Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
"נשף? נשמע מעניין. אנחנו יכולים בקלות למצוא מה ללבוש." ראשיד מצביע לשרווליו, פריטים קסומים אשר משנים את בגדי הלובש לבחירתו- פריט לבוש שימושי למדי כשעבד בבירוקרטיה והיה צריך לפגוש אנשים. הוא ממשיך לחשוב קצת, מבין שלבת שלו יש רעיון שכולל אותו. יתכן וזה קצה חוט לאנשים שיוכלו לעזור לו?
"אנחנו נגיע, אל תדאגי. פשוט תשימי אוזן." הוא מוסיף, מחייך חיוך אבהי.
ראשיד מהנהן, מבין מה זה דורש בשביל להגיע למסיבה שכזו.
"אנחנו יכולים להתחבב על מישהו חזק כאן, שזה לא בהכרח רעיון רע - אני מעדיף לא לעשות צרות כרגע." הוא אומר בטון עייף קלות, נזכר בפעם האחרונה שחסר בית ניסה להעמיד פנים שהוא דוכס מארץ רחוקה במסיבה והפך למסמר הערב מהסיבות הלא נכונות.
"מניסיונך בעבודה, יש איזה רעגי מוכר יותר משנינו? אני חושש שלא ראיתי מישהו ממש מוכר בזמן האחרון" הוא ממשיך, מנסה לחשוב על מי יתן לו נקודות זכות עקב מוצא משותף.
"היו כמה חברה שעברו פה קודם, היה שם טרול, אני מניחה שזה מספיק הרפתקן בשבילך?" היא שואלת. "נראה שהם גם הספיקו לעשות מספיק רעש כדי שגם אסטל וגם הלנה יכירו אותן." היא מוסיפה, מדברת על ביתו רמת הדם של האדמירל, ובת זוגתה.
הלנה מחווה בראשה, לא נראה שהיא מתכננת לוותר על הסוס שלה, מה שיוצר מצב שבו הוא דוהרת קדימה, ומשאריה לכם ללכת אחריה.
"אנחנו נעבר בעיר בדרך למצודה." היא אומרת במהלך הדרך, "אני רוצה לוודא שגם שם אנשים יודעים לא לצאת ליער." היא מעיפה לעברכם מבט, "אולי תרצו גם להביא את המעביד שלכם איתכם, לא?"
"אני אסתדר." אומר אוסקר, ממשיך להחזיק בועה של מים זוהרים כנגד הפצעים. הדימום עצר והפצעים התחילו להיסגר, אך המאמץ התיש אותו בהדרגה, "הגרוע יותר מאחורינו, וכך גם המקום הזה אמור להיות. בואו נלך."
הוא מתחיל ללכת אחרי הלנה, תופס מקל אקראי כדי להישען עליו.
META
Kinetic Healing אחרון להיום, סה"כ 5 נקודות של Burn, סה"כ 6 נזק לא-קטלני, ועוד 14 נק"פ ריפוי, למקסימום נק"פ (31).
ראשיד מחייך למשמע הדברים, נהנה מהחדשות הטובות.
"ובכן, מדוע שלא ננצל את ההזדמנות הטובה שלנו ונלך לדבר איתם? גם אם את לא יודעת איפה הם, אני לא חושב שזה יהיה בעייתי לשמוע על מעלליהם או לקנות להם משהו לשתות בפעם הבאה שיגיעו לכאן. תוכלי לשים עין על האזור?"
הלנה מפלפלת מעט את העיינים, קצת מוזר לה שאתם בלי המעביד שלכם ולא טורחים לעדכן אותו בכלום, אבל זה לא מספיק מעניין אותה בשביל לעשות עם זה משהו. "טוב," היא אומרת ומושרת לאחד הפקודים שלה למסור את ההודעות, היא תוביל אתכם ישירות לעבר אחוזת-האדמירל.
ובכן "אחוזת האדמירל" זה כנראה מילה גדולה מידי, אחרי הליכה של כמה שעות אתם מגיעים למה שנראה כמו בית אחוזה קטן וכמעט לא שמור, יש קבוצה של כמה אנשים חמושים שמגנים על האיזור, אבל לא מעבר לזה.
פנים האחוזה גם לא נראה כל כך מתאים לשם, הבניין מעט מבולגן ולא מסודר, ולא נראה שחיים בו יותר מידי אנשים, למעשה נראה שאפילו אין הרבה משרתים לתחזק אותו, הלנה לא מאפשרת לכם מספיק זמן כדי לתהות בקשר לזה, כשהיא כמעט גוררת אתכם לחדר גדול ורחב ידיים, שנראה כמו אולם נשפים לא מתוחזק - שהומר לספרייה גדולה.
אסטל רוכנת מעל כמה ספרים במרכז החדר, לבושה בבגדים הרבה יותר פשוטים מאיך שראיתם אותה קודם, את חליפת המלחים המאולתרת מחליפים בגדי בית רגילים, היא לא חמושה כלל, נראה שהיא רושמת לעצמה כמה הערות ומתעלמת מכולכם, לרבות הלנה. עד שזו מכחכחת חזק בגרונה.
"או היי הלנה." היא אומרת מבלי להפנות מבט, ואחרי כחכוך נוסף היא גם מעיפה עליכם מבט מהיר וכמעט נבוך. "הו," היא אומרת. "הבאת אורחים..." נראה שהיא מעט חסרת מילים. "אני מצטרעת" היא פונה אליכם, "זה לא הזמן הכי טוב... אני מכירה אתכם לא?"
ראשיד
"אומרים שהם הלכו למחנה הפלטים הצפוני מכאן, אבל.. טוב אני מניחה שלא היית פה להקשיב שהשומרים מסרו שבבפקודת האדמירל אסור להגיע לשם או ליער הקרוב למחנה... אז אני די בטוחה שלא פרקתי ללכת לחפש אותם שם."
נל לא יכולה להימנע מלהביט סביבה בסקרנות מהרגע בו הם נכנסו לאחוזה והסקרנות של אפילו גדלה למראה הספרים, כך שהיא אפילו מנסה לראות על איזה ספר אסטל קראה או אלו ספרים נמצאים על שולחנה.
"את פגשת אותנו כשירדנו מהספינה." נל מנסה לרענן את זכורנה של אסטל למשמע השאלה.
"הם אומרים שהם ראו אותם" אומרת הלנה. מוספיה על דברי זולג'ין. ואסטל מהנהת ומסובבת את הספר שמעליו היא רוכנת לעברכם.
"האם ככה הם נראו?" היא שואלת ומצביעה על תמונה גסה שנראה שצוירה על ידי חובבן, הציור נראה דומה ליצור שפגשתם.
"הבנתי. ובכן, אם הם יחזרו אני מציע שתביאי להם משקה נוסף בכל מקרה. עכשיו, ההרפתקנים הם הימור, אבל אם צוות המשרתים לא מלא זו יכולה להיות הזדמנות מעניינת להיכנס בה לנשף. דעתך?"
נל מתקרבת כדי לראות יותר טוב את הציור לפני שהיא עונה: "הטפרים של היצורים קצת יותר ארוכים ממה שאני רואה בציור והפרווה שמכסה את כל הגוף שלהם מעט יותר קצרה, אבל מעבר לזה, בהתחשב באיכות של הציור, זה די דומה ליצורים שראינו."
אסטל סוגרת את הספר בדבר הכי קרוב שהיא אי פעם הראתה לכעס. "ונדיגו, ישירות מהיערות של סירונה בתיר-נא-נוג." היא יורקת. "הם לא מספיק חכמים כדי להגיע הנה לבדם, מישהו הביא אותם לפה." היא קמה ומתחילה לצעוד בחדר בעצבנות, "יכול להיות שהם פה כבר שנים ואנחנו לא יכולנו לדעת."
"אה..." די ברור שנל לא ידעה שמדובר בונדיגו ומה מקורם, "הוינדגואים הללו נעים בקבוצות או שיכול להיות שהשניים שפגשנו ביער היו היחידים באזור?" נל מניחה שהמידע הזה צריך להיות כתוב בספר הזה של אסטל.
"הם ספק פראי אדם ספק חיות צייד." אומרת אסטל, "כי רמי הדם מטיר-נא-נוג חייבים שגם חיות הפרא שלהם תעסקו עם זכרונות של אנשים." היא מנידה את ראשה, "מישהו היה צריך להביא אותם לפה, וזה לא משהו קל לביצוע, היינו יודעים על כל ניסיון שיגור, אז זה חייב להיות מישהו מבפנים. אז אני בספק שאנחנו מדברים על יותר מכמה בודדים." היא מנידה בראשה, "אמרתם שאתם שכירים לא?" היא שואלת, נראה שהלנה עומדת להגיד משהו אבל היא מהירה יותר, "אני אשלם לכם 25 אלף מטבעות זהב ואספק לכם בית בנמל חירות אם תצליחו למצוא מי הכניס לעיר שלי וונדיגו." היא אומרת, מעט תקיפה, "זה משהו שאני לא יכולה להשתמש במשמר כדי לגלות, כי זה ישלח את כל האזהרות האפשריות למי שהכניס אותם, זה חייב להיות סולידי וחיצוני לכוחות המשמר של העיר."
