דרקונים אמיתיים (התחלנו!)

[ת'ור]

OUT:
תודה רבה.
ואני חושב שגם ההמשך יצא מוצלח.

IN:
הדרקון לא זע כשהחיה מתפרצת לאולם, אך במוחו משהו נסדק. זו רק אם. משפחה. אלה לא חיות מאולפות, אלה חיות פרא חופשיות. הן לא קשורות ליצורי האנוש, הן לא שייכות להם. לא ככה התוכנית הייתה אמורה לעבוד... מחשבתו הממוקדת מתחילה להיפרד, ומחשבות עולות במוחו ללא שליטה. זה לא אמור להיות ככה. היא רק אמא. יצורי האנוש לא ייפגעו מספיק. מה היה החלל העצום ההוא? אני הרגתי את הבן שלה. מה הם יעשו? אני לא יודע מה אני אעשה. מה החיות עשו שם? לא יודע מה יקרה... החיה לא עשתה לי כלום. הכל משתבש...
..לא יודע מה עכשיו, מה אחר כך. הרסתי את החיה. יצורי האנוש יהיו מוכנים. אני לא אוכל להפחיד אותם מספיק.. למה עשיתי את זה? הם יראו דרך האשליה; ..נראית כל כך מסכנה.. ..מה אני עושה עכשיו?.. הם יתייחסו אלי כמו אל חיה פשוטה. לא הספקתי כל כך הרבה.. הם הולכים למגר אותי... לא הייתי צריך להרוג אותו. אני רוצה עוד... אני הולך למות. למה עשיתי את זה?.. מה אני עושה עכשיו?.. לא יעבוד... מה אני אעשה? הכל...
עוד לא אבוד.
וכל קרעי המחשבות מתאחדים שוב בידי כוח הרצון העז. הספקות מוסטים הצידה. מה שהוא התחיל, עליו לסיים. רחמים יבואו אחר כך. חרטה תבוא אחר כך. ניסיון לתקן את המעוות, אם יהיה כזה, יבוא אך ורק אחר כך. עכשיו יהיו רק הגיון ופעולה חסרת רחמים. אחיזתו שהתרככה מתהדקת שוב על הגוף הדומם. ראשו שהורכן נזקף. מבטו שנמלא בספק מוצר בנחישות. הוא שולח חלק מתודעתו קדימה, אוחז את מוחה הפשוט של החיה ומדבר במילות מחשבה קשות וקרות כמו פלדה וכפור.
אני השליט שקם למערות הללו. אני הוא אדונן המוחלט ואדונם של כל החיים בה. כל מה שזז ונושם וחי במערות האלו יעשה זאת לפי רצוני.
אני אור בערפל וליל סופה. אני אוצר הידע והמוות המלחש. אני פסגת ההארה ותהום הנשייה. אני ההתחלה ואני הסוף. אני נרדמתי כאן עוד לפני שאבותייך העזו להביט מעל הקרקע, ואחיה עד שהאדמה תתרסק ברעד אל תוך הים! אל תקראי עליי תיגר, בת תמותה, או שאחריתך תהיה כשל צאצאך. המוות הקפוא מחכה במורד לועי.
נוסי, בת אדמה, לפני שתעוררי את מלוא זעמי. חזרי אל צאצאייך הנותרים. לחמי את מלחמותייך חסרות המשמעות, חיי את חייך, אך לעולם אל תעזי לחצות את דרכי! נוסי כל עוד את יכולה, חיה. נוסי כל זמן שפגעים גרועים מאלה שחווית לא נוחתים עלייך ללא רחמים! נוסי כל עוד את יכולה. נוסי! הוא שואג, מתרומם על רגליו. הדם על לסתו כמעט זורח באור הגבישים, ניביו נראים כמתחדדים עד לאינסוף ועיניו מבהיקות בעוצמה נוראה שמעבר לשרירים. רוח מתעוררת סביבו, מרימה את אבק הקרקע לגובה, ואז נושבת קדימה, נושאת איתה את הערפל הקפוא שמחלחל מגרונו של הדרקון אל פניה של החיה בפרץ מעוור של כפור ואבק דוקר. ולדבר כזה יכולה להיות רק תגובה אחת...

לאחר שהחיה נעלמת במנהרה, הדרקון שב ומתיישב, חוזר לתנוחתו המקורית. התוכנית חייבת להמשיך. יצורי האנוש וודאי שמעו את החיה מסתערת הנה. אם הם עוד לא נעו ממקומם, הם יראו אותה בורחת חזרה. אולי היא אפילו תתבלבל ותפנה למערה שלהם, אם יהיה לי מזל. וזה בסבירות גבוהה ייצור אצלם חשש כשהם יתהו מה הפחיד כל כך את החיה הגדולה הזאת. ואם הדאגה שלהם ממה שקרה לחבריהם כבר התעוררה וההמולה כבר תמשוך לפחות חלק מהם לבדוק מה קורה, הסתערות החיה לתוכם תבטיח שהם יגיעו הנה פגועים בנוסף לכל. למרות האירועים האחרונים וההשתבשות במהלך של התוכנית, המחשבה הזאת גורמת לחיוך מרוצה כמעט לעלות על פניו הקפואות של הדרקון. מושלם.

 

[Dreadlord]

והינה שב לו ז'איתן רעדו כי שבתי מארצות הכפור הצפוניות !
in
פחד
הרגש הראשון שהרגיש לאחר כישלון החותם .
מוחו של ז'איתן החל לעבוד כאשר רגשות רבים נכנסו לפעולה ,הוא פחד מהחיה ברור שהחיה הייתה יותר מאומנת ממנו בהרג והצליחה לגרום לו לפצעים קשים יקח לו זמן להגליד אותם .
זעם
הזעם דחף את מקומו של הפחד מהתודעה משאיר רק כעס על החייה ,איך היא מעזה לתקוף אותו כך ! הוא ניסה לדבר איתה והיא דחתה את הצעתו ועוד תקפה אותו !
גאווה
כאת הייתה תורה של גאוותו הפגועה של ז'איתן לתפוס את מקומה עד אז מעולם לא שם לב אליה אבל היא הייתה שם, מנחה את פעולותיו בידיעה שהוא יצור עליון וגם כאשר הוא פחד מיצורים הגאווה הייתה תמיד שם מוכנה לתפוס שליטה על פעולותיו, אך עד אז הוא לא נתן לה מקום כעת הוא לא הצליח לשלוט על רגשותיו .
שנאה
ולבסוף באה תורה של השנאה חזקת הרגשות אשר ז'איתן הכחיש את קיומם, אך השנאה עיוורה כול חלק אחר אשר חושב באופן הגיוני והשתלטה אליו כאת השנאה הניעה אותו שלחה פקודות לכול חלקי גופו אשר התעלם מהכאב אשר אותו דחק לשולי התודעה הכול היה מוכן ו.....

שאגה. שאגה אדירה נשמעה מפיו של ז'איתן שאגה של רעם אשר יכול להישמע בכול העמק ,שאגה אשר יכולה להחריש את אוזני כול אחד אשר קרוב מספיק אפילו את האוזניים של חיה מסוימת אשר נמצאת מעליו כשטפריה נעוצים בכנפיו .
טפריו של ז'איתן נשלפים כשעיניו נצבעות באדום בוהק, שום דבר לא היה חשוב חוץ מההרג ומהציד של החיה הזאת אשר הייתה טיפשה מספיק על מנת להתקרב אליו מה שנותן לו מספיק זמן על מנת לבצע את מהלכיו,
שדה הראייה שלו צבוע באדום כאשר הטפרים מתקרבים אל הברכיים של החיה .
אולי את יכולה לעבור ממקום למקום כמו עשן אבל ללא מיתרי הבירכיים שלך לא תוכלי להשתמש בהם, ואז ...אז תהיי טרף קל .

 

[Humanoid]

IN
השאר כאן. הדרקון צד לעצמו שלוש בקלות מבוגרות, מתענג על טעם הדם שבפיו. הוא שב אל משרתו, וממתין בסבלנות לבואו של בן האנוש. האנוש הגיע לפני מחזור-כדור-צהוב אחד, שמש אם חזיונותי נכונים. לפני מחזור שמש אחד, אם כך. הדרקון מנקה בחומצתו שטח אדמה בגודל אחת מכפותיו, משייף אותו בטפריו (עד שיהיה חלק לחלוטין) וחורט עליו בזהירות מעגל קטן. נוע וכסה את השטח הריק. הוא עשוי לעורר חשד.

OUT
הטקסט המודגש והנטוי הוא דיבור טלפתי.

 

[The Time]

פלדריק -

ספוילר

המכ"ץ האחרונים בלי ספק גילו לך עובדות מעניינות רבות, הנה כמה מהן:
נסיונות שונים ומשונים גילו לך שהקללה של הנמפה, אף על פי שהיא מונעת ממך לאכול כמעט הכל, לא משפיעה על עוד כמה דברים מלבד דבש, והם - דם נקי (מאוד נקי, ישר מהגוף), לב, מוח וכל דבר שמושפע גם הוא מהקללה.
גילית שאתה לא היחיד כשריגלת אחרי יצורות הפיה, מסתבר שהן נוהגות להאכיל חיות לעיתים קרובות בגרגירים (לפחות הנימפות, ספרת שתיים או שלוש בשני נחלים שונים בשטח ממנו אתה אוסף דבש) וההשפעה שלהם על חיות היערהרגילות הרבה יותר דרסטית מאשר זו שאתה סובל ממנה. הן לא מסוגלות להביא את עצמן למציאת תחליפים, כך שהן פשוט נדבקות ליצורות היער בצורה מעוררת רחמים בכל הזדמנות שיש להן. אם היצורות לא מאכילות את החיות המקוללות, הן פשוט וגוועות ברעב, לא מוכנות לגעת בשום מזון לא מכושף. כבר ראית כמה מהן נסחפות במורד הנחל, עור עצמות וכישוף. כשאכלת בטעות סנאי מכושף, גילית שהקללה מעניקה לכל הגוף שלו טעם נהדר של גרגירים, כך שכולו אכיל, אבל גם שהטעם מחזק מאוד את הרעב שלך לגרגירים לזמן מה.
מלבד זאת, גילית גם דבר נוסף - יצורות היער לא מכשפות רק חיות, אלה גם צמחים. למעשה, נערת העץ מכשפת רק צמחים. צמחים מכושפים התגלו כאכילים להפליא, אבל גם הם מחזקים את הקללה, אז נמנעת מלגעת בהם די מהר. כמו כן, צמחים מכושפים גם מקבלים את הכישוף הרבה יותר טוב. במקום לרדוף אחרי הפיות ולגווע ברעב, הם פשוט סופחים את הקסם לתוכם ומתחזקים בשל כך. אם תוכל לעשות דבר כזה בעצמך...
בנוסף לכך, הבחנת גם במעין קשר קסום בין כל היצורים והצמחים שכשפה אותה הפיה. יחד, הם יוצרים מעין רשתות של מודעות משותפת רופפת מאוד, דומות במקצת לתודעת הכוורת של הדבורים, אבל עם יותר עצמאות לכל סוכן של הרשת. נראה גם שהחלקים הנפרדים של כל רשת לא מסוגלים לפגוע בחלקים אחרים של אותה הרשת (בדיקה קצרה הראתה שאתה לא מושפע מהאפקט הזה אפילו קצת, חיסלת עכבר שהיה קשור לרשת של הנמפה שקיללה אותך בביס וחצי ובלי להרגיש רגשות אשם מיוחדות. זאת בניגוד לנחש ולסנאי שראית על העץ - הסנאי לא ברח, הנחש לא רדף) וכמו כן, קשה עד בלת אפשרי לשלוט בחלקי רשת של אחת הפיות - משהו בכישוף גורם לחיות להתנגד באופן אקטיבי לנסיונות של גורמים חיצוניים לשלוט בהן. את הכישוף עצמו, כך נראה, החיות לא מזהות כהשפעה חיצונית.
הפיות, כך נראה, לא ממש שמו לב לרשת שלך בינתיים. אם כי הבחנת בנערת העץ בוחנת את מערת הדוב פעם אחת, עם קפידה מיוחדת בנוגע לגוויות המפוזרות מסביב. לאחר מכן, היא הלכה וצעקה על אחת הנמפות, שצעקה עליה בחזרה והסתלקה משם.
כהערת אגב נוספת, מאז שהתחלת לחפש לא מצאת אפילו ביצת סנאי אחת. אתה חושד שהיצורים מסתירים אותן הרבה יותר טוב מאשר הציפורים. אתה עדיין מפספס משהו.
בנוגע לשליטה על יצורים, גילית עובדה מעניינת - אתה יכול אם אתה רוצה לנתק מעצמך את הקסם ששולט ביצור, ולהשאיר אותו לפעול על פי הקסם באופן עצמאי, מה שמוריד ממך הרבה נטל (בלי ליצור ניתוק כזה, אתה חש כל יצור נשלט כפעימה זעירה בראש, מה שהופך לדי מעיק כשהמספר של המשרתים גדל) אבל גם מונע ממך לשנות את הפקודות בזמן אמת, כמו גם מזיק באופן לא ממש הפיך למוח של היצור כשהפקודות חוזרות על עצמן בראשו בלי הפסקה או פיקוח.

היום החלטת לשרטט את האיזור על הקיר בצורות. ניסיון לשלוח את הדברים לעשות זאת לא התקדם כמצופה*, וגם לא סנאים או נחשים**, לכן יצאת לעשות זאת בעצמך. בהתחלה לא היית בטוח אם כדאי לציין כל עץ בנפרד, אבל בסופו של דבר החלטת על מערכת סימונים פשוטה יותר לשרטוט בה כל עשר-פעמים-מוטת-כנפיים-נוכחית (עפמכ"נ) שמכוסה בעצים מסומן כעץ, מה שמצמצם בכמה מאות את מספר העצים שאתה צריך לצייר לאחר כל טיסת מיפוי. גם השיטה הזאת מתחילה לעייף בשלב מסויים, ואתה שוקל לעבור לצייר עץ לכל עשר עפמכ"נ כשאתה מגלה משהו שמשנה את הכל.
בלב קרחת יער שקוטרה כשלושה עפמכ"נ, אתה מאתר משהו שאף על פי שהוא עשוי מעץ, הוא בלי ספק לא עץ - יש לו צורה ריבועית מדוייקת, הוא בנוי מהרבה מאוד עצים מתים מחוברים בזיזים עשויים מחומר שלא ראית מעולם, ובפנים אתה חש בתודעה מסוג שמעולם לא חשת - משהו מורכב במידה מפחידה ועתיק ממך עשרות מונים. מחלקו העליון של העצם בוקע עשן סמיך כמו מלועו של דרקון אדום. וקסם רוטט עוטף את המבנה כולו. הוא נמצא במרחק קצר מאוד מחד הנחלים שמיפת מהנביעה (שנמצאת לא רחוק מהמערה שלך) ובמרחק ארוך מאוד בתעופה מהאיזור בו אתה שולט.

*בדיקה קצרה של תודעת הציפורים המוגבלת גילתה שהן מסוגלות לפעול בשני אופנים עיקריים - יש צוף או אין צוף. במצבים קיצוניים הן מסוגלות גם לפתח מושג של אנטי צוף, כמו דוב למשל. אבל זה ממש לא מספיק בשביל למפות שטח ביעילות, לא בליליצור שיתוף פעולה בין-כוורתי שלא ישאיר לדבורים זמן להכין צוף בכלל. יש לציין שהמוח של המלכות הוא לא הרבה יותר מפותח מזה. הן גם עובדות רק על מנגנון של יש\אין או כן\לא, אבל יש להן הרבה יותר מתגים - הן מסוגלות בעזרת ריח הדבורים להבין לגבי כל דבורה אם היא נמצאת במצב יש או אין, ולפי זה ליצור מפה של איזורי צוף. באופן מצער, נראה שהמלכות לא מסוגלות לתרגם שום מושג אחר למפה. רק קיום או אי-קיום של צוף.
**שאומנם מסוגלים לקלוט מושגים קצת יותר מורכבים מיש\אין, אבל שליטה ופיקוח על יותר מידי מהם בו זמנית היא כאב ראש שפשוט לא שווה את המאמץ, לפחות בשביל מיפוי.

רסט -

ספוילר

אתה מזנק במהירות הבזק וחוטף את החליל ממש מידיו של הילד, בזמן שזה רץ במהירות מרשימה למדי בשביל יצור מגושם כל כך במורד הרחוב, ידיו קרובות לחזהו. האישה ממהרת אחריו, צועקת, אבל הנגן מעיף מבט אחריך, חשדן, לפני שהוא מסתובב ומצטרף אליה.
אבל אתה בינתיים כבר לא שם...
זמן קצר אחר מכן, על גג שלא משקיפים אליו חלונות במרחק מה מהשוק, אתה משנתה. ידיים, רגליים ואצבעות התגלו כפשוטים למדי לעיצוב, אבל הראש היה סיפור אחר. האיזון שלו פשוט לא עבד, כלומר, אתה בקושי הצלחת להתיישב ברגע הראשון כשהמשקל שלו משך אותך מטה. אבל אחרי עוד מעט עבודת איזון הגוף הושלם - שתי ידיים, שתי רגליים, ראש אחד, שתי עיניים, גוש לא מועיל באמצע הפנים שכנראה אמור להיות איבר ההרחה, שני גדילים מצידי הראש שאפשר למקם בהם את חוש השמיעה כנראה. את הציפוי החיצוני שהוא כנראה חלק בלתי נפרד מלהיות יצור אנוש אתה צובע בצבעוניות כמו הנגנים והזמרים שראית, משאיר את כפות הרגליים לא מכוסות אחרי שגילית שלעצב כיסוי בשבילן זה ממש לא נוח.
לבסוף, אתה מתכונן לנגן סוף סוף, כשאתה מגלה שכנראה כן היה חלון אחד בטווח ראייה - ומישהו משם מתחיל לצרוח עליך דברים באנושית. כל כך מעצבן...

ת'ור -

ספוילר

אתה מחכה באור המעמקים של מערת הקריסטל פרק זמן ארוך, פעימות רבות עד מאוד שבהן לא צלילי ריצה של יצורי אנוש ולא קול הדי הפסיעות הכבדות של החיה נשמעים ממרחק.
רק צליל רפרוף כנפי החרקים מפריע את הדממה.
לבסוף, משהו משתנה, חוש כלשהו שמעבר לגשמי מתריע בפניך על דבר מה זר המתקרב, דבר מה קסום. אולם כאשר הוא מגיע, הקסם נעלם כלא היה - זהו מכרסם זעיר, שמגיע, מניח בתחתית כס הקריסטל שלך עצם זעיר, ונמלט על נפשו.
אתה בוחן בזהירות את העצם. מדובר בגוף גלילי ודק עשוי ממה שנראה כעץ שנטחן ועובד עד לצורה אוורירית ודקיקה. אתה מזהה חותם המונע מהגליל להיפתח, ולחר רחרוח שמגלה שאין שום קסם בעצם, אתה שובר אותו בזהירות בקצה הציפורן שלך.
הגליל נפתח, ומגלה כיתוב בשפה שההשלכות של הימצאה כאן מעורר בך רעד - דרקונית.
שליט המערות של המוות הקפוא, כולי פליאה מנוכחותך במערתנו המקודשת. במשך שנים עבדנו את היצור שבמעמקיה בשביל שנוכל לכרות את תוכנה בלא לסכן את חיי הנשלחים, אולם כעת משאתה נוכח בה, ודאי שפס היצור מהעולם הזה. בתור השליט החדש של מערת הקריסטל, השבט שלי מציע לך בענווה את אותן המנחות שהצענו למפלצת, כערובה לזכות כרייה במערתך.
כמו כן, אנחנו מבקשים שלא תסמן יותר את הנתיב למערתך בדם, המוות הקפוא. סודיות המערה היא אינטרס משותף הן שלנו והן שלך, ומעשיך האחרונים סכנו אינטרס זה באופן בוטה.
השאר לנו בחסדך מסר כאישור לקבלת הודעה זו, ואנו נשלח שליח משלנו עם מנחה בשביל שנוכל לכרות את הברית באופן רשמי.
על החתום, צל. כשף שבט מטבע הקריסטל.

דריד -

ספוילר

אתה משסף את רגליו של הטורף, והוא שואג עליך בתגובה ומעמיק את אחיזתו בכנפיך, אתם נכנסים למערבולת תופת טפרים ונשיכות. עיניך רואות רק אדום, אתה שואג ומרטש ובוטש ושורט וחותך ונושך וננשך ונחתך כש..
הבזק של בלבול וכאב עובר עליך כשאתה מוצא את עצמך נושך פתאום את האוויר הריק במקום את הטורף. עננה של עשן מתפוגגת בשביל לחשוף אותו במרחק של מוטת כנפיים אחת ממך, פצוע ומדמם לא פחות ממך. הוא מביט עליך בשנאה לרגע אחד ניסיון יפה יורק ארס, אבל נצחון אחד לא מביא את קץ המלחמה, אנחנו עוד נפגש! ומזנק זינוק עצום לאוויר, טיפות של דם נושרות ממנו אל הארץ, אולם אז, הוא לא נוחת במקום אחד, אלא בשלושה מקומות שונים, מתחיל לרוץ כאחוז עמוק לכיוונים שונים, ואתה חש את הכאב והזעם בוערים בך, ואתה חש ריח מצחין של כשף ממלא את האוויר, הטעייה וכשף חזקים ומהממים.
עוד רגע אחד ושלושת העותקים יתרחקו מכדי שתוכל לתפוס אותם בכנפיך הפצועות, מוחך עובד כקודח, ואתה...

הומיד -

ספוילר

בן אנוש הוא לא המושג המדוייק, כך אתה נזכר. אומנם יש ליצור שתי רגלים ושתי ידיים, אולם צבעו הירוק ועורו המקושקש מבטלים את שייכותו למשפחת יצורי האנוש של בני האנוש. בעודך צד ואוכל בתאווה, אתה מגלה שגם לאחר הארוחה המשביעה גופך עדיין רעב מעט. לא באופן בולט, אבל עדיין מורגש. נראה שקיום יצור מת מכוח חייך גובה ממך מחיר מסויים, גם אם לא רב.
לאחר שאתה גומר לחרוט את מחזור השמש הראשון מבין רבים, חושך מאתרים משהו ליד השמיים, משהו שמתקרב במהירות. אתה ומשרתך מסתתרים במהירות, וצופים ביצור האנוש המתקרב.
במבט שני, אתה משתכנע שזה לא בן אנוש. אתה נובר בחזיונותיך ומחפש שם לדבר הירוק והמקושקש, לו ניבים חדים בפיו כמו שלך וסנפירים מפוארים על הגב ובין אצבעות הגפיים, אולם שם לא בא. היצור, על כל פנים, מרים את הנשק שהכין במחזור היום הקודם ובוחן אותו לאור-האור המועט שמגיע לקרקעית, מהנהן לעצמו, ועוטף אותו בבד שהביא עימו.
אז, הוא מסתובב חזרה אל השמיים, ומתחיל לשחות לכיוונם.

 

[Dreadlord]

out
מפעת זמן אני ורועי עשינו את סוף הקרב במסן
in
לא ! אתה לא תתחמק ממני ! רוצח ! כאת לא רק שעיניו של ז'איתן דומעות דם, גם האדמה מתחילה לרעוד רגשותיו מסתחררים כאשר השנאה שואבת כוח מכול מקור אפשרי ענן של גשם מתחיל להיווצר מעל ,כאשר ז'איתן מרים את ראשו ושואג נראה כתגובה על השאגה ברק נורה אל כיוון ז'איתן ונלכד בפיו מה שיוצר כדור טהור של אנרגית ברק, כול הכוח השנאה של ז'איתן יוצקת את כול הכוח שלה בתוך הברק מה שנותן לו גוון אדום לחלוטין .

שקט
ואז שלושה ברקים אדומים נורים לכיוונים שונים על שלושת החיות הנמלטות, שלוש ברקים המחוזקים בכול הכוח של השנאה היוקדת
הברקים טסים במהירות מעוררת אימה, שניים מהם פוגעים באשליות שמתנפצות ברגע לעשן כהה צבע שמתפוגג באוויר הלילה, אולם השלישי פוגע במטרתו - הטורף מנסה לחמוק אולם נחרך בגופו, נזרק על הקרקע אל תוך עשב עמוק שמוציא אותו מטווח ראייתך
ז'איתן שומע את צעדיה של רובי רחוק מאחוריך, היא רצה לכיוונו "אני לא אתן לך לברוח ! אני אדאג שתמות ! " שואג ז'איתן אשר מתרחק אל תוך העשב, מתעלם מטילי הברק שממשיכים יותר ויותר אל תוך העשב מחפש בפאנטיות את החייה מרגיש איך השנאה מתחילה להיחלש בתוכו ככול שהוא ממשיך לחפש הכוח, עוזב אותו אך הרצון עדיין נשאר הרצון להוכיח את עצמו .
הוא מסתער קדימה בנחישות, ו.. מועד. דם חייך ניגר ממנו מבקטים וחתים רבים מספור, המאבק החליש אותו יותר משציפה . ז'איתן גורר את עצמו מהר ככל יכולתך אל העשב, חש את נוחכותו של הטורף, אולם לא מצליח להינעל על מיקומו המדוייק
.~לא יודע, להפסיד, יורק ארס?~ הוא שומע קול בראשו, מלגלג ,~לא יודע לוותר ערפילון אתה ראית מה הקרב הזה עושה לשנינו ,להרוג אותך הוא מבחן שיצורי האנוש נתנו לי על מנת שיקבלו אותי אליהם והם תומכים בי ואתה יודע מה הולך לקרות אולי תצליח היום לחמוק ואולי מחר אך אני הולך להילחם בך כול יום, ואתה יודע שאני דרקון ככול שהימים יעברו אני אתחזק ואתה תהיה יותר ויותר קרוב למוות לכן אני מציע לך זאת הודה בתבוסה שלך ולך לך רחוק מכאן ואל תשוב, אני מוכן לתת לך את זה ואם אני אראה שלא תתקוף את השבט הזה אני אשכח אותך, ואולי יום אחד נוכל להיפגש כידידים אבל אני לא אוכל לתת לך לחיות אם תחזור מחר או אחרי היום לכן יש לך את ההזדמנות הזאת זאת ההזדמנות האחרונה ~.
~דרקון! מילים גדולות. אתם יונקי הארס תמיד הייתם גאים מידי בעצמכם. בטוחים שהשמיים שייכים לכם. דרקונים לא נראו על פני האדמה שנים, וגם אם תציתו את הארס שאתם יורקים ותתחילו לצרוח בתוך ולא מחוץ לראשים, אם תוכלו להכחיש אתהיותכם ציפורים מגודלות בלא נוצות!~
הוא חש את נוכחותו של הטורף נחלשת, אולם לא מצליח להינעל על המיקום.
~ועדיין חזקים יותר ממך אני לא תובע בעלות אתה יכול לחזור לעשב אך השבט עוזב, לכן אני מציע לך זאת בסופו של דבר אם תמשיך להילחם אני אהרוג אותך זה מה שאתה רוצה ? אתה רוצה שאני אהרוג אותך ? אתה לא תוכל לנצח אותי ואתה יודע את זה ~ אומר ז'איתן אשר מתקדם כמה שאפשר ,מאמץ את הכוח שנשאר לו על מנת להתקרב אל החתול ~אז מה אתה אומר ערפילון ? חייך תמורת עזיבת שבט האנוש הזה לתמיד ? ~
והחיה עונה ~אני לא אגע בשבט האנוש הזה יותר יורק ארס, אבל המקורננים ישמעו על מה שאתה עושה! צייד הוא דבר אחד, אבל כישוף? ברית עם יצורי אנוש? זה דבר אחר! אחד מבני מינך לא יישרוד על ההרים הגבוהים שבדרום, בי נשבעתי! זה-יהיה-סופכם!~
ואז, נוחכותו מתפוגגת
רובי מופיעה לצידו, מתנשפת
~להתראות, יורק ארס...~
הקול נשמע חלש בראשו
ז'איתן מתאמץ אך לא מצליח כמאת לקום ~להתראות ערפילון ~ ,"הוא עזב " אומר ז'איתן מקווה שרובי תבין "הוא לא יטריד יותר אתכם אני מקווה אבל שיקבלו את זה לא הייתי מסוגל להרוג אותו אני מצטער " אומר ז'איתן בדרקונית לא יכול לחשוב על מילים בשפתה של רובי
היא מביטה בו בהפתעה "ממתי אתה מדבר אימאסקאר?" היא שואלת בדרקונית, והוא מגלה שהתשובה כנראה תצטרך להידחות לזמן אחר
כי ז'איתן מתמוטט
כמעט מתעלף
"לא יודע " הוא משיב והעולם נצבע בשחור .

 

[פלדריק]

ספוילר

הדרקון מתנער מהרהוריו על האפשרות שמה סנאים בוקעים מעצים,ומביט במבנה מוקסם.הרעייון של לאסוף דברים מהסביבה וליצור מהם דבר מה הוא מדהים-במיוחד,בתהחשב בכך שלמרות שאין לו הוחכה מוחלטת לכך,הוא מאמין שהעצים מתחדשים כל הזמן[הרי אחרת,איך היו מתרבים הסנאים?בסופ של דבר עציהם היו נחרבים],ולכן יש גם אפשרות להגדיל בהתמדה את מספר המבנים....אלא שבעוד הוא מהרהר על הבנייה,מכה בו לפתע תחושת הקסם,מעוררת בעצמותיו הרגשה חזק של משיכה.הוא חייב למצוא את המקור של זה,הוא חייב לברר ה המבנה מסתיר...הוא לובש פעם נוספת את דמות הציפור.תחילה הוא חושב להיכנס דרך החריץ שבראש המבנה,אולם ניסויים קודמים שלו הוכיחו שעשן לרוב מופק מאש,ולכן הוא מתקרב לאחד מהריבועים הריקים בבית,שניראה שמלבד צלב שחוה אותם באמצע,לא ניראה ששום דבר אחר חוסם את הכניסה דרכם...

 

[ת'ור]

הדרקון מביט בכתב במבט מהורהר. אז יש לנו כאן שחקן חכם. בגלל הצל הזה לא הגיעו הנה משלחות חיפוש. הוא בוודאי בעל תפקיד חשוב בשבט. תיאטרליות לא תעבוד עליו, הוא חכם מספיק כדי לא ליפול לדברים כאלה. אז מה כן?
הוא גילה בדרך כלשהי לפחות חלק מהטבע שלי, ושהכרזתי על עצמי אדון המערות. והיצור היחיד ששמע זאת הייתה החיה, כלומר הוא הוציא את זה ממנה איכשהו. שליטה בחיות, ככל הנראה - החיה שהביאה את המסר תומכת בהנחה הזאת. אם כך, אני אצטרך לצאת מנקודת הנחה שהוא יודע עליי הכל. את היותי דרקון כסוף, צעיר, קטן, חלש. ולכן הוא נוהג בי בכפפות של משי, מנסה לרצות אותי. ברית, מנחה, הקבלה המוחלטת שלי כשליט... הוא יודע מה אני. לא ייתכן שהוא לא מבין כמה אני פגיע. אז מה הוא מנסה, להפוך אותי לחיית המחמד של השבט שלו?
אולי. כרגע הוא כנראה מסתפק בנטרול הפעילות שלי, נותן לי אוכל כדי שלא אצטרך לצאת, מתנהג בי בכבוד כדי שהגאווה שלי תסופק. אבל אני גם יצור נבון, וחיים מטופשים כאלה לא יספקו אותי. אז איך אני אוכל להתקדם?
אני אצטרך להתחיל בלהביא אותו הנה, לאסוף עוד מידע, להבהיר את החוקים של המשחק הזה לי ולו. וכשהוא יגיע לכאן, אני בכל זאת אוכל להרשות לעצמי לשחק איתו קצת. אחרי הכל, הוא חייב לשמור על משחק ה-'אתה השליט הבלעדי של המערות'. אסור לי למתוח את זה, אבל זה יהיה שמיש. עכשיו, איך אני אוכל להביא אותו לכאן..?
הוא לוקח את הקלף והופך אותו לצידו השני, טובל את טופרו בדם החיה, הדיו היחיד שיש לו, ומתחיל לכתוב בקפידה רבה, נזהר לא לעשות טעויות. לרגע הוא שוקל לכתוב הודעה מסובכת, מלאה במסרים נסתרים ומשחקי חנופה, אך לאחר מחשבה מחליט שמסר קצר מטובל בבוז יתאים יותר:
"צל.
אל תנסה ללעוג לי במנחות המובאות בידי שליחים טיפשים. אם אתה רוצה עסקה כלשהי אתה יכול לסבול את הטרחה שבהגעה הנה, ואחרי שניפגש פנים אל פנים אוכל לחשוב על הצעתך. עד אז, אעשה כרצוני במערות שלי.
אל תנסה לתקשר איתי בדרכים אחרות. אין לי סבלנות להודעות מטופשות נוספות."
מסוכן, אך אי אפשר להשיג כלום בלי להסתכן. הוא מגלגל את הגליל מחדש, המסר הישן מופנה כלפי חוץ ונושא אותו מחוץ לאולם ובמעלה המנהרה עד שהוא מגיע לצומת האחרונה, ומשאיר את הגליל במרכזה. הם ימצאו אותו ויביאו אותו לכשף שלהם.
אז הוא חוזר לאולם, גורר את הגופה לחלקו האחורי, למקום בו הוא יוכל לצפות בקלות על הפתח מבלי להיראות.
ומחכה. זה לא משנה כמה זמן זה ייקח. הוא ידע לחכות.

 

[Restless]

אוה, לעזאזל. הדרקון הרגיש כמו האיש הרע בסרטים שעוד רגע עומד לנצח, אבל בדיוק אז מופיע הגיבור המציק עם הבלורית המחומצנת על הסוס הלבן שלו. רגע, מה? הוא היה מבולבל לרגע, אבל זה עבר. עכשיו - להיפטר ממנו. ילד הדרקון הרים את ידו באיטיות, והרגיש את הכוח ממלא את גופו. הוא גנח בהנאה, זאת כבר תחושה מוכרת וטובה. הוא הצביע על האיש ומלמל כמה מילים שגם הוא לא הבין, אבל בסוף האיש נפל, כנראה נרדם. עכשיו, למצוא מקום אחר. הילד קפץ בקלילות מהגג, ורץ לאחד המקומות האלה, ה"פונדקים", ובחן את הכלי. כן, כמו שחשבתי, לוחצים על החורים. הוא חשב קצת על מה שהוא הולך לנגן, הניח את החליל מתחת לשפתיו בעדינות, לחץ על החורים המתאימים, ונשף. ככה זה צריך להישמע.

 

[Humanoid]

OUT
אני נאלצת להודיע על פרישה מההרפתקה, עקב עומס רב
היו שלום, ותודה על הדגים.

IN
לפתע, גווית הטריגון צונחת לקרקעית, כאשר המחוש הירוק נעלם. הדרקון קורס אחריה, ועיניו עמומות. להתראות, אלמוות.
נראה שהקמת הטריגון לתחייה גבתה מחיר גבוה מזה שהדרקון מסוגל לשלם.

 

[The Time]

out
לא יישכחו הדגים והדרקון. להתראות הומיד, ובהצלחה עם העומס.
עכשיו, נחזור למשחק...
in
בן -

ספוילר

הצלילים חוזרים לפני המראות. העולם מתגבש מסביבך במטושטש, מטושטש מאוד. הרוח שורקת סביבך, מרשרשת במה שנשמע כמו אחד מבתי הבד של יצורי האנוש. מלמול משונה של שברי מילים בדרקונית, מובנות בקושי. ריח חזק של אדם. אתה פוקח את עיניך לאט, ורואה שפצעיך ברובם נחבשו או הגלידו בדרך פלא (כאשר הסוג השני, יש לציין, מעקצץ באופן משונה...) הכנפיים ספגו את הפציעות החמורות ביותר, ואתה בספק אם זה יהיה רעיון טוב לנסות לעוף בזמן הקרוב. עם זאת, נראה לך שגם בראשך נפגעת קצת, אם כי אתה לא זוכר שהטורף עשה זאת - בין שתי אוזנך פועמת תחושה משונה ומציקה.
אחרי שאתה גומר עם דוח המצב, אתה מבחין ברובי עומדת לידך, מביטה בך בהיסוס. היא נושמת עמוק, ואומרת בדרקונית עילגת למדי, אך מובנת "השבט שמע על הקרב והתפאר" (כנראה הכוונה היא ל'התרשם') "מאוד. לכן, נהיה שמחים לסעוד אותך עוד זמן נוסף, לפני שתצא לצייד שוב." משסיימה לומר זאת, היא משתתקת, מביטה בך.
מאחוריה, אתה מבחין שהשמש שוקעת. נראה שהיית מחוסר הכרה זמן רב למדי.

פלד -

ספוילר

אתה מרפרף בכנפיך השחורות קדימה דרך החלל הריק, כשפתאום קורים שני דברים: הראשון, מעטה הקסם רועד ומתחיל לפעום בקצב מהיר. השני, אתה מגלה שבדרך קסם האוויר שממלא את החור הפךקשה כאבן! אתה צונח עם כאב נורא בראש לאחר ההתנגשות החזיתית,מנסה להתאושש מההתקפה הנבזית לפני ש.. נראה שמאוחר מידי. אתה רק מצליח לחזור חלקית לעמידה על שתי רגליך כשפתח נוסף נפער במבנה, גוש מהעץ פשוט מוסט הצידה בקול חריקה צורם, ולעיניך נגלה יצור אנוש עצום מימדים שגוחן מעליך, משמיע קול צקצוק מאיים מפיו. הוא דומה מעט ליצורות היער, אבל עבה יותר, כאילו מישהו עטף גוף-נמפה בפרוות-דוב ירוקה ועבה. זוג עיני טורקיז-אפור בוהות ממך ממעל, ואחת מגפיו של היצור נשלחת לכיוונך לאט. האינסטינקט צורח
סכנה!

ת'ור -

ספוילר

אתה יוצא בצעד חרישי אל מחוץ למנהרה. גופך מרגיש טוב בהרבה הודות לארוחה הדשנה האחרונה. אתה פונה לכיוון המנהרה שממנה מתחילה הדרך אל מערת הדובה
יוצא למנהרה ואחרי שלושה צעדים מרגיש פתאום משהו עמום ומציק נעלם למנהרה צדדית. ריח מוזר עומד באוויר, ריח ששולח זרם דרך קולטני הריח ישירות למקום עמוק עמוק במוח.
ריח של כישוף

רסט -

ספוילר

out
אני לא ממש אוהב דימויים אנאכרוניסטיים. זה לא נורא, אבל טיפה מציק.
in
הפעלת קסם! זה היה מדהים! עצום! נפלא! כל הגוף שלך עדיין מעקצץ! אתה, אתה,
מת מעייפות. אתה כמעט נופל מהגג בטעות בזמן הטיפוס למטה מרוב תשישות (הגוף האנושי לא אידיאלי לטיפוסים, בייחוד כשמשווים אותו לזה של חתול). נראה שהפעלת קסם ישירות על אנשים זה די קשה. אם אין חלופות עקיפות יותר, אתה בספק אם שימוש בו יתגלה כמשתלם.
כשאתה מגיע לפונדק, יותר מתחשק לך לישון מאשר לנגן, אבל אתה משנס מותניים, נכנס פנימה, עולה על שולחן ומנגן כמו שצריך. או לפחות, מנסה - עשרים נשיפות ראשונות, אתה לא סגור על האצבוע לגמרי, הצלילים צורמים. מישהו מצחקק, מתחשק לך לקבור אותו בתוך צוק סלעי ולתת לו להיחנק למוות.
אתה מתפקס, והמנגינה הולכת ומשתפרת בהדרגה, עד שאנשים מפסיקים לפטפט ופשוט מקשיבים לכמה שניות.
כשאתה גומר, אנשים מוחאים כפיים, וכמה מהם זורקים עליך עצמים נוצצים בגווני נחושת.
בחור אחד בא לכיוונך, ושואל אותך שאלה באנושית. אתה לא ממש בטוח מה היא אומרת... הכוונה הכללית היא ידידותית, המילים לא מובנות. אבל עכשיו, בכל מקרה, אתה באמת עייף.

 

[Dreadlord]

יאי רועי הגיב !
in
"רובי..." אומר ז'איתן בקול חלוש "אני לא הולך להילחם מול החייה הזאת יותר " הוא אומר "אם השבט מוכן לתת לי משימה אחרת אני אשמח אבל החיה הזאת יותר מהירה ממני בהרבה ובעלת כוח מדהים אלא אם אבא שלך יוכל ללמד אותי כוח דומה אין לי סיכוי נגדה גם היא וגם אני כמאת הרגנו את עצמנו בהתקפה הזאת אני מרגיש כול כך מרוקן אני לא חושב שהיא תבוא הלילה היא תצטרך ללקק את פצעיה אבל אם היא תבוא ביום אחר אני אלחם נגדה עד שאחד מאיתנו ימות תוכלי להעביר זאת לשבט לפחות ? אני מוכן להילחם בה אם היא תחזור אבל היא נתנה לי את ההבטחה שלה שהיא לא תחזור ולא תציק לשבט שלכם אם זה לא יספיק אני אבקש משימה אחרת ואם לא יתנו לי אני אעזוב את השבט נראה שהחייה הזאת נתנה לי כיוון מעניין מאוד שלא חשבתי אליו " אומר ז'איתן כאשר נזכר בדבריה של החייה "אחד מבני מינך לא יישרוד על ההרים הגבוהים שבדרום, בי נשבעתי!"

 

[פלדריק]

ספוילר

טוב,זה אולי לא היה חכם,אבל זה היה נידרש.הדרקון הזה הולך כל-כך לטייך את הטעות הזו כשהוא יגדל....
IN
הדרקון המוכה מזיז את ראשו מצד לצד איזה מין שדה קסם זה היה?אני אהיה חייב לחקור את זה בהמשך... אלא שאז מגיע יצור האנוש,והיזכרות מהירה מזכירה לדרקון שהמפגשים הקודמים שלו אם יצורים מסוגו לא ניגמרו טוב...
הדרקון חושב במהירות,ולבסוף מקבל החלטה.למעט הקסם הנוראי של הנימפה,בני אדם נוטים לקנות את הרעיון של יצור אומלל.ואולי,רק אולי,הוא באמת יזכה בעוד גרג...לא,הוא עטושה זאת משקול קר של יעילות.הדרקון משנה את עצמות הכנף שלו במהירות כך שיורגשו כשבורות,מתנדנד מצד לצד במבט אומלל וקורה בקול צורם,ציפור פצועה שזקוקה לעזרה...

 

[ת'ור]

כישוף.
המילה מהדהדת במוחו של הדרקון. כישוף... נע. אני יודע רק על יצור אחד שמשתמש בכישוף במערות האלה, ואני יודע שהוא כבר כישף חיה קטנה. שוב? הגיוני שכן. למה? אולי הוא רוצה לרגל אחרי. מה לעשות? לחקור.
והוא מזנק אחרי הדבר למנהרה. אך למרות שנראה שהוא מסתער ללא מחשבה, בכל פניה הבלימה לפנייה שלו ארוכה ממה שהוא צריך, ואת הזמן העודף הוא מנצל לבחון היטב את השטח. הוא לא נחפז - הוא רק מעמיד פנים שכך הוא עושה. תוך כדי ריצה הוא מנסה לחוש את הכישוף שוב, לראות אם הוא קרוב לתודעה כלשהי. אם הוא מוצא תודעה כזו, הוא שולח לה מיד מסר עצור! חזק ומאיים.
ואם זה לא צל? טוב, במקרה כזה המשחק הזה עומד להפוך למעניין עוד יותר.

 

[Restless]

OUT
מצטער על זה, אני לא אעשה עוד :O
IN
הוא ידידותי. אני לא. אני עייף. הילד מהנהן, כמו שראה אותם עושים, את האנושיים, כשהם מסכימים. כשהנהן, הוא חשב על כל דרכי התקשורת שבני האדם האלה יצרו. כל כך הרבה דרכים כדי לבטא מושג בסיסי של הסכמה. זה היה מעניין, אבל לא מספיק כדי לגרום לו לחשוב על זה ברצינות, אז אחרי שהוא הנהן וחייך, מה שהוא חשב שייתן לו מראה ידידותי, הוא ברח משם לתוך הסמטאות הצרות של הכרך, לחפש אחרי מחבוא, מקום טוב לישון בו. הבטן שלו השמיעה קולות, הוא הניח שזה תופעת לוואי של הגוף. מחר הוא צריך להשקיע וללמוד את השפה שלהם. זה חשוב. אבל קודם, ללכת לישון.

 

[The Time]

חייב.. להפסיק.. לאחר.. בשבוע.. ואז.. שהכל... ימחק ><
in
דריד -

ספוילר

היא מביטה בך בבלבול למספר שניות כשאתה מסיים לדבר, ואז פולטת בדרקונית החלקית-עד-לא-מתפקדת שלה "אתה להיות מחכה, אני [מילה שמשמעותה לסחוב למרחקים ארוכים, במעוף] את רוניה" משאמרה זאת, היא פונה לבתי הבד של יצורי האנוש. הם שינו את מקומם במהלך שנתך אל ליד ההר שבו בקעת. השמש צובעת את העולם באור ארגמני כשהיא מתרחקת, הרוח שורקת סביבך וגורמת לבד המתוח על עץ הזית מעליך לרעוד.
כעבור זמן מה, רובי ורוניה מגיעות על גב אחת מהכבשים אל האוהל שלך, בידיהן סלסלות מדיפות ריח ניחוח.
רוניה יורדת מהכבשה ופונה אליך בדרקונית הרעועה שלה, אתה חש את הקשר המחשבתי החלש נוצר כמעט מאליו כשאתה מקשיב לה מדברת, תומך בשפה ומאפשר לשיחה לזרום בקלות "ז'איתן, שמעתי מרובי שנלחמת ביצור והפסדת. האם זה נכון?" היא נראית די רשמית, אבל את שומע בקול שלה דאגה.
קשיי תקשורת ארורים...

פלד -

ספוילר

ההשערה שלך מתגלת כמבטיחה למדי - הנימפה-עם-הפרווה-הירוקה (בן אנוש..? לא, זה לא בן אנוש, אתה די בטוח בזה) לא מוחץ אותך ואוכל אותך, אלא פשוט מרים אותך בעדינות. הוא מפיק מפיו משהו שנשמע כמו שילוב בין זמרת ציפור ולחשוש נחש, ומניד בראשו שמאלה וימינה באופן משונה. אתה מבחין שעל הצוואר הנקי מפרווה של היצור נחה ביצה שמחוברת לשרוך עור, שמחזיק אותה איכשהו. הוא מסתובב כשאתה בידיו חזרה אל גוש העץ המשונה, ונכנס איתך לתוכו, גורם לעץ להחליק ולהיסגר אחריו בעזרת ידו.
בפנים, הכל חלל קטן ודחוס אחד. מלא עד להתפקע בעצמים משונים שלא ראית כמוהם מעודך - נראה שהכל עשוי עץ, בליטות משונות של עץ שיוצאות מתוך רצפת העץ של בית העץ ומשתלבות עם חלקי עץ אחרים לתכלית לא נודעת. פה ושם נח על העץ משהו שהוא לא עץ - סיבים צמחיים ששזורים בצורה משונה כך שהם יוצרים משטח חום אחיד על בליטת עץ בגובהו של היצור, ועצם שקוף למחצה שבתוכו נחים זה על זה רמשים בערבוביה, אף אחד מהם לא זע אפילו מעט. מחזה נוסף שגורם לך לדאוג הוא ציפור צבעונית שנראה שהיצור חיבר לקיר - היא עומדת על זיז מבריק שבוקע מהקיר בזווית ישרה, על רגל אחת, ולא זזה. בכלל. בליטה בגובה אחיד מהקיר שעליה מונחים עצמים מלבניים ועליהם צורות משונות. בליטה נוספת, שבוערת אך לא נאכלת. לוח עץ ולו ארבע רגליים שמחזיקות אותו בגובה חזהו של היצור. אחד מהעצמים המלבניים מקיר המבנה, משוסף בחציו וכמעט קרוע לשני חלקיים על הלוח, חלקו הפנימי מלא בצורות וסימנים מקצה עד קצה.
בעודך מופגז במראות משונים מאין כמותם מכל הכיוונים, היצור מסיט באחת מגפיו את הדבר המלבני המשוסף, ומניח אותך על השטח שהתפנה, בין מספר כפיסי עץ מרודדים עד שקיפות כמעט ועליהם צורות משונות ובין מספר עצמים מוארכים מפחם. הוא מקרב את פניו אל כנפיך עד עד שעיני הטורקיז-אפר נמצאות במרחק אפסי ממש ממקורך, ואז הוא שוב מצקצק בלשונו בצורה משונה, ופולט כמה הברות מוזרות. אחת מהן, אינך יודע למה, בולטת מאוד בין השאר
חישור
היצור מתרומם למלוא גובהו שוב, ופונה ומתחיל להתעסק עם גוף עץ משונה נוסף, מפנה אליך את הגב לרגע. רגע אחד.

ת'ור -

ספוילר

עצור!
אתה צורח לתוך האוויר הריק, והאוויר הריק עוצר ומשדר פחד איום לכל הכיוונים. אתה נעצר במהירות בשביל להימנע מלהיתקל בדבר, ומנסה להבין מה עומד מולך-
העיניים לא מוצאות שום דבר. מבחינתן, המנהרה ריקה. אבל לא על העיניים בלבד אתה מסתמער במעמקים האלה - האוזניים שומעות ריאות פועלות בקולניות ובמהירות מרחק קצרצר ממך, האף מזהה ריח חמוץ של זיעה ושל פחד, חושים נוספים ששמם עוד לא נגלה לך מוצאים מוקד חום לא ידוע מולך ממש, ואולי החשוב מכל - ראשך מזהה לפניך תודעה מבועתת.
זינוק אחד, והמתגנב שאיננו מראה בידך. מה תעשה?

רסט -

ספוילר

אתה מוצא ערימת חציר גדולה ונוחה בפינה נסתרת בלב הכרך, ושוקע בה בנינוחות, מוכן ליום חדש של פלאות.
ומתעורר לסחי ורפש.
אינך יודע איך זה קרה, אולם במהלך הלילה ערימת החציר הפכה מנקייה לונוחה, לרטובה וגועלית. סרחון לא מהעולם הזה מקיף אותך, טינופת שאין לך אפילו שם לתת לה. אתה קבור בתוך החומר הזוועתי ביותר שאי פעם הכרת בקיומו, כל כך מסריח, שאתה שוקל להפסיק לנשום. פרט לרגעי חייך הראשונים, אף פעם לא חשת קרוב יותר למצב של חנק.
אם זה לא מספיק, אתה מרגיש שהערימה זזה
בחוש, אתה יודע שהיא עושה זאת לכיוון הים.

 

[Dreadlord]

in
חלק מהגאווה של ז'איתן נפגעה כאשר שמע זאת מפיה של רוניה, אבל הוא חייב להודות באמת "פגעתי בו קשה אבל הוא הצליח לברוח היצור היה מסוגל להפוך את עצמו לערפל והמהירות שלו הייתה על טבעית, לא היה לי הרבה סיכוי לפגוע בו אבל ייקח לו זמן ללק את פצעיו ,מספיק זמן עד שהשבט יעבור אני מוכן לקבל עוד משימה ואם הוא יחזור אני אלחם בו עד המוות אם צריך רוניה.
אבל אני לא הולך לרדוף אחריו .אם השבט לא יסכים לקבל אותי על סמך מה שעשיתי בלילה או לתת לי משימה אחרת, אז אצטרך להתחיל לנדוד דרומה שמעתי מהיצור עצמו שישנו אחד מבני מיני שם אם אתם לא תקבלו אותי אולי הוא כן " אומר ז'איתן .

 

[פלדריק]

ספוילר

איזה כיף זה שדווקא בתור המאסטר מיינד של החבורה אני הכי לא מבין מה קורה סביבי.זה ממש כיף לשחק יצור שרק נולד
IN
הדרקון שוקל במהירות את האפשרויות,דוחק ממוחו את הקיום של כל החפצים האלו שמוסיפים מימד שלם לאופן החשיבה שלו על העולם.ובכן,חישור...זה גלגל כניראה.אומנם הציפור שלא זזה היא חסרת גלגל לחלוטין,אבל הגיוני שיצור האנוש רוצה לגוון[אגב כך,הדרקון מחליט ברגע זה שהוא לא ממש מחבב יצורי אנוש,הם אף פעם לא מבשרים טוב],וכניראה שטוב לדרקון זה לא יהיה.אבל הדרקון סרקן.הוא רוצה להיות זה שיחקור את יצור האנוש,שהרי הוא נעלה מימנו וחכם מימנו.אם כך,זה הזמן לשנות את חוקי המשחק.הדרקון מתאמץ,ולפפתע גורם להבזק קטן של אור בחור-בעל-שדה-הקסם שדרכון ניסה להיכנס תחילה.הוא מסיח כך את דעתו של היצור,ואז משתנה לצורת היצור המשרת האהוב עליו-דבורה.הוא מעופף גבוהה,אל הריצפה העליונה של המבנה[זה דומה לאטימות שהעים יוצרים,רק ללא ספק אטום יותר...]ומתחבא בין הקורות שם,מביט על יצור האנוש בציפייה עצבנית-משהוא בו לא אוהב את הרעיון של להתחבא,ובאותו הזמן יודע שלהחשף תהיה גאוותנות מטופשת שיהיה זה ביזיון להיעלם מההיסטוריה בגללה.

 

[ת'ור]

OUT:
מה הגודל של היצור?

IN:
והנה מניע נוסף למצוא חוש חלופי במקום העיניים. עיניים ארורות, הן הולכות שולל אחרי כל מקסם, חלש ככל שיהיה! האם יש יצורים שבאמת מסתמכים אך ורק על החוש הזה? נשמע מגוחך למדי.
והדרקון נוהם בקול נמוך בזמן שהוא חושב מה לעשות. למרות התוצאות הקטלניות כמעט של הניסיון הקודם לקשר רציני עם תודעה, הפעם הקודמת שבה הוא עשה זאת הייתה לאחר בקיעתו, כשעוד היה חלש וחסר ניסיון. הפעם הוא שבע, חזק, בטוח. הוא פותח קשר לתודעה המבוהלת ודולה כל פרט שהוא יכול, אך נשאר קשוב לגופו, מוכן להפסיק ברגע שהמחיר יהיה כבד מדי - כלומר יקשה על כל התמודדות בקושי סביר שתתרחש בטווח הקרוב.
בינתיים, הוא פועל גם בשיטות מסורתיות יותר.
הוא חושף את שיניו באיטיות, ואומר ליצור שתחתיו בקול ענייני, מתובל באיום וכעס, "אתה יצור פחדן מאוד, אך טיפש עוד יותר." בזמן שהמילים בוקעות מפיו בדרקונית, הוא משדר אותן למוחו של היצור דרך הקשר בין תודעותיהם. "פחדן, משום שאינך מעז לעמוד מולי פנים אל פנים ובוחר להתחבא בחסותו של כישוף עלוב. וטיפש, משום שחשבת שתוכל לנסות לרמות אותי, הדרקון האדון של מערות הבדולח, ולברוח בחסות כישוף יד שנייה." הוא עוצר לרגע, וממשיך. "אני אתן לך הזדמנות, הזדמנות לחשוף את עצמך ולספר לי מה חשבת לעצמך, מתחבא כאן כך. או שאתה יכול להוכיח את טיפשותך התהומית, ולהכריח אותי לקרוע את הכישוף מעליך ואת המידע שאני חפץ בו מראשך. לא אומר לך מה יהיה גורלך אם תכריח אותי לבחור באפיק זה של פעולה, ומה יהיו השלכותיו על שלומך הגופני והנפשי - אך יש לך דרך קלה לספק את סקרנותך." הוא מחייך את חיוכו המאיים ביותר, ושואל: "האם אתה סקרן מספיק?"

 

[Restless]

אני בהחלט מרגיש את האהבה. הדרקון התנער מזה, הוא בחן את האיזור ובדק שאף אחד לא מסתכל, ואז ניקה את עצמו בדרך לא שגרתית. הוא טיפס מחוץ לערימה, אידיוט שכמותי, לא הייתי צריך ללכת לישון שם. אני צריך להיות פחות פזיז, להבא. הדרקון, שהיה ילד, הציץ מתוך הקרון (?) אבל בזהירות. עכשיו זה רגע מסוכן, הוא הרגיש את זה, זה היה אצלו בדם.

 

[פלדריק]

ישנם שני סוגים של כוחות משני היסטוריה-איתני הטבע,שמכים ללא אבחנה אך גורמים להרס בלתי נתפס,וכוחו של האדם,שמשנה את העולם בהתמדה אך באיטיות.
דרקונים הם שילוב של השניים-רבי עוצמה ומכוונים,מתמידים ובלתי ניתנים לעצירה,כוחה של ההיסטוריה בהתגלמותו.
באסאזאר ראז'יסן,ההיסטוריון הקיסרי של בית טוראנאל

"...ויעל האדון מין התופת, ואש בעיניו ושוטו מונף.ועמדתי מלפניו וציוואני להורותכם באש ודם להשמיד את בכורי קסינטור,לבל ישאר מהם רמץ,באש ופלדה ובתמצית השאול,כי רק מהם תוכל לבוא ישועה לאויב ותהדף האש הקדושה.כה אמר בנו של התוהו,כה יעשה.לבל תעזו להמרות את פי אדוני..."
מגילות גנוזות של כוהני אל הטירוף ליפודול,דבר הכוהן הגדול למועצת המלחמה של טולריון,שלוש שנים טרם הקריעה

טוב,ממשיכים.התגובות ימשיכו כרגיל,אם כי אני מניח שאגיב יותר מהזמן.רסטלס עוד לא אישר השתתפות,אז לא ברור אם הוא יצטרף או שאגייס שחקן מבחוץ.

דריד-

ספוילר

רוני מהנהנת."ובכן,אם הוא לא יחזור הלילה,אתה תוכל להישאר עימנו.אנחנו נודדים צפונה משום שהעונות היובש האחרונות אילצו כמה מהלוחמים של השבט לעבוד כשכירי חרב בדיכוי אחד המרדים בנסיכויויות כדי להשלים הכנסה.אנחנו נפגוש אותם שם ונקיים מועצה עונתית של השבט בקשר להמשך בשנה הבאה.אני לא אוכל לתת לך לחזור אלא אם החיה לא תחזור גם הלילה,ואז תוכל לחזור איתנו" היא ורובי חובשות פצע בעייתי או שניים שלך,משאירות לך כמה תפוחים והולכות.רובי ממלמלת תודה בדרקונית עילגת.

הלילה יורד,ואתה נאלץ לדאוג לעצמך.אתה מחסל את התפוחים במהירות,עדיין חלש.על אף שברור לך שאתה מעוצב לקרב באופן מושלם,אתה עודך גור,וקרב אם יצור כזה הוא כמעט מעבר לכוחותיך.אומנם התגברת עליו,אבל אתה פצוע וחלש,ומבין שלהבא מוטב לך להתרחש מקרבות קשים כאלו עד שתהפוך חזק יותר.בכל אופן,התפוחים השביעו אותך רק מעט,ובלא בשר אתה נאלץ להסתפק בכמה שורשים עבים של צמח שהצלחת למצוא.זו לא ארוחה של ממש,אבל זה מספיק טוב עבורך.אתה מוצא לעצמך פינה מוגנת,ועיניך נעצמות מעצמן מחולשה.למחרת אתה קם כשאתה מרגיש יותר טוב.הפצעים שלך הגלידו,אם כי לא החלימו ואתה עוד מעט חלש.אתה אוכל עוד שני שורשים שהצלחת למצוא כדי להשביע את הבטן שלך,וכבשה נחמדה נותנת לינוק מעט מהחלב שלה.הארוחה מרעננת אותך מעט,ואתה סורק את העמק-אין עוד גופות.הצלחת.השבט אומנם לא ישוש לבטוח בך ללא הגופה,אבל הוא לא יוכל להתנגד לכך שתבוא איתם.השמש מסיימת לעלות מהגבעות ומאירה את היום החמישי של חייך,מוצאת דרקון בצומת דרכים-האם תמשיך אם השבט בתקווה שילמדו תקבל אותך,או שתצא לחפש את מזלך בגבעות שבדרום?

ת'ור:

ספוילר

התודעה מוןפתעת בהתחלה,אך לאחר מכן קצת התכווצות והתנפחות הריאות יורד מעט,והקסם נגנז.מולך מופיע יצור אנוש גבוהה בעל גון עור צהבהב-חום דהוי,ועיניים שחורות שמשדרות עורמה.על צווארו שרשרת פשוטה של חמר,ובידו מגילה מעופשת שהקסם שנובע מימנה הוא באיכות נמוכה למדי.היצור מביט בך בשילוב של חשש ובחינה,ואז מוריד מעט את ראשו "שלומות לך,אדון המערה" הוא אומר בשפה חורקנית ומגעילה,שאתה מתרגם באופן מחשבתי לדרקונית.הוא אומר זאת לאט,בחשש מסוים,כאילו הוא מחכה לראות את תגובתך."אני מצטער על ה...אי הבנה הקטנה הזאת,רק...אמצעי בטיחות קטן,איני מבין למה קראת אותי לכאן,ואי-אפשר להיות זהירים מידי".ברור לך שהוא משחק איתך בקרב מוחות.הוא לא טיפש.משהוא בך אומר לך שיצורים מסוגו נוטים לנסות לקנות שליטה בחלשים מהם.

הומיניד-

ספוילר

היות והרגת את הדמות שלך,אנחנו נמשיך מהקטע בו הדמות שלך התעוררה מהלילה הראשון שלה.אגב,מה זה הטריגון שאת והזמן דיברתם עליו?
IN
הדרקון פוקח את עיניו.האגם האפרפר באור הבוקר המוקדם מתערבל בשקט.לאחר שעזרת כוח במשך הלילה,אתה מרגיש חזק יותר.המחשבה שלך מצטללת מעט,וכמה דגים מסביאים אותך במהירות.לאחר מכן,אתה מתפנה לחקור את סביבתך באגם-האגם גדול יחסית,לא מאוד עמוק במרכזו,אבל בדרומו הוא מתארך ושוקע מעט,ובקצה הבליטה הזאת נישפך אליו נהר קטן.אתה מנסה לאתר את מיקומו של יצור האנוש שראית אתמול,ולבסוף אתה מוצא מעין גומחה עמוקה בין שתי סלעים בקרקעית האגם.אתה מביט בה ממסתור,כשלפתע יוצא מין הגומחה יצור ירוק מקושקש[מהמילה קשקשים] מהסוג שראיתי.אחריו יוצא אחד נוסף.הם ניראים כמדברים בעיניהם,ואז פוים לצאת לדרך.אתה ניזכר ברגע של הבנה שיצורי אנוש מגיעים לרוב בקבוצות,ואצל הפרימיטיביים שביניהם-הקבוצות לרוב מבוססות על מקור משותף.