• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דרקונים אמיתיים (התחלנו!)

סטטוס
נעול לתגובות.
טוב,היות שהומיניד לא מגיבה,אני מריץ-

דיפי
הדרקונית הזעירה פורצת החוצה מהכוך הקטן.האוויר הקר שמכה ושריריה הנמתחים מעבירים בה תחושת עונג אלוהית ממש.היא מתעופפת סביב,נוף של פגות הרים אפרפרות ובקצותיהן שלג נשקף אליה.מצפון,יורדת הקרקע בתלילות אל עבר אזור גבעתי-מישורי שנהר גדול עובר בו,ועשב צומח בו פרא.סביבה,בין ההרים,מעופפות ציפורים קטנות, ומהלכים יעלי-בר בפרווה עבה.מעט צמחים מטפסים צומחים בין העצים.הנוף העצום הזה הנשקף עליה משרה בה הרגשה של גודל.על אף שהיא תופסת עד כמה העולם גדול,משהוא בתוכה אומר לה שלא רק שהעולם הזה הרבה יותר גדול,אלא שהוא למעשה קטן בהרבה אלו מולה.כן,היא תוכל ללתור את כולו,להשפיע על כולו,להטביע על כולו סמן...
אבל קודם,מתעוררת בה תחושת רעב עמוקה...
[אתה מוזמן לתאר מה ואיך אתה אוכל,איפה היא מחפשת לישון ומה היא רוצה לעשות בהמשך]

ת'ור[ואגב,גם אני אוהב לראות אותה מתפתחת להרבה כיוונים :P ]
מחזורי הלב עוברים במהירות וחוסר זמן בו זמנית עבור הדרקון הקטן.המחקרים השונים שלו,שתשובות ושאלו עולות בהם בערבוביה מוחלטת שמעסיקה את מוחו בהתמדה,מתקדמים בכיוונים מוזרים-
קודם כל,לאחר שזנח בינתיים את הניסיון להבין את הצורך הרביעי,ועבר לבדוק את גופו ומוחו,הוא גלה הרבה פרטים מעניינים-קודם כל,על אף שזה קורה בקצב איטי להכאיב,ברור לדרקון מעל לכל ספק שגופו נוטש אט-אט את החולשה שבה הוא הופיע,והופך חזק ויציב יותר.הדרקון מסיק מזה שבהנחה ותהליכים אצל בני אלמוות נמשכים לנצח,הוא למעשה ימשיך לאבד את חולשתו עד שיתחיל להתחזק,ומשום ימשיך להתחזק ולהתחזק לנצח.הדבר תואם את הרגשתו הפנימית,אם כי לא את הידע שצבר-מכל הדברים שראה עד עכשיו,אולי לבד מהיצור המוזר במערה,הזמן שוחק והורס דברים ויצורים,לא מחזק אותם.עוד פרטים משניים שהוא מגלה על עצמו הם שהוא מותאם להפלא להרג ולציד-אי כי,איכשהוא,ברור לו שהוא ספציפית מעט מנוון בתחום הזה,שכן גופו מעט עדין יותר מהאידיאל העליון של ציד.מה יכולה להיות הסיבה לניוון הזה עוד לא ברור לו,אבל למרות שהוא מצמטמרר מהמחשבה על הצייד האידיאלי שלא ניחן בניוון הזה,הוא משום מה מרגיש שהיצור הזה חייב להיות דומה לו-דומה לו עד כדי כך שליבו מתכווץ בעצב לנוכח ההבנה שאח כזה יהיה גם אויב מהמסוכנים שפגוש בחייו.
מעבר לזה הוא לא מצליח לגלות עוד הרבה פרטים מעניינים על גופו,רק כל מיני מבנים קטנים ומתוחכמים שלו[שבמפתיע,דומים למדי לידע האנטוומי שיש לו על יצורים אחרים,דבר שמעלה שאלה על המבנה האידיאלי].מוחו הוא סוד קשה יותר לפיצוח,אבל הוא מצליח להבין שיש במוחו סודות,חלקים ותחושות שכרגע אין בהם שימוש,או שנעשה שימוש רק בחלקיק מהם.הוא לא מצליח להתקדם הרבה בחקר התחושות האלו,כי הדבר דורש הרבה מאוד זמן,אבל הוא כן מצליח להגיע לפריצת דרך קטנה בתחום שכבר זנח-והוא המום לחלוטין ושמח מאוד לגלותה.אחד מאותם חלקים הקבורים עמוק במוחו אכן מקושר ליצר הרביעי!כשהוא משתמש בידע החדש שגילה הוא חוזר לעסוק זמן מה בשאלת היצר הרביעי,ומגלה שאיכשהוא,היצר הרביעי לא רק שמסוגל לשים עצמו קודם ליצרים האחרים-כנגד כל היגיון,שהרי הקודמים נחוצים להישרדות-אלא שהוא אף מסוגל לרתום אותם איכשהוא.שוב חוזרת לראשה תמונת האם המגינה על גוריה-אם התמונה הזאת אכן קשורה ליצר הרביעי,הרי שלפניו דוגמא לרתימת היצר השלישי לטובת הרביעי.האם זה עובד גם הלאה?האם האם גם דואגת לשימור ולצצבירת אנרגיה של ילדיה?מחקרים קטנים לא מביאים תשובה ברורה,אבל הוא מתחיל להניח שכן.
בתחום הרונות ההתקדמות היא המוזרה מכולם-בכל זמ פנוי הדרקון משרטט במרץ רונות.הוא לא יודע איך הוא עושה את זה,הוא פשוט מזרים כוח דרך ידיו לתוך המרחב הצורני,וידיו מציירות צורות שבאופן גס משמרות את הכוח.ברור לו שאילתור כזה הוא לא יעיל בעליל-למעשה,הוא ממש אקראי,והסיכוי שצורה שמביאה לניצול גבוהה של אנרגיה תצא הוא אחד למיליארדים.ניראה שאין חוקיות ברורה לעיניין,אבל ברור לדרקון ששינויים קטנים בצורות מקדמות אותו.הוא מתרגל פעמים רבות,מוציא צורות אקראיות,ומנסה בכל פעם לבדוק באיזוו צורה הייתה התקדמות-זעירה שבזעירות-בנצולת.ככה,באקראיות מוחלטת,הוא משפר אט אט רונות.ברור לו שהתקדמותה היא איטית להכאיב,ושהוא עוד לא מתקרב בכלל להבין את השלב האמיתי-שהרי אלו רק יסודות,והשאלה האמיתית היא חיבורן של רונו שונות,אבל איכשהוא,הוא קונה כך חוש עמוק ליסודות המאגיה.
והשאלה המוזרה מכולם-היצור.הדרקון מקדיש זמן רב להקשבה ליצור או התבוננות בו מידי פעם דרך הכיר,ואט-אט הופך היו ברור לו מה שהוא מגלה כשהוא עוזר עוז לסרוק אותו-היצור הזה חורג באופן בוטה[גם אם לא מוחלט]מכל מה שהדרקון גילה עד עכשיו על אנטומיה משותפת,ויתר מזה,גם מההרגשו העמוקות של הדרקון לגבי זו.היצור הזה מתקיים במובהק מאנרגיה מוזרה,מאגית.למרות זאת,היא לא דומה כלל לאנרגיה המאגית שהדרקון מורגל בה.למרות זאת,היצור הוא לא טהור-כלומר-הוא לא מושלם כמו שהדרקון מצפה מיצור שנוצר מקסם באופן מכוון להיות,אלא יש בו גם חומריות.הדרקון מעריך שהיצור הזה נוצר בטעות,ושהייה מעורב בדבר מקור קסם לא תבוני ולא יציב,אבל לעלות על עקבותיו של כזה ידרוש מאמץ.הסריקה של מוח היצור נתקלת רק ביצר עז להמשיך לאכול,ורצחנות לא טסבעית בעלל,שהדרקון מפחד לבדק מה יש מעבר להן באותה מידה שהוא מתעניין.

ואז מגיע החפץ.-ספר- מהדהדת המילה בראשו של הדרקון.מוקסם מעוצמת הידע שהוא מאמין-לא,יודע-שימצא שם.הוא פוח את הספר,ומגלה שם דבר שעד כה לא ראה-כתב!סימנים בעלי משמעות!הרעיון המדהים הזה,הכל-כך מתבקש הזה,משכיח מימנו בכלל את העובדה שהוא לא מבין את משמעות המילים.במקום הלתאכזב מכך שא יוכל להבין את הידע החדש מיד,הדרקון מגלה הנאה אפילו עמוקה יותר מהבנה של הכתב.הוא תבונן בכתב,מחבר צורות חוזרות,מיקומים בשורות,היגיון פשוט וניסוח[הוא מצליח להבין עוד בשלב מוקדם שהנקודות והפסיקים מציינים הגהה],דימיון בין מילים שונות והטיות,שוקד ימים ולילות על הספר.אט אט,כמו נהר שזורם משלג נמס,מתעצם בהדרגה מטיפות לשלוליות ואז לזרמים קטנים,חודרים הפרטים לראשו.שפה המוזרה לא מזכירה כמעט כלל את שפתו של צל-להוציא כמה צירופי מיקרים שהוא מניח שהם חדירה מאוחרת או השפעה הדדית-היא דווקא מזכירה לו משהוא אחר-היא לא דומה לדרקונית,אבל יש בה יסודות מסוימים שברור מהם שהשפה המקורית שאבה חלקים חשובים מבסיסה משפה אחרת.אותה שפה מסתורית,ששמה כמעט עומד על קצה לשונו של הדרקון,היא כלל הניראה שפה עתיקה מאוד.היא כמעט מוכרת לדרקון.אבל ההבנה מאיפה היא מגיעה,ומדוע הוא בטוח שיש לה קשר לדרקונית,תדרוש מחקר נוסף...
בינתיים,מצליח הדרקון להבין מעט מהכלליות של הספר-הוא מבין טיפין טיפין שהספר מדבר מעט על מאגיה,אם כי בערבוב לא קטן אם עוד מידע פשטני ואיזכור של כמה וכמה שמות שהדרקון מרגיש מהם צל של עוצמה ויראה.אבל לחקור כעת את המשמעות לעומת הניסיון לחקור את השפה...יש פה שני מדעים שונים לחלוטין,והדרקו גם צריך לשקול האם להמשיך לזנוח את מחקריו האחרים לטובת הספר...

דריד-
המלך מהנהן בהבעה קשת סבר.הוא פונה במבטו אל המשוריין,וזה מהנהן ומביא לו על כרית חרב מעוטרת בכחול. הנסיך מודה לו,שולף את החרב ומצביע עליך "אני מכריז עליך בזאת אביר מתחנך של רליון.כעת,ביתי ט'ילרין תיקח אותך לאכול.אתה תנוח פה בהחבא כמה ימים,ואז נשלח אותך לדרך." אתה מודה לו ויוצא מהאוהל.בחוץ מחקה לך הנערה שראית מקודם,ט'רלין.היא צעירה,גילה לא עולה על 14 לכל היותר.היא לא דומה לאביה-אביה נמוך מעט,בעוד היא גבוהה למדי יחסית לגילה,ושערה הוא בהיר בהרבה מהשיער החום הפשוט של אביה.רק בעיניה יש את הירוק והחוכמה שבעיני אביה.היא מלווה אותך לאוהל קטן אם שטיח יפה וערמת בשר[מאוחר יותר מביאים לך פירות],ומפטפטת איתך נימוס של בת אצלים מחונכת היטב,שמתוכו מבצבצת מידי פעם שנינות ילדותית.במשך ארבע ימים אתה נישאר שם,ישן אוכל ומדבר אם הנסיך וביתו שמגיעים מדיי פעם לראות מה שלומך,או עם שר הצבא שלו,קוראם,שמסביר לך על המסע שלך-הם יקחו אותך בלילה בעגלה צפונה,ומשם אל מונהבן,נסיכות נמל שהיא בת ברית של רליון.שם הם יעלו אותך על ספינה לדרום צור[הוא מסביר לך שלמעשה,הערבות הגדולת הל העורטן הן מרכזו של אי גדול בשם צור,שבדרומה נימצאות מלכות גדולות ובצפונו הנסיכויות].לאחר ארבע ימים של שיחות אם בני החצר,אתה נפגש אם סר הרמול,לוחם בשנות השלושים לחייו,שערו החום הכהה כבר מתחיל להלבין וצלקות נימצאות על כתפיו.בלילה,לאחר שנפרדת מבני החצר אתה עולה על עגלה,מכוסה בדגים["כדי להסתיר את ריח הדם" אומר לך הרמול בחיוך משועשע]ועלהם סמיכה.אתה מביט מממתחת לסדין באור מדורות העורטן המתרחקות,ונרדם,,חולם על ורוניה ומשפחתה.

לאחר יומיים של מסע בכרכרה סר הרמול נותן לך לצאת את הכרכרה,ואתה יושב ומדבר איתו.אתם חולפים על נוף שומם,וכשבשממה מתחילים להופיע מבצרים וחוות קטנות אתה לובש שוב צורת אדם[הפעם,הרמול סורק את צורת האדם שלך בעיניו ואומר שיש לך פוטנציאל כלוחם,אבל אתה צריך להתחזק "עד שכל בחורה תתאכב מזה שאתה בעצם לטאה" כמו שהוא מעיר בהומור האופייני שלו].ככל שאתם מצפינים החוות והעיירות מתרבות,ואתה רואה כוחות צבא לעיתים קרובות.כשאתה שואל על כך את סר הרמול[שמו הפרטי הוא ריקארד] הוא מסביר לך שהמתח הצבאי בסיכויות הוא גדול.למרות שנסיך מונהבן הצליח להעביר שורה של מייזמים מוצלחים כלכלית ולמרות שהוא הצליח להימנע מחיכוכים,הנסיכות שמדרום למונהבן,טנרוק,היא נסיכות לוחמנית ותוקפנית,מה גם שהנסיך אינו אהוד על העם במונהבן.כשאתם מגיעים למונהבן,מבין ז'איתן על מה הוא מדבר-לראשונה בחייו רואה ז'איתן עיר גדולה.אומנם ז'אין מרגיש מזכרונותיו הקדומים שמדובר רק בצל של ערים עצומות באמת,שיכולות להכיל את כל תושבי הנסיכויות גם יחד,אבל בכל זאת מונהבן היא מחזה מרהיב-בנויה מאבן איכותית ובהיגיון ארכיטקטוני רב,מונהבן והנמל שלה הם מחזה מרשים ביותר.אומנם בני המעמד הבינוני,בעלי פונדקים ובעלי מלאכה,גרים ברובעים החיצוניים בבתים לא מאוד מסודרים,אבל הרובעים הפנימיים הם שוק מסודר אך שוקק חיים,והסוחרים הבורגנים שם מדברים בניב של השפה המדוברת שיותר מזכיר לז'איתן איזו מין שפה שברור לו שהוא צריך להכיר,מששום שהיא עתיקה כמעט כמו דרקונית,שניראה שהשפה המדוברת מתבססת עליה.הנמל של מונהבן הוא מחזה מרשים בפני עצמו-שני רציפים גדולים,מלאי אוניות בכל הגדלים,כולל אוניות צי הסוחר הנסיכותי ושלוש ספינות קרב חדישות[כשז'איתן מתפלא על גודלן הקטן ומספרן המועט,מוסבר לו שלאף ממלכה אסור להחזיק צי שעולה על ההכתבות של שליטי הימים,נמיות הים].

לאחר לינה בפונדק נוח במונהבן,ויום של שוטטות בשווקים,אתם עולים על ספינה ללירקון.המסע אורך ימים מועטים,במהלכם מותקף ז'איתן עוררות חושים-הרוח החזקה המנשבת מעל המים,ריח המלח החזק ותנודות האונייה,והמחרבים האינסופיים מכל עבר מעלים בו תחושה של עוצמה וחופש,מעין חירות קדמונית,היכולת לשלוט במקומך.בריח המלח ואור השמש מתחיל ז'איתן להתאושש מפגיעותיו,ושב לנוע בחופשיות.בלילות,הוא לובש צורת דרקון ומעופף סביב הספינה.אילולא היה בדרכו לאנשהוא,היה נוטש את הספינה וחי כמו אותן ציפורים לבנות,שחפים,מאוצרות הים.

כעבור מספר ימים אתם מגיעים ללירקון,לעיר נמל גדול,סואנת וגסת רוח בשם סאפור.ריקארד ממהר לעזוב את המקום,ואתם יוצאים על גב סוסים צפונה.לירקון היא ממלכה גאה-אנשיה השקטים אך הנבונים מזכירים לך במעט את הרליונים,והשדות הירוקים שלה הם מראה שליו ומלבב בהרבה מהעוינות של הנסיכויות.אתם חולפים בדרך על פני יער גדול,שאיכשהוא,מעורר בך הד קדמוני-ברור לך שהיער הזה ההוא שריד למשהוא עתיק,ושכוחות שכוחים ומסתוריים חיים שם.ככל שאתם מצפינים האזור הופך גבעתי יותר,והמישורים נהפכים פתוחים יותר.במרכז אזור ירוק גדול שוכנת עיר גדולה ולבנת חומות-אוקסברי.ריקארד מסביר לך שאוקסברי היא שריד עתיק לקיסרות העלפית,ושלירקון היא הממלכה השנייה בגודלה בצור,ומעצמה חושבה.
ניכר שריקארד נותן כבוד מסויים,עמוק,לאותה ממלכה.כשאתם נכנסים לעיר,אתה נידהם מגודלה-גדולה אף ממונהבן,אבל יפה ושקטה ממנה-האזרחים מתנהלים בשלווה,המשמר העירוני מפטרל אם נס הדרקון הכסוף של המלך,והעיר הבוהקת בשיש מהווה בית לילדים משחקים.אתם לנים בפונדק נוח בעיר ללילה אחד.הפונדק משמש חיילים רבים,וריקארד משוחח איתםם ואם בעל הפונדק,מתעדכן בחדשות על הנעשה בלירקון.ניראה שיש לו עסקים בלירקון כחלק מתפקידיו ברליון.ביום למחרת אתם יוצאים מהעיר לעבר מבנה אבן דמויי מצודה או מאחז.המבנה הגדול הודו קומתי חולש על חצר גדולה,בה רוכבים סוסים ולוחמים שוליות צעירים בחרבות עץ.ריקארד לוקח אותך ומתקרב לשם.כשהשומרים שואלים לזהותו הוא אומר "סר רידקארד הרמול,מפקד בצבא רליון ושליח מלכותי" השומרים מהנהנים בכבוד ונמכוונים אתכם לעבר אדם גבוהה ורחב בעל גלימה חומה ושיריון מרופט שצופה בשוליות.כשאתם ניגשים אליו הוא מסתובב ומגלה פנים חזקות אך חמות,אם עיניים כחולות,שיער חום ועגיל באחת מאוזניו.,?"הוא וריקארד לוחצים ידיים כחברים ותיקים,והאיש צוחק "אז,ריקארד,עשו מימך סר הא?כאילו שלא מספיק בחורות רוצות אתך גם ככה" הוא אומר בחיוך רחב.ריקארד מחייך חיוך קטן ומצ'פח את ידידו בכתף "לא,כי לך יש הזכות לדבר אה שאנק?בסך הכל חיסלת כמה גובולינים והמלך החזיק מימך מספיק כדי למנות אותך לעבוד פה" "לעבוד?אני באופן רישמי האחראי על האקדמיה המלכותית,אפילו קיבלתי הבטחה לתואר ברון לכשאתחתן" השניים ממשיכים להחליף מעט זכרונות לפני ששאנק שואל בחיוך "אז,מי זה הבחור הקטן הזה שהבאת פה?בן עורטן?המלך שלך עדיין מתעסק אם המטורפים האלו?" הוא תקרב אליך ובוחן אותך מעט "קצת חלש,אבל ניראה שהוא גמיש.אז,מה העיניין?" ריקארד אומר לך לחכות שם, והולך אם שאנק לדבר איתו בצד.לאחר כמה דקות של דיבורים הם חוזרים. "שאנק יקבל אותך כתלמיד באקדמיה.אתה תלמד פה להילחם וקצת על לירקון,ואני אבוא מידי פעם לבקר ולמד אותך קצת פוליטיקה.כעת אנחנו נפרדים" הוא נותן לך טפיחה ידידותית על השכם והולך משם.בים למחרת הוא רוכב חזרה לסאפור..

החיים באקדמיה לא קלים לדרקון.מרטין הוא אומנם חביב,ומספר סיפורי נהדר,אבל הוא קשוח מאוד.אתה ונערים מתלמדים אחרים,רובם לירקוניים אך ישנם מכל הסוגים,כולל אפילו יצורים מכוערים וירוקים בשם חצי אורקים,קמים מוקדם בבוקר כל יום,ומתאמנים קשה בחרבות קשתות ושיריונות.בין האורחות המשתפות והאימונים המפרכים אתם לומדים מט על ההיסטוריה של המלחמה,על ההיסטוריה של לירקון ועל תארי אצולה.ז'איתן לומד במהירות להסתדר אם בני האדם סביב,ולאחר שהוא מחלים מפציעתו[שמותירה צלקת גדולה על כתפו גם בצורה האנושית] מגלה מהירות וכוח מפתיעים. האימונים המפרכים מחזקים את גופו,וכישוריו בלחימה משתפרים.מידי פעם יוצאים הנערים למסעות ארוכים סביב לירקון,או זוכים לחופשה קצרה באוקסברי,אותה הם מנצלים כדי ללכת לחגוג בפונדקים או לבלות אם נערות שהלוחמים הצעירים והמוכשרים הם בשבילן אטרקציה.מידי כמה חודשים מגיע ריקארד או שליח מטעמו אם מכתב,והוא מספר לך מעט על המצב בנסיכויות הצפון,מוסר דרישות שלום ומכתבים מהחצר המלכותית ומספר לך על תפקידך העתידי.בפנימיה ישנם גם דברים מעניינים אחרים-מלוחמים שלחמו בעבר לצידו של שאנקס,דרך הפגסוס שהוא מצא וגידל,ועד להרפתקאנים שלמדו תחתיו ומגיעים לחלוק מסיפוריהם או אפילו המלכה הלירקונית אליז,שמסתבר שהיא ידידה של שאנקס[או כפי שאתם מצחקקים ביניכם,מוטב לו למלך שיזהר].כך נמשכת לה השיגרה במשך שנתיים תמימות...
 
הדרקונית הזעירה מנופפת בכנפיה, מתחילה להתרגל לתחושת המעוף העילאית. היא הסתכלה מטה על הארץ, בתחושת עליונות למשך זמן מה, אך עד מהרה החליף את תחושת העליונות כאב עמוק בגופה של הדרקונית. היא ידעה כי היה זה רעב. הדרקונית החלה לסקור את הסביבה מלמעלה, כאשר איתרה את טרפה, אייל פצוע, החלה לחוג סביבו מלמעלה בהתנשות. בוא נרא למ הכנפיים הללו מסוגלות..., הדרקונית קיפלה את כנפיה לצדי גופה והחלה לצלול מטה במהירות מדהימה. מתקרבת לקרקע, הדרקונית פרסה את כנפיה, והפנתה את מהירות הצלילה כתנופה אדירה לטיסתה האנכית, והגיע לכדי התנגשות באייל הפצוע, מרטשת את בשרו עם טפריה, טולשת את בשרו בנשיכותיה. תחילה האייל ניסה להתנגד, לנגח את הדרקונית, לבעוט בה בפרסותיו, אך עד מהרה הפך ללא יותר מערימת מזון. כאשר הדרקונית הרגישה סיפוק ושובה הרימה מבטה אל עבר השממות הקפואות המקיפות אותה. לא אוכל להמשיך ולהתקיים כך זמן רב... אני צריכה טריטוריה משלי... מקום להתיישב בו, מעורה אשר בה אערום את אוצרותיי, ואאגור את מזוני., במחשבות אלו, הדרקונית התרוממה במעוף קל והחלה לחפש את מעורתה העתידית.

OUT
כאשר היא מוצאת אותו (עדיף מעורה רחבת ידיים בצלע הר קפוא או דבר מה דומה. אם יש באיזור התיישבות מסויימת אפילו יותר טוב, אך היא נזהרת שלא להיראות על ידם, לפחות לא בשלב זה) היא מתחילה בשגרה מסויימת, בודקת את גבולותיה הפיזיים, המנטאליים והמאגיים, מאמצת אותם עד לקצה ומחדדת אותם, במיוחד את קישוריה המאגיים הנוגעים לרוחות, כפור ותודעה. אם היא ליד מקום מיושב אז אשמח אם תציין זאת בבקשה.
 
IN:
זה יותר מדי! כל הרבה ידע, ואפשרויות, ודרכים לבחור מביניהן, ודברים לעשות, ולחקור, ולגלות ולהבין ולדעת! אם רק הייתי יכול הייתי אוחז בזמן עצמו ומשכנע אותו לתת לי עוד ממנו. אוה, ארור יהיה הזמן האכזר, הדוחק בנו בקולן של אלפי רגליים צועדות, של אלפי לבבות פועמים, של אלפי עיניים בוהקות, במקצב החיים שאי אפשר לעצור.
הדרקון עובד ללא הפסקה, לעיתים קרובות שוכח לאכול או לישון (מטלות ארציות מטופשות), ומשקיע את כל זמנו בחקירה ולמידה מלאות פליאה של גילוי. הוא דוחק במוחו לקצה גבול יכולתו, פועל בכמה מישורי מחשבה במקביל - בעוד חלק אחד של מוחו רותם את עיניו כדי לחדור בעד סודות הספר, חלק אחר משתמש בידיו כדי לשרטט רונות במטרה להפכם לטבעיים עבורן, חלק אחר בוחן את שארית גופו בניסיון לשפר ולשכלל את השליטה בו וחלק רביעי בוחן את המוח עצמו. חקר היצור נזנח מפאת מחסור בזמן, אך ללא חרטה. המאמץ המוחי דומה לאיזון ארבעה מקלות, אלא שנדמה כאילו כל שיש לדרקון למטלה זו הן ארבע גפיים מסורבלות וסרבניות בעוד כל מקל נושא על עצמו עולם ומלואו. למרות מאמציו, לעיתים קרובות תגלית מרתקת בתחום אחד כובשת את כל תשומת ליבו של הדרקון והוא זונח את הכל כדי לחקור את הפריצה הרגעית, עד שההתלהבות הראשונית נמוגה עם הייחוד שבחידוש והוא חוזר לחקר המשותף.
למרות חוסר היעילות הכולל, הדרקון מצליח לבצע כמה התקדמויות. הוא ממפה חלקים שונים בגופו ומסווג אותם לפי מהירותם, כוחם, גמישותם ועמידותם, מחליט אילו דרכי פעולה יהיו יעילות באילו מצבים. כמובן, הכל מבוסס על ניחושים ותרגולת מעשית היא הדבר הראשי שהדרקון לא מרשה לעצמו, אך הוא מקווה שהמידע יעזור לו בעתיד. בספר הוא לא מתקדם רבות, אך לאט לאט הוא מפענח את משמעות המילים הכתובות. הוא מוותר על הבנת התוכן בשלב זה. מוחו עדיין מהווה תעלומה, אך הוא מגלה עליו כמה דברים. שונותו ממוחותיהם של אחרים, לדוגמא. מוחותיהם של חיות יועדו בעיקר לפיקוח על פעולת הגוף. מוחותיהם של יצורי האנוש היו מורכבים יותר, אך המבנה הכללי שלהם דמה לזה של מוחות החיות והם עדיין היו מוגבלים למחשבה מודעת יחידה ברגע נתון. מוחו שלו, לעומת זאת, היה מחולק באופן שונה וכלל מספר חלקים שהוא לא ראה אצל אף יצור אחר. אך הכל היה עדיין תעלומה אחת גדולה, ופריצות דרך אמיתיות היו נדירות.
ההתקדמות המהירה ביותר היה בתחום השרטוטים. בעוד שהרונות של הדרקון לא הפכו ליעילות יותר באופן משמעותי, הוא החל לפתח רונות ממוקדות מטרה - הן היו חסרות תועלת בכמעט כל תחום, גרועות אפילו מהרונות הראשונות ששרטט, אך בתחום יחיד כוחן היה גדול משמעותית מכל מה שהוא הצליח להשיג עד כה. יצירת כפור, או רוח, או גרימת סחרחורת, וכדומה. המעניינות ביותר היו אלו שהוא הצליח לגרום להן להשפיע על גופו, והן הצליחו לגרום לו לחוש במעט יותר מרץ, עירנות או מיקוד מחשבתי מכרגיל. בשלב זה הוא החל לחקור רעיון בו השתעשע כבר זמן מה, אך מעולם לא בדק אותו - מערכי קסם. הוא צייר סדרה של רונות וקישר ביניהן בקווים. הוא גילה מהר מאוד שצורות סימטריות הניבו את התוצאה הטובה ביותר, וקווים עקומים היו עדיפים על קווים ישרים. הצורה המיטבית הייתה, כמובן, מעגל. המעגל הפשוט ביותר היה מספר רונות על השוליים ורונה יחידה במרכז. הרונות ההיקפיות הפכו לבלתי שמישות כמו אבק, אך הרונה המרכזית הפכה חזקה במיוחד. מעגלים של רונות בעלות תכלית מסוימת הניבו תוצאות שהרשימו גם אותו, ומעגלים בתוך מעגלים - מעגלים מקוננים - הצליחו לעיתים רחוקות להתעלות אף על יכולותיו הטבעיות.
בשלב זה הוא הכריח את עצמו לחזור גם למחקריו האחרים, אך הרעיונות מילאו את ראשו - מעגלים חופפים, ספירלות, מעגלים על משטחים עקומים, מעגלים על גופו, שילוב רונות תכלית שונות במעגל, מעגלים במרחב, וגם סתם מעגלים מאוד מאוד גדולים.
הוא הזכיר לעצמו לארוב למשלוח הבא, ולגלות מי מביא אותם. הוא גם רצה לדבר עם צל, ולשאול אותו כמה שאלות.

OUT:
טוב, חשבתי על זה. כמובן שתבונה על-אנושית תהיה שונה לא רק בכמות אלא גם באיכות. ככל שהתבונה עולה המוח חושב יותר מהר ויותר לעומק וזוכר יותר טוב, אך משלב מסוים הוא יכול לחשוב בכמה ערוצים במקביל, ולקלוט דברים שמוחות פחותים (כמו שלנו) לא יכולים לקלוט (כמו מרחב משושה-מימדים, דברים כאלה). מאחר שהמוח פועל על אותות חשמליים, בהינתן רשתות מחשבה של מוח גדול מספיק הוא ככל הנראה יוכל לקלוט גם קצת ממוחות של אחרים, להתכוונן לתדרים וכדומה, כמו מכשירי תקשורת בימינו. [אגב, יכול להיות שאני מדבר שטויות מוחלטות. לא אכפת לי. זה עדיין מגניב].
כמובן שמוח כזה יהיה שונה ממוח רגיל לא רק בגודל אלא גם במבנה. חלקים שמסוגלים לחשוב בנפרד, כמו מוחות עצמאיים. אולי איברים נוספים, כמו שהציעו בסדרת המוסד, כאלה שיכולים להרחיב את השפעת המוח מעבר לגוף או לעשות דברים מגניבים אחרים.

המם, נחמד. 8-) אולי אני אפתח את זה עוד בהמשך.
 
טוב,אני חיכיתי שדריד יגיב,ונאלצתי לגייס שחקנים,והרבה עמוס...טוב,בקיצור,אני מקווה שהמשחק יוכל להמשיך עכשיו הלאה.עקב פרישה של הומיניד מצטרף שחקן חדש-דרגוניין.יש לי עוד שחקן במחסנית,אבל אני קודם צריך לראות שהמשחק חוזר לעצמו ושאני יכול לעמוד בעומס.

דריד-
אני עדיין מחכה לתגובה,זה די החלק הכי חשוב עד עכשיו...

דיפי-
ובכן,האמת שהאיילה קצת גדולה מימך פ-י איזה 5 כרגע,אז למרות שאתה דרקון בלתי מנוצח,במקומך הייתי ניזהר יותר להבא....
IN
הדרקונית מסתערת על האיילה בכוח,נאבקת בה,נתלת על צווארה.האיילהמנסה להתנער מהיצור הקטן והנורא,ומתנערת בעוצמה.הדרקונית נאחזת בככוח בבשר האיילה,גם כאשר האיללה מטיחה את גופה בסלע על מנת להתנער מהיצור הנורא.הדרקונית מעקמת את כנפה באופן, כואב,אך מצליחה להיאחז,ונשיכה עמוקה לעורק הראשי מפילה את האיילת,שבתוך כמה מכות טפאים חדלה להתנהג.למרות הכאב,תחושת נצחון מוזרה מפעפעת בגוף הדרקונית.היא ניצחה יצור גדול מימנה,היא הוכיחה שליטה.למרות זאת,מוחה הערמומי מוסר לה באופן כלשהוא שלמרות עוצמתה,גודלה יהווה לה מכשול תמיד.זה מוזר,כי הדרקונית מודעת לכך שהיא עוד תגדל בהתמדה,ובדמיונה עולות תמונות עצומות שלה,אך משהוא אומר לה שבאופן יחסי,אויביה המסוכנים ביותר לשלטון תמיד יהיו גדולים ממנה,ועל כן זהירות ועורמה צריכות להינקט בידיה על מנת להשיג ניצחון.
אבל בינתיים,בינתיים היא ניצחה.היא מביטה על גופת האיילת.היא ניצחה,ועל כן מגיעה לה לבסס לעצמה אזור שליטה!הדרקונית מצעופפת מעל שממות הקרח.טבעה החמדן רוצה לנכס לעצמו את האזוןר כולו,אך ברור לה שעליה להתחיל מקטן,ובשביל זה,צריך בית,מחסה מוצלח.היא עפה גבוהה,מעל השממות,ומלמעלה,מבחינה בשתי נקודות מעניינות-הראשון,מערה שמשקיפה על תחילתו של נהר קטן,בצפון ההרים,שזורם ויורד לעיתו אל המישורים הירוקים שבאופק,והשני,בדרןום הרכס,,מעין מבנה,עולה המילה המוזרה בראשה.דבר מה שלא הטבע יצר,אלא יצורי האנוש,יצורים נחותים אומנם,אך שתחת מנהיג חזק מסוגלים לאלף את הטבע.המבנה הזה חצוב בסלע,מחוזק בעצים.ניראה שהוא נטוש,משום שחלקים מסויימים מהסלע נפלו.דרך חרבה מובילה אליו,אולי היא מובילה לישוב אנוש?.לאיזה כיוון תבחר הדרקונית לעוף?

ת'ור
הפיצול המחשבתי מתגלה כמעיניין מיוחד ביותר.הדרקון מגלה שהוא מסוגל להשתמש בחלקים שונים של המוח שלו למטרות שונות בו זמנית,אלא שלאט לאט מתגלות מגבלות לעיניין-למשל,למרות שהוא מצליח לשרטט רונות ובו זמנית להרהר על מבנה גופו,הדרקון נאלץ לעיתים להימנע מלספור את הרונות שלו,משום שהוא לא מצליח לספור בו זמנית את הרונות שהוא יצר ולשנן אותיות,או לשרטט רונה בזמן שהוא מנסה לפענח אות,משום שהוא מתחיל לשרטט את האותיות במקום הרונה.מחקר על מוחו מבהיר לו לאט לאט את הבעיה-למוח חלקי שונים שמשפיעים זה על זה..בעזרת אימון,יכול הדרקון לגרום להם לעבוטד בניפרד על משימות ולא להשפיע זה על זה,אולם הוא לא יכול לתת לחלק אחד כמה משימות-כל חלק אחרי על תפקידים אחרים.לכן,הדרקון מבין השדרך להתגבר על כך היא ללמוד היטב את מוחו,וללמוד איזה משימות הוא יכול לתת לאילו חלקים כדי שיעבדו עליהם בלי להתנגש אם מששימות אחרות.זו עבודה קשה,אך לאט לאט הדרקון תופס את העניין,וככל שהוא תופס אותו יותר הוא מתקדם מהר יותר בחקירתו את המחקר.אלו הדברים העיקריים אותם הוא חוקר בגופו ומוחו.בקריאת הספר,הדרקון מבין לאט לאט את תולדות השפה-למעשה,הוא מוצא מאוד מעניין את העיניין של התפתחות שפה,כי הוא מבין שהשפה כלל לא אחידה אלא מתפתחת באופן מאוד אה-סימטרי,בדומה לעץ שצומח לכל עבר ללא גיזום.
בעוד שבתחילה הדבר מקשה עליו לתפוס את כלללי השפה,אט אט הוא מוצא קצות חוט שרומזים לו שאם רק יתעמק מספיק בהבנת ההתפתחות של השפה[תחום מעניין,אך ניראה שלא מועיל]הוא יכול לנצל היגיון פשוט כדי להבין כיצד השפה מתפתחת,ולפי כך להבין את האה סימטריות ביותר טבעיות וקלות משהיה מבין חוקים על ידי שינון וסדר בלבד.אט אט מתבהר לו אוצר המילים והדקדוק של השפה-הוא מבין מהערות פה ושם,אך יותר מכך,מהשילוב הרב של מילים והטיות משפ]ות אחרות,שמדובר בשפה בינלאומית במידה רבה,שהרי היא ספחה מילים ממשפות רבות,וניראה שיש לה ניבים רבים.כמו כן,הוא מאריך שהניב של הספר הוא ניב שולי יחסית,היות שהוא מרבה להששתמש במילים שניראה שמושפעןות משפות אחרות,בעוד שבמילים אוניברסאליות ומדעיות הוא משתמש במילים שהן במובהק מהשפה המרכזית.הדרקון לומד אט אט לקרוא,אך לא לדבר,אין לו מושג איך להגות את הדברים,בשביל זה הוא יצטרך עזרה...הוא מתחיל אף להבין אט אט את הספר,אבל האפשרות להמשיך וללמוד את חקר השפות...יש צורך לקבל פה החלטה.
בתחום הרונות ההתקדמות ניכרת-אט אט מבין הדרקון את התגובה לרונוות,את הדרך הבסיסית להעביר בהן קסם טוב,את הדרך בה הן משפיעות על הסביבה וזו על זו.הוא יוצר נוסחאות תיאורטיות מדהימות,שתוצאותיהן ייהיו מפליאות ומלהיבות...אלא שההתקדמות בתחום הרונות עצמן היא איטית להכאיב.כשהדרקוון שולף מעמקי זכרונו תמונות של מכשפים אדירים מטילים כשפים שלא יאומנו בעזרת הרונות,ומנסה להבין את ההפרש בין היעילות של הרוות לזמן שלוקח לפח אותן,הוא מבין שרונות כניראה התפתחו לאורך זמן בלתי ניתפס,משחר ההיסטוריה,בדרך של ניסוי וטעייה,עד שהגיעו לשלמות של היום.איך שהוא,מעט מהידע הזה שרד בתוך זכרונו,וגם החוש הטבעי שלו לקסם וגאונותו מסייעים לו לשחזר אותם,אך הוא מבין שהוא עדיין רחוק שנים רבות מאוד מהגעה לרמה שהוא רואה בדמיונו,מאותה שלמות[או קרוב לכך]שמקורה באלפי שנים של שימוש.המצב הוא כואב באופן בלתי ניתפס-הדרקון יצר משוואה מוכנה,יצר אינסוף כאלו,מבין את היחס והמשקל ביניהן,משכלל את הטכניקות...אך כל זה כמעט חסר שימוש בטרם יגיע לאותם נעלמים שחסרים לו!

בתום זמן מחקר שהדרקון אפילו לא מצליח לזכור מרוב חישבה,הדרקון מצליח לתפוס יום אחד את מביא המתנות,גובלין צעיר,ולשכנעו באיומים להביא את צל.צל נכנס למערת הדרקון,שונה מפעמים קודמות-עטוף גלימות פרווה שחורות,ובידו השרביט שיצרת.הוא מביט בך בקור,שמאחוריו השתיירה הרבה פחות מהערמומיות הבוערת שראית בו בפעמים קודמות."לשם מה קראתי לי?" הוא אומר כמעט באדישות,ואתה מבין שכניראה גם בעולם החיצון השתנו דברים רבים...

דרגוניין-
הרעב...הבטן המקרקרת...כמו אש מעכלת אותך מבפנים,כמו רעם שמהדהד בתוכך...ברק מכה,התפרצות אש נוספת,אתה זועק...העולם מתרסק לרסיסים...
מתוך האש והעופרת מגיחה אל מול עיניך תמונתו של יצור הולך שתיים,לבן עור ומוכהס בפיח.הוא מביט בך,קורא,במהירות בשפה לא מכרות ליצור אחד,שמתקרב אליך גם הוא...הם מביטים בך וצועקים בבעטה,העולם מסביבך,מעין מנהרה שחורה מלאה מתכת ועץ מחוברים,ויצורי אנוש מסתובבים שם ועובדים,בעוד החום עולה,והרעב והזעם מכם בך...מי הם בכלל שיעירו אותך?מי ה0ם בכלל שיהיו סביבך?והרעב....
 
OUT:
הידד! ממשיכים.

IN:
הדרקון משתרע על הקרקע בנינוחות. "שב." הוא מציע בנועם לצל, אך לא מתעקש.
אז... בגדים מפוארים, יחס מתנשא, והוא נושא את המטה שלי איתו לכל מקום. יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שהוא מטעה, אבל אני אסתכן ואנחש שהוא מתחיל להאמין לאשליית הכוח שלו עצמו. זה יהפוך אותו לקל יותר לתמרון ומסוכן יותר בו זמנית. אוה, ארור יהיה, אני צריך מידע על רונות וקסם באופן כללי, ונסיינים לבחון, והסבר על השפה הזאת. אבל אם הניחוש שלי נכון, הוא השיג את מה שהוא רצה, אז כמובן שהוא יהיה מאוד עסוק. יקוללו יצורי האנוש, חמדנותם ואנוכיותם. אני מתפלא שהם בכלל הצליחו להרכיב חברה יציבה. למעשה, הגיוני להניח שהחברה שלהם אכן לא יציבה. אני מניח שאני אצטרך לעזור להם בעניין הזה.
"ראשית, אני רוצה לדעת איך מתקדמים העסקים הקטנים שלך. ספר לי מה קרה, מה המצב כעת ומהן צפיותיך ותוכניותיך לעתיד. כמו כן, אני צריך מידע ונסיינים לחקור, ושהם יהיו יצורי אנוש מתנדבים. עם זאת, אני מבין שייתכן שלא תוכל להקדיש לי מזמנך היקר..."
הוא מביט בצל בעיון, בוחן את תגובותיו. טופרו מתחילה לחרוט צורות אקראיות בקרקע, כמתוך הרגל. "וזה חבל, כי אתה לא באמת יכול להרשות לעצמך לגרום לי חוסר שביעות רצון. אבל אני מוכן להגיע לפשרה, שתדרוש השקעה לא גדולה מצידך ותוכל להועיל לך בטווח הארוך. אני רוצה שתבחר את הצעירים המבריקים ביותר מהשבט שלך, ותביא אותם אליי. כמובן, יהיה צורך להכין אותם קודם, למלא אותם יראה לקראת העומד בפניהם - איננו רוצים שהם יעשו שחצנים יתר על המידה, נכון? ולמד אותם קצת, על העולם ועל האומנויות המאגיות, כדי שלא אצטרך להתחיל איתם מההתחלה. הם יהיו השליחים שלי, שישרתו אותי וגם יוכלו לחסוך לך את הטרחה של ירידה לכאן במקרה שארצה דבר מה פשוט. זו עוד נקודה חשובה - ..."
בינתיים, הוא מתחיל לבחון את צל במישורים נוספים מעבר להופעתו. ריח. דופק. וחשוב מכל, מוח. הוא מנסה את מוחו של צל, בודק אם הגנותיו נחלשו יחד עם נחישותו למטרותיו. עדיין, הן וודאי חזקות, והוא לא יכול לחדור אותן לבדו. הוא מתמתח מעט, מניע את זנבו, מחליק על הקרקע, מתחיל לשחק עימו. הוא מנופף קלות בכנפיו, מעיף מעט עפר לצדדים, מותח אותן, גורר אותן לאורך הרצפה. בכפה אחת הוא טופח קלות על הקרקע, מרים עננה קטנה של אבק לאוויר, ומתחיל לגרד את חזהו. כפתו השנייה ממשיכה לצייר על הקרקע בהיסח דעת.
"איני מרוצה מאותם ארחי פרחי שאתה מכניס למערות. זכור, זהו משכנו של הדרקון. רק נבחרי סגולה צריכים להיכנס הנה. לכן אני מציע את אותם שליחים נבחרים, כדי שהם יהיו אלה שייכרו כאן, ויראו שרק המצוינים ביותר זוכים לכך. אחרי הכל, מדובר גם בקרבה לדרקון האדיר וגם בתמיכה באבן פינה של השבט - זהו כבוד גדול. אתה חייב להפוך את המערה לחשובה, נשגבת, בלתי מושגת, וכך אתה תזכה לכוח רב יותר, בתור זה שיכול לדבר עם המסתורי. הענק לי הוד והדר, כוח, זוהר, ותקבל אותם לעצמך. אחרי הכל, אתה החוליה המקשרת ביני לבין השבט. תהילתי היא תהילתך, אם רק תרצה. אין זה משנה לי, אני רק חפץ בידע והבנה."
ובינתיים, רונות מתחילות להיווצר בעפר. הדרקון מקפיד לשרטט אותן כך שצל לא יוכל להבחין בהן אלא אם ישתדל. הוא לא מאלתר כמו תמיד, אלא משתמש בכל הידוע לו כדי ליצור את המערכים המתאימים ביותר למטרתו. הוא משתמש ברונות המוצלחות ביותר שהוא מכיר, ובמעגלים שעבדו היטב. מעגל אחד הוא מצייר היישר לפניו. מאחוריו, מעגל שני מצויר - באיטיות וזהירות - על ידי זנבו המגושם. כנפיו יוצרות עוד ארבעה מעגלים, זוג בכל אחד מצדדיו. משושה מושלם. ועוד מעגל, פשוט יותר, באבק שכפתו מרחה על חזהו.זהו. מושלם.
"כעת, באשר לאותם נבחרים... אני אשמח להשאיר את הטיפול הראשוני בהם לך. אני בטוח שתוכל להכין אותם טוב ממני. אם תוכל לשלוח לי חיה שליחה שתדווח לי על ההתקדמות, מה טוב. לאחר שתסיים להכין אותם - דבר זה לא אמור לקחת יותר משבוע - תוכל להביא אותם לכאן ולהציג אותי בפניהם. מנקודה זו אני אקח אחריות עליהם ואתה תוכל להתפנות לענייניך האחרים. אני אראה מה אוכל ללמד את הנבחרים הללו, לאלו מטרות הם יוכלו לשמש, ואולי גם אערוך כמה ניסויים בהשתתפותם. אם העניינים יתפתחו בצורה משביעת רצון, הם יוכלו לעזור לך בניהול השבט וחיזוקו. אולי תוכל לשלוח אותם בשליחויות כדי לקדם את מטרות השבט. להעשיר אותו, אולי, או לשפר את חיי חבריו. להגדיל אותו. השמיים הם הגבול, אין ספק. אני בטוח שתוכל למצוא ולהשיג מגוון מטרות ראויות. האם אינך חושב כמוני, צל? מה דעתך?"
ובמילים אלו, הדרקון מפעיל את הרונות, ומקווה שהן יפעלו כראוי. הוא ממקד את מוחו, ומחפש בזה של צל. רגשות. תחושות. מחשבות. השפעה.

OUT:
אגב, גם בלי עזרה הוא יוכל בסופו של דבר לפענח את צורת ההגייה של הכתב בספר, בהנחה שזו אותה שפה שצל מדבר. נראה שהוא מצליח לפענח את המשמעות של המילים, ובסופו של דבר הוא יפענח בצורה זו כל מילה בספר. ומאחר שברור שיהיו מילים מקבילות בדבריו של צל (אותם הוא מבין) לכתוב בספר (שאת מילותיו הוא מבין), הוא יוכל להצליב מידע ולפענח בלי קושי רב את דרך ההגייה של כמה אותיות לכל הפחות. ואם תהיה מילה מסוימת שהוא יזדקק לה, הוא לא יתקשה לגרום לצל להגיד את המילה הזאת. אז אם נתונים זמן, זיכרון מושלם, גאונות ויכולות הסקה עילאיות, הוא אמור להצליח בסופו של דבר.
אבל זה מן הסתם לא יקרה לפני שהוא יהיה גדול.


כמו כן, אני לא אוכל להגיב עד יום חמישי הבא.
 
IN
הדרקונית הלבנה דואה באויר בגאווה, סוקרת את הסביבה. תחושת הניצחון אשר ממלאת את גופה נשגבת בעיניה, וכעת נראה שדבר אינו עולה על תחושה זו, אפילו התחושה העילאית של המעוף. כאשר מאתרת את שני המקומות הללו חושבת לעצמה לרגע לגבי המשך פעולותיה, מרפרפת בכנפיה במקומה למספר שניות. לאחר שהחליטה את החלטתה, הדרקונית טסה במהירות מרשימה לכיוון המערה המשקיפה לכיוון הנהר. לפני שאתיישב בסביבתם של האנושיים עליי קודם להבין טוב יותר את כוחי, וללמוד לרתום אותו לצידי בקרב.

OUT
את הזמן הדרקונית מעבירה בחידוד כוחותיה, בוחנת את גבולותיה בתחומים שונים (פיזיים, מאגיים, וכו'), סוקרת את סביבת מעורתה בזהירות, מבלי לעורר את תשומת לבם של אלו הנראים לה כמסוכנים מדי.
 
OUT- באיזה גודל הוא בדיוק? למרות שכנראה זו תהיה טעות שהוא יצטרך... ללמוד בדרך הקשה.. לפחות בהתחלה. ככל שיתפתח אנסה לעשות את זה יותר מעניין, כרגע.. זה פעולה ראשונה כמובן.

יצור הקטן יחסית, מעלה אדי עשן אפל מנחיריו. הייתה לי שינה טובה... אכלתי את השמש... זה היה טעים... נזכר בחולמניות. הוא מצמצם את עיניו במבט חורש רעות, מצליף בזנבו. הם אמורים לעמוד בתור כדי שיאכל אותם, אך במקום זה, הם מפריעים לו?!
חוצפה.
שריריו נמתחים, הוא מזנק בצורה ברוטאלית, דואה קצת, לא טורח ללמוד לעשות זאת במדויק- כרגע עליו להרוס, להרוג... להכיל אל תוכו.... ומנסה פשוט לבלוע את הראש של היצור ההולך על שתיים. הוא מחרחר בזעם, גופו בוודאי יגרום לכוויות רק מלכעת בו, מפרפר בכנפיו חובט בזנבו לכל עבר.
 
סורי עכשיו רק שמתי לב יש לי עכשיו בחופשה מרתונים מטורפים לקראת הבגרויות וסיימתי עכשיו בגרות בתיאטרון סורי שאני לא מגיב אני אנסה מתישהו אבל בינתיים אין לי סיכוי להוציא תגובה נורמלית .
 
אוקיי,אני והזמן דיברנו והוחלט שנמשיך את המשחק, ונחלק את ההנחיה בנינו. המשמעות של זה היא שלכל שה"ם יהיו שתי שחקנים קבועים. אין מה לדאוג,יקום המשחק לא ישבר ואנחנו נמשיך להתייעץ בנינו על העלילה, זה בעיקר עניין של הכתיבה עצמה, זה יאפשר לכל אחד מאיתנו להשקיע יותר בהודעעות שלו ולהתמקד בעלילות ובשחקנים שלו. החלוקה נכון לעכשיו היא שת'ור ודרגוניאן יהיו שחקנים של הזמן, בזמן שדיפי ודריד יהיו שחקנים שלי. האם ההסדר מקובל על כולם?טענות או שאלות?האם כולם יכולים להצטרף?בקרוב תבוא ההודעה הראשונה, אתם מוזמנים להשלים תגובות אם לא הספקתם[דריד,אתה עוד צריך לתכוב מה שסיכמנו],ומי שעוד לא אישר השתתפות שישלח לי הודעה בפרטית.

שיהיה לכולנו בהצלחה, ואל תדאגו בגלל הזמן שעבר-דרקונים יכולים לישון אלפי שנים, וכשהם קמים הם רק חזקים יותר.
 
זה משחק שלא פעיל כבר 3 שנים, ואתה לא פשוט כותב בעץ של משחק אם אפשר להצטרף, אתה שולח הודעה פרטית לשה״ם של המשחק. בבקשה תקרא את חוקי הפורום ושים לב לתאריך של ההודעה האחרונה בעץ בבקשה
 
סטטוס
נעול לתגובות.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

אם נשאר לי 45 ש"ח הנחה מהשובר מנחה, יש דרך לעשות איתם משהו/להעביר אותם למישהו אחר?
אפשר להכין דמות לכל משחק בדרקוניקון שמציין באיזה דרגה הוא?
Dark sun!!! שמישהו יעלה פוסט על ההכרזות של Wizards :)
יאללה, מתחיל לראות האודיסאה. נראה איך יהיה.
אשרו לי משחק אחד לדרקוניקון ועל השני עדיין לא הוחלט כבר כמה ימים.
מה זה אומר?
חזרה
Top