טוב,היות שהומיניד לא מגיבה,אני מריץ-
דיפי
ת'ור[ואגב,גם אני אוהב לראות אותה מתפתחת להרבה כיוונים
]
דריד-
דיפי
הדרקונית הזעירה פורצת החוצה מהכוך הקטן.האוויר הקר שמכה ושריריה הנמתחים מעבירים בה תחושת עונג אלוהית ממש.היא מתעופפת סביב,נוף של פגות הרים אפרפרות ובקצותיהן שלג נשקף אליה.מצפון,יורדת הקרקע בתלילות אל עבר אזור גבעתי-מישורי שנהר גדול עובר בו,ועשב צומח בו פרא.סביבה,בין ההרים,מעופפות ציפורים קטנות, ומהלכים יעלי-בר בפרווה עבה.מעט צמחים מטפסים צומחים בין העצים.הנוף העצום הזה הנשקף עליה משרה בה הרגשה של גודל.על אף שהיא תופסת עד כמה העולם גדול,משהוא בתוכה אומר לה שלא רק שהעולם הזה הרבה יותר גדול,אלא שהוא למעשה קטן בהרבה אלו מולה.כן,היא תוכל ללתור את כולו,להשפיע על כולו,להטביע על כולו סמן...
אבל קודם,מתעוררת בה תחושת רעב עמוקה...
[אתה מוזמן לתאר מה ואיך אתה אוכל,איפה היא מחפשת לישון ומה היא רוצה לעשות בהמשך]
אבל קודם,מתעוררת בה תחושת רעב עמוקה...
[אתה מוזמן לתאר מה ואיך אתה אוכל,איפה היא מחפשת לישון ומה היא רוצה לעשות בהמשך]
ת'ור[ואגב,גם אני אוהב לראות אותה מתפתחת להרבה כיוונים
]מחזורי הלב עוברים במהירות וחוסר זמן בו זמנית עבור הדרקון הקטן.המחקרים השונים שלו,שתשובות ושאלו עולות בהם בערבוביה מוחלטת שמעסיקה את מוחו בהתמדה,מתקדמים בכיוונים מוזרים-
קודם כל,לאחר שזנח בינתיים את הניסיון להבין את הצורך הרביעי,ועבר לבדוק את גופו ומוחו,הוא גלה הרבה פרטים מעניינים-קודם כל,על אף שזה קורה בקצב איטי להכאיב,ברור לדרקון מעל לכל ספק שגופו נוטש אט-אט את החולשה שבה הוא הופיע,והופך חזק ויציב יותר.הדרקון מסיק מזה שבהנחה ותהליכים אצל בני אלמוות נמשכים לנצח,הוא למעשה ימשיך לאבד את חולשתו עד שיתחיל להתחזק,ומשום ימשיך להתחזק ולהתחזק לנצח.הדבר תואם את הרגשתו הפנימית,אם כי לא את הידע שצבר-מכל הדברים שראה עד עכשיו,אולי לבד מהיצור המוזר במערה,הזמן שוחק והורס דברים ויצורים,לא מחזק אותם.עוד פרטים משניים שהוא מגלה על עצמו הם שהוא מותאם להפלא להרג ולציד-אי כי,איכשהוא,ברור לו שהוא ספציפית מעט מנוון בתחום הזה,שכן גופו מעט עדין יותר מהאידיאל העליון של ציד.מה יכולה להיות הסיבה לניוון הזה עוד לא ברור לו,אבל למרות שהוא מצמטמרר מהמחשבה על הצייד האידיאלי שלא ניחן בניוון הזה,הוא משום מה מרגיש שהיצור הזה חייב להיות דומה לו-דומה לו עד כדי כך שליבו מתכווץ בעצב לנוכח ההבנה שאח כזה יהיה גם אויב מהמסוכנים שפגוש בחייו.
מעבר לזה הוא לא מצליח לגלות עוד הרבה פרטים מעניינים על גופו,רק כל מיני מבנים קטנים ומתוחכמים שלו[שבמפתיע,דומים למדי לידע האנטוומי שיש לו על יצורים אחרים,דבר שמעלה שאלה על המבנה האידיאלי].מוחו הוא סוד קשה יותר לפיצוח,אבל הוא מצליח להבין שיש במוחו סודות,חלקים ותחושות שכרגע אין בהם שימוש,או שנעשה שימוש רק בחלקיק מהם.הוא לא מצליח להתקדם הרבה בחקר התחושות האלו,כי הדבר דורש הרבה מאוד זמן,אבל הוא כן מצליח להגיע לפריצת דרך קטנה בתחום שכבר זנח-והוא המום לחלוטין ושמח מאוד לגלותה.אחד מאותם חלקים הקבורים עמוק במוחו אכן מקושר ליצר הרביעי!כשהוא משתמש בידע החדש שגילה הוא חוזר לעסוק זמן מה בשאלת היצר הרביעי,ומגלה שאיכשהוא,היצר הרביעי לא רק שמסוגל לשים עצמו קודם ליצרים האחרים-כנגד כל היגיון,שהרי הקודמים נחוצים להישרדות-אלא שהוא אף מסוגל לרתום אותם איכשהוא.שוב חוזרת לראשה תמונת האם המגינה על גוריה-אם התמונה הזאת אכן קשורה ליצר הרביעי,הרי שלפניו דוגמא לרתימת היצר השלישי לטובת הרביעי.האם זה עובד גם הלאה?האם האם גם דואגת לשימור ולצצבירת אנרגיה של ילדיה?מחקרים קטנים לא מביאים תשובה ברורה,אבל הוא מתחיל להניח שכן.
