בשנות התשעים, יצאו כמה וכמה ספרי קריאה בעולם של השמש האפלה על ידי סופרים שונים. חלקם הרכיבו סדרות (למשל סדרת הצבעים, שתורגמה לעברית), בעוד אחרים עמדו בפני עצמם, עם רפרנסים כאלו ואחרים לשאר הספרים.
החלטתי לקרוא אחד מהם, עם הכותרת המבלבלת Dark Sun של הסופר ריצ'רד רודס. קראתי פעם ספר אחר שלו ואני מחבב את סגנון הכתיבה, אז החלטתי לתת צ'אנס למרות שההיכרות שלי עם עולם המערכה די אפסית - אני מכיר קצת tropes, ונתקלתי בעולם פה ושם כשדיברו עליו פה בפורום, אבל אף פעם לא קראתי ספר מערכה של המשחק ואני לא מתמצא בלור, אז מתנצל מראש אם בלבלתי בין דברים.
אני אתחיל ואומר שזה לא ספר פנטזיה סטנדרטי. הוא מרגיש כמעט כמו סיפור ריגול, עם אינטריגות בין כמה ערי מדינה שנאבקות אחת בשנייה וגם כשהן משתפות פעולה תמיד עם אווירת חשדנות משמעותית. יש לאורך הספר כמה מלחמות בין הערים השונות, אבל הן ממש לא העיקר ודי נדחקות לשולי הסיפור, ויש דגש גדול יותר דווקא על ה"מלחמה הקרה" שמתנהלת ברקע. בכל מקרה המלחמות מרגישות בעיקר כמו תירוץ ללמה הדמויות מתנהגות כמו שהן מתנהגות, ופחות כמו משהו שאשכרה משפיע עליהן.
העקלתון שבחדר - תיאור המדבר
הפרט המוכר ביותר בנוגע לעולם, לפחות עבורי, הוא המדבר שבו. והמדבר נוכח, אל תבינו לא נכון, אבל באופן הרבה פחות מודגש משחשבתי. לשם השוואה, המדבר בסדרת חולית מעסיק את הדמויות לא מעט - איך הולכים בו, איזה סוגי חול יש, הסכנות האינסופיות הנשקפות ממנו. וכמובן העקלתונים שמהווים מטאפורה למדבר עצמו.
בהשוואה, המדבר בספר הרגיש הרבה יותר.. נוח? הוא שם, הדמויות עוברות דרכו וכמעט לא מתעסקות בזה. פרט רקע כמעט שולי. אולי בגלל שאחוז ניכר מהסיפור מתרחש בתוך הערים, לא כל כך אכפת להן מהמדבר.
כן היו פה ושם תיאורים נחמדים, ובמיוחד אהבתי סצנה כתובה יפה שהעבירה את הנקודה באמצעות מה שהיא לא תיארה - בהתחלה מוצגת סצנה שלווה יחסית, שומעים קריאה של נשר מרחוק, אבל אחרי כישוף הרסני שפגע בסביבה ברמה עמוקה מאוד יש דממה מוחלטת. לא כתוב שהנשר מת, אבל ברור ששום דבר חי לא נשאר שם.
עושר בדמויות
יש המון דמויות שצצות לאורך הספר. עשרות דמויות שהשם שלהן לפחות מוזכר. זה קצת מתיש, ולא תמיד זכרתי מי זה מי. זה גם קצת טשטש את ההבדל בין פרוטגוניסט לדמויות רקע, למרות שאני מנחש שזה מכוון. השמות של חלק מהדמויות לא הרגישו לי מאוד מתאימים בספר פנטזיה ממוצע (יותר סלאבי ממה שציפיתי), אבל הבנתי שבספרים אחרים בעולם יש דרקון בשם בוריס, אז אולי זה פשוט הסגנון בעולם המערכה.
אני מתלבט אם הדמויות היו כתובות משכנע. עבור החשובות שבהן, רודס הקפיד להראות את הקונפליקט הפנימי שהוסיף להן המון עומק, אבל יותר מידי פעמים דמויות עשו דבר אחד ומאוחר יותר התהפכו ו"נזכרו" שהן מאמינות בדברים אחרים לגמרי. זה אחלה מידי פעם, אבל זה מוטיב שחזר על עצמו שוב ושוב.
רוב הדמויות נעו איפשהו על המנעד האפור מוסרית, אבל כמה בודדות היו מרושעות ברמה קריקטורית, וזה באופן מפתיע עבד - הרבה יותר קל לי להזדהות עם המכשף-משחית-הסביבה כשאני יודע שהבוס שלו הוא מפלצת אמיתית, ומה יקרה לו אם הוא יסרב.
כן אני מבין שזה מה שמקובל בסגנון הריגול, אבל כמות הבגידות והבגידות-חזרה הרגישה לי קצת מוגזמת. מי שלא בגד, נחשד בבגידה. אני מניח שזה מעביר היטב את הפראנויה של שליטי הערים, אבל זה היה קיצוני.
סגנון הכתיבה
זו נקודה חזקה של רודס, בעיניי. הוא כותב עם הומור יבש שלגמרי עובד עבורי, לא מהסס להציג דמויות מסוימות כנלעגות, אפילו ה"נבל" בחלק מהזמן. יחסית לנושא הקודר של הספר, הוא מלא בהומור, ועם רמיזות מצד קול המספר למה עומד לקרות בהמשך, בצורה שהזכירה לי קצת את קורט וונגוט.
עולם המערכה
אין ספק שעולם המערכה מאוד עשיר. לכל עיר היה אופי מאוד שונה מהאחרות, וגם אלו שהוצגו בקצרה לפרק אחד או שניים הרגישו אמיתיות מאוד.
הרגשתי שהייתה איזו ציפייה שהקורא יכיר לפחות חלק מהמקומות. רשמית הספר לא חלק מסדרה, אבל אולי אלו היו רפרנסים לספרי שמש שחורה אחרים? או לספר של עולם המערכה? אני לא בטוח.
סך הכל עשה חשק ללמוד יותר על העולם ולהכיר יותר לעומק. מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים צולל למחילות ויקיפדיה\אינטרנט שונות בשביל למצוא אקסטרה פירוט על משהו שמוזכר בחצי משפט, שזה סימן מעולה בעיניי.
736 עמודים, אני קראתי בגרסת הקינדל שעולה באמזון 14 דולר. מדרג 4 מתוך 5 מגהטון

החלטתי לקרוא אחד מהם, עם הכותרת המבלבלת Dark Sun של הסופר ריצ'רד רודס. קראתי פעם ספר אחר שלו ואני מחבב את סגנון הכתיבה, אז החלטתי לתת צ'אנס למרות שההיכרות שלי עם עולם המערכה די אפסית - אני מכיר קצת tropes, ונתקלתי בעולם פה ושם כשדיברו עליו פה בפורום, אבל אף פעם לא קראתי ספר מערכה של המשחק ואני לא מתמצא בלור, אז מתנצל מראש אם בלבלתי בין דברים.
אני אתחיל ואומר שזה לא ספר פנטזיה סטנדרטי. הוא מרגיש כמעט כמו סיפור ריגול, עם אינטריגות בין כמה ערי מדינה שנאבקות אחת בשנייה וגם כשהן משתפות פעולה תמיד עם אווירת חשדנות משמעותית. יש לאורך הספר כמה מלחמות בין הערים השונות, אבל הן ממש לא העיקר ודי נדחקות לשולי הסיפור, ויש דגש גדול יותר דווקא על ה"מלחמה הקרה" שמתנהלת ברקע. בכל מקרה המלחמות מרגישות בעיקר כמו תירוץ ללמה הדמויות מתנהגות כמו שהן מתנהגות, ופחות כמו משהו שאשכרה משפיע עליהן.
העקלתון שבחדר - תיאור המדבר
הפרט המוכר ביותר בנוגע לעולם, לפחות עבורי, הוא המדבר שבו. והמדבר נוכח, אל תבינו לא נכון, אבל באופן הרבה פחות מודגש משחשבתי. לשם השוואה, המדבר בסדרת חולית מעסיק את הדמויות לא מעט - איך הולכים בו, איזה סוגי חול יש, הסכנות האינסופיות הנשקפות ממנו. וכמובן העקלתונים שמהווים מטאפורה למדבר עצמו.
בהשוואה, המדבר בספר הרגיש הרבה יותר.. נוח? הוא שם, הדמויות עוברות דרכו וכמעט לא מתעסקות בזה. פרט רקע כמעט שולי. אולי בגלל שאחוז ניכר מהסיפור מתרחש בתוך הערים, לא כל כך אכפת להן מהמדבר.
כן היו פה ושם תיאורים נחמדים, ובמיוחד אהבתי סצנה כתובה יפה שהעבירה את הנקודה באמצעות מה שהיא לא תיארה - בהתחלה מוצגת סצנה שלווה יחסית, שומעים קריאה של נשר מרחוק, אבל אחרי כישוף הרסני שפגע בסביבה ברמה עמוקה מאוד יש דממה מוחלטת. לא כתוב שהנשר מת, אבל ברור ששום דבר חי לא נשאר שם.
עושר בדמויות
יש המון דמויות שצצות לאורך הספר. עשרות דמויות שהשם שלהן לפחות מוזכר. זה קצת מתיש, ולא תמיד זכרתי מי זה מי. זה גם קצת טשטש את ההבדל בין פרוטגוניסט לדמויות רקע, למרות שאני מנחש שזה מכוון. השמות של חלק מהדמויות לא הרגישו לי מאוד מתאימים בספר פנטזיה ממוצע (יותר סלאבי ממה שציפיתי), אבל הבנתי שבספרים אחרים בעולם יש דרקון בשם בוריס, אז אולי זה פשוט הסגנון בעולם המערכה.
אני מתלבט אם הדמויות היו כתובות משכנע. עבור החשובות שבהן, רודס הקפיד להראות את הקונפליקט הפנימי שהוסיף להן המון עומק, אבל יותר מידי פעמים דמויות עשו דבר אחד ומאוחר יותר התהפכו ו"נזכרו" שהן מאמינות בדברים אחרים לגמרי. זה אחלה מידי פעם, אבל זה מוטיב שחזר על עצמו שוב ושוב.
רוב הדמויות נעו איפשהו על המנעד האפור מוסרית, אבל כמה בודדות היו מרושעות ברמה קריקטורית, וזה באופן מפתיע עבד - הרבה יותר קל לי להזדהות עם המכשף-משחית-הסביבה כשאני יודע שהבוס שלו הוא מפלצת אמיתית, ומה יקרה לו אם הוא יסרב.
כן אני מבין שזה מה שמקובל בסגנון הריגול, אבל כמות הבגידות והבגידות-חזרה הרגישה לי קצת מוגזמת. מי שלא בגד, נחשד בבגידה. אני מניח שזה מעביר היטב את הפראנויה של שליטי הערים, אבל זה היה קיצוני.
סגנון הכתיבה
זו נקודה חזקה של רודס, בעיניי. הוא כותב עם הומור יבש שלגמרי עובד עבורי, לא מהסס להציג דמויות מסוימות כנלעגות, אפילו ה"נבל" בחלק מהזמן. יחסית לנושא הקודר של הספר, הוא מלא בהומור, ועם רמיזות מצד קול המספר למה עומד לקרות בהמשך, בצורה שהזכירה לי קצת את קורט וונגוט.
עולם המערכה
אין ספק שעולם המערכה מאוד עשיר. לכל עיר היה אופי מאוד שונה מהאחרות, וגם אלו שהוצגו בקצרה לפרק אחד או שניים הרגישו אמיתיות מאוד.
הרגשתי שהייתה איזו ציפייה שהקורא יכיר לפחות חלק מהמקומות. רשמית הספר לא חלק מסדרה, אבל אולי אלו היו רפרנסים לספרי שמש שחורה אחרים? או לספר של עולם המערכה? אני לא בטוח.
סך הכל עשה חשק ללמוד יותר על העולם ולהכיר יותר לעומק. מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים צולל למחילות ויקיפדיה\אינטרנט שונות בשביל למצוא אקסטרה פירוט על משהו שמוזכר בחצי משפט, שזה סימן מעולה בעיניי.
736 עמודים, אני קראתי בגרסת הקינדל שעולה באמזון 14 דולר. מדרג 4 מתוך 5 מגהטון

