יואו אני זוכר את זה! עם הציור של הלוחם שנלקח ונחתך מהערכה למומחה!
לא קראתי מעולם, שמח לשמוע שלא פספסתי..
תכני משחקי תפקידים בגליונות WIZ הישנים מהניינטיז - יומן קריאה מתגלגל
- מחבר/ת הנושא המפקד האלמוני
- תאריך התחלה
לא קראתי מעולם, שמח לשמוע שלא פספסתי..
לפריק דווקא היה ויש עוד סניף - פריק הרצליה, שלדעתי הוא הסניף הכי וותיק.
גם היה לזמן קצר לפני כמה שנים פריק בפתח תקווה, אבל הוא לא שרד לזמן ארוך.
העולם החלול הוא עם הבטחה מגניבה ואהבתי אותו כנער אבל בקריאה חוזרת הוא איבד בעיניי את הקסם.
גם היה לזמן קצר לפני כמה שנים פריק בפתח תקווה, אבל הוא לא שרד לזמן ארוך.
העולם החלול הוא עם הבטחה מגניבה ואהבתי אותו כנער אבל בקריאה חוזרת הוא איבד בעיניי את הקסם.
ושניהם באותה בעלות, כלומר רשת, או שהזהות בשמות היא פשוט משהו שנשאר היסטורית?
בכל מקרה, הגענו כבר לאפריל 1993 ולגליון 24. על הכריכה שלו יש תמונה שבסבירות גבוהה נלקחה ממוצר כלשהו של מרוצללים - נוף אורבני מלוכלך, מלא שלטי ניאון שחלקם בשפה אסיאתית כלשהי (פעם היו בטוחים שיפן תהיה המעצמה הטכנולוגית שתשלוט בעולם בעתיד), גולגולת עם קרניים זרוקה ליד עכברוש אדום עיניים ודמות מסתורית של מישהו שנראה כמטיל לחש ברק מקצות אצבעותיו - די אינדיקטיביים לסגנון הסייברפאנק-פנטזיה של השיטה הזו.
יש בגליון את המינון הרגיל של כתבות על משחקי מחשב וקונסולות, סקירה נחמדה של שחף בן צור על הזיכיון של "מסע בין כוכבים" שכלל אז "רק" שלוש סדרות (עמודים 20-21) ואנחנו מגיעים סוף סוף למשחקי תפקידים לקראת סוף הגליון.
בעמודים 36-37 יש סקירה של ערן בן סער על "שיטות רב סגנוניות" - HERO שכבר הוזכרה בעבר בוויז ושיטה בשם GURPS עם ההבדלים ביניהן:
כמו כן, הוא מזכיר בכתבה גם משחקים אחרים שמשתמשים באותו סט של חוקים לסגנונות ועולמות שונים - למשל ההבטחה של"מסעות מסוכנים" צפויים לצאת ספרים בעוד סגנונות מלבד פנטזיה וכמו כן גם האזכור הראשון למשחקי הזאב הלבן בעיתונות המשחקים העברית:
ערן בן סער ממשיך גם בעמודים 38-39 את המסע שלו עם מורגן לה פיי בעולם המשחק של עצמו, כשהפעם מלבד סיפור המסגרת הם גם עונים על שאלות של קוראים. תומר איטקין שואל על השפעות המשקל שנושאת הדמות (ונענה כמובן שבמו"ד זה משפיע רק על תנועה בעוד שבשיטות אחרות גם על דברים אחרים), על האם קוסם יכול לחקור לחשים, מה לעשות אם ספר הלחשים של הקוסם שלו נהרס, איזה דמויות חובה שיהיו בכל חבורה ומה יעשו דב"שים כשיש ריב בין הדמויות. בהמשך, אריאל לביא שואל אם אפשר לשלב בין מו"ד למוד"מ ואם אפשר להמציא מפלצות וכלי נשק משלו.
בעמודים 40-41 יש לנו סקירה היסטורית קצרה על העולם של קרב-טכ', שאותה כתב... ערן בן סער. כן כן, הגליון הזה הוא לגמרי one man show. בסקירה יש את ההיסטוריה של היקום של קרב-טכ' ו"איך הגענו עד הלום", עם מלחמה בין-כוכבית בין בתי אצולה שונים - נראה שהעולם של קרב-טכ' די נטול חייזרים, אלא אם כן מתייחסים ל"שבטים" שהם בני אדם שחזרו מגלות אי-שם בחלל הרחוק באמת.
הקומיקס של "סהרון" ממשיך גם כאן - בפרק הזה הוא נוסע לעבר לחסל איזה זקן ש"המועצה העליונה" חפצה ברעתו, אבל כשחוזר לקבל את התשלום, המועצה שהיא בעצם כמה ראשים מחוברים בתוך מיכל ענקי, מגלה לו שהם מצאו את הדרך היחידה להיפטר ממנו - שלחו אותו לעבר כדי לחסל את אחד מאבות אבותיו ובקרוב הוא עצמו יעלם - גרסה קצת אלימה וקריפית ל"בחזרה לעתיד". בסוף הפרק, לסהרון יש רעיון איך להציל את עצמו מהגורל הזה.
את גליון 24 אפשר לקרוא כאן בקישור.
לא. הסימן המסחרי פריק שייך לחנות בתל אביב ולאורין (הבעלים גם של הממלכה ומשחקי ליאם), ופריק הרצליה שומרים על השם כי הוא לא מניאק ולא תובע אותם (במילותיו שלו).
אגב - אני קורא די באדיקות את הסקירות שלך ונהנה בכל פעם מחדש. תודה.
יתכן ותביעה כזו היא פשוט טרחה די רצינית שעולה הרבה כסף, עם סיכויי הצלחה לא משהו ופוטנציאל קטן להחזיר את השקעת הזמן ושכר הטרחה של עורך הדין. בסופו של דבר "פריק" היא מילה די גנרית שקיימת כבר מאה שנה או יותר, לא תמיד עם קונוטציה חיובית.
אלה תגובות שתמיד כיף לקבל.
מאי 1993 הגיע ואיתו גליון 25. תמונת השער היא בוודאות ממרוצללים, רק שם יש טיפוסים שנראים ככה:
שמסתובבים עם בחורות שנראות ככה:
בנוהל - אני מגלגל לקראת סוף הגליון, היכן שאמורות להסתתר כתבות משחקי התפקידים. בדרך חלקכם אולי ישמחו לעצור בעמודים 28-29 בהם שחף בן צור מומחה הקומיקס מציג סקירה קצרה על הזכיון של באטמן.
בעמוד 35 במדור המכתבים מהקוראים, עומר פאר, הבחור עם דראון העולם על הכתבה שממליצה להפוך לערפד, כותב הפעם דברי טעם - סקירה על הספר "השבועה והמידה" משישיית המפגשים - הוא מדגיש שהספר לא תורגם לעברית (זה יקרה בסוף) כי כמו כל חובבי משחקי התפקידים והגיימינג בשנות התשעים, אם צרכת תכנים באנגלית ולא בעברית אתה אמיתי יותר ועילאי יותר. הביקורת שלו ממצה ודי קוטלת, את הסיכום שלו תראו בעצמכם וכמי שקרא את הספר הזה (בעברית) אני מאוד מסכים עם הדברים
זה תקף גם לשאר שישיית המפגשים אגב, הידועה בשם הלא רשמי "חבורת רומח הדרקון בחיפוש אחר כסף נוסף".
בעמודים 36-36 ערן בן סער ממשיך את מסעו עם מורגן בעולם המשחק של עצמו. בדרך הם גם מוצאים זמן לענות על מכתבים מקוראים. כך, גלעד רום שואל אם קוסם יכול לבנות טירה ולהשתמש באלמתים במקום פועלים והאם קוסם שמשנה צורה לערפד יכול לאכול אוכל רגיל או חייב לשתות דם.
לניר ארקושין יש שאלות שלא קשורות למו"ד - הוא רוצה לדעת אם יש משחק בו משחקים גיבורי על והאם יש משחק שמבוסס על סדרת אמבר של זילאזני. בנוגע לשאלה הראשונה מורגן מפרטת כמה משחקים (ושולחת אותו, איך לא, לחפש את אלה ביניהם שמיובאים לארץ בחנויות של באג) ובמענה לשאלה השנייה מציגה בפעם הראשונה בעיתונות העברית את המשחק AMBER DICELESS ROLEPLAYING GAME שיש בו רעיון מהפכני ממש - משחק תפקידים ללא קוביות בכלל!
ניר אחר, ניר פלד הפעם, שואל אם כדאי לכוהן שלו בדרגה 9 להפוך לדרואיד - במו"ד בקופסאות הם לא היו סוגי דמות נפרדים באמת, אלא משהו שדומה למקצועות היוקרה של מו"ד 3 אבל לא בדיוק. מורגן מפרטת בתשובה לא מעט על הדרואידים, אורחם ורבעם.
אורי עוז גם כן מתעניין בדרואידים ושואל אם אפשר להשיג את המדריך השלם לדרואיד וגם אם יש בעברית את הTOME OF MAGIC שמורגן הזכירה כמה פעמים בעבר. מורגן עונה שמדריך לדרואיד עוד אין אבל זה בטח בתכנון (אכן יצא מדריך כזה, אבל רק כשנתיים מאוחר יותר ורק באנגלית) ומציינת שהTOME לא תורגם - עובדה שנכונה עד עצם היום הזה.
בעמוד 38, ערן בן סער מתאר את סולאריס 7 - הרחבה לעולם של קרבטכ'. סולאריס 7 הוא כוכב באזור די נייטרלי בחלל שהכלכלה שלו מבוססת על קרבות גלדיאטורים של מכ'ים וההימורים שמתנהלים סביבם. אין בספר יותר מידי תיאורים על הכוכב עצמו והאקולוגיה שלו, אלא על העיר הראשית, המלונות המפוארים בה וקרבות המכ'ים - וכנראה זה מה שמי שמשחק בקרבטכ' באמת רצה.
בעמודים 39-41 (שלושה עמודים שלמים) ערן בן סער וליאור ברנע מציגים את מה שהובטח על עמוד השער כ"לראשונה בעולם" - הרפתקה תחרותית לקוראי העיתון, שכאן זהו החלק הראשון שלה.
החל מהגליון הזה ובכמה מהגליונות הבאים, הם מציגים פרק חדש, ללא נתוני שיטה, של הרפתקה די-גונזו והקוראים אמורים לבנות חבורה בשיטה המועדפת עליהם, לשחק את הפרק ולשלוש לWIZ תיאור של האופן בו שיחקו, מה עשו ואיך התגברו על האתגרים בפרק - צוות השופטים של התחרות יתן ציונים ויבחר את הקבוצות הזוכות לאותו פרק שיקבלו פרסים.
בחלק הראשון שמוצג בגליון הנוכחי, החבורה נשכרת על ידי דוכס כדי להביס בעל אוב בשם דיקטור שמזמן שדים כדי לגרום לאורקים וגובלינים להפר את הסדר הציבורי - כך הדמויות מגיעות לטירה של דיקטור שתחילתה במבוך גנרי להפליא עם גובלינים, אורקים, חידות ומלכודות.
בעמוד 43 עומר פאר מראה לנו שהוא לא רק חובב ערפדים אלא גם אנשי זאב, עם סיפור ניינטיז אדג'י טיפוסי על הרפתקן שנכבל במחסן על ידי בריונים שמבצעים בו כל מיני מעשים מגונים פלוס מכות ואז הוא הופך לאיש זאב ו... אוי! דם!.
הפרק הנוכחי של עלילותיו של סהרון מסתיים בגליון הזה - הוא חוזר אחורה בזמן, מחליף לעצמו את המחסנית בכדורי סרק וככה מונע מעצמו לחסל את הסבא רבא של עצמו. בסוף הפרק סהרון גם זורק מטען על המועצה העליונה שנמאס לו ממנה כבר ומסתלק.
את גליון 25 תוכלו לקרוא בעצמכם כאן.
פריק הרצליה כבר קיימת 25 שנה בערך לדעתי, מהימים שאליק הקים את החנות (וידוי קטן, כשהייתי נער שרצתי והתנדבתי בחנות ואפילו הלכתי למחסנים של מיצוב להביא סחורה, אלו היו הימים... מי שרוצה עוד פרטים יכול לתחקר את אמא שלי 
) - אז זה ממש לא עניין משפטי, אלא פשוט הסכמה בין חברים.
לדעתי זה גם אותם בעלים מאז, בניגוד לפריק בתל-אביב שהוקמה בידי אליק קושניר, נמכרה לעמרי ולאורי, וכעת בבעלות של אורין (שהיה לפני ~15 שנה מנהל החנות תחת אליק)
) - אז זה ממש לא עניין משפטי, אלא פשוט הסכמה בין חברים.לדעתי זה גם אותם בעלים מאז, בניגוד לפריק בתל-אביב שהוקמה בידי אליק קושניר, נמכרה לעמרי ולאורי, וכעת בבעלות של אורין (שהיה לפני ~15 שנה מנהל החנות תחת אליק)
שמעו, אנחנו צוחקים עליו, אבל בערך עשור מאוחר יותר יהיה משחק תפקידים של ערפדים וסדרת ספרים פופולרית קצת יותר מדי בשם דמדומים שתעבוד על השטאנץ המדובר, וזה לא משהו חדש, היה גם ספר רייבנלופט כלשהו כזה.
זה הלמה של קנטור ?
וומפאייר היה מאותו עשור - ערן בן סער גם הזכיר אותו בקצרה בסקירה שלו על שיטות רב-סגנוניות.
ערפדים הם ז'אנר מוכר וקיים, אבל לרצות להיות ערפד מו"ד בחבורה של מו"ד זה יותר מאנצ'קין מהבחור ההוא שאתה מזמין לשחק במשחק של סמוראים בהשראת "שוגון" והוא רוצה שגודזילה תהיה הדמות שלו כי "זה גם יפני".
לא, זה "נבוך במבוך" - "הלמה של קנטור" מופיעה רק בגליון הבא והיא ההרפתקה הזוכה בתחרות כתיבת הרפתקאות שהכריזו עליה באחד הגליונות הקודמים וכנראה פיספסתי את זה. אל תדאגו, זה בטוח לא התוכן היחיד שפיספסתי בסדרת הסקירות הזו.
יואו איך מדגדג לי עכשיו לסקור את hero system… רק כדי שכולם יראו מה היה אז פאר היצירה של שיטה אוניברסלית ואיזה ניגוד מטורף יש בינה לבין savage worlds.
טוב, הדגדוג עבר. מינימום 500 עמודים לספר הבסיס. אין מצב שזה יקרה.
על השער של גליון 26 יש לנו את תמונת הכריכה של "השבועה והמידה", אולי בתור תגובה מפצה לביקורת העולבת של עומר פאר מהגליון הקודם.
בדרך למדורי משחקי התפקידים, אנחנו יכולים להיתקל בביקורת משחק מטרידה-משהו שהסתננה למגזין ששווק כמיועד לילדים ונוער - או שהיא לא ממש הסתננה ובגלל שמדובר בשנות התשעים הסליזיות, אז כמו שב"כולנו" יכלנו לקרוא את יומנה של דנה שדוחפת גרביים לבגד הים שלה ועושה פוזות מול הראי וב"מעריב לנוער" ללמוד על אורגיות בתל אביב, זה לא פלא שבמגזין גיימינג יכלנו לקרוא ביקורת על... משחק הנטאי למחשב בו הגיבור הוא בלש שמתעסק עם נערות אנימה עירומות ותוקף את אויביו באמצעות מזרקים עם נגיף האיידס:
לפני כמה זמן שמעתי הסבר מעניין למה בשנות התשעים הכל היה מוחצן ובוטה כל כך - זו התקופה שבה האיידס הפך מ"מחלה של זמרים והומואים" למחלה שמאיימת על כולם. כדי לשרוד אנשים נאלצו לשאול את הפרטנרים המיניים שלהם כל מיני שאלות שבעבר היו אישיות ומביכות מאוד וזה תרם לאווירה הכללית של "מותר לדבר על הכל וגם מומלץ, במיוחד גסויות".
בכל מקרה, לא בשביל שיעור בהיסטוריה של הסליז בניינטיז באתם לכאן, אלא כדי לקרוא על משחקי תפקידים.
זוכרים את "מלחמת השיטות" שהתחילה בגליון 11 כשערן מולוט/בן סער ירד על מו"ד לראשונה? אז כאן יש לנו סיבוב די רציני - כפולת עמודים שלמה (עמודים 34-35) פרי עטו, תחת הכותרת "למה אני תמיד יושב על נקודות" כשלאווירת העימות מוסיפים איורים של כלבים נוהמים זה על זה ושתי נשים שריריות בלבוש מוגזם (כי בלי קצת סליז אי אפשר, בכל זאת ניינטיז) הולכות מכות כשברקע קהל ברברים מריע ומנופף בכלי נשק.
בכפולת העמודים הזו, ערן בן סער עונה באריכות לאחד יריב ינאי שנדהם ממה שהוא רואה כסדרת כתבות של ערן בן סער נגד מו"ד וטוען, כמקובל בתחום המרכז הרדיקלי בימינו, ש"עליכם להכניס כתב שמעדיף את AD&D" וגם לפנייתה של מיכל בלי-שם-משפחה שמשתמשת בטיעון של "עדיף משחק פחות ריאליסטי" על חיפוש מתמיד בטבלאות וגם מציינת עובדה מעניינת - הכתבות בWIZ של גבע פרי לא נכתבו עבור המגזין באופן ייעודי, אלא הועברו מבטאון "איל"ת" שהיא האגודה הישראלית למשחקי תפקידים, שהייתה אי-אז הסניף המקומי והממש לא מוכר או מתפקד של RPGA.
שווה לקרוא את כל כפולת העמודים כדי להבין את הצייטגייסט דאז, אבל שימו לב למשל לטיעונים של ערן שבחלקם נעשה שימוש עד עצם היום הזה בהקשרים שונים של ויכוחי שיטות, שדי מזקקים את הביקורות הנפוצות אז על מו"ד:
באופן אירוני, ערן בן סער מתעסק היום בכמו-מו"ד תואם למו"ד בקופסאות שנמכר גם בחנויות בנות זמננו, בעוד שמעטים הם מי שמשחקים ברולמאסטר או בכלל שמעו על השיטה הזו. ככה שאולי בטווח הארוך ולמרות הטיעונים המנומקים, מיכל בלי-שם-משפחה צדקה בדבריה.
ההצעה של ערן בן סער למי שמתלוננים על היעדר תוכן ל AD&D תקפה גם היום לכל מי שלא מרוצה מזה שמשהו שהוא אוהב לא מקבל מספיק כתיבה - תכתבו בעצמכם ואנחנו (WIZ) נפרסם.
בעמודים 38-39 יש לנו את החלק הראשון של הרפתקה למו"ד בקופסאות מאת ישי ורד, שזכתה בעמוד הראשון בתחרות כתיבת הרפתקאות שהכריזו עליה באחד הגליונות הקודמים ואני הצלחתי לפספס את זה. ההרפתקה נקראת "הלמה של קנטור" ובה קוסם רב עוצמה מנסיכות גלאנטרי שוכר את הדמויות כדי לעצור רב-מג רשע שיש לו קמע שמעניק חסינות להכל - רק קערה קסומה בשם "הלמה של קנטור" שמורכבת משלושה חלקים שנמצאים אצל דרקונים מנטיות שונות, יכולה להרוס את הקמע ועכשיו צריך לעבור אצל כל הדרקונים האלה ולמצוא את החלקים.
כשקראתי את ההרפתקה הזו, השם של המקגאפין שצריכים להשיג (הלמה של קנטור) כמו גם שמותיהם של הדרקונים לופיטל הזהוב, בולצאנו הכחול וקושי הדרקון האדום (אך שחור הזנב) נראו לי כמו סתם שמות פנטזיה מונפצים רגילים. רק כמעט עשור אחרי זה, כשפגשתי את
TheKnightWhosaidKnit שבניגוד אלי ההשכלה המתמטית שלה לא הסתכמה בציון "עובר" בשלוש יחידות, למדתי מי כל אלה באמת.
ההרפתקה עצמה חביבה ודי גונזו - מוזכרות בה כמה מפלצות חדשות, שיקבלו יותר פירוט בגליון הבא, בחצי השני שלה. כמוקבל בתחום באותם ימים יש בה גם כמה פאזלים וחידות.
עוד מבוך-גונזו יש לנו בעמודים 40-41, עם המשך התחרות "נבוך במבוך" שכתבו ערן בן סער, אבי סבג וליאור ברנע - הדמויות עוברות כל מיני חדרים עם היתקלויות וחידות (שחלק מהן המנחה נדרש להמציא בעצמו במסגרת התחרות) ובסוף מגיעות לקוסם רשע שנעלם בדרמטיות ומשאיר אותן להילחם בכל מיני יצורי אופל שזימן רגע לפני זה.
בעמודים 42-43 המסע של מורגן לה פיי וערן בן סער בעולם המשחק של ערן ממשיך והם גם עוצרים לענות על מכתבים.
תומר איטקין שואל מה קורה כשדמות מגיעה ל-0 נק"פ ומה קורה לדמויות פצועות קשה. ערן ומורגן מתייחסים לכך שאין במו"ד כללים מיוחדים לדמויות עם נקודות פגיעה בודדות ומציעים לו להעתיק חוק מ"מסעות מסוכנים" עם כל מיני מחסרים ומגבלות שמושתים על דמויות עם "רמת פציעה" (אובדן 75% מהנק"פ המלא) ו"רמה קריטית" (אובדן 90% מהנק"פ המלא) - אני וקבוצת המו"ד שלי דאז מאוד התלהבנו וניסינו להשתמש בחוקים האלה אבל אחרי כמה סשנים זה פשוט נמאס והיה מסורבל אז הפסקנו.
תומר איטקין ממשיך ושואל על באילו דברים צריך להתחשב כשבונים עולם, כמה נק"נ לתת למפלצות שהמציא ומה לעשות עם שחקנים בכיינים שלא מסוגלים לקבל את העובדה שהדמות שלהם מתה או שאורקים שלקחו אותה בשבי שרפו את ספר הלחשים שלה. העצה לגבי שחקנים בכיינים ומאנצ'קינים רלוונטית גם לימינו-אנו:
בהמשך המדור, אביטל רשף שואל אילו השפעות נוספות יש לנשיפת דרקון מלבד נזק, האם התאהבות מפחיתה את סיכויי הפגיעה בקרב והאם הוא יכול לחייב את השחקנים שלו לשחק בהתאם למצב הדמות כמו שכרות, אובדן אנשים יקרים וכו'. על חלק מהשאלות האלה אפשר להמשיך להתווכח גם היום.
הפעם אין קומיקס בסוף הגליון, לא נורא.
את גליון 26 תוכלו לקרוא בקישור הזה במלואו
בדרך למדורי משחקי התפקידים, אנחנו יכולים להיתקל בביקורת משחק מטרידה-משהו שהסתננה למגזין ששווק כמיועד לילדים ונוער - או שהיא לא ממש הסתננה ובגלל שמדובר בשנות התשעים הסליזיות, אז כמו שב"כולנו" יכלנו לקרוא את יומנה של דנה שדוחפת גרביים לבגד הים שלה ועושה פוזות מול הראי וב"מעריב לנוער" ללמוד על אורגיות בתל אביב, זה לא פלא שבמגזין גיימינג יכלנו לקרוא ביקורת על... משחק הנטאי למחשב בו הגיבור הוא בלש שמתעסק עם נערות אנימה עירומות ותוקף את אויביו באמצעות מזרקים עם נגיף האיידס:
לפני כמה זמן שמעתי הסבר מעניין למה בשנות התשעים הכל היה מוחצן ובוטה כל כך - זו התקופה שבה האיידס הפך מ"מחלה של זמרים והומואים" למחלה שמאיימת על כולם. כדי לשרוד אנשים נאלצו לשאול את הפרטנרים המיניים שלהם כל מיני שאלות שבעבר היו אישיות ומביכות מאוד וזה תרם לאווירה הכללית של "מותר לדבר על הכל וגם מומלץ, במיוחד גסויות".
בכל מקרה, לא בשביל שיעור בהיסטוריה של הסליז בניינטיז באתם לכאן, אלא כדי לקרוא על משחקי תפקידים.
זוכרים את "מלחמת השיטות" שהתחילה בגליון 11 כשערן מולוט/בן סער ירד על מו"ד לראשונה? אז כאן יש לנו סיבוב די רציני - כפולת עמודים שלמה (עמודים 34-35) פרי עטו, תחת הכותרת "למה אני תמיד יושב על נקודות" כשלאווירת העימות מוסיפים איורים של כלבים נוהמים זה על זה ושתי נשים שריריות בלבוש מוגזם (כי בלי קצת סליז אי אפשר, בכל זאת ניינטיז) הולכות מכות כשברקע קהל ברברים מריע ומנופף בכלי נשק.
בכפולת העמודים הזו, ערן בן סער עונה באריכות לאחד יריב ינאי שנדהם ממה שהוא רואה כסדרת כתבות של ערן בן סער נגד מו"ד וטוען, כמקובל בתחום המרכז הרדיקלי בימינו, ש"עליכם להכניס כתב שמעדיף את AD&D" וגם לפנייתה של מיכל בלי-שם-משפחה שמשתמשת בטיעון של "עדיף משחק פחות ריאליסטי" על חיפוש מתמיד בטבלאות וגם מציינת עובדה מעניינת - הכתבות בWIZ של גבע פרי לא נכתבו עבור המגזין באופן ייעודי, אלא הועברו מבטאון "איל"ת" שהיא האגודה הישראלית למשחקי תפקידים, שהייתה אי-אז הסניף המקומי והממש לא מוכר או מתפקד של RPGA.
שווה לקרוא את כל כפולת העמודים כדי להבין את הצייטגייסט דאז, אבל שימו לב למשל לטיעונים של ערן שבחלקם נעשה שימוש עד עצם היום הזה בהקשרים שונים של ויכוחי שיטות, שדי מזקקים את הביקורות הנפוצות אז על מו"ד:
באופן אירוני, ערן בן סער מתעסק היום בכמו-מו"ד תואם למו"ד בקופסאות שנמכר גם בחנויות בנות זמננו, בעוד שמעטים הם מי שמשחקים ברולמאסטר או בכלל שמעו על השיטה הזו. ככה שאולי בטווח הארוך ולמרות הטיעונים המנומקים, מיכל בלי-שם-משפחה צדקה בדבריה.
ההצעה של ערן בן סער למי שמתלוננים על היעדר תוכן ל AD&D תקפה גם היום לכל מי שלא מרוצה מזה שמשהו שהוא אוהב לא מקבל מספיק כתיבה - תכתבו בעצמכם ואנחנו (WIZ) נפרסם.
בעמודים 38-39 יש לנו את החלק הראשון של הרפתקה למו"ד בקופסאות מאת ישי ורד, שזכתה בעמוד הראשון בתחרות כתיבת הרפתקאות שהכריזו עליה באחד הגליונות הקודמים ואני הצלחתי לפספס את זה. ההרפתקה נקראת "הלמה של קנטור" ובה קוסם רב עוצמה מנסיכות גלאנטרי שוכר את הדמויות כדי לעצור רב-מג רשע שיש לו קמע שמעניק חסינות להכל - רק קערה קסומה בשם "הלמה של קנטור" שמורכבת משלושה חלקים שנמצאים אצל דרקונים מנטיות שונות, יכולה להרוס את הקמע ועכשיו צריך לעבור אצל כל הדרקונים האלה ולמצוא את החלקים.
כשקראתי את ההרפתקה הזו, השם של המקגאפין שצריכים להשיג (הלמה של קנטור) כמו גם שמותיהם של הדרקונים לופיטל הזהוב, בולצאנו הכחול וקושי הדרקון האדום (אך שחור הזנב) נראו לי כמו סתם שמות פנטזיה מונפצים רגילים. רק כמעט עשור אחרי זה, כשפגשתי את
TheKnightWhosaidKnit שבניגוד אלי ההשכלה המתמטית שלה לא הסתכמה בציון "עובר" בשלוש יחידות, למדתי מי כל אלה באמת.ההרפתקה עצמה חביבה ודי גונזו - מוזכרות בה כמה מפלצות חדשות, שיקבלו יותר פירוט בגליון הבא, בחצי השני שלה. כמוקבל בתחום באותם ימים יש בה גם כמה פאזלים וחידות.
עוד מבוך-גונזו יש לנו בעמודים 40-41, עם המשך התחרות "נבוך במבוך" שכתבו ערן בן סער, אבי סבג וליאור ברנע - הדמויות עוברות כל מיני חדרים עם היתקלויות וחידות (שחלק מהן המנחה נדרש להמציא בעצמו במסגרת התחרות) ובסוף מגיעות לקוסם רשע שנעלם בדרמטיות ומשאיר אותן להילחם בכל מיני יצורי אופל שזימן רגע לפני זה.
בעמודים 42-43 המסע של מורגן לה פיי וערן בן סער בעולם המשחק של ערן ממשיך והם גם עוצרים לענות על מכתבים.
תומר איטקין שואל מה קורה כשדמות מגיעה ל-0 נק"פ ומה קורה לדמויות פצועות קשה. ערן ומורגן מתייחסים לכך שאין במו"ד כללים מיוחדים לדמויות עם נקודות פגיעה בודדות ומציעים לו להעתיק חוק מ"מסעות מסוכנים" עם כל מיני מחסרים ומגבלות שמושתים על דמויות עם "רמת פציעה" (אובדן 75% מהנק"פ המלא) ו"רמה קריטית" (אובדן 90% מהנק"פ המלא) - אני וקבוצת המו"ד שלי דאז מאוד התלהבנו וניסינו להשתמש בחוקים האלה אבל אחרי כמה סשנים זה פשוט נמאס והיה מסורבל אז הפסקנו.
תומר איטקין ממשיך ושואל על באילו דברים צריך להתחשב כשבונים עולם, כמה נק"נ לתת למפלצות שהמציא ומה לעשות עם שחקנים בכיינים שלא מסוגלים לקבל את העובדה שהדמות שלהם מתה או שאורקים שלקחו אותה בשבי שרפו את ספר הלחשים שלה. העצה לגבי שחקנים בכיינים ומאנצ'קינים רלוונטית גם לימינו-אנו:
בהמשך המדור, אביטל רשף שואל אילו השפעות נוספות יש לנשיפת דרקון מלבד נזק, האם התאהבות מפחיתה את סיכויי הפגיעה בקרב והאם הוא יכול לחייב את השחקנים שלו לשחק בהתאם למצב הדמות כמו שכרות, אובדן אנשים יקרים וכו'. על חלק מהשאלות האלה אפשר להמשיך להתווכח גם היום.
הפעם אין קומיקס בסוף הגליון, לא נורא.
את גליון 26 תוכלו לקרוא בקישור הזה במלואו
יום יבוא ומישהוא יעשה עבודה בשיווק על "כמה הדבר הזה הוא גרוע" נשבעת לכם. מצד שני - אאל"ט הצייר כאן הוא עדיין לארי אלמור שהיה אחראי לרוב הציורים המושקעים של רומח הדרקון ( ומוד"מ)
ומצד שני, כדאי להזכיר משהו שדי לא יהיה ברור לאנשים שלא חיו אז ( יוני 1993). אינטרנט זה משהו של הפריקים לדבר, אין חנויות מקוונות ובטח שאין אמזון, האנגלית הממוצעת של בני נוער גרועה בהרבה ( שוב, אין אינטרנט) - והתוצאה של כל זה היא ששיטות שלא מיובאות בצורה סדירה לא זמינות בארץ, בטח לא לרוב הקוראים של העיתון.
ומה ערן עושה כאן ?
נכנס באמאמא של השיטה היחידה שכן זמינה לרוב הקוראים שלו.
כל מה שהוא כותב שם נכון, ואולי היום בעידן הרשתות החברתיות זו יכלה להיות הטרלה טובה שמביאה הרבה טראפיק, אז זה הרגיש הרבה יותר כמו "תראו כמה השיטה שלי, שאני מכיר מחו"ל ואתם לא יכולים להשיג, טובה יותר ממה שאתם משחקים בה!"
יש בהתחלה, משהו שדי סוגר את הקטע של עד כמה הכותבים שם בזים לקוראים שלהם
עריכה אחרונה:
בעמוד 4 נתקלתי במשהו נחמד - מודעה על פיתוח של משקפי תלת מימד: "טכנולוגיה שהייתה עד היום רק בשימוש סוכנות החלל האמריקנית!"
משהו שלפני כמה שנים היה כבר לילדי עשירים מפונקים, והיום יש לכל ילד ממוצע עם מספיק זמן פנוי.
משהו שלפני כמה שנים היה כבר לילדי עשירים מפונקים, והיום יש לכל ילד ממוצע עם מספיק זמן פנוי.
אני חושב שבשתי הדקות הראשונות פשוט ישבתי ובהיתי בזה, בתחושה של "מה לעזא%@ל קראתי עכשיו"
על הכריכה של גליון 27 יש בחורה עם שיער קצר ומחומצן שרוכבת בלי קסדה או ביגוד בטיחותי על אופנוע אדום כשברקע נוף של עיר - כנראה שוב איזה מוצר של מרוצללים?
בנוהל - יורדים במורד העמודים לקראת סוף הגליון היכן שמסתתרות כתבות משחקי התפקידים. בדרך אפשר לראות סקירה מתפעלת על "כוח המחץ" (strike commander בשמו הלועזי) שמתואר בתור "המשחק הכי טוב בעולם", לא פחות ולא יותר. המשחק עצמו הוא סימולטור של F-16 בעולם עתידני-משהו בו העולם הידרדר עד כדי כך שאפשר לשכור טייסי F-16 כשכירי חרב וכל זה בשנת 2011 שביולי 1993 נראתה כמו העתיד הממש רחוק.
במציאות ביולי 1993 אני הייתי עסוק בלנסות ולהנות ממה שבמבט לאחור היה באמת "הקיץ האחרון" של הילדות - החופש הגדול בין חטיבת הביניים לתיכון. בשנת 2011 קרו אמנם כל מיני תהפוכות במזרח התיכון כמו האביב הערבי או ההחלטה המופרעת שלי להתגייס עוד פעם, אבל בסך הכל זו הייתה שנה הרבה יותר סבירה מזו המתוארת בסקירה של משחק המחשב.
עוד תוכן לא ממש קשור למשחק תפקידים אבל שיכול להיות מעניין הוא סקירה של שחף בן צור על ספיידרמן. נראה לי שכל מה שאני יודע על הזכיונות השונים של מארוול ודיסי למדתי מהסקירות של הבחור הזה לפני שלושים שנה, תמסרו לו תודה אם תראו אותו.
בכל אופן, התוכן הממשי של משחקי תפקידים מתחיל רק בעמודים 34-35, במדור הוויזים הכותבים. עמית משה מציג טיפים מסודרים ומובנים לכתיבה של הרפתקה, תוך שהוא משתמש בתור דוגמא ברעיונות להרפתקה בהשראת עלי באבא וארבעים השודדים. זאת כתבה נהדרת, ברורה ורלוונטית גם היום למנחים מתחילים. אמנם שמות זהים הם לא דבר אינדיקטיבי בהכרח, אבל מאוד יתכן שעמית משה הכותב המוכשר הזה הוא מי שגדל להיות היום Amit Moshe -יוצר משחקי תפקידים באנגלית שמידי פעם מוזכר בפונדק בתור הישראלי המצליח ביותר בתחום בחו"ל - ככה שפה אנחנו מקבלים את סיפור המקור שלו או משהו כזה.
בהמשך אותו מדור של מכתבי הקוראים, טל מזן מסביר על לארפים ואף מצרף הוראות לבניית חרב לארפים מצינור PVC ומבודד גום-אוויר. השימוש - על אחריותכם בלבד.
בעמוד 36, הקומיקסאי קורן שדמי מציג קומיקס קצר בשם "נפוחים ודרקונים". דמות של לוחם מו"ד חוטפת ערימה של אבנים כי השחקן שלה רב עם השה"מ על חטיפים ומאוחר יותר אותו לוחם מביס דרקון קטן ושיכור ומתפאר בכך בזמן שמאחוריו עומד דרקון ענק ואימתני.
בעמודים 37-39 נמשכת תחרות ההרפתקאות "נבוך במבוך". בתחילה, מציגים בקצרה את הקבוצות הזוכות בפרק הראשון של התחרות וכמה פרטים על מעלליהן - הקבוצה שזכתה במקום הראשון היא בהנחייתו של גלעד מנוס שדי התעלל בדמויות עם פרשנויות מקוריות למלכודות שבהרפתקה - עד כדי כך שאפילו דלת לא ממולכדת ולא נעולה מטילה עליהן אימה...
בהמשך ההרפתקה שמתואר בגליון הזה, הדמויות עוברות דרך שער קסום לעמק ובו ענקים שמנסים להקריב אותן ואחרי זה דרך עוד שער קסום למדבר עם אנשי לטאה עויינים ויורקי ארס.
בעמודים 40-41 יש לנו שוב את מדור השיחות עם מורגן לה פיי, שרובו מוקדש לסיום ההרפתקה של ערן ומורגן בעולם של ערן - מסתבר שהם נכנסו למארב של אויבה הותיק של מורגן, מרלין הקוסם - מתחיל קרב קסמים אימתני ונראה שמרלין עומד לנצח בו וערן קולט שהוא יתקע בעולם שהוא עצמו המציא - ואז הוא מוצא פיתרון ומצרף לקרב דב"ש של קוסם מאנצ'קיני במיוחד שמטה את הכף
בסוף הפרק יש גם תשובות לשאלות ששלח אביטל רשף - כמה דם צריך ערפד לשתות, מה התכונות של דמות שהפכה לאדם זאב והאם היא תטרוף את החברים שלה.
בעמודים 42-43 יש לנו את החלק השני והמסכם של "הלמה של קנטור" מאת ישי ורד. הדמויות עוברות עד לקרב הסופי עם הקוסם הרשע לאמאן, שפוגש אותם יחד עם ערפד מכל אחד מצדדיו. הדרך אל לאמאן עוברת במבוך מלא בהיתקלויות גונזו - זוטון שקולל והפך לצלי בשר (אפשר לשפוך עליו יין ואז הוא מצטרף לחבורה כדב"ש), חדר עם מכונת משקאות "מוקה קולה" שנותנת שיקויי מרפא בתמורה לאבני חן (אבל רק אחרי שבועטים בה), מלכודות, חידה ו.. קזינו עם SLOT MACHINES.
להרפתקה מצורפות גם שתי מפלצות חדשות - שווארי (לוחמי רשע נמוכים וקרחים עם שפם) ואלטאן (אל מת צדיק שבוכה כל הזמן). השווארי די מצאו חן בעיני, ולפני חמש שנים (פחות יומיים! איזה תזמון..) כתבתי להם נתונים למו"ד5 במסגרת אתגר כתיבה שעשיתי לעצמי.
הקומיקס העתידני "סהרון" חוזר - הפעם סהרון נפגש עם בחורה מפוקפקת בפאב מפוקפק, מובל על ידיה למארב ובסוף מתעורר בתחושה שעשו לו ניתוח מוזר בראש. לקח חינוכי לכולם - לא להסתובב עם זרים - אם אני זוכר נכון העלילה של הקומיקס הזה נהייתה יותר ויותר מוזרה, אבל כרגע זה לגמרי נשמע כמו האגדות האורבניות האלה שאתה משתכר בתאילנד ומגלה בבוקר שגנבו לך את הכליות.
ככה זה מתחיל - אל תשתמשו במשפט הפתיחה הזה במציאות, הוא לא היה מוצלח גם ב1993:
ולא תאמינו מה קורה אחר כך:
את גליון 27 אתם יכולים לקרוא כאן בקישור.
בנוהל - יורדים במורד העמודים לקראת סוף הגליון היכן שמסתתרות כתבות משחקי התפקידים. בדרך אפשר לראות סקירה מתפעלת על "כוח המחץ" (strike commander בשמו הלועזי) שמתואר בתור "המשחק הכי טוב בעולם", לא פחות ולא יותר. המשחק עצמו הוא סימולטור של F-16 בעולם עתידני-משהו בו העולם הידרדר עד כדי כך שאפשר לשכור טייסי F-16 כשכירי חרב וכל זה בשנת 2011 שביולי 1993 נראתה כמו העתיד הממש רחוק.
במציאות ביולי 1993 אני הייתי עסוק בלנסות ולהנות ממה שבמבט לאחור היה באמת "הקיץ האחרון" של הילדות - החופש הגדול בין חטיבת הביניים לתיכון. בשנת 2011 קרו אמנם כל מיני תהפוכות במזרח התיכון כמו האביב הערבי או ההחלטה המופרעת שלי להתגייס עוד פעם, אבל בסך הכל זו הייתה שנה הרבה יותר סבירה מזו המתוארת בסקירה של משחק המחשב.
עוד תוכן לא ממש קשור למשחק תפקידים אבל שיכול להיות מעניין הוא סקירה של שחף בן צור על ספיידרמן. נראה לי שכל מה שאני יודע על הזכיונות השונים של מארוול ודיסי למדתי מהסקירות של הבחור הזה לפני שלושים שנה, תמסרו לו תודה אם תראו אותו.
בכל אופן, התוכן הממשי של משחקי תפקידים מתחיל רק בעמודים 34-35, במדור הוויזים הכותבים. עמית משה מציג טיפים מסודרים ומובנים לכתיבה של הרפתקה, תוך שהוא משתמש בתור דוגמא ברעיונות להרפתקה בהשראת עלי באבא וארבעים השודדים. זאת כתבה נהדרת, ברורה ורלוונטית גם היום למנחים מתחילים. אמנם שמות זהים הם לא דבר אינדיקטיבי בהכרח, אבל מאוד יתכן שעמית משה הכותב המוכשר הזה הוא מי שגדל להיות היום Amit Moshe -יוצר משחקי תפקידים באנגלית שמידי פעם מוזכר בפונדק בתור הישראלי המצליח ביותר בתחום בחו"ל - ככה שפה אנחנו מקבלים את סיפור המקור שלו או משהו כזה.
בהמשך אותו מדור של מכתבי הקוראים, טל מזן מסביר על לארפים ואף מצרף הוראות לבניית חרב לארפים מצינור PVC ומבודד גום-אוויר. השימוש - על אחריותכם בלבד.
בעמוד 36, הקומיקסאי קורן שדמי מציג קומיקס קצר בשם "נפוחים ודרקונים". דמות של לוחם מו"ד חוטפת ערימה של אבנים כי השחקן שלה רב עם השה"מ על חטיפים ומאוחר יותר אותו לוחם מביס דרקון קטן ושיכור ומתפאר בכך בזמן שמאחוריו עומד דרקון ענק ואימתני.
בעמודים 37-39 נמשכת תחרות ההרפתקאות "נבוך במבוך". בתחילה, מציגים בקצרה את הקבוצות הזוכות בפרק הראשון של התחרות וכמה פרטים על מעלליהן - הקבוצה שזכתה במקום הראשון היא בהנחייתו של גלעד מנוס שדי התעלל בדמויות עם פרשנויות מקוריות למלכודות שבהרפתקה - עד כדי כך שאפילו דלת לא ממולכדת ולא נעולה מטילה עליהן אימה...
בהמשך ההרפתקה שמתואר בגליון הזה, הדמויות עוברות דרך שער קסום לעמק ובו ענקים שמנסים להקריב אותן ואחרי זה דרך עוד שער קסום למדבר עם אנשי לטאה עויינים ויורקי ארס.
בעמודים 40-41 יש לנו שוב את מדור השיחות עם מורגן לה פיי, שרובו מוקדש לסיום ההרפתקה של ערן ומורגן בעולם של ערן - מסתבר שהם נכנסו למארב של אויבה הותיק של מורגן, מרלין הקוסם - מתחיל קרב קסמים אימתני ונראה שמרלין עומד לנצח בו וערן קולט שהוא יתקע בעולם שהוא עצמו המציא - ואז הוא מוצא פיתרון ומצרף לקרב דב"ש של קוסם מאנצ'קיני במיוחד שמטה את הכף
בסוף הפרק יש גם תשובות לשאלות ששלח אביטל רשף - כמה דם צריך ערפד לשתות, מה התכונות של דמות שהפכה לאדם זאב והאם היא תטרוף את החברים שלה.
בעמודים 42-43 יש לנו את החלק השני והמסכם של "הלמה של קנטור" מאת ישי ורד. הדמויות עוברות עד לקרב הסופי עם הקוסם הרשע לאמאן, שפוגש אותם יחד עם ערפד מכל אחד מצדדיו. הדרך אל לאמאן עוברת במבוך מלא בהיתקלויות גונזו - זוטון שקולל והפך לצלי בשר (אפשר לשפוך עליו יין ואז הוא מצטרף לחבורה כדב"ש), חדר עם מכונת משקאות "מוקה קולה" שנותנת שיקויי מרפא בתמורה לאבני חן (אבל רק אחרי שבועטים בה), מלכודות, חידה ו.. קזינו עם SLOT MACHINES.
להרפתקה מצורפות גם שתי מפלצות חדשות - שווארי (לוחמי רשע נמוכים וקרחים עם שפם) ואלטאן (אל מת צדיק שבוכה כל הזמן). השווארי די מצאו חן בעיני, ולפני חמש שנים (פחות יומיים! איזה תזמון..) כתבתי להם נתונים למו"ד5 במסגרת אתגר כתיבה שעשיתי לעצמי.
הקומיקס העתידני "סהרון" חוזר - הפעם סהרון נפגש עם בחורה מפוקפקת בפאב מפוקפק, מובל על ידיה למארב ובסוף מתעורר בתחושה שעשו לו ניתוח מוזר בראש. לקח חינוכי לכולם - לא להסתובב עם זרים - אם אני זוכר נכון העלילה של הקומיקס הזה נהייתה יותר ויותר מוזרה, אבל כרגע זה לגמרי נשמע כמו האגדות האורבניות האלה שאתה משתכר בתאילנד ומגלה בבוקר שגנבו לך את הכליות.
ככה זה מתחיל - אל תשתמשו במשפט הפתיחה הזה במציאות, הוא לא היה מוצלח גם ב1993:
ולא תאמינו מה קורה אחר כך:
את גליון 27 אתם יכולים לקרוא כאן בקישור.
גליון 28 יצא באוגוסט 1993, הקיץ האחרון של הילדות שלי. בשלב הזה התגבשה פחות או יותר קבוצת המו"ד שהמשכתי לשחק איתה עד סוף התיכון, ששלושה שחקנים ושחקנית משם הם חברים מאוד טובים שלי עד היום.
על הכריכה של הגליון יש מישהו במעיל ומגבעת בשערי אחוזה שנראית קריפית לגמרי - זו תמונת האריזה של משחק מחשב שיצא שנה לפני כן, בשם Alone in the Dark שהוא אביהם הקדמון של משחקי ההישרדות והבריחה של ימינו.
בדרך לכתבות על משחקי תפקידים, תפסה את עיני בעמוד 29 הכותרת "Shadowrun" - אבל זה לא משחק התפקידים מרוצללים עצמו, אלא משחק סייברפאנק לסופר-נינטנדו, מסתבר שהיה כזה. בעמודים 32-33 יש כתבה על סרט הלייב-אקשן "האחים מריו" שלא מומלץ לראות אף פעם אלא אם כן אתם אוהבים לעשות דברים אקסטרימיים כמו לדחוף מזלג לשקע החשמלי, לטפטף טבסקו לעין או לרחרח גז מזגנים.
אה - שימו לב איך הגדירו פעם את המושג "רשת":
אנחנו עדיין שנה בערך לפני מהפכת האינטרנט שחיברה לאוטוסטרדת המידע את כל מי שהיה מוכן לשלם שלושים דולר בחודש + מלא פעימות מונה.
כתבות משחקי התפקידים מתחילות בעמוד 35. ערן בן סער, אבי סבג ורוח הקודש (כך במקור!) עורכים השוואה בין מוד"מ, רולמאסטר, מיתוס (מסעות מסוכנים) ושיטת הגיבור על בסיס ארבע קטגוריות - ריאליזם, שיטת יצירת הדמויות, מרחב המשחק (עד כמה אפשר לפתח את הדמות, כמה קסמים, גזעים ומקצועות יש) ומהירות המשחק. רולמאסטר כמובן מתוארת כטובה בהכל חוץ מבמהירות בעוד שמוד"מ ההיפך.
בעמוד 37, ערן ממשיך לנהל את מלחמת השיטות עם קוראיו. הוא נכנס במישהו בשם יריב ינאי ואומר לו שהוא לא קרא שום שיטת כשרונות, אבל במסגרת-צד מתנצל בפני גבע פרי, שנעלב מאחת הכתבות הקודמות.
בעמודים 38-39 ממשיכה התחרות של "נבוך במבוך" שם הדמויות מגיעות לעיר גמדים תת קרקעית ובסופו של דבר נלחמות בדיקטור הקוסם הרשע. בדרך, הן יכולות להיתקל בעוד כל מיני מפגנים של קרינג' וגונזו כמקובל באותם ימים.
בעמוד 41 יש כתבה על יצירת גזעים - יותר ברמת הרעיונות הכלליים וללא נתוני משחק של שיטה ספיציפית, מאת ערן בן סער, אבי סבג וגיא הילטון אותו הם מציגים בתור "הבחור שזכה לפני שנתיים בסט טריוויה בטד"י". בכתבה מוצג לראשונה גזע ההוריקסים, אנשי האריה, אותו המציא ערן בן סער ושיחק בקבוצה שלו גיא הילטון.
שימו לב שלא מדובר בסרט של דיסני, המתאר מערכת יחסים רעילה בה שור מתעלל בבחורה באמצעות כספו, כלי הבית שלו ומוזיקה, אלא בסדרה אמריקאית מ1987 בה החיה נראה ככה:
אני זוכר את הסדרה במעומעם מהערוץ הלבנוני, אבל
TheKnightWhosaidKnit ציינה פרט טריוויה אפל ואולי משמעותי - אחד הכותבים של הסדרה הוא אדם המוכר כיום כגר"ר מרטין ממשחקי הכס.
מלבד שיח כללי על יצירת גזעים והסבר על ההוריקסים, ערן ואבי הוסיפו כל מיני הערות מעליבות על זכייה בסט טריוויה לאורך כל הטקסט.
בעמודים 42-43 יש שוב את המדור של מורגן לה פיי, ששוב חלקו הגדול נתפס על ידי סיפור מעשה - הפעם מכשף מפוקפק בא לבקש ממורגן עזרה בזיוף הזהות שלו. יש גם מכתב עם טענה ולא שאלה - אבי פנקל מסביר שהנק"פ פשוט מודד כמה הלוחם מנוסה ויודע לספוג מכות חרב בלי שיזיזו לו. מורגן בתשובה עונה לו לגבי הנק"פ האפשרי של הרמטכ"ל:
כל זה עדיין נכון אבל פעם הויכוחים האלה היו הרבה יותר משמעותיים לכל העיסוק במשחקי תפקידים וב"פעם" אני מתכוון ללפני עשור ואפילו פחות. לא שמשהו השתנה בעובדות לגבי נק"פ - פשוט באיזשהו שלב זה הפסיק להיות באמת אכפת למישהו מספיק.
הקומיקס "סהרון" ממשיך עם אלימות רבה מאוד - צלף מנסה לחסל את סהרון ברחוב, סהרון הורג אותו במכות ומוצא עליו קעקוע של גילדת הרוצחים השכונתית.
את גליון 28 עצמו אפשר לקרוא כאן.
על הכריכה של הגליון יש מישהו במעיל ומגבעת בשערי אחוזה שנראית קריפית לגמרי - זו תמונת האריזה של משחק מחשב שיצא שנה לפני כן, בשם Alone in the Dark שהוא אביהם הקדמון של משחקי ההישרדות והבריחה של ימינו.
בדרך לכתבות על משחקי תפקידים, תפסה את עיני בעמוד 29 הכותרת "Shadowrun" - אבל זה לא משחק התפקידים מרוצללים עצמו, אלא משחק סייברפאנק לסופר-נינטנדו, מסתבר שהיה כזה. בעמודים 32-33 יש כתבה על סרט הלייב-אקשן "האחים מריו" שלא מומלץ לראות אף פעם אלא אם כן אתם אוהבים לעשות דברים אקסטרימיים כמו לדחוף מזלג לשקע החשמלי, לטפטף טבסקו לעין או לרחרח גז מזגנים.
אה - שימו לב איך הגדירו פעם את המושג "רשת":
אנחנו עדיין שנה בערך לפני מהפכת האינטרנט שחיברה לאוטוסטרדת המידע את כל מי שהיה מוכן לשלם שלושים דולר בחודש + מלא פעימות מונה.
כתבות משחקי התפקידים מתחילות בעמוד 35. ערן בן סער, אבי סבג ורוח הקודש (כך במקור!) עורכים השוואה בין מוד"מ, רולמאסטר, מיתוס (מסעות מסוכנים) ושיטת הגיבור על בסיס ארבע קטגוריות - ריאליזם, שיטת יצירת הדמויות, מרחב המשחק (עד כמה אפשר לפתח את הדמות, כמה קסמים, גזעים ומקצועות יש) ומהירות המשחק. רולמאסטר כמובן מתוארת כטובה בהכל חוץ מבמהירות בעוד שמוד"מ ההיפך.
בעמוד 37, ערן ממשיך לנהל את מלחמת השיטות עם קוראיו. הוא נכנס במישהו בשם יריב ינאי ואומר לו שהוא לא קרא שום שיטת כשרונות, אבל במסגרת-צד מתנצל בפני גבע פרי, שנעלב מאחת הכתבות הקודמות.
בעמודים 38-39 ממשיכה התחרות של "נבוך במבוך" שם הדמויות מגיעות לעיר גמדים תת קרקעית ובסופו של דבר נלחמות בדיקטור הקוסם הרשע. בדרך, הן יכולות להיתקל בעוד כל מיני מפגנים של קרינג' וגונזו כמקובל באותם ימים.
בעמוד 41 יש כתבה על יצירת גזעים - יותר ברמת הרעיונות הכלליים וללא נתוני משחק של שיטה ספיציפית, מאת ערן בן סער, אבי סבג וגיא הילטון אותו הם מציגים בתור "הבחור שזכה לפני שנתיים בסט טריוויה בטד"י". בכתבה מוצג לראשונה גזע ההוריקסים, אנשי האריה, אותו המציא ערן בן סער ושיחק בקבוצה שלו גיא הילטון.
שימו לב שלא מדובר בסרט של דיסני, המתאר מערכת יחסים רעילה בה שור מתעלל בבחורה באמצעות כספו, כלי הבית שלו ומוזיקה, אלא בסדרה אמריקאית מ1987 בה החיה נראה ככה:
אני זוכר את הסדרה במעומעם מהערוץ הלבנוני, אבל
TheKnightWhosaidKnit ציינה פרט טריוויה אפל ואולי משמעותי - אחד הכותבים של הסדרה הוא אדם המוכר כיום כגר"ר מרטין ממשחקי הכס.מלבד שיח כללי על יצירת גזעים והסבר על ההוריקסים, ערן ואבי הוסיפו כל מיני הערות מעליבות על זכייה בסט טריוויה לאורך כל הטקסט.
בעמודים 42-43 יש שוב את המדור של מורגן לה פיי, ששוב חלקו הגדול נתפס על ידי סיפור מעשה - הפעם מכשף מפוקפק בא לבקש ממורגן עזרה בזיוף הזהות שלו. יש גם מכתב עם טענה ולא שאלה - אבי פנקל מסביר שהנק"פ פשוט מודד כמה הלוחם מנוסה ויודע לספוג מכות חרב בלי שיזיזו לו. מורגן בתשובה עונה לו לגבי הנק"פ האפשרי של הרמטכ"ל:
כל זה עדיין נכון אבל פעם הויכוחים האלה היו הרבה יותר משמעותיים לכל העיסוק במשחקי תפקידים וב"פעם" אני מתכוון ללפני עשור ואפילו פחות. לא שמשהו השתנה בעובדות לגבי נק"פ - פשוט באיזשהו שלב זה הפסיק להיות באמת אכפת למישהו מספיק.
הקומיקס "סהרון" ממשיך עם אלימות רבה מאוד - צלף מנסה לחסל את סהרון ברחוב, סהרון הורג אותו במכות ומוצא עליו קעקוע של גילדת הרוצחים השכונתית.
את גליון 28 עצמו אפשר לקרוא כאן.
בת אחת עם עוד ארבעה בנים בקבוצת משחק בשנות התשעים? כל הכבוד לה.
בהתחלה היו שלוש בנות ושני בנים אבל שתי האחרות פרשו - זו שנשארה היא מי שהביאה אותן.
חוץ מזה שכולנו הכרנו מגילאים יחסית צעירים ככה שעד היום אנחנו חושבים עליה בתור בחור מגניב עם שיער ארוך, גם כשמדובר במורה מבוגרת נשואה + 2.
כמות הנוסטלגיה שאני מקבל מהקריאה שלך פשוט מדהימה - תודה
נוסטלגיה היא דבר מתעתע, היא צובעת בצבעים יפים כל מיני דברים שלא היו נהדרים כל כך בזמן אמת, אז מאוד חשוב להיזהר איתה.
קהל היעד שלי הוא לא רק הדור שלנו שהיה שם בזמן אמת, אלא גם הדור הצעיר שמספרים לו כל מיני מעשיות על כמה פעם הכל היה טוב יותר בתחביב - בעוד שהתמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת ומתעתעת.
קהל היעד שלי הוא לא רק הדור שלנו שהיה שם בזמן אמת, אלא גם הדור הצעיר שמספרים לו כל מיני מעשיות על כמה פעם הכל היה טוב יותר בתחביב - בעוד שהתמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת ומתעתעת.
על הכריכה של גליון 29 יש לנו תמונה של לוחמים בחליפות קרב עתידניות מסתובבים בתוך חורבות שגורמות לעזה להיראות כמו נאפולי (יודעי דבר אומרים שנאפולי נראית כמו עזה גם ככה, אבל לפני המלחמה)
golan2072 ציין שמדובר בתמונה ממוצר של השיטה טראוולר, אבל לא חושב שיש התייחסות לשיטה הזו בוויז.
מיד בתוך הכריכה, יש לנו את הקומיקס הקבוע והותיק "מיקס" שברוב הסקירות לא התייחסתי אליו למרות שהוא די נחמד. הפעם בכל אופן שווה התייחסות כי הוא מציג פרודיה על העלילה של הסדרה הראשונה של סהרון: "שערון בהרפתקה מסמררת שיער":
הדמויות מהקומיקס מיקס ודמויות נוספות פרי עטו של שחף בן צור מעטרות גם את מערכת השעות המצורפת לגליון הזה במקום פוסטר - תזכורת שספטמבר הגיע ועמו שנת הלימודים ושוויז פנה קודם כל לקהל יעד של ילדים ובני נוער, כי מה פתאום שמבוגרים יתעניינו בדברים כמו משחקי מחשב, קונסולות ותפקידים.
כתבות משחקי התפקידים מתחילות כאן בעמוד 35 ואחרי תקופה ארוכה של מופע-יחיד של ערן בן סער וחבריו לקבוצת הרולמאסטר, מפציע סוף סוף שם חדש. ילד בן 13 בשם אריאל ירושלמי שכנראה לקח ברצינות את האתגר של "אם אתם רוצים כתבות על מו"ד תכתבו אותן בעצמכם" ושלח כתבה מפורטת על יצירת קונסטרוקטים (יצירי כפיים לבוגרי התרגומים החדשים יותר) וכל זה לכללי מו"ד בקופסאות, אפילו לא מוד"מ. אמנם מאוד טכני, אבל יצירתי וכתוב טוב.
בעמודים 38-39 מדור התחמונים חוזר, אבל הפעם בלי עדי ורניק אלא ערן בן סער וגיא הילטון. התחמונים גם לא מתבססים הפעם על שימוש בלחשים ספציפיים של מו"ד ומוד"מ ומציאת פרצות בחוקי השיטה, אלא רעיונות בלי כללים של שיטה ספציפית לכל מיני תחבולות שהדמויות יכולות לנקוט בהם.
התחרות "נבוך במבוך" אמנם הסתיימה כבר, אבל בעמוד 41 ערן בן סער מציג בהרחבה את האופן שבו חבורתו של ירון סגל התמודדה עם מקדש הענקים והמדבר, הנה למשל הקרב מול אנשי הלטאה:
עמודים 42-43 מוקדשים למדור של מורגן לה פיי, הפעם עם יותר תשובות למכתבים ורק סיפור מסגרת כללי בו ערן ומורגן יצאו מהסרט "אלאדין" שהיה להיט גדול באותם ימים והם אוכלים המבורגרים בעודם מתפעלים מהג'יני.
המכתב הראשון הוא מיורם ברוך, שיש לו המון שאלות - הוא רוצה לדעת מאיזה דרגה קוסם יכול לבצע מחקר קסם, איזה הקלות קוסם מתמחה מקבל במחקר באסכולה שלו והם יש תמיכה לדמויות מעל דרגה 20 בחוקי מוד"מ - פה מורגן עונה לו שכנראה באיזה ספר כללים של "ממלכות נשכחות" - אני לא בטוח בזה, אבל לא באמת קראתי מספיק ספרי כללים של ממלכות נשכחות.
השאלות של יורם ממשיכות - הוא רוצה לדעת אם אפשר למצוא את הגזעים של ספלג'אמר בעולמות הקאנוניים של מוד"מ ובמיוחד את גזע הגיפים (סוג של היפופוטם מטופש למראה שלבוש במדי צבא וחמוש בארקבוס), אם השה"מ או השחקן בוחרים את הלחשים בספר הלחשים של הדמות, מה זה ספר מסע (ספר לחשים מחומרים עמידים) והאם אפשר לשפר כשרונות על ידי לקיחת כמה שלבים (במוד"מ2, התשובה היא כן אבל הכשרונות שם היו סוג של טלאי צדדי).
אריאל ירושלמי, כנראה ההוא מהכתבה על הקונסטרוקטים, מספר שקנה את קרב-טכ' אבל טבלת הנשק שם לא ברורה. מסתבר שבערכה המקורית בעברית, בה יצא לי לשחק פה ושם עם חבר מקבוצת המו"ד שלי, הטבלה הודפסה עם שגיאות ועכשיו בערך חצי מעמוד 43 מוקדש לטבלה הנכונה - כן כן, לפני ימי האינטרנט הדרך היחידה שלך לקבל תיקון למשחק שהשקעת בו את כספך הייתה לקרוא את WIZ.
האחרונה בין כותבי המכתבים הפעם היא ליבנה דן (או דין) ששואלת אם יש חומר על האלים של מוד"מ בעברית ואם יתרגמו את MERP או הTOME OF MAGIC לעברית - התשובה לכל השאלות הללו היא לא.
הגליון מסתיים עם הקומיקס של סהרון, בו הוא מגיע אל גילדת המרצחים "מקום מושבם של שכירי החרב העצבניים ביותר בעיר". המרצחים אכן עצבניים וממהרים לתקוף את סהרון שנלחם בהם באלימות רבה:
את החלקים היותר - גרפיים בהם סהרון עוקר עיניים ומרטש בטנים חסכתי לכם, אבל בסופו של דבר סהרון הורג את כולם במכות, הרצפה סביבו זרועה חלקי גופות ואז הוא פותח שער עם סמל הגילדה ושם פוגש בגבר לבוש בבגדים שחורים וצמודים מידי שנראה כמו אחיו המקופח של ארטמיס אנטררי, המציג את עצמו כ"מלך הגילדה":
את גליון 29 המלא תוכלו לקרוא כרגיל - בקישור
golan2072 ציין שמדובר בתמונה ממוצר של השיטה טראוולר, אבל לא חושב שיש התייחסות לשיטה הזו בוויז.מיד בתוך הכריכה, יש לנו את הקומיקס הקבוע והותיק "מיקס" שברוב הסקירות לא התייחסתי אליו למרות שהוא די נחמד. הפעם בכל אופן שווה התייחסות כי הוא מציג פרודיה על העלילה של הסדרה הראשונה של סהרון: "שערון בהרפתקה מסמררת שיער":
הדמויות מהקומיקס מיקס ודמויות נוספות פרי עטו של שחף בן צור מעטרות גם את מערכת השעות המצורפת לגליון הזה במקום פוסטר - תזכורת שספטמבר הגיע ועמו שנת הלימודים ושוויז פנה קודם כל לקהל יעד של ילדים ובני נוער, כי מה פתאום שמבוגרים יתעניינו בדברים כמו משחקי מחשב, קונסולות ותפקידים.
כתבות משחקי התפקידים מתחילות כאן בעמוד 35 ואחרי תקופה ארוכה של מופע-יחיד של ערן בן סער וחבריו לקבוצת הרולמאסטר, מפציע סוף סוף שם חדש. ילד בן 13 בשם אריאל ירושלמי שכנראה לקח ברצינות את האתגר של "אם אתם רוצים כתבות על מו"ד תכתבו אותן בעצמכם" ושלח כתבה מפורטת על יצירת קונסטרוקטים (יצירי כפיים לבוגרי התרגומים החדשים יותר) וכל זה לכללי מו"ד בקופסאות, אפילו לא מוד"מ. אמנם מאוד טכני, אבל יצירתי וכתוב טוב.
בעמודים 38-39 מדור התחמונים חוזר, אבל הפעם בלי עדי ורניק אלא ערן בן סער וגיא הילטון. התחמונים גם לא מתבססים הפעם על שימוש בלחשים ספציפיים של מו"ד ומוד"מ ומציאת פרצות בחוקי השיטה, אלא רעיונות בלי כללים של שיטה ספציפית לכל מיני תחבולות שהדמויות יכולות לנקוט בהם.
התחרות "נבוך במבוך" אמנם הסתיימה כבר, אבל בעמוד 41 ערן בן סער מציג בהרחבה את האופן שבו חבורתו של ירון סגל התמודדה עם מקדש הענקים והמדבר, הנה למשל הקרב מול אנשי הלטאה:
עמודים 42-43 מוקדשים למדור של מורגן לה פיי, הפעם עם יותר תשובות למכתבים ורק סיפור מסגרת כללי בו ערן ומורגן יצאו מהסרט "אלאדין" שהיה להיט גדול באותם ימים והם אוכלים המבורגרים בעודם מתפעלים מהג'יני.
המכתב הראשון הוא מיורם ברוך, שיש לו המון שאלות - הוא רוצה לדעת מאיזה דרגה קוסם יכול לבצע מחקר קסם, איזה הקלות קוסם מתמחה מקבל במחקר באסכולה שלו והם יש תמיכה לדמויות מעל דרגה 20 בחוקי מוד"מ - פה מורגן עונה לו שכנראה באיזה ספר כללים של "ממלכות נשכחות" - אני לא בטוח בזה, אבל לא באמת קראתי מספיק ספרי כללים של ממלכות נשכחות.
השאלות של יורם ממשיכות - הוא רוצה לדעת אם אפשר למצוא את הגזעים של ספלג'אמר בעולמות הקאנוניים של מוד"מ ובמיוחד את גזע הגיפים (סוג של היפופוטם מטופש למראה שלבוש במדי צבא וחמוש בארקבוס), אם השה"מ או השחקן בוחרים את הלחשים בספר הלחשים של הדמות, מה זה ספר מסע (ספר לחשים מחומרים עמידים) והאם אפשר לשפר כשרונות על ידי לקיחת כמה שלבים (במוד"מ2, התשובה היא כן אבל הכשרונות שם היו סוג של טלאי צדדי).
אריאל ירושלמי, כנראה ההוא מהכתבה על הקונסטרוקטים, מספר שקנה את קרב-טכ' אבל טבלת הנשק שם לא ברורה. מסתבר שבערכה המקורית בעברית, בה יצא לי לשחק פה ושם עם חבר מקבוצת המו"ד שלי, הטבלה הודפסה עם שגיאות ועכשיו בערך חצי מעמוד 43 מוקדש לטבלה הנכונה - כן כן, לפני ימי האינטרנט הדרך היחידה שלך לקבל תיקון למשחק שהשקעת בו את כספך הייתה לקרוא את WIZ.
האחרונה בין כותבי המכתבים הפעם היא ליבנה דן (או דין) ששואלת אם יש חומר על האלים של מוד"מ בעברית ואם יתרגמו את MERP או הTOME OF MAGIC לעברית - התשובה לכל השאלות הללו היא לא.
הגליון מסתיים עם הקומיקס של סהרון, בו הוא מגיע אל גילדת המרצחים "מקום מושבם של שכירי החרב העצבניים ביותר בעיר". המרצחים אכן עצבניים וממהרים לתקוף את סהרון שנלחם בהם באלימות רבה:
את החלקים היותר - גרפיים בהם סהרון עוקר עיניים ומרטש בטנים חסכתי לכם, אבל בסופו של דבר סהרון הורג את כולם במכות, הרצפה סביבו זרועה חלקי גופות ואז הוא פותח שער עם סמל הגילדה ושם פוגש בגבר לבוש בבגדים שחורים וצמודים מידי שנראה כמו אחיו המקופח של ארטמיס אנטררי, המציג את עצמו כ"מלך הגילדה":
את גליון 29 המלא תוכלו לקרוא כרגיל - בקישור
לא כזה בלתי אפשרי, התחום היה הרבה יותר פתוח ממה שאתה חושב.
