Twilight:1948-2000 התאמה למלחמות ישראל של T2K4E [הושלם!]

[המפקד האלמוני]

זהו, כאן מסתיימת סקירת אמצעי הלחימה (וקצת היסטוריה) באזורנו בשנות החמישים. בפרק הבא, אסקור את אמצעי הלחימה בשנות השישים - וכמו שמלחמת סיני מהווה אירוע-ציר לסקירה של שנות החמישים, המחצית השנייה של שנות השישים נמצאת בצילה של מלחמה מפורסמת ודרמטית בהרבה - מלחמת ששת הימים, שהשפעותיה האסטרטגיות, המדיניות והתרבותיות מורגשות עד היום.

הסקירה מתמקדת בישראל ובשכנותיה, אבל זה לא ששאר העולם בשנות החמישים היה מקום שקט ורגוע - זו התקופה של שיא המלחמה הקרה, של מלחמת קוריאה (שבשלב מסויים ישראל שקלה את האפשרות להשתתף בה!) ושל התפרקות האימפריות הישנות של בריטניה וצרפת, בין אם בהפיכות ומרידות ובין אם בדרכי שלום.

עד אמצע שנות החמישים, המזרח התיכון עדיין היה אזור השפעה בריטי ברובו וצרפתי בחלקו. כאן, אפשר לחבר את המשחק לנושאים של המשחק המקורי על מלחמת עולם שלישית - המזרח התיכון היה זירה אפשרית לגמרי במלחמה כזו ובריטניה הכינה מספר תוכניות להגנה על תעלת סואץ - עד אמצע שנות החמישים, בהן איבדה את אחיזתה בתעלה, במצרים ובכלל במזרח התיכון, שהפך לעוד זירה במשחק הגדול בליגה של המעצמות - ארצות הברית וברית המועצות.

רעיונות לתרחישי מלחמת עולם שלישית במזרח התיכון של שנות החמישים, אפשר למצוא בספר הזה, הסוקר את התוכניות הבריטיות:



או לקרוא סקירה, ביקורת ותקציר של עיקרי תוכנו של הספר הזה כאן:

https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_98.10.pdf

 

[המפקד האלמוני]

שנות השישים - צה"ל

התקופה שבין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים מכונה בספרי ההיסטוריה לפעמים כ"עשור השקט" אבל השם זה די מטעה - חילופי אש ופעולות תגמול נמשכו בגבולות וכבר בפברואר 1960 הכניסה מצרים (בשלב הזה עדיין חלק מהרפובליקה הערבית המאוחדת) כוחות לסיני, מה שהפתיע לגמרי את ישראל, הביא לעליית כוננות ובקלות יכל להסלים למלחמה - תרחיש שההתממשות שלו אפשרית לגמרי במשחק שלכם.

בשנות השישים צרפת המשיכה להיות ספקית הנשק העיקרית של ישראל, אבל הייתה זו גם תחילת הקשרים הבטחוניים הראשונים עם ארצות הברית, שסיפקה לישראל בתחילה תותחים ללא רתע ובהמשך גם טנקי פטון שהגיעו מגרמניה - אירוע רגיש פוליטית, תקופה כה קצרה לאחר השואה. לאחר מלחמת ששת הימים נותקו היחסים הבטחוניים עם צרפת אבל כך גם כל יומרה לנייטרליות בסכסוך הבין גושי - היחסים עם ברית המועצות ובכלל זאת הגוש הסובייטי, שהיו רעועים עוד קודם, נותקו בעקבות המלחמה.

לאחר מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה, שהעמיקה את המעורבות הסובייטית במזרח התיכון עד כדי חיכוך ישיר עם ישראל. זו גם תקופת האופוריה, בה ישראל יצאה ממיתון כלכלי עמוק, צה"ל נתפס כבלתי-מנוצח וקצינים בכירים הפכו לסלבריטאים.



מבחינת אמצעי לחימה, הנשק העיקרי של לוחמי החי"ר היה רובה הFN או תת-המקלע עוזי, נמשכו שדרוגי טנקי השרמן, נקלטו טנקי צנטוריון בריטים ופטון אמריקאים וכן נכנסו לשימוש תותחים מתנייעים נוספים. ברשות צה"ל היו גם טילי נ"ט מונחים מתוצרת צרפתית וגרמנית, אבל הפוטנציאל של אמצעי לחימה זה יתגלה במלואו רק בעשור הבא ולא לטובת צה"ל דווקא.

 

[המפקד האלמוני]

FN MAG

המא"ג הבלגי הוא כנראה מראשוני המסורת הצה"לית של המצאת פירושים מוזרים ולא נכונים לראשי תיבות. חלק מהקוראים פה (אם יש מי שעוקב אחרי סדרת הפוסטים הזו עדיין...) בוודאי שמעו בטירונות ממדריכה או מ"כ שראשי התיבות מא"ג פירושם "מקלע אחיד גדודי" בעברית או "machine gun" באנגלית, אבל נשק זה הגיע מבלגיה, מאותה חברת FN שסיפקה לצה"ל (ולכמה מאויביו) את הרומ"ט שעליו יכלנו לקרוא בפרקים הקודמים, וראשי התיבות MAG הם בכלל בצרפתית, ומשמעם פשוט "מכונת ירייה לשימוש כללי" (Mitrailleuse d'Appui Général).

לצה"ל המא"ג הגיע ככל הנראה בכמויות קטנות ובאמצע שנות השישים, בסודי סודות ונקלט בתחילה ביחידות מיוחדות. במלחמת ששת הימים נעשה בו שימוש מצומצם והשימוש בו בצה"ל נחשף רשמית רק בסוף העשור. התמונה המצורפת כאן היא של חיילי צנחנים יורים במא"ג בפשיטה על האי שדואן ב-1970, במסגרת מלחמת ההתשה.




בשנות השישים המא"ג שימש כנשק מסייע לחי"ר, במסגרות פלוגתיות ולאחר מכן מחלקתיות, כאשר הנשק המסייע הכיתתי היה עדיין מקלעון הFAL. ה"מחסנית" של המא"ג בשימושו בחי"ר היא תוף הסתערות שהכיל כמאה כדורים, אבל כאשר הרכיבו אותו על ג'יפ ניתן היה להשתמש גם בארגזי פעולה שהכילו כמות תחמושת רבה יותר. המא"ג ירה את אותה תחמושת 7.62 מ"מ של מקלע הבראונינג 0.3 ובמהלך השנים אף החליף אותו גם ביחידות שריון ותותחנים והוא נמצא בשימוש צה"ל גם בזמן כתיבת שורות אלה וגם לי יצא לירות בו די הרבה ולהתרשם ממנו כנשק אמין עם כוח אש רב.

הנתונים המצורפים כאן זהים לאלו שבשיטה המקורית מתארים את מקלע הM240 שהוא אותו מא"ג רק בגרסא ובשם המקובלים עבורו בארצות הברית.

סוג: מקלע בינוני תחמושת: 7.62X51 אמינות: 5 קצב אש: 4 נזק: 3 קריטי: 4 פיצוץ: - טווח: 8 מחסנית: 100 שריון: 0 משקל: 3 מחיר: 1500

 

[המפקד האלמוני]

צה"ל בשנות השישים - נ"ט

בשנות השישים, החי"ר של צה"ל (שבאותה תקופה כלל שתי חטיבות סדירות - גולני והצנחנים) המשיך להשתמש בבזוקות והררנ"טים המוכרים משנות החמישים. באמצע שנות השישים בערך נקלט כנשק מסייע בחי"ר גם תול"ר אמריקאי, שהיה כבד למדי אבל מספיק קל כדי להרכיב אותו על ג'יפ. טילי נ"ט מונחים היו בשימוש מערך מסווג של חיל התותחנים ונחשבו לנשק בעייתי ולא מדוייק.

תול"ר M40
התול"ר הזה מופיע בספרות המקצועית גם כ"תול"ר בקוטר 106 מ"מ" אבל למעשה זו פיקציה - הקוטר שלו היה 105 מ"מ, אבל צויין כ-106 כדי לא לבלבל עם תחמושת של תותחי טנקים או ארטילריה באותו קוטר. התול"ר פותח בשנות החמישים בארה"ב כדי לספק לחי"ר כוח אש אפקטיבי כנגד טנקים וירה פגזים עם מטען חלול. ניתן היה להשתמש בו גם מחצובה קרקעית, אבל עיקר השימוש בו היה באופן רכוב, על גבי ג'יפים. מלבד אספקתו לישראל, שעליה אין מידע רב מלבד זה שככל הידוע הוא הגיע לפני מלחמת ששת הימים והספיק להשתתף בה, הוא סופק גם לירדן (ג'יפי תול"ר ירדנים נפלו במלחמה שלל לידי ישראל) וללבנון. השימוש בו נמשך לכל הפחות עד שנות השבעים, כאשר אמצעי נ"ט מתקדמים יותר נכנסו לשירות.



סוג: תול"ר תחמושת: 105X607 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 12 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 20 מחיר: 2000

 

[המפקד האלמוני]

SS. 11 (תגר)

טיל נ"ט צרפתי, דומה מאוד ל SS. 10 שקדם לו ובעל אותה שיטת הנחייה ידנית, אבל עם טווח ארוך יותר וכושר חדירה טוב יותר. הטילים האלו הגיעו בסוף שנות החמישים או תחילת השישים ונכנסו לשימוש באותו מערך מסווג בחיל התותחנים (יחידה 755). הטיל היה די כבד והופעל מג'יפים או זחל"מים והשתתף במלחמת ששת הימים - אם כי בהיקף מצומצם. לאחר ניתוק היחסים עם צרפת המערך צומצם עד שנסגר בסוף שנות השישים.

במונחי משחק, טיל זה (וטילים אחרים עם הנחייה מדור א') לא יכול לפגוע במטרות בטווח קצר יותר מ-5 הקסים בגלל שבשיגור הראשוני הוא עולה למעלה וצריך לנהג אותו בחזרה למסלולו. הצורך לשמור על קשר עין עם הטיל, עם המטרה ולנהג את הטיל באופן אקטיבי גורמים למחסר של 2- לגלגולי הפגיעה, מחסר שמצטרף למחסרים נוספים על טווח, ירי על מטרה נעה או בתנאי ראות לקויים, מה שהופך את סיכויי הפגיעה בטיל לנמוכים במיוחד, גם עבור כוון מומחה.



סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 165 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 10 קריטי: 1 פיצוץ: B טווח: 35 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 10 מחיר: 7000

---

Cobra (אשף)

מערך הנ"ט בצה"ל קלט החל מ-1963 טיל נוסף - ה"קוברה", מפיתוח שוויצרי ומערב גרמני, גם הוא בעל הנחייה ידנית מדור א' בדומה לטילים אחרים מהתקופה. הטיל סופק בחשאי לישראל על ידי ממשלת בון שכן הייתה לכך רגישות פוליטית עבור שני הצדדים. בישראל קיבל הטיל את השם העברי "אשף" ושולב החל מ-1964 בחיל התותחנים וכן במערך המוצנח - יתרונו הגדול של הטיל היה משקלו הקל יחסית שאיפשר גם נשיאה רגלית ולא רק על גבי רכב אך על חשבון טווח קצר יחסית.
מערך האשף השתתף בצורה מינורית במלחמת ששת הימים. בסוף שנות השישים נסגר המערך, אך המשיך להתקיים בצורה מצומצמת במילואים גם עד מלחמת יום כיפור, שלאחריה התפיסה לגבי טילי נ"ט השתנתה לגמרי.

במונחי משחק, טיל זה (וטילים אחרים עם הנחייה מדור א') לא יכול לפגוע במטרות בטווח קצר יותר מ-5 הקסים בגלל שבשיגור הראשוני הוא עולה למעלה וצריך לנהג אותו בחזרה למסלולו. הצורך לשמור על קשר עין עם הטיל, עם המטרה ולנהג את הטיל באופן אקטיבי גורמים למחסר של 2- לגלגולי הפגיעה, מחסר שמצטרף למחסרים נוספים על טווח, ירי על מטרה נעה או בתנאי ראות לקויים, מה שהופך את סיכויי הפגיעה בטיל לנמוכים במיוחד, גם עבור כוון מומחה.




סוג: טיל נ"ט מונחה תחמושת: 100 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 16 מחסנית: 1 שריון: 1- משקל: 3 מחיר: 7000

 

[העוג הברברי]

האם בשיטה הזו ניתן לייצג טיל שלוקח לו יותר מ"סיבוב" (או המקביל של Twilight) לפגוע? אני מניח שזה פחות רלוונטי לטילי נ"ט, אבל אם השיטה מייצגת מערכות צבאיות עד שנת 2000 אני מניח שזה רלוונטי לטילים נגד מטוסים.

 

[המפקד האלמוני]

לפי ספר הכללים לשחקן (עמ' 72) לכל טילי הנ"ט המונחים לוקח יותר מסיבוב אחד כדי לפגוע.
אתה מנצל פעולה איטית כדי לשגר את הטיל בתורך בסיבוב, אבל רק בסיבוב הבא אתה מנצל שוב פעולה איטית כדי לגלגל פגיעה.
זה בעצם משאיר סיבוב שלם שבו יכולים לקרות כל מיני דברים שיגרמו להחטאה אוטומטית:
- אם אתה מאבד הכרה או תחת אש רתק.
- אם אתה מאבד קו ראייה אל המטרה.
- אם אתה זז.

כל זה רלוונטי כמובן לטילי נ"ט עם הנחייה מדור א' (ניהוג ידני), דור ב' (רק לשמור את הכוונת על המטרה) או דור ב' משופר (אותו דבר רק עם הנחיית לייזר). טילי נ"ט מדור ג' זה כבר "שגר ושכח" עם הנחיית מצלמה עצמאית.

טילי נ"מ (ושאר סוגי ההגנ"א) וגם כלי טיס לא נמצאים בספרי הכללים הבסיסיים, אז אני לא מתייחס אליהם גם כאן. יתכן ובספר הרחבה עתידי תהיה התייחסות אליהם - ככה זה היה במהדורות הקודמות של המשחק.
בספרי הכללים של המשחק המקורי יש לזה גם הגיון תוך-משחקי: אחרי כמה שנים של מלחמת עולם והרס הכלכלה והתשתיות, כמעט אין לך כבר דלק סילוני ובניגוד לכלי רכב, אתה לא יכול להסב מטוס* או מסוק (גם למסוקים יש מנועי סילון, הידעתם?) לפעולה על אלכוהול.

יש כמה אזכורים נדירים לכלי טיס בספר הכללים (כמו היתקלות במטוס A-10, תופעה נדירה להפליא, שמשמיד רק"ם שמאיים על החבורה ומסתלק) אבל הטיפול בהם לא מכוסה במכניקה ונשאר בתחום התיאור והחופשיטה - לפחות לעת עתה.

* סתם לידע כללי, במלחמת העולם השנייה הסובייטים הרכיבו מנועי דיזל על כמה מפציצים (היה להם רק דגם אחד של מפציץ כבד) כדי להשיג את הטווח הנדרש להפצצת ברלין. מלבד הטווח, הביצועים של המנועים האלה היו די מזעזעים.

 

[המפקד האלמוני]

ארטילריה בצה"ל - שנות השישים

המערך הארטילרי בצה"ל בשנות השישים לא נהנה מהשקעות רבות ואחרי מלחמת ששת הימים אף זכה להזנחה משמעותית - חיל האוויר נתפס כ"ארטילריה מעופפת" הרבה יותר מוצלחת. בצד מרגמות כבדות ובינוניות (נתונים רגילים מספר הכללים) ששימשו כנשק מסייע בחי"ר, עדיין הפעיל צה"ל במלחמת ששת הימים תותחי 25 ליטראות נגררים ממלחמת העצמאות, לצד תותחים צרפתיים שנקלטו בשנות החמישים ותוארו בפרק הקודם.

למרות ההזנחה היחסית, הדרישה לארטילריה שתוכל לנוע "בקצב השריון" הביאה לקליטת תותחים מתנייעים נוספים וכן לפיתוח תותח מתנייע מקומי. בתותחים השונים נעשה שימוש בחילופי אש במסגרת "המלחמה על המים" בצפון לפני מלחמת ששת הימים, לסיוע אש במהלכה ולאחר המלחמה במסגרת מלחמת ההתשה - השיר "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי, מתייחס לתקופה הזו, גם אם לא ממש מדייק:
השורה "פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס בטמפו" מתייחסת לירי של אש נגד-סוללתית (נ"ס), ירי של ארטילריה על ארטילריה, אבל כמו שאפשר להבין לבד מהשם "אש נגד-סוללתית" מטרת הירי היא סוללת ארטילריה, שהיא היחידה המקבילה בחיל התותחנים לפלוגה, כך שפלוגה לא יכולה לחטוף אש נגד-סוללתית (אם כי היא יכולה להיות מטרה להרעשה ארטילרית, בדיוק כמו מחלקה, גדוד או סתם דיונות וסלעים).


M7 פריסט

תותח מתנייע אמריקאי די ישן, ממלחמת העולם השנייה. התותח כלל תובה על בסיס טנק שרמן שעליה הורכב תותח הוביצר אמריקאי בקוטר 105 מ"מ. את הכינוי "פריסט" (כומר) קיבל התותח בגלל עמדת מקלע שנראתה כמו דוכן דרשות כנסייתי לבריטים שקיבלו את הכלים במסגרת סיוע "החכר והשאל". הכלים שנכנסו לשימוש צה"ל הגיעו ככל הנראה מצבא מערב-גרמניה, שהפעיל אותם מאז בנייתו-מחדש בשנות החמישים ועד לשנות השישים.
תותחי הפריסט של צה"ל, כמו עשרות כלים שהספיקו לשלושה גדודים, השתתפו במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ואף נעשה בהם שימוש במלחמת יום כיפור בשנות השבעים. במקרה מוזר אחד ממלחמת ששת הימים, תומ"ת כזה בשימוש כוח מילואים אף הצליח להשמיד טנק טי-34 מצרי, למרות הקושי הרב לירות בו בכינון ישיר (הכיוון נעשה בהסתכלות דרך קנה התותח).





סוג: תומ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 5 שריון צידי: 4 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 7 מטען: 300 אמל"ח ראשי: הוביצר 105 מ"מ אמריקאי (ראו למטה) אמל"ח משני: מקלע 0.5 או 0.3, רדיו מחיר: 60,000

נתוני התותח עצמו:
סוג הנשק: תותח 105 מ"מ מחיר: כלול במחיר התומ"ת, 200 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: B טווח: 150 מחסנית: 1 שריון: 2+


-----

תומ"ת M-50

הצורך בתותח מתנייע יעיל מחד והזמינות של תובות שרמן ישנות מאידך, הביאו את מהנדסי חיל החימוש בשנות השישים לפתח תומ"ת בו תותח 155 מ"מ צרפתי (שהגיע בדגמים נגררים בשנות החמישים במסגרת היחסים עם צרפת ומופיע בפרק הקודם) הורכב על תובה מוסבת של טנק שרמן, בה הצריח הוסר, המנוע הועבר קדימה ודוגם מבנה עילי פתוח לתותח ולצוותו.

אמנם יש תיעוד של התותח משתתף במצעדים לפני מלחמת ששת הימים, אך ככל הידוע לי הוא לא הספיק להשתתף בה ונכנס לשירות זמן קצר לאחריה. התומ"ת השתתף במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור, המשיך להיות אמצעי הארטילריה העיקרי של צה"ל במהלך שנות השבעים (עד שנקלטו תותחים אמריקאים רבים) ויצא משירות רק בתחילת שנות השמונים.




סוג: תומ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 4 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 (ללא מיגון מלמעלה) סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 8 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 155 מ"מ צרפתי מודל 1950 אמל"ח משני: מקלע 0.5 או 0.3, רדיו מחיר: 80,000

 

[המפקד האלמוני]

תותחי טנקים ורק"מ בצה"ל - שנות השישים

מירוץ החימוש הבין-גושי בשנות השישים, לא פסח על המזרח התיכון. כך, ישראל המשיכה בהסבות של טנקי השרמן הישנים שלה ודיגומם בתותחים משופרים מתוצרת צרפתית, קלטה שריוניות נ"ט צרפתיות (מאכזבות) וטנקים אמריקאים ובריטים שתותחיהם נועדו לשמש מענה לשריון הסובייטי החדיש בו הצטיידו צבאות מצרים וסוריה.

D921 תותח 90 מ"מ צרפתי

תותח קצר-קנה בעל בלם-לוע גדול שפותח בצרפת לשם התקנה בשריוניות נ"ט קלות. לישראל התותח הגיע כחלק משריוניות הAML-90 ומהר מאוד התגלה שהפשרות הטכניות שנועדו לאפשר את התקנתו ברכב קל יחסית, התבטאו גם בביצועים בינוניים לכל היותר בטווח ובחדירת שריון.


סוג הנשק: תותח 90 מ"מ מחיר: כלול במחיר השריונית
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 6 קריטי: 3 פיצוץ: D טווח: 10 מחסנית: 1 שריון: 1-

----

M36 תותח 90 מ"מ אמריקאי

כמו תותחי נ"ט רבים, ראשיתו של תותח זה בתותחי נ"מ כבדים ממלחמת העולם השנייה. בשנות החמישים תותח זה הותאם לסדרת טנקי הפטון מדגמי M47 ו-M48 וכך הגיע לזירת המזרח התיכון, בשימוש בידי ישראל וירדן. לתותח היו כמה גרסאות של בלם-לוע, אך בשנות השישים הוא כבר החל להתיישן - עד סוף העשור, כל הטנקים בצה"ל שהיו חמושים בתותח הזה הוסבו לתותחים מתקדמים יותר.




סוג הנשק: תותח 90 מ"מ (90X600) מחיר: כלול במחיר הטנק
חימוש: חודר שריון אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 5 קריטי: 3 פיצוץ: B טווח: 25 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 2 פיצוץ: D טווח: 17 מחסנית: 1 שריון: 1-

----

D1504 L/44 תותח 105 מ"מ צרפתי

הצורך לשדרג את טנקי השרמן המתיישנים לסטנדרטים של לוחמת שריון מודרנית של שנות השישים, הביא לרכישה בצרפת של תותח המותאם לתחמושת חדישה בקוטר של 105 מ"מ. צרפת פיתחה באותה תקופה תותח כזה עבור חיל השריון שלה, אך כדי להתקין אותו בשרמנים המיושנים היה צריך לקצר את הקנה ולהרכיב בלם לוע גדול, מה שהפחית את הטווח ומהירות הלוע. למרות השנמוכים הללו, התותח היה אפקטיבי מספיק כדי להילחם נגד טנקים מהדגמים העדכניים ביותר בזירה במהלך מלחמת ששת הימים ואף מלחמת יום הכיפורים בעשור לאחר מכן. ההסבות שבוצעו בתותח הפכו אותו לבלתי-מתאים לירי תחמושת נאט"ו תקנית בקוטר 105 מ"מ וישראל נאלצה לייצר תחמושת מותאמת בעצמה - ידע שהוכיח את עצמו כמועיל במיוחד בהמשך.



סוג הנשק: תותח 105 מ"מ צרפתי מוסב מחיר: כלול במחיר הטנק
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 3 פיצוץ: B טווח: 25 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 20 מחסנית: 1 שריון: 1-

----

L7/M68/שריר - תותח 105 מ"מ

תותח הטנק המוצלח ביותר במערב בשנות השישים והשבעים. ראשיתו בפיתוח תותח ה L7 הבריטי עבור טנק הצנטוריון, כהפקת לקחים ולמידה של תותח ה-100 מ"מ של טנק טי-54 סובייטי שהובא לשגרירות הבריטית בבודפשט על ידי מורדים הונגרים שתפסו אותו. התותח ותחמושתו הפכו לתקן של נאט"ו ואף יוצרו בארה"ב בשם M68 עם כמה שינויים כגון סדן שנפתח למטה באופן אוטומטי ולא הצידה באופן ידני. לישראל התותח הגיע בשנות השישים עם טנקי הצנטוריון ומאוחר יותר הותאם לטנק הפטון. התותח גם יוצר בתע"ש בשם "שריר" ושימש את חיל השריון הישראלי עד שנות האלפיים, כאשר הותאמו לו סוגי תחמושת עדכניים. בשנות השישים נעשה שימוש בסוגי התחמושת המתוארים כאן, אך בשנים הבאות יכנסו לשימוש גם פגזי ח"ש-חץ ופלאשט שיתוארו בפרקים הבאים.




סוג הנשק: תותח 105 מ"מ (105X617) מחיר: 10,000 לתותח, 150 כל פגז חודר שריון, נפיץ או חלול, 200 לח"ש-מנעל.
חימוש: ח"ש-מנעל אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: - טווח: 30 מחסנית: 1 שריון: 0
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 7 קריטי: 3 פיצוץ: B טווח: 40 מחסנית: 1 שריון: 2+
חימוש: חלול אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: C טווח: 25 מחסנית: 1 שריון: 1-

 

[The Necromancer]

ארטילריה בצה"ל - שנות השישים

המערך הארטילרי בצה"ל בשנות השישים לא נהנה מהשקעות רבות ואחרי מלחמת ששת הימים אף זכה להזנחה משמעותית - חיל האוויר נתפס כ"ארטילריה מעופפת" הרבה יותר מוצלחת. בצד מרגמות כבדות ובינוניות (נתונים רגילים מספר הכללים) ששימשו כנשק מסייע בחי"ר, עדיין הפעיל צה"ל במלחמת ששת הימים תותחי 25 ליטראות נגררים ממלחמת העצמאות, לצד תותחים צרפתיים שנקלטו בשנות החמישים ותוארו בפרק הקודם.

למרות ההזנחה היחסית, הדרישה לארטילריה שתוכל לנוע "בקצב השריון" הביאה לקליטת תותחים מתנייעים נוספים וכן לפיתוח תותח מתנייע מקומי. בתותחים השונים נעשה שימוש בחילופי אש במסגרת "המלחמה על המים" בצפון לפני מלחמת ששת הימים, לסיוע אש במהלכה ולאחר המלחמה במסגרת מלחמת ההתשה - השיר "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי, מתייחס לתקופה הזו, גם אם לא ממש מדייק:
השורה "פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס בטמפו" מתייחסת לירי של אש נגד-סוללתית (נ"ס), ירי של ארטילריה על ארטילריה, אבל כמו שאפשר להבין לבד מהשם "אש נגד-סוללתית" מטרת הירי היא סוללת ארטילריה, שהיא היחידה המקבילה בחיל התותחנים לפלוגה, כך שפלוגה לא יכולה לחטוף אש נגד-סוללתית (אם כי היא יכולה להיות מטרה להרעשה ארטילרית, בדיוק כמו מחלקה, גדוד או סתם דיונות וסלעים).


M7 פריסט

תותח מתנייע אמריקאי די ישן, ממלחמת העולם השנייה. התותח כלל תובה על בסיס טנק שרמן שעליה הורכב תותח הוביצר אמריקאי בקוטר 105 מ"מ. את הכינוי "פריסט" (כומר) קיבל התותח בגלל עמדת מקלע שנראתה כמו דוכן דרשות כנסייתי לבריטים שקיבלו את הכלים במסגרת סיוע "החכר והשאל". הכלים שנכנסו לשימוש צה"ל הגיעו ככל הנראה מצבא מערב-גרמניה, שהפעיל אותם מאז בנייתו-מחדש בשנות החמישים ועד לשנות השישים.
תותחי הפריסט של צה"ל, כמו עשרות כלים שהספיקו לשלושה גדודים, השתתפו במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ואף נעשה בהם שימוש במלחמת יום כיפור בשנות השבעים. במקרה מוזר אחד ממלחמת ששת הימים, תומ"ת כזה בשימוש כוח מילואים אף הצליח להשמיד טנק טי-34 מצרי, למרות הקושי הרב לירות בו בכינון ישיר (הכיוון נעשה בהסתכלות דרך קנה התותח).


צפייה בקובץ מצורף 5555


סוג: תומ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 5 שריון צידי: 4 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 7 מטען: 300 אמל"ח ראשי: הוביצר 105 מ"מ אמריקאי (ראו למטה) אמל"ח משני: מקלע 0.5 או 0.3, רדיו מחיר: 60,000

נתוני התותח עצמו:
סוג הנשק: תותח 105 מ"מ מחיר: כלול במחיר התומ"ת, 200 כל פגז
חימוש: נפיץ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 8 קריטי: 2 פיצוץ: B טווח: 150 מחסנית: 1 שריון: 2+


-----

תומ"ת M-50

הצורך בתותח מתנייע יעיל מחד והזמינות של תובות שרמן ישנות מאידך, הביאו את מהנדסי חיל החימוש בשנות השישים לפתח תומ"ת בו תותח 155 מ"מ צרפתי (שהגיע בדגמים נגררים בשנות החמישים במסגרת היחסים עם צרפת ומופיע בפרק הקודם) הורכב על תובה מוסבת של טנק שרמן, בה הצריח הוסר, המנוע הועבר קדימה ודוגם מבנה עילי פתוח לתותח ולצוותו.

אמנם יש תיעוד של התותח משתתף במצעדים לפני מלחמת ששת הימים, אך ככל הידוע לי הוא לא הספיק להשתתף בה ונכנס לשירות זמן קצר לאחריה. התומ"ת השתתף במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור, המשיך להיות אמצעי הארטילריה העיקרי של צה"ל במהלך שנות השבעים (עד שנקלטו תותחים אמריקאים רבים) ויצא משירות רק בתחילת שנות השמונים.


צפייה בקובץ מצורף 5556

סוג: תומ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 5/6 שריון קדמי: 4 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 (ללא מיגון מלמעלה) סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 8 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 155 מ"מ צרפתי מודל 1950 אמל"ח משני: מקלע 0.5 או 0.3, רדיו מחיר: 80,000

מודה, מעולם לא שמעתי על המערכה על המים. זה קשור לכינרת?

ואגב, למה באמת אנחנו מחזיקים מערך קני? יש לנו מטוסים, טילים, ומל"טים בשביל הפצצות.

 

[המפקד האלמוני]

מודה, מעולם לא שמעתי על המערכה על המים. זה קשור לכינרת

לכנרת, למוביל הארצי ולנסיונות סורים להטות את מקורות הירדן.

למה באמת אנחנו מחזיקים מערך קני? יש לנו מטוסים, טילים, ומל"טים בשביל הפצצות.

אה, די הרבה סיבות שרובן קשורות להגיון של מלחמת תמרון ולא למה שרוב החיילים מכירים היום. להלן:

א - ארטילריה קנית היא משהו שזמין אורגנית לאוגדה. לכל אוגדה (כמעט) יש אגד ארטילרי משלה, שהמאו"ג מפעיל לטובת התמרון שלו בגזרה שלו בלי שהוא צריך לבקש מאף אחד אחר "טובות". הוא גם יכול להקצות גדודים או סוללות מהאגד לחטיבות שלו ולתת למח"ט להפעיל אותם. לחטיבות ולגדודים יש ארטילריה משלהם - מרגמות (שנמצאות בפלוגה המסייעת של כל גדוד) אבל זה לטווח קצר יותר.

ב - למה שמפקד אוגדה/חטיבה יצטרך ארטילריה זמינה? כי בהתקפה, יורים על היעד אש לריכוך. ארטילריה קנית מאפשרת לך די בזול לייצר הרבה אש לאורך זמן. פגזים עולים הרבה פחות מטילים (או שעות טיסה) די בלתי אפשרי לשבש אותם מרגע שהם נורו או להפעיל נגדם אמצעי נגד והם יחסית מדוייקים (חימוש מונחה מדוייק הוא די חדש ודי יקר). יחסית גם הרבה יותר קל וזול לטווח אש ארטילרית - בבסיס אתה צריך מפה טופוגרפית, מצפן, משקפת ומכשיר קשר.

ג - גמישות בהפעלה. אתה צריך אש לחילוץ? תאורה? מיסוך? פשוט תוריד ממשאית התחמושת/זחלילית האלפא את הפגזים המתאימים ותדחוף אותם לקנה. נגמרו הפגזים שם? תשלח את האלפא לעשות מלא מחדש או תשתמש בבטן חירום שיש לך בתותח. אתה לא צריך להסתבך עם זה שהמטוס באוויר עם תחמושת לא נכונה ואז צריך לזרוק אותה בים, להנחית אותו ולחמש אותו מחדש (זה מה שקרה ביוה"כ).

ד - הכשרה זולה. להכשיר קצין עמדה עולה פחות מלהכשיר טייס או מפעיל כטב"מ. ההכשרה של הלוחמים עצמם לוקחת פחות משנה ואפשר לשים בה כל אדם עם פרופיל 72 ומעלה.

 

[המפקד האלמוני]

ארטילריה בצה"ל בשנות השישים - מרגמה כבדה

כאמור, בצה"ל של שנות השישים נעשה שימוש במרגמות שונות כנשק מסייע לחי"ר, אבל הייתה גם מרגמה בשימוש חיל התותחנים - מרגמה כבדה בקוטר של 160 מ"מ, שפותחה בחברת סולתם (כן, אלה שמייצרים גם סירים) על בסיס ידע מפינלנד. הקשר עם פינלנד לא היה חדש - שכן סולתם הוקמה כבר ב-1950 כשותפות בין חברת סולל בונה הישראלית ותמפלה הפינית ושמה הוא חיבור בין שמות שתי החברות.

המרגמה הכבדה הגיעה בתחילה בגרסה נגררת, אבל לאחר מלחמת ששת הימים גם זכתה לגרסה מתנייעת על התובה הזמינה לצה"ל - זו של השרמן.

M-66 מרגמה כבדה בקוטר 160 מ"מ

המרגמה פותחה במחצית שנות השישים ויכלה לירות פצצות במשקל של כ-38 ק"ג. במלחמת ששת הימים היה רק גדוד אחד מצוייד במרגמות אלו שהשתתף בלחימה בחזית המצרית. המרגמות הנגררות הללו המשיכו לשרת גם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור, אבל יצאו משירות מבצעי באמצע שנות השבעים. עם זאת, עדיין המשיכו לעשות במרגמות הללו שימוש באימונים גם שנים לאחר מכן - כירי תאורה בתרגילים או לאימוני טיווח של קצינים.



סוג: מרגמה כבדה תחמושת: פצמ"ר 160 מ"מ אמינות: 5 קצב אש: 1 נזק: 10 קריטי: 1 פיצוץ: A טווח: 120 מחסנית: 1 שריון: 2+ משקל: 100 (המרגמה עצמה, התחמושת שוקלת עוד 13 יחידות משקל) מחיר: 20,000 למרגמה, 2000 לפצצה.

----

מכמ"ת 160 מ"מ

לאחר מלחמת ששת הימים ולאור התחזקות התפיסה שעל הארטילריה להתקדם בקצב השריון, הוחלט להפוך את מרגמת ה M-66 למתנייעת (ומכאן השם מכמ"ת - מרגמה כבדה מתנייעת). בדומה למה שנעשה עם תומ"ת הM-50, נעשה שימוש בתובות של טנקי שרמן - הצריח הוסר ונבנה מבנה עילי של לוחות שריון דקים יחסית, פתוח מלמעלה, עם מקום לצוות ולתחמושת. בזמן ירי, לוח המגן הקדמי נפתח על צירים הידראוליים וסיפק משטח עבודה לצוות ולתפעול המרגמה. המכמ"ת שימש עד אמצע שנות השמונים, אך עוד בסוף שנות התשעים היה כלי אחד מסוגו בחטיבה המרחבית של החרמון, שם שימש לירי תאורות בלבד. להגנה עצמית על הכלי, הוא כלל גם מקלע 0.5 כבד על כנה, כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות מתרגיל קורס קציני תותחנים בשנת 1969.



סוג: מכמ"ת אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 4/5 (ז) שריון קדמי: 2 (או 0 במצב פתוח) שריון צידי: 2 שריון אחורי: 2 (ללא מיגון מלמעלה) סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 6 מטען: 200 אמל"ח ראשי: מרגמה 160 מ"מ אמל"ח משני: מקלע 0.5, רדיו מחיר: 80,000

 

[המפקד האלמוני]

שריון ורק"מ בצה"ל - שנות השישים

במהלך שנות השישים, השתנתה התפיסה לגבי חיל השריון בצה"ל - ממערך מסייע לחי"ר כפי שהוא נתפס עד מלחמת סיני ב-1956, לכוח הבקעה מתמרן ועיקרי ששיאו בקרבות ששת הימים. לאחרי מלחמת ששת הימים, עיקר תקציב ההתעצמות בכוחות היבשה הושקע בחיל השריון - תפיסה שתזכה לאתגר רציני בעשור הבא, מול הנ"ט של צבאות ערב במלחמת יום הכיפורים.

השרמן, הטנק העיקרי של צה"ל מאז היווסדו, התיישן ובמהלך העשור החלו מחליפיו להיקלט בצה"ל. טנקי צנטוריון בריטיים שזכו בישראל לכינוי "שוט" וטנקי פטון אמריקאים שסופקו מגרמניה ולימים יכונו "מגח". נסיון מוצלח פחות היה לצה"ל עם שריוניות נ"ט צרפתיות, שנכנסו לשירות מעט לפני מלחמת ששת הימים. לצד השריון, החי"ר המשיך להתנייד בזחל"מים די זהים לאלו ששימשו עוד בסוף במלחמת העצמאות (ומופיעים בפרק העוסק בה), חלקם הוסבו כבר למנועי דיזל.

ספר שמעביר היטב את חוויית השריון במלחמת ששת הימים, את התפתחות החיל ויש הטוענים שגם תרם תרומה לאופוריה, שאננות היתר ופולחן הגנרלים שלאחר המלחמה, הוא "חשופים בצריח" שאפשר למצוא בספריות העירוניות. הצלליות שעל הכריכה מתארות טנקי פטון M-48 (אותם אפשר לזהות בגלל בלם הלוע דמוי הפטיש) ודמות המפקד בטנק המוביל מסמלת "נוע נוע" בדגלי איתות, פרקטיקה המקובלת גם כיום כאשר רוצים לשמור על דממת אלחוט.

 

[המפקד האלמוני]

שריונית AML-90

שריונית שפותחה בצרפת בתחילת שנות השישים, במטרה להוות רכב סיור ותקיפת נ"ט קל ומהיר, עם תותח בקוטר 90 מ"מ היורה פגזי מטען חלול. הצרפתים אף טענו כי ניתן להוביל את השריוניות על חימושן וזיוודן באמצעות מסוקים, מה שהוביל את צה"ל לרכוש עשרים שריוניות כאלו ולשלב אותן בחטיבת הצנחנים, תחת יחידת נ"ט שזכתה לשם "סיירת דוכיפת".

השריוניות התגלו כאכזבה - ניתן היה להטיס אותן רק כשהן ריקות לא רק מתחמושת אלא גם מדלק, מה שביטל את כל רעיון האיגוף האנכי שלשמו הן נועדו. התותח שלהן היה חלש מידי בהשוואה לטנקים עמם הן נועדו להתמודד והשריון היה דק. השתתפות השריוניות במלחמת ששת הימים ולאחר מכן במבצעים במלחמת ההתשה חשפה את חסרונותיהן ועד סוף העשור הן יצאו משירות.



סוג: שריונית נ"ט אמינות: 5 מהירות קרבית: 4/5 (ג) מהירות מנהלתית: 6/10 שריון קדמי: 3 שריון צידי: 3 שריון אחורי: 3 סוג דלק: ב מיכל דלק: 159 צריכת דלק: 4 צוות: 3 מטען: 90 אמל"ח ראשי: D921 (תותח 90 מ"מ צרפתי) אמל"ח משני: מקלע מקביל בראונינג 0.3, רדיו מחיר: 25,000

-----

שרמן M51

שדרוג נוסף של טנק השרמן, שנועד לאפשר לטנק ממלחמת העולם השנייה להתמודד עם טנקי טי-54 וטי-55 סובייטים שנכנסו לשימוש בסוריה ובמצרים. כ-180 טנקי שרמן הוסבו לתצורה החדשה במחצית הראשונה של שנות השישים והוצגו לציבור במצעד יום העצמאות של 1965. ההסבה, שהוסיפה כשבע טונות למשקלו של הטנק ודרשה שיפורים ושינויים גם במזקו"ם, התגלתה כמוצלחת וטנקים אלו, שזכו במערב לכינוי "סופר שרמן", התמודדו בהצלחה עם טנקים מתקדמים מהם בהרבה במלחמת ששת הימים ואף במלחמת יום הכיפורים. בתמונה המצורפת ניתן לראות טנק מהדגם הזה, ערוך לקרב ברמת הגולן במהלך מלחמת ששת הימים. יתכן ומדובר בטנק של סגן מפקד הפלוגה, שכן אלו צויידו בדרך כלל בזרקור לזיהוי מטרות בחשיכה - מהלך שחשף וסיכן את הטנק המאיר עצמו והעניק לדרך פעולה זו את הכינוי המקאברי "תרגולת סמ"פ מתאבד".




סוג: טנק אמינות: 5 (יתכן 4, כתלות באחזקה) מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 6/7 שריון קדמי: 7 שריון צידי: 6 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ס מיכל דלק: 520 צריכת דלק: 25 צוות: 5 מטען: 300 אמל"ח ראשי: D1504 L/44 (תותח 105 מ"מ צרפתי) אמל"ח משני: מקלעי בראונינג M1919 כמקלע מקביל ומקלע תובה, מקלע מפקד בראונינג 0.5, רדיו, משגרי עשן מחיר: 100,000

 

[המפקד האלמוני]

צנטוריון (שוט מטאור)

הצנטוריון היה טנק בריטי שפותח בסוף מלחמת העולם השנייה ולאזורנו הגיע בתחילת שנות השישים, כאשר נקלט בצה"ל כבר בשנת 1959 ומעט לפני כן גם בלגיון הירדני. בישראל, הטנק זכה לשם "שוט" ובהמשך שירותו היו לו מספר דגמים, עם הסבות מנוע שונות - בשנות השישים, בכל מקרה, הדגם שבשימוש היה זה שכונה "שוט מטאור", על שם מנוע הבנזין שלו, מנוע "מטאור" של רולס רויס, שהיה בעל צריכת דלק גבוהה שהשפיעה על טווח הפעולה.

טנקי השוט הראשונים בצה"ל היו בעלי תותח 20 ליטראות, אך עד אמצע שנות השישים הם הוסבו לשימוש בתותח הL7 המתקדם והחזק יותר, בקוטר 105 מ"מ. במלחמת ששת הימים היו בשירות צה"ל כמה מאות טנקים כאלו ועוד כמה עשרות נכנסות לשירות אחריה - כשלל שנתפס מצבא ירדן. ב-1970 הוצג ה"שוט קל" בו המנוע הוחלף במנוע דיזל אמריקאי, אבל הוא יזכה לפירוט בפרק הבא. דגמי השוט השונים קלים לזיהוי בגלל ה"אוזניים" בצידי הצריח, בהן נמצאים תאים לאיחסון זיווד.

הצנטוריון/שוט לגלגוליו השונים המשיך לשרת את צה"ל בסדיר עד תחילת שנות התשעים ובמילואים עד תחילת שנות האלפיים. טנקי שוט הוסבו גם לנגמ"שים כבדים שמשמשים עד עצם היום הזה את חיל ההנדסה וככלי בט"ש יעודיים.




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 8 שריון צידי: 7 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ב מיכל דלק: 1037 צריכת דלק: 50 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 20 ליטראות או תותח L7, ייצוב לתותח אמל"ח משני: מקלעי בראונינג M1919 כמקלע מקביל ובהמשך גם מקלע טען, מקלע מפקד בראונינג 0.5 ובהמשך 0.3, רדיו, משגרי עשן מחיר: 300,000

---

פטון M48 (מגח)

התחמשות צבאות ערב בטנקים סובייטיים חדשים, שינתה את עמדת ארה"ב שלא לספק נשק לישראל בכדי לא לערער את היציבות באזור - מכיוון שהיציבות כבר עורערה ואנחנו נמצאים באמצע המלחמה הקרה והמאבק הבין גושי, הסכימו האמריקאים לספק לישראל טנק חדיש - הפטון M48 (שסופק גם לירדן, אשר קיבלה גם את הדגם הקודם והלא מוצלח ועל כך בהמשך). בתחילה, הצוותים הוכשרו בגרמניה המערבית והטנקים הגיעו מהצבא הגרמני - נושא רגיש מאוד הן בישראל בגלל קרבת הזמנים לשואה (הייתה זו שנת 1965, רק עשרים שנה אחרי המלחמה) וגם בגרמניה מחשש למתח עם העולם הערבי והסובייטים.

בהמשך, סיפקו האמריקאים את הטנקים בעצמם ועד מלחמת ששת הימים היו בשימוש צה"ל כ-150 טנקי פטון M48 (אם לדייק - מתת-הדגם M48A2C) עם מנועי בנזין ותותחי 90 מ"מ אמריקאים שהתאפיינו בבלם-לוע דמוי פטיש. טנקים נוספים נפלו שלל מידי הצבא הירדני במלחמת ששת הימים. טנקים אלו נקראו בישראל בשם "מגח 2" - היו גם טנקי מגח 1, מהראשונים שסופקו מגרמניה, אך הללו היו במצב טכני גרוע ולא השתתפו במלחמת ששת הימים.

מנועי הבנזין לא היו מוצלחים או בטיחותיים במיוחד וגם תותח ה-90 מ"מ נחשב לנחות בהשוואה לביצועי תותח 105 מ"מ הבריטי (שטנקי הפטון הוסבו אליו גם בארה"ב) וכך כבר במלחמת ההתשה שלאחר ששת הימים, נכנס לשימוש טנק המגח 3, עם תותח 105 מ"מ (גרסא אמריקאית או ישראלית לתותח הL7 הבריטי) ומנוע דיזל - חלק מהטנקים הללו הוסבו מטנקי המגח 2 בעוד שאחרים נמסרו מראש בתצורה זו מארצות הברית. טנק זה שימש גם במלחמת יום כיפור ולאחריה. במגח 3 גם פורקה כיפת המפקד הגדולה עם מקלע ה0.5, שהייתה מגושמת ומכעיסה והוחלפה בצריחון מפקד נמוך ושטוח יותר עם מקלע 0.3.

חשוב לציין כי שמו העברי של הטנק הוא מגח ולא מג"ח - לא מדובר בראשי תיבות אלא במילה המבוססת על הפועל לנגוח. עם זאת, בצה"ל אוהבים להמציא ראשי תיבות, וכך לפעמים המגח הפך ל"מג"ח" עם פירושים משונים למשמעות ראשי התיבות כגון "מרכבת גיבורי חיל" או גרוע מכך - "מוביל גופות חרוכות". נציין כי השם "מגח 2" היה פחות בשימוש וטנקי פטון M48 מתצורה זו נקראו פשוט "פטון" והשם מגח נכנס לשימוש מדגם המגח 3 ואילך. עוד כינוי בלתי מחמיא לו זכה הטנק הוא "צפרדע" בגלל חזיתו המעוגלת.

מגח 2:




מגח 3:




סוג: טנק אמינות: 5 מהירות קרבית: 3/4 (ז) מהירות מנהלתית: 7/8 שריון קדמי: 8 שריון צידי: 7 שריון אחורי: 5 סוג דלק: ב במגח 2, ס במגח 3 מיכל דלק: 1270במגח 2, 1100 במגח 3 צריכת דלק: 50 במגח 2, 25 במגח 3 צוות: 4 מטען: 300 אמל"ח ראשי: תותח 90 מ"מ במג"ח 2, תותח 105 מ"מ M68 במגח 3, ייצוב לתותח אמל"ח משני: מקלעי בראונינג M1919 כמקלע מקביל ובהמשך גם מקלע טען, מקלע מפקד בראונינג 0.5 ובהמשך 0.3, רדיו, משגרי עשן מחיר: 350,000

 

[המפקד האלמוני]

אז בינתיים סיימתי עם אמצעי הלחימה של ישראל בשנות השישים. בפרקים הבאים תוכלו לקרוא על מה היה לצבאות ערב בתקופה המקבילה.

תובנות ביניים מהכתיבה:

- מאוד ממחיש את האתגר שבין דיוק למשחקיות ועד כמה צריך לרדת בפרטים אם ההשלכות הן מאוד משניות כשמדובר בשיטה מופשטת.
- תוהה אם אני צריך להוסיף לטנקים, תותחים וכיו"ב חלק של "בטן תחמושת". במשחק המקורי לא התייחסו לזה ממש, מתוך הנחה שאף פעם לא תהיה לך בטן תחמושת מלאה אלא קומץ פגזים. מצד שני, אם משחקים בעולם שהוא לא פוסט אפוקליפסה, אז נתון כזה הוא הגיוני. מה דעתכם? הערות?
- סתם תוהה כמה אנשים עדיין עוקבים אחרי הפרוייקט הזה והאם הוא מעניין בעיניהם.

 

[פרגרין השני]

- סתם תוהה כמה אנשים עדיין עוקבים אחרי הפרוייקט הזה והאם הוא מעניין בעיניהם.

אותי הפרויקט מעניין לא כמסחק אלא יותר במובן של סקירה היסטורית של סוגי אמל"חים

 

[The Necromancer]

אז בינתיים סיימתי עם אמצעי הלחימה של ישראל בשנות השישים. בפרקים הבאים תוכלו לקרוא על מה היה לצבאות ערב בתקופה המקבילה.

תובנות ביניים מהכתיבה:

- מאוד ממחיש את האתגר שבין דיוק למשחקיות ועד כמה צריך לרדת בפרטים אם ההשלכות הן מאוד משניות כשמדובר בשיטה מופשטת.
- תוהה אם אני צריך להוסיף לטנקים, תותחים וכיו"ב חלק של "בטן תחמושת". במשחק המקורי לא התייחסו לזה ממש, מתוך הנחה שאף פעם לא תהיה לך בטן תחמושת מלאה אלא קומץ פגזים. מצד שני, אם משחקים בעולם שהוא לא פוסט אפוקליפסה, אז נתון כזה הוא הגיוני. מה דעתכם? הערות?
- סתם תוהה כמה אנשים עדיין עוקבים אחרי הפרוייקט הזה והאם הוא מעניין בעיניהם.

הפרוייקט מעניין אותי בעיקר בגלל הסיקור ההיסטורי. תוספת של בטן תחמושת זה רעיון הגיוני, אבל איך תתאר את זה משחקית? ובגלל שמכה ישירה לבטן התחמושת גורמת לנזק מאסיבי, איך תאזן את זה?

 

[המפקד האלמוני]

תוספת של בטן תחמושת זה רעיון הגיוני, אבל איך תתאר את זה משחקית? ובגלל שמכה ישירה לבטן התחמושת גורמת לנזק מאסיבי, איך תאזן את זה?

בטן תחמושת זה פשוט מספר הפגזים/טילים הנישאים בכלי עצמו בתאים יעודיים.
בחוקים של המשחק יש התייחסות למצב של פגיעה בתחמושת שמאוחסנת בכלי רכב או רק"מ - פיצוץ שלה יכול להשמיד את הכלי עצמו.

בחוקים הבסיסיים לא מופיע כמה פגזים למשל יש על כל טנק - אפשר פשוט לשקלל את משקל הפגזים מול משקל נשיאת המטען של הכלי, אם רוצים.
בכל מקרה, גם אם אוסיף פרט כזה, אני לא ארד לרזולוציות של סידורי תחמושת. במציאות, לא כל הפגזים בטנקים נגישים באותה קלות ויש הגדרות איזה סוגי פגזים נמצאים איפה (חלולים, חודרי שריון וכו') אבל אלה כבר דקויות שסתם מעמיסות על משחק שהוא די מופשט בסופו של דבר.

 

[המפקד האלמוני]

צבא מצרים בשנות השישים

אם נדייק, מצרים המשיכה לאורך שנות השישים לכנות את עצמה "הרפובליקה הערבית המאוחדת", למרות שמאז פירוק האיחוד עם סוריה ב-1961 היא הייתה מאוחדת עם עצמה בעיקר.
היחסים עם הגוש הסובייטי התהדקו וכך גם משלוחי הנשק - אמנם אמצעי הלחימה שמתוארים בפרק של שנות החמישים והארבעים עדיין היו בשימוש פה ושם, אבל רבים מהם נדחקו ליחידות דרג שני, כאשר מצרים הצטיידה בנשק סובייטי חדש יותר - טנקים, תותחים, נשק קל ואמצעי נ"ט. נאצר, מנהיג מצרים, נחשב למוביל העולם הערבי ולבעל ברית אסטרטגי חשוב של ברית המועצות. בתמונה המצורפת, תוכלו לראות אותו ב-1965 בביקור במוסקבה, יושב מול שליט ברית המועצות לאוניד ברז'נייב.



שאיפותיו של נאצר ותפיסתו כמנהיג העולם הערבי, הובילו אותו להתערב במלחמת האזרחים של תימן באמצע שנות השישים - התערבות שהפכה מסיוע וייעוץ לרפובליקה התימנית למעורבות פעילה בהיקף של עשרות אלפי חיילים, שאבה קשב ומשאבים מהצבא המצרי ולא הביאה להצלחות משמעותיות - עניין שפגע בתדמיתו של הצבא ויתכן שגם דחף להקצנה ונסיון להישגים מול ישראל, בהחלטה לפגוע בחופש השיט מאילת לים האדום - הטריגר למלחמת ששת הימים. נציין כי ישראל עצמה התערבה מרחוק במלחמה, כאשר הצניחה אספקה של אמצעי לחימה (ככל הנראה נשק בריטי ישן מהפרק בשרשור הזה העוסק בשנות הארבעים) למלוכנים בצפון תימן.

בתמונה המצורפת, תוכלו לראות בצד אחד חייל מצרי מאמן את לוחמי הרפובליקה התימנית בשימוש ברובה מוסין-נאגאן רוסי עם כידון (לא בתצורת הצליפה שנסקרה בפרק הקודם) ובצד השני תימנים מלוכנים חמושים יושבים על נגמ"ש BTR-40 מצרי שתפסו כשלל.



מלחמת ששת הימים הסתיימה בתבוסה מבחינת מצרים ונאצר הודיע על התפטרותו - רק כדי שהמוני מצרים יצאו להפגנות תמיכה ברחובות כדי לקרוא לו לחזור ולהנהיגם:



כך, נאצר המשיך להנהיג את מצרים גם במלחמת ההתשה שלאחר ששת הימים, עד שמת ב-1970 מהתקף לב, כחודשיים לאחר סיומה של מלחמת ההתשה. פופולארי עד הרגע האחרון ומעבר לו, זכה נאצר להלוויית ענק בה השתתפו כחמישה מיליון איש, שכמה עשרות מהם נמעכו למוות בדוחק ובצפיפות: