in
נראה שכול גופו של הדרקון הצעיר נמתח כמו חתול על מנת לטרוף את הילד ואת עדר הכבשים שלו . הדם זרם בתוך גופו של הדרקון במהירות אדירה משדר למוחו רק פקודה אחת לאכול ! אך מוחו של הדרקון מנער את תאוות הדם החולשה היא רק צורך ארצי ובכול זאת צורך חשוב "בבקשה אוכל " אומר הדרקון בשפתו מקווה אולי שהילד יבין כמובן שהוא לא יבין ...אני צריך להראות לו איך .עיניו של הדרקון מתמלאות בדמעות כאשר הוא מגייס את הכוחות האחרונים שנשארו בו יודע שזה או עכשיו או לעולם לא הוא חייב לאכול אבל אם ישאיר את הרועה הזה כשהוא לא מבין אחרים יכולים לבוא בני האנוש יכולים להיות מסוכנים כמו שהם יהיו נחמדים .כך לוקח הדרקון את כוח הקסם אשר נוגע בנפשו של הרועה לא שולח מילים אלא תחושות המעבירות מסרים ברורים מאוד לנפש הילד רעב חייב לאכול ...לא בשר.עובר המסר הראשון כאשר החולשה מתגברת מפחד ...לא רוצה למות לא רוצה בני אנוש באים להרוג עובר המסר השני בקושי רב וזרם הקסם נפסק משאיר אחריו את הילד מעט בשוק כאשר הדרקון מכניס את ראשו למים לוגם כמה מים שאפשר
ראשו של הדרקון פועם קלות מההקרנה הגסה של מחשבותיו נראה שייקח זמן, זמן רב, עד שיוכל לעשות זאת בלי מאמץ רציני וכאב אבל נראה שזה עבד
כשהוא מרים את ראשו מהמים, מרגיש מעט טוב יותר למרות ראשו הפועם, יצור האנוש נראה מבוהל הרבה פחות הוא מתקרב אל הדרקון לאט, מאוד מקשקש משהו בשפתו המשונה
הוא לא מבין את המילים, אבל המשמעות שמאחוריהן ברורה כשמש - 'בוא, אני לא אפגע בך...'
אם כי רעד קל שבקלים במילה המשונה האחרונה גורם לדרקון לחשוב שיש עוד חלק 'והלוואי שאתה לא תפגע בי...'
הדרקון מתקרב באיטיות מעט פוחד מקרבה לבן האנוש ,ומתקרב אל מכנסיו לאחר שהוא התרגל לקרבה המוזרה ליצור חיי ללא רצון לאכול אותו מתחיל הדרקון להתחכך ברגלו של בן האנוש משמיע קול גרגור מעט חתולי ,על מנת להראות לבן האנוש שהוא לא מסוכן בעודו מסתכל אליו בעיניים גדולות וחסרות כול כוונה לפגוע. וכך הנער האנושי ממשיך למלמל בשפתו המוזרה מסרים מרגיעים מביט בדרקון במבט מוקסם כהוא מתחיל לגרגר, נראה שגם הכבשים נרגעות, וחלקן הגדול חוזרות לשתות הילד ממשיך למלמל בעודו מחטט ביד אחת בתרמיל שמונח על כתפו, שולף משם פיסת בשר יחנית לרגע, ואז מקמט את מצחו, ומחזיר אותה נראה שהוא קלט את המסר הוא מושיט לו בזהירות תפוח פרי עגול מעט, ואדמדם . הדרקון מתקרב מעט מקווה שהילד האנושי לא יקבל את רצונו האדיר לאכול כסוג של תוקפנות אבל הוא פשוט חוטף את התפוח מידו של הילד ומגלה את הטעם המופלא של הפרי ,הדרקון אוכל כמה שאפשר מהתפוח לא משאיר אפילו את הגרעינים נהנה מהמיץ של הפרי אשר יורד במורד גרונו מחייה אותו מעט ומרגיע את רעבו כן הוא ידע סוף כול סוף הוא אוהב תפוחים הוא אוהב אותם מאוד.
הדרקון מרים את ראשו בהתלהבות ומקפץ מסביב לילד האנושי במחווה תודה ופשוט ,מתנפל אליו ומלקק לו את הפנים מגרגר בקולו החמוד ביותר ,הילד מקבל יפה את ההתלהבות של הדרקון מהתפוח, אם כי הוא קצת נרתע מ.. טוב, השיניים שיכולות להוריד לו את כל הזרוע בביס אבל כשהדרקון קופץ עליו ומתחיל ללקק אותו, הוא פשוט צורח בבהלה מנסה נואשות להדוף אותך מעליו, בלי יותר מידי תועלת
אך למשמע צעקתו של הילד קופץ הדרקון מייד ממקומו ומסתכל כאשר ראשו מורכן אל עבר הילד ,מבטו אומר מייד שהוא לא התכוון מבט עצוב ,ניתן לקלוט במעומעם שהילד חושב שהוא צעד אחד מלהיות חטיף הכבשים מתפזרות בבהלה, ונראה שהדאגה שלו ליצורים המטופשים מצליחה כמעט התגבר על הפחד מפני הדרקון הוא קם מהר, ומתחיל להתקדם לכיוון אחת שרצה ממש רחוק עין אחת מסתכלת על הדרקון.
הדרקון במהירות מחדש את חיבור הקסם, מוכן לסבול את הכאב על מנת לנסות ולהסביר את עצמו ~לא רוצה לטרוף ,רוצה להודות ,אתה חבר ?~ הוא שואל במגושמות מתנשף מהמאמץ ומכאב הראש שגורם לו קשר הקסם הוא עוצר, מביט בו כאשר הדרקון כמעט מתמוטט על הקרקע לנגד עיניו של הילד הוא מדבר שוב, נראה לך שזו שאלה הדרקון אשר מנסה לשמור בשארית כוחו על הקשר אומר במילים האחרונות שנשארו לו ~לא מבין,לא מדבר שפה ,תסביר לי בצורה אחרת ~ ואז הקשר ניתק ,משאיר את הדרקון חלש לחלוטין מניסיון הקסם ובקושי עומד על הרגליים . הוא מבחין בחולשה של הדרקון שולף תפוח נוסף ואת פיסת הבשר, מניח אותם על לרגליך מעיף מבט חושש מאחוריו אל הכבש הנמלט ~הוא רוצה לדעת אם אני אוכל בשר ~ חושב הדרקון כאשר בחולשה מתקרב אל האוכל . למרות רצון הקיבה שלו בבשר הוא ידע מה יגרום לו לקבל את אמון הילד ,הוא התחיל לאכול את התפוח נהנה מטעמו העשיר מתעלם לחלוטין מפיסת הבשר
הבנה נגלת על פני הילד בזמן שהדרקון זולל ברעב שיכול להשביע פחות או יותר רק עץ תפוחים שלם, עם השורשים, תפוח יחיד ואת העשב שסביבו תוך התעלמות מבשר הכבש שלידו הוא מושיט יד בהיסוס, שוכח מהכבשה הנמלטת, ומרים את פיסת הבשר
מחזיר אותה לאט לתיק, ובוחן את תגובתו של הדרקון הצעיר עיניו של הדרקון מתרכזות רק בילד, לא אפילו מסתכלות על פיסת הבשר ~הוא מבין אולי הוא מבין שאני לא רוצה לאכול אותו ! ~ הוא מהנהן לעצמו, ממלמל משהו לא ברור הוא שולף לאט מהתיק משהו ארוך וגמיש מסיבים צמחיים השם של זה נמצא ממש על קצה הלשון הוא מתקרב לאט עם הדבר הזה ביד, וכורך אותו בזהירות סביב צווארו של הדרקון או כן, זהו חבל
הדרקון מאט נרתע אך לא מתנגד לקשירה ~אולי הוא יכול לעזור לי בבקשה שהוא לא יהיה רע בבקשה שיהיה נחמד ~ הוא קושר קשר חלש שניתן להתיר גם במצבו העדין של הדרקון בקלות, ומתחיל למשוך לאט ובזהירות מתחיל לקרוא בשקט לכבשים שלא הלכו רחוק מידי הדרקון הולך יחד אם הילד אפילו טיפה מעופף לידו אבל לא מראה שום רצון לברוח הוא החליט שהוא ילך אז הוא הולך. זה לוקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר הילד מצליח לאסוף חזרה את רוב רובן של הכבשים, ולמנוע מהן לברוח בפעיות בהלה בכול נפנוף כנפיים הוא מתחיל להוליך אותם לאט לכיוון המבנים המשונים שראה מהאוויר ובינתיים, השמש כבר שקעה ממש. ניתן מבחין שהוא קצת מתקשה לראות
כנראה שהחושים של יצורי האנוש די חלשים כאשר רואה זאת הדרקון אשר רואה מצוין הוא משתמש בחושיו על מנת לקרוא בקולו הצייצני לכיוון שאליו הם צריכים ללכת ,רואה כול סנטימטר בדרך בצורה מושלמת כמובן שהוא מכוון אותם אל המבנים אך ככול שהם מתקרבים החשש שלו הולך וגדל וכך גם הרצון שלו ללכת לשם ~מה אם הם לא יאהבו אותי ?~ אך הוא מסתכל על הילד ~אני אקיים את מה שהבטחית לעצמי אני אלך איתו ~ הילד נראה כחושש לעקוב אחריו בתחילה, אבל כשהוא רואה שהם מתקרבים למבנים, הוא עושה זאת, כעבור הליכה ארוכה למדי שניתן היה לעוף בדקות, הם מגיעים.
המבנים המדוברים הם יריעות עור ארוכות שקשורות באופן מעניין עם מקלות וחבלים ליצירת חלל פנימי שאמור להיות רחב למדי, יש בטווח ראייתו של הדרקון שבעה עשר אוהלים שכאלה כשליד כל אוהל קשורים כמה כבשים מגודלות הוא קושר את הדרקון בזהירות לעמוד שלא מחובר לשום אוהל ספציפי, אליו קשורות כמה כבשים ישנות ומדבר בטון תקף יחסית לעומת איך שדיבר עד עכשיו, מצביע על הקרקע באופן מודגש כשהוא מסיים ניתן לראות את הדאגה בפניו . הדרקון מהנהן בשקט מבין את מה שמבקשים ממנו ונשכב על הקרקע לא זז ומקשיב לקול הכבשים הישנות ,הילד מפזר את הכבשים בשדה הקרוב, לישון, ואז חוזר נראה קצת מופתע שהדרקון לא נעלם אז, הוא מצביע על עצמו "רוּבּי" הוא אומר בקול מודגש מצביע על הדרקון מחכה לרגע הדרקון מסתכל מסביבו ורואה את הלילה שמסביבו ואת האוהלים הישנים ואז הוא יודע הוא יודע איך הוא יקרא לפחות לעכשיו "ז'איתן " הוא אומר מילה שכנראה אין לה משמעות בשפת בני האנוש אבל בדרקונית משמעותה היא 'מרסן הסערה' הוא לא ידע למה אבל ידע שזה מה שהוא ז'איתן הוא מהנהן לעצמו, חוזר על שמו של ז'איתן לאט "ז'-אי-תן" הוא מהנהן, אומר מילה ז'איתן יכול להבין שפירושה ''שלום'' ,הוא מצביע שוב על הקרקע בתקיפות, אומר מילה ז'איתן מהנהן ומתיישב על הקרקע מביט ברובי בעיניו במבט של חיבה ואומר את השם של הילד "רובי " חוזר על השם כמה פעמים במבטא הדרקוני הנוראי שלו אשר בקושי מאפשר הבנה לאחר מכן הוא חוזר על המילה שרובי אמר בתקיפות ואומר "ז'איתן נשאר " לפחות זה מה שהוא חושב שהוא אומר . הילד מחייך, מהנהן אומר את השם שלו ועוד מילה אחרת ומתחיל ללכת אל תוך אסופת המבנים, ואז עובר לריצה כשהוא יוצא מטווח ראייה של ז'איתן .
ז'איתן נשאר ליד העמודים חושב אולי ללכת אחרי רובי אבל הוא מוותר חושב על ההגיון במה שאמרו לו "ז'איתן נשאר " הוא אומר לעצמו, ונשכב על האדמה ומתחיל לעצום את עיניו ,ריח ניחוח מעיר את ז'איתן משנתו החלקית רובי עומד לידו עם יצור אנוש גדול יותר, ועם עוד אחד עם בליטות משונות מתחת לאריג בגובה החזה, מה שאומר, כנראה, שמדובר בנקבה אבל יותר חשוב..., על הקרקע, מונח סל מלא בתפוחים! ז'איתן מסתכל בחיוך על רובי אומר את שמו שוב פעם ומקפץ כאשר הוא רואה את סל התפוחים כמובן שהוא זוכר את החוויה הראשונה שלו אם רובי ושומר על איפוק אוכל כול תפוח באטיות נהנה ממנו עד שלא נשאר דבר ,ולאחר מכן מסתכל על האנשים מסביבו בחיוך אומר שוב פעם אל רובי הפעם בשאלה "ז'איתן נשאר ?" נראה שכול הבאתו אומרת שהוא רוצה להישאר ולא דווקא שואל אותם אם מותר לו ללכת , יצור האנוש הגדול מחוויר, שואל כמה שאלות מגומגמות את רובי יצירת האנוש לעומתו, נראת רגועה יותר היא מתכופפת לגובה עיניו מקמטת את מצחה אז, בזמן שרובי והגרסה המגודלת שלו מתווכחים, היא אומרת לאט ובמבטא מזעזע שלוש מילים - "אתה דרקון, נכון?" נראה שז'איתן מופתע מידע האנושית, כשהוא מהנהן במהירות "ז'איתן דרקון ! " אומר ז'איתן מאושר שיש מישהי שמבינה אותו "ז'איתן לא רוצה לפגוע ,אני דרקון טוב אני לא אוכל יצורים חיים אני אוהב חיים ,אבל אני מפחד מבני אנוש בני אנוש יפגעו בי ? ז'איתן מוכן לעזור לבני אנוש ! רק בבקשה אל תפגעו בי " היא מצמצמת את עיניה, נראה שקשה לה לעקוב אחרי זרם המילים המהיר מהנהנת לאט "אתה, דרקון, צמח?" נראה שהיא התכוונה לומר 'צמחי' נראה שהיא לא חזקה בהטיות
רובי והשלישי בוהים בה בינתיים, אחד מהם שואל משהו והיא משתיקה אותו בתנועת יד
"כן " אומר ז'איתן "לא משביע במיוחד אבל מעדיף להיות רעב מאשר לאכול חיים "
היא מהנהנת, מסתובבת אל השניים ואומרת להן שתי מילים ואז עוד אחת, בטון תקיף
הם זזים מהר ,חוזרת אל ז'איתן במבטה "מותר לשאול איך את יודעת לדבר בשפה שלי ?" שואל ז'איתן בביישנות היא מקמטת את מצחה "אני.. ללמוד, לא, למ-ד-תי, כן, למדתי מלטא מהמדבר ,הם מדברים שפת דרקונים, מהרבה זמן אחורה ,אתה, מאיפה?" .
"אני מההר בקעתי היום והייתי רעב, לא יכולתי לאכול את הכבשים שלכם כי הם היו חיות" אומר ז'איתן "בתוך עץ הזית היה שם כוך בקעתי אבל הוא קרס עליי " הוא ממשיך "האם ז'איתן בסדר ? האם האנושית הנחמדה תיתן לז'איתן להישאר ? היה קשה לי לתקשר אם רובי ,אני לא רוצה לעזוב אני מוכן לעשות מה שצריך בשביל שהאנושית הנחמדה תיתן לי להישאר " היא מביטה בו בהבעה שקשה לך קצת לפענח ז'איתן חושב שקוראים לזה 'הלם' "אתה בקעת... היום?" ,"כן" הוא אומר ומהנהן "אבל חייתי בתוך הביצה הרבה זמן, אני לא זוכר הרבה אבל הייתי שם המון שנים " ,"המון... כמה זה המון, יודע?" ,ז'איתן מושך בכתפיו הקטנות יחסית לאנושית "שנים,עשורים,מאות,לא היה לי דרך לדעת אנושית נחמדה ,אבל אני יכול להניח שמאז שהיו במקום הזה דרקונים " בזמן שז'איתן עונה, רובי והגדול חוזרים ואיתם המון מזון - עשב יבש בכמות די גדולה וזרעים של משהו עם ריח טוב בשק, סלסלה קטנה שנראית טעימה ובתוכה ביצים כמו זו שאתה בקעת ממנה, אבל קטנות מאוד, ומשהו שמריח מדהים עטוף בעשב הם מניחים הכול מולו בזהירות "מרסן הסערה, האם תרצה להישאר איתנו?" היא מחווה על המזון, "נשמח להאכיל אותך אם תרצה. גם בלבן צמרירי גדול אם תרצה" הגדול שואל אותה משהו במהירות ובשקט, והיא מסננת לו תשובה עצבנית "אני יכול ?" הוא שואל כשחיוכו הולך וגודל "אני מאושר ! " קורא ז'איתן "ז'איתן יישאר אם האנושית הנחמדה כול זמן שהאנושית תיתן לו, אני יכול לאכול את זה ? האם זה בסדר מצד האנושית ? " היא מהנהנת "אנושית קוראים לה רוניה ,אנושית מנהיגה מקום זה,אני מרשה אתה להישאר כל עוד אתה אוכל רק מה אנחנו נותנים, או מוצא מה אתה אוכל לבד ,ז'איתן להסכים?".
"ז'איתן מסכים ואם רוניה מנהיגה מקום זה אז רוניה מנהיגה את ז'איתן " היא מהנהנת בכובד ראש "רוניה תישתדל להנהיג ז'איתן טוב ,מה מטרה ז'איתן?" .
"לעזור כמה שאפשר ז'איתן רוצה לעזור לרוניה בכמה שאפשר לעזור למקום שרוניה מנהיגה ולאנושיים שרוניה מנהיגה, ז'איתן יגן על האנושים בכול מחיר כאילו היה אנושי "
שאר הערב עובר במהירות ובקלות, ז'איתן סועד סעודת מלכים, ונרדם באוהל קטן וחמים שרוניה דאגה שיתפנה בשבילו. הרבה רעש ואנושיים כועסים מתחילים להסתובב מסביב כשהוא נרדם, אבל רוניה הבטיחה שהכל יהיה בסדר, אז הוא הולך לישון בלא חשש.
