תכני משחקי תפקידים בגליונות WIZ הישנים מהניינטיז - יומן קריאה מתגלגל

[המפקד האלמוני]

חלק גדול מחוויית משחקי התפקידים (וגם גיימינג, רק שאז לא קראו לזה ככה) שלי בשנות התשעים, לוותה על ידי המגזין WIZ. למי שלא היה קיים בשנות התשעים, WIZ היה מגזין שעסק בכל מה שנחשב אז למוזר ולפעמים מוקצה מחמת המיאוס - משחקי מחשב, קונסולות ומשחקי תפקידים - ומידי פעם כתבות על משחקי לוח, ספרי מד"ב ופנטזיה, סיפורים קצרים וקומיקסים.

המגזין התקיים במשך כעשור - הוא התחיל לצאת בשנת הפלאות 1991 וחדל להתקיים ב-2001, שזה אומר 126 גליונות חודשיים. במשך העשור הזה היו בו הרבה שינויים - מכתבות מתורגמות מעיתוני גיימינג בחו"ל לכתבות מקור, קומיקסים שהתחלפו, יותר דגש על משחקי תפקידים שאינם מו"ד, דעיכה לגמרי של הכתיבה על משחקי תפקידים בתקופת היובש של סוף העשור ושינויי צוות כאלה ואחרים - חלק מהאנשים שכתבו שם עדיין מבליחים מידי פעם בסצנה בעוד שאחרים נעלמו לגמרי.

את WIZ התחלתי לקרוא בגליון השישי שלו והפסקתי בערך בתחילת הגליונות ה-70 - הגיוס לצבא (בסיבוב הראשון שלי שם שלקח רק 3 שנים) די לקח לי את הזמן הפנוי, חבורת המו"ד שלי התפזרה לכל מיני כיוונים בצה"ל גם כן ויותר ויותר מידע עדכני ומפורט וברובו באנגלית התחיל להיות זמין באינטרנט בחינם.

מהפכת המידע והאינטרנט די הרגו את WIZ המגזין המודפס, אבל גם איפשרו לאנשים שאפילו לא נולדו אז לקרוא אותו אונליין - מישהו ב"מאגר המגזינים הישנים" סרק את כל הגליונות והעלה אותם לרשת והם זמינים ממש כאן:

מאגר המגזינים הישנים | וויז

המגזין הנוסטלגי 'וויז' לצפייה אונליין

abandonware-magazines.github.io

מה שאני מתכנן לעשות כאן, זה לעבור על מדורי משחקי התפקידים של WIZ, כולל גליונות שלא קראתי אף פעם ולכתוב עליהם כל מיני רשמים. אתם מוזמנים לנסות לקרוא גם בעצמכם, אבל כנראה שהרבה דברים שם יראו ממש מוזרים ולא ברורים, אז זה המקום לשאול שאלות!

 

[המפקד האלמוני]

גליון 1
לגליון הזה אין תאריך פרסום אבל אם אני זוכר נכון וקניתי את גליון 6 באוגוסט של 1991, הוא כנראה יצא בינואר או פברואר של אותה שנה. לא קראתי את הגליון הזה בזמן אמת וכנראה שכמו הרבה גליונות פיילוט של מגזינים דאז הוא הופץ בתפוצה מצומצמת, ככה שהגרסא הסרוקה הזו באינטרנט הייתה הפעם הראשונה שאני ורבים אחרים נחשפנו אליו.

רוב הגליון כולל סקירות מתורגמות על משחקי נינטנדו וסגה, אבל גם כתבת מקור על אליפות סגה השלישית - הפרס הראשון הוא... טלויזה 14 אינץ' של חברת לנקו!

באמצע, בעמוד 12, יש גם כתבה על מבוכים ודרקונים מאת דוד אלכסנדר המסתורי. תזכרו את השם הזה - הוא יופיע לא מעט בגליונות הבאים וכנראה שהוא היה אושיה כלשהי בתחביב בימים ההם כי הוא כתב גם ב"מכשף האחרון" (מגזין משחקי תפקידים קצר ימים) ובעוד כל מיני מקומות ומאז נעלמו עקבותיו.

הכתבה מתארת סשן משחק תפקידים, של חבורה שכוללת מישהו בשם שמוליק שמשחק את ונטרמל כוהן אל הצדק, טלי שמשחקת את גלוריה, קוסמת המתוארת כ"צעירה ויפה" (כי היא בת והשחקנית שלה בת, אז חשוב לציין שהיא יפה), וריק שהוא טנבור האביר האמיץ. בתפקיד שליט המבוך - דוד, שהוא כנראה אותו דוד שכתב את הכתבה הזו. החבורה נמצאת במשימה די גנרית - הצלת נסיכה שנחטפה על ידי מכשף (זה רק תואר, המקצוע מכשף יופיע רק במו"ד3, הוא בטח קוסם במקצועו) רשע בשם זיקסרבקסיוס. אותו זיקסרבקסיוס כלא את הנסיכה בטירתו שבהרים, מילכד את הטירה והציב שם המון מפלצות.

בהמשך הכתבה מתוארת סצנת קרב קצרה - החבורה נתקלת ביצורים שמתוארים כ"בעלי עיניים אדומות, צבע אורם אפור בהיר ודם מכסה את ציפורנייהם החדות", שמתקיפים את החבורה ביללות. האמת? תיאור מצויין שרלוונטי גם היום למרות הבנאליות שלו - דוד השה"מ לא אומר לחבורה "נתקלתם במפלצת X" אלא פשוט מתאר דרך החושים של הדמויות מה הן פוגשות. תהיו דוד, אם הוא ידע לעשות את זה ב-1991 גם אתם יכולים ב-2024.

סצנת הקרב מתארת בעצם סיבוב אחד - גלוריה הקוסמת מטילה על אחד היצורים קליע קסם שפוגע בבטנו אבל לא הורג אותו, טנבור האביר תוקף בחרבו, מחטיא ונפגע בציפורני אחד היצורים שלא רק פוצע אותו אלא גם משתק אותו. בשלב הזה ונטרמל הכוהן מזהה שמדובר באלמתים, שולף את סמל הקודש שלו ומגרש אותם. שימו לב - בשום נקודה לא המנחה ולא בכתבה לא מציינים שמדובר בגועלים (או טורפי גופות כפי שהם כונו בקופסא האדומה) - לדעתי זו בחירת הנחייה די מוצלחת, להשתמש כמה שפחות במונחים שלא מוכרים לקוראים בשלב הזה - אנחנו כמובן מבינים ישר שאלה גועלים, אבל אנחנו לא ב-1991 וכולנו חכמים, נבונים ויודעים את התורה.

מיד אחרי סצנת הקרב הזו, ממליץ דוד לקוראיו לרכוש את הקופסא האדומה ולהתנסות במשחקים בעצמם - אף פעם לא נדע אם החבורה הצליחה להביס את זיקסרבקסיוס המכשף הנורא או שהוא הצליח לנצח אותם בתחרות איות של השם שלו או משהו.

על הכתבה הנחמדה מעיבה קצת פסקת פתיחה שכנראה נוספה על ידי העורך, שקצת מסכמת את התפיסה של התקופה לגבי שחקני תפקידים:



בפעם הבאה שמספרים לכם על התקופה הגברית, ההרואית, הנקייה והמכובדת של מו"ד לפני שבאו כל ההומויים והפמיניסטיות והפרוגרעסיבים, תראו איך אפילו במגזין שיועד לשחקני תפקידים הסתכלו על קהל היעד שלהם - מכורים, פריקים, לא נורמליים, כאלה שלא יוצאים לסרטים עם "השאפה של הכיתה" (למי שנולד אחרי שנת 2000 - שאפה זה מה שבתקופות מאוחרות יותר נקרא "כוסית") - כי ברור שקהל היעד של המשחק הוא בנים בגיל בית ספר.

כתבת משחקי התפקידים הבאה בגליון הזה מופיעה בעמ' 14 - אלו בעצם רשמים של אחד תומר כץ, שזכה במקום הראשון ב"אליפות הארץ בD&D" שנערכה "בקיץ האחרון" (כנראה של 1990) וזכה בפרס של מימון טיסה ושהייה בכנס ג'ן-קון וכעת מספר על איך היה שם. הכנס המתואר נראה כמו משהו שבארץ עדיין חלקנו היו חולמים שיהיה גם יותר משלושים שנה אחרי - מבנה רב קומות עם פעילויות, דוכנים, סרטים ומכירות פומביות של אומנות משחקי תפקידים. מכיוון שתומר כץ הוא ישראלי פרקטי, הוא גם מתאר כמה עלתה החוויה - במונחים של היום זה נראה ממש זול לשלם 2000 שקל על טיסה לארה"ב ו100 שקל ללילה במלון, אבל אנחנו מדברים על תקופה שבה משכורת של פועל תעשיה מיומן הייתה בסביבות 2300 שקל לחודש.

את אגף משחקי התפקידים בגליון 1 של WIZ מסיימת כתבה קצת מוזרה - תיאור מפורט על פני עמוד שלם (פלוס התמונה הגייזית המוכרת של מורדנקיינן האשף באמצע הטקסט) שתורגם ככל הנראה מDRAGON על ידי דוד אלכסנדר הבלתי נלאה, של איך מטילים את הלחש "כדור אש" - כן כן, הלחש הגנרי שקיים עוד מאז הקופסא הלבנה מקבל פה פירוט שלם של איך מורחים לשלשת עטלף על יד ימין, מועכים פנימה את הגופרית, איזה תנועות ידיים עושים וגם נספח עם פירוט מילות הקסם בג'יבריש - ויש די הרבה מהן. גם כאן, העורך החליט להוסיף פסקת רקע שמתייחסת לאובססיה שלו לדייטים עם בנות מהכיתה:



אז עד כאן עם גליון מס' 1 - אתם מוזמנים לקרוא אותו בעצמכם בקישור הזה אם בא לכם משהו שהוא יותר מהפירורים שהבאתי פה.
בפוסט הבא - גליון מס' 2.

 

[Dotan]

תודה על ההשקעה בסקירה. נחמד לקרוא את הפרשנות ברוח הזמן ממישהו שהיה שם בשילוב עם הידע והראייה העכשווית שלנו.

אני פגשתי את וויז בגיליון 39 (אני חושב שקיבלתי אותו בתוך משחק מחשב שקניתי פעם, של באג קרוב לוודאי - ואני חושב שהיה שם גם גיליון של "המכשף האחרון" שמסתבר שגם הוא ניצל וזמין כיום בעותק דיגיטלי). אחר כך גם עשיתי מנוי לוויז והיו לי כמה עשרות גיליונות בבית, שכבר לא נותר מהם זכר.

מאוד אהבתי לקרוא חלק מהכתבות על משחקי תפקידים, ונהניתי מהכתיבה של ערן בן-סער (לא יודע מה חושבים עליו פה ואני לא מכיר אותו, אבל נהניתי ממורגן לה פיי ואחרים). זכורה לי סדרת כתבות שנדמה לי שקראו לה "גיבורות להשכיר" או משהו דומה, שבה היה תיאור של קטעי משחק ששולב עם הסברים/טיפים איך כדאי לשחק סצינות מסויימות. גם זה זכור לי מאוד לטובה.

והערות על גיליון מספר 1:
1) אני מאתגר את כולם פה לזהות את המיניאטורות שמופיעות בכתבה בעמוד 12 - אתגר אמיתי, אני לא יודע מאיפה הן. יש להן וייב של וורהאמר, אבל לא יודע יותר מזה. לא קריטי, אבל אם מישהו מזהה.
2) לא יודע מה להגיד על הכתבה על Golden Axe בעמוד 18. זו כנראה פשוט כתבת פרסומת, אבל בכל זאת... מסבירים ש-Golden Axe זה גרזן זהב בעברית, ואז מסבירים שאתה משחק גיבור עם חרב זהב? כאילו, סתם פאק בעריכה כנראה, אבל בכל מקרה זו לא ממש סקירה, אלא טור עם הרבה מילים שלא אומר הרבה (ולכן כנראה פרסומת, למרות שאני זוכר שהעיתון 'פריק' היה משוייך לסגה וויז לא בהכרח היה בעל נטייה מסויימת? או לבאג?)
3) בכתבה על Pool of Radiance בעמוד 25 יש התייחסות למיעוט המידע והמינוחים בעברית וההימנעות מתרגום - הזכיר לי את הנושא הזה.
4) ניסיתי לחשוב על "חידון סגה" בעמוד 21, ולא עלה לי כלום לראש. האם זה באמת ממש קשה...?

אבל בסך הכל, זו באמת הייתה יוזמה מגניבה, והשילוב של התמונות הצבעוניות והמרהיבות של TSR בטוח משך אנשים (אלו שהצליחו להשיג את העיתון ולדפדף בו. בטוח שאם אתה רואה כזה דבר אצל חבר, אתה רוצה גם).

ודבר אחרון - הגיליון הזה עלה 7 ש"ח (של 1990). לא יודע מה בדיוק המקבילה של היום, אבל מעניין עד כמה זה באמת היה נגיש לילדים/בני נוער.

 

[המפקד האלמוני]

נהניתי ממורגן לה פיי

מורגן לה פיי הופיעה רק בהמשך, נראה לי בגליון 14 או 16, אבל עוד נגיע לשם מתישהו. בהתחלה זה היה טור ממש נחמד של שאלות ותשובות עם סיפור מסגרת אבל בהמשך זה הפך לסוג של טור סיפורי נונסנס שמאוד סבבו סביב הכותבים ונהיה פחות מעניין.

המיניאטורות שמופיעות בכתבה בעמוד 12 - אתגר אמיתי, אני לא יודע מאיפה הן. יש להן וייב של וורהאמר, אבל לא יודע יותר מזה. לא קריטי, אבל אם מישהו מזהה.

נראה לי שבאותה תקופה הייתה חברה בשם Ral Partha או משהו כזה, שקיבלה זכיון לייצר מיניאטורות "רשמיות" של מו"ד וזה דומה קצת לעיצובים שלהם שמצאתי בגוגל.

הגיליון הזה עלה 7 ש"ח (של 1990). לא יודע מה בדיוק המקבילה של היום, אבל מעניין עד כמה זה באמת היה נגיש לילדים/בני נוער.

הגליונות הבאים כבר עלו 8 שקל והייתי קונה אותם בסטימצקי היחיד בעיר עם דמי הכיס שלי.
לצורך ההשוואה, באותה תקופה פחית קולה עלתה 2.5 שקל, מנת שווארמה עלתה 12 שקל, כרטיס לסרט עלה 11 שקל וספר קריאה בכריכה רכה עלה 39 שקל - הדולר דאז היה שווה 2 שקל, אם זה עוזר לפרופורציות.

 

[עודד]

תודה על ההשקעה בסקירה. נחמד לקרוא את הפרשנות ברוח הזמן ממישהו שהיה שם בשילוב עם הידע והראייה העכשווית שלנו.

אני פגשתי את וויז בגיליון 39 (אני חושב שקיבלתי אותו בתוך משחק מחשב שקניתי פעם, של באג קרוב לוודאי - ואני חושב שהיה שם גם גיליון של "המכשף האחרון" שמסתבר שגם הוא ניצל וזמין כיום בעותק דיגיטלי). אחר כך גם עשיתי מנוי לוויז והיו לי כמה עשרות גיליונות בבית, שכבר לא נותר מהם זכר.

מאוד אהבתי לקרוא חלק מהכתבות על משחקי תפקידים, ונהניתי מהכתיבה של ערן בן-סער (לא יודע מה חושבים עליו פה ואני לא מכיר אותו, אבל נהניתי ממורגן לה פיי ואחרים). זכורה לי סדרת כתבות שנדמה לי שקראו לה "גיבורות להשכיר" או משהו דומה, שבה היה תיאור של קטעי משחק ששולב עם הסברים/טיפים איך כדאי לשחק סצינות מסויימות. גם זה זכור לי מאוד לטובה.

והערות על גיליון מספר 1:
1) אני מאתגר את כולם פה לזהות את המיניאטורות שמופיעות בכתבה בעמוד 12 - אתגר אמיתי, אני לא יודע מאיפה הן. יש להן וייב של וורהאמר, אבל לא יודע יותר מזה. לא קריטי, אבל אם מישהו מזהה.
2) לא יודע מה להגיד על הכתבה על Golden Axe בעמוד 18. זו כנראה פשוט כתבת פרסומת, אבל בכל זאת... מסבירים ש-Golden Axe זה גרזן זהב בעברית, ואז מסבירים שאתה משחק גיבור עם חרב זהב? כאילו, סתם פאק בעריכה כנראה, אבל בכל מקרה זו לא ממש סקירה, אלא טור עם הרבה מילים שלא אומר הרבה (ולכן כנראה פרסומת, למרות שאני זוכר שהעיתון 'פריק' היה משוייך לסגה וויז לא בהכרח היה בעל נטייה מסויימת? או לבאג?)
3) בכתבה על Pool of Radiance בעמוד 25 יש התייחסות למיעוט המידע והמינוחים בעברית וההימנעות מתרגום - הזכיר לי את הנושא הזה.
4) ניסיתי לחשוב על "חידון סגה" בעמוד 21, ולא עלה לי כלום לראש. האם זה באמת ממש קשה...?

אבל בסך הכל, זו באמת הייתה יוזמה מגניבה, והשילוב של התמונות הצבעוניות והמרהיבות של TSR בטוח משך אנשים (אלו שהצליחו להשיג את העיתון ולדפדף בו. בטוח שאם אתה רואה כזה דבר אצל חבר, אתה רוצה גם).

ודבר אחרון - הגיליון הזה עלה 7 ש"ח (של 1990). לא יודע מה בדיוק המקבילה של היום, אבל מעניין עד כמה זה באמת היה נגיש לילדים/בני נוער.

ערן בן סער עוד חי ובועט (לפחות בפינות קירות, רגלי שולחנות וכן הלאה, בעיקר עם הזרת). וחלק משלושת האנשים שאחראיים על ההוצאה של "חרבות וכשפים" והנגשת משחקי תפקידים לילדים בארץ.

 

[אני רק תשובה]

מנת שווארמה עלתה 12 שקל

מי זה היקרן הזה שמכר לך שווארמה ב- 12 ש״ח??
אני עוד זוכר תקופות שזה עלה 7 ש״ח ולאחר מכן 10 ש״ח, ושיפוד בפיתה עלה 5 ש״ח (לא כולל המתנה של רבע שעה לשיפוד…).

נהניתי לקרוא את הסקירה - שכוייח.
אני לא הייתי מנוי לוויז, אבל בשלב כלשהו חבר שלי הראה לי את עשרות הגליונות שיש לו ושאלתי אותם (ולדעתי לא החזרתי..) ועברתי לדעתי על רובם המכריע. גם אני זוכר את מורגן לה פיי ולדעתי ערן המשיך לכתוב עליה גם לאחר מכן באתר ״שדים מתחת לכיור״, ואני זוכר גם כתבות מסוימות משם ואפילו קומיקס על איש עם עור כחול (נכון..?) בעמודים האחרונים.
בסך הכל זו הייתה תקופה טובה, כי כשיש מיעוט של מידע - כל דבר הוא אוצר.

 

[Blue Beetle]

תרמתי את הגליונות שלי למרכז נקסוס שלמיטב ידיעתי עדיין קיימים - אז אם מישהו רוצה לעיין בהם פיזית (לא זוכר את טווח הגליונות שהיו לי) - הם כנראה שם.

 

[golan2072]

תופעה משונה: השער של גיליון 29 השתמש באיור הכריכה של אחד מספרי Traveller שיצא בערך באותה התקופה... חיפשתי ולא מצאתי כתבה על Traveller בחוברת.

 

[המפקד האלמוני]

השער של גיליון 29 השתמש באיור הכריכה של אחד מספרי Traveller שיצא בערך באותה התקופה... חיפשתי ולא מצאתי כתבה על Traveller בחוברת.

הם פשוט השתמשו בתמונות-סטוק לא קשורות מכל מיני מוצרי משחקי תפקידים ומשחקי מחשב, כולל בתור איורים לכתבות. כמעט לא הייתה שם אומנות מקורית. אני לא חושב שאי-פעם כתבו בWIZ על טראוולר - מצד שני גם לא כתבו כלום על וומפאייר בתקופה שזה היה ה-משחק לילד המיוחדג'.

בכל אופן, אנחנו ממשיכים לגליון 2

אם הגליון הראשון היה סוג של פיילוט, הגליון הזה כבר הופץ בצורה מסחרית יותר - אני זוכר שקראתי אותו אצל חבר ונדמה לי שהעותק המרופט שעדיין שמור אצלי איפשהו על המדפים גם אומץ מהחבר הזה עם הגליונות עד גליון 5, כשהוא איבד בהם עניין.

נראה לי שהכתבה על "חרב הזהב" (בתוכן) שהיא בעצם כתבה על "גרזן הזהב" מוחזרה מגליון מס' 1 - יש יתרון לפיילוט שנמכר בתפוצה מצומצמת. חוץ מזה היו כאן עוד כתבות פרסומיות מתורגמות על כל מיני מכונות משחק משוכללות לארקייד (כולל אחת שמסתובבת ב360 מעלות), על קווסטים שונים וגם כתבה מתורגמת על מפורסמים שמופיעים במשחקי מחשב, אליה נוספו קטעי צד על מפורסמי-ארצנו, כמו הזמר אדם שקיבל סגה מה"מעריצות" (באותם ימים הוא נחשב לסטרייט מאוד ולמושא תשוקתן של נערות מתבגרות) - בהתחשב בתכנים הפרסומיים הלא-מעטים של סגה בגליון הראשון והגליון הזה, אני חושד שמאחורי תמונת התדמית של הזמר משחק להנאתו בקונסולה, עמדה מחלקת השיווק של היבואן. כנ"ל לגבי כתבות על יובל בנאי ממשינה שהוא "פריק של סגה" ועל דני סנדרסון ש"תועד קונה קלטות סגה לבן שלו. ספרו לי עוד על התקופה הטהורה ההיא שבה לא היו שום אינטרסים מסחריים או פרסומות לא-סמויות.

בכל מקרה, לתכנים שקשורים למשחקי תפקידים אנחנו מגיעים בעמוד 28, שם יש כתבה פרסומית על ספרי "כישוף" שבדיוק תורגמו אז לעברית, הכתבה הזו צמודה לכתבה בעמוד הבא, עליה חתום תומר כץ, שהוא כנראה אותו תומר כץ שנסע לג'ן-קון בגליון הקודם, המספר הפעם על ספרי הפנטזיה החביבים עליו - שם למדתי לראשונה על "שלשה לבבות ושלושה אריות" שכבר אז היה ספר נדיר ואובסקיורי.

מיד אחר כך מגיעה כתבה על טורניר מבוכים ודרקונים שנערך בפורים, שמתואר כאירוע שנתי של אליפות המבוכים ודרקונים הארצית לו מחכים אלפי חובבי מו"ד שמקוטלגים במחשבים של מיצוב. גבע פרי מרואיין שם וגם כל מיני משתתפים המצולמים מחופשים. בין היתר מרואיינות גם שתי שחקניות בשנות העשרה המוקדמות לחייהן - תלמידה מליד"ה שמתלוננת שהמורים חושבים שהיא וחבריה משחקים באמצע השיעור ועוד נערה בת 12 מראשל"צ שמשחקת מגיל 9 ולא סתם משחקת אלא גם מנחה משחקים - זה כנראה התיעוד הראשון של שה"מית בעברית אי פעם! מן הסתם דרכה של השה"מית הצעירה לא הייתה קלה ובהתחלה הבנים שבחבורה לא ממש ידעו איך להסתדר עם זה:



אפשר לקטלג את זה בתור סקסיזם שגרתי של "מה כבר בנות מבינות במבוכים ודרקונים" אבל מצד שני אולי יש פה גם צד חיובי - במקום להתלהב ולהזיל ריר על זה שילדה מהכיתה מוכנה לשבת איתם מסביב לשולחן, השחקנים שלה קודם כל שפטו אותה לפי הכישורים שלה כמנחה.

בעמוד 34 דוד אלכסנדר מהגליון הקודם מופיע שוב והפעם בתור מי ש"תרגם ושיפץ" כתבה, ככל הנראה מDRAGON, על "חיי נצח" או ליתר דיוק איך להפוך ל"גוויה קסומה", התרגום המשופץ של דוד המסתורי ל"ליץ'". אמנם התרגום קצת חצצי ולא לכל המונחים באנגלית יש עדיין תרגום לעברית (כמו ליץ', שיתורגם רשמית לעברית רק שנה ומשהו מאוחר יותר בתור "ליש" בערכה לאשף) ודי ברור שזה נועד למוד"מ1, אבל אולי שווה קריאה גם היום, שלושים-ומשהו שנה ועוד ארבע מהדורות מאוחר יותר - יש בכתבה פרטים רבים שלא ראיתי במקומות אחרים על תהליך ההפיכה לליץ', הנחת יסוד מעניינת שליצ'ים לא יכולים לעלות בדרגות יותר וכמקובל בכתיבה למשחקי תפקידים באותה תקופה, גם פה ושם "עומק מזוייף" עם התייחסות לדברים שאמורים להיות מוכרים למרות שכנראה המציאו אותם הרגע - מה, ברור שכולנו יודעים מה זה "רעל איורן".

את מדור משחקי התפקידים של גליון 2 סוגר חלק ראשון של סיפור קצר שמבוסס בכבדות על העלילה של הרפתקת היחיד הראשונה בקופסא האדומה, עם אלינה ובארגל - לא מקורי אבל חביב ונכתב על ידי ילד בן 12 שמחפש לעניין עוד אנשים בתחביב.

בגליון הזה מופיע לראשונה קומיקס מקורי, עם השם הפשוט "מבוכים ודרקונים" למרות שנראה שהדמויות שם הן דווקא ממבוכים ודרקונים מורחב - כוהנת אנושית, זוטון גנב ואלף עם קשת ובגדים ירוקים שהוא בטח סייר, שהולכים לחפש אוצר.
שם גם יש את ההיתקלות בכנופיית האורקים שהעתקתי מהקומיקס ומיחזרתי בכמה משחקים שהנחיתי גם שנים רבות אחרי זה.
הקומיקס די אלים בהתחשב בגילאים של קהל היעד שלו, אבל זה לא היה חריג בניינטיז. חכו לגליון 8 שם היה כבר קומיקס אחר שהציג יחסי מין מחוץ לנישואין!

סך הכל, די הרבה תוכן משחקי תפקידים יחסית לגודל המגזין - בגליונות הבאים לפעמים יהיה יותר, לפעמים פחות, אבל נגיע אליהם בהמשך.

את הגליון השני עצמו אתם יכולים לקרוא ממש כאן בקישור.

 

[Dotan]

תודה על הסקירה.

זה קטע שבאף מקום הם לא כותבים את תאריך הוצאת הגיליון, לא בשער, לא בעמוד התוכן, כלום... אני זוכר שבפריק החודש והשנה היו מופיעים בשער.

ואם כבר מדברים על שער, השער של הגיליון הזה זכור לטובה מהספר לשחקן של מוד"מ 2 בעברית, אבל באופן מפתיע, התמונה הפוכה מימין לשמאל. מעניין למה... כדי להימנע מתשלום תמלוגים? סביר שלא, כי הפיכת התמונה בטח לא מונעת את זה ובעיקר כי זה בטח לא עניין אותם - מי יידע?

בכתבה על ספרי כישוף מופיעה בעמוד 29 כתבה פנימית על ספרי רומח הדרקון, ושם בטעות תניס חצי עלף מופיע כ-"תניס חצי עטלף". טעות הקלדה מן הסתם, אבל זה מתאים לשרשור הזה, שבו נדונו התרגומים של elf ל-'אלף', 'עלף' או 