אני משתיק את הקולות עם דפיקה חזקה על השולחן.
"אתם מקשיבים למה שאתם אומרים? אתם נשמעים כמו היהודים באירופה, מעדיפים לחכות, להבליג,לקוות שזה יגמר. זה אף פעם לא נגמר."
אני עולה על השולחן ומביט בכולם "אתם יודעים מה אני רואה? אני רואה את המשפחה שלי,החברים שלי, הגילדה שלי! האנשים שנשבעתי להגן עליהם עד טיפת דמי האחרונה."
"אני לא אמרתי שנצא ונשחוט את הירוקים, לא הצעתי לצאת למלחמה עם איש, כל מה שאני רוצה שנעשה זה את הברור מעליו: להתלונן לאחראי.
גם אם היינו עכשיו מחוץ לעולם הזה, ואדם אחר היה מכה אתכם/שודד אתכם/מאיים עליכם. לא הייתם פונים למנהל שלו/המפקד שלו או לגוף החוקי הממונה על כך?
כל מה שאני רוצה לעשות זה לפנות למקס ולדרוש ממנו לתת הסברים. אני רוצה לקחת איתי את אור והילה, מאחר והם הסגן שלי והשגרירה שלנו אצל הירוקים.
אני לא רוצה שנגיע למלחמה, ואין טעם בשפיכות דמים. אבל החובה שלי בתור המנהיג שלכם זה לטפל בדברים מסוג זה בדרך הטובה ביותר, אני מבקש שתיתנו בי את האמון שלכם, כמו שנתתם לי אותו כל פעם בעבר, האם אכזבתי אתכם אי פעם?
ולחברי שחושבים שיש פיתרון אחר, אני בהחלט פתוח להצעות. אבל אתם לא יכולים להגיד שדרך אחת גרועה וחסרת סיכוי בלי להציע דרך אחרת.
כל מה שאני מבקש זה את האמון שלכם."
כריזמה
[dice seed=1666 secure=06a9e7dd_0]6d4[/dice]