניו העצומות, שנפקחות באיטיות, כאילו הזמן הוא מושג חסר משמעות לגביו.
זה לא מוות. אין זה אובדן ההכרה מרצון הנובע מעייפות (שינה?), אך גם אין זה הלהב החותך את חוט הגורל - וכדי להוכיח זאת, אני עדיין הווה.
ייתכן שזו התשישות, מקדימת המוות, מתנתו וקללתנו כבני תמותה; נחבאת בצללים אך מורגשת, היא מזכירה לנו שאנו והישגינו סופיים בלבד.
אביס אותך, המוות; אכה אותך, המוות.
הדרקון מרים את ראשו ומביט בדמויי האדם הירוקים, עטויי הקשקשים, ותוהה מה מלכד אותם ומשאיר אותם מאוחדים, כאשר השיטה ההגיונית ביותר כיחיד היא להתעלות מעל הקבוצה, "העדר", ולשלוט בה בכוח התודעה והגוף.
<המשך לצפות ולהאזין ממסתור. חזור לכאן כשהקבוצה תעלה אל פני המים ותסתלק, לאחר מחזור שמש, או אם תעמוד בפני סכנת השמדה- המוקדם מביניהם>, הוא פוקד.
OUT
מזהה מקור הציטוט יזכה ב-100 נק"נ פורום.
אגב, מה גודלו של הדרקון?
פלדריק-
הטריגון הוא מעין זומבי תחת שליטת הדרקון, המחוש מציין זאת בקריצה לשליטה של מצליפי המוח ביצור "מוח ריק". יש ביניהם קשר אמפתי חלש. בעניין ההריגה של הדרקון, אפשר להתייחס אליה כאל אובדן הכרה, שתודעתו מועטת הניסיון רואה כמוות (פעולותיו בקטע הזה מבוססות על ההנחה הזו).
הדרקון קבור עד חזו בקרקע הרכה של המצולות, איבריו פשוטים כגפיה של מריונטה שבורה. הבזק ירוק קלוש מופיע בעיניו העצומות, שנפקחות באיטיות, כאילו הזמן הוא מושג חסר משמעות לגביו.
זה לא מוות. אין זה אובדן ההכרה מרצון הנובע מעייפות (שינה?), אך גם אין זה הלהב החותך את חוט הגורל - וכדי להוכיח זאת, אני עדיין הווה.
ייתכן שזו התשישות, מקדימת המוות, מתנתו וקללתנו כבני תמותה; נחבאת בצללים אך מורגשת, היא מזכירה לנו שאנו והישגינו סופיים בלבד.
אביס אותך, המוות; אכה אותך, המוות.
הדרקון מרים את ראשו ומביט בדמויי האדם הירוקים, עטויי הקשקשים, ותוהה מה מלכד אותם ומשאיר אותם מאוחדים, כאשר השיטה ההגיונית ביותר כיחיד היא להתעלות מעל הקבוצה, "העדר", ולשלוט בה בכוח התודעה והגוף.
<המשך לצפות ולהאזין ממסתור. חזור לכאן כשהקבוצה תעלה אל פני המים ותסתלק, לאחר מחזור שמש, או אם תעמוד בפני סכנת השמדה- המוקדם מביניהם>, הוא פוקד.
OUT
מזהה מקור הציטוט יזכה ב-100 נק"נ פורום.
אגב, מה גודלו של הדרקון?
IN:
"שב." הדרקון אומר בחוסר סבלנות, ומחכה לציות. ואז: "הבט בי."
הוא מביט עמוק לתוך עיניו של יצור האנוש, צל, מן הסתם, ויוצר קשר למוחו, מנסה לקבל רושם על אישיותו, כוונותיו, מחשבותיו או לפחות רגשותיו של הכשף. לאחר שהוא מתרשם ממוחו, הדרקון מצליף בקרקע בזנבו ומדבר בדרקונית, מלווה את דבריו במסרים תודעתיים קצרים על קצה גבול הבחנתו של צל החוזרים קלות על מילים שהוא אומר. "אתה חושב שאני רוצה מנחות. אדיוט. אתה חושב שהימצאותם כאן משנה לי אפילו מעט. אדיוט נפוח. אתה מנסה לשטות בי בעזרת פעלולייך הזולים. אדיוט נפוח, טיפש, חלש, עלוב, מסכן.
"האם אתה מבין את המשמעות האמיתית של היותי דרקון? יצורים מסוגי שלטו בעולם, ולמרות שהם נעלמו לפני עידנים זכרם עדיין מהדהד, משפיע, מפחיד. האם אתה בכלל יכול לקלוט עד כמה מעוררי רחמים ניסיונותיך להגיע איתי להסכם הם? הסכם! עם אדון כל הארץ! אין דבר שתוכלו להציע לי, ואין דבר משלי שתוכלו להרשות לעצמכם. גופך שביר. כשפיך זולים. תודעתך נחותה. אתה פסיק קטנטן בהשוואה אלי. תן לי סיבה אחת, אחת, מדוע עליי לטרוח בכלל להרשות לך לחזור לחבריך. מדוע אוכל להפיק תועלת מכם. מדוע עלי לסבול את נוכחותכם כאן. סיבה אחת."
הוא מכה בכנפיו, משיב רוח ואבק לתוך פרצופו של צל. הוא שומר על הקשר המוחי קיים אך לא מורגש, ובוחן בקפידה כל פעולה שיצור האנוש מבצע. הוא מצפה לסימן הקטן ביותר של כוונה להתנגד, שריריו דרוכים, ערפל קפוא מחכה בגרונו, מוחו מוכן לגרום לשל צל להתפתל בייסורים.
OUT:
אולי הגזמתי? לאא.
"שב." הדרקון אומר בחוסר סבלנות, ומחכה לציות. ואז: "הבט בי."
הוא מביט עמוק לתוך עיניו של יצור האנוש, צל, מן הסתם, ויוצר קשר למוחו, מנסה לקבל רושם על אישיותו, כוונותיו, מחשבותיו או לפחות רגשותיו של הכשף. לאחר שהוא מתרשם ממוחו, הדרקון מצליף בקרקע בזנבו ומדבר בדרקונית, מלווה את דבריו במסרים תודעתיים קצרים על קצה גבול הבחנתו של צל החוזרים קלות על מילים שהוא אומר. "אתה חושב שאני רוצה מנחות. אדיוט. אתה חושב שהימצאותם כאן משנה לי אפילו מעט. אדיוט נפוח. אתה מנסה לשטות בי בעזרת פעלולייך הזולים. אדיוט נפוח, טיפש, חלש, עלוב, מסכן.
"האם אתה מבין את המשמעות האמיתית של היותי דרקון? יצורים מסוגי שלטו בעולם, ולמרות שהם נעלמו לפני עידנים זכרם עדיין מהדהד, משפיע, מפחיד. האם אתה בכלל יכול לקלוט עד כמה מעוררי רחמים ניסיונותיך להגיע איתי להסכם הם? הסכם! עם אדון כל הארץ! אין דבר שתוכלו להציע לי, ואין דבר משלי שתוכלו להרשות לעצמכם. גופך שביר. כשפיך זולים. תודעתך נחותה. אתה פסיק קטנטן בהשוואה אלי. תן לי סיבה אחת, אחת, מדוע עליי לטרוח בכלל להרשות לך לחזור לחבריך. מדוע אוכל להפיק תועלת מכם. מדוע עלי לסבול את נוכחותכם כאן. סיבה אחת."
הוא מכה בכנפיו, משיב רוח ואבק לתוך פרצופו של צל. הוא שומר על הקשר המוחי קיים אך לא מורגש, ובוחן בקפידה כל פעולה שיצור האנוש מבצע. הוא מצפה לסימן הקטן ביותר של כוונה להתנגד, שריריו דרוכים, ערפל קפוא מחכה בגרונו, מוחו מוכן לגרום לשל צל להתפתל בייסורים.
OUT:
אולי הגזמתי? לאא.
OUT:
אני אעדר מיום ראשון עד מאוחר (יחסית) ביום חמישי, אז נא לדב"ש אותי.
אני אעדר מיום ראשון עד מאוחר (יחסית) ביום חמישי, אז נא לדב"ש אותי.
דריד-תמצות של המסנ' ועוד קצת-
הומיניד-
ת'ור-
המסע לצפון אורך מספר שבועות.במהלכם ז'איתן נוכח שהמישורים הם הרבה יותר מאוכלסים משנראה במבט ראשון,כשמידי פעם לאורך היום ניתן לראות שבטים קטנים וסביבם אדירים עצומים של כבשי ענק. השבט עצמו,כפי שכבר הבנת,רואה את עצמו כיותר תרבותי משאר השבטים
ולכן הוא לא ישן כמנהגם של שבטים אחרים שפגשתם מידי פעם בדרך לחלוק במחנה-השבטים האלו עשו מעשה שז'איתן דווקא החשיב לחכם למדי,וישנו בתוך פרוותו של היצור במשך כל היום,עובדים בלילות הקרירים.לבסוף נפגשים העורטן ליריד גדול מעט דרומית לעיר המדינה שבאופן מעט מגוחך מכנה את עצמה 'נסיכות'[ז'איתן מחטט בזיכרונו ובטוח שנסיך אמור להיות הרבה יותר חזק מזה] לעיר קוראים רליון,וגם לשאר הנסיכות קוראים כךניראה ש'הנסיך' נימצא בקשרים טובים אם העורטן,והשבט שלך במיוחד ניראה כמחבב אותו.במהלך היריד מקימים השבטים השונים מאהל ענקי,שמורכב מקבוצות אוהלים נפרדות לכל שבט שנפתחות לרחבה אחת.
ביום יומיים הראשונים לא קורא שום דבר מעניין,אבל אחרי זה מגיעים ליריד עוד ועוד שבטים, ומשפחות מהעיר רליון וסוחרים ממעבר לה מגיעים לשם ביום הרביעי מגיעה קבוצת גברים מצולקת שניראת לך בברור כקבוצת לוחמים,ורובי רצה ומחבקת אחד מהם,כפי שעושות ילדות רבות ונשים צעירות רבות,אם כי במקרה השני זה לרוב קורה להפך.
ז'איתן שכבר בצורת דרקון שלו כאשר הבהלה הראשונית של נוכחות דרקון במאהל מתפוגגת מתקרב לרובי ואל הגבר באיטיות מנסה להסתכל לאותו לוחם בעיניים וללמוד את צורתו האם הוא יוכל להשתנות יום אחד לצורה שכזאת ? היה בצורה הזאת משהו של חוזק שז'איתן לא הצליח להסביר ואפילו משהו שהוא קינא בו .הוא התקרב.הלוחם מזיז את רובי הצידה ושולף חנית,כמו כמה מחבריו,
אבל אז מגיעה אמא של רובי,אומרת לו כמה מילים בשפה המודברת והוא נירגע לאחר מכן היא מחבקת אותו,שואלת אותו בנוקשות שאלה או שתיים ומפנה אותו לאביו.רובי נפרדת מימנו ורניה מסבירה לך- "זהו אחיה הגדול של רובי,טארן.הוא אחד משכירי החרב מהשבט שלנו שלוחמים למען נסיכים ושרי מלחמה בנסיכויות.הנסיכויות נמצאות מצפון לערבות,והם נמצאות במלחמה מתמידה זו בזו,וכמובן שתמיד יש צורך בלוחמים ממנוסים" היא מסתכלת לרגע על גבו המתרחק של טארן ואומרת "הלוחמים צריכים להתארגן לטקסי קבלת הפנים של האנשים החשובים באמת,לכן הבחורים הצעירים והגברים המבוגרים נפרדים במהירות ממשפחותיהם או בנות זוגם" היא מחייכת לכיוונו של בנה שמדבר אם נערה עורטנית סמוקה[ז'איתן מבין שהצבע האדום בפנים מייצג סער רגשות או חום פנימי,אם כי אצל העורטן הוא מוסתר היטב תחת עורם הכהה].
ז'איתן צוחק "חבל שאני לא יכול להצטרף אליהם ..." ולפתע ז'איתן מסתכל אל רוניה "אני מניח שאני לא יכול אני יודע כול כך מעט על בני עמך ועל מנהגיכם שאני מרגיש כול כך טיפש " הוא אומר בדרקונית[למרות שכבר החל לדבר באופן יותר טוב בשפה המדוברת הוא עדין העדיף לדבר בדרקונית]
ראניה מנידה בראשה "אתה צריך לעבור טקסי חניכה רבים בכדי להיעשות ללוחם.בתור התחלה,צריך לוחם ותיק לקבל אותך כחניך שלו.האם תרצה שאנסה לשכנע את דודה של רובי,אחי,לקחת אותך תחת חסותו כלוחם?" ז'איתן מחייך "אם הוא ירצה אני אשמח ללמוד אצלו אולי אם יהיה לי ניסיון אוכל לנצח את היריב הבא שלי " הוא אומר בחיוך דרקוני מלא שיניים.
ראניה לא בטוחה איך להגיב,אבל מסבירה 'הלוחמים מתפקדים במסעות ארוכים.הם יוצאים להלחם בשבטי הגובלינים בדרום,לפשוט ולהגן על שיירות בדרום,להלחם או לסחור אם אנשי האגמים ואפילו להילחם זה בזה או בנסיכויות,בכד להעשות ללוחם עליך ללחום ב..." "אתם נלחמים זה בזה ?" קוטע אותה ז'איתן "למה ?".פניה של ראניה מתקדרות "בעבר לחמו העורטן זה בזה לעיתים קרובות.זה היה בתקופות עתיקות,כשהעורטן היו שבטי פראיים במידבר שהורגלו במלחמה נצחית נגד שבטי האורקים והגובלינים להישרדותם.התקופה הזאת נגמרה כאשר הפכו העורטן לאומה תחת חסות הדרואידים,ונשבעו להיות אחים אם האורקים וזה אם זה.
אלא שמאז שחקו המון רוחות את הסלע," היא מעיפה מבט מהיר בז'איתן ואומרת כלאחר יד "פתגם" וממשיכה-וכיום העורטן מסוכסכים מאי-פעם,והדרואידים חרדים לקיומם"
ז'איתן מהנהן ושואל "האם נראה לך שאחיה של רובי יקבל אותי כחניכו ?" 'אחיה של רובי הוא לוחם חדש,הוא לא יכול לקבל חניך חדש עדיין" היא מסבירה "בכל אופן,בעוד ימים ספורים אתה תראה את הסיבה למאבקים בין העורטן" "ומי היה המדריך שלו ?" הוא שואל "דודן מרוחק שלו משבט אחר,הוא הסכים לחנך אותו בתמורה לחתונה אם דודנית של רובי שהגיעה לגיל 14 לא מזמן".
"האם יש לי אפשרות לפחות לראות את מה שהלוחמים עושים ? " הוא שואל בשטף של סקרנות "יש לכם לוחם שאתה מחשיבים להכי טוב ? " ואז הוא ממשיך "ומה זאת אומרת סיבה למאבקים ? אתם הרי עם אחד ? אתם אמורים להילחם ביחד לא ככה ?"
היא נאנחת "אתה תראה את הלוחמים בטקסי קבלת הפנים בעוד ימים ספורים.בטקסים האלו קיבלו בעבר את פני הנסיך המכהן של האזור,כיום רליון," היא מעיפה מבט חטוף אל העיר הקטנה "אבל לאחרונה מקבלים גם את פניו של ראש השבט הגדול ביותר של העורטן,עיניין לא רשמי,אבל שגורם למתיחות רב בין השבטים".רוניה וז'איתן ממשיכים ללכת,אך ז'איתן לא מתאפק יותר ושואל-
"האם יכעסו אליי אם אנסה לשאול את הלוחמים עצמם אם מישהו מוכן לקבל אותי או שזה לא יהיה מנומס ?" רוניה מדברת במעט חוסר סבלנות, ומסבירה- "אתה יכול להציע את עצמך,כמובן,באותם טקסי מפגן ממש.כמובן שיש פה הרבה פוליטיקה,ותצטרך להציע את עצמך ללוחם מהשבטים הנכונים,או לבן משפחה,וזה כרוך לעיתים קרובות בעסקת נישואים או בקר בין השבטים"
"האם זה לא יעזור לכם אם אציע את עצמי כחלק מהשבט שלך ? כול כך הרבה לא ירצו לקבל תלמיד דרקון ?" שואל ז'איתן בתקווה.רוניה זעה באי נוחות "האמת היא שהשבט שלנו לא נימצא במצב נוח לאחרונה,אנחנו נחשבים לרדיקלים בין השבטים.אתה מבין,שבט זאנל,השבט הגדול מכולם,לרוב מסתדר אם השבטים שסוחרים הכי הרבה אם בני התרבות.השבט שלנו מתעסק בעיקר בהשכרת חרבו,ולכן אנחנו מקושרים היטב לבני התרבות,אבל אנחנו חיים בריחוק מדרך המסחר,
ולכן שבט זאנל מנסה לגייס אותנו לצידו,אבל הוא דורש לשם כך את נאמנות לוחמינו,בעוד שהדרןאידים רואים בנו בני ברית של הזאנל" ז'איתן נועץ בה מבט חושד "והאם אתה רוצים להיות נאמנים לשבט הזאנאל? מה את באמת מתכננת לשבט רוניה ?"
היא מחווירה "זה סיפור ארוך ז'איתן,פעם אחרת.בוא רק נגיד שהשבטים שנמצאים אם שבטינו בידידות לא מרוצים מחוסר הבחירה שלנו.הזאנל הם כניראה הברירה היחידה שלנו,אבל השלום הוא התקווה הגדולה באמת,ורק הדרואידים יוכלו להציע אותו."
"אז את אומרת שהדרואידים יכולים להציע אחדות לעומת העובדה שאין לכם ברירה אלא להיות נאמנים לזאנל האם ישנם לוחמים או דרואידים שנמצאים פה היום שאת ממליצה לי לדבר איתם ? אני רוצה לפני הטקסים לדעת כול מה שאני יכול ".רוניה נאנחת "אני צריכה להיות על הבמה בטקס הקבלה של הנסיך,,אבל אם תרצה תוכל להתלוות לרוח סער,הדרואיד של השבט" ז'איתן חושב שהוא רואה לרגע עווית של חוסר נוחות בפניה. "אין בעיה תודה רבה רוניה אני אדבר אם רוח -סערה ואולי אציע את עצמי כתלמיד של לוחם בטקסים האלו כמובן אם תאשרי לי " אומר ז'איתן.
היא חושבת על זה מעט "אני אצטרך לדבר על כך אם אביה של רובי ואם דודה של רובי לפני שאוכל להגיד לך אם נוכל להרשות זאת לעצמינו.בכל אופן,שים לב רק לשבטים מסוימים"
היא נותנת לך רשימה של שבטי ספורים שהם ידידים בקרב שונה של השבט,ואז עוד רשימה מעט ארוכה יותר של שבטים שאין להם בעיה אם השבט, והולכת משם.
בימים הבאים של היריד אכן מגיעים האנשים החשובים-נסיך רליון מגיע ליריד ביום השביעי,ומשתכן במחנה מהודר בצפון המתחם.אבל ההתרגשות הגדולה יותר מתחילה ביום החמישי-זה מתחיל מענני אבק באופק,כמו כל שבט שמתקרב אם בקר,אלא שאז קבוצה גדולה של מאת'מות,כבשי ענק גדולות במיוחד,מגיעה,ואחריה המוני בני עורטן,יותר משיש בכל השבט שלך פעמיים.כל בני העורטן מתחילים ללחשש בניהם,ואתה שם לב שבקבוצות מסוימות שדי מחולקות לפי שבטים.השבט שלך לא ממש ממלחשש אם הרבה שבטים אחרים,אלא מתקרב,כמו הרבה שבטים אחרים,למתחם הכניסה.אט-אט אתה רואה שהשבט הזה של העורטן לבוש בגדים לבנים,ופניו צבועות לבן.שבט זאנל,הגדול והחזק שבשבטי הנוודים.השבט חונה לעצירה קצרה במרחק ניכר מהמחנה.כשאתה שואל לפשר הדבר,עונה לך אביה של רובי בהרהור מסוים שזה אקט של כבוד,השבט מחכה שם כדי ששאר השבטים יכינו לו קבלת פנים.ואכן,תוך שעה קלה המחנה כולו גועש מעבודה,ומשני צדדי הרחבה מתארגן קהל רחב.ילדים מתרגשים ולוחמים דרוכים עומדים שם,ואז השיירה של הזאנל שבה לנוע.כל השבטים נוכחים שם,אם כי חלק מהשבטים מפגינים להיטות רבה בעוד שרבים מהשבטים האחרים[למעט ילדיהם המתרגשים] לא ניראים מתלהבים במיוחד.ראשית עוברת בשער המתחם קבוצה של לוחמי עורטן בחניתות ארוכות וחרבות מעוקלות על רגליהם. הם עומדים משני צדדים של השער,ומכריזים "שבטי העורטן,הנה מגיע שבט הזאנל המכובד והנועז,ומנהיגתו המהוללת, ראמה 'החול המוזהב'! שיירת שבט זאנל מתחיל לעבוור בשער,ובמרכזה קבוצת מאת'מות ענקיות,ובראשן מאת'מה לבנה שעל מצחה כוכב שחור,ועליה רוכבת דמות לבושה לבן ומעוטרת בענק זהב וחרב מעוקלת מרשימה.השיירה הזאת גוררת המון שבטים וילדים שמביטים בשיירה בהתרגשו ומחליפים מילים אם בניה.אחריי השיירה עובר המקנה הרב של הזאנל,מנהג שכל השבטים מבצעים בהגיעם כדי להפגין את עושרם.בקצה המתחם,ממש ליד המקום המיועד לנסיך רליון,מתאספים נציגי השבטים וכמה מהדרואידים,ומברכים את ראמה בבואה.רובם גם,וזה כולל את ראניה,מברכים את השליטה הגדולה, שמשקיפה עליהם ממרומי בהמתה העצומה, במתנות יקרות[חלקן יותר וחלקן פחות],שהשליטה מקבלת בתודה חטופה.בעלה של ראניה רוטן מעט וממלמל משהוא בשפתו,שז'איתן יכול רק לנחש שעוסק בחנפנות ובצע.
הזאנל מקימים את המאהל שלהם בלי בושה ליד המקום בו הנסיך אמור להקים את מחנו,וכאשר הוא מגיע,בלא פחות התרגשות ותפארת אך הרבה פחות טקסיות וחנפנות יומיים לאחר-מכן,מברכים אותו ברשמיות קרה ומתנות פעוטות יחסית לעושרם.בערב מתקיים טקס פתיחת יריד חגיגי,ובו נערכות חגיגות לכבוד הנסיך[ועוד כמה נסיכים ושרי מלחמה פעוטים שהגיעו למקום].לוחמי העורטן מדגימים את יכולתיהם,מהללים את שבט,מברכים את הנסיך ונשבעים לו ולאדונים חדשים האחרים שבועות אמונים.
או אז מגיע הרגע שלו חיכית-תור הלוחמים משבטך לעלות על הבמה-ודודה של רובי קורא בקול "כעת יעלו לבמה כל המבקשים להפוך ללוחמים בשבט העורטן" כל הבחורים הצעירים שראית עולים כל אחד בתורו לבמה,נשבעים אמונים לאדונם החדש ולשבטם,והדרואידים מורחים עליהם את סימן טפרי הלוחם המפורסם.או אז קורא שוב דודה של רובי "וכעת,כל המבקשים לשלוח את בניהם ובני חסותם להתחנך תחת לוחם מלוחמי,שישלחו הם" ראניה,מהבמה המרוחקת,מסתכלת בך בהיסוס מסוים.האם תעלה לבמה ותשבע אמונים,או שמה לא תסתכן בניצול שבטה של ראניה?
ולכן הוא לא ישן כמנהגם של שבטים אחרים שפגשתם מידי פעם בדרך לחלוק במחנה-השבטים האלו עשו מעשה שז'איתן דווקא החשיב לחכם למדי,וישנו בתוך פרוותו של היצור במשך כל היום,עובדים בלילות הקרירים.לבסוף נפגשים העורטן ליריד גדול מעט דרומית לעיר המדינה שבאופן מעט מגוחך מכנה את עצמה 'נסיכות'[ז'איתן מחטט בזיכרונו ובטוח שנסיך אמור להיות הרבה יותר חזק מזה] לעיר קוראים רליון,וגם לשאר הנסיכות קוראים כךניראה ש'הנסיך' נימצא בקשרים טובים אם העורטן,והשבט שלך במיוחד ניראה כמחבב אותו.במהלך היריד מקימים השבטים השונים מאהל ענקי,שמורכב מקבוצות אוהלים נפרדות לכל שבט שנפתחות לרחבה אחת.
ביום יומיים הראשונים לא קורא שום דבר מעניין,אבל אחרי זה מגיעים ליריד עוד ועוד שבטים, ומשפחות מהעיר רליון וסוחרים ממעבר לה מגיעים לשם ביום הרביעי מגיעה קבוצת גברים מצולקת שניראת לך בברור כקבוצת לוחמים,ורובי רצה ומחבקת אחד מהם,כפי שעושות ילדות רבות ונשים צעירות רבות,אם כי במקרה השני זה לרוב קורה להפך.
ז'איתן שכבר בצורת דרקון שלו כאשר הבהלה הראשונית של נוכחות דרקון במאהל מתפוגגת מתקרב לרובי ואל הגבר באיטיות מנסה להסתכל לאותו לוחם בעיניים וללמוד את צורתו האם הוא יוכל להשתנות יום אחד לצורה שכזאת ? היה בצורה הזאת משהו של חוזק שז'איתן לא הצליח להסביר ואפילו משהו שהוא קינא בו .הוא התקרב.הלוחם מזיז את רובי הצידה ושולף חנית,כמו כמה מחבריו,
אבל אז מגיעה אמא של רובי,אומרת לו כמה מילים בשפה המודברת והוא נירגע לאחר מכן היא מחבקת אותו,שואלת אותו בנוקשות שאלה או שתיים ומפנה אותו לאביו.רובי נפרדת מימנו ורניה מסבירה לך- "זהו אחיה הגדול של רובי,טארן.הוא אחד משכירי החרב מהשבט שלנו שלוחמים למען נסיכים ושרי מלחמה בנסיכויות.הנסיכויות נמצאות מצפון לערבות,והם נמצאות במלחמה מתמידה זו בזו,וכמובן שתמיד יש צורך בלוחמים ממנוסים" היא מסתכלת לרגע על גבו המתרחק של טארן ואומרת "הלוחמים צריכים להתארגן לטקסי קבלת הפנים של האנשים החשובים באמת,לכן הבחורים הצעירים והגברים המבוגרים נפרדים במהירות ממשפחותיהם או בנות זוגם" היא מחייכת לכיוונו של בנה שמדבר אם נערה עורטנית סמוקה[ז'איתן מבין שהצבע האדום בפנים מייצג סער רגשות או חום פנימי,אם כי אצל העורטן הוא מוסתר היטב תחת עורם הכהה].
ז'איתן צוחק "חבל שאני לא יכול להצטרף אליהם ..." ולפתע ז'איתן מסתכל אל רוניה "אני מניח שאני לא יכול אני יודע כול כך מעט על בני עמך ועל מנהגיכם שאני מרגיש כול כך טיפש " הוא אומר בדרקונית[למרות שכבר החל לדבר באופן יותר טוב בשפה המדוברת הוא עדין העדיף לדבר בדרקונית]
ראניה מנידה בראשה "אתה צריך לעבור טקסי חניכה רבים בכדי להיעשות ללוחם.בתור התחלה,צריך לוחם ותיק לקבל אותך כחניך שלו.האם תרצה שאנסה לשכנע את דודה של רובי,אחי,לקחת אותך תחת חסותו כלוחם?" ז'איתן מחייך "אם הוא ירצה אני אשמח ללמוד אצלו אולי אם יהיה לי ניסיון אוכל לנצח את היריב הבא שלי " הוא אומר בחיוך דרקוני מלא שיניים.
ראניה לא בטוחה איך להגיב,אבל מסבירה 'הלוחמים מתפקדים במסעות ארוכים.הם יוצאים להלחם בשבטי הגובלינים בדרום,לפשוט ולהגן על שיירות בדרום,להלחם או לסחור אם אנשי האגמים ואפילו להילחם זה בזה או בנסיכויות,בכד להעשות ללוחם עליך ללחום ב..." "אתם נלחמים זה בזה ?" קוטע אותה ז'איתן "למה ?".פניה של ראניה מתקדרות "בעבר לחמו העורטן זה בזה לעיתים קרובות.זה היה בתקופות עתיקות,כשהעורטן היו שבטי פראיים במידבר שהורגלו במלחמה נצחית נגד שבטי האורקים והגובלינים להישרדותם.התקופה הזאת נגמרה כאשר הפכו העורטן לאומה תחת חסות הדרואידים,ונשבעו להיות אחים אם האורקים וזה אם זה.
אלא שמאז שחקו המון רוחות את הסלע," היא מעיפה מבט מהיר בז'איתן ואומרת כלאחר יד "פתגם" וממשיכה-וכיום העורטן מסוכסכים מאי-פעם,והדרואידים חרדים לקיומם"
ז'איתן מהנהן ושואל "האם נראה לך שאחיה של רובי יקבל אותי כחניכו ?" 'אחיה של רובי הוא לוחם חדש,הוא לא יכול לקבל חניך חדש עדיין" היא מסבירה "בכל אופן,בעוד ימים ספורים אתה תראה את הסיבה למאבקים בין העורטן" "ומי היה המדריך שלו ?" הוא שואל "דודן מרוחק שלו משבט אחר,הוא הסכים לחנך אותו בתמורה לחתונה אם דודנית של רובי שהגיעה לגיל 14 לא מזמן".
"האם יש לי אפשרות לפחות לראות את מה שהלוחמים עושים ? " הוא שואל בשטף של סקרנות "יש לכם לוחם שאתה מחשיבים להכי טוב ? " ואז הוא ממשיך "ומה זאת אומרת סיבה למאבקים ? אתם הרי עם אחד ? אתם אמורים להילחם ביחד לא ככה ?"
היא נאנחת "אתה תראה את הלוחמים בטקסי קבלת הפנים בעוד ימים ספורים.בטקסים האלו קיבלו בעבר את פני הנסיך המכהן של האזור,כיום רליון," היא מעיפה מבט חטוף אל העיר הקטנה "אבל לאחרונה מקבלים גם את פניו של ראש השבט הגדול ביותר של העורטן,עיניין לא רשמי,אבל שגורם למתיחות רב בין השבטים".רוניה וז'איתן ממשיכים ללכת,אך ז'איתן לא מתאפק יותר ושואל-
"האם יכעסו אליי אם אנסה לשאול את הלוחמים עצמם אם מישהו מוכן לקבל אותי או שזה לא יהיה מנומס ?" רוניה מדברת במעט חוסר סבלנות, ומסבירה- "אתה יכול להציע את עצמך,כמובן,באותם טקסי מפגן ממש.כמובן שיש פה הרבה פוליטיקה,ותצטרך להציע את עצמך ללוחם מהשבטים הנכונים,או לבן משפחה,וזה כרוך לעיתים קרובות בעסקת נישואים או בקר בין השבטים"
"האם זה לא יעזור לכם אם אציע את עצמי כחלק מהשבט שלך ? כול כך הרבה לא ירצו לקבל תלמיד דרקון ?" שואל ז'איתן בתקווה.רוניה זעה באי נוחות "האמת היא שהשבט שלנו לא נימצא במצב נוח לאחרונה,אנחנו נחשבים לרדיקלים בין השבטים.אתה מבין,שבט זאנל,השבט הגדול מכולם,לרוב מסתדר אם השבטים שסוחרים הכי הרבה אם בני התרבות.השבט שלנו מתעסק בעיקר בהשכרת חרבו,ולכן אנחנו מקושרים היטב לבני התרבות,אבל אנחנו חיים בריחוק מדרך המסחר,
ולכן שבט זאנל מנסה לגייס אותנו לצידו,אבל הוא דורש לשם כך את נאמנות לוחמינו,בעוד שהדרןאידים רואים בנו בני ברית של הזאנל" ז'איתן נועץ בה מבט חושד "והאם אתה רוצים להיות נאמנים לשבט הזאנאל? מה את באמת מתכננת לשבט רוניה ?"
היא מחווירה "זה סיפור ארוך ז'איתן,פעם אחרת.בוא רק נגיד שהשבטים שנמצאים אם שבטינו בידידות לא מרוצים מחוסר הבחירה שלנו.הזאנל הם כניראה הברירה היחידה שלנו,אבל השלום הוא התקווה הגדולה באמת,ורק הדרואידים יוכלו להציע אותו."
"אז את אומרת שהדרואידים יכולים להציע אחדות לעומת העובדה שאין לכם ברירה אלא להיות נאמנים לזאנל האם ישנם לוחמים או דרואידים שנמצאים פה היום שאת ממליצה לי לדבר איתם ? אני רוצה לפני הטקסים לדעת כול מה שאני יכול ".רוניה נאנחת "אני צריכה להיות על הבמה בטקס הקבלה של הנסיך,,אבל אם תרצה תוכל להתלוות לרוח סער,הדרואיד של השבט" ז'איתן חושב שהוא רואה לרגע עווית של חוסר נוחות בפניה. "אין בעיה תודה רבה רוניה אני אדבר אם רוח -סערה ואולי אציע את עצמי כתלמיד של לוחם בטקסים האלו כמובן אם תאשרי לי " אומר ז'איתן.
היא חושבת על זה מעט "אני אצטרך לדבר על כך אם אביה של רובי ואם דודה של רובי לפני שאוכל להגיד לך אם נוכל להרשות זאת לעצמינו.בכל אופן,שים לב רק לשבטים מסוימים"
היא נותנת לך רשימה של שבטי ספורים שהם ידידים בקרב שונה של השבט,ואז עוד רשימה מעט ארוכה יותר של שבטים שאין להם בעיה אם השבט, והולכת משם.
בימים הבאים של היריד אכן מגיעים האנשים החשובים-נסיך רליון מגיע ליריד ביום השביעי,ומשתכן במחנה מהודר בצפון המתחם.אבל ההתרגשות הגדולה יותר מתחילה ביום החמישי-זה מתחיל מענני אבק באופק,כמו כל שבט שמתקרב אם בקר,אלא שאז קבוצה גדולה של מאת'מות,כבשי ענק גדולות במיוחד,מגיעה,ואחריה המוני בני עורטן,יותר משיש בכל השבט שלך פעמיים.כל בני העורטן מתחילים ללחשש בניהם,ואתה שם לב שבקבוצות מסוימות שדי מחולקות לפי שבטים.השבט שלך לא ממש ממלחשש אם הרבה שבטים אחרים,אלא מתקרב,כמו הרבה שבטים אחרים,למתחם הכניסה.אט-אט אתה רואה שהשבט הזה של העורטן לבוש בגדים לבנים,ופניו צבועות לבן.שבט זאנל,הגדול והחזק שבשבטי הנוודים.השבט חונה לעצירה קצרה במרחק ניכר מהמחנה.כשאתה שואל לפשר הדבר,עונה לך אביה של רובי בהרהור מסוים שזה אקט של כבוד,השבט מחכה שם כדי ששאר השבטים יכינו לו קבלת פנים.ואכן,תוך שעה קלה המחנה כולו גועש מעבודה,ומשני צדדי הרחבה מתארגן קהל רחב.ילדים מתרגשים ולוחמים דרוכים עומדים שם,ואז השיירה של הזאנל שבה לנוע.כל השבטים נוכחים שם,אם כי חלק מהשבטים מפגינים להיטות רבה בעוד שרבים מהשבטים האחרים[למעט ילדיהם המתרגשים] לא ניראים מתלהבים במיוחד.ראשית עוברת בשער המתחם קבוצה של לוחמי עורטן בחניתות ארוכות וחרבות מעוקלות על רגליהם. הם עומדים משני צדדים של השער,ומכריזים "שבטי העורטן,הנה מגיע שבט הזאנל המכובד והנועז,ומנהיגתו המהוללת, ראמה 'החול המוזהב'! שיירת שבט זאנל מתחיל לעבוור בשער,ובמרכזה קבוצת מאת'מות ענקיות,ובראשן מאת'מה לבנה שעל מצחה כוכב שחור,ועליה רוכבת דמות לבושה לבן ומעוטרת בענק זהב וחרב מעוקלת מרשימה.השיירה הזאת גוררת המון שבטים וילדים שמביטים בשיירה בהתרגשו ומחליפים מילים אם בניה.אחריי השיירה עובר המקנה הרב של הזאנל,מנהג שכל השבטים מבצעים בהגיעם כדי להפגין את עושרם.בקצה המתחם,ממש ליד המקום המיועד לנסיך רליון,מתאספים נציגי השבטים וכמה מהדרואידים,ומברכים את ראמה בבואה.רובם גם,וזה כולל את ראניה,מברכים את השליטה הגדולה, שמשקיפה עליהם ממרומי בהמתה העצומה, במתנות יקרות[חלקן יותר וחלקן פחות],שהשליטה מקבלת בתודה חטופה.בעלה של ראניה רוטן מעט וממלמל משהוא בשפתו,שז'איתן יכול רק לנחש שעוסק בחנפנות ובצע.
הזאנל מקימים את המאהל שלהם בלי בושה ליד המקום בו הנסיך אמור להקים את מחנו,וכאשר הוא מגיע,בלא פחות התרגשות ותפארת אך הרבה פחות טקסיות וחנפנות יומיים לאחר-מכן,מברכים אותו ברשמיות קרה ומתנות פעוטות יחסית לעושרם.בערב מתקיים טקס פתיחת יריד חגיגי,ובו נערכות חגיגות לכבוד הנסיך[ועוד כמה נסיכים ושרי מלחמה פעוטים שהגיעו למקום].לוחמי העורטן מדגימים את יכולתיהם,מהללים את שבט,מברכים את הנסיך ונשבעים לו ולאדונים חדשים האחרים שבועות אמונים.
או אז מגיע הרגע שלו חיכית-תור הלוחמים משבטך לעלות על הבמה-ודודה של רובי קורא בקול "כעת יעלו לבמה כל המבקשים להפוך ללוחמים בשבט העורטן" כל הבחורים הצעירים שראית עולים כל אחד בתורו לבמה,נשבעים אמונים לאדונם החדש ולשבטם,והדרואידים מורחים עליהם את סימן טפרי הלוחם המפורסם.או אז קורא שוב דודה של רובי "וכעת,כל המבקשים לשלוח את בניהם ובני חסותם להתחנך תחת לוחם מלוחמי,שישלחו הם" ראניה,מהבמה המרוחקת,מסתכלת בך בהיסוס מסוים.האם תעלה לבמה ותשבע אמונים,או שמה לא תסתכן בניצול שבטה של ראניה?
הומיניד-
הדרקון שלך רק נולד,אבל שחורים הם גדולים למדי.הגודל שלו הוא בסביבות הגודל של רוטווילר,אם נטייה לכאן או לכאן.
IN
היצור שלך מהנהן.הוא עולה למעלה בעקבות היצור,ואז חוזר ומשדר לך את שראה-לא באמת תמונה,אבל מסר כללי-הוא מדווח לך שהיצור הציץ מעל פני המים,הלך מעט על אדמה ואז נעלם בין צמים שצמחו בין שני סלעים בקו המים.
IN
היצור שלך מהנהן.הוא עולה למעלה בעקבות היצור,ואז חוזר ומשדר לך את שראה-לא באמת תמונה,אבל מסר כללי-הוא מדווח לך שהיצור הציץ מעל פני המים,הלך מעט על אדמה ואז נעלם בין צמים שצמחו בין שני סלעים בקו המים.
ת'ור-
בשונה ממה שזכור לך מיצורים מסוגו[או שבעצם אלא קרובים שלו?],צל מתגלה כאגוז קשה לפיצוח.התודעה שלו חזקה,אותה יכול לסקור אותה בכלליות,אבל לא באמת לראות לתוכה.ברור לך שמדובר ביצור עמרומי ושאפתן,אולי אם קורטוב של מרמור.גם הכוח המאגי שלו אומנם לא רב,אבל מעיד על פוטנציאל ויכולת מעל הממוצע.הוא מביט בך במבט קשה ואז מתיישב באיטיות מופגנת,מעט מתגרה,לא מוריד ממך את המבט הזהיר.כשאתה נוזף בו הוא לא מפגין בפחד,אבל אתה שם לב לרגע לעוויתות בפניו ותודעתך חשה גל של חשש עובר בו.הוא משפיל לשנייה את עיניו,ואז מחזיר אותן אליך.לוקחות לו כמה פעימות לב בטרם הוא מתעשת,לוקח נשימה קצרה ואז אומר,ואתה מתרגם מיידית את השפה הגסה שלו[שיש בה מילים די גבוהות יחסית למוצא העלוב שלה] "הסיבה היא פשוטה-אתה לא יכול לצאת מהמערה הזו בלי להאבק בנו,ואתה לא רוצה להלחם בכולנו.אני לא טיפש,יתכן שתוכל לנצח אותנו,יתכן שלא.אבל בכל מקרה,יהיה לך נוח בהרבה לשאר כאן,לקבל מהשבט מנחות וסגידה.יותר מזה,היצור הקודם לא היה יכול להגיב.אתה אל חי.אתה יכול לנצל את השבט וראש השבט הטיפש שלו למטרותיך." אתה חושב שלרגע קלטת מחשבה זרה עוברת בו. "אני מציע לך פה את נאמנותי-אני אהיה הכלי שלך להשפיע על השבט,מעבר למזון תוכל לקבל מהשבט עוד דברים שתזדקק להם,וכל שעליך לעשות הוא להישאר במער,להמשיך לההראות אציל בעיני השבט ולתת לנו להכנס לכאן מידי פעם" ניראה שהיצור אכן משכנע אותךך לעסקה,אבל משהוא עמוק בך אומר לך שהיצור הזה ערמומי משהוא ניראה.או שהוא שקרן ממש טוב ואתה לא מצליח לזהות שהוא משקר לך,או שהוא טיפש בהרבה משחשבת,או שיש פה מלכוד.
Dreadlord
פונדקאי ותיק
in
ז'איתן עולה על הבמה אך לפני שהוא מתחיל הוא מדבר במבטא הכי אנושי שמצליח להוציא מגרונו "אני מציע את עצמי כתלמיד ללוחם שיוכל ללמד אותי, אך שמעו זאת אני רוצה ללמוד אך אני לא חייב ללמוד מאף לוחם ,מי שירצה לאמן אותי יקבל את ידידותי ואת כול מה שדרקון יכול לספק למדריכו ,אך אני לא אתאמן תחת אדם שידרוש למען זה משהו.
אני עומד כאן בעצמי ולא כחלק משבט אם מישהו יסכים לאמן אותי הוא יזכה בתלמיד שישא את שמו כול עוד הוא חיי ,אך אם אתם לא תסתפקו בזה אצטרך למצוא מורים אחרים לכך " הוא אומר לכול הלוחמים שנשארו ללא תלמידים "אני לא אנצל את השבט אשר אירח אותי למען זאת ,אני עומד כאן בעצמי דרקון אשר מוכן ללמוד כיצד להיות בן עטורן אבל לא במחיר של פגיעה בשבט שאירח אותי, אז האם מישהו מוכן לכך ?" הוא שואל .
ז'איתן עולה על הבמה אך לפני שהוא מתחיל הוא מדבר במבטא הכי אנושי שמצליח להוציא מגרונו "אני מציע את עצמי כתלמיד ללוחם שיוכל ללמד אותי, אך שמעו זאת אני רוצה ללמוד אך אני לא חייב ללמוד מאף לוחם ,מי שירצה לאמן אותי יקבל את ידידותי ואת כול מה שדרקון יכול לספק למדריכו ,אך אני לא אתאמן תחת אדם שידרוש למען זה משהו.
אני עומד כאן בעצמי ולא כחלק משבט אם מישהו יסכים לאמן אותי הוא יזכה בתלמיד שישא את שמו כול עוד הוא חיי ,אך אם אתם לא תסתפקו בזה אצטרך למצוא מורים אחרים לכך " הוא אומר לכול הלוחמים שנשארו ללא תלמידים "אני לא אנצל את השבט אשר אירח אותי למען זאת ,אני עומד כאן בעצמי דרקון אשר מוכן ללמוד כיצד להיות בן עטורן אבל לא במחיר של פגיעה בשבט שאירח אותי, אז האם מישהו מוכן לכך ?" הוא שואל .
IN:
"אני מבין, כן. שליטה בשבט, אתה אומר? וזהו שבט חזק ועשיר. מנחות וסגידה... להיות אל על פני האדמה... כן, אני רואה." הוא עוצר לרגע, ואז יורק על הקרקע חתיכת קרח משוננת. "אני רואה שאתה רוצה כוח, עוצמה ושליטה, ובטוח שכל יצור חפץ באותם דברים. מדוע למדת את האומנויות המאגיות? מאותה סיבה, כדי להפוך לחזק יותר? ועכשיו אתה מנסה לרסן אותי ולהפיק ממני תועלת, על כל הגיחוך שברעיון זה. טיפשי, ידידי, טיפשי." הוא מנענע בראשו בעצב. "בעולם יש הרבה יותר מאשר מרוץ אחרי כוח. למדת מאגיה, אך האם עצרת פעם לחשוב על היופי הטמון בה? זוהי אומנות, לא כלי. והדבר נכון גם לגבי השבט שלך. אתה חושב על ניצולו, על שליטה בו. האם רצונך הוא רק לראות את חבריו מצייתים לגחמותיך? הבט בהם, כל אחד מהם הוא יצור חי, פלא מהלך, פאר היצירה."
הוא נאנח. "העולם הוא נפלא כל כך עד שקשה לתפוס זאת. מה אתה רואה כשאתה מסתכל על פרח? מה אתה רואה בחילוף העונות? מה אתה רואה בעצמך, בגופך, במוחך ובתבונתך? מה אתה מחפש בחייך? רק כוח? או שמה משהו מעבר לתאווה הפשוטה הזאת?"
הוא מתיישב על הקרקע, כנפיו מקופלות על גבו, זנבו מלופף סביב גבו. "יש לי הצעה בשבילך, צל. איני חפץ במנחות, סגידה או כוח. את כל צרכיי אני יכול לספק לעצמי, ולכם אין דבר שאני חפץ בו. שום דבר מעבר לעצם קיומכם, שמרתק אותי. אני לא חפץ להתערב במשחקי הכוח הקטנים שבשבט, אך אני מוכן לסייע לך. לא בכוח, אך ייתכן שאוכל לתת לך עצה או ללמד אותך סוד. בתמורה, אני רוצה שתגלה לי את האמת. פתח את עצמך, צל, ואולי אוכל לעזור לך להפוך ליותר ממה שאתה - צורה שטוחה, שרועה על הקרקע, חיקוי נחות לגוף שיצר אותה. ספר לי, צל," והוא מביט עמוק בעיניו, "מי אתה?"
OUT:
התחלתי לכתוב תגובה, החלטתי לדחות את העניין, ושכחתי אותו עד עכשיו. תודה לדריד שהזכיר לי.
"אני מבין, כן. שליטה בשבט, אתה אומר? וזהו שבט חזק ועשיר. מנחות וסגידה... להיות אל על פני האדמה... כן, אני רואה." הוא עוצר לרגע, ואז יורק על הקרקע חתיכת קרח משוננת. "אני רואה שאתה רוצה כוח, עוצמה ושליטה, ובטוח שכל יצור חפץ באותם דברים. מדוע למדת את האומנויות המאגיות? מאותה סיבה, כדי להפוך לחזק יותר? ועכשיו אתה מנסה לרסן אותי ולהפיק ממני תועלת, על כל הגיחוך שברעיון זה. טיפשי, ידידי, טיפשי." הוא מנענע בראשו בעצב. "בעולם יש הרבה יותר מאשר מרוץ אחרי כוח. למדת מאגיה, אך האם עצרת פעם לחשוב על היופי הטמון בה? זוהי אומנות, לא כלי. והדבר נכון גם לגבי השבט שלך. אתה חושב על ניצולו, על שליטה בו. האם רצונך הוא רק לראות את חבריו מצייתים לגחמותיך? הבט בהם, כל אחד מהם הוא יצור חי, פלא מהלך, פאר היצירה."
הוא נאנח. "העולם הוא נפלא כל כך עד שקשה לתפוס זאת. מה אתה רואה כשאתה מסתכל על פרח? מה אתה רואה בחילוף העונות? מה אתה רואה בעצמך, בגופך, במוחך ובתבונתך? מה אתה מחפש בחייך? רק כוח? או שמה משהו מעבר לתאווה הפשוטה הזאת?"
הוא מתיישב על הקרקע, כנפיו מקופלות על גבו, זנבו מלופף סביב גבו. "יש לי הצעה בשבילך, צל. איני חפץ במנחות, סגידה או כוח. את כל צרכיי אני יכול לספק לעצמי, ולכם אין דבר שאני חפץ בו. שום דבר מעבר לעצם קיומכם, שמרתק אותי. אני לא חפץ להתערב במשחקי הכוח הקטנים שבשבט, אך אני מוכן לסייע לך. לא בכוח, אך ייתכן שאוכל לתת לך עצה או ללמד אותך סוד. בתמורה, אני רוצה שתגלה לי את האמת. פתח את עצמך, צל, ואולי אוכל לעזור לך להפוך ליותר ממה שאתה - צורה שטוחה, שרועה על הקרקע, חיקוי נחות לגוף שיצר אותה. ספר לי, צל," והוא מביט עמוק בעיניו, "מי אתה?"
OUT:
התחלתי לכתוב תגובה, החלטתי לדחות את העניין, ושכחתי אותו עד עכשיו. תודה לדריד שהזכיר לי.
OUT
באופן כללי, אפשר להריץ את הילדות של הדרקון.
אלא אם יקרה משהו קיצוני, הדרקון ישב ויתכנן דברים בזמן שהטריגון ומשרתים אחרים צופים.
IN
טריגון שמחוש בולט מראשו יעורר תשומת לב רבה מדי. אצטרך משרת נוסף, אך כזה שיכול לפעול במים וביבשה באותה יעילות. צפרדעים? כן, צפרדעים.
הדרקון צד במהירות שלוש צפרדעים, מניח אותן לפניו וממתין להתעצמות ההמהום העדין בקצה תודעתו. הוא הופך למלמול, שהופך לקריאה, שהופכת לשאגה המלווה ברגע של לבן טהור, מוחלט.
שלושת הצפרדעים, כעת כהות ורזות בהרבה, שוחות לפני הדרקון וממתינות לצו נוסף.
<פעלו, שלוש. התפרשו בקצות האגם וצפו. אם יגיע מישהו, לקיומכן תישקף סכנה או שהמקושקש-מחשל-החרב יחזור, קרקרו. אשמע זאת מכל מרחק>, הוא פוקד וצד דג גדול ושמן, כנראה השמן ביותר שראה בחייו. הוא מותיר אותו חי באמצעות מעט מכוחו (מעביר מים בזימיו, מפעיל את גזע המוח), ובתחושה המזכירה עקירת שן מנתק את הקשר הפיזי בינו למשרתיו, ויוצר אותו מחדש עם הדג, כך שהם שלא ניזונים מכוחו של הדרקון.
באופן כללי, אפשר להריץ את הילדות של הדרקון.
אלא אם יקרה משהו קיצוני, הדרקון ישב ויתכנן דברים בזמן שהטריגון ומשרתים אחרים צופים.
IN
טריגון שמחוש בולט מראשו יעורר תשומת לב רבה מדי. אצטרך משרת נוסף, אך כזה שיכול לפעול במים וביבשה באותה יעילות. צפרדעים? כן, צפרדעים.
הדרקון צד במהירות שלוש צפרדעים, מניח אותן לפניו וממתין להתעצמות ההמהום העדין בקצה תודעתו. הוא הופך למלמול, שהופך לקריאה, שהופכת לשאגה המלווה ברגע של לבן טהור, מוחלט.
שלושת הצפרדעים, כעת כהות ורזות בהרבה, שוחות לפני הדרקון וממתינות לצו נוסף.
<פעלו, שלוש. התפרשו בקצות האגם וצפו. אם יגיע מישהו, לקיומכן תישקף סכנה או שהמקושקש-מחשל-החרב יחזור, קרקרו. אשמע זאת מכל מרחק>, הוא פוקד וצד דג גדול ושמן, כנראה השמן ביותר שראה בחייו. הוא מותיר אותו חי באמצעות מעט מכוחו (מעביר מים בזימיו, מפעיל את גזע המוח), ובתחושה המזכירה עקירת שן מנתק את הקשר הפיזי בינו למשרתיו, ויוצר אותו מחדש עם הדג, כך שהם שלא ניזונים מכוחו של הדרקון.
דריד-
ת'ור:
הומיניד:
הקהל מוכה בהלם.בחוש עמוק[אתה מתחיל להבין שלגזע שלך יש הבנה עמוקה לכבוד אנושי],אתה מבין ששברת מוסכמות עמוקות.רחש עובר ומתגבר בין בני השבטים,הם מתלחששים ביניהם בעצבנות וחלקם אף ניראה שעומדים להגיב בקול,אך לפתע נישמע קול חד ושליו."ובכן,אז השמועות נכונות.דרקון." כל הנוחכים מפנים את עיניהם למקורו המפתיע של הכל-נסיך רליון,ושקט של ציפיה משתרר לפתע.הנסיך מחייך וממשיך "ובכן,אתה פגעת ברגשותיהם של בני העורטן הגאים דרקון.זה לא מעשה מנומס במיוחד.אני חייב לומר שכבעל בריתם אולי היה עלי להסגירך לידיהם.אבל אתה הרשמת אותי,ומלבד זאת,דרקונים הם חשובים מכדי להיות מחוסלים סתם ככה.משום כך" הוא אומר בקול רם "אני,נסיך רליון,לוקח את הדרקון תחת חסותי,ואשלם תמורת אימונו.אני פונה ללוחם הזאנל המהולל אורטארק לדון עימי" הקהל זז מעט על מנת לאפשר לותיק הלוחמים של שבט הזאנל[ולפי שמועות,מאהבה של ראמה],לוחם גבוהה שצמידי נחושת על ידיו וחרבות מעוקלות על ירכיו.אורטארק מביט אל הנסיך בהתרסה ללא קידה של בני הזאנל,ומפניו הקשים נישקפת צלקת."אורטארק,אני מוכן לשלם לשבטך שבע מאות חמישי מטבעות זהב אם אתה ושבטך תאמנו את הדרקון הזה בדרכי הלוחמים.האם אתה מסכים?" אורטארק מעיף מבט מהיר לראמה,שמהנהנת באיטיות.הסכום כניראה גדול יחסית אבל בכל מקרה אין פה ממש בחירה.אורטארק מחזיר א פניו לנסיך "נדרוש שמונה מאות מטבעות,הוד מעלתך" הוא אומר בקור,וז'איתן חושב שהוא קלט טיפה של כעס.הנסיך חושב על זה מעט ולבסוף מהנהן "אתם תקבלו את הסכום בו נקבתם.אם כן,ז'איתן,הישבע אומנים לז'איתן" ההסכמים נעשים במהירות,ז'איתן ושבע אם שאר לוחמי הזאנל,והטקסס מתסיים בלי מאורעות מיוחדים,אבל ההתלחששויות לא מפסיקות.בסוף הטקס ז'איתן נישלח מיד אם שאר החניכים החדשים למתחם החניכים של הזאנל.אורטארק מסביר לחניכים במהירות ובעצבנות כמעט גלויה על מה שיקרה בהמשך,ועל מה שהוא מצפה מהם.את ז'איתן שולחים לאוהבל משלו בקצה המתחם,והוא נירדם תשוש.
אלא שבאמצע הלילה,לחשוש קטן שמהדהד בחלומו מביא אותו למודעות למה שקור סביבו,ושנייה אחרי זה מגיע קול הנפה של אוויר נהדף.חצי ער מצליח ז'איתן לזוז מעט,ומצליח למנוע מכוכב שחר לרסק את ראשו,ותחת זאת להכות בכתפו בעוצמה אדירה.ז'איתן זועק כשהוא חש את העור הקרוע והעצם הסדוקה,והוא בקושי מצליח להזיז את ידו.הוא מביט בתוקפיו,ומגלה ארבעה או חמישה בני עורטן מבורדסים,חמושים באלות פשוטות וכוכבי שחר,ורצח בעיניהם...
אלא שבאמצע הלילה,לחשוש קטן שמהדהד בחלומו מביא אותו למודעות למה שקור סביבו,ושנייה אחרי זה מגיע קול הנפה של אוויר נהדף.חצי ער מצליח ז'איתן לזוז מעט,ומצליח למנוע מכוכב שחר לרסק את ראשו,ותחת זאת להכות בכתפו בעוצמה אדירה.ז'איתן זועק כשהוא חש את העור הקרוע והעצם הסדוקה,והוא בקושי מצליח להזיז את ידו.הוא מביט בתוקפיו,ומגלה ארבעה או חמישה בני עורטן מבורדסים,חמושים באלות פשוטות וכוכבי שחר,ורצח בעיניהם...
ת'ור:
צל מביט בך שנייה,ואז לוקח נשימה קצרה ומזדקף מעט,מתריס.אם זאת,אתה חש בזרזיף של חשש זהיר בקולו."גם אני לא טיפש יצור.אתה לא חזק כמו שאתה מציג את עצמל.אתה אולי יכול להביס אותי,אבל האם תוכל להביס את השבט שלי?אולי,אבל אולי זה סיכון גדול מידי בשבילך,לא?" הוא מחייך בזדוניות ערומה."אל תשפוט אותי דרקון.אתה צריך אותי כמו שאני צריך אותך.שנינו באותה סירה,ושנינו נרוויח מברית"
הומיניד:
אתה אוסף את כוחך,יוצק אותו לתוך הצפרדעים.לרגע הן קמת,עיניהן זוערות,אבל לאחר מכן צביטה של קור עוברת בך,ואתה מרפה באינסטינקט.ניראה שלהחזיק יותר מיצור גדול אחד זה מאמץ רציני בשבילך.אתה מאמין שתוכל לעשות את זה ואפילו קצת מעבר אם תהיה חייב,אבל זה מסוכן.
הימים עוברים.אתה שוחה באגם,ומוצא מערה עמוקה.מידי יום אתה שולח את הטריגון שלך לצוד לך אוכל,ואז מסייר בעזרתו באגם.אתה לומד שהיצורים המקושקשים המוזרים עולים מידי פעם לפני הים,אבל מקורם הוא במערה עמוקה בצד האגם.אתה יודע שיש לפחות שלושה מהם,אבל כניראה שמספרם לפחות כפול.מסתבר שהם יוצאים כל יום אל מעל לפני המים[הטריגון שלך גילה שבכיוון הזה יש גבעות יבשות יחסית].הם חוזרים כשבידם דברים מידי פעם עצמות ובשר,אבל בדרך כלל אם דברים עשויים מחומר דומה לזה שמהם יצרו את הנשק שלהם.הם גם הולכים מידי פעם לנקודה שבמרכז הבריכה ועושים שם דבר דומה למה שראית מקודם.כשיצא לך לבדוק את זה גילית שיש אנרגיה מאגית כלשהיא שנובעת מהפתחת,אבל היא גולמית ולא זורמת טוב.יש צורך בעיצוב יזי ומאגי של הנקודהה הזאת כדי שהיא תפיק משהוא שהוא מעבר להשפעה המינורית שהיצורים מנצלים.
אלא שלאחר ימים רבים שאתה נח בשלווה,הטריגון שלך חוזר בהיסטריה,ומספר לך ששניים מהיצורים מתקרבים למערה שלך...ושנייה אחרי זה הם עומדים אל מול פתחה,נשקים בידיהם ומעין בד מוזר בידו של אחד מהם.ניראה שאתה ניראה להם כשלל אקזוטי...
הימים עוברים.אתה שוחה באגם,ומוצא מערה עמוקה.מידי יום אתה שולח את הטריגון שלך לצוד לך אוכל,ואז מסייר בעזרתו באגם.אתה לומד שהיצורים המקושקשים המוזרים עולים מידי פעם לפני הים,אבל מקורם הוא במערה עמוקה בצד האגם.אתה יודע שיש לפחות שלושה מהם,אבל כניראה שמספרם לפחות כפול.מסתבר שהם יוצאים כל יום אל מעל לפני המים[הטריגון שלך גילה שבכיוון הזה יש גבעות יבשות יחסית].הם חוזרים כשבידם דברים מידי פעם עצמות ובשר,אבל בדרך כלל אם דברים עשויים מחומר דומה לזה שמהם יצרו את הנשק שלהם.הם גם הולכים מידי פעם לנקודה שבמרכז הבריכה ועושים שם דבר דומה למה שראית מקודם.כשיצא לך לבדוק את זה גילית שיש אנרגיה מאגית כלשהיא שנובעת מהפתחת,אבל היא גולמית ולא זורמת טוב.יש צורך בעיצוב יזי ומאגי של הנקודהה הזאת כדי שהיא תפיק משהוא שהוא מעבר להשפעה המינורית שהיצורים מנצלים.
אלא שלאחר ימים רבים שאתה נח בשלווה,הטריגון שלך חוזר בהיסטריה,ומספר לך ששניים מהיצורים מתקרבים למערה שלך...ושנייה אחרי זה הם עומדים אל מול פתחה,נשקים בידיהם ומעין בד מוזר בידו של אחד מהם.ניראה שאתה ניראה להם כשלל אקזוטי...
Dreadlord
פונדקאי ותיק
in
ז'איתן הזועם מתעלם לחלוטין מפציעתו, כאשר הוא צורח כבר באופן טבעי במדוברת "רוצחים ! פחדנים ! " עיניו נצבעות באדום כאשר כוח הקסם שלו שהתאושש לחלוטין מהקרב האחרון שלו מתרכז בלסת שלו ,ברק המלא באנרגית הרג אשר משתחררת במהירות אדירה אל עבר הרוצחים ,אך ז'איתן לא רוצה להרוג אותם ...לא הברק נועד לשתק אותם לחלוטין את כולם עד כדאי כך שרק אחד מהם יכול בכלל להזיז את ראשו .
ז'איתן תופס ביד הפצועה שלו את ראשו של האחד אשר לא שותק לחלוטין, ועדיין יכול לדבר "אני מצטער על זה אני מבין שאני פגעתי בכבודכם אם תרשו לי אני אשכח את זה ולא אהרוג אתכם, אני בטוח שיש לכם משפחות שרוצות שתחזרו אליהם, אני אקח כאת את כלי הנשק שלכם ואשחרר את האחיזה שלי בכם אתם תסתובבו אחורה וכול אחד ממכם יחזור למשפחתו ,אני אדאג אישית שלא יעונה לכם כול רע על התקרית הזאת האם זה מקובל אליכם ?" הוא שואל את הרוצחים המשותקים .
ז'איתן הזועם מתעלם לחלוטין מפציעתו, כאשר הוא צורח כבר באופן טבעי במדוברת "רוצחים ! פחדנים ! " עיניו נצבעות באדום כאשר כוח הקסם שלו שהתאושש לחלוטין מהקרב האחרון שלו מתרכז בלסת שלו ,ברק המלא באנרגית הרג אשר משתחררת במהירות אדירה אל עבר הרוצחים ,אך ז'איתן לא רוצה להרוג אותם ...לא הברק נועד לשתק אותם לחלוטין את כולם עד כדאי כך שרק אחד מהם יכול בכלל להזיז את ראשו .
ז'איתן תופס ביד הפצועה שלו את ראשו של האחד אשר לא שותק לחלוטין, ועדיין יכול לדבר "אני מצטער על זה אני מבין שאני פגעתי בכבודכם אם תרשו לי אני אשכח את זה ולא אהרוג אתכם, אני בטוח שיש לכם משפחות שרוצות שתחזרו אליהם, אני אקח כאת את כלי הנשק שלכם ואשחרר את האחיזה שלי בכם אתם תסתובבו אחורה וכול אחד ממכם יחזור למשפחתו ,אני אדאג אישית שלא יעונה לכם כול רע על התקרית הזאת האם זה מקובל אליכם ?" הוא שואל את הרוצחים המשותקים .
IN:
הדרקון מחייך חיוך רחב ומלא שיניים. "אני רואה שאתה מתקשה להיפרד מהתפיסה של כוח ככוח פיזי. אתה באמת חושב שאני אלחם בהם פנים אל פנים? אם ארצה לחסל אותם, כל שאצטרך לעשות הוא לחסל יחידים בדרכים מקוריות ומזוויעות. הפחד ייזרע, וינבוט... ואני אמשיך לתמרן אותם לפי המצב ורצונותיי עד שכולם ימותו. כוחה של המחשבה הוא גדול, ואם אני אקבע את המגרש למשחק, אני כבר לא אהיה שחקן אלא במאי בטרגדיה אחת גדולה.
"אבל אני לא חפץ במוות חסר טעם, לא כשהחיים טומנים בחובם אפשרויות כה רבות. לי, לכל אחד, לך. ובכן, יודע מה? יש לי הצעה בשבילך.
"המערות האלה מוצאות חן בעיניי, והחלטתי לקבוע בהן את משכני. ומאחר שכך, על השבט שלך לעזוב. לא רחוק, ולא מיד, ולא בכוח. ולכן, אם תסכים, אתה תחזור לשבט שלך ותספר להם על האדון החדש של המערות. ספר להם על הדרקון נורא ההוד, על כוחו האדיר, ועל כך שהוא מוכן לקבוע במערות את משכנו. אך הדרקון האדיר הוא נשגב מכל בן תמותה מלבד בודדים, ולכן הוא דורש שהשבט יעבור מביתו הנוכחי ששוכן, כאמור, בנחלתו של הדרקון, ורק יחידי סגולה ממנו יוכלו להיכנס. ואתה, צל ידידי, תהיה כוהני ונושא דברי. אין עוד טעם למנהיגות פשוטה - דבר הדרקון יהיה החוק, ואתה תאכוף אותו. אם לא יאמינו לך בתחילה, תוכל להביא עדים שיחזו באדון החדש. מנהיגכם, לדוגמא. הם יוכלו לחזות בכוחי והדרת כבודי. וכך אתה תרוויח את העמדה החזקה בשבט, ואני ארוויח שלווה. ובכן, צל," הוא מסיים בקול חלקלק ומתמתח באיטיות, "מה דעתך?"
הדרקון מחייך חיוך רחב ומלא שיניים. "אני רואה שאתה מתקשה להיפרד מהתפיסה של כוח ככוח פיזי. אתה באמת חושב שאני אלחם בהם פנים אל פנים? אם ארצה לחסל אותם, כל שאצטרך לעשות הוא לחסל יחידים בדרכים מקוריות ומזוויעות. הפחד ייזרע, וינבוט... ואני אמשיך לתמרן אותם לפי המצב ורצונותיי עד שכולם ימותו. כוחה של המחשבה הוא גדול, ואם אני אקבע את המגרש למשחק, אני כבר לא אהיה שחקן אלא במאי בטרגדיה אחת גדולה.
"אבל אני לא חפץ במוות חסר טעם, לא כשהחיים טומנים בחובם אפשרויות כה רבות. לי, לכל אחד, לך. ובכן, יודע מה? יש לי הצעה בשבילך.
"המערות האלה מוצאות חן בעיניי, והחלטתי לקבוע בהן את משכני. ומאחר שכך, על השבט שלך לעזוב. לא רחוק, ולא מיד, ולא בכוח. ולכן, אם תסכים, אתה תחזור לשבט שלך ותספר להם על האדון החדש של המערות. ספר להם על הדרקון נורא ההוד, על כוחו האדיר, ועל כך שהוא מוכן לקבוע במערות את משכנו. אך הדרקון האדיר הוא נשגב מכל בן תמותה מלבד בודדים, ולכן הוא דורש שהשבט יעבור מביתו הנוכחי ששוכן, כאמור, בנחלתו של הדרקון, ורק יחידי סגולה ממנו יוכלו להיכנס. ואתה, צל ידידי, תהיה כוהני ונושא דברי. אין עוד טעם למנהיגות פשוטה - דבר הדרקון יהיה החוק, ואתה תאכוף אותו. אם לא יאמינו לך בתחילה, תוכל להביא עדים שיחזו באדון החדש. מנהיגכם, לדוגמא. הם יוכלו לחזות בכוחי והדרת כבודי. וכך אתה תרוויח את העמדה החזקה בשבט, ואני ארוויח שלווה. ובכן, צל," הוא מסיים בקול חלקלק ומתמתח באיטיות, "מה דעתך?"
OUT
אממ, צוין בפירוש שהצפרדעים לא ניזונות מכוחו של הדרקון. למעשה, יש עלות להחזקתן, אבל היא זניחה- רק השארת הדג במצב של "חיים".
IN
צעידה ראשונה על קצה הצוק. הדרקון מלקק את טפריו בטקסיות מעושה, בוטש בקרקע, ומכווץ את הבלוטה במעמקי גרונו. זרם חומצה עכורה וקרה נמהל במים שלפניו, ממיס את בשרם של היצורים ואף חלק ממהותם. בקול הנשמע כהתחככות שערי האבן של קבר עתיק מהזמן עצמו, הדרקון לוחש קללות רבות מספור לאויביו החדשים. "בחרתם להראות את עליונותכם", הוא אומר בבוז, "על יצור שמורשתו נוגעת בימיו הראשונים של הקיום עצמו. אתם, שזמן קיומכם הוא כאין וכאפס לעומת הזמן שהמתנתי בכלאי הראשון. אתם, שאף החזק מבין כל בני מינכם לא משתווה לקשקש בקצה זנבי!", הוא מרים את קולו ומביט בפני הציידים הפוחזים.
OUT
בהנחה שעוברת תקופה מסוימת, וגובהו בכתף קרוב יותר למטר וחצי.
כעיקרון, המבט שלו הוא סוג של ניסיון לגרימת יאוש וחולשה (במצב האידיאלי- אובדן הכרה והדרדרות חדה ביכולות הפיזיות והשכליות של הנפגעים) בשימוש בכל כוחו והאנרגיה השלילית שבו והקרבת המשרתים, אם יש צורך בכך.
אממ, צוין בפירוש שהצפרדעים לא ניזונות מכוחו של הדרקון. למעשה, יש עלות להחזקתן, אבל היא זניחה- רק השארת הדג במצב של "חיים".
IN
צעידה ראשונה על קצה הצוק. הדרקון מלקק את טפריו בטקסיות מעושה, בוטש בקרקע, ומכווץ את הבלוטה במעמקי גרונו. זרם חומצה עכורה וקרה נמהל במים שלפניו, ממיס את בשרם של היצורים ואף חלק ממהותם. בקול הנשמע כהתחככות שערי האבן של קבר עתיק מהזמן עצמו, הדרקון לוחש קללות רבות מספור לאויביו החדשים. "בחרתם להראות את עליונותכם", הוא אומר בבוז, "על יצור שמורשתו נוגעת בימיו הראשונים של הקיום עצמו. אתם, שזמן קיומכם הוא כאין וכאפס לעומת הזמן שהמתנתי בכלאי הראשון. אתם, שאף החזק מבין כל בני מינכם לא משתווה לקשקש בקצה זנבי!", הוא מרים את קולו ומביט בפני הציידים הפוחזים.
OUT
בהנחה שעוברת תקופה מסוימת, וגובהו בכתף קרוב יותר למטר וחצי.
כעיקרון, המבט שלו הוא סוג של ניסיון לגרימת יאוש וחולשה (במצב האידיאלי- אובדן הכרה והדרדרות חדה ביכולות הפיזיות והשכליות של הנפגעים) בשימוש בכל כוחו והאנרגיה השלילית שבו והקרבת המשרתים, אם יש צורך בכך.
אוהו,ניראה שאנחנו צריכים פה שיחת צוות.אז ככה-אני שמח לראות שאתם מבינים את הכוח של הדמות שלכם,זה הכיוון.אבל תזכרו,אתה עדיין ילדים.גם אם אני לא אהרוג את הדמות שלכם כל עוד לא תעשו איזו שטות,היא בהחלט יכולה לסבול ממשהוא שהיא תספוג פה כשהיא תהיה הרבה יותר מבוגרת.אל תכנסו לצרות שגדולות עליכם בלי תוכנית.אתם לא בלתי מנוצחים,עדיין...
דריד:
ת'ור:
הומיניד-
דריד:
צורח בזעם,אתה משגר מכת ברק שפוגעת בזה שפגע בך,והוא נפגע בבתנו,עף דרך האוהל ושוכב מפרפר על הרצפה.אתה מבין שקרב כזה יהיה קשה,ומנצל את הפרצה-אתה מזנק בין השניים שעמדו במקומו ש הקודם.אחד מהם מניף לעברך את האלה שלו,אבל אתה מכה בו ביד הבריאה שלך,הודף את המכה שלו ומכה בו בבטן בזנבו.הוא מתקפל ואתה פונה להמריא מעלה,אבל מכה מהשני פוגעת בך בצדך בעוצמה,מעיפה אותך הצידה,אל מחוץ לאוהל.הוא מזנק אליך להנחית בך מכה נוספת,אבל אתה תופס את נשקו בפיך,נשען עליו ומכניע אותו לקרקע.אתה מכה אותו בעוצמה אל הקרקע,פורש את כנפיך וממריא...הוא מכה בך בכנפך,גורם לך לנטות הצידה ולאבד דם רב,אבל אתה כבר באוויר,ואתה עף משם פצוע אל תוך הלילה...
המעוף קשה לך מאוד.אתה יודע שבבגרותך מכה כזאת תגרום לך ללא יותר משריטה שטחית,אבל זו כבר הפעם השנייה שכמעט נהרגת מאז בקעת.אתה מצליח לעוף לא הרחק משם,אל סלע גדול שמשקיף על המחנה.אתה מתעטף בכנפיך והולך לשון באוויר הקר,פגוע ומפוחד...
המעוף קשה לך מאוד.אתה יודע שבבגרותך מכה כזאת תגרום לך ללא יותר משריטה שטחית,אבל זו כבר הפעם השנייה שכמעט נהרגת מאז בקעת.אתה מצליח לעוף לא הרחק משם,אל סלע גדול שמשקיף על המחנה.אתה מתעטף בכנפיך והולך לשון באוויר הקר,פגוע ומפוחד...
ת'ור:
צל מביט בדרקון במבט קשה,ברור לך שהוא חוכך בדעתו את ההצעה.לאחר מכן הוא נשען אחורה מעט ועונה "התנאים נראים לי,בתנאי שנוכל להוסיף ולכרות מהמינרלים שבמנהרה" הוא מחייך חיוך ערמומי לשנייה,ואז אומר בארס ציני "אדוני"
הומיניד-
OUT
אני יודע,אבל מדובר פה בעיניין כירוגי מידי בשביל דרקון שרק בקע.המיומנות והכוח שלו לא מספקים בשביל זה.בכל אופן,מוטב לדרקון שלך שיזכור את הגיל שלו-הוא עוד צעיר,והוא בקושי בגדול של פוני שרק נולד.לא כדי לו להאבק פנים אל פנים סתם ככה...
IN
אתה נושף רשף של חומצה ביצורים.ההרגשה הזאת מעוררת בך אינסטינקטים עמוקים,הרגשה של עוצמה אדירה.אתה מבין שלכשיגדל תרעיד נשיפתך עולמות ותשמיד צבאות.למרות שהנשיפה לא מתקרבת כלל לגל החומצה המלחשש שמופיע בחלומותיך,התוצאה אכן מרשימה ביחס לגילך-גל החומצה פוגע ביצורים בעוצמה.הראשון סופג את עיקר המכה, וזועק בכאב כשהוא נהדף אחורה במערבולת של דם.כל גופו רועד,וצד גופו הימני,כולל ידו הימנית,חרוכים לחלוטין ולא מתפקדים.השני נפגע מהגל המשני,וסובל מכמה כוויות קטנות בבטנו וכוויה רצינית יותר בירכו.הוא מזנק לעברך אם חניתו.הוא שולח לכיוונך רצף מהיר של דקירות,אבל חוץ מאחת שפוגעת בכף רגלך אתה מצליח לחמוק מרובם,ולשלוח לכיוון פניו מכת טופר שמותירה חחתכי טפרים לכל אורכן.אתה מנצל את התנופה ומכה בו בזנב, הודף אותו אחורה.בינתיים השני מצליח לקום ולזרוק את החנית שלו בכווונך,גורם לך לשריטה גדול על הגב.אתה מסתובב אליו במהירות ומגיב בנשיכה אכזרית בכתפו ,גורם לו לדימום גדול ותולש לו בשר רב,שטעמון בפיך הוא כיין.אתה חותך עמוק בבשר בטנו אם טפריך,מפיל אותו אחורה,ואז פונה אליך בחזרה היצור השני,וזורק עליך את הבד המחורר שלו,שמסתבר כמעין לוכד שמגביל מאוד את יכולת התנועה שלו.הוא מזנק אל מעליך ומרים את נשקו למכה הסופית,אך אז הטריגון שלך מכה בו בגבטו,מפיל אותו אליך,ואל מערבולת הטפרים והשניים שלך...אתה קורע את ראשו מעליו ומשסע את בשרו.בעזרת הטריגון אתה משתחרר מהבד,ורואה את היצור שנכווה קשות מפרפר ומעלה דם על הקרקעית.ריח הדם הטרי והמוות של יצור האנוש שולח בך צמרמורות עונג,אבל היצור עדיין חי...
אני יודע,אבל מדובר פה בעיניין כירוגי מידי בשביל דרקון שרק בקע.המיומנות והכוח שלו לא מספקים בשביל זה.בכל אופן,מוטב לדרקון שלך שיזכור את הגיל שלו-הוא עוד צעיר,והוא בקושי בגדול של פוני שרק נולד.לא כדי לו להאבק פנים אל פנים סתם ככה...
IN
אתה נושף רשף של חומצה ביצורים.ההרגשה הזאת מעוררת בך אינסטינקטים עמוקים,הרגשה של עוצמה אדירה.אתה מבין שלכשיגדל תרעיד נשיפתך עולמות ותשמיד צבאות.למרות שהנשיפה לא מתקרבת כלל לגל החומצה המלחשש שמופיע בחלומותיך,התוצאה אכן מרשימה ביחס לגילך-גל החומצה פוגע ביצורים בעוצמה.הראשון סופג את עיקר המכה, וזועק בכאב כשהוא נהדף אחורה במערבולת של דם.כל גופו רועד,וצד גופו הימני,כולל ידו הימנית,חרוכים לחלוטין ולא מתפקדים.השני נפגע מהגל המשני,וסובל מכמה כוויות קטנות בבטנו וכוויה רצינית יותר בירכו.הוא מזנק לעברך אם חניתו.הוא שולח לכיוונך רצף מהיר של דקירות,אבל חוץ מאחת שפוגעת בכף רגלך אתה מצליח לחמוק מרובם,ולשלוח לכיוון פניו מכת טופר שמותירה חחתכי טפרים לכל אורכן.אתה מנצל את התנופה ומכה בו בזנב, הודף אותו אחורה.בינתיים השני מצליח לקום ולזרוק את החנית שלו בכווונך,גורם לך לשריטה גדול על הגב.אתה מסתובב אליו במהירות ומגיב בנשיכה אכזרית בכתפו ,גורם לו לדימום גדול ותולש לו בשר רב,שטעמון בפיך הוא כיין.אתה חותך עמוק בבשר בטנו אם טפריך,מפיל אותו אחורה,ואז פונה אליך בחזרה היצור השני,וזורק עליך את הבד המחורר שלו,שמסתבר כמעין לוכד שמגביל מאוד את יכולת התנועה שלו.הוא מזנק אל מעליך ומרים את נשקו למכה הסופית,אך אז הטריגון שלך מכה בו בגבטו,מפיל אותו אליך,ואל מערבולת הטפרים והשניים שלך...אתה קורע את ראשו מעליו ומשסע את בשרו.בעזרת הטריגון אתה משתחרר מהבד,ורואה את היצור שנכווה קשות מפרפר ומעלה דם על הקרקעית.ריח הדם הטרי והמוות של יצור האנוש שולח בך צמרמורות עונג,אבל היצור עדיין חי...
IN:
הדרקון מחייך חיוך תמים ואומר במתיקות "אין צורך בכך בינינו, הלא כן? זוהי עסקה. כן, תוכל לבחור כמה בודדים שיכרו מהמנהרות, אך האולם התחתון יישאר נחלתי. כעת, לפני שאתה עוזב למשרתך החדשה כנביא הדרקון, יש לי מתנה בשבילך..."
הוא פונה ומוביל את צל אל אולם הבדולח ואל גופת החיה הדוממת (כמובן, הוא ממשיך להקשיב כדי לוודא שצל לא מתכנן שום דבר). בדיוק מושלם הוא מחדיר את טופרו בין הראש לצוואר ומפריד ביניהם בעדינות. הוא חותך את העור, הבשר, כל דבר מעל הגולגולת, שולף ומניח את המוח בזהירות במקום נקי ואז מלקק את הגולגולת עד שהיא מבריקה. אז הוא מביט סביבו, ושובר חתיכת קריסטל כך שתתאים בדיוק לגולגולת. לאחר שהוא מחבר בין העצם והבדולח כך שהם לא ייפרדו בקלות הוא נושף קלות על העצם שנוצר, עוטף אותו בשכבת קרח עדינה. ואז...
מאגיה, האומנות של ניתוב האנרגיה של העולם כדי להתעלות על מגבלותיו הרגילות. היא אינה קשה - כל שצריך הוא תודעה מתאימה, וכלים מתאימים כדי למקד את המקסם.
הוא חושב מעט, ואז חורט סמלים קטנים במספר מקומות על העצם, סביב סביב. אז הוא מניח אותה על הקרקע ומצייר סביבה עוד מהסמלים, מעגל, תחריט של קריסטל... ואז מביט במערך ומתרכז.
עכשיו, מה נעשה..? את מעטה הכפור נהפוך לקבוע, ואולי נוסיף מוט קרח לאחיזה? זה יהיה קצת קר, אבל הוא יוכל לקשור פרווה מסביב. רק זהירות, לא להתעייף. עכשיו ננסה להחדיר מעט הילת קסם למוט הזה. כשהוא יאחז בו, שליטתו בקסמי קור ורוח תגדל מעט. ודבר אחרון...
ונוגה קל מתחיל לזהור במעמקי הבדולח. הדרקון מחייך, מרים את המוצר המוגמר ומושיט אותו לצל. "מתנה צנועה, שאולי תמצא בה שימוש. ועכשיו, צל, אני מניח שיש לך שבט לטפל בו?" הוא מחייך שוב חיוך רחב. "אם יצוצו בעיות, פנה אליי. השליטה שלך בשבט חשובה גם לי. שלח אליי את שליחיך הקטנים כדי להודיע על בואך."
לאחר שצל עוזב, הוא חוזר אל גופת החיה ומרים את המוח. כל כך רך, כל כך עסיסי. הוא שואף את הריח ומלקק את שפתיו. הוא נותן לרגליו לנוח ורובץ, המוח לפניו. הוא פוער את לועו... ושב וסוגר אותו. לא, העצם הזה לא יהיה למאכל. הוא יחקר. הוא ייבחן. הוא יחשוף את כל סודותיו בפני העין המיומנת. כדי לקנות שליטה מלאה ברזי התודעה, יש לפצח ראשית את אלו של משכנה החומרי.
הוא צריך לדעת יותר על מוחות. על שלו, כיצד הוא יכול להעצים אותו ולהפוך אותו לרב עוצמה יותר מגופו. ועל של אחרים, כדי שמה שקרה עם צל לא יקרה שוב. אף מוח לא יישאר סגור בפניו. החל מפגישתם הבאה, הוא מחליט, הוא ייבחן את מוחו של צל כמה שיוכל בלי שזה ירגיש, עד שגם הוא יהיה פתוח לפניו. והיצורים האחרים - את שליטתו במוחם הוא ישכלל עד שהוא יוכל לבחון כל מחשבה, מודעת ולא מודעת, שתעבור בהם. ואולי גם לשנות אותן מעט. יצורי האנוש הבורים האלה לא יודעים אפילו מה לחשוב. הם כל כך סתומים לפעמים.
OUT:
כל עוד זה לא מחליש אותו יותר מדי, הדרקון יוצר מעין מטה באורך של מטר בערך, רובו מוט קרח בעובי שתי אצבעות, ובקצהו הגולגולת המחוברת לקריסטל. הוא מחדיר מעט קסם פנימה, בהתחלה כדי לשמור שהקרח לא יימס, ואם יש מספיק כוח גם את השאר.
הדרקון מחייך חיוך תמים ואומר במתיקות "אין צורך בכך בינינו, הלא כן? זוהי עסקה. כן, תוכל לבחור כמה בודדים שיכרו מהמנהרות, אך האולם התחתון יישאר נחלתי. כעת, לפני שאתה עוזב למשרתך החדשה כנביא הדרקון, יש לי מתנה בשבילך..."
הוא פונה ומוביל את צל אל אולם הבדולח ואל גופת החיה הדוממת (כמובן, הוא ממשיך להקשיב כדי לוודא שצל לא מתכנן שום דבר). בדיוק מושלם הוא מחדיר את טופרו בין הראש לצוואר ומפריד ביניהם בעדינות. הוא חותך את העור, הבשר, כל דבר מעל הגולגולת, שולף ומניח את המוח בזהירות במקום נקי ואז מלקק את הגולגולת עד שהיא מבריקה. אז הוא מביט סביבו, ושובר חתיכת קריסטל כך שתתאים בדיוק לגולגולת. לאחר שהוא מחבר בין העצם והבדולח כך שהם לא ייפרדו בקלות הוא נושף קלות על העצם שנוצר, עוטף אותו בשכבת קרח עדינה. ואז...
מאגיה, האומנות של ניתוב האנרגיה של העולם כדי להתעלות על מגבלותיו הרגילות. היא אינה קשה - כל שצריך הוא תודעה מתאימה, וכלים מתאימים כדי למקד את המקסם.
הוא חושב מעט, ואז חורט סמלים קטנים במספר מקומות על העצם, סביב סביב. אז הוא מניח אותה על הקרקע ומצייר סביבה עוד מהסמלים, מעגל, תחריט של קריסטל... ואז מביט במערך ומתרכז.
עכשיו, מה נעשה..? את מעטה הכפור נהפוך לקבוע, ואולי נוסיף מוט קרח לאחיזה? זה יהיה קצת קר, אבל הוא יוכל לקשור פרווה מסביב. רק זהירות, לא להתעייף. עכשיו ננסה להחדיר מעט הילת קסם למוט הזה. כשהוא יאחז בו, שליטתו בקסמי קור ורוח תגדל מעט. ודבר אחרון...
ונוגה קל מתחיל לזהור במעמקי הבדולח. הדרקון מחייך, מרים את המוצר המוגמר ומושיט אותו לצל. "מתנה צנועה, שאולי תמצא בה שימוש. ועכשיו, צל, אני מניח שיש לך שבט לטפל בו?" הוא מחייך שוב חיוך רחב. "אם יצוצו בעיות, פנה אליי. השליטה שלך בשבט חשובה גם לי. שלח אליי את שליחיך הקטנים כדי להודיע על בואך."
לאחר שצל עוזב, הוא חוזר אל גופת החיה ומרים את המוח. כל כך רך, כל כך עסיסי. הוא שואף את הריח ומלקק את שפתיו. הוא נותן לרגליו לנוח ורובץ, המוח לפניו. הוא פוער את לועו... ושב וסוגר אותו. לא, העצם הזה לא יהיה למאכל. הוא יחקר. הוא ייבחן. הוא יחשוף את כל סודותיו בפני העין המיומנת. כדי לקנות שליטה מלאה ברזי התודעה, יש לפצח ראשית את אלו של משכנה החומרי.
הוא צריך לדעת יותר על מוחות. על שלו, כיצד הוא יכול להעצים אותו ולהפוך אותו לרב עוצמה יותר מגופו. ועל של אחרים, כדי שמה שקרה עם צל לא יקרה שוב. אף מוח לא יישאר סגור בפניו. החל מפגישתם הבאה, הוא מחליט, הוא ייבחן את מוחו של צל כמה שיוכל בלי שזה ירגיש, עד שגם הוא יהיה פתוח לפניו. והיצורים האחרים - את שליטתו במוחם הוא ישכלל עד שהוא יוכל לבחון כל מחשבה, מודעת ולא מודעת, שתעבור בהם. ואולי גם לשנות אותן מעט. יצורי האנוש הבורים האלה לא יודעים אפילו מה לחשוב. הם כל כך סתומים לפעמים.
OUT:
כל עוד זה לא מחליש אותו יותר מדי, הדרקון יוצר מעין מטה באורך של מטר בערך, רובו מוט קרח בעובי שתי אצבעות, ובקצהו הגולגולת המחוברת לקריסטל. הוא מחדיר מעט קסם פנימה, בהתחלה כדי לשמור שהקרח לא יימס, ואם יש מספיק כוח גם את השאר.
Dreadlord
פונדקאי ותיק
in
במהלך הלילה חלומות רבים מטרידים את שנתו של ז'איתן האם זה העתיד שאני רוצה לבחור לעצמי ? אני צריך את עזרתם אבל הם לא זקוקים לעזרתי ...אולי אני פשוט אלך כמו שרציתי להרי הדרום....אמור להיות שם אחד מבני מיני ...אנסה מחר אם גם מחר אני יראה שלא רוצים אותי אני אנדוד דרומה אשבע לנסיך שאחזור לאחר שאתחזק או שאבקש ממנו עזרה בעצמי הוא אולי יכול לעזור לי להתחזק ....אני בטוח שהוא לא יתנגד לדרקון ...
בבוקר למחרת יוצא ז'איתן אל עבר האוהל של נסיך רליון משתמש בגודלו על מנת להיכנס לאוהל אל מול הנסיך ללא ידיעת שומריו "אני צריך את עזרתך .." הוא אומר לא מצפה לאף תגובה "אני לא יודע למה אבל אתה נחלצת לעזרתי כשחוסר הידע שלי בגד בי ,היום בלילה כמה עטורן ניסו להרוג אותי...הצלחתי לברוח, אני מתחנן כבוד הנסיך לחוכמתך ....מה אני צריך לעשות ? אני מבטיח אם תוכל לעזור לי אני לנצח אהיה אסיר תודה לך ...האם אני צריך לברוח? לנסות להבין את הפוליטיקה המסובכת של השבטים? מה עליי לעשות ?"
במהלך הלילה חלומות רבים מטרידים את שנתו של ז'איתן האם זה העתיד שאני רוצה לבחור לעצמי ? אני צריך את עזרתם אבל הם לא זקוקים לעזרתי ...אולי אני פשוט אלך כמו שרציתי להרי הדרום....אמור להיות שם אחד מבני מיני ...אנסה מחר אם גם מחר אני יראה שלא רוצים אותי אני אנדוד דרומה אשבע לנסיך שאחזור לאחר שאתחזק או שאבקש ממנו עזרה בעצמי הוא אולי יכול לעזור לי להתחזק ....אני בטוח שהוא לא יתנגד לדרקון ...
בבוקר למחרת יוצא ז'איתן אל עבר האוהל של נסיך רליון משתמש בגודלו על מנת להיכנס לאוהל אל מול הנסיך ללא ידיעת שומריו "אני צריך את עזרתך .." הוא אומר לא מצפה לאף תגובה "אני לא יודע למה אבל אתה נחלצת לעזרתי כשחוסר הידע שלי בגד בי ,היום בלילה כמה עטורן ניסו להרוג אותי...הצלחתי לברוח, אני מתחנן כבוד הנסיך לחוכמתך ....מה אני צריך לעשות ? אני מבטיח אם תוכל לעזור לי אני לנצח אהיה אסיר תודה לך ...האם אני צריך לברוח? לנסות להבין את הפוליטיקה המסובכת של השבטים? מה עליי לעשות ?"
IN
מהם שלושת מרכיבי הטבח? הרס, אימה וכאב. האימה חסרה, ואותה אצור. אך אני חלש, כה חלש... הדרקון צועד אל היצור הגוסס, ומניח את כפו השלמה על חזו (באופן שלוחץ על הלב ונועד לגרום לכאב רב ככל האפשר, אך לא הורג את היצור. הוא לוחץ בכוח רב יותר בנקודות מפתח בנאומו) בגאוות מנצחים. "התבוסה אינה נעימה, הלא כן? הצעידה על סף תהום הנצח היא דבר שלא היית רוצה לחזור אליו, הלא כן?", הוא לא ממתין לתשובה, וממשיך. "כשחצי מגופך הוא עיסה של בשר ודם, תעז להתנגד לי? אך אני רחום, ומציע לך שתי אפשרויות: היוותרות לבדך, כשגופך הנרקב מהווה אזהרה לבני מינך וכל שנייה של קיום היא כנצח מלא יסורים, או הישארות בחיים לצידי. במה תבחר?", הדרקון לוחש בטון לעגני משהו. הוא מזמן את כל משרתיו (לאחר שהוא פוקד עליהם דרך מחשבותיו לצוד למענו), מנתק את הקשר ביניהם ואוכל אותם על שללם, על מנת לחזק את גופו (בזמן זה, הדרקון מוודא שטפריו ושיניו אינם נעלמים מעיני המקושקש). האימה, כך אני מקווה, הושגה. כל מה שנותר הוא להמתין להחלטת היצור, ולאגור כוחות.
OUT
אארג. Triumphant Pride לא מיתרגם היטב לעברית.
(אגב, האם הדרקון מסוגל להגדיל את עצמו, גם אם לזמן מוגבל? אם כן, הדרקון עושה זאת)
מיד אחרי שהיצור משיב, הדרקון מתיר לעצמו לקרוס ולהשיל את עור המנצח הגא.
מהם שלושת מרכיבי הטבח? הרס, אימה וכאב. האימה חסרה, ואותה אצור. אך אני חלש, כה חלש... הדרקון צועד אל היצור הגוסס, ומניח את כפו השלמה על חזו (באופן שלוחץ על הלב ונועד לגרום לכאב רב ככל האפשר, אך לא הורג את היצור. הוא לוחץ בכוח רב יותר בנקודות מפתח בנאומו) בגאוות מנצחים. "התבוסה אינה נעימה, הלא כן? הצעידה על סף תהום הנצח היא דבר שלא היית רוצה לחזור אליו, הלא כן?", הוא לא ממתין לתשובה, וממשיך. "כשחצי מגופך הוא עיסה של בשר ודם, תעז להתנגד לי? אך אני רחום, ומציע לך שתי אפשרויות: היוותרות לבדך, כשגופך הנרקב מהווה אזהרה לבני מינך וכל שנייה של קיום היא כנצח מלא יסורים, או הישארות בחיים לצידי. במה תבחר?", הדרקון לוחש בטון לעגני משהו. הוא מזמן את כל משרתיו (לאחר שהוא פוקד עליהם דרך מחשבותיו לצוד למענו), מנתק את הקשר ביניהם ואוכל אותם על שללם, על מנת לחזק את גופו (בזמן זה, הדרקון מוודא שטפריו ושיניו אינם נעלמים מעיני המקושקש). האימה, כך אני מקווה, הושגה. כל מה שנותר הוא להמתין להחלטת היצור, ולאגור כוחות.
OUT
אארג. Triumphant Pride לא מיתרגם היטב לעברית.
(אגב, האם הדרקון מסוגל להגדיל את עצמו, גם אם לזמן מוגבל? אם כן, הדרקון עושה זאת)
מיד אחרי שהיצור משיב, הדרקון מתיר לעצמו לקרוס ולהשיל את עור המנצח הגא.
אוף,אני שונא שהכל נמחק לך...
בכל מקרה,יש לנו שחקן חדש,דיפי.אני ארוץ איתו מהר כדי להספיק להגיע אליכם.דיפי,אתה יכול להחליט אם אתה רוצה שיקראו את הספויילרים שלך או לא.
דיפי:
ת'ור
דריד:
הומיניד:
בכל מקרה,יש לנו שחקן חדש,דיפי.אני ארוץ איתו מהר כדי להספיק להגיע אליכם.דיפי,אתה יכול להחליט אם אתה רוצה שיקראו את הספויילרים שלך או לא.
דיפי:
חלומות עמוקים של קרח וסופה נסדקים לפתע.הברקים המתנפצים ורעמיהם המתגלגלים עוברים באחת למפנה.ברגעים מועטים מזדעזע עולמה הקטן של הדרקונית,כשהיא יוצאת החוצה-טפריה החדים שוברים את עולמה,הקליפה שהייתה כל יקומה נסדקת,ועולם חדש נפתח בפניה...הגרקונית מוצאת עצמה במערה קטנטנה,כוך שעוביו כפול בקושי מגדולה,ועומקה הוא צעדים ספורים.היא מרגישה בבת אחת את כל מערכות גופה-את הלב הפועם,את השרירים הנמתחים,את האוויר הנשאף...ואת החום.חם למדי במערה הקטנה שלה.מסתבר שפתחו של הכוח סתום בערמת שלג גדולה ועבה.הדרקונית לא בטוחה למה,אבל מעבר לצורך המיידי שלה באוכל,בכוח מחודש, משהוא בה רוצה לפרוץ גם מעבר לקליפה הזאת.הכנפיים שבצידי גופה נמתחות בציפייה,רוצות להרגיש את האוויר.היא רוצה לצאת למרחב שמעבר לשלג...היא רוצה לעוף.
ת'ור
אתה משרטט את הרונות ללא מחשבה.מדובר בסימנים בסיסיים ש מאגיה,והם טבועים כל-כך עמוק במהותך שאתה מסוגל לשרטטן,גם אם במגושם.אתה מסיים לשרטט את הרונות,ומבין לפתע שאין לך הכוח למלא את הרונות האלו,שזה מעבר לכוחך,ושאתה עיף גם ככה.אבל ההצגה חייב להימשך-אתה עוזר את כל כוחך,יוצק כוח לתוך המטה.לרגע אתה מרגיש חולשה...ואז המטה הופך זוהר.כוח נוצק לתוכו.אתה המום,חלש,ויודע שהכוח שזרם לתוכו היה אקראי ולא מוכוון נכון,פשוט העוצמה הפשטנית שמגיע מהקרבה לקדמוניות כשלך.אתה לא בטוח כמה מההשפעות שרצית הוא בכלל יעביר למטה...אבל אין ברירה.אתה מעמיד פנים שאתה מרוצה,נותן לו את המטה.הוא מהנהן בסבר פנים חמור."אם כךך,ההסכם נחתם" הוא אומר ופונה משם.ברגע שאתה בטוח שהוא הלך אתה מרשה לעצמך להתמוטט.אתה עוצם את עיניך ושוקע לתנומה עמוקה.כשאתה קם אתה מוצא בכניסה למערה סלסלת אוכל אם סמלו של השבט.מחווה מראש של צל,אתה מניח.אתה אוכל במהירות,ומרגיש איך הכוח חוזר אליך.הזמן לחקור...
הימים הבאים עוברים עליך בבחינת המערות ומחקר כללי-אתה מגלה שהמערה אם היצור והקריסטים היא העמוקה ביותר בשרשרת המנהרות שלך.אתה לא העזת לחזור לשם מאז שיצאת לפגוש את צל,משום שככל שהזמן עובר היצור משדר תחושה עצבנית יותר ויותר.נראה שהוא רוצה את האוכל שהוא היה רגיל אליו.לא ברור לך עדיין טבעו של היצור.הוא לא משדר הרבה תבונה,אבל הוא בהחלט משדר עוצמה תמוהה,אתה חושד שאולי יש קשר בינו לבין הגבישים[ואתה עדיין לא מצליח להבין-מאיפה הוא הגיע לשם אם הוא יצור מימי?נחל תת-קרקעי?].גילית גם שהמערות שלך הן בתוך הר.גילית מערה קטנה שמוביאה ליציאה מוגבה מההר,וממעוף קצר איתרת את שבטו של צל, למרגלות ההר,וגילית שהאזור שלך הררי למדי,בעיקר בדרום ובמערב.
המחקרים שלך על המוח גילו לך כמה דברים-הראשון,הוא שהמוח הוא איבר מיוחד-הוא מקושר בעוצמה לאותה תודעה ששוכנת ביצורים החיים[בשונה מהלב,בו שוכן כוח החיים].יותר מזה,יש בו ממש חלקים שקשורים לאותה תודעה,כשחלק מסוים מקושר לחלק מסוים של התודעה.הקשר,אתה מבין לבסוף,הוא דואלי,ללא עליונות.השפעה על האחד תשפיע על האחר,אבל לא באופן מוחלט לאף כיוון.מדובר בנקודות השקה בין דברים עצמאיים,ככל הניראה.הדבר גורם לך להכרה שככל הניראה הרוח המפעמת ביצורים חושבים[נשמה מהדהדת בך המילה] לא קשורה בקשר אבסולוטי לאנרגיית החיים ולחומר,ויש בה עוצמה שמעבר לכך...
אתה גם מצליח למפות,בעזרת סריקת שרידי הזכרונות וגם זכרונת של חיות אחרות במערות שלך,והשוואה אם המוח והנשמה שלך,ארבע נקודות בסיסיות בנשמה,4 צרכים בסיסיים שמקורם במוח וחיבורו לגוף שמניעים את הנפש בבסיסה.הראשון הוא הדחף לשאוב אנרגיה מהסביבה כדי לחקיים ולבנות את עצמך,אותו אתה מקשר לאכילה שתיה ונשימה[וברמות מתקדמות יותר,אתה מנחש,גם לבצע של יצורים כמו צל].השני הוא הדחף לשמר ולאגור אנרגיה כדי להיות מסוגל להשתמש בה בעתיד,אותו אתה מקשר לשינה ולמנוחה,כמו גם לעצלות,ברמות עמוקות יותר.הדחף השלישי הוא הדחף להגן על האנרגיה,על מנת לשמר את מה שאתה ומה שיש לך.אתה מקשר אותו לפחד,להגנה עצמית,וברמות עמוקות יותר,לאלימות שמקורה בפחד.
הדחף האחרון הוא לא חיוני להישרדות כמו הקודמים,אבל הוא מעוגן חזק בכל גוף ונפש שהצלחת לגלות עליהם משהוא.אתה מנסח אותו כדחף להפיץ אנרגיה,אבל ברור לך שהכוונה[לפחות לא הבסיסית]היא לא מאגיה.אתה מעולם לא התנסית בדחף הזה,אבל משהוא עמוק בך מודע לו,וברור לך שמדובר בדחף עמוק ומשמעותי שטמון במעמקי הנפש.אתה לא יודע לאיזה פעולה לקשר אותו,אבל איכשהוא תמונתה של הדובה המגוננת על בניה עולה בך כשאתה מנסה להזכר במשהוא שקשור אליו.אינך יודע איך ניראית הפעולה,אבל ברי לך שכך ניראה הכשלון.
לאחר זמן רב במערות[התחלת לחלק את הימים לפי מחזורי פעימות לב-מחזור הוא הזמן הממוצע שמספיק לך משאתה הולך לישון,דרך התעוררות ופעולה ועד שאתה הולך לישון בשנית],אתה קם בוקר אחד ומוצא עוד חבילת בשר מצל,אלא שהפעם יש עליה מעין חפץ מוזר-מרובע ושטוח,אם כי עבה,עטוף קליפה חומה מעוטרת ברונות.התרגשות עולה בך,וסקרנות.החפץ הזה הופיע בחלמותיך וזכרונותיך הקדומים.למעשה,איכשהוא,ברור לך שהחפץ הזה-החץ הזה הוא מהות הזכרון והידע...
OUT
אתה יכול אם אתה רוצה לאמר איזה עוד דברים עשית בתקופה הזאת.עברו לא מעט ימים.
הימים הבאים עוברים עליך בבחינת המערות ומחקר כללי-אתה מגלה שהמערה אם היצור והקריסטים היא העמוקה ביותר בשרשרת המנהרות שלך.אתה לא העזת לחזור לשם מאז שיצאת לפגוש את צל,משום שככל שהזמן עובר היצור משדר תחושה עצבנית יותר ויותר.נראה שהוא רוצה את האוכל שהוא היה רגיל אליו.לא ברור לך עדיין טבעו של היצור.הוא לא משדר הרבה תבונה,אבל הוא בהחלט משדר עוצמה תמוהה,אתה חושד שאולי יש קשר בינו לבין הגבישים[ואתה עדיין לא מצליח להבין-מאיפה הוא הגיע לשם אם הוא יצור מימי?נחל תת-קרקעי?].גילית גם שהמערות שלך הן בתוך הר.גילית מערה קטנה שמוביאה ליציאה מוגבה מההר,וממעוף קצר איתרת את שבטו של צל, למרגלות ההר,וגילית שהאזור שלך הררי למדי,בעיקר בדרום ובמערב.
המחקרים שלך על המוח גילו לך כמה דברים-הראשון,הוא שהמוח הוא איבר מיוחד-הוא מקושר בעוצמה לאותה תודעה ששוכנת ביצורים החיים[בשונה מהלב,בו שוכן כוח החיים].יותר מזה,יש בו ממש חלקים שקשורים לאותה תודעה,כשחלק מסוים מקושר לחלק מסוים של התודעה.הקשר,אתה מבין לבסוף,הוא דואלי,ללא עליונות.השפעה על האחד תשפיע על האחר,אבל לא באופן מוחלט לאף כיוון.מדובר בנקודות השקה בין דברים עצמאיים,ככל הניראה.הדבר גורם לך להכרה שככל הניראה הרוח המפעמת ביצורים חושבים[נשמה מהדהדת בך המילה] לא קשורה בקשר אבסולוטי לאנרגיית החיים ולחומר,ויש בה עוצמה שמעבר לכך...
אתה גם מצליח למפות,בעזרת סריקת שרידי הזכרונות וגם זכרונת של חיות אחרות במערות שלך,והשוואה אם המוח והנשמה שלך,ארבע נקודות בסיסיות בנשמה,4 צרכים בסיסיים שמקורם במוח וחיבורו לגוף שמניעים את הנפש בבסיסה.הראשון הוא הדחף לשאוב אנרגיה מהסביבה כדי לחקיים ולבנות את עצמך,אותו אתה מקשר לאכילה שתיה ונשימה[וברמות מתקדמות יותר,אתה מנחש,גם לבצע של יצורים כמו צל].השני הוא הדחף לשמר ולאגור אנרגיה כדי להיות מסוגל להשתמש בה בעתיד,אותו אתה מקשר לשינה ולמנוחה,כמו גם לעצלות,ברמות עמוקות יותר.הדחף השלישי הוא הדחף להגן על האנרגיה,על מנת לשמר את מה שאתה ומה שיש לך.אתה מקשר אותו לפחד,להגנה עצמית,וברמות עמוקות יותר,לאלימות שמקורה בפחד.
הדחף האחרון הוא לא חיוני להישרדות כמו הקודמים,אבל הוא מעוגן חזק בכל גוף ונפש שהצלחת לגלות עליהם משהוא.אתה מנסח אותו כדחף להפיץ אנרגיה,אבל ברור לך שהכוונה[לפחות לא הבסיסית]היא לא מאגיה.אתה מעולם לא התנסית בדחף הזה,אבל משהוא עמוק בך מודע לו,וברור לך שמדובר בדחף עמוק ומשמעותי שטמון במעמקי הנפש.אתה לא יודע לאיזה פעולה לקשר אותו,אבל איכשהוא תמונתה של הדובה המגוננת על בניה עולה בך כשאתה מנסה להזכר במשהוא שקשור אליו.אינך יודע איך ניראית הפעולה,אבל ברי לך שכך ניראה הכשלון.
לאחר זמן רב במערות[התחלת לחלק את הימים לפי מחזורי פעימות לב-מחזור הוא הזמן הממוצע שמספיק לך משאתה הולך לישון,דרך התעוררות ופעולה ועד שאתה הולך לישון בשנית],אתה קם בוקר אחד ומוצא עוד חבילת בשר מצל,אלא שהפעם יש עליה מעין חפץ מוזר-מרובע ושטוח,אם כי עבה,עטוף קליפה חומה מעוטרת ברונות.התרגשות עולה בך,וסקרנות.החפץ הזה הופיע בחלמותיך וזכרונותיך הקדומים.למעשה,איכשהוא,ברור לך שהחפץ הזה-החץ הזה הוא מהות הזכרון והידע...
OUT
אתה יכול אם אתה רוצה לאמר איזה עוד דברים עשית בתקופה הזאת.עברו לא מעט ימים.
דריד:
אתה קם בבוקר,עיניך אדומות וגופך דואב.המכה הנוראה על כתפך שורפת,האזור כולו נצבע באדום ארגמן מכוער והקשקשים סדוקים.העצם עצמה כניראה עודה סדוקה,כי כל תזוזה ביד הזו מעבירה בך כאב נורא.אתה עף לכיוון אוהלו של הנסיך..הכנפיים הפגועות שלך התאוששו מעט,ומתפקדות,אם כי אתה עף נמוך ומעט נטוי.קצר נשימה אתה מגיע אל אוהלו של הנסיך.היות והשומרים מזהים את צורת הילד שלך אתה לא מבזבז עליה כוח.תחילה הם מסרבים להכניסך,אבל הקצין שמגיע מתווכח איתם מעט ומכניס אותך לאוהל.האוהל עצמו הוא רחב ועשוי אריג צהוב מותאם למסע אך בעל מראה מלכותי.ארבע שומרים,שניים ליד הנסך ושניים ליד הכניסה יושבים שם,ואדם בשיריון מרשים חיושב ליד הנסיך ומדבר איתו.גם נערה יפה יושבת בצד האוהל אם אישה מבוגרת יותר,עטורת נזר,ושומר ראש.כשהנסיך רואה אותך הוא מיד חדל מהדיבור אם האדם המשוריין וזועק לקרוא לחובשים.אדם מבוגר בעל זקן קצר ואפור מגיע אם שולייתו הצעיר יותר ומתחילים בחבישת פצעיך.זה כואב,אבל הכתף שלך מרגישה טוב יותר.בזמן שהם חובשים אותך יוצאות האישה והנערה מהאוהל,ואתה מספר את סיפורך.הנסיך מניד בראשו בצער לאורך הסיפור.הוא אומר מספר מילים במדובר למשוריין,שר הצבא שלו,אתה מנחש.הוא לוקח נשימה עמוקה ואז אומר לך בקול יציב "ובכן,אומנם הייתה זו טעות מצידך לשבור את ערכיהם של העורטן ולהכיז באופן בוטה שאתה דרקון,אך הם הרחיקו לכת.עליך להבין,העורטן הם עם חשדן ומתבודד,ואפילו אני שבכספי הם תלויים נזהר שלא למתוח את הגבול.עליך להבין שהעורטן לחמו לפני דורות בדרקונים של הקיסרות העתיקה,ורבים מהם מתו בקרבות האלו ובקרבות אם דמי הדרקון.גם שנים אחרי הקריעה המשיכו העורטן להאבק אם שרידי הדרקון שנותרו במדבריות,מאבק עקוב מדם,והעורטן של הערבות העמוקות טוענים שהם עודם נרדפים בידי יצורי דרקון מרושעים.ובכן,אני יכול לשלוח אותך חזרה אל העורטן תחת אזהרה,אבל אני לא אוכל להגן עליך שם לנצח.מצבם של העורטן נפיץ גם בלי קשר אליך.אם תרצה אני יכול לדאוג לך עד שתתאושש ואז ללוות אותך למקום אחר,אך אם אתה חפץ ללמוד את אומנות הלחימה...אני יכול להעזר בך דרקון.זמנים קשים עוברים על העורטן והנסיכויות.אם תסכים להישבע לי אמונים,אשלח אותך למסע חונכות באומנויות הלחימה,ובתומם תחזור,תחת זהות אנושית,לשרת אותי.אך דע לך דרקון,אני מצפה ממך לכבוד.ניתנת לך הברירה,דרקון-או שהפרד כידידים ותצא לדרכך,או שתשבע לי אמונים.במה תבחר?"
הומיניד:
היצור מביט בך באימה.דרך ערפילי הדם,והאפלה הבאה אליו לקחתו,חיזיון האימים של הדרקון ניראה לו ככניסה לגהנם.הוא נושם נשימות מחרחרות,דמו נשפך מימנו בכל אחת מהן,ואתה מרגיש איך כוח חייו מתנקז מימנו.הוא נאבק ללחוש,הדם סותם את גרונו "אנ...אנ...תן...חיים...לא החשי..." אתה קורא את מחשבותיו,ורק בקושי מצלח לקלות במעומעם את הסכמתו.ברגע האחרון אתה עוזר את כל כוחך,עוצר את פעיו.אתה לוקח את גופתו של חברו,ומעביר מין הדם וכוח החיות שנישאר בה כדי לשמר את הסהואגין השני.אתה מתחזק את נשמתון השבורה של הסהואגין לגופו,כובל ומעגן אותה בכוחותיך,מצלק אותה לאין חזרה.אתה מזרים מכוחך האפל ללב,חותך באופן נקי את האיברים שהוא יאלץ להיסתדר בלעדיהם.אתה שורף בחומצתך את הזיהומים,ומכניס אותו לשינה אפלה של התחדשות.השינה הזאת,בין קומה למוות,תאפשר לו ללשוב ולהתחזק,ולך לשוב ולתחזק אותו כשיתחדש כוחך.אבל עד אז עליך להסתלק,ולמצוא מקום לפצעיך...אתה מתחבא במנהרה עמוקה בסלע,מסווה אותה בעצות,והולך לשון תשוש.אתת הימים הבאים אתה מעביר בהחזרת הסהואגין למוטב,אך ממחבוא,שכן ניראה שחבריו המקושקשים מחפשים אותך ברחבי האגם.לבסוף הוא קם.היצור איבד הרבה מאנושיותו-מלבד נשמתו שהפכה קודרת ופצועה ללא תקנה,אחת מעיניו חסרה,נימצאת במרכז כוווית שחורה,ואילו השנייה זוהרת בכוח אפל ולא טיבעי.עורו המקושקש הפך כהה ומת,חסר ברק,ומעוטר פה ושם בצלקות נוראות ושחורות של טפרים.אחת מידיו היא מכווצת ושחורה ללא תקנה,אבל אתה יודע שעורו התקשה עכשיו,כוחו גדל.היצור שלך חזק,אבל כמה?ואיך תפטר מהיצורים המקושקשים שמחפשים אותך בכל מקום,על שניים בקושי התגברת...
OUT
לא איכפת לי אם יראו את תגובותיי נכון לעכשיו
IN
הדרקונית הקטנה בוחנת את עצמה בעיון, מסתכלת על גופה בסיפוק, בוחנת את שריריי גופה, אם כך הגיע שעתי לפרוץ אל חיקו של המקום הזה הכרוי עולם, הא? היא מותחת את כנפיה נושפת קלות, קור נשיפתה נעלם במהרה בחומו של הכוך בו היא מצויה, היא טולה את מבטה ב'כלא' אשר כובל אותה. היא מרימה את טפריה מגרדת את תקרת הכוך. זה לא אמור להיות קשה מדי..., חושבת הדרקונית הצעירה, היא משלחת נהמה אדירה, מקררת את הכוך במקצת. בתנועה חדה וזריזה, זנבה ניטח באחד מקירות הכוח הכוך, מסלף שלג בתנועה גורפת יחידה מן הדרך. היא מתחילה להניעה את טפריה במהירות מדהימה, לחפור את דרכה אל מחוץ לכלאה, בעוד השלג מנסה להמשיך ולזרום אל תוך הכוך, היא משתמשת בפיה דמוי המקור בכדי להגביר את קצב ההתחפרות.כאשר היא מרגישה את תחושת הקור הצונן, היא מגבירה את קצב החפירה פעם נוספת, פורצת דרך אל מחוץ לכוך. כנפיה במהירות לוכדים את הרוח הזורמת אל תוכם, והדרקונית במשק כנפיים מאולץ מזנקת קדימה, חשה לרגע את תחושת המעוף, אך מהרה התחושה מתגלה ככוזבת, ולא כיותר מאשר תגבור קליל לניתורה, מזנקת אל מחוץ לכוך. זה לא היה מספיק טוב., היא מסתכלת באכזבה על כנפיה, מרגישה צורך עז לטפח את מעופה. היא בוחנת בעונג את הסביבה הקפואה בא היא מצויה. היא צועדת בקלילות, מחפשת סימני חיים, להפוך עצמה למושא הערצתם, סוקרת את מקום מנוחתה של הביצה בא הייתה כלואה עד לפני כדקה פעוטה.
לא איכפת לי אם יראו את תגובותיי נכון לעכשיו
IN
הדרקונית הקטנה בוחנת את עצמה בעיון, מסתכלת על גופה בסיפוק, בוחנת את שריריי גופה, אם כך הגיע שעתי לפרוץ אל חיקו של המקום הזה הכרוי עולם, הא? היא מותחת את כנפיה נושפת קלות, קור נשיפתה נעלם במהרה בחומו של הכוך בו היא מצויה, היא טולה את מבטה ב'כלא' אשר כובל אותה. היא מרימה את טפריה מגרדת את תקרת הכוך. זה לא אמור להיות קשה מדי..., חושבת הדרקונית הצעירה, היא משלחת נהמה אדירה, מקררת את הכוך במקצת. בתנועה חדה וזריזה, זנבה ניטח באחד מקירות הכוח הכוך, מסלף שלג בתנועה גורפת יחידה מן הדרך. היא מתחילה להניעה את טפריה במהירות מדהימה, לחפור את דרכה אל מחוץ לכלאה, בעוד השלג מנסה להמשיך ולזרום אל תוך הכוך, היא משתמשת בפיה דמוי המקור בכדי להגביר את קצב ההתחפרות.כאשר היא מרגישה את תחושת הקור הצונן, היא מגבירה את קצב החפירה פעם נוספת, פורצת דרך אל מחוץ לכוך. כנפיה במהירות לוכדים את הרוח הזורמת אל תוכם, והדרקונית במשק כנפיים מאולץ מזנקת קדימה, חשה לרגע את תחושת המעוף, אך מהרה התחושה מתגלה ככוזבת, ולא כיותר מאשר תגבור קליל לניתורה, מזנקת אל מחוץ לכוך. זה לא היה מספיק טוב., היא מסתכלת באכזבה על כנפיה, מרגישה צורך עז לטפח את מעופה. היא בוחנת בעונג את הסביבה הקפואה בא היא מצויה. היא צועדת בקלילות, מחפשת סימני חיים, להפוך עצמה למושא הערצתם, סוקרת את מקום מנוחתה של הביצה בא הייתה כלואה עד לפני כדקה פעוטה.
OUT:
אני פשוט יודע שהעניין עם המטה הולך להסתבך בהמשך. שימוש בלתי נשלט בכוח במצב פגיע לא יכול להיות טוב לבריאות בטווח הארוך.
IN:
איסוף אנרגיה. אגירת אנרגיה. הגנת האנרגיה. כל אלה מקושרים ישירות להישרדות, אבל איזו מטרה יש להפצת אנרגיה? היא מיותרת ויותר מכך - היא מסכנת את היצור. אם הוא מנצל את האנרגיה שלו שלא לתועלת עצמו, בסופו של דבר לא תהיה לו די אנרגיה כדי לשמור על עצמו והוא ימות. ועדיין, הדחף הזה מופיע אצל כל יצור שהכרתי, גם יצורי האנוש וגם החיות. נראה שזה דחף בסיסי שקיים אצל כל היצורים החיים, רק לא אצלי. למה? מה מבדיל אותי מהם?
ובכן, אני נבון יותר. אין ספק שתבונתי מתעלה על שלהם בכמה רמות. אז הם פשוט לא מבינים את הטיפשות שבהפצת אנרגיה? לא ייתכן. למרות שמוחותיהם מוגבלים משלי, לפחות אלה של יצורי האנוש מפותחים מספיק כדי להבין שהפצת אנרגיה תפגע בהם. והם עדיין עושים זאת, או רוצים לעשות זאת. זו לא הסיבה.
אני חזק מהם בהרבה. אך עובדה זו תומכת בטענה הנגדית - לי יש יותר אנרגיה מלהם, ולכן אני יכול לחלוק את שלי עם אחרים. אך להם, שהאנרגיה שלהם מספיקה אך בקושי לעצמם - מדוע הם רוצים להפיץ אותה?
אני בן אלמוות. אני חש צורך לשמור על האנרגיה שלי לעצמי כדי שמאגריה יהיו תמיד זמינים. חייהם קצרים בהרבה, ולכן הם חוששים פחות לאנרגיה שלהם ומוכנים להפיץ אותה לאחרים. קרוב, אך לא התשובה. זה מסביר מדוע אני שומר על האנרגיה שלי; זה לא מסביר מדוע הם לא שומרים על שלהם. ובכן, התשובה תאלץ לחכות. יש לי עניינים חשובים יותר לטפל בהם, וכל כך הרבה ללמוד.
במשך הימים שעוברים הוא חוקר כל דבר שהוא יכול, ולעיתים כמה במקביל. גופו, ראשית כל. כיצד הוא פועל, מהן נקודות החוזק שלו ומהן החולשות שלו. ואולי, בהמשך, כיצד ניתן לשפר אותו אף מעבר לעליונותו הטבעית. מערכת המנהרות - ראשית הוא משנן את המתווה שלה באופן מושלם, ומנסה להבין כיצד היא נוצרה - אך הוא לא משקיע מאמצים רבים באפיק זה. יש חשובים ממנו.
הוא חוקר את הרונות שצייר. יצירתן הייתה טבעית לו, אך השליטה בהם הייתה רחוקה מלהיות מושלמת. הוא מתאמן בשרטוט רונות ומעגלי נוסחאות, צורה מורכבת יותר ובעלת אפשרויות רבות יותר. הוא מתנסה בתיעול כוח לתוך השרטוטים, בשליטה בעוצמתו ובצורה אותה הוא לובש. הוא בודק כיצד הם יכולים להעצים את יכולותיו הטבעיות, ומנסה לטעום מהכוח המלא שיעמוד לרשותו ביום מן הימים.
ולבסוף, הוא בוחן את היצור המוזר, ממרחק בטוח כמובן. האם הוא ימות מחוסר במזון? מסיבה כלשהי, הוא מתקשה להאמין בכך. הוא בוחן את תודעתו, אך רק את קליפתה החיצונית - חדירה מלאה, גם אם זהירה, עלולה להיות מסוכנת מדי. הוא מנסה לקבל מושג, אפילו קלוש, על איך היצור בכלל נראה. כל מידע - היצור הזה הוא המפתח לתשובות רבות.
כמובן, המחקר בתחומים כה רבים מגביל את ההתקדמות בכל אחד מהם. הדרקון בוחן את תכונותיו של מעגל מסוים, בוחן בעזרתו את גופו, בוחן את מבנהו ואז גולש ומשתעשע באפשרויות של מוחו. משם הוא עובר למוחו של היצור, בוחן את מבנהו הכללי, וחוזר למעגלים ולרונות כדי לבדוק את האפשרויות ההגנתיות שבהן, וחוזר חלילה. רק כוח רצונו האיתן מאפשר לו להתגבר על סקרנותו חסרת השובע ולהתמיד בתחום מסוים מספיק זמן כדי להשיג מעט התקדמות. אך יש כל כך הרבה ללמוד, וכל כך מעט זמן.
וזו הסיבה שהחפץ מרתק אותו כל כך. אותה תחושה, של אפשרויות אינסופיות בהישג יד, כמעט ומהפנטת אותו. לרגע הוא שוכח ממחקריו, מגילוייו, מתהיותיו, מהשערותיו. הוא מתרכז בחפץ, מרים אותו, בוחן אותו, פותח אותו.
OUT:
אני נהנה לפתח את הדמות הזאת. יש לה הרבה אפשרויות.
אני פשוט יודע שהעניין עם המטה הולך להסתבך בהמשך. שימוש בלתי נשלט בכוח במצב פגיע לא יכול להיות טוב לבריאות בטווח הארוך.
IN:
איסוף אנרגיה. אגירת אנרגיה. הגנת האנרגיה. כל אלה מקושרים ישירות להישרדות, אבל איזו מטרה יש להפצת אנרגיה? היא מיותרת ויותר מכך - היא מסכנת את היצור. אם הוא מנצל את האנרגיה שלו שלא לתועלת עצמו, בסופו של דבר לא תהיה לו די אנרגיה כדי לשמור על עצמו והוא ימות. ועדיין, הדחף הזה מופיע אצל כל יצור שהכרתי, גם יצורי האנוש וגם החיות. נראה שזה דחף בסיסי שקיים אצל כל היצורים החיים, רק לא אצלי. למה? מה מבדיל אותי מהם?
ובכן, אני נבון יותר. אין ספק שתבונתי מתעלה על שלהם בכמה רמות. אז הם פשוט לא מבינים את הטיפשות שבהפצת אנרגיה? לא ייתכן. למרות שמוחותיהם מוגבלים משלי, לפחות אלה של יצורי האנוש מפותחים מספיק כדי להבין שהפצת אנרגיה תפגע בהם. והם עדיין עושים זאת, או רוצים לעשות זאת. זו לא הסיבה.
אני חזק מהם בהרבה. אך עובדה זו תומכת בטענה הנגדית - לי יש יותר אנרגיה מלהם, ולכן אני יכול לחלוק את שלי עם אחרים. אך להם, שהאנרגיה שלהם מספיקה אך בקושי לעצמם - מדוע הם רוצים להפיץ אותה?
אני בן אלמוות. אני חש צורך לשמור על האנרגיה שלי לעצמי כדי שמאגריה יהיו תמיד זמינים. חייהם קצרים בהרבה, ולכן הם חוששים פחות לאנרגיה שלהם ומוכנים להפיץ אותה לאחרים. קרוב, אך לא התשובה. זה מסביר מדוע אני שומר על האנרגיה שלי; זה לא מסביר מדוע הם לא שומרים על שלהם. ובכן, התשובה תאלץ לחכות. יש לי עניינים חשובים יותר לטפל בהם, וכל כך הרבה ללמוד.
במשך הימים שעוברים הוא חוקר כל דבר שהוא יכול, ולעיתים כמה במקביל. גופו, ראשית כל. כיצד הוא פועל, מהן נקודות החוזק שלו ומהן החולשות שלו. ואולי, בהמשך, כיצד ניתן לשפר אותו אף מעבר לעליונותו הטבעית. מערכת המנהרות - ראשית הוא משנן את המתווה שלה באופן מושלם, ומנסה להבין כיצד היא נוצרה - אך הוא לא משקיע מאמצים רבים באפיק זה. יש חשובים ממנו.
הוא חוקר את הרונות שצייר. יצירתן הייתה טבעית לו, אך השליטה בהם הייתה רחוקה מלהיות מושלמת. הוא מתאמן בשרטוט רונות ומעגלי נוסחאות, צורה מורכבת יותר ובעלת אפשרויות רבות יותר. הוא מתנסה בתיעול כוח לתוך השרטוטים, בשליטה בעוצמתו ובצורה אותה הוא לובש. הוא בודק כיצד הם יכולים להעצים את יכולותיו הטבעיות, ומנסה לטעום מהכוח המלא שיעמוד לרשותו ביום מן הימים.
ולבסוף, הוא בוחן את היצור המוזר, ממרחק בטוח כמובן. האם הוא ימות מחוסר במזון? מסיבה כלשהי, הוא מתקשה להאמין בכך. הוא בוחן את תודעתו, אך רק את קליפתה החיצונית - חדירה מלאה, גם אם זהירה, עלולה להיות מסוכנת מדי. הוא מנסה לקבל מושג, אפילו קלוש, על איך היצור בכלל נראה. כל מידע - היצור הזה הוא המפתח לתשובות רבות.
כמובן, המחקר בתחומים כה רבים מגביל את ההתקדמות בכל אחד מהם. הדרקון בוחן את תכונותיו של מעגל מסוים, בוחן בעזרתו את גופו, בוחן את מבנהו ואז גולש ומשתעשע באפשרויות של מוחו. משם הוא עובר למוחו של היצור, בוחן את מבנהו הכללי, וחוזר למעגלים ולרונות כדי לבדוק את האפשרויות ההגנתיות שבהן, וחוזר חלילה. רק כוח רצונו האיתן מאפשר לו להתגבר על סקרנותו חסרת השובע ולהתמיד בתחום מסוים מספיק זמן כדי להשיג מעט התקדמות. אך יש כל כך הרבה ללמוד, וכל כך מעט זמן.
וזו הסיבה שהחפץ מרתק אותו כל כך. אותה תחושה, של אפשרויות אינסופיות בהישג יד, כמעט ומהפנטת אותו. לרגע הוא שוכח ממחקריו, מגילוייו, מתהיותיו, מהשערותיו. הוא מתרכז בחפץ, מרים אותו, בוחן אותו, פותח אותו.
OUT:
אני נהנה לפתח את הדמות הזאת. יש לה הרבה אפשרויות.
Dreadlord
פונדקאי ותיק
in
ז'איתן חושב....מצד אחד רוניה הביאה אותי למצב ובזכותה אני חיי ....מצד שני הוא מציע לי דרך ....אבל לעזאזל הוא צודק אין לו עתיד בין בני העטורן ....כן ז'איתן כורע ברך ואומר בדרקונית "כול עוד לא תבגוד בי או תפקיר אותי אני נשבע בזאת נסיך רליון שאהיה נאמן לך אלחם בשמך ואקיז את דמי בשמך על מנת לשרת אותך ואת הנסיכות עד שתשחרר אותי משבועתי כה נשבעתי " הוא אומר ומתרגם למקרה שהנסיך לא הבין "אני מוכן ....עזור לי ללמוד ואהיה הנאמן שבלוחמיך והאדיר מכולם רק עזור לי לצאת ממצב החולשה הזאת החולשה הזאת שמגעילה אותי "
לא להיות מסוגל לכלום ...להיות חסר תועלת ואונים ....לא ככה נבנתי להיות !
ז'איתן חושב....מצד אחד רוניה הביאה אותי למצב ובזכותה אני חיי ....מצד שני הוא מציע לי דרך ....אבל לעזאזל הוא צודק אין לו עתיד בין בני העטורן ....כן ז'איתן כורע ברך ואומר בדרקונית "כול עוד לא תבגוד בי או תפקיר אותי אני נשבע בזאת נסיך רליון שאהיה נאמן לך אלחם בשמך ואקיז את דמי בשמך על מנת לשרת אותך ואת הנסיכות עד שתשחרר אותי משבועתי כה נשבעתי " הוא אומר ומתרגם למקרה שהנסיך לא הבין "אני מוכן ....עזור לי ללמוד ואהיה הנאמן שבלוחמיך והאדיר מכולם רק עזור לי לצאת ממצב החולשה הזאת החולשה הזאת שמגעילה אותי "
לא להיות מסוגל לכלום ...להיות חסר תועלת ואונים ....לא ככה נבנתי להיות !
- סטטוס