בתחום הרונות ההתקדמות היא המוזרה מכולם-בכל זמ פנוי הדרקון משרטט במרץ רונות.הוא לא יודע איך הוא עושה את זה,הוא פשוט מזרים כוח דרך ידיו לתוך המרחב הצורני,וידיו מציירות צורות שבאופן גס משמרות את הכוח.ברור לו שאילתור כזה הוא לא יעיל בעליל-למעשה,הוא ממש אקראי,והסיכוי שצורה שמביאה לניצול גבוהה של אנרגיה תצא הוא אחד למיליארדים.ניראה שאין חוקיות ברורה לעיניין,אבל ברור לדרקון ששינויים קטנים בצורות מקדמות אותו.הוא מתרגל פעמים רבות,מוציא צורות אקראיות,ומנסה בכל פעם לבדוק באיזוו צורה הייתה התקדמות-זעירה שבזעירות-בנצולת.ככה,באקראיות מוחלטת,הוא משפר אט אט רונות.ברור לו שהתקדמותה היא איטית להכאיב,ושהוא עוד לא מתקרב בכלל להבין את השלב האמיתי-שהרי אלו רק יסודות,והשאלה האמיתית היא חיבורן של רונו שונות,אבל איכשהוא,הוא קונה כך חוש עמוק ליסודות המאגיה.
והשאלה המוזרה מכולם-היצור.הדרקון מקדיש זמן רב להקשבה ליצור או התבוננות בו מידי פעם דרך הכיר,ואט-אט הופך היו ברור לו מה שהוא מגלה כשהוא עוזר עוז לסרוק אותו-היצור הזה חורג באופן בוטה[גם אם לא מוחלט]מכל מה שהדרקון גילה עד עכשיו על אנטומיה משותפת,ויתר מזה,גם מההרגשו העמוקות של הדרקון לגבי זו.היצור הזה מתקיים במובהק מאנרגיה מוזרה,מאגית.למרות זאת,היא לא דומה כלל לאנרגיה המאגית שהדרקון מורגל בה.למרות זאת,היצור הוא לא טהור-כלומר-הוא לא מושלם כמו שהדרקון מצפה מיצור שנוצר מקסם באופן מכוון להיות,אלא יש בו גם חומריות.הדרקון מעריך שהיצור הזה נוצר בטעות,ושהייה מעורב בדבר מקור קסם לא תבוני ולא יציב,אבל לעלות על עקבותיו של כזה ידרוש מאמץ.הסריקה של מוח היצור נתקלת רק ביצר עז להמשיך לאכול,ורצחנות לא טסבעית בעלל,שהדרקון מפחד לבדק מה יש מעבר להן באותה מידה שהוא מתעניין.
ואז מגיע החפץ.-ספר- מהדהדת המילה בראשו של הדרקון.מוקסם מעוצמת הידע שהוא מאמין-לא,יודע-שימצא שם.הוא פוח את הספר,ומגלה שם דבר שעד כה לא ראה-כתב!סימנים בעלי משמעות!הרעיון המדהים הזה,הכל-כך מתבקש הזה,משכיח מימנו בכלל את העובדה שהוא לא מבין את משמעות המילים.במקום הלתאכזב מכך שא יוכל להבין את הידע החדש מיד,הדרקון מגלה הנאה אפילו עמוקה יותר מהבנה של הכתב.הוא תבונן בכתב,מחבר צורות חוזרות,מיקומים בשורות,היגיון פשוט וניסוח[הוא מצליח להבין עוד בשלב מוקדם שהנקודות והפסיקים מציינים הגהה],דימיון בין מילים שונות והטיות,שוקד ימים ולילות על הספר.אט אט,כמו נהר שזורם משלג נמס,מתעצם בהדרגה מטיפות לשלוליות ואז לזרמים קטנים,חודרים הפרטים לראשו.שפה המוזרה לא מזכירה כמעט כלל את שפתו של צל-להוציא כמה צירופי מיקרים שהוא מניח שהם חדירה מאוחרת או השפעה הדדית-היא דווקא מזכירה לו משהוא אחר-היא לא דומה לדרקונית,אבל יש בה יסודות מסוימים שברור מהם שהשפה המקורית שאבה חלקים חשובים מבסיסה משפה אחרת.אותה שפה מסתורית,ששמה כמעט עומד על קצה לשונו של הדרקון,היא כלל הניראה שפה עתיקה מאוד.היא כמעט מוכרת לדרקון.אבל ההבנה מאיפה היא מגיעה,ומדוע הוא בטוח שיש לה קשר לדרקונית,תדרוש מחקר נוסף...
בינתיים,מצליח הדרקון להבין מעט מהכלליות של הספר-הוא מבין טיפין טיפין שהספר מדבר מעט על מאגיה,אם כי בערבוב לא קטן אם עוד מידע פשטני ואיזכור של כמה וכמה שמות שהדרקון מרגיש מהם צל של עוצמה ויראה.אבל לחקור כעת את המשמעות לעומת הניסיון לחקור את השפה...יש פה שני מדעים שונים לחלוטין,והדרקו גם צריך לשקול האם להמשיך לזנוח את מחקריו האחרים לטובת הספר...
קודם כל,לאחר שזנח בינתיים את הניסיון להבין את הצורך הרביעי,ועבר לבדוק את גופו ומוחו,הוא גלה הרבה פרטים מעניינים-קודם כל,על אף שזה קורה בקצב איטי להכאיב,ברור לדרקון מעל לכל ספק שגופו נוטש אט-אט את החולשה שבה הוא הופיע,והופך חזק ויציב יותר.הדרקון מסיק מזה שבהנחה ותהליכים אצל בני אלמוות נמשכים לנצח,הוא למעשה ימשיך לאבד את חולשתו עד שיתחיל להתחזק,ומשום ימשיך להתחזק ולהתחזק לנצח.הדבר תואם את הרגשתו הפנימית,אם כי לא את הידע שצבר-מכל הדברים שראה עד עכשיו,אולי לבד מהיצור המוזר במערה,הזמן שוחק והורס דברים ויצורים,לא מחזק אותם.עוד פרטים משניים שהוא מגלה על עצמו הם שהוא מותאם להפלא להרג ולציד-אי כי,איכשהוא,ברור לו שהוא ספציפית מעט מנוון בתחום הזה,שכן גופו מעט עדין יותר מהאידיאל העליון של ציד.מה יכולה להיות הסיבה לניוון הזה עוד לא ברור לו,אבל למרות שהוא מצמטמרר מהמחשבה על הצייד האידיאלי שלא ניחן בניוון הזה,הוא משום מה מרגיש שהיצור הזה חייב להיות דומה לו-דומה לו עד כדי כך שליבו מתכווץ בעצב לנוכח ההבנה שאח כזה יהיה גם אויב מהמסוכנים שפגוש בחייו.
מעבר לזה הוא לא מצליח לגלות עוד הרבה פרטים מעניינים על גופו,רק כל מיני מבנים קטנים ומתוחכמים שלו[שבמפתיע,דומים למדי לידע האנטוומי שיש לו על יצורים אחרים,דבר שמעלה שאלה על המבנה האידיאלי].מוחו הוא סוד קשה יותר לפיצוח,אבל הוא מצליח להבין שיש במוחו סודות,חלקים ותחושות שכרגע אין בהם שימוש,או שנעשה שימוש רק בחלקיק מהם.הוא לא מצליח להתקדם הרבה בחקר התחושות האלו,כי הדבר דורש הרבה מאוד זמן,אבל הוא כן מצליח להגיע לפריצת דרך קטנה בתחום שכבר זנח-והוא המום לחלוטין ושמח מאוד לגלותה.אחד מאותם חלקים הקבורים עמוק במוחו אכן מקושר ליצר הרביעי!כשהוא משתמש בידע החדש שגילה הוא חוזר לעסוק זמן מה בשאלת היצר הרביעי,ומגלה שאיכשהוא,היצר הרביעי לא רק שמסוגל לשים עצמו קודם ליצרים האחרים-כנגד כל היגיון,שהרי הקודמים נחוצים להישרדות-אלא שהוא אף מסוגל לרתום אותם איכשהוא.שוב חוזרת לראשה תמונת האם המגינה על גוריה-אם התמונה הזאת אכן קשורה ליצר הרביעי,הרי שלפניו דוגמא לרתימת היצר השלישי לטובת הרביעי.האם זה עובד גם הלאה?האם האם גם דואגת לשימור ולצצבירת אנרגיה של ילדיה?מחקרים קטנים לא מביאים תשובה ברורה,אבל הוא מתחיל להניח שכן.
בתחום הרונות ההתקדמות היא המוזרה מכולם-בכל זמ פנוי הדרקון משרטט במרץ רונות.הוא לא יודע איך הוא עושה את זה,הוא פשוט מזרים כוח דרך ידיו לתוך המרחב הצורני,וידיו מציירות צורות שבאופן גס משמרות את הכוח.ברור לו שאילתור כזה הוא לא יעיל בעליל-למעשה,הוא ממש אקראי,והסיכוי שצורה שמביאה לניצול גבוהה של אנרגיה תצא הוא אחד למיליארדים.ניראה שאין חוקיות ברורה לעיניין,אבל ברור לדרקון ששינויים קטנים בצורות מקדמות אותו.הוא מתרגל פעמים רבות,מוציא צורות אקראיות,ומנסה בכל פעם לבדוק באיזוו צורה הייתה התקדמות-זעירה שבזעירות-בנצולת.ככה,באקראיות מוחלטת,הוא משפר אט אט רונות.ברור לו שהתקדמותה היא איטית להכאיב,ושהוא עוד לא מתקרב בכלל להבין את השלב האמיתי-שהרי אלו רק יסודות,והשאלה האמיתית היא חיבורן של רונו שונות,אבל איכשהוא,הוא קונה כך חוש עמוק ליסודות המאגיה.
והשאלה המוזרה מכולם-היצור.הדרקון מקדיש זמן רב להקשבה ליצור או התבוננות בו מידי פעם דרך הכיר,ואט-אט הופך היו ברור לו מה שהוא מגלה כשהוא עוזר עוז לסרוק אותו-היצור הזה חורג באופן בוטה[גם אם לא מוחלט]מכל מה שהדרקון גילה עד עכשיו על אנטומיה משותפת,ויתר מזה,גם מההרגשו העמוקות של הדרקון לגבי זו.היצור הזה מתקיים במובהק מאנרגיה מוזרה,מאגית.למרות זאת,היא לא דומה כלל לאנרגיה המאגית שהדרקון מורגל בה.למרות זאת,היצור הוא לא טהור-כלומר-הוא לא מושלם כמו שהדרקון מצפה מיצור שנוצר מקסם באופן מכוון להיות,אלא יש בו גם חומריות.הדרקון מעריך שהיצור הזה נוצר בטעות,ושהייה מעורב בדבר מקור קסם לא תבוני ולא יציב,אבל לעלות על עקבותיו של כזה ידרוש מאמץ.הסריקה של מוח היצור נתקלת רק ביצר עז להמשיך לאכול,ורצחנות לא טסבעית בעלל,שהדרקון מפחד לבדק מה יש מעבר להן באותה מידה שהוא מתעניין.
ואז מגיע החפץ.-ספר- מהדהדת המילה בראשו של הדרקון.מוקסם מעוצמת הידע שהוא מאמין-לא,יודע-שימצא שם.הוא פוח את הספר,ומגלה שם דבר שעד כה לא ראה-כתב!סימנים בעלי משמעות!הרעיון המדהים הזה,הכל-כך מתבקש הזה,משכיח מימנו בכלל את העובדה שהוא לא מבין את משמעות המילים.במקום הלתאכזב מכך שא יוכל להבין את הידע החדש מיד,הדרקון מגלה הנאה אפילו עמוקה יותר מהבנה של הכתב.הוא תבונן בכתב,מחבר צורות חוזרות,מיקומים בשורות,היגיון פשוט וניסוח[הוא מצליח להבין עוד בשלב מוקדם שהנקודות והפסיקים מציינים הגהה],דימיון בין מילים שונות והטיות,שוקד ימים ולילות על הספר.אט אט,כמו נהר שזורם משלג נמס,מתעצם בהדרגה מטיפות לשלוליות ואז לזרמים קטנים,חודרים הפרטים לראשו.שפה המוזרה לא מזכירה כמעט כלל את שפתו של צל-להוציא כמה צירופי מיקרים שהוא מניח שהם חדירה מאוחרת או השפעה הדדית-היא דווקא מזכירה לו משהוא אחר-היא לא דומה לדרקונית,אבל יש בה יסודות מסוימים שברור מהם שהשפה המקורית שאבה חלקים חשובים מבסיסה משפה אחרת.אותה שפה מסתורית,ששמה כמעט עומד על קצה לשונו של הדרקון,היא כלל הניראה שפה עתיקה מאוד.היא כמעט מוכרת לדרקון.אבל ההבנה מאיפה היא מגיעה,ומדוע הוא בטוח שיש לה קשר לדרקונית,תדרוש מחקר נוסף...
בינתיים,מצליח הדרקון להבין מעט מהכלליות של הספר-הוא מבין טיפין טיפין שהספר מדבר מעט על מאגיה,אם כי בערבוב לא קטן אם עוד מידע פשטני ואיזכור של כמה וכמה שמות שהדרקון מרגיש מהם צל של עוצמה ויראה.אבל לחקור כעת את המשמעות לעומת הניסיון לחקור את השפה...יש פה שני מדעים שונים לחלוטין,והדרקו גם צריך לשקול האם להמשיך לזנוח את מחקריו האחרים לטובת הספר...
דריד-
המלך מהנהן בהבעה קשת סבר.הוא פונה במבטו אל המשוריין,וזה מהנהן ומביא לו על כרית חרב מעוטרת בכחול. הנסיך מודה לו,שולף את החרב ומצביע עליך "אני מכריז עליך בזאת אביר מתחנך של רליון.כעת,ביתי ט'ילרין תיקח אותך לאכול.אתה תנוח פה בהחבא כמה ימים,ואז נשלח אותך לדרך." אתה מודה לו ויוצא מהאוהל.בחוץ מחקה לך הנערה שראית מקודם,ט'רלין.היא צעירה,גילה לא עולה על 14 לכל היותר.היא לא דומה לאביה-אביה נמוך מעט,בעוד היא גבוהה למדי יחסית לגילה,ושערה הוא בהיר בהרבה מהשיער החום הפשוט של אביה.רק בעיניה יש את הירוק והחוכמה שבעיני אביה.היא מלווה אותך לאוהל קטן אם שטיח יפה וערמת בשר[מאוחר יותר מביאים לך פירות],ומפטפטת איתך נימוס של בת אצלים מחונכת היטב,שמתוכו מבצבצת מידי פעם שנינות ילדותית.במשך ארבע ימים אתה נישאר שם,ישן אוכל ומדבר אם הנסיך וביתו שמגיעים מדיי פעם לראות מה שלומך,או עם שר הצבא שלו,קוראם,שמסביר לך על המסע שלך-הם יקחו אותך בלילה בעגלה צפונה,ומשם אל מונהבן,נסיכות נמל שהיא בת ברית של רליון.שם הם יעלו אותך על ספינה לדרום צור[הוא מסביר לך שלמעשה,הערבות הגדולת הל העורטן הן מרכזו של אי גדול בשם צור,שבדרומה נימצאות מלכות גדולות ובצפונו הנסיכויות].לאחר ארבע ימים של שיחות אם בני החצר,אתה נפגש אם סר הרמול,לוחם בשנות השלושים לחייו,שערו החום הכהה כבר מתחיל להלבין וצלקות נימצאות על כתפיו.בלילה,לאחר שנפרדת מבני החצר אתה עולה על עגלה,מכוסה בדגים["כדי להסתיר את ריח הדם" אומר לך הרמול בחיוך משועשע]ועלהם סמיכה.אתה מביט מממתחת לסדין באור מדורות העורטן המתרחקות,ונרדם,,חולם על ורוניה ומשפחתה.
