IN
אילידיה מגלגלת עיניים קלות, "בוא תיקח פיסת אוכל ותן לי לספר לך סיפור קצין, מבטיחה לך שיש לו פואנטה" אומרת חצי האלפית, רוצה גם היא לתת לרגליים שלה טיפה לנוח ומתיישבת ליד קורביל.
"כשחייתי בניס פרדי עם האלפים, בזמנו, לאבא שלי הייתה גינת צמחים- כראוי לאיש דת, ואני זוכרת שבילדות גל נחילים ענקי עלה והתקיף את הגינות והגידולים. אבא שלי מיד הלך ויצר תרכובת מסריחה של צמחים מוזרים וברכות כנגדם, ולמרות שהם היו צריכים ליצור כמויות רבות ממנה וזה לקח כמעט חודש- הם הצליחו להשתמש בתרכובות בשביל להבריח את הנחילים. השדות נפגעו, אבל לא הושמדו, ואני שאלתי את אבא שלי איך הוא ידע מה לעשות" מספרת אילידיה את הסיפור, "והוא ענה לי, שמאה שנים לפני זה אותם חרקים עלו להרוס את היבול באותה הצורה, והמורה שלו השתמש בתרכובת הזו בדיוק כדי להבריח אותם. זה גלגל החיים הוא הסביר, החרקים האלו חיים דורות על גבי דורות במסתור רק בשביל לחשוף את עצמם אחת לדור אלפי ולנסות להשמיד את כלל היבול. והטרוגלודיטים הם אותו דבר, הם חלק ממשהו גדול יותר- אנחנו שונאים אותם אבל הם יישארו שם, הם היו שם לפני ריבון הברק והם יהיו שם אחריו, וזה למה גם אבירי המעמקים קיימים כמעט באותה תקופה כמו ארוות' ורושמים בספרים שלהם על כל נחשול שהם עוברים. אם אתה חושב שהפעולות שעשינו באדמות החוף יעצרו את הענקים, או שהמלחמה בנחשול תעצור לעד את הטרוגלודיטים- אתה מכין את עצמך לאכזבה רצינית. פיתרון של 'הסרת איום' הוא פשוט לא רלוונטי לכל מלחמה" מסבירה חצי האלפית סיפור ילדות שנראה, בצורה מפתיעה יותר לאילידיה, שהיא קצת נהנית ממנו. זה זיכרון ילדות טוב, לא כזה שמלא ברגשות השליליים שניס פרדי השאירה בה.