King Revange
פונדקאי ותיק
הא, וואלה. אוקיי, אני אשתדל לבדוק אותו.
Dishonored
- מחבר/ת הנושא Gandalf
- תאריך התחלה
משחק חביב, אבל אני מעדיף את דאוס אקס. העלילה (מינוס השלב האחרון) והדיאלוגים טובים יותר.
King Revange
פונדקאי ותיק
- אזהרה לאנשים שלא אוהבים אנדרדוגים שמקוננים על משחקים שלדעתם הם מצוינים -
אני די משוחד, מאחר שהטריילר הרשמי [עד כמה שאני זוכר, זה אכןם הטריילר הרשמי] שחבר שלי הראה לי היה גיימפליי [בסקיירים לפחות הייתה מוזיקה מעניינת שחיפתה על התצוגה הזולה]. זה כבר עשה לי צרבת. העלילה הייתה קופצנית מדי - הגיימפליי הוא סבבה וכייפי - אבל בשלב מסוים זה נעשה קצת לא הגיוני [או הגיוני, אם כל המשחקים האחרים הם לא הגיוניים]. זה הזכיר לי את אסאסינס קריד על סטרואידים. בשביל לחסוך בקטעי פארקור ופעלולים ולשמור על האקשן הם עשו את הblink, שהוא לטעמי חיסכון במתכנתים, לא פחות ולא יותר. לא שמתי לב לכל כך הרבה weepers גם כשיריתי בכולם וגם כשלא [שמעתם על SSOHPKC פעם?]. משהו בעלילה גרם לי לא לרצות לחזור ולשחק שוב, כי בסופו של דבר רוב הסיטואציות היו די משמימות עבורי [אתה *תמיד* יכול להתגנב? מה? ולמה גם ההיפך הוא נכון?]. זה היה כמו לשחק דיאבלו 2, לסיים את המשחק [כולל שלב הסיוט ושלב הגיהנום] ולהתחיל אותו מההתחלה, עם אותה הדמות. הConversation Wheel לא היה מבריק במיוחד - והייתה משימה אחת [להציל איזה מישהו, ב"פרק" השלישי או הרביעי, לפני המדען המטורף עם הזקן השחור] שהייתי בטוח שהצלחתי בה, אבל כשל בתקשורת ביני ובין המחשב גרם לכך שהוא מת בסוף. אני שחקן גרוע - אבל נראה לי שאני מסוגל לסיים משחקים, גם אם בצורה צולעת. מה שהכי הצחיק אותי היה שהתנהגתי חרא כל המשחק ואז, פתאום, בלי כל אזהרה מוקדמת, סמיואל משיט-הסירה [או הרבי שמואל מוונציה, כפי שקוראים לו בעדה החרדית] התייחס אליי בחוסר כבוד. לא הייתה לי בעיה עם זה, אבל זה קרה לקראת החיסול של הבוגדים. לפני כן - דממת אלחוט, הכל בסדר. הרעיון של הכאוס הוא נחמד, אבל הביצוע הוא קצת מעצבן. עוד חיסכון במתכנתים היה בvoid, שזה יעני יקום הTutorial המקביל. הכל היה טוב ויפה, עד שהבנתי מה הבעיה - הם פשוט בנו סצנות סטאטיות וקפואות במקום אשכרה להנפיש ולהוסיף עלילה ונפח. כשהם ניסו להדגים שימוש בכוחות זה היה רעיון טוב מאוד, אבל כשזה התחיל להפוך לדרך של Dishonored לחסוך סיפוריות, רקע ודמויות, זה כבר הפך להיות פתטי. עוד דוגמה לחיסכון במתכנתים היה מיעוט האזרחים ברחובות - בסדר, תכננתם את כל המשחק כאילו זו עיר מוכת מגיפה, אבל בתכ'לס הכל נובע מסיבות טכניות. מה שהיה טוב היו השומרים, שבניגוד לכמה משחקי AC מטופשים שבהם אתה עומד מול השומר והוא לא רואה אותך, הפעם השומרים ראו אותך בבירור, וגם הרגו אותך בקלות. זה היה נס אם עברת לידם והם לא שמו אלייך לב. עוד משהו נהדר היה ההתערבות של הoutsider הארור. אני חושב שהסיקוול יהיה על מישהו שיהרוג אותו, עם הרצונות המעוותים שלו. המתנקש דאוד עשה את זה מאוד קריטי - הוא נותן לך כוחות ואז דופק אותך. זה היה הדבר המסקרן היחידי, מעבר לשמן הלוויתנים ולתרבות המגניבה שהם יצרו שם, שהתאימה יותר לדיאנדי מאשר למשחק מחשב [משום שהיא כמעט ולא באה לידי ביטוי]. זה הזכיר לי מאוד את אסאסינס קריד הראשון. מדובר בחומר גולמי. אם הם יתקדמו באותה הדרך הם יהיו במקום טוב מאוד בdishonored 2.
לא אהבתי.
שמע, אתה מגיע ישר מנקודת מבט של ״טוב, עשו את זה בשביל לחסוך עבודה למתכנתים ואת זה כי הם עצלנים״ - אז זהו, שלא. הblink הוא אמצעי תחבורה לכל דבר ועניין והשימושים שלו בגיימפליי מאוד מעניינים ושימושיים(לא, לא רק לעבור מנקודה A לB). אני חושב שזה בהחלט רעיון מוצלח.
אני לא יודע אם שמת לב, אבל למשחק הזה יש ערך replayability *עצום*. מספר הדרכים שבה אתה יכול לבחור בכל שלב, בכל אזור ובכל חדר - הוא עצום. כרגע אני משחק בפעם השלישית ומגלה דרכים נוספות לעבור שלבים(ועוד סיידקווסטים שלא ידעתי בכלל על קיומם, כי פשוט דילגתי/החשבתי אותם כתפאורה בפעמים הקודמות), ואני החשבתי את עצמי לאחד שמכיר את המשחק ואת השלבים בעל פה... וטעיתי. לAssassins creed, לעומת זאת(ואתה יודע שאני מת על המשחק הזה), אין שום ערך replayability - אין שום סיבה לעבור שוב על המשחק(לא, ממש לא בשביל סיידקווסטים ו collectibles, כי את אלו את עושה כבר בפעם הראשונה שאתה משחק - או אחרי שכבר סיימת את העלילה הראשית. גם לא בשביל הsecondary objectives שבמשחקים המאוחרים שבסדרה - הם לא כאלו מעניינים), בתכלס.
הביצוע של הchaos משפיע ממש קצת על איך שדמויות המשנה מתנהגות אלייך(כאמור, סמואל מתריע את האויבים בשלב האחרון אם אתה Jerk), אבל הוא יותר משפיע על עכברושים נגועים, weepers ברחובות(משמע, במילא אין כאלו בשלבים שלא מתרחשים ברחובות של העיר) ורמת העירנות של השומרים(גבוהה אם אתה על כאוס גבוהה, נמוכה אם אתה על כאוס נמוך).
נקודת חוזק מדהימה של המשחק - הLore שלו הוא פנטסטי מכל הבחינות. אני יכול להסתובב בשלבים ופשוט להרים ולקרוא ספרים ומכתבים רק בשביל פיסות הLore המעניינות שבהם.
שוב, אתה בא עם המחשבה הזו שהעצלנות של המפתחים השפיעה על הפלאף של המשחק. תן לי לספר לך סוד - היא לא. אם זה היה נדרש, אני יודע שהיו יכולים לשים אזרחים ברחובות. אתה יודע שזה לא מתאים לעיר מוכת מגפה, אז למה אתה מתלונן?
בתכלס זה משחק בעל תקציב מאוד גבוה - המתכנתים הם מוכשרים וטובים במה שהם עושים. אם היו מורים עליהם לשים אזרחים ברחובות הם היו עושים את זה.
ואין בכל סיבה להתייחס לדברים כמו בעיות עם המחשב שלך(XboX FTW!)
אני לא יודע אם שמת לב, אבל למשחק הזה יש ערך replayability *עצום*. מספר הדרכים שבה אתה יכול לבחור בכל שלב, בכל אזור ובכל חדר - הוא עצום. כרגע אני משחק בפעם השלישית ומגלה דרכים נוספות לעבור שלבים(ועוד סיידקווסטים שלא ידעתי בכלל על קיומם, כי פשוט דילגתי/החשבתי אותם כתפאורה בפעמים הקודמות), ואני החשבתי את עצמי לאחד שמכיר את המשחק ואת השלבים בעל פה... וטעיתי. לAssassins creed, לעומת זאת(ואתה יודע שאני מת על המשחק הזה), אין שום ערך replayability - אין שום סיבה לעבור שוב על המשחק(לא, ממש לא בשביל סיידקווסטים ו collectibles, כי את אלו את עושה כבר בפעם הראשונה שאתה משחק - או אחרי שכבר סיימת את העלילה הראשית. גם לא בשביל הsecondary objectives שבמשחקים המאוחרים שבסדרה - הם לא כאלו מעניינים), בתכלס.
הביצוע של הchaos משפיע ממש קצת על איך שדמויות המשנה מתנהגות אלייך(כאמור, סמואל מתריע את האויבים בשלב האחרון אם אתה Jerk), אבל הוא יותר משפיע על עכברושים נגועים, weepers ברחובות(משמע, במילא אין כאלו בשלבים שלא מתרחשים ברחובות של העיר) ורמת העירנות של השומרים(גבוהה אם אתה על כאוס גבוהה, נמוכה אם אתה על כאוס נמוך).
נקודת חוזק מדהימה של המשחק - הLore שלו הוא פנטסטי מכל הבחינות. אני יכול להסתובב בשלבים ופשוט להרים ולקרוא ספרים ומכתבים רק בשביל פיסות הLore המעניינות שבהם.
שוב, אתה בא עם המחשבה הזו שהעצלנות של המפתחים השפיעה על הפלאף של המשחק. תן לי לספר לך סוד - היא לא. אם זה היה נדרש, אני יודע שהיו יכולים לשים אזרחים ברחובות. אתה יודע שזה לא מתאים לעיר מוכת מגפה, אז למה אתה מתלונן?
בתכלס זה משחק בעל תקציב מאוד גבוה - המתכנתים הם מוכשרים וטובים במה שהם עושים. אם היו מורים עליהם לשים אזרחים ברחובות הם היו עושים את זה.
ואין בכל סיבה להתייחס לדברים כמו בעיות עם המחשב שלך(XboX FTW!)
King Revange
פונדקאי ותיק
מבחינת תכנות זה הרבה יותר קל ליצור אופציה להתנייד מא' לב', מאשר לכתוב מערכת שלמה שתנייד אותך. הבעיה היא לא עצלנות אלא כסף. אה, ואם זה לא מתוך בעיות כספיות, אז תסלח לי מאוד וזו בחירה תמוהה.
יש אולי אתגר בלחזור על השלבים, אבל מבחינת עלילה - נאדה. אז במקום להרוג אותם התגנבת [והאישה אמרה לך תודה]. זה לא מספיק גדול בשביל ריפליי.
אסאסינס קריד הוא משחק שלא נועד לחזרתיות - הוא ארוך, הוא מורכב, ותסלח לי מאוד, העלילה שלו הרבה יותר איכותית ומושקעת. בייחוד ACIII, שממש הפך את החוויה למציאותית.
הביצוע של הכאוס נראה לי כמו כסת"ח. כל הרעיון הוא שאנשים מתייחסים אלייך ישירות. זה מזכיר לי שפעם היה פה בחור שכתב מקצוע בלי פלאף. הוא היה כתוב טוב, אבל בכל זאת שאלתי איפה הפלאף. אז נאמר לי, שלא צריך פלאף - זו שיטה כזו וכזו, ומשפט אחד המתאר את המקצוע זה יותר מהנדרש. זה מה שקרה עם הכאוס - הם שכחו שלא מדובר בFPS משנות ה90.
הLore, לעומת זאת, נראה כאילו הם שכחו שמדובר במשחק, ולא בעולם מערכה. כל המידעים מעניינים, רק חבל שהם לא קשורים למשחק באופן רציף [הם לא, אלא אם אתה מדבר על המפה האקראית שעוזרת לך לפרוץ לאנשהו או על הספר שמתחיל סיידקווסט. זה לא נחשב בעיניי, כי באותה המידה זו הייתה יכולה להיות דלת וזה היה יכול להיות כוח שהאאוטסיידר היה מעניק לך]. אני הייתי רוצה לראות השפעה על המשחק לפי כמות הLore שצברת - מי שיודע יותר, עושה יותר, בדרכים יצירתיות. מה שכן היה טוב היה הקשר לכלי הנשק. יעני לאונרדו דה וינצ'י גרסת הבמאי.
דיברתי על בעיות עם המחשב בציניות - אין לי בעיה להריץ את הדבר הזה על האיכות הכי גבוהה [ולכן, אגב, אני קונה מעט מאוד משחקים - ותמיד בודק שאני יכול לשחק על הרזולוציות הכי גבוהות]. בתכ'לס אני חושב שהobjective לא היה ברור מספיק, ובגלל זה נכשלתי.
יש אולי אתגר בלחזור על השלבים, אבל מבחינת עלילה - נאדה. אז במקום להרוג אותם התגנבת [והאישה אמרה לך תודה]. זה לא מספיק גדול בשביל ריפליי.
אסאסינס קריד הוא משחק שלא נועד לחזרתיות - הוא ארוך, הוא מורכב, ותסלח לי מאוד, העלילה שלו הרבה יותר איכותית ומושקעת. בייחוד ACIII, שממש הפך את החוויה למציאותית.
הביצוע של הכאוס נראה לי כמו כסת"ח. כל הרעיון הוא שאנשים מתייחסים אלייך ישירות. זה מזכיר לי שפעם היה פה בחור שכתב מקצוע בלי פלאף. הוא היה כתוב טוב, אבל בכל זאת שאלתי איפה הפלאף. אז נאמר לי, שלא צריך פלאף - זו שיטה כזו וכזו, ומשפט אחד המתאר את המקצוע זה יותר מהנדרש. זה מה שקרה עם הכאוס - הם שכחו שלא מדובר בFPS משנות ה90.
הLore, לעומת זאת, נראה כאילו הם שכחו שמדובר במשחק, ולא בעולם מערכה. כל המידעים מעניינים, רק חבל שהם לא קשורים למשחק באופן רציף [הם לא, אלא אם אתה מדבר על המפה האקראית שעוזרת לך לפרוץ לאנשהו או על הספר שמתחיל סיידקווסט. זה לא נחשב בעיניי, כי באותה המידה זו הייתה יכולה להיות דלת וזה היה יכול להיות כוח שהאאוטסיידר היה מעניק לך]. אני הייתי רוצה לראות השפעה על המשחק לפי כמות הLore שצברת - מי שיודע יותר, עושה יותר, בדרכים יצירתיות. מה שכן היה טוב היה הקשר לכלי הנשק. יעני לאונרדו דה וינצ'י גרסת הבמאי.
דיברתי על בעיות עם המחשב בציניות - אין לי בעיה להריץ את הדבר הזה על האיכות הכי גבוהה [ולכן, אגב, אני קונה מעט מאוד משחקים - ותמיד בודק שאני יכול לשחק על הרזולוציות הכי גבוהות]. בתכ'לס אני חושב שהobjective לא היה ברור מספיק, ובגלל זה נכשלתי.
אני לא מבין - אתה מתלונן על הBlink? למה? מבחינת משחקיות, זה בערך הדבר הכי חכם שהם עשו במשחק(פרט להשתלטות על עכברושים/דגים או עצירת זמן). איך ציפית שקורבו יעבור את השלבים בלי להתריע אף אחד? בקפיצות?
אני לא יודע מה איתך - אבל מבחינת עלילה בהחלט שווה ביותר לחזור ולעשות שלבים שוב. בפעם הראשונה ששיחקתי בשלב של Golden Cat פשוט נכנסתי ורצחתי את שניהם. בפעם השנייה ששיחקתי במשימה הזו, הלכתי אל SlackJaw, עשיתי את המשימות בשבילו והוא רצח אותם בשבילי. בפעם השלישית רצחתי את מורגן עם אדים בשביל הAchivement. אלו כבר 3 דרכים שונות לגמרי לסיים את המשימה הזו.
במשימות אחרות חזרתי בשביל הSideMissions - שהן טובות לא פחות מהעלילה הראשית. בחיי, Granny Rags היא הדמות הכי מגניבה במשחק, ובקמפיין הראשי אתה לא פוגש אותה אפילו פעם אחת!
אני ממש לא רציתי להתחיל ולהשוות לAC, אבל יאללה, למה לא.
- הם בסך הכל 2 משחקים שונים. מבחינת גיימפליי, במשחקי AC האחרונים זרקו את כל עניין ההתגנבות לפח(חוץ ממשימה אחת על הCastello - בסדר) - שזה ממש לא דבר רע, זה פשוט אחר(אני מוצא את זה מגניב, אחרים לא). ובכלל, הוא מנקודת מבט 3, שזה שונה לגמרי.
- הוא בהחלט גובר(ובגדול, יש לציין) על Dishonored מבחינת המשחקיות של הקרב - בAC(ובמיוחד במשחק השלישי והחדש) והקרב הוא זורם וכיף - בDishonored הקרב יותר מסובך, קשה, ופחות זורם(לחסום, לתקוף מחדש) אם לא משתמשים ביכולות קסומות כמו עצירת זמן, עכברושים או windblast.
- מבחינת עלילה אני מאמין שDishonored הוא יותר טוב מACB. AC היה עוד בסדר - אבל העלילה של ACR הייתה צולעת והעלילה של III נמרחה ונמרחה - ולשחקנים לא הייתה שום דרך להתחבר אל קונור, בסופו של דבר. ממש לא היה אכפת לי אם הוא יחיה או ימות. הוא ארוך מנשוא, ועד שאתה מגיע לסוף הדבר היחידי שהשתנה בקונור הוא השיער שלו.
- מבחינת חקירה, המשחקים הם שונים. AC הוא משחק עולם פתוח, בעוד שDishonored הוא משחק של 9 ארגזי חול ענקיים - קצת קשה להשוות ביניהם.
בהחלט, הרבה פעמים מצאתי פיסות Lore שקשורות באופן ישיר למשחק - קודים לכספות בשלב, מיקומים של מעברים סודיים וshrines ורמזים על סידקווסטים באזורים מסויימים. מעבר להם - בתכלס אתה צודק, ואין להם המון שימוש במהלך המשחק עצמו(כמו שלfeathers אין, לצורך העניין).
מה שאמרת בסוף הפסקה זה בול הBlueprints שאפשר לאסוף
כל אחד כזה נותן פותח לך שדרוג אצל פיירו(רובה עם כוונת מטורפת, רובה חצים כמעט אוטומטי, מגפיים שלא משמיעות קול, וכו'). הם נראים כמו Lore, אבל בצבע כחול.
אני לא יודע מה איתך - אבל מבחינת עלילה בהחלט שווה ביותר לחזור ולעשות שלבים שוב. בפעם הראשונה ששיחקתי בשלב של Golden Cat פשוט נכנסתי ורצחתי את שניהם. בפעם השנייה ששיחקתי במשימה הזו, הלכתי אל SlackJaw, עשיתי את המשימות בשבילו והוא רצח אותם בשבילי. בפעם השלישית רצחתי את מורגן עם אדים בשביל הAchivement. אלו כבר 3 דרכים שונות לגמרי לסיים את המשימה הזו.
במשימות אחרות חזרתי בשביל הSideMissions - שהן טובות לא פחות מהעלילה הראשית. בחיי, Granny Rags היא הדמות הכי מגניבה במשחק, ובקמפיין הראשי אתה לא פוגש אותה אפילו פעם אחת!
אני ממש לא רציתי להתחיל ולהשוות לAC, אבל יאללה, למה לא.
- הם בסך הכל 2 משחקים שונים. מבחינת גיימפליי, במשחקי AC האחרונים זרקו את כל עניין ההתגנבות לפח(חוץ ממשימה אחת על הCastello - בסדר) - שזה ממש לא דבר רע, זה פשוט אחר(אני מוצא את זה מגניב, אחרים לא). ובכלל, הוא מנקודת מבט 3, שזה שונה לגמרי.
- הוא בהחלט גובר(ובגדול, יש לציין) על Dishonored מבחינת המשחקיות של הקרב - בAC(ובמיוחד במשחק השלישי והחדש) והקרב הוא זורם וכיף - בDishonored הקרב יותר מסובך, קשה, ופחות זורם(לחסום, לתקוף מחדש) אם לא משתמשים ביכולות קסומות כמו עצירת זמן, עכברושים או windblast.
- מבחינת עלילה אני מאמין שDishonored הוא יותר טוב מACB. AC היה עוד בסדר - אבל העלילה של ACR הייתה צולעת והעלילה של III נמרחה ונמרחה - ולשחקנים לא הייתה שום דרך להתחבר אל קונור, בסופו של דבר. ממש לא היה אכפת לי אם הוא יחיה או ימות. הוא ארוך מנשוא, ועד שאתה מגיע לסוף הדבר היחידי שהשתנה בקונור הוא השיער שלו.
- מבחינת חקירה, המשחקים הם שונים. AC הוא משחק עולם פתוח, בעוד שDishonored הוא משחק של 9 ארגזי חול ענקיים - קצת קשה להשוות ביניהם.
בהחלט, הרבה פעמים מצאתי פיסות Lore שקשורות באופן ישיר למשחק - קודים לכספות בשלב, מיקומים של מעברים סודיים וshrines ורמזים על סידקווסטים באזורים מסויימים. מעבר להם - בתכלס אתה צודק, ואין להם המון שימוש במהלך המשחק עצמו(כמו שלfeathers אין, לצורך העניין).
מה שאמרת בסוף הפסקה זה בול הBlueprints שאפשר לאסוף
כל אחד כזה נותן פותח לך שדרוג אצל פיירו(רובה עם כוונת מטורפת, רובה חצים כמעט אוטומטי, מגפיים שלא משמיעות קול, וכו'). הם נראים כמו Lore, אבל בצבע כחול.King Revange
פונדקאי ותיק
גם אם בשורה התחתונה זה היה יותר מסביר, עדיין מדובר בחיסכון במתכנתים. אני לא רואה שום סיבה ליצור מערכת פשוטה כזו כשאתה יכול ליצור דברים כמו מערכת הפארקור של Uncharted, בייחוד כשהמשחק שלך מכיל רמות גבוהות של AI וראליזם, ואפילו המון היגיון פנימי. בכלל, הקסם גרם לי לתחושת קבס. זה היה פשוט ניצול לא נכון של המשאבים. בכיף, זה שחיק, אפשר להשתמש בזה, אבל "קסם" זה לא כיף כמו "מציאות", סורי, וזה עוד פעם נשמע כמו התקמצנות. באסאסינס קריד 3 הם הבינו את הרמז והפחיתו את העוצמה של הEagle Vision לכדי הצעה בלבד, גם אם בצורה גסה. קסם הוא בכלל פיתרון רע למשחקי התגנבות ואקשן. קסם מתאים לKingdoms Of Amalur ועוד כל מיני רעות חולות לילדים.
מבחינת עלילה, אני, כשלעצמי, עושה על ההתחלה את כל המשימות שאני מגיע אליהן והן לא משעממות אותי. פה סיימתי, וכשהתחלתי מחדש פשוט עזבתי את המשחק. בכיף - הריפלייאביליטי היא בעיניי הגיימר הספציפי.
- נק' מבט 3 היא הרבה יותר מסובכת ליצירה, כי אתה בעצם אמור לחפות על חוסר ההיגיון במערכות נוספות כמו הEagle Vision והמפות. בדיסהונורד לא היו שום דברים על המסך כששיחקתי.
- אסאינס קריד 3 זה לא התגנבות? הצחקת אותי. הכל הפך לראליסטי - אז תגיד שלום לטיפוס בלתי אפשרי על הקולוסיאום, אבל כן, גם ACR וגם ACIII שמים דגש על התגנבות, רק שזה לא נמצא בsynch אלא בfull synch, שזה קצת חבל. באסאסינס קריד 3 המשחק הוא מאוד התגנבותי, רק שאתה צריך לחפש את זה, בדיוק כמו שאתה צריך לחפש את זה בדיסהונורד.
- קונור הוא אכן דמות לא מעניינת - אבל אני חושב שאכילס דייבנספורט היה המוקד המרומז ולא הילד האינדיאני המתבכיין - שמייצג את דור האייפון ובכלל את הצעירים המגעילים שמדברים על ערכים גבוהים ובסוף דופקים את העולם [נו אופנס, לא כל הצעירים מגעילים]. העלילה של 3 עולה על זו של דיסהונורד כי אשכרה מדובר בסיפור. לא התחברתי ללורד פרוטקטור יותר מדי either [ובכנות, מה זה השם המפגר הזה? הוא שומר ראש, לא פאקינג לורד אמיתי (אם הוא כן זה חתיכת פספוס כי לא הבנתי את זה משום דבר). כל השמות בדיסהונורד הם מישמש מעצבן מבחינתי. קורבו אטאנו זה עוד בסדר, אבל היראם בורוז? בסדר, קלטנו שאתם מערבבים מזרח ומערב עם בריטניה]. העלילה של 3 לא נמרחה בשום אופן - ככה נראית המציאות שלך, אגב [וזו אכן בעיה, אם כי לא בעיה הקשורה בהימרחות]. ברוב המשחקים מקצצים לך בזמן כדי שלא תשתעמם מהחלקים הגרועים, אבל בשלב מסוים כל דבר שקונור עשה היה משמעותי, בין אם טיפוס צוקים, ציד, פגיעה ברדקואטס או בגיוס חברים לcause שלו. לאורך כל העלילה אנחנו רואים את השקיעה של המוסר ברחבי העולם, כשהמתנקשים נמחקים ויריביהם, הטמפלרים, נאבקים בשיניים בשביל להשליט את הסדר הכושל שלהם. אם יש משהו בעלילה הזו, זה יגון, לא הימרחות. אבל כן, אחרי הכתוביות, משימות האפילוג הן נמרחות.
- "ארגזי חול ענקיים"? לא הייתי אומר את זה. נכון, יש עיר בינונית ומעלה מבחינת גודל, והמשימות הנקודתיות באי כזה או אחר הן קישוטים קטנים או התרוצצות במבוכים שבשלב מסוים קצת הזכירו לי אחד את השני [פרט למשימה האחרונה]. אסאסינס קריד זה סופר ארגז חול - הוא פשוט מעט ממוקד יותר. בחייאת, השטח המת בין בוסטון לבין שאר הערים הוא פשוט נהדר.
הfeathers הביאו לי את הauditore cape - וזה קשר ישיר ולא רמז. הLore הוא קישוט, שלפעמים עוזר ולפעמים סתם נמצא שם. הייתי מצפה ממשחק כזה מתוחכם וחדשני לעשות עולם ענקי, שרק דרך הLore והConversation Wheel ניתן להגיע אליו. מסתבר שלא זה ולא זה שווים.
מבחינת עלילה, אני, כשלעצמי, עושה על ההתחלה את כל המשימות שאני מגיע אליהן והן לא משעממות אותי. פה סיימתי, וכשהתחלתי מחדש פשוט עזבתי את המשחק. בכיף - הריפלייאביליטי היא בעיניי הגיימר הספציפי.
- נק' מבט 3 היא הרבה יותר מסובכת ליצירה, כי אתה בעצם אמור לחפות על חוסר ההיגיון במערכות נוספות כמו הEagle Vision והמפות. בדיסהונורד לא היו שום דברים על המסך כששיחקתי.
- אסאינס קריד 3 זה לא התגנבות? הצחקת אותי. הכל הפך לראליסטי - אז תגיד שלום לטיפוס בלתי אפשרי על הקולוסיאום, אבל כן, גם ACR וגם ACIII שמים דגש על התגנבות, רק שזה לא נמצא בsynch אלא בfull synch, שזה קצת חבל. באסאסינס קריד 3 המשחק הוא מאוד התגנבותי, רק שאתה צריך לחפש את זה, בדיוק כמו שאתה צריך לחפש את זה בדיסהונורד.
- קונור הוא אכן דמות לא מעניינת - אבל אני חושב שאכילס דייבנספורט היה המוקד המרומז ולא הילד האינדיאני המתבכיין - שמייצג את דור האייפון ובכלל את הצעירים המגעילים שמדברים על ערכים גבוהים ובסוף דופקים את העולם [נו אופנס, לא כל הצעירים מגעילים]. העלילה של 3 עולה על זו של דיסהונורד כי אשכרה מדובר בסיפור. לא התחברתי ללורד פרוטקטור יותר מדי either [ובכנות, מה זה השם המפגר הזה? הוא שומר ראש, לא פאקינג לורד אמיתי (אם הוא כן זה חתיכת פספוס כי לא הבנתי את זה משום דבר). כל השמות בדיסהונורד הם מישמש מעצבן מבחינתי. קורבו אטאנו זה עוד בסדר, אבל היראם בורוז? בסדר, קלטנו שאתם מערבבים מזרח ומערב עם בריטניה]. העלילה של 3 לא נמרחה בשום אופן - ככה נראית המציאות שלך, אגב [וזו אכן בעיה, אם כי לא בעיה הקשורה בהימרחות]. ברוב המשחקים מקצצים לך בזמן כדי שלא תשתעמם מהחלקים הגרועים, אבל בשלב מסוים כל דבר שקונור עשה היה משמעותי, בין אם טיפוס צוקים, ציד, פגיעה ברדקואטס או בגיוס חברים לcause שלו. לאורך כל העלילה אנחנו רואים את השקיעה של המוסר ברחבי העולם, כשהמתנקשים נמחקים ויריביהם, הטמפלרים, נאבקים בשיניים בשביל להשליט את הסדר הכושל שלהם. אם יש משהו בעלילה הזו, זה יגון, לא הימרחות. אבל כן, אחרי הכתוביות, משימות האפילוג הן נמרחות.
- "ארגזי חול ענקיים"? לא הייתי אומר את זה. נכון, יש עיר בינונית ומעלה מבחינת גודל, והמשימות הנקודתיות באי כזה או אחר הן קישוטים קטנים או התרוצצות במבוכים שבשלב מסוים קצת הזכירו לי אחד את השני [פרט למשימה האחרונה]. אסאסינס קריד זה סופר ארגז חול - הוא פשוט מעט ממוקד יותר. בחייאת, השטח המת בין בוסטון לבין שאר הערים הוא פשוט נהדר.
הfeathers הביאו לי את הauditore cape - וזה קשר ישיר ולא רמז. הLore הוא קישוט, שלפעמים עוזר ולפעמים סתם נמצא שם. הייתי מצפה ממשחק כזה מתוחכם וחדשני לעשות עולם ענקי, שרק דרך הLore והConversation Wheel ניתן להגיע אליו. מסתבר שלא זה ולא זה שווים.
קודם כל, אם יש לי תלונה נגד Dishonored זה על קורבו וחוסר הדיבור שלו, ועוד תלונה מרכזית על הOutsider - סיבה תלושה להביא קסם לקורבו. עדיף היה שהיו רק רונות והיו מגלים על הבחור דרך Lore, אבל לא בדיבור ישיר איתו.
אני דווקא חושב שהBlink הוא תוספת מצויינת למשחק. קורבו הוא שומר ראש, לא אקרובט מוכשר בדם (כמו כל אססין). הקסם והקרב הם הדרכים שלו להגיע למטרות שלו, בין אם לחסל אותן או לנטל אותן.
אל תתחיל לדבר על ריאליסטיות... זה הגיוני שיש מכשיר בשם אנימוס? זה הגיוני שלכל אססין לא נגמר הכוח בסופו של דבר? זה הגיוני שהם מתנדנדים, מטפסים ונוחתים *בדיוק* על הנקודה הנכונה? לא. זה לא. אז בוא ונצעד החוצה מהבועה הריאליסטית ביחד ונבין שיש גבול לכמה ההיגיון יכול להתערב בלי לחסל את ההנאה (היה עץ על זה לפני בערך חודש-חודשיים).
אכילס גם כן לא מדהים. יותר מעניין מקונור? בהחלט. הוא לוקח אותו בכיס הקטן. אבל הוא מאבד יותר ויותר מהתפקיד שלו יחד עם התקדמות הסיפור, כשהמוטיב המניע הוא צ'ארלס לי (שאגב, לא רשע-מרושע מדהים. בעיקר הדרך המטומטת שחיסלו אותו! ציפיתי שאחרי המרדף אני כבר אוכל לתקוע לו Hidden blade בראש. אהבתי את Haythem הרבה יותר) ולא לתקן את העולם אלא נקמה אישית. לא היינו בזה כל AC2? יאמר לזכותו של מר קנסווי שלפחות היה לו את האומץ לחסל את צ'ארלס.
בנוגע למערכת הקרב, אני חושב שDishonored שוב בולט לטובה בנקודה הזאת. אז כן, אתה לא צריך להחזיק כל הזמן מקש מסויים וללחוץ על אחר כדי לנטרל יריב ולחסל אותו, אבל זה ממש לא קשה לדייק ב3-4 שניות ספייר שנותנים לך כדי ללחוץ על הכפתור המסכן. המערכת של Dishonored שווה ברגע שאתה יודע איך לשחק - הריגות מושקעות, עריפות ראשים מצמררות, ותקיעת סכין משני צידי הגוף הם רק קומץ משלל הדברים הנהדרים שאפשר למצוא שם. AC3 בהחלט מציע גיוון גדול בהריגות, אבל בסה"כ אף אחת מהן לא מפורטת מאוד, ולוקחות את ההריגות היותר מושקעות לכיוון הטומוק (ככה זה נקרא, לא? הגרזן המגניב הזה של קונור).
אז כן, עד כמה שאהבתי את AC3 (ובאמת אהבתי אותו. אני אוהב מאוד את Ubisoft) אני חושב שDishonored יותר טוב בנקודות מסויימות. אם הייתי חייב להחליט על משחק יותר טוב, זה היה הולך על AC3, אם הייתי חייב להחליט על איזה משחק מהנה יותר, זה בהחלט היה Dishonored. בלי שום מצמוץ.
אגב, Lord Protector זה מגן לורדים. לא לורד בעצמו... זה כמו King Protector או Prince Protector.
אני דווקא חושב שהBlink הוא תוספת מצויינת למשחק. קורבו הוא שומר ראש, לא אקרובט מוכשר בדם (כמו כל אססין). הקסם והקרב הם הדרכים שלו להגיע למטרות שלו, בין אם לחסל אותן או לנטל אותן.
אל תתחיל לדבר על ריאליסטיות... זה הגיוני שיש מכשיר בשם אנימוס? זה הגיוני שלכל אססין לא נגמר הכוח בסופו של דבר? זה הגיוני שהם מתנדנדים, מטפסים ונוחתים *בדיוק* על הנקודה הנכונה? לא. זה לא. אז בוא ונצעד החוצה מהבועה הריאליסטית ביחד ונבין שיש גבול לכמה ההיגיון יכול להתערב בלי לחסל את ההנאה (היה עץ על זה לפני בערך חודש-חודשיים).
אכילס גם כן לא מדהים. יותר מעניין מקונור? בהחלט. הוא לוקח אותו בכיס הקטן. אבל הוא מאבד יותר ויותר מהתפקיד שלו יחד עם התקדמות הסיפור, כשהמוטיב המניע הוא צ'ארלס לי (שאגב, לא רשע-מרושע מדהים. בעיקר הדרך המטומטת שחיסלו אותו! ציפיתי שאחרי המרדף אני כבר אוכל לתקוע לו Hidden blade בראש. אהבתי את Haythem הרבה יותר) ולא לתקן את העולם אלא נקמה אישית. לא היינו בזה כל AC2? יאמר לזכותו של מר קנסווי שלפחות היה לו את האומץ לחסל את צ'ארלס.
בנוגע למערכת הקרב, אני חושב שDishonored שוב בולט לטובה בנקודה הזאת. אז כן, אתה לא צריך להחזיק כל הזמן מקש מסויים וללחוץ על אחר כדי לנטרל יריב ולחסל אותו, אבל זה ממש לא קשה לדייק ב3-4 שניות ספייר שנותנים לך כדי ללחוץ על הכפתור המסכן. המערכת של Dishonored שווה ברגע שאתה יודע איך לשחק - הריגות מושקעות, עריפות ראשים מצמררות, ותקיעת סכין משני צידי הגוף הם רק קומץ משלל הדברים הנהדרים שאפשר למצוא שם. AC3 בהחלט מציע גיוון גדול בהריגות, אבל בסה"כ אף אחת מהן לא מפורטת מאוד, ולוקחות את ההריגות היותר מושקעות לכיוון הטומוק (ככה זה נקרא, לא? הגרזן המגניב הזה של קונור).
אז כן, עד כמה שאהבתי את AC3 (ובאמת אהבתי אותו. אני אוהב מאוד את Ubisoft) אני חושב שDishonored יותר טוב בנקודות מסויימות. אם הייתי חייב להחליט על משחק יותר טוב, זה היה הולך על AC3, אם הייתי חייב להחליט על איזה משחק מהנה יותר, זה בהחלט היה Dishonored. בלי שום מצמוץ.
אגב, Lord Protector זה מגן לורדים. לא לורד בעצמו... זה כמו King Protector או Prince Protector.
הפארקור של אנצ'ארטד? אתה מצחיק אותי. נראה לך שזה מתאים למשחק בסגנון של dishonored? נראה לך שאפילו שיטת הטיפוס הרגילה של AC תתאים לו? ותחשוב מנקודת מבט 1, לא 3. לא ממש, נכון?
אני מסכים עם רועי. תכלס - בואו רגע נצא מהאשלייה הזו שהמשחקים האלו סופר ריאליסטיים ונודה באמת - אף אחד מהם לא ריאליסטי. בdishonored יש קסם... אז יש קסם. מה רע בזה? יש היגיון באנשים/אלים ששיעבדו את בני האדם עם 'פיסות עדן'? לא, אבל זה מגניב. למה שנתלונן?
למרות שאתם מתעלמים מהסיבה המשחקית שמוסיפה גיוון *עצום* למשחק, אני לא רואה מה רע בקסם או בoutsider(ולאורך המשחק אתה רואה שהוא לא עוזר רק לך - ראה ערך דאוד או granny raggs).
ולמה החלטת שקסם הוא פיתרון רע למשחקי התגנבות/אקשן? שיחקת במשחקי התגנבות/אקשן אחרים שבהם היה קסם והוא היה פתרון רע?
אוינובאמת, ACIII הוא ממש לא 'משחק התגנבות'. זה שיש בו כמה שלבים שבהם אתה צריך להתחבא בשיחים ואז לטפס על קיר לא הופך אותו למשחק התגנבות(אף על פי ש, שוב, יש בו מספר מועט של קטעים שבהם השחקן מחוייב להתגנב, אבל הם מעטים).
גם אכילס היה מבחינתי דמות חלשה. לא התחברתי גם אליו(ואיזו סיבה יש לך? הוא רק שולח אותך למשימות או אומר לך 'אל תמהר' או משהו בסגנון). הדמויות היחידות שבכלל היה אכפת לי מהן בסופו של דבר הן היית'אם ולי. התרגיל הזה של 'לשחק את הרעים בהתחלה' היה מצוין, ראוי לציין.
נחמד שהחלטת על דעת עצמך שבACIII יש 'אשכרה' סיפור ובDishonored אין. אני לא חושב שהעלילה באף מהמשחקים האלו היא מזהירה - לא בהשוואה למשחקים כמו ME או אפילו Red Dead Redemption(בחיי, כמעט בכיתי בסוף של המשחק). שתיהן מעניינות בסופו של דבר - שתיהן נמרחות במקומות מסויימים, לשתיהן יש גיבורים משעממים וכמה דמויות מעניינות.
לפי מה שאני יודע, קורבו הוא אכן לורד אמיתי, שמשמש בתור המגן של הקיסרית(יש כמה מסמכי Lore במשימות האחרונות על הLord Protectors - הם כמו מסדר). הרי אם הוא היה שומר ראש פשוט, הוא לא היה שומר הראש היחידי שלה. בגלל שהוא לורד בכלל שלחו את קורבו לפני תחילת המשחק בשליחות דיפלומטית(שממנה אתה חוזר במשימה הראשונה). גם אני לא ידעתי את זה בפעם הראשונה ששיחקתי, גיליתי את זה לאחרונה
ואני דווקא אוהב את השמות בDishonored. קמפבל, בויל, האבלוק, הפנדלטונים, דאוד. השמות בסדר גמור, לטעמי.
'כל דבר שהוא עושה הוא משמעותי'? למען השם, למה אני צריך לשחק את קונור בתור ילד/נער למשך כמה סיקוונסים שלמים? לא יכלו לדלג על הקטעים האלו(או לקצר אותם, לכל הפחות. ראה ערך 'לשחק מחבואים זה משעמם') ולהגיע אל הקונור הבוגר, שבאמת מעניין?
'לאורך כל העלילה אנחנו רואים את השקיעה של המוסר ברחבי העולם, כשהמתנקשים נמחקים ויריביהם, הטמפלרים, נאבקים בשיניים בשביל להשליט את הסדר הכושל שלהם'? לאורך העלילה אנחנו רואים את קונור הורג טמפלרים, עד לקרב האחרון. אני לא אומר שDishonored הוא שונה מזה - ממש לא, הוא מאוד דומה לAC בקטע הזה - אבל אל תנסה לשנות את העלילה למשהו שהיא לא. היא לא הייתה כל כך אפית. למעשה, היא לא הייתה אפית בכלל. גם לא העלילה של Dishonored היא לא אפית.
כן, AC הוא משחק עולם פתוח, והFrontier הוא מקום מרשים. אבל פרט למשימות צד באמת מעניינות(הן מעטות. אני לא מדבר על המשימות הסטאטיות/אתגרים כאלו של 'לך תרביץ לבחור הזה שם' המשעממות - אני מדבר על משימות homestead), ציד(שדרך אגב, אני מתעב מעומק ליבי) או איסוף collectibles אני לא חושב שיש שם הרבה מה לעשות. יש לו פוטנציאל אדיר שמפוספס.
כנראה שאתה פשוט בחרת להתעלם מהפסקה האחרונה של ההודעה הקודמת שלי. אז הנה, שוב בשבילך - הblueprints הם collectibles שמשפיעים באופן ישיר על המשחק שלך - כל אחד כזה נותן לך שדרוג לשריון או הנשקים שלך. לעומתם, הfeathers הם די מעפנים - הauditore cape לא עשתה מבחינת in-game שום דבר. ובמשחקים מאוחרים יותר הfeathers לא נותנים שום בונוס תוך-משחקי. בנוסף, הRunes והBone charmes שמפוזרים בשלבים של Dishonored *גם* נותנים לך תוספים תוך-משחקיים חשובים ביותר(שדרוג לאצ'נטמנטים וקסמים, ויכולות מיוחדות).
אני מסכים עם רועי. תכלס - בואו רגע נצא מהאשלייה הזו שהמשחקים האלו סופר ריאליסטיים ונודה באמת - אף אחד מהם לא ריאליסטי. בdishonored יש קסם... אז יש קסם. מה רע בזה? יש היגיון באנשים/אלים ששיעבדו את בני האדם עם 'פיסות עדן'? לא, אבל זה מגניב. למה שנתלונן?
למרות שאתם מתעלמים מהסיבה המשחקית שמוסיפה גיוון *עצום* למשחק, אני לא רואה מה רע בקסם או בoutsider(ולאורך המשחק אתה רואה שהוא לא עוזר רק לך - ראה ערך דאוד או granny raggs).
ולמה החלטת שקסם הוא פיתרון רע למשחקי התגנבות/אקשן? שיחקת במשחקי התגנבות/אקשן אחרים שבהם היה קסם והוא היה פתרון רע?
אוינובאמת, ACIII הוא ממש לא 'משחק התגנבות'. זה שיש בו כמה שלבים שבהם אתה צריך להתחבא בשיחים ואז לטפס על קיר לא הופך אותו למשחק התגנבות(אף על פי ש, שוב, יש בו מספר מועט של קטעים שבהם השחקן מחוייב להתגנב, אבל הם מעטים).
גם אכילס היה מבחינתי דמות חלשה. לא התחברתי גם אליו(ואיזו סיבה יש לך? הוא רק שולח אותך למשימות או אומר לך 'אל תמהר' או משהו בסגנון). הדמויות היחידות שבכלל היה אכפת לי מהן בסופו של דבר הן היית'אם ולי. התרגיל הזה של 'לשחק את הרעים בהתחלה' היה מצוין, ראוי לציין.
נחמד שהחלטת על דעת עצמך שבACIII יש 'אשכרה' סיפור ובDishonored אין. אני לא חושב שהעלילה באף מהמשחקים האלו היא מזהירה - לא בהשוואה למשחקים כמו ME או אפילו Red Dead Redemption(בחיי, כמעט בכיתי בסוף של המשחק). שתיהן מעניינות בסופו של דבר - שתיהן נמרחות במקומות מסויימים, לשתיהן יש גיבורים משעממים וכמה דמויות מעניינות.
לפי מה שאני יודע, קורבו הוא אכן לורד אמיתי, שמשמש בתור המגן של הקיסרית(יש כמה מסמכי Lore במשימות האחרונות על הLord Protectors - הם כמו מסדר). הרי אם הוא היה שומר ראש פשוט, הוא לא היה שומר הראש היחידי שלה. בגלל שהוא לורד בכלל שלחו את קורבו לפני תחילת המשחק בשליחות דיפלומטית(שממנה אתה חוזר במשימה הראשונה). גם אני לא ידעתי את זה בפעם הראשונה ששיחקתי, גיליתי את זה לאחרונה
ואני דווקא אוהב את השמות בDishonored. קמפבל, בויל, האבלוק, הפנדלטונים, דאוד. השמות בסדר גמור, לטעמי.
'כל דבר שהוא עושה הוא משמעותי'? למען השם, למה אני צריך לשחק את קונור בתור ילד/נער למשך כמה סיקוונסים שלמים? לא יכלו לדלג על הקטעים האלו(או לקצר אותם, לכל הפחות. ראה ערך 'לשחק מחבואים זה משעמם') ולהגיע אל הקונור הבוגר, שבאמת מעניין?
'לאורך כל העלילה אנחנו רואים את השקיעה של המוסר ברחבי העולם, כשהמתנקשים נמחקים ויריביהם, הטמפלרים, נאבקים בשיניים בשביל להשליט את הסדר הכושל שלהם'? לאורך העלילה אנחנו רואים את קונור הורג טמפלרים, עד לקרב האחרון. אני לא אומר שDishonored הוא שונה מזה - ממש לא, הוא מאוד דומה לAC בקטע הזה - אבל אל תנסה לשנות את העלילה למשהו שהיא לא. היא לא הייתה כל כך אפית. למעשה, היא לא הייתה אפית בכלל. גם לא העלילה של Dishonored היא לא אפית.
כן, AC הוא משחק עולם פתוח, והFrontier הוא מקום מרשים. אבל פרט למשימות צד באמת מעניינות(הן מעטות. אני לא מדבר על המשימות הסטאטיות/אתגרים כאלו של 'לך תרביץ לבחור הזה שם' המשעממות - אני מדבר על משימות homestead), ציד(שדרך אגב, אני מתעב מעומק ליבי) או איסוף collectibles אני לא חושב שיש שם הרבה מה לעשות. יש לו פוטנציאל אדיר שמפוספס.
כנראה שאתה פשוט בחרת להתעלם מהפסקה האחרונה של ההודעה הקודמת שלי. אז הנה, שוב בשבילך - הblueprints הם collectibles שמשפיעים באופן ישיר על המשחק שלך - כל אחד כזה נותן לך שדרוג לשריון או הנשקים שלך. לעומתם, הfeathers הם די מעפנים - הauditore cape לא עשתה מבחינת in-game שום דבר. ובמשחקים מאוחרים יותר הfeathers לא נותנים שום בונוס תוך-משחקי. בנוסף, הRunes והBone charmes שמפוזרים בשלבים של Dishonored *גם* נותנים לך תוספים תוך-משחקיים חשובים ביותר(שדרוג לאצ'נטמנטים וקסמים, ויכולות מיוחדות).
שלא לדבר שאפשר לגלות עולם שלם של דיאלוגים ומיני חידות אם אתה טורח לחקור בDishonored. בפעם הראשונה שלי פשוט עשיתי Rush למשחק, ובפעם השנייה שלי התעקבתי, חקרתי, גיליתי.
הפעם השנייה הייתה תענוג.
הפעם השנייה הייתה תענוג.
King Revange
פונדקאי ותיק
הבלינק הפך את דיסהונורד לUnreal Tournament עם Conversation Wheel. מדהים.
יש היגיון בסיסי, היגיון פנימי, והיגיון משחקי. דיסהונורד בלבלו הכל, למרות שהם שמרו על איזושהי מידה של היגיון משחקי והיגיון בסיסי. רק חבל שהיה להם חור במכל והכל דלף.
אסאסינס קריד מספר לך על המתנקש שהותיר אחריו מורשת. זה אומר שהוא לא היה יכול ליפול בטעות - כי אז לא הייתה לו מורשת. אז במובן הזה, כן, הוא יותר הגיוני. יש היום המון דיבורים על הפיכת הזיכרונות שלך לחד ממדיים ולדו-ממדיים. זה לא אומר שזה יקרה בקרוב, אבל כן, גם מהבחינה הזו זה יחסית הגיוני ומתאים. מבחינתי הבעיה התחילה בEagle Vision ובThose Who Came Before. זה היה תלוש וחסר תועלת. היה הרבה יותר מעניין לקבוע את המדיניות של המתנקשים בעצמך ובמקום להציל את העולם, ליצור עולם טוב יותר [או לשמור עליו כמו שהוא].
הסיבה המשחקית לקסם היא חיסכון מתכנתים - לא יותר מזה, וכבר הסברתי למה [מערכות פשוטות לעומת מורכבות ועוד]. שיהיה לך בכיף - לא מעניין אותי שזה יצא טוב. משחקי מחשב טובים לא מבוססים על משחק הניחושים.
"שיחקתי במשחקי התגנבות שהיה בהם קסם" - כן, משהו מלפני 6-5 שנים, שלא אהבתי, אבל הוא בכלל לא קריטריון, הוא זבל להמונים. אאל"ט זה היה משחק פנטזיונרי.
אתה יודע מה דיסהונורד הזכיר לי באמת? סקיירים. סקיירים עם הרבה פחות מגוון, קסם שונה, אולי גרפיקה טובה יותר, אבל זהו. סקיירים שאתה משחק אותו במוד Stealth.
"היה לי אכפת מהית'אם ולי". תגיד לי, אתה רציני? לאורך כל המשחק האנשים האלה שוחטים ורוצחים ועושים דברים רעים מאוד בשם תאוריות מופרכות. אם יש דמויות שפחות התחברתי אליהן, זה הית'אם ולי. וקונור המטומטם. אכילס הוא הרבה מעל כולם - תקרא את הLore עליו, תעשה משימות צד בשבילו ותקשיב טוב טוב לשיחות בינו לבין קונור. נכון, הוא לא הדמות הראשית, אבל הוא בהחלט ה"מתנקש" שסביבו נסוב המשחק - קונור הוא רק נקודת מבט. אני רק אומר, אבל נשמע שיש לך נטייה חזקה לאהוב את הרעים ולהרגיש סבבה עם פשעים ואכזריות... זה נשמע מטריד.
והוא עושה רק דברים משמעותיים - שבעינייך זה "להרביץ להוא" או "לרצוח את ההוא", אז כנראה שאתה לא ממש מבין מה ההשפעה של נושים מהשוק האפור על משפחה שהלוותה מהם.
השמות בדיסהונורד הם מישמש עלוב. אם הם היו הולכים לפי הקו הבריטי זה היה עוד בסדר. ברגע ששמעתי את השם "דאוד", זה נגמר.
הפרונטייר הוא בהחלט פוטנציאל לא ממומש. אני מתערב שעל זה יהיו ההרחבות. בעצם, אני מקווה שעל זה יהיו ההרחבות.
מה אכפת לי מקולקטיבלס? אני מדבר איתך על דברים שאתה לא יכול לקחת וצריך להיות אקטיבי מאוד בשביל לעשות בהם שימוש.
יש היגיון בסיסי, היגיון פנימי, והיגיון משחקי. דיסהונורד בלבלו הכל, למרות שהם שמרו על איזושהי מידה של היגיון משחקי והיגיון בסיסי. רק חבל שהיה להם חור במכל והכל דלף.
אסאסינס קריד מספר לך על המתנקש שהותיר אחריו מורשת. זה אומר שהוא לא היה יכול ליפול בטעות - כי אז לא הייתה לו מורשת. אז במובן הזה, כן, הוא יותר הגיוני. יש היום המון דיבורים על הפיכת הזיכרונות שלך לחד ממדיים ולדו-ממדיים. זה לא אומר שזה יקרה בקרוב, אבל כן, גם מהבחינה הזו זה יחסית הגיוני ומתאים. מבחינתי הבעיה התחילה בEagle Vision ובThose Who Came Before. זה היה תלוש וחסר תועלת. היה הרבה יותר מעניין לקבוע את המדיניות של המתנקשים בעצמך ובמקום להציל את העולם, ליצור עולם טוב יותר [או לשמור עליו כמו שהוא].
הסיבה המשחקית לקסם היא חיסכון מתכנתים - לא יותר מזה, וכבר הסברתי למה [מערכות פשוטות לעומת מורכבות ועוד]. שיהיה לך בכיף - לא מעניין אותי שזה יצא טוב. משחקי מחשב טובים לא מבוססים על משחק הניחושים.
"שיחקתי במשחקי התגנבות שהיה בהם קסם" - כן, משהו מלפני 6-5 שנים, שלא אהבתי, אבל הוא בכלל לא קריטריון, הוא זבל להמונים. אאל"ט זה היה משחק פנטזיונרי.
אתה יודע מה דיסהונורד הזכיר לי באמת? סקיירים. סקיירים עם הרבה פחות מגוון, קסם שונה, אולי גרפיקה טובה יותר, אבל זהו. סקיירים שאתה משחק אותו במוד Stealth.
"היה לי אכפת מהית'אם ולי". תגיד לי, אתה רציני? לאורך כל המשחק האנשים האלה שוחטים ורוצחים ועושים דברים רעים מאוד בשם תאוריות מופרכות. אם יש דמויות שפחות התחברתי אליהן, זה הית'אם ולי. וקונור המטומטם. אכילס הוא הרבה מעל כולם - תקרא את הLore עליו, תעשה משימות צד בשבילו ותקשיב טוב טוב לשיחות בינו לבין קונור. נכון, הוא לא הדמות הראשית, אבל הוא בהחלט ה"מתנקש" שסביבו נסוב המשחק - קונור הוא רק נקודת מבט. אני רק אומר, אבל נשמע שיש לך נטייה חזקה לאהוב את הרעים ולהרגיש סבבה עם פשעים ואכזריות... זה נשמע מטריד.
והוא עושה רק דברים משמעותיים - שבעינייך זה "להרביץ להוא" או "לרצוח את ההוא", אז כנראה שאתה לא ממש מבין מה ההשפעה של נושים מהשוק האפור על משפחה שהלוותה מהם.
השמות בדיסהונורד הם מישמש עלוב. אם הם היו הולכים לפי הקו הבריטי זה היה עוד בסדר. ברגע ששמעתי את השם "דאוד", זה נגמר.
הפרונטייר הוא בהחלט פוטנציאל לא ממומש. אני מתערב שעל זה יהיו ההרחבות. בעצם, אני מקווה שעל זה יהיו ההרחבות.
מה אכפת לי מקולקטיבלס? אני מדבר איתך על דברים שאתה לא יכול לקחת וצריך להיות אקטיבי מאוד בשביל לעשות בהם שימוש.
כאילו, למה אתה מצפה? המשחק מונע מunreal engine. והCW זה לא שוס מי-יודע-במשחק הזה(בהשוואה לME, למשל).
באותה מידה אני יכול לכתוב שDishonored מספר על שומר הראש של המלכה שהותיר אחריו מורשת - בין אם טובה, רעה או משהו באמצע, זה תלוי בבחירה של השחקן.
שמע, אני באותה מידה יכול להגיד שהעובדה שלא חיברו את בוסטון-ניו-יורק-הFrontier היא בגלל שהמתכנתים לא רצו לעבוד שעות נוספות. אבל זו לא הסיבה, זו סיבה הגיונית(מרחק, לצורך העניין). גם בDishonored הסיבה היא הגיונית לגמרי - להוסיף מגוון למערכת הבחירות ועוד רובד למשחק. שנינו יודעים שDishonored היה משחק מאוד משעמם בלי היכולות המיוחדות.
שנינו יכולים לפחות להסכים שDishonored הוא *ממש לא* זבל להמונים? בחיי, כל הסקירות שקראתי על המשחק הזה נתנו לו 10/9-8. אז למה אתה משווה בין Dishonored ובין משחק שאתה אפילו לא זוכר ושהוא היה ׳זבל׳?
בחיי, אתה מגזים. יש לי נטייה להרגיש סבבה עם אכזריות? אתה בכלל מכיר אותי אישית שאתה אומר דברים כאלה? תשמור דברים כאלה לעצמך, בבקשה - אלא אם כן אתה מכיר אותי אישית ואתה מתבסס על דברים אמיתיים. וסליחה, זה שהגבתי בעץ על ׳הנבלים האהובים עליכם׳ וכתבתי שם על כמה נבלים אהובים עליי זה ממש לא סיבה לזה שאני כביכול ׳מטריד׳.
אולי ניסחתי את עצמי לא נכון - הדמות שאני הכי מחבב בACIII היא היית׳אם, מה לעשות. קונור הוא על הגבול בין נאיבי/טיפש, אכילס משעמם, וכל השאר הם רק תפאורה. הוא הייתה הדמות הכי מעניינת, בעיקר במשימות שבהם קונור היה איתו בתור אדם בוגר. לי הוא במקום השני ותופס את המקום של ׳הנבל הכי מעניין׳, במיוחד אחרי ששיחקת לצידו בסיקוונסים הראשונים.
׳דברים שאתה לא יכול לקחת וצריך להיות אקטיבי מאוד בשביל לעשות בהם שימוש׳ - על מה אתה מדבר? יש לך דוגמה?
באותה מידה אני יכול לכתוב שDishonored מספר על שומר הראש של המלכה שהותיר אחריו מורשת - בין אם טובה, רעה או משהו באמצע, זה תלוי בבחירה של השחקן.
שמע, אני באותה מידה יכול להגיד שהעובדה שלא חיברו את בוסטון-ניו-יורק-הFrontier היא בגלל שהמתכנתים לא רצו לעבוד שעות נוספות. אבל זו לא הסיבה, זו סיבה הגיונית(מרחק, לצורך העניין). גם בDishonored הסיבה היא הגיונית לגמרי - להוסיף מגוון למערכת הבחירות ועוד רובד למשחק. שנינו יודעים שDishonored היה משחק מאוד משעמם בלי היכולות המיוחדות.
שנינו יכולים לפחות להסכים שDishonored הוא *ממש לא* זבל להמונים? בחיי, כל הסקירות שקראתי על המשחק הזה נתנו לו 10/9-8. אז למה אתה משווה בין Dishonored ובין משחק שאתה אפילו לא זוכר ושהוא היה ׳זבל׳?
בחיי, אתה מגזים. יש לי נטייה להרגיש סבבה עם אכזריות? אתה בכלל מכיר אותי אישית שאתה אומר דברים כאלה? תשמור דברים כאלה לעצמך, בבקשה - אלא אם כן אתה מכיר אותי אישית ואתה מתבסס על דברים אמיתיים. וסליחה, זה שהגבתי בעץ על ׳הנבלים האהובים עליכם׳ וכתבתי שם על כמה נבלים אהובים עליי זה ממש לא סיבה לזה שאני כביכול ׳מטריד׳.
אולי ניסחתי את עצמי לא נכון - הדמות שאני הכי מחבב בACIII היא היית׳אם, מה לעשות. קונור הוא על הגבול בין נאיבי/טיפש, אכילס משעמם, וכל השאר הם רק תפאורה. הוא הייתה הדמות הכי מעניינת, בעיקר במשימות שבהם קונור היה איתו בתור אדם בוגר. לי הוא במקום השני ותופס את המקום של ׳הנבל הכי מעניין׳, במיוחד אחרי ששיחקת לצידו בסיקוונסים הראשונים.
׳דברים שאתה לא יכול לקחת וצריך להיות אקטיבי מאוד בשביל לעשות בהם שימוש׳ - על מה אתה מדבר? יש לך דוגמה?
King Revange
פונדקאי ותיק
עכשיו מצאתי את ההגדרה - דיסהונורד הוא "משחק בוסר". יאפ. סליחה על הבלבול.
הCW הוא מזעזע יחסית למשחק שכדי לסיים אותו על הGood Ending צריך להיות נחמד לאנשים. אז זו נפילה.
דיסהונורד מספר על איש שרוצח אנשים כי שמו אותו בכלא [ולא, אסאסינס קריד לא מספר על איש שרוצח אנשים כי זו הדת שלו. אבל זה יהיה ניסיון יפה]. האם יש Lore נוסף? ובכן, כן. רק חבל שהוא לא שחיק ולא נגיש.
ייתכן באמת שהמתכנתים לא חיברו את כל אסאסינס קריד שלוש למפה אחת כי נגמר הכסף או כי הם התעצלו. לא יודע. אין לי מילים טובות בלבד על אסאסינס קריד. מדובר ברימייק מצוין לאסאסינס קריד 1 [אבל שוב, גם AC וגם ACIII הם חומרי גלם בלבד שדורשים חידוד ושיפצור] - אבל זה עדיין רימייק והתחלה חדשה. יש איפה לתקן, והרבה. מבחינתי העובדה שהם לא חיברו את האזורים יצרה אצלי תחושה של GTA2, שהיה כייפי ושחיק מאוד, אבל היה גם לא מציאותי בעליל וחסר עלילה [או משהו שהוא מעבר ל"בום!" ול"Busted!"].
הצגה חד-צדדית של הדברים. דיסהונורד לא היה "משעמם בלי היכולות המיוחדות". את זה אתה אומר בדיעבד אחרי שיצרו משחק שמסתמך *רק* על היכולות המיוחדות. אז לא, מראש, אם מישהו היה מספר לי על המשחק הזה, לא הייתי מאמין שכל מה שמעניין בו יהיה הקסם ואולי הטכנולוגיה.
לא אמרתי שדיסהונורד זה זבל להמונים, אמרתי שבמשחק שהיה זבל להמונים השתמשו בשיטה שהפכה אותו, בצירוף גורמים נוספים, לזבל להמונים. אז זה שהמשחק חביב פלוס ומקבל רייטינגים טובים [שאגב מזכירים לי דירוגים של משחקי בוסר באשר הם - אוברייטינג מטורף בשביל לעודד את היוצרים לעשות עוד משחק], לא אומר שהוא מכיל רק רעיונות מושלמים. שיטת הקסם, ביחס לשאר המשחק, היא לא מתאימה למשחק בקנה מידה כזה.
"אל תדבר אליי ככה, מי אתה שתגיד לי את זה, אתה לא יודע עליי כלום" - בלי פניות לקהל, בבקשה, ואודה לך מאוד אם תפסיק עם ההרגל המגונה הזה אחת ולתמיד. אתה זה שאמרת שאתה מתחבר עם דמויות כדוגמת אדם שבכדי להגשים את המטרות האוטופיות/דראקוניות שלו הורג אנשים, מענה אותם ומתאפיין בתכונות של פסיכופת אינטיליגנטי ביותר. אתה זה שאמרת שאתה מתחבר עם צ'ארלס לי, אחד הגנרלים היותר ידועים לשמצה של אנגליה הקולונאליסטית ותאבת השליטה. אם יש דמויות שרציתי להרוג והיה לי הכי פחות אכפת מהן, אלו שני הטמפלרים הבכירים, שחוץ מלעשות רע, לא עשו כלום - ואני נשבע שלאורך הסיקוונסים הראשונים ידעתי על ההתחלה שאלה טמפלרים. ההתנהגות שלהם הייתה אכזרית ורצחנית מדי. בחייך, אם לא התחברת לטובים אז אתה חייב-חייב-חייב להתחבר לרעים? אני הצלחתי לא להתחבר לאלה ולא להתחבר לאלה, בקלות אפילו. ולא, אני לא הופך את זה לדבר אישי - אני פשוט לוקח לעצמי את הרשות להזדעזע ממך קצת, וקצת להתאכזב.
אני חושב שאתה צריך לערוך את ההודעה או לפחות לתקן אותי קצת יותר מוקדם. אהא, אז לא "אכפת לך" מצ'ארלס לי, הוא פשוט נבל צבעוני - בסדר. אבל הית'אם - "הדמות שאני הכי מחבב", זה קריפי - שוב, אני מחזיר אותך לפסקה שמעליי. מדובר בפסיכי. פסיכי שמצליח לסחוף אחריו המונים, אבל עדיין פסיכי. "אכילס משעמם"? שוב, שים לב לקטעים שהוא משתתף בהם. הוא שריד למתנקשים של אמריקה, כי כל השאר נרצחו בהתקפות טמפלרים. כל האנשים שהוא מראה לך בהתחלה עמדו או קשורים לטבח המדובר. כל המתודות, ובעיקר הSheng Bao, זה לא רק מגניב, אלא גם מעניין. אז נכון, הוא לא לבוש בצורה מעניינת והוא לא יכול להשתמש בBlink, אז זה אומר שהוא משעמם?
הנה דוגמה שלקח לי רגע וחצי לחשוב עליה - היה את זה באובליביון או בסקיירים, אאל"ט [ואני מניח שאני טועה - אבל זה היה במשחק פנטזיונרי מעניין]. אם אתה מחפש את ה"ספרים" במשחק וקורא אותם בשימת לב, אתה יכול ללמוד שמקומות אקראיים מסוימים מכילים דברים מסוימים [אבל לא כמו "מפה" או "בלופרינטס", אלא כמו Walkthrough (אבל בלי להרוס את חווית המשחק)]. ואז אתה יכול ליצור קווסטים משלך, קווסטים לא-כתובים. כמו בACB שהרוזה אין פיורה והגנבים נותנים לך משימות קטנות, רק בלי שהמסך קופא ומופיעה כיתובית על המשימה - אתה צריך לחפש לבד, ולפעמים לפעול מהזיכרון של אנשים שדיברת איתם מזמן. זה מזכיר במובן מסוים את המשימות הקטנות בדיסהונורד, אלה שאתה צריך אשכרה ללכת למקומות אקראיים ולחפור בהם בשביל לקבל אותן. אבל השילוב ביניהן לבין הLore לא היה משהו.
הCW הוא מזעזע יחסית למשחק שכדי לסיים אותו על הGood Ending צריך להיות נחמד לאנשים. אז זו נפילה.
דיסהונורד מספר על איש שרוצח אנשים כי שמו אותו בכלא [ולא, אסאסינס קריד לא מספר על איש שרוצח אנשים כי זו הדת שלו. אבל זה יהיה ניסיון יפה]. האם יש Lore נוסף? ובכן, כן. רק חבל שהוא לא שחיק ולא נגיש.
ייתכן באמת שהמתכנתים לא חיברו את כל אסאסינס קריד שלוש למפה אחת כי נגמר הכסף או כי הם התעצלו. לא יודע. אין לי מילים טובות בלבד על אסאסינס קריד. מדובר ברימייק מצוין לאסאסינס קריד 1 [אבל שוב, גם AC וגם ACIII הם חומרי גלם בלבד שדורשים חידוד ושיפצור] - אבל זה עדיין רימייק והתחלה חדשה. יש איפה לתקן, והרבה. מבחינתי העובדה שהם לא חיברו את האזורים יצרה אצלי תחושה של GTA2, שהיה כייפי ושחיק מאוד, אבל היה גם לא מציאותי בעליל וחסר עלילה [או משהו שהוא מעבר ל"בום!" ול"Busted!"].
הצגה חד-צדדית של הדברים. דיסהונורד לא היה "משעמם בלי היכולות המיוחדות". את זה אתה אומר בדיעבד אחרי שיצרו משחק שמסתמך *רק* על היכולות המיוחדות. אז לא, מראש, אם מישהו היה מספר לי על המשחק הזה, לא הייתי מאמין שכל מה שמעניין בו יהיה הקסם ואולי הטכנולוגיה.
לא אמרתי שדיסהונורד זה זבל להמונים, אמרתי שבמשחק שהיה זבל להמונים השתמשו בשיטה שהפכה אותו, בצירוף גורמים נוספים, לזבל להמונים. אז זה שהמשחק חביב פלוס ומקבל רייטינגים טובים [שאגב מזכירים לי דירוגים של משחקי בוסר באשר הם - אוברייטינג מטורף בשביל לעודד את היוצרים לעשות עוד משחק], לא אומר שהוא מכיל רק רעיונות מושלמים. שיטת הקסם, ביחס לשאר המשחק, היא לא מתאימה למשחק בקנה מידה כזה.
"אל תדבר אליי ככה, מי אתה שתגיד לי את זה, אתה לא יודע עליי כלום" - בלי פניות לקהל, בבקשה, ואודה לך מאוד אם תפסיק עם ההרגל המגונה הזה אחת ולתמיד. אתה זה שאמרת שאתה מתחבר עם דמויות כדוגמת אדם שבכדי להגשים את המטרות האוטופיות/דראקוניות שלו הורג אנשים, מענה אותם ומתאפיין בתכונות של פסיכופת אינטיליגנטי ביותר. אתה זה שאמרת שאתה מתחבר עם צ'ארלס לי, אחד הגנרלים היותר ידועים לשמצה של אנגליה הקולונאליסטית ותאבת השליטה. אם יש דמויות שרציתי להרוג והיה לי הכי פחות אכפת מהן, אלו שני הטמפלרים הבכירים, שחוץ מלעשות רע, לא עשו כלום - ואני נשבע שלאורך הסיקוונסים הראשונים ידעתי על ההתחלה שאלה טמפלרים. ההתנהגות שלהם הייתה אכזרית ורצחנית מדי. בחייך, אם לא התחברת לטובים אז אתה חייב-חייב-חייב להתחבר לרעים? אני הצלחתי לא להתחבר לאלה ולא להתחבר לאלה, בקלות אפילו. ולא, אני לא הופך את זה לדבר אישי - אני פשוט לוקח לעצמי את הרשות להזדעזע ממך קצת, וקצת להתאכזב.
אני חושב שאתה צריך לערוך את ההודעה או לפחות לתקן אותי קצת יותר מוקדם. אהא, אז לא "אכפת לך" מצ'ארלס לי, הוא פשוט נבל צבעוני - בסדר. אבל הית'אם - "הדמות שאני הכי מחבב", זה קריפי - שוב, אני מחזיר אותך לפסקה שמעליי. מדובר בפסיכי. פסיכי שמצליח לסחוף אחריו המונים, אבל עדיין פסיכי. "אכילס משעמם"? שוב, שים לב לקטעים שהוא משתתף בהם. הוא שריד למתנקשים של אמריקה, כי כל השאר נרצחו בהתקפות טמפלרים. כל האנשים שהוא מראה לך בהתחלה עמדו או קשורים לטבח המדובר. כל המתודות, ובעיקר הSheng Bao, זה לא רק מגניב, אלא גם מעניין. אז נכון, הוא לא לבוש בצורה מעניינת והוא לא יכול להשתמש בBlink, אז זה אומר שהוא משעמם?
הנה דוגמה שלקח לי רגע וחצי לחשוב עליה - היה את זה באובליביון או בסקיירים, אאל"ט [ואני מניח שאני טועה - אבל זה היה במשחק פנטזיונרי מעניין]. אם אתה מחפש את ה"ספרים" במשחק וקורא אותם בשימת לב, אתה יכול ללמוד שמקומות אקראיים מסוימים מכילים דברים מסוימים [אבל לא כמו "מפה" או "בלופרינטס", אלא כמו Walkthrough (אבל בלי להרוס את חווית המשחק)]. ואז אתה יכול ליצור קווסטים משלך, קווסטים לא-כתובים. כמו בACB שהרוזה אין פיורה והגנבים נותנים לך משימות קטנות, רק בלי שהמסך קופא ומופיעה כיתובית על המשימה - אתה צריך לחפש לבד, ולפעמים לפעול מהזיכרון של אנשים שדיברת איתם מזמן. זה מזכיר במובן מסוים את המשימות הקטנות בדיסהונורד, אלה שאתה צריך אשכרה ללכת למקומות אקראיים ולחפור בהם בשביל לקבל אותן. אבל השילוב ביניהן לבין הLore לא היה משהו.
הנה דוגמה קיצונית - תחשוב על הית לדג'ר בתור הג'וקר. ברור שהוא פסיכי, אבל זה לא מונע את כולם לאהוב אותו. ובהיעדר קאסט טוב בACIII, היית'אם הוא הדמות הכי טובה שיש שם(לא שהוא כזה גאוני בעצמו, כן?).
ובנוגע לדוגמה האחרונה שלך - זה לא בסקיירים, ואני לא חושב שזה היה באובליביון.
ובנוגע לדוגמה האחרונה שלך - זה לא בסקיירים, ואני לא חושב שזה היה באובליביון.
King Revange
פונדקאי ותיק
תסלח לי אם אני לא מעריץ שחקן שנכנס לדמות של פסיכופת. אה, אופס, אם כולם אוהבים אותו אז גם אני צריך.
קינג, אני חושב שלקחת את זה רחוק מדי. הוא לא אמר 'אני תומך בו' או 'הוא צודק, המטרה מקדשת את האמצעים'. הוא רק אמר שהוא הדמות האהובה עליו, כנראה בגלל האישיות המלכותית שלו (האיש זבל, נכון, אבל יש לו חוש קומי-מלכותי כזה. למשל כמו "מילים אחרונות קונור?", "חכה", "Poor choice"
King Revange
פונדקאי ותיק
שוב, "אהבה" זו מילה חזקה. אני יכול להגיש שהשחקן היה טוב, או שהדמות הייתה מעניינת - אבל הערכה? קשה לי לבסס חיבה למשחק מחשב שמהלל אנשים רעים ומראה שאלימות היא פיתרון לכל דבר [אם כבר אלימות, אז כחלק מהחלת הצדק, לא סתם כי "אני פסיכופת, תאהבו אותי"]. ו"אהבתי" את דרך ההצגה של הית'אם - אז עכשיו הוא פשוט בחור טוב שהאמין שהמטרה מקדשת את האמצעים, מה?
דוגמה טובה למישהו שנראה לי שהייתם אוהבים אם היו עושים עליו סרט, שזכה לשבחים על פעילותו מלאת העוז במלחמות - אבל היה רוצח ילדים. אופסי.
דוגמה טובה למישהו שנראה לי שהייתם אוהבים אם היו עושים עליו סרט, שזכה לשבחים על פעילותו מלאת העוז במלחמות - אבל היה רוצח ילדים. אופסי.
מבחינתך אהבה זו מילה חזקה, מבחינתו פחות.
על זה דיברתם עמוד שלם כמעט?
טוב, אז אני אסביר לך למה הוא התכוון (תקן אותי אם אני טועה, גנדלף) - הוא אוהב את הדמות. כמו שאני אוהב את גולום. אני לא חושב שהוא טוב, אני לא באמת אוהב אותו ברמה כזאת. אני חושב שהוא דמות מאוד מעניינת ושהוא עשוי טוב בספרים ובסרטים. אני יכול איכשהו להבין אותו ולהתחבר אליו (למרות שאני לא עם פיצול אישיות משוגע ולא הייתי הורג אנשים בשביל לאכול או חברים בשביל טבעת). גנדלף מבין את נקודת המבט של הדמות, והוא חושב שזו דמות מעניינת.
על זה דיברתם עמוד שלם כמעט?
טוב, אז אני אסביר לך למה הוא התכוון (תקן אותי אם אני טועה, גנדלף) - הוא אוהב את הדמות. כמו שאני אוהב את גולום. אני לא חושב שהוא טוב, אני לא באמת אוהב אותו ברמה כזאת. אני חושב שהוא דמות מאוד מעניינת ושהוא עשוי טוב בספרים ובסרטים. אני יכול איכשהו להבין אותו ולהתחבר אליו (למרות שאני לא עם פיצול אישיות משוגע ולא הייתי הורג אנשים בשביל לאכול או חברים בשביל טבעת). גנדלף מבין את נקודת המבט של הדמות, והוא חושב שזו דמות מעניינת.
King Revange
פונדקאי ותיק
שוב, האנושות היא קבוצתית, לא יחידנית. שימוש במונחים משותפים מאפשר תקשורת בינינו - ולא, היינו נשארים ניאנדרתלים בעלי מצח בולט ומבט זועף. אז שכשאני אומר "סופרים" זו מילה חזקה [סלבטורה הוא כותב, לא "סופר"], אני חושב שאני עושה זאת בצורה ראויה.
מעניין אותך? בכיף. אל תעשה מזה מודל לחיקוי - ותיזהר במילים שבהן אתה מתאר את הדמות המעניינת ["אהבתי את הג'וקר", בסדר. "כולם אהבו את הג'וקר והוא דמות מלכותית וסמכותית"... אוקיי...]. אדם לנזה עשה מודל לחיקוי מדמויות אלימות במשחקי מחשב. ה"תורה" שלו לקחה איתו 30 איש לגיהינום.
מעניין אותך? בכיף. אל תעשה מזה מודל לחיקוי - ותיזהר במילים שבהן אתה מתאר את הדמות המעניינת ["אהבתי את הג'וקר", בסדר. "כולם אהבו את הג'וקר והוא דמות מלכותית וסמכותית"... אוקיי...]. אדם לנזה עשה מודל לחיקוי מדמויות אלימות במשחקי מחשב. ה"תורה" שלו לקחה איתו 30 איש לגיהינום.
לא אמרתי שהג'וקר מלכותי. הוא זבל... אפילו כנבל. אף פעם לא אהבתי את הקריפיות הזאת שלו, הוא סתם מטורף שנראה כמו ליצן.
בכל מקרה, אני מסכים עם מה שדארקמו אמר. הדמות שהכי עניינה אותי במשחק היא ללא ספק היית'ם. הוא פשוט היה... אציל כזה. למרות שהוא זבל של בנאדם ואני מאחל לו מוות (חייכתי כשהקרב בינו לבין קונור התחיל) הרגיש לי ממש כיף לשחק אותו, בעיקר כי הוא לא תמיד מדבר על המורשת שלו.
תראה, זה כמו שמישהו יאמר שהוא הכי אהב את ג'ונו. זה לא אומר שהוא רוצה להשמיד את העולם, זה אומר שהוא כנראה העריך ומחא כפיים לעלילה המניפולטיבית שלך.
אני חושב שזה נובע מנקודה שונה של כמה שאתה רציני עם המילה "אהבתי את הדמות". הוא לא רציני בזה כמוך, אז אני לא רואה סיבה לכעוס או לפחד ממנו... זה לא שהוא אמר "הייתי רוצה להיות כמוהו" או "אכן, הוא הדמות שהתחברתי אליה רגשית הכי חזק" או משהו כזה בסגנון.
בכל מקרה, אני מסכים עם מה שדארקמו אמר. הדמות שהכי עניינה אותי במשחק היא ללא ספק היית'ם. הוא פשוט היה... אציל כזה. למרות שהוא זבל של בנאדם ואני מאחל לו מוות (חייכתי כשהקרב בינו לבין קונור התחיל) הרגיש לי ממש כיף לשחק אותו, בעיקר כי הוא לא תמיד מדבר על המורשת שלו.
תראה, זה כמו שמישהו יאמר שהוא הכי אהב את ג'ונו. זה לא אומר שהוא רוצה להשמיד את העולם, זה אומר שהוא כנראה העריך ומחא כפיים לעלילה המניפולטיבית שלך.
אני חושב שזה נובע מנקודה שונה של כמה שאתה רציני עם המילה "אהבתי את הדמות". הוא לא רציני בזה כמוך, אז אני לא רואה סיבה לכעוס או לפחד ממנו... זה לא שהוא אמר "הייתי רוצה להיות כמוהו" או "אכן, הוא הדמות שהתחברתי אליה רגשית הכי חזק" או משהו כזה בסגנון.
נושאים חדשים
- מומלץ
התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים
