דרקונים אמיתיים (התחלנו!)

[The Time]

אני מצטער על האיחור. ארגונים אחרונים לקראת בית ספר. סול, הדקון שלך נראה בסדר, אבל אני לא ממש מבין למה הוא מחפש בחלום את הגולגולת של עצמו, ולמה הוא לא מופיע עד לשתי השניות האחרונות.
in
פלד -

ספוילר

היצור (איך קוראים לו? סנראי? סנאי? אתה לא סגור על זה לגמרי) צורח במחשבתו כל כך חזק שאתה מסוגל לשמוע אותו בתוך ראשך שלך, אולם פיו לא מוציא הגה בזמן שאתה חופר בחזהו במקורך ותולש את ליבו (מה שמשתיק את הצרחה ביעילות רבה). טעמו של הלב, על כל פנים, עסיסי ומוצלח למדי. לשאר הגוף יש טעם של עפר מקולל! אתה מוצא את עצמך יורק וכמעט מקיא את המעט שבלעת, ומחשבותיך טועות כמו מעצמן חזרה אל מאכל התאווה הנפלא ביותר שאכלת מאז בקיעתך - הגרגירים של יצורת היער, ובעודך נזכר בה, אתה חש פתאום בכיוון שעליך לפנות אליו בשביל להגיע אליה. היא לא רחוקה, לא רחוקה בכלל, ואולי יהיו לה עוד גרגירים, כנפי הציפור שלך מתחילות להתנופף, ואתה מבחין שצורת הציפור שלך התחלפה חזרה לזו שמייצגת אותך יותר טוב - העורב. אולם התשוקה לגרגירים ממלאת אותך שוב...
out
ברכותי, הדמות שלך אכלה גרגירים שהציע לה פיה ביום הראשון לחייה. לאדם בוגר זה לא רעיון טוב, בשביל צעיר זהו טירוף, ובתור דרקון ממין שקשור ליער מעט באופן טבעי... אתה בבעיה כרגע. אם אתה רוצה, תוכל להתחיל סאגה של ניסיון להתגבר על הכישוף במקביל לשילוב עצמך בתככים של פיות. אם לא, תוכל פשוט להתגבר על זה עם הזמן.
אבל זה לא יהיה כל כך קל, והדמות שלך כנראה תצטרך להיאבק מידי פעם בצורך בוער למצוא פיה שתאכיל אותה.

רסט -

ספוילר

אתה מביט בו מרותק, כאילו אחז אותך כישוף. תנועות ידיו על כלי הנגינה, כך אתה מבחין, כמעט ואינן חשובות. הוא משתמש בו כליווי לדבר החשוב באמת - המילים שבוקעות מפיו. מילים שגם מבלי להבין ולו אחת מהן, אתה יודע שמספרות סיפור אגדי. כעבור דקה נוספת של הקשבה מוקסמת, אתה מבין משהו חשוב אף יותר, הוא מאלתר.
יותר מכך, הוא מאלתר עליך - שם לב שחתול רחוב חמק פנימה, ושילב אותך בעלילה, מכווץ את פניו בהבעת בהלה ונסוג לאחור בעודו מנופף לכיוונך בפחד היתולי. אתה חושב שאתה גם קולט מעט ממחשבותיו שמכוונות אליך: המפלץ הנורא... הדרקון הכביר... אתה כמעט משוכנע שהוא צוחק לפי הטון וגוון המחשבות, הוא לא באמת יודע שאתה דרקון, הוא פשוט מאלתר בצורה מוצלחת.
אז, הוא מניף את ידו לכיוונך, וקורא בקול מספר מילים שאתה מסוגל לקרוא את משמעותן בראשו - שאג בקול נורא!
נראה שהוא מצפה ממך להשתתף במופע...

דריד -

ספוילר

out
צייד, משימה לזהב? אתה צוחק, כן..?
in
רוניה מאזינה בקשב לדבריך, ומנידה בראשה "זה לא מן האפשר. לאחר שתמה הכנסת האורחים, וזו שלך מסתימת היום עם השקיעה, לא נספק לך מגורים או מזון עד שתחשב כבן בית, אלא אם תחזיר לנו את שווים במלואו. אני מוכנה לשלם עליך מרכושי שלי למשך הלילה, אם תתעקש, אבל לאחר מכן אצטרך לבקש ממך ללכת. כמו כן, אני חוששת שאני לא יכולה לשמש כמתורגמנית בשבילך בשביל התקשורת עם לובל - יש לי הרבה עבודה לקראת המסע המתקרב. ולגבי התקשורת - אנסה במהלך היום ללמד את רובי מעט מילים בדרקונית, והיא תנסה ללמד אותך במהלך הצייד מעט אימאסקר. אם אתה חושש שתקשורת קסומה תגזול יותר מידי אנרגיה, פשוט תלמד לדבר את שפתנו."
היא מכחכחת בגרונה "חוץ מזה, ז'איתן, אני רוצה להבהיר לך משהו - הרוב כאן לא ששים לאמץ דרקון לשבט. ממגוון סיבות. אתה לא חייב למלא את המשימה בזמן הקרוב, אבל אם לא תמצא דרך לא להוות עלינו נטל בכמות האוכל שאתה צורך, לא תהיה רשאי להישאר כאן. התקשתי מאוד לדאוג שנאכיל אותך עוד היום, אם לומר את האמת. אתה מבין את המצב?" פתאום, בעודה מדברת, אתה שם לב למשהו מוזר - המבטא שלה מזעזע ברמה כמעט לא מובנת, וההיגוי שלה של מילים מסויימות לא סתם קשה להבנה, הוא פשוט אחר לחלוטין ממה שהוא אמור להיות. אבל אתה מבין את המשמעות של המשפטים בשלמות.
אתה מבחין פתאום בקשר טלפטי חלש מאוד בין שניכם, קשר שנתמך הודות לחלופת המידע המילולית, אולם מאפשר תקשורת סבירה למדי למרות הפערים ביכולת הלשונית. איכשהו, אולי בגלל שלא יזמת את הקשר באופן פעיל, או הודות לכך שהיא מצפה ממך לתקשר איתה, הקשר לא מכביד עליך כלל.

ת'ור -

ספוילר

אתה מרחיב את מודעותך לחלל עד לרמה בה אתה בקושי מרגיש את גופך שלך - אתה נוכחות ערטילאית בחלל, מרחפת מעט מעל הקרקע ולא תלויה בגופך הפיזי. אתה מרחיב את מודעותך בקלות לתוך המנהרה ממנה קולות יצורי האנוש מגיעים, ועוטף אותם, בדממה, מאזין...
הם הולכים למצוא משאב סודי וחדש יחסית של הקבוצה אליה הם משתייכים, משאב שנקרא קריסטל טהור, משאב רב תכליתי להפליא. הם הביאו איתם יצור שהם ימסרו למפלצת השוכנת במערת הקריסטל בשביל שתאכל אותו, יצור מעופף למחצה, שוכן מערות, שכבר וויתר מזמן על הנסיון להימלט מהשק בתוכו קשרו אותו. הם שניים, הם הולכים בשתיקה אולם חושבים בלי הרף על מה שהם הולכים לעשות. הם הובגובלינים של שבט מטבע הקריסטל.
השניים נכנסים למערה, לטווח ראייה מגופך הגשמי. ונוכחותם קרוב אליך כל כך מעירה את תשומת ליבך לכך שאתה גוסס.
הריאות הפסיקו לנשום אוויר, אתה לא לגמרי בטוח לפני כמה זמן, הלב פועם לאט בצורה מזעזעת, כל החושים כוביים. נראה שכל משאבי הגוף ומודעותו מושקעים במרץ בקיום המודעות העל-גופית שלך.
אם לא תפסיק, הוא עלול להחליט להשקיע גם את כוחו של הלב במוח. כשזה יקרה (אתה יודע בחוש) לא יזרום יותר נוזל החיים ששמו דם אל ראשך, ומודעותך תכבה. אולי לתמיד.

 

[פלדריק]

ספוילר

האמת,שהתכוונתי לנזוף בסנאי שיתן לי את האגוזים שלו,אבל מילא...בכל אופן,אני חושב שזה מעניין לנסות להיפטר מהכישוף[כי דרקון ירוק לא נאבק,הוא מצליח],ולהשתלט על פיות נישמע מעולה.
IN
הדרקון הקטן מבין לפתע שהוא נפל קורבן לכישוף.ולא סתם כישוף,אלא כישוף של יצור יער טיפשי וחסר התקדמות שסתם מעוניין להשתעשע,שפל המדרגה!ובכן,הוא לא ירשה לזה ליגמר ככה.יצור נעלה כמוהו,הוא מבין אינסטינקטיבית,לא יכול להתעלם ככה מהמצב.לא,יצור כמוהו צריך להשיב מלחמה,להוכיח שהוא הטוב יותר,להכריע את הפיות לשירותו ולהפוך את הקערה על פיה.
להפוך את הקערה על פיה...
היופי והקסם של המשפט מורגשים בעצמותיו.לפתע,קטע מאותו חלום חוזר אליו...כן,איזה סיפור יפה זה היה...ואיזה סיפור מעניין זה היה שעוד בילדותו הוא הכריע את הנימפה שחשבה לשטות בו,והפך את הקערה על פיה...
כן...לפתע מתחוור לו כמה יפה יהיה להיזכר בזה,איך כאש יהיה גדול יותר...איך הלכה המילה הניפלאה הזאת?בעתיד,כן,מילה שאומרת כל-כך הרבה...ובכן,בעתיד,כאשר הוא יזכר בסיפור הזה,הוא יוכל לתהות איך אותם תהליכים הביאו למה שיקרה בעתיד.רגע,האם זה אומר שבעתיד הוא יהפוך קערות גדולות יותר על פיהן?כן,זה נישמע כמו רעיון טוב.היופי שבכך שהוא הפך אותן על פיהן בילדותו ואז...
לא,כרגע צריך לצאת לדרך.מונע ברצון שבעצמותיוו לעשות את זה,להפוך את הקערה על פיה,הוא מתעל את הכוח שבמוח העל הטרי שלו,וסורק את הקסם סביבו[משהוא עולה בראשו.זה דומה לעכבר מכונף שכזה...],מאתר את גלי הקסם,ומחפש את הקסם של ה...אלפ-פיה הזאת,או של אלפ-יות אחרות.

 

[Restless]

לאלתר זאת בהחלט אומנות, אבל נראה לי שאפשר להשקיע קצת יותר בפריטה על הכלי עצמו, החתול פוער את עיניו בהתלהבות ברגע שבו הוא מבין שהזמר פונה אליו אני חושב שמה שאני צריך לעשות זה... לזרום. נראה שהחתול מנסה לשיר, אבל כעבור כמה רגעים הוא מבין שזה קצת קשה במצב הנוכחי, אז הוא מתחיל ליילל לפי הקצב, למען האמת, הוא לא רע בכלל.

 

[ת'ור]

OUT:
הידד! באמת תהיתי לאן נעלמת.

IN:
בבהלה, הדרקון ממהר לחזור לגופו, לא שנייה אחת מוקדם מדי וייתכן שכמה דקות מאוחר מדי. באיטיות, הראות חוזרות לנשום, הדופק מתחיל להירגע, החושים מתחילים לחזור לפעולתם התקנית. אך גופו עדיין רועד כולו ושנייה לאחר מכן הרגליים נכשלות להמשיך להחזיק את המשקל והוא צונח לקרקע. הוא נח שם, מתנשף, מנסה לשמור על השקט כדי שההובגובלינים לא ישימו לב אליו ומתכונן להילחם בחירוף נפש במקרה שהם כן. מחשבה חלשה באחורי ראשו מציינת בעניין שבעת הסכנה הגוף מתמקד מיד בהגנתו ופחות בחשיבה, אך הוא מתעלם ממנה בינתיים. יהיה זמן לחשוב אחר כך.

אם ההובגובלינים עוברים אותו, הוא נח כמה רגעים ואז זוחל אחריהם.
אם הם שמים לב אליו ומתקרבים, הוא נסוג בהתחלה ואם הם ממשיכים להתקרב הוא מאמץ את כוחו הנותר לנשיפת כפור. כי השרדות קודמת לכל.

 

[Dreadlord]

לא הבנתי רובי ,זכר ? נקבה ?
in
"אם כך רוניה ז'איתן יעשה כבקשתך, אך אני אבקש להתחיל את חקירתי אם אפשר ליד הכבשים לראות האם ניתן למצוא מהם מידע כולשהו " הוא אומר .
"אני אנצל את הכנסת האורחים שלכם עד השקיעה ואז אעזוב בלילה לצוד את החייה, או אם תרשו לי לשמור על הכבשים מההתקפה הבאה אני מניח שחייה כמה שלא מסוכנת לא תנסה להתעסק אם דרקון, ואם כן אני אוכל להביס אותה בקרב " הוא מוסיף כאשר הוא הולך לכיוון עדרי הכבשים על מנת לחקור .
במהלך אותו יום ז'איתן עסוק מאוד הוא חוקר כול כבשה וכבשה על מנת למצוא פרופיל לחייה ולנסות לזהות אותה, בנוסף ז'איתן מנסה לחקות את הקשר שנוצר אם רוניה הוא מנסה ללמוד כמה שיותר מילים על מנת לתקשר באופן בסיסי אם רובי ,ומנסה לייצב קשר אשר יאפשר לו להבין אותו(או אותה ) כך הוא חוקר במשך היום ומכין את השטח למערב אחרי החייה בלילה מסתתר ליד העדר ובין הכבשים מוכן כול רגע לתקוף את החייה .
וכמובן שרובי במרחק ראייה לעדות .

 

[The Time]

בן לא מגיב ראשון? לא יאומן כי יסופר!
in
פלד (שחקנים חביבים, בשלב זה אתם מפסיקים לעקוב אחרי קו העלילה הזה) -

ספוילר

ההתפעמות האסתטית המופלאה ממלאת אותך בעודך בוחן את יופיו של המושג, ואתה קולט שהתחושה הנפלאה גרשה, לרגע אחד, את המשיכה של טעם הגרגירים. אולם רגע לאחר מכן אתה מנסה להתרכז במיקומה של יצורת היער (אלפית. אתה לא ממש בטוח. נדמה לך שאלפים הם לא יצורי יער אלה יצורי אנוש, שבמקרה גרים במקום. כנראה שהיצורה הייתה מזן אחר...) הכישוף הארור שלך עוטף אותך שוב, ואתה חש צורך עז להקיא את בשר הסנאי התפל. הצד החיובי של העניין, לעומת זאת, הוא שהכישוף כנראה קשר בינך לבין היצורה באופן חזק למדי - אתה יודע בדיוק מהו הכיוון שעליך לפנות אליו בשביל למצוא אותה ולקבל עוד מגרגירי היער שטעמם מופלא...
כנפיך השחורות מכות באוויר, ואתה יוצא לדרך, מזגזג בין העצים. כעבור מספר דקות של מעוף, בהם תשוקתך לטעם הולכת וגוברת, אתה מוצא את עצמך על ענף המשקיף על בריכה מוצלת בעומק היער, ממנה נובע הנחל בו היא רחצה כשראית אותה לראשונה. מקום בו העלווה עמוקה כל כך, שהחשכה כמעט מוחלטת (אם כי יש לציין שעיניך לא מתקשות לתפקד כלל).
אתה יודע בחוש שיצורת היער נמצאת איפשהו בבריכה. מחכה שתגיע אליה בשביל להעניק לך עוד מהמזון האלוהי.

רסט -

ספוילר

לבדקה הראשונה, אנשים סתם צוחקים, לא באמת שמים לב לכך שהחתול מיילל בצורה לא רגילה.
בדקה השנייה, הם שמים לב שאתה לא מפסיק לילל, ומתפלאים מעט.
בדקה השלישית, הזמר שם לב לכך שלחתול שלו יש חוש קצב, והוא מתחיל להתאים את המוזיקה אליך, כשאתה בתגובה מכניס כמה שיפורים במנגינה.
בדקה הרביעית, גם הקהל שם לב.
בדקה החמישית ואילך, הקהל מתחיל לצחוק בהיסטריה ולמחוא כפיים, כשכולם קולטים שהם צופים בחתול מזמר.
בעוד הסיפור בשפה הזרה מתגולל, אתה משלב את היללות שלך. אתה אומנם לא מבין את העלילה, אבל קל מאוד להתאים את קולך לגוון קולו של הזמר - כשהטון יורד והוא מדבר בקול מאיים, אתה מפסיק לרגע, ומשגר צווחה מחרידה. כשהוא עובר לקטע של נגינה בלבד, אתה מתאים את עצמך אליו באופן מושלם. מידי פעם אתה מיילל באותה הצורה שהוא שר בדיוק כמה שניות אחריו, כמו קול שני.
הקהל, פשוט, מת על זה.
לבסוף, כשהגרון שלך כבר מתחיל לכאוב, הזמר משתתק, פורט על כלי הנגינה עוד פעמיים, וקד קידה.
הקהל פותח במחיאות כפיים סוערות.

ת'ור -

ספוילר

אתה נסוג לאחור, מתנשף. התקרבת במידה מסוכנת למוות הרגע, ביומך הראשון באוויר העולם. נראה שהשימוש במחשבה עצמה כחוש היא מתודה מסוכנת כמעט כמו שהיא יעילה.
שני ההובגובלינים (שמותיהם מהדהדים במחשבתך חלושות, כמו צילו של המבט שלך במחשבתם - אליסון וקָרַט) ממשיכים ללכת בלי לשים לב אליך כלל, מרוכזים יותר מידי במה שעומד לפניהם. אתה מתחיל לגרור את עצמך אחריהם ומתמקם בכניסה למערת הקריסטלים. מסתתר מאחורי צביר גדול של האבנים הנוצצות ובוחן אותם מתקרבים לאט ובזהירות אל הבריכה.
אולם לפתע, גופך בוגד בך.
חולשה עזה, משתקת, חובקת כל. הריאות שלך נאבקות לנשום. עיניך מתגלגלות בחוריהן, הקיבה שלך צורבת בגופך בצורה מזעזעת, הטמפרטורה של הגוף מזנקת בצורה מזעזעת.
אתה קולט בגל החולשה שמתחת את כוחו של גופך הצעיר יותר מידי מבלי לספק לו מקורות אנרגיה סבירים. בבגרותך, אתה יודע, תוכל לחיות על אבן חן אחת לשנים. אבל כרגע גופך זועק לאנרגיה מקסם או מזון. מבלעדיו, הוא פשוט יקרוס.
אתה צריך לאכול או לישון, ועכשיו.

דריד -

ספוילר

out
רוניה מדברת על רובי בלשון נקבה.
in
בשלב די מוקדם ביום רובי נלקחת ממך לשיעורי דרקונית עם רוניה, והכבשים שלה עוברות לאחריות רועה אחר. בתחילה, הקטנות מפחדות ממך מאוד והגדולות רואות בך איום, אבל אחרי שאתה מדבר אליהן ומוסר להן שאתה לא מתכוון לאכול אותן (וגם לא אוכל בשר, אבל את זה הן לא קונות. לכבשים יש חוש טוב לזיהוי טורפים) הן נרגעות למדי וחוזרות ללחך.
הרועים, אגב, מוטרדים מאוד מנוכחותך ברובם. אבל לא פועלים בשום צורה נגדך (חוץ מאחד, שנופף לכיוונך במטה גדול למדי כל פעם שהתקרבת לעדר שלו, צועק עליך משהו לא ברור).
שילוב בין כך שהכבשים לא מאוד אינטיליגנטיות ברובן לבין כך שהן לא ששות לדבר על הטורף לא מאוד מקל עליך בחקירה, אבל ניצולת תקיפה אחת (כבשה אחת מהגודל הבינוני, אלה שגדולות קצת יותר ממך, אבל לא גיאגנטיות באמת) מסכימה לדבר:
"הוא היה שחור, שחור כמו הלילה ומהיר כמו החושך. המלתעות העצומות שלו בלעו את הילד של מישהי במקום, בשלמותו. כשהאם מיהרה לנגח אותו, הוא פשוט זז הצידה והניח לה להסתער לאוויר הריק, ואז זינק עליה ו.. ו.." הכבשה משתתקת. מורידה את ראשה לדקה.
"ברחתי הכי מהר שיכולתי. הרועה שלי מצא אותי למחרת בבוקר והחזיר אותי אל העדר. זה לא יצור רגיל מרסן, לא יצור רגיל. אנחנו מסוגלות להתמודד בקלות הודות לגודל שלנו עם כל זאב רגיל" היא משירה מבט לעיניך "אבל זה היה עצום. עצום, ומהיר. איש מהרועים אף פעם לא זכה לראות אותו, ואף כבשה או כבש לא שרד נשיכה של המלתעות. אתה אומנם טורף גם כן, מרסן, כמו גם חבר לרועים. אבל אני לא מאמינה שתוכל להתמודד עם חיית הטרף. רוצה מאוד להאמין, אבל לא מאמינה."

 

[ת'ור]

IN:
לעזאזל (הי, מילה מעניינת). זה היה טיפשי. האם אני...? *אנחה* טוב, חייבים לנסות.
בעודו רובץ על הרצפה, הדרקון משנה מעט את תנוחתו לכדי אחת מעט יותר מאיימת ופולט צווחה אימתנית, מושך את תשומת ליבם של ההובגובלינים. כשהם מביטים בו, הוא חושף את שיניו ונוהם, מעלה ערפל קפוא מגרונו. עיניו מביטות בהם במבט יציב, והוא פורש מעט את כנפיו.
זה יעבוד פחות טוב אם הם יודעים בדיוק את טבעו של היצור הזה, אבל עדיין - דרקון מאיים במערה החשובה להם כל כך? הם יצטרכו לפחות להתקרב, ואז - נראה.

OUT:
אני מקווה שהוא יכול להחזיק עוד קצת. אם הוא פשוט לא יכול להחזיק עוד שנייה, והוא יודע את זה, אז ביטול ו:

IN:
יותר מדי תרחישים, פחות מדי זמן, פחות מדי כוח, פחות מדי ניסיון, להתמודד עם המצב...
הדרקון גורר את עצמו בחולשה לפינה חשוכה ובטוחחה ככל שהוא יכול, ופשוט מרפה, צונח לקרקע ונרדם.

 

[Dreadlord]

זה בגלל המחשב הארור ! ארור תהיה מחשבי הדפוק ארור תהיה !
in
"אל תדאגי אני מבטיח לך שבזאת לא אתן עוד שעוד מבני מינך האצילים יפלו קורבן לחיה שכזאת, אל דאגה כי אני יעשה הכול על מנת שהחיה הזאת תחדול ממעשיה הנפשעים גם אם זה יעלה לי בחיי " נשבע ז'איתן אל מול הכבשה ומודה לה שוב כאשר הוא ממשיך בחקירתו מנסה לקבל עוד פרטים בעזרת חקירת מקם התקיפה, ובסוף היום כאשר הזמן למערב שלו מתקרב הוא מגיע אל רוניה "לפי מה שהבנתי מהכבשים זוהיא חייה שחורה בעלת גודל עצום יחסית לזאב רגיל ומהירה מאוד ,יש לי תחושה שהיא קסומה האם יש לך מידע כולשהיא על חיה שכזאת המסתובבת באזורים אלו ? גדולה מהירה ושחורה ? כי אם כן כול מידע שיש יכול לעזור לי לצוד אותה " הוא שואל .

 

[פלדריק]

ספוילר

הדרקון הקטן נוחת על אחד מהענפים המשקיפים על הבריכה.לאחר עוד רגע של הירהור,הוא מנער את ראשו מהמחשבות על המזון האלוהי ועל עלילותיו ההירואיות לעתיד,ושב להתרכז במטרה.הוא צריך לעבוד על הכמו-אלפית הזו.לא,כמו-אלפית זה מאולץ...אלפית פרא?משהוא אומר לו שזה לא תקין.לא משנה.בכל אופן,איך הוא יגבור על היצורה הזו?הוא חושב באופן מעמיק ביותר,ולבסוף מבזיקה בו עוד הבנה קדמונית:כמו שבעתיד הוא יהפוך קערות גדולות יותר,גם מה שהוא עושה עכשיו צריך להיות התקדמות של מה שעשה בעבר.הוא מחטט,לראושנה בחייו,בחלק האחרויי הזה של המוח,בו מאוכסנים כל הדברים שידע.מסתבר שזה מקום מאוד גדול,וזורמות שם כל מיני פיסות מידע מאוד עתיקות וגרנדיוזיות,אבל הוא נימנע מלהתעסק בה כרגע,ומוצא את המידע הפשוט שחיפש,מה שקרה לו מאז בקיעתו.הוא מבין במהרה שהוא כניראה מאוד טוב בזה,היות וכל שנייה מאז מתועדת היטב.למעשה,כל ההתפתחויות האלו גורמות לו להתחיל לחשוב על הכדאיות והרווח שעשה בדיעבד מכל דבר ו....לא,לא עכשיו.ובכן,הוא מחפש מעט ומוצא את התרגיל הקודם שלו-הדרך בה עבד על הדבורה.זה עבד היטב.עכשיו,מה משותף לשני המיקרים?המטרה היא יצור שהינו חלק מהמערכת,כלומר,לא מתוחכם מידי.המטרה שונה,אבל ביסודו של דבר הוא רוצה משהוא מהמטרה.ולדבורה היה אויב,ואילו לפיה לא...רגע,זה מעבר לאויב,זה משהוא להגן עליו,שאתה מאבד את שיקול דעתך בגלל הצורך להגן עליו וכך עלול להתפס!ובכן,היצור הזה הוא חלק במודע מהמערכת,ולכן וואדאי ירצה להגן עליה,חושב הדרקון בשביעות רצון מיכולת הניתוח שלו.אם כך,הוא רק צריך לפגוע במערכת,וליצור נעלה כמוהו,אין זו בעיה.ואז?הוא צריך מלכודת.הוא יתפוס את היצורה וידרוש מימנה את מרכיבי הכישוף,כדי שיוכל להסירו.

הוא מיד מתחיל לעבוד.הוא מאתר שרכים וענפים,ובלית ברירה,קושר אותם בעצמו לכדי מלכודת.אזי,הוא עוזר מכוחו,ויוצר אשליה של חיה הנימלטת מהאזור כשהיא אחוזת אש ולהבות,מתחננת לעזרת הנימפה שתבוא.הוא אפילו מזמן מעט עשן,למען האפקט.זה יהיה סיפור נהדר...

 

[Humanoid]

IN
הם יוכלו לחכות. הדרקון מביט אל-על, אך כובש את הדחף המשתלט עליו וצולל אל תחתית האגם, ממתין לכל שינוי במצב הפעימות . איבר קטן במעמקי גרונו, שעד כמה שידוע לו אוגר את החומצה שנשף בחזיונותיו, מתכווץ לפתע ורסס של חומצה ניתז אל המים. לא בחרתי לירוק. אם כך, מדוע החומצה נפלטה? כנראה מתוך דחף. אנסה שוב. הדרקון מכווץ את הכיס הקטן, ורסס חומצה נוסף ניתז אל המים. השתלטתי על הנשיפה. מעניין אם ניתן לשנות אותה בהתאם לצורכיך, כמו נשיפה חלשה כדי לענות אך לא לגרום נזק של ממש, נשיפה צרה כדי לפגוע ביריב העומד לפני בני-ברית או נשיפה רחבה ככל האפשר כדי להשמיד צבאות שלמים בכיווץ אחד. אחקור זאת כשאשיג ידע מספיק.

 

[Restless]

זה הזמן שלו לברוח, הבין הדרקון, הרי הוא לא יודע כמה זמן הוא יוכל להחזיק את מאחז העיניים הזה, אבל אם כבר להיעלם, אז לפחות אם סגנון. אם האנשים פה חשבו עד עכשיו שהחתול המזמר הוא מדהים, מעניין מה הם יחשבו אחרי שהוא יקום על רגליו האחוריות, יקוד קידה, ויעלם, לחפש הרפתקאות במקום אחר?

 

[The Time]

סול ויתר רשמית על ההרשמה ךמשחק, ואני ביטלתי רשמית את המקום השישי בשביל שאני אוכל בכלל לנשום.
כמו כן, אם מישהו שלח לי הודעה פרטית שלא עניתי עליה, יש סיכוי לא רע שזה בגלל שתיבכת הדואר שלי התמלאה. לגמרי.
in
פלד -

ספוילר

לאחר שאתה מסיים לקשור את השרכים, אתה מביט במעשה ידיך, ופניך מקדירות - זה אולי היה תופס חיית יער קטנה, אבל אתה בספק קל אם ייקח אפילו ליצור אנוש רגיל יותר מדקה לצאת מזה, כל שכן יצור יער קסום.
מלבד זאת, בעודך חושב על איך תיצור את האשלייה, אתה קולט בעיה נוספת - אתה לא בטוח אם אתה מיומן מספיק בשביל ליצור אשלייה יעילה. נראה לך שאם תצליח ליצור קשר בכוח עם יצור, כמו עם הסנאי, תוכל לבלבל את מחשבתו בעזרת אשליות, אבל אתה בספק אם תוכל לעשות זאת בביטחון כשהמטרה היא יצור קסום אחר. ובנוגע לאשליות שקיימות בעולם עצמו ולא בראשן של המטרות... אתה חושב שתצטרך להשקיע בזה הרבה כוח, ולהחזיק דימוי מאוד מאוד מדוייק ומפורט של האשלייה בראש, אחרת התוצאה תהיה מאוד לא משכנעת.
אם כל זה לא מספיק, הידיעה שזהו היום הראשון בחייך נוחתת עליך בעוצמה - אתה צעיר עדיין, עוד חלש בגופך גם אם לא ברוחך, ומרגיש מאוד, מאוד, עייף.
אולי תוכל ללכוד את הנמפה הנפלאה ביום אחר...

הומיניד, ברוכה השבה! -

ספוילר

אתה צולל לעומק האגם, חומק בין האצות בצמחייה העבותה שסמוך לקרקעית. פעם אחת בדרך אתה חושב שראית משהו מהיר מאוד זז לכיוונך, אבל הנשיפה האינסטנקיבית שלך שלכה את הטורף הקטן למקום אליו הולכים דגים מתים.
כשאתה מגיע לקרקעית, לוקח לך רגע להבין מה אתה רואה:
זהו יצור, יצור אנ וש. שתי רגליים, שתי ידיים, ראש. לפי זכרונותיך המטושטשים, הם מבין היצורים המסוכנים ביותר שקיימים. כבודדים, הם לא יהוו אתגר לכוחך (לפחות כשתגדל) אבל כשהם רבים... יערות עתיקים יהפכו לשממה, מדבריות לשדות חרושים, ביצות לערים. יצורי אנוש משנים את העולם בעצם נוכחותם, מביאים חיים או מוות בקנה מידה ששום יצור טבעי אחר לא מסוגל לה.
פרט לדרקונים, כמובן.
לכשתגדל, תוכל לעשות בעצמך את מה שדרושה אומהב שלמה של יצורי אנוש בשביל לעשות.
היצור, על כל פנים, לא מבחין בך. הוא רוכן מעל הנקודה הנמוכה ביותר באגם, ואוחז בידו נשק משונה שאתה חושב שאתה מבחין בניצוץ משונה בתוכו. קסם? על כל פנים, הוא משתמש בנשק בשביל להכות באופן אחיד בדבר מה שנח ממש מעל הקרקעית. *בום*, *בום*, *בום*, כמו לב פועם. אתה חושב שאתה מבחין בזוהר אדמדם חלש מבמקום בו נח הדבר שהוא מכה בו.
הוא נמצא במרחק של כמאה מטרים ממך, כשביניכם מעין 'מישור' נקי מאצות. כנראה בגלל האבן הבזלתית השחורה שמקיפה את האיזור בו הוא עומד.

רסט -

ספוילר

אתה יוצא מהפונדק, חומק בקלות משני שיכורים חביבים שניסו לתפוס את החתול המזמר. כשאתה בחוץ, אתה נושם את אוויר הלילה העשיר של העיר, וחש עייפות קופצת עליך. היה לילה נהדר, אבל גופך רוצה מנוחה.
תחפש לך יצורי אנוש שייתנו לך לישון בביתם, תסתפק בסמטא חשוכה, או שאתה מעדיף בכלל לחזור לקן בו נולדת

דריד -

ספוילר

הכבשה (היא מציגה את עצמה בשם 'צעד') לא בדיוק פוצחת בתרועות למשמע הנאום שלך, אבל נראה לך שהיא רגועה יותר עכשיו.
אחרי מאמץ מחשבתי קל (בהיה במי שאסף את גופות ה כבשים עד שהוא זז ונתן לך להסתכל באחת, הוא היה די מופתע כשלא אכלת את השאריות...) אתה משיג גישה אל קורבן תקיפה. הכבש משוסע לגזרים בידי יצור עם לוע בסדר גודל לא סביר. מה שזה לא היה, הוא קרע את העור, אכל את האיברים הפנימיים בצורה נקייה בלי להשאיר שאריות, חיסל כמות מכובדת של בשר פיצח כמה עצמות וכרסם את הלשד.
יש כמה סימני ניקור ותלישה אכזריים פחות בשאריות, כנראה אוכלי נבלות.
חיפוש ארוך קצת יותר גם מניב טביעת רגל באיזור פחות מדושא יותר חולי, צורת הטביעה מציגה שתי אצבעות קדמיות יותר ושתיים אחוריות, עם שני קווים ארוכים מאוד בקצה שעשויים לסמן טפרים מאיימים למדי. (קישור, תחשוב שהסימנים הקטנים בקצה הם באורך של אצבע של אדם, ושכל העניין הוא בגודל שמאיר באופן מדאיג את הפרופורציות של הטורף שהשאיר אותה).
רוניה, לכשאתה מוצא אותה, נמצאת בשיעור דרקונית בסיסית (מאוד) עם רובי. היא מכרכמת את פניה, ומנידה בראשה "זאבים, היו לנו. זה? לא נשמע לי מהאיזור. החיה כנראה נדדה ממקום אחר. אני מקווה שלא יבואו עוד אחריה אחרת אנחנו באמת בצרות. מקור ההכנסה העיקרי של השבט שלנו הוא הכבשים, אם טורפי על כאלה ימשיכו לצוץ פשוט נגווע ברעב."
השמש כבר מתחילה להעריב. יש לך שעה וקצת עד השקיעה, לערך. אתה עושה עוד משהו חשוב?

ת'ור -

ספוילר

הגודל שלך כרגע לא ממש עובר את שלהם, אבל הודות להתמקמות זריזה על קצה צביר קריסטלים, מוטת הכנפיים המכובדת והצווחה האיומה בצורה לא פרופורציונאלית בכלל לגודל שלך, התוצאה מאיימת למדי.
או לפחות ככה זה נראה בהתחשב בכך שהם פונים לאחור כאיש אחד, עוזבים את השק ובתוכו המנחה למפלצת של מערת הקריסטל, ונמלטים על נפשם. באינסטיקט, אתה יודע שאם תניח להם לברוח יהיו צפויות לך צרות רבות, אז אתה מגייס את כוחותיך האחרונים, ומזנק אחריהם בצווחה קפואה, כנפיך מאפשרות לך לדאות אחריהם ממש עד לבריכה.
בה תופסת אותם המפלצת האמיתית.
מפוחדים עד מוות ממך, שני היצורים המסכנים ברחו ישירות לתוך מקווה המים, ושלוש זרועות מצליפות תפסו אותם מייד, ומשכו אותם למטה, קורעות אותם לגזרים בתהליך. הבריכה הכסופה נעשית אדומה כדם, והחרקים מכל רחבי המערה ממלאים אותה ומוצצים מהדם עד שגם הם נעשים אדומים כמוהו. זוהר הגבישים המשתקף בבריכה מאיר באור אדמדם את הגוש הרוחש של יצורים אוגניים ארגמניים, רוחשים ומזמזמים ואוכלים וגדלים...
רק נדמה לך, או שהגבישים עצמם נצבעים אדום?
אתה נופל לחשכה...

(אתה מוזמן לתאר סצנת התעוררות. הגבישים באמת האדימו קצת, ואתה חושד שהם רבים יותר עכשיו. גם יש בפירוש יותר חרקים מקודם והבריכה עדיין טיפה אדמדמה. כמה מהחרקים הצליחו איכשהו לעקוץ אותך כנראה וזה מגרד בצורה מזעזעת, אתה מרגיש קצת יותר טוב אבל רעב מספיק בשביל לאכול פיל. אם קראת את ההודעה בעיון תשים לב למשהו אכיל במערה חוץ מהחרקים והמפלצת עם הזרועות הרצחניות.)

 

[Humanoid]

OUT
תודה. כרגע, עד כמה הכוחות הנקרומנסיים של הדרקון חזקים (לדוגמה, ברמה המאפשרת לו לגרום ליצורים להתעלף ממרחק)?

IN
יש לו נשק, כנראה קסום. אני צריך להיזהר. הדרקון מסתתר בתוך סבך אצות שממנו יוכל לפקוח עין על בן-האנוש, וקובר את גופו בקרקעית כך שרק ראשו נמצא מעליה.

 

[Dreadlord]

in
אני מתחיל יותר ויותר לחשוש מהחייה הזאת ,מה יכול להיות גדול כול כך שאני יכול להביס ? או אולי אפילו לא להביס אולי אני יכול לגרום לה לעזוב ......אני באמת כזה פחדן ? טוב זה הרי לגיטימי בקעתי לפני יומיים ...
ז'איתן מהנהן "אם כך אני אצע לצוד את החייה הזאת, הלילה אני אשמור על הכבשים " .
כך הוא מכין את שטח המערב היכן שהכבשים ישנות הוא משתמש בכמה כבשים ערות אשר התנדבו לעזור לו לצוד את החייה אשר מפוזרות באזורי השינה של הכבשים ,כך שהם יקראו לו במקרה שהוא לא יצליח לראות את החיה .
לאחר מכן ז'איתן אוכל את ארוחת האחרונה שלו במאהל השבט ואז הולך לנקודת התצפית שהכין מראש, זוהיא נקודה גבוהה אשר משקיפה על המקום שבו ישנות הכבשים כך שז'איתן יוכל בעזרת חושיו העליונים לאתר את החיה.
כול הלילה הוא הכין את גופו ע"י מנוחה מרובה כך שלא ישן הלילה ויהיה עסוק במרדף, ואולי אפילו יהיה ניתן לשכנע את החייה להפסיק הרי זה בבירור יהיה מראה יותר טוב לראות את ז'איתן חוזר אם החייה במקום לשחוט אותה, הוא לא רצה להרוג את החייה ואם זאת כול גופו התמתח מכין את עצמו למערב ולקרב כאילו שיצר קדמוני שבו שמח על ההזדמנות לבחון את כישורי בקרב כנגד יצור אדיר שכזה יצר אשר גורם לז'איתן להירתע אפילו מעצמו .
אני מחכה להרוג את החייה הזאת ? זה לא יכול להיות בסדר זו חייה אשר בעלת חיים משלה, אסור לי להרוג אותה אבל אותו יצר קדמוני ענה בראשו של ז'איתן אשר יותר ויותר זועם על החייה היא הרגה כבשים חסרות הגנה ! החייה הזאת חסרת כבוד, היא הורגת יצורים חפים מפשע צריך לגרום לה לשלם על חטאיה .
כך ז'איתן הגיע סוף כול סוף להחלטה הוא ינסה להגיע להסדר אם החייה ,אבל היא לא תרצה בהסדר כזה הוא יודע.... הוא יהרוג אותה בלי היסוס .

 

[פלדריק]

ספוילר

הדרקון מביט בתסכול מסוים במה שעשה כשההבנה שוטפת.למרות שאיזה אינסטינקט כוחני בו רוצה להמשיך ולא לברוח,ההיגיון גובר,והוא מבין שמוטב לו להמשיך לצבור כוחות ולצוד את הנימפה פעם אחרת.הוא ממשיך להרהר בהבנה האסטרטגית הזו של נסיגה,ולאט-לאט,מירכתי מוחו,מתגבשות מילים בדרקונים עתיקה בראשו,לכדי הבנה עמוקה-'נסיגה מתוכננת היטב אינה שונה מהתקפה מתוחכמת בדבר מלבד כיוונה' מהדהד בו המשפט היפיפה.האם הוא המציא אותו בזה הרגע?או שמא זה משפט קדום שנישתמר בזכרונו?כה יפה...אם אכן הוא זה שהמציאו,הרי שהוא חייב להשתמש במשפט הזה.כן,מוח על כמו שלו חייב להית בשימוש,חייב לתרום את שהוא מגיע אליו לעולם...אם כך,האם כדי שהוא יתחיל לעשות אם זה משהוא?כן...הוא לא יכול להרשות לזה להעלם.בהבנה עמוקה כלשהיא,הוא רוצה להשאיר חותם כלשהוא...בדחף פתאומי,הוא חורט אוסף של צורות מוזרות על האדמה,בהרגשת השתפכות נפשית,הוא מטביע את רגשותיו על האדמה.הוא מהרהר בזה מספר דקות,ואז פונה לעוף משם,אולם ברגע שהוא זז,זז זנבו ומוחק את המילים הללו.צריך משהוא יותר קשה,כך שהמילים ישארו לזמן רב...ואם ה ישארו לזמן לא מוגבל,אז צצריך גם הרבה מקום,כי משהוא אומר לו שדברים שמצטברים עלולים להגיע למימדים עצומים אם אורך חיים כמו שלו...כן,הוא צריך מקום אם הרבה מקום לכתוב,ושאיש לא יפריע לו בו...המילה מהדהדת בתוכו בסיס מקור לפעילויות עתידיות.כן...
הוא פורש את כנפיו,ומחפש לו מקום מוגן לנוח.הוא מוצא מקום חלול מתחת לשורשיו של עץ עב גזע,וניכנס לבחון אותו.ניראה נחמד,הוא חושב...הוא חורט במהירת משהוא על הגזע,ואז מכה בו בזנבו.הסימנים נישארו!בדחף פתאומי,הוא כותב עוד שורה,ואז קורא את שתי השורות בהתלהבות.אז מכה בו ההבנה.איך הוא ידע מתי הוא כתב מה?ממ...הדבר הצהוב הגדול שמעליו,זה שככל שמתקרב להתרסקות אם הקרקע,הכל מחשיך,ניראה שהמסלול שלו מחזורי,כי הרי,כל מחזורי[הוא כותב את זה בהיסח הדעת על העץ],ואם כשהוא רק המריא מהקרקע היה מעט אור והוא רק התעצם ככל שעלה מטה,הרי שזה כניראה יקה מחר,ואחרי מחר,ולאורך כל הנצח...כן.זו שיטת תיעוד הגיונית.אבל אולי יהיו פה סטיות מחזוריות?הוא יצטרך למדוד את זה לאורך הזמן.בכל אופן,הוא ניגש להשתמש ביחידת המידה החדשה,ואז קולט שהיא גדולה מידי בשביל שלושת המשפטים שלו,שהרי הם כולם נוצרו במחזור-הכדור-הצהוב הראשון שלו[זו מילה ארוכה.איך הוא יעשה לעצמו פחות עבודה?מממ...אולי הוא ימעך יחדיו את האותיות?מכ"ץ!כן,יש בזה דבר מה נחמד],
ולכן הן לא יכולות לתאר שלבים בתוכו,ובכך להרוב את הרישום ההגיוני.מה עוד מחזורי?הוא מביט סביבו,החושך כבר מתחיל לרדת.ניראה שככל שהכדור הצהוב מתרסק מטה,משתנה מצב האור...ובכן,יש עוד דבר בעל קצב קבוע,השריר העגול ורב העוצמה שבחזו[במרכז!זה מרמז על חשיבות...]למרות שמהירותו משתנה בהתאם לרמת הפעילות[ככל הניראה.משום מה,ניראה שלעיתים הקצב עולה ללא פרופורציה לרמת הפעילות יחד אם כל מיני משתנים אחרים כמו זעה ותחושת לחץ,הוא עוד יצטרך לברר את זה],יש לו מהירות ממוצעת כלשהיא.כל מספר מסוים של כאלו שווה לעשירית מהתזוזה של הכדור הצהוב מעליו...ובכן,אם כך,כל מכ"ץ מחולק לעשר חלקי-רקע-תכול[חר"ת],שמורכבים כל אחד[קנה מידה שווה!] ממאה אוספי-פעימות-כדור[אפ"כ] שמורכבים כל אחד ממספר גדול של פעימות-כדור-בודדות[פכ"ד].ובכן,זה קצת מסורבל,אבל זה מספיק טוב עד שהוא ימצא שיטת תיארוך אחרת.הוא מתארך במהירות את הרישומים על העץ.ואז,כשהוא פונה לנוח,הוא רושם בהיסח הדעת:'מכ"ץ 1,חר"ת 10,אפ"כ 47,פכ"ד 1,487-אני עומד לישון אחרי מעוראות היום' הוא מהנהן בסיפוק,פונה שוב לישון,ואז קולט שכשיקרה את זה אחר-כך,כלל לא ואדאי שיזכור מהם מאורעות היום.מוטב שיתעדם...
וכך יושב הדרקון הקטן בשעת לילה מאוחרת,וחורט בקצרה את קורות המכ"ץ הראשון בחייו...

 

[ת'ור]

OUT:
מה, היצור בשק?

IN:
בעוד שאיבוד ההכרה נמשך שניות ארוכות, הדרקון מתעורר תוך רגע. הוא היה חסר הכרה במשך 13,643 פעימות לב, כך הוא מגלה, שכן מוחו המאומן לא הפסיק לספור גם בעת שהוא היה חסר הכרה. הדרקון מרים את ראשו בזהירות, מקפיד לא לבצע מאמץ מיותר, ומביט סביבו.
הוא התעלף ממש על שפת הבריכה, ואחת מכנפיו אף כמעט נשקה לנוזל המוזר. העקיצות שעל עורו מפריעות לו מאוד, אבל הוא מתעלם מהן בינתיים. כל כך הרבה שאלות מתרוצצות במוחו אבל דחף ראשוני דוחה את כולן - לאכול. הוא חושב על החרקים, דוחה את הרעיון, ואז נזכר בשק שאותו הביאו היצורים - הובגובלינים? - ושבו היה יצור אחר. הוא מתרומם באיטיות על רגליו ותומך את גופו בעזרת כנפיו, מעניק כל עזרה לרגליו החלשות שהוא יכול, והולך אל השק, מאזן בדיוק בין זמן הליכה קצר מספיק ומאמץ לא גדול מדי.
כשהוא מגיע לשק השוכב דומם (אף שרואים שיש בתוכו משהו), הוא מניח-מפיל את גופו החלש. המחשבה לבדוק את היצור בעזרת חישת-תודעה עולה במוחו, אך הוא יודע שזה יהיה טיפשי ביותר. לכן הוא מקשיב, מרחרח, מסתכל היטב, בודק את מצבו של היצור. אז הוא מושיט את רגליו הקדמיות ובעזרת טפריו משחרר מעט את פתח השק, אך שומר אותו קטן מספיק כדי שהיצור לא יברח. לאט לאט הוא מגדיל את הפתח, אם היצור נאבק הוא שומר אותו בפנים בכוח, עד שהפתח גדול מספיק כדי שהוא יוכל להסתכל פנימה. אז מה יש שם בפנים?

 

[Restless]

ספוילר

לחזור לקן יהיה טיפשי, יותר מדי מעניין פה. לישון ברחוב זה מסוכן, אתה לא יודע מה יכול לקרות. בני אנוש לא ייתנו לו מקום לישון בו מרצונם ככל הנראה, אז זה מותיר ברירה אחת - הגגות. החתול מדלג בין הצללים, ומגיע בדרך לא דרך אל איזשהו גג במקומות השקטים יותר בעיר. היום הראשון עבר בהצלחה, והוא מקווה, לא, הוא יודע, שהבאים יהיו אפילו יותר.
OOG: בלי קשר למשחק, יכול להיות שיש אצלכם ביאסא תלמיד בכיתה י שקוראים לו גולן נחליאל? :O

 

[The Time]

רגע, נטשתי את המשחק שלי לשבוע כמעט?! אוי לי...
מאוד מתנצל, חוזר להגיב בקצב סביר מעכשיו.
in
הומי -

ספוילר

out חזק מספיק בשביל לנצח אויב גדול ממך בעזרת כוח אפל שאת מזרימה דרך הטפרים, השמדת חיות קטנות בלא מאמץ, או פיתוח דרכים להחייאת אל מתים (קטנים מאוד). כל אלה במידה ואת משקיעה מאמץ בחקר האפשרויות האלה ופיתוח היכולות, ואם את ממש סוחטת את עצמך כנראה תוכלי לעשות הרבה יותר, אבל זה עלול לגרור אחריו השלכות מסוכנות (ע"ע הנסיון של ת'ור לסרוק את המשחשבות של מספר דמויי אנוש ממרחק רב)
in
היצור ממשיך להכות מתכת במתכת במשך זמן רב. פעימות לב שנספרות במאות (וליבך לא ממהר לשום מקום) אולם בסבלנות של טורף, אתה ממתין. אחרי כמה מאות, הוא נעצר לרגע, מניח את הנשק, ורוכן בלעדיו מעל הקרקעית, ממלמל מילים משונות. לאחר זמן קצר בהרבה, הוא מפסיק למלמל, וחוזר להכות בקצב המונוטוני.
כאשר מספר פעימות המארב נושקות לאלף, הוא מניח את הנשק על מתקן שעל יריכיו, ומרים מהקרקעית פיסת מתכת מוארכת, מפותלת, ולוהטת מחום. אתה חושב שאפילו עם עורך היית נכווה ממגע הלהב, אבל יצור האנוש לא נראה כאילו הוא שם לב בכלל לחום. עיניך המבצבצות מהקרקעית, על כל פנים, מבחינות במשהו משונה בלהב - יש בו ניצוצות פנימיים נוגים. מראה יפייפה.
הוא מרים ומוריד את ראשו בהחלטיות (מחווה שאתה חושב שמסמלת אישור) וממלמל שוב, מילים שאתה מזהה שמשחררות קסם שעוטף את הלהב ומכבה את הניצוצות הנוגים. הוא ממשיך עוד כמאה פעימות לב, ומחזיר את הלהב לקרקעית, מכסה אותו בבוץ ועשב.
ושוחה אל השמיים. לאט למדי, יש לציין. אולי בגלל המתכת שעוטפת את גופו כעור שני (האם בעזרתה הוא עמד בחום?)

בן -

ספוילר

אתה צופה, דומם כפסל ארד רקוע, על העדרים הישנים למרגלות הישוב האנושי. אף עלה זע ברוח לא חומק ממבטך הנוקב, אף כבשה המץתהפכת בשנתה. רובי נמה לצידך, ספק ישנה ספק ערה (אוגרת כוחות או לא מורגלת בחיי לילה?)
הירח נע לאיטו בשמי העמק, מעניק לך את כל האור שתזדקק לו. פרק זמן ארוך חולף, כזה שנמדד באלפי פעימות לב. במהלכו, אתה מתעייף מעט - הרי אתה עוד צעיר, וזהו ליל האשמורת הראשון בחייך.
אולי בשל כך איחרת להבחין בו. צבעו, כך אתה מבחין, לא בדיוק שחור - הוא סגול, סגול כהה ועמוק. בולט להפליא לעינייך הרגישות על רקע העשב הבהיר יותר, אולם הוא עדיין חמק ממבטך בתחילה. חושיך קלטו אותו רק לאחר שהטורף הספיק כבר לרטש לחתיכות את אחת הכבשים שהצבת כשומרות. הוא עשה זאת במהירות המבזק, כך נראה, כיוון שהכבש לא הספיק אפילו לקרוא לעזרה, ובדממה - שכן הכבשים סביבו עוד ישנות שינה עמוקה.
צורתו של הטורף משונה מאוד ממבט עילי: גופו מוארך ודק עד מאוד מנקודת מבטך, אולם במקביל - הוא מתנשא לגובה של יצור אנוש גדול. מלבד זאת, בעודך מסתכל הצורה הכללית משתנה ומתחלפת, כמו מראה אצבעות נקפצות ונפתחות.
מה זה בשם השמיים?!

פלד -

ספוילר

אתה עוסק בתיעוד ורישום עד השעות הקטנות של הלילה, מגדיר מושגים ויחידות מידה תוך כדי הכתיבה. השפה הדרקונית מתגלה כחסכונית להפליא במקום, כך שאתה מצליח לכתוב בפירוט נרחב מאוד על אירועי היום על שורשי העץ, עד שהוא מתמלא כולו.
אז, כשאתה מביט בסיפוק במעשה ידיך, וקולט שתי עובדות חשובות: אלף, שיטת התעוד שלך לא כוללת את שעות החשכה ובית - תיעוד היום הראשון שלך מילא חלק מכובד מאוד מהעץ.. הוא יספיק (בהנחה וכל אחד מהימים הבאים יכלול אותה המידה של פעילות באופן כללי) לעוד יומיים או שלושה, בדוחק.
עייף עד מאוד, אתה מחליט לדחות את ההכרעות רבות החשיבות על שיטות התיעוד והתיארוך של העולם למועד מאוחר יותר, וצונח לישון כמו פגר.

אתה פוקח את עיניך, אתה חש באופן חד וברור שני דברים. הראשון, שהכצ"ג נמצא פחות או יותר במרכז השמיים כרגע (*חישוב מהיר של החר"ת הנוכחי*) מה שאומר שישנת די הרבה. אולם השני, שסביר להניח שהוא דחוף יותר, הוא שפספסת בדרך-לא-דרך חור באחד מהשורשים, בבסיסו. מתוך חור זה מלחשש לכיוונך כרגע נחש חום-ירקרק ארוך ממך פי שתיים ושרירי מספיק בשביל לחנוק דברים למוות. המסר שלו ברור למדי גם בלי החישה הטלפטית החלשה שלך - תסתלק מהבית סססלי!

ת'ור -

ספוילר

היצור הקטן בתוך השק מתגלה כשוכן מערות מעופף לשעבר, ויצור כדורי ושמן מרוב דם מכדי לעוף בהווה. כשאתה מציץ פנימה הוא אפילו לא טורח ממש לנסות לברוח, הוא פשוט מביט בך במבט עגום אדום ומימי.
להשערתך, מדובר ביצור שניזון מדם במקור - החדק, שדומה במקצת לזה של חרקי המערה הקריסטלית, נראה כמו איבר שיתאים באופן מושלם למציצת דם מיצורים חיים. גם סט המצבטים שאמור לשמש לו בתור רגליים נראה מותאם להפליא להיצמדות לארוחה שלא משתפת פעולה. צבעו כתום וגודלו, על כל פנים, לא בדיוק מעורר אימה. כרגע הוא נראה כמו כדור עגלגל וכתום שממנו מבצבצים חדק וכמה מצבטים. הוא סובל בבירור, מסריח מדם, ועיניו פחות או יותר מטפטפות החוצה את עודף הנוזל. אין לך מושג איך יצורי האנוש הצליחו להאביס אותו כך. כרגע, הוא ממש על סף התפוצצות.
על כל פנים, למרות שהוא מואבס ומתפקע כמעט, מבחינת קיבתך מזת הרעב הוא עדיין נראה כמו ארוחה ראויה לשמה.

רסט -

ספוילר

כן. הוא מוסר דרישת שלום, ומזהה אותך בתור זה שכותב יותר טוב מבין שני האנשים בשהוא מכיר שכותבים ב"פורום הטפשי הזה" (-_-).
In
צרחת יצור אנוש ממין נקבה על יצור אנוש ממין זכר מעירה אותך בבוקר עם הזריחה. היא רודפת אחריו עם מחבת בצרחות בעודו מנסה נואשות לסוכך על פניו או לברוח, מה שילך יותר טוב. אתה לא ממש מבין למה היא עושה את מה שהיא לא עושה, אבל המחזה בכללותו די משעשע. מראה העיר, על כל פנים, מרשים גם הוא - בתים מתפרשים כמעט ככל שהעין משגת, נקטעים רק על ידי הנהר שמפריד בין העיר הלבנה לאפורה. במזרח, אתה מבחין בשדות משונים למראה שמתפרשים לאחר שנגמרים הבתים - מישור אפור מנוקד בזיזי אבן בגדלים וצורות שונות.
אתה מביט בשמש ובעיר הנפרשת מולך, מה צופן המחר?
ויותר חשוב, מאיפה אתה משיג ארוחת בוקר...

 

[Dreadlord]

in
ז'איתן נעמד במהירות כאשר חושיו מתחילים לעבוד ,מזרימים אדרנלין לכול חלקי גופו מפיגים את שאריות העייפות כאשר הוא צועק בדרקונית "רוצח !" נראה שנשמה קול של ברק מאחוריו, מה שהיה יכול לסקרן אותו אך הוא היה כולו שקוע בטרף תאוות הדם השתלטה אליו לחלוטין .
לא משנה כמה מהיר וכמה חזק ,הוא ימות בינתיים כאשר רובי מתחילה להתעורר מהרעם שבקולו של ז'איתן הוא כבר מתעופף במהירות יורה את עצמו ממש אל עבר החייה תאוות הדם הולכת ואוחזת בו שליטה, כאשר הוא נוחט בכבדות על העמק ומתחיל לרדוף אחרי החייה בכול כחותיו ,אך בכול זאת צדו הרחום של ז'איתן שולח את תודעתו רחוק יותר ויותר מתחבר אל מוחה של החייה .
~עצור אני לא רוצה לפגוע בך, אני רוצה לדבר אבל אם לא תעצור אהיה חייב להרוג אותך אני דרקון ואני לא אהסס להשתמש בכוח על מנת להרוג אותך ,אתה יכול לחיות אם תעצור ותדבר איתי~ הוא מעביר לחייה בעודו מוחו משכלל את הכישוף כאת כשהוא הבין שניתן ליצור קשר קבוע משתמש ז'איתן במידע לטובתו הוא מטביע את חותמו על מוחה של החייה ,זהו סימן קסם אשר מאפשר לז'איתן לריח את כוח הקסם שלו על החייה עצמה מה שייתן לו אפשרות לאתר את החייה גם אם היא תמשיך לברוח, לפחות כך ז'איתן מקווה שיצליח לעשות .
out
אפשרי לסמן את החייה ? זה עובד כמו יצירת קשר מוגבל הוא מתחבר אל מוח החייה ומשאיר אליה חלק קטן מכוח הקסם שלו וכך כאשר הוא ינסה לחוש את כוח הקסם שלו הוא יוכל לחוש את החייה שאליה מוטבע החותם (הוא פשוט יזהה את הקסם שלו וככול שיתקרב כך הכוח יתחזק והקשר יווצר )

 

[ת'ור]

OUT:
ייתכן שהייתה אי הבנה. לא ניסיתי "לסרוק את המחשבות" שלהם, ניסיתי רק לחוש בעזרת התודעה את הסביבה - וגם זה לא באופן מקיף, אלא באמצעות רשת של נקודות חישה קלות יותר להחזקה. אין לי בעיה שזה אכן היה מתיש כל כך, או שנסחפתי לסריקה של המוח שלהם, אבל אני רוצה להבהיר את הנקודה.
ובנימה אחרת, שמח להמשיך. איך מוגדר קצב סביר?

IN:
רגש השתתפות בסבלו של היצור, מתוגבר בעיקר על ידי רעב, ממלא את הדרקון. יצור מסכן, הוא חושב. הוא סובל, והרבה. הדרך היחידה להקל על הסבל שלו היא להרוג אותו. ומיד אחר כך, מחשבה שקטה יותר, וכמובן שסתם לזרוק את הגופה שלו יהיה השפלה ובזבוז... ואחריה רגשות אשם על נסיון השכנוע העצמי.
הדרקון הצעיר מביט שוב ביצור הקטן והחלטה מתקבלת במוחו. הוא סובל, ואני רעב, ולכן הוא ימות עכשיו כדי להקל על הסבל של שנינו. יכול להיות שהוא יעדיף לחיות בסבל, אבל המצב שלו יחמיר והוא ימות בייסורים מהר מאוד. ואני מחליט שהוא ימות, שכן זה לטובתו הוא. והאם זה לא חלק מתפקידי בעולם, להחליט החלטות קשות עבור אלה שלא יכולים להחליט עבור עצמם?
והוא מרים את אחד מטפריו, מניח אותו בעדינות על גופו של היצור ומחליק אותו עד שהוא חש בדופק המהיר מתחת לעור. ובעדינות, בחמלה, הוא משקע את הטופר עמוק לתוך הבשר וצופה במבט יציב בעיניים הזעירות המאבדות את מיקודן ומתמלאות בערפל. ולאחר שתיקה של כמה שניות לזכרו של היצור, הוא אוכל את הארוחה האמיתית הראשונה שלו.
מחשבות מעמיקות יותר יבואו אחר כך. תוכניות לעתיד יבואו אחר כך. חרטות, אולי, על אותו יצור מופלא בדרכו שלו, שאבד מבלי שיוכל לספק את סקרנותו של הדרקון על טבעו ודרכיו. אבל קודם יבוא הגוף הארור וצרכיו הארורים על סיפוקם, באכילה אמיתית ובשינה אמיתית. ובנחישות לתת לגוף שלו מה שהוא צריך כדי שיפסיק להציק לו, הדרקון מוצא לו פינה חשוכה ומתכרבל בה, עוטף את עצמו בכנפיו ושוקע בשינה עמוקה וחסרת חלומות.

OUT:
האם (לגמרי במקרה, כמובן) היצור שהרגע נאכל היה בעל ארבע כנפי עור, עיניים צרות ונראה בדיוק ככה?
[נערך].

נ.ב. אני רואה שאימצת את רעיון פעימות הלב גם לאחרים. בינתיים אני ארגיש מוחמא ואוותר על תביעה משפטית על זכויות יוצרים.