"שבט? נשמע יותר כמו קופת שרצים" מעיר ארסטביץ', משתתק כשנודרה נותן בו מבט מצמית.
"שבט זה שבט, גם אם רחוק" אומר הנול, שולח חיוך מעודד לקארים.
שתי הספינות מתקרבות לאי, חולפות בדרכן על מספר סירות דיג וכמה ספינות סחר. אמנם השעה מאוחרת, אבל כמות הסירות מעטה באופן לא רגיל.
"דג החרב" נכנסת לנמל, עליו שומרים מספר מגדלי שמירה גבוהים מעץ. מספר רציפים מעיד על מרכזיותו של הנמל, מה שרק מחזק את השאלה - למה תנועת הספינות דלה כל כך?
מספר חברי מחתרת קופצים לרציף בכדי לסייע לבני האיים לקשור את הספינה למעגן, גוררים מבטים תמהים. ספינתו של ת'ארוויק נקשרת גם היא למעגן, אנשיה מבצעים את המלאכה בזריזות השמורה ליורדי-ים מקצועיים. הדוברייני הגדול יורד בקפיצה לרציף, מתקרב אל "דג החרב".
"קדימה, אל ההיכל הגדול. היארל והכהן הגדול יחליטו מה לעשות איתכם משם" הוא אומר, מורה לאנשיו להצטרף אל החבורה.
אנשי שבט האורקה בהחלט לא רגילים לראות חורה גדולה של אנשים עייפים למראה, שמסביבם לפחות עשרים לוחמים שמלווים אותם בדריכות. כמה וכמה אנשים עוצרים להביט בהם, וילדים מצביעים עליהם וצועקים דברים בשפתם. קולו ונודרה בבירור לא שמחים מהסידור, והם לא מפסיקים למשש את ניצבי חרבותיהם בעצבנות. לעומתם, ארסטביץ' מביט לכל עבר בהתרגשות לא מוסתרת, גומע את המראות.
"כל הילדים כאן קירחים? לא, נראה שזה רק הבנים. מוזר, אבל אני מניח שאני נראה להם מוזר באותה מידה" הוא אומר בעודו סוקר את סביבתם. הוא ממשיך לפטפט בעודם מתקדמים אל מבנה גדול, שמקושט בסמל אורקה מנצנץ ומוקף בלפידים גדולים. ההיכל הגדול.
ת'ארוויק ניגש אל השומרים בכניסה, מחליף איתם מספר מילים. השניים מהנהנים ופותחים את דלתות העץ הגדולות, חושפים את האולם הגדול שבפנים.
פנים ההיכל מעוצב כאולם גדול ששני גרמי מדרגות מובילים לקומות נוספות למעלה. ארבעה שולחנות ארוכים מוצבים בצידי החלל, אך לא נראה שהם בשימוש, ייתכן שמזה זמן רב. כמה אנשים ונשים יושבים ליד מספר אחים מבוערים, מתקנים מגנים ושריונות או עוסקים בהשחזת נשקים וייצור חצים. כל הראשים מסתובבים אל החבורה הנכנסת, מבטיהם מבולבלים בבירור למראה כמות האנשים הגדולה.
"קראו ליארל ולכהן הגדול" מצווה ת'ארוויק על הנוכחים, ושני גברים מזוקנים מהנהנים ורצים במעלה המדרגות.
לא עובר זמן רב לפני שגבר כחוש למראה יורד במדרגות, מביט בחבורה בהבעה עייפה למדי. פניו מתבהרים כשהוא מזהה את קארים, והוא מחיש את צעדיו למטה.
"השבח לצעיר שהשיב אותך לכאן בריא ושלם, באלדור" אומר האיש בהתרגשות. הוא עונד על צווארו ענק טופז עטור רונות על גבי חליפת שריון שרשראות, שנראה כי היה מיועד לאדם בעל מבנה גוף גדול יותר.
"מי חבריך? אם כי כל חבר של באלדור הוא ידיד אמת שלי ושל שבטנו" אומר האיש, מחייך לשאר החבורה.
"שלך אולי. של שבטנו? את זה ניתן לאלים ולגורל להחליט" אומר קול בחדות מוסווית בקושי.
הם נושאים את עיניהם מעלה, אל אדם נוסף שעומד בראש גרם המדרגות. הוא, לעומת האדם הראשון, לוחם שרירי למדי הלבוש בבגדים אדומים מקושטים בפרווה, עונד מגני ידיים מוזהבים על אמותיו. עיניו מביעות שעמום מעורב בבוז, וניתן להבחין בחיוך קל שמתעקל על שפתיו.
"באלדור. או שמא עליי להגיד קרילבינד? מה אתה מעדיף?" מפטיר האיש בעודו יורד במדרגות. "טורסטן" אומר האיש שלצידם, בקולו נימת אזהרה חריפה.
"בסדר, ת'ורקילד, אשמור על הכינוי שדודי המכובד העניק למושיענו" אומר טורסטן בכבוד, אם כי לא קשה לראות כי מדובר במתק שפתיים בלבד.
"מה הבאת הפעם, באלדור? עוד צרות למחוזותינו?" שואל טורסטן, סוקר את החבורה במבט לא מתרשם.
"שבט זה שבט, גם אם רחוק" אומר הנול, שולח חיוך מעודד לקארים.
שתי הספינות מתקרבות לאי, חולפות בדרכן על מספר סירות דיג וכמה ספינות סחר. אמנם השעה מאוחרת, אבל כמות הסירות מעטה באופן לא רגיל.
"דג החרב" נכנסת לנמל, עליו שומרים מספר מגדלי שמירה גבוהים מעץ. מספר רציפים מעיד על מרכזיותו של הנמל, מה שרק מחזק את השאלה - למה תנועת הספינות דלה כל כך?
מספר חברי מחתרת קופצים לרציף בכדי לסייע לבני האיים לקשור את הספינה למעגן, גוררים מבטים תמהים. ספינתו של ת'ארוויק נקשרת גם היא למעגן, אנשיה מבצעים את המלאכה בזריזות השמורה ליורדי-ים מקצועיים. הדוברייני הגדול יורד בקפיצה לרציף, מתקרב אל "דג החרב".
"קדימה, אל ההיכל הגדול. היארל והכהן הגדול יחליטו מה לעשות איתכם משם" הוא אומר, מורה לאנשיו להצטרף אל החבורה.
אנשי שבט האורקה בהחלט לא רגילים לראות חורה גדולה של אנשים עייפים למראה, שמסביבם לפחות עשרים לוחמים שמלווים אותם בדריכות. כמה וכמה אנשים עוצרים להביט בהם, וילדים מצביעים עליהם וצועקים דברים בשפתם. קולו ונודרה בבירור לא שמחים מהסידור, והם לא מפסיקים למשש את ניצבי חרבותיהם בעצבנות. לעומתם, ארסטביץ' מביט לכל עבר בהתרגשות לא מוסתרת, גומע את המראות.
"כל הילדים כאן קירחים? לא, נראה שזה רק הבנים. מוזר, אבל אני מניח שאני נראה להם מוזר באותה מידה" הוא אומר בעודו סוקר את סביבתם. הוא ממשיך לפטפט בעודם מתקדמים אל מבנה גדול, שמקושט בסמל אורקה מנצנץ ומוקף בלפידים גדולים. ההיכל הגדול.
ת'ארוויק ניגש אל השומרים בכניסה, מחליף איתם מספר מילים. השניים מהנהנים ופותחים את דלתות העץ הגדולות, חושפים את האולם הגדול שבפנים.
פנים ההיכל מעוצב כאולם גדול ששני גרמי מדרגות מובילים לקומות נוספות למעלה. ארבעה שולחנות ארוכים מוצבים בצידי החלל, אך לא נראה שהם בשימוש, ייתכן שמזה זמן רב. כמה אנשים ונשים יושבים ליד מספר אחים מבוערים, מתקנים מגנים ושריונות או עוסקים בהשחזת נשקים וייצור חצים. כל הראשים מסתובבים אל החבורה הנכנסת, מבטיהם מבולבלים בבירור למראה כמות האנשים הגדולה.
"קראו ליארל ולכהן הגדול" מצווה ת'ארוויק על הנוכחים, ושני גברים מזוקנים מהנהנים ורצים במעלה המדרגות.
לא עובר זמן רב לפני שגבר כחוש למראה יורד במדרגות, מביט בחבורה בהבעה עייפה למדי. פניו מתבהרים כשהוא מזהה את קארים, והוא מחיש את צעדיו למטה.
"השבח לצעיר שהשיב אותך לכאן בריא ושלם, באלדור" אומר האיש בהתרגשות. הוא עונד על צווארו ענק טופז עטור רונות על גבי חליפת שריון שרשראות, שנראה כי היה מיועד לאדם בעל מבנה גוף גדול יותר.
"מי חבריך? אם כי כל חבר של באלדור הוא ידיד אמת שלי ושל שבטנו" אומר האיש, מחייך לשאר החבורה.
"שלך אולי. של שבטנו? את זה ניתן לאלים ולגורל להחליט" אומר קול בחדות מוסווית בקושי.
הם נושאים את עיניהם מעלה, אל אדם נוסף שעומד בראש גרם המדרגות. הוא, לעומת האדם הראשון, לוחם שרירי למדי הלבוש בבגדים אדומים מקושטים בפרווה, עונד מגני ידיים מוזהבים על אמותיו. עיניו מביעות שעמום מעורב בבוז, וניתן להבחין בחיוך קל שמתעקל על שפתיו.
"באלדור. או שמא עליי להגיד קרילבינד? מה אתה מעדיף?" מפטיר האיש בעודו יורד במדרגות. "טורסטן" אומר האיש שלצידם, בקולו נימת אזהרה חריפה.
"בסדר, ת'ורקילד, אשמור על הכינוי שדודי המכובד העניק למושיענו" אומר טורסטן בכבוד, אם כי לא קשה לראות כי מדובר במתק שפתיים בלבד.
"מה הבאת הפעם, באלדור? עוד צרות למחוזותינו?" שואל טורסטן, סוקר את החבורה במבט לא מתרשם.