לאחר יומיים של מסע בכרכרה סר הרמול נותן לך לצאת את הכרכרה,ואתה יושב ומדבר איתו.אתם חולפים על נוף שומם,וכשבשממה מתחילים להופיע מבצרים וחוות קטנות אתה לובש שוב צורת אדם[הפעם,הרמול סורק את צורת האדם שלך בעיניו ואומר שיש לך פוטנציאל כלוחם,אבל אתה צריך להתחזק "עד שכל בחורה תתאכב מזה שאתה בעצם לטאה" כמו שהוא מעיר בהומור האופייני שלו].ככל שאתם מצפינים החוות והעיירות מתרבות,ואתה רואה כוחות צבא לעיתים קרובות.כשאתה שואל על כך את סר הרמול[שמו הפרטי הוא ריקארד] הוא מסביר לך שהמתח הצבאי בסיכויות הוא גדול.למרות שנסיך מונהבן הצליח להעביר שורה של מייזמים מוצלחים כלכלית ולמרות שהוא הצליח להימנע מחיכוכים,הנסיכות שמדרום למונהבן,טנרוק,היא נסיכות לוחמנית ותוקפנית,מה גם שהנסיך אינו אהוד על העם במונהבן.כשאתם מגיעים למונהבן,מבין ז'איתן על מה הוא מדבר-לראשונה בחייו רואה ז'איתן עיר גדולה.אומנם ז'אין מרגיש מזכרונותיו הקדומים שמדובר רק בצל של ערים עצומות באמת,שיכולות להכיל את כל תושבי הנסיכויות גם יחד,אבל בכל זאת מונהבן היא מחזה מרהיב-בנויה מאבן איכותית ובהיגיון ארכיטקטוני רב,מונהבן והנמל שלה הם מחזה מרשים ביותר.אומנם בני המעמד הבינוני,בעלי פונדקים ובעלי מלאכה,גרים ברובעים החיצוניים בבתים לא מאוד מסודרים,אבל הרובעים הפנימיים הם שוק מסודר אך שוקק חיים,והסוחרים הבורגנים שם מדברים בניב של השפה המדוברת שיותר מזכיר לז'איתן איזו מין שפה שברור לו שהוא צריך להכיר,מששום שהיא עתיקה כמעט כמו דרקונית,שניראה שהשפה המדוברת מתבססת עליה.הנמל של מונהבן הוא מחזה מרשים בפני עצמו-שני רציפים גדולים,מלאי אוניות בכל הגדלים,כולל אוניות צי הסוחר הנסיכותי ושלוש ספינות קרב חדישות[כשז'איתן מתפלא על גודלן הקטן ומספרן המועט,מוסבר לו שלאף ממלכה אסור להחזיק צי שעולה על ההכתבות של שליטי הימים,נמיות הים].
לאחר לינה בפונדק נוח במונהבן,ויום של שוטטות בשווקים,אתם עולים על ספינה ללירקון.המסע אורך ימים מועטים,במהלכם מותקף ז'איתן עוררות חושים-הרוח החזקה המנשבת מעל המים,ריח המלח החזק ותנודות האונייה,והמחרבים האינסופיים מכל עבר מעלים בו תחושה של עוצמה וחופש,מעין חירות קדמונית,היכולת לשלוט במקומך.בריח המלח ואור השמש מתחיל ז'איתן להתאושש מפגיעותיו,ושב לנוע בחופשיות.בלילות,הוא לובש צורת דרקון ומעופף סביב הספינה.אילולא היה בדרכו לאנשהוא,היה נוטש את הספינה וחי כמו אותן ציפורים לבנות,שחפים,מאוצרות הים.
כעבור מספר ימים אתם מגיעים ללירקון,לעיר נמל גדול,סואנת וגסת רוח בשם סאפור.ריקארד ממהר לעזוב את המקום,ואתם יוצאים על גב סוסים צפונה.לירקון היא ממלכה גאה-אנשיה השקטים אך הנבונים מזכירים לך במעט את הרליונים,והשדות הירוקים שלה הם מראה שליו ומלבב בהרבה מהעוינות של הנסיכויות.אתם חולפים בדרך על פני יער גדול,שאיכשהוא,מעורר בך הד קדמוני-ברור לך שהיער הזה ההוא שריד למשהוא עתיק,ושכוחות שכוחים ומסתוריים חיים שם.ככל שאתם מצפינים האזור הופך גבעתי יותר,והמישורים נהפכים פתוחים יותר.במרכז אזור ירוק גדול שוכנת עיר גדולה ולבנת חומות-אוקסברי.ריקארד מסביר לך שאוקסברי היא שריד עתיק לקיסרות העלפית,ושלירקון היא הממלכה השנייה בגודלה בצור,ומעצמה חושבה.
ניכר שריקארד נותן כבוד מסויים,עמוק,לאותה ממלכה.כשאתם נכנסים לעיר,אתה נידהם מגודלה-גדולה אף ממונהבן,אבל יפה ושקטה ממנה-האזרחים מתנהלים בשלווה,המשמר העירוני מפטרל אם נס הדרקון הכסוף של המלך,והעיר הבוהקת בשיש מהווה בית לילדים משחקים.אתם לנים בפונדק נוח בעיר ללילה אחד.הפונדק משמש חיילים רבים,וריקארד משוחח איתםם ואם בעל הפונדק,מתעדכן בחדשות על הנעשה בלירקון.ניראה שיש לו עסקים בלירקון כחלק מתפקידיו ברליון.ביום למחרת אתם יוצאים מהעיר לעבר מבנה אבן דמויי מצודה או מאחז.המבנה הגדול הודו קומתי חולש על חצר גדולה,בה רוכבים סוסים ולוחמים שוליות צעירים בחרבות עץ.ריקארד לוקח אותך ומתקרב לשם.כשהשומרים שואלים לזהותו הוא אומר "סר רידקארד הרמול,מפקד בצבא רליון ושליח מלכותי" השומרים מהנהנים בכבוד ונמכוונים אתכם לעבר אדם גבוהה ורחב בעל גלימה חומה ושיריון מרופט שצופה בשוליות.כשאתם ניגשים אליו הוא מסתובב ומגלה פנים חזקות אך חמות,אם עיניים כחולות,שיער חום ועגיל באחת מאוזניו.,?"הוא וריקארד לוחצים ידיים כחברים ותיקים,והאיש צוחק "אז,ריקארד,עשו מימך סר הא?כאילו שלא מספיק בחורות רוצות אתך גם ככה" הוא אומר בחיוך רחב.ריקארד מחייך חיוך קטן ומצ'פח את ידידו בכתף "לא,כי לך יש הזכות לדבר אה שאנק?בסך הכל חיסלת כמה גובולינים והמלך החזיק מימך מספיק כדי למנות אותך לעבוד פה" "לעבוד?אני באופן רישמי האחראי על האקדמיה המלכותית,אפילו קיבלתי הבטחה לתואר ברון לכשאתחתן" השניים ממשיכים להחליף מעט זכרונות לפני ששאנק שואל בחיוך "אז,מי זה הבחור הקטן הזה שהבאת פה?בן עורטן?המלך שלך עדיין מתעסק אם המטורפים האלו?" הוא תקרב אליך ובוחן אותך מעט "קצת חלש,אבל ניראה שהוא גמיש.אז,מה העיניין?" ריקארד אומר לך לחכות שם, והולך אם שאנק לדבר איתו בצד.לאחר כמה דקות של דיבורים הם חוזרים. "שאנק יקבל אותך כתלמיד באקדמיה.אתה תלמד פה להילחם וקצת על לירקון,ואני אבוא מידי פעם לבקר ולמד אותך קצת פוליטיקה.כעת אנחנו נפרדים" הוא נותן לך טפיחה ידידותית על השכם והולך משם.בים למחרת הוא רוכב חזרה לסאפור..
החיים באקדמיה לא קלים לדרקון.מרטין הוא אומנם חביב,ומספר סיפורי נהדר,אבל הוא קשוח מאוד.אתה ונערים מתלמדים אחרים,רובם לירקוניים אך ישנם מכל הסוגים,כולל אפילו יצורים מכוערים וירוקים בשם חצי אורקים,קמים מוקדם בבוקר כל יום,ומתאמנים קשה בחרבות קשתות ושיריונות.בין האורחות המשתפות והאימונים המפרכים אתם לומדים מט על ההיסטוריה של המלחמה,על ההיסטוריה של לירקון ועל תארי אצולה.ז'איתן לומד במהירות להסתדר אם בני האדם סביב,ולאחר שהוא מחלים מפציעתו[שמותירה צלקת גדולה על כתפו גם בצורה האנושית] מגלה מהירות וכוח מפתיעים. האימונים המפרכים מחזקים את גופו,וכישוריו בלחימה משתפרים.מידי פעם יוצאים הנערים למסעות ארוכים סביב לירקון,או זוכים לחופשה קצרה באוקסברי,אותה הם מנצלים כדי ללכת לחגוג בפונדקים או לבלות אם נערות שהלוחמים הצעירים והמוכשרים הם בשבילן אטרקציה.מידי כמה חודשים מגיע ריקארד או שליח מטעמו אם מכתב,והוא מספר לך מעט על המצב בנסיכויות הצפון,מוסר דרישות שלום ומכתבים מהחצר המלכותית ומספר לך על תפקידך העתידי.בפנימיה ישנם גם דברים מעניינים אחרים-מלוחמים שלחמו בעבר לצידו של שאנקס,דרך הפגסוס שהוא מצא וגידל,ועד להרפתקאנים שלמדו תחתיו ומגיעים לחלוק מסיפוריהם או אפילו המלכה הלירקונית אליז,שמסתבר שהיא ידידה של שאנקס[או כפי שאתם מצחקקים ביניכם,מוטב לו למלך שיזהר].כך נמשכת לה השיגרה במשך שנתיים תמימות...
לאחר יומיים של מסע בכרכרה סר הרמול נותן לך לצאת את הכרכרה,ואתה יושב ומדבר איתו.אתם חולפים על נוף שומם,וכשבשממה מתחילים להופיע מבצרים וחוות קטנות אתה לובש שוב צורת אדם[הפעם,הרמול סורק את צורת האדם שלך בעיניו ואומר שיש לך פוטנציאל כלוחם,אבל אתה צריך להתחזק "עד שכל בחורה תתאכב מזה שאתה בעצם לטאה" כמו שהוא מעיר בהומור האופייני שלו].ככל שאתם מצפינים החוות והעיירות מתרבות,ואתה רואה כוחות צבא לעיתים קרובות.כשאתה שואל על כך את סר הרמול[שמו הפרטי הוא ריקארד] הוא מסביר לך שהמתח הצבאי בסיכויות הוא גדול.למרות שנסיך מונהבן הצליח להעביר שורה של מייזמים מוצלחים כלכלית ולמרות שהוא הצליח להימנע מחיכוכים,הנסיכות שמדרום למונהבן,טנרוק,היא נסיכות לוחמנית ותוקפנית,מה גם שהנסיך אינו אהוד על העם במונהבן.כשאתם מגיעים למונהבן,מבין ז'איתן על מה הוא מדבר-לראשונה בחייו רואה ז'איתן עיר גדולה.אומנם ז'אין מרגיש מזכרונותיו הקדומים שמדובר רק בצל של ערים עצומות באמת,שיכולות להכיל את כל תושבי הנסיכויות גם יחד,אבל בכל זאת מונהבן היא מחזה מרהיב-בנויה מאבן איכותית ובהיגיון ארכיטקטוני רב,מונהבן והנמל שלה הם מחזה מרשים ביותר.אומנם בני המעמד הבינוני,בעלי פונדקים ובעלי מלאכה,גרים ברובעים החיצוניים בבתים לא מאוד מסודרים,אבל הרובעים הפנימיים הם שוק מסודר אך שוקק חיים,והסוחרים הבורגנים שם מדברים בניב של השפה המדוברת שיותר מזכיר לז'איתן איזו מין שפה שברור לו שהוא צריך להכיר,מששום שהיא עתיקה כמעט כמו דרקונית,שניראה שהשפה המדוברת מתבססת עליה.הנמל של מונהבן הוא מחזה מרשים בפני עצמו-שני רציפים גדולים,מלאי אוניות בכל הגדלים,כולל אוניות צי הסוחר הנסיכותי ושלוש ספינות קרב חדישות[כשז'איתן מתפלא על גודלן הקטן ומספרן המועט,מוסבר לו שלאף ממלכה אסור להחזיק צי שעולה על ההכתבות של שליטי הימים,נמיות הים].
לאחר לינה בפונדק נוח במונהבן,ויום של שוטטות בשווקים,אתם עולים על ספינה ללירקון.המסע אורך ימים מועטים,במהלכם מותקף ז'איתן עוררות חושים-הרוח החזקה המנשבת מעל המים,ריח המלח החזק ותנודות האונייה,והמחרבים האינסופיים מכל עבר מעלים בו תחושה של עוצמה וחופש,מעין חירות קדמונית,היכולת לשלוט במקומך.בריח המלח ואור השמש מתחיל ז'איתן להתאושש מפגיעותיו,ושב לנוע בחופשיות.בלילות,הוא לובש צורת דרקון ומעופף סביב הספינה.אילולא היה בדרכו לאנשהוא,היה נוטש את הספינה וחי כמו אותן ציפורים לבנות,שחפים,מאוצרות הים.
כעבור מספר ימים אתם מגיעים ללירקון,לעיר נמל גדול,סואנת וגסת רוח בשם סאפור.ריקארד ממהר לעזוב את המקום,ואתם יוצאים על גב סוסים צפונה.לירקון היא ממלכה גאה-אנשיה השקטים אך הנבונים מזכירים לך במעט את הרליונים,והשדות הירוקים שלה הם מראה שליו ומלבב בהרבה מהעוינות של הנסיכויות.אתם חולפים בדרך על פני יער גדול,שאיכשהוא,מעורר בך הד קדמוני-ברור לך שהיער הזה ההוא שריד למשהוא עתיק,ושכוחות שכוחים ומסתוריים חיים שם.ככל שאתם מצפינים האזור הופך גבעתי יותר,והמישורים נהפכים פתוחים יותר.במרכז אזור ירוק גדול שוכנת עיר גדולה ולבנת חומות-אוקסברי.ריקארד מסביר לך שאוקסברי היא שריד עתיק לקיסרות העלפית,ושלירקון היא הממלכה השנייה בגודלה בצור,ומעצמה חושבה.
ניכר שריקארד נותן כבוד מסויים,עמוק,לאותה ממלכה.כשאתם נכנסים לעיר,אתה נידהם מגודלה-גדולה אף ממונהבן,אבל יפה ושקטה ממנה-האזרחים מתנהלים בשלווה,המשמר העירוני מפטרל אם נס הדרקון הכסוף של המלך,והעיר הבוהקת בשיש מהווה בית לילדים משחקים.אתם לנים בפונדק נוח בעיר ללילה אחד.הפונדק משמש חיילים רבים,וריקארד משוחח איתםם ואם בעל הפונדק,מתעדכן בחדשות על הנעשה בלירקון.ניראה שיש לו עסקים בלירקון כחלק מתפקידיו ברליון.ביום למחרת אתם יוצאים מהעיר לעבר מבנה אבן דמויי מצודה או מאחז.המבנה הגדול הודו קומתי חולש על חצר גדולה,בה רוכבים סוסים ולוחמים שוליות צעירים בחרבות עץ.ריקארד לוקח אותך ומתקרב לשם.כשהשומרים שואלים לזהותו הוא אומר "סר רידקארד הרמול,מפקד בצבא רליון ושליח מלכותי" השומרים מהנהנים בכבוד ונמכוונים אתכם לעבר אדם גבוהה ורחב בעל גלימה חומה ושיריון מרופט שצופה בשוליות.כשאתם ניגשים אליו הוא מסתובב ומגלה פנים חזקות אך חמות,אם עיניים כחולות,שיער חום ועגיל באחת מאוזניו.,?"הוא וריקארד לוחצים ידיים כחברים ותיקים,והאיש צוחק "אז,ריקארד,עשו מימך סר הא?כאילו שלא מספיק בחורות רוצות אתך גם ככה" הוא אומר בחיוך רחב.ריקארד מחייך חיוך קטן ומצ'פח את ידידו בכתף "לא,כי לך יש הזכות לדבר אה שאנק?בסך הכל חיסלת כמה גובולינים והמלך החזיק מימך מספיק כדי למנות אותך לעבוד פה" "לעבוד?אני באופן רישמי האחראי על האקדמיה המלכותית,אפילו קיבלתי הבטחה לתואר ברון לכשאתחתן" השניים ממשיכים להחליף מעט זכרונות לפני ששאנק שואל בחיוך "אז,מי זה הבחור הקטן הזה שהבאת פה?בן עורטן?המלך שלך עדיין מתעסק אם המטורפים האלו?" הוא תקרב אליך ובוחן אותך מעט "קצת חלש,אבל ניראה שהוא גמיש.אז,מה העיניין?" ריקארד אומר לך לחכות שם, והולך אם שאנק לדבר איתו בצד.לאחר כמה דקות של דיבורים הם חוזרים. "שאנק יקבל אותך כתלמיד באקדמיה.אתה תלמד פה להילחם וקצת על לירקון,ואני אבוא מידי פעם לבקר ולמד אותך קצת פוליטיקה.כעת אנחנו נפרדים" הוא נותן לך טפיחה ידידותית על השכם והולך משם.בים למחרת הוא רוכב חזרה לסאפור..
החיים באקדמיה לא קלים לדרקון.מרטין הוא אומנם חביב,ומספר סיפורי נהדר,אבל הוא קשוח מאוד.אתה ונערים מתלמדים אחרים,רובם לירקוניים אך ישנם מכל הסוגים,כולל אפילו יצורים מכוערים וירוקים בשם חצי אורקים,קמים מוקדם בבוקר כל יום,ומתאמנים קשה בחרבות קשתות ושיריונות.בין האורחות המשתפות והאימונים המפרכים אתם לומדים מט על ההיסטוריה של המלחמה,על ההיסטוריה של לירקון ועל תארי אצולה.ז'איתן לומד במהירות להסתדר אם בני האדם סביב,ולאחר שהוא מחלים מפציעתו[שמותירה צלקת גדולה על כתפו גם בצורה האנושית] מגלה מהירות וכוח מפתיעים. האימונים המפרכים מחזקים את גופו,וכישוריו בלחימה משתפרים.מידי פעם יוצאים הנערים למסעות ארוכים סביב לירקון,או זוכים לחופשה קצרה באוקסברי,אותה הם מנצלים כדי ללכת לחגוג בפונדקים או לבלות אם נערות שהלוחמים הצעירים והמוכשרים הם בשבילן אטרקציה.מידי כמה חודשים מגיע ריקארד או שליח מטעמו אם מכתב,והוא מספר לך מעט על המצב בנסיכויות הצפון,מוסר דרישות שלום ומכתבים מהחצר המלכותית ומספר לך על תפקידך העתידי.בפנימיה ישנם גם דברים מעניינים אחרים-מלוחמים שלחמו בעבר לצידו של שאנקס,דרך הפגסוס שהוא מצא וגידל,ועד להרפתקאנים שלמדו תחתיו ומגיעים לחלוק מסיפוריהם או אפילו המלכה הלירקונית אליז,שמסתבר שהיא ידידה של שאנקס[או כפי שאתם מצחקקים ביניכם,מוטב לו למלך שיזהר].כך נמשכת לה השיגרה במשך שנתיים תמימות...
אולי אני אפתח את זה עוד בהמשך.
:
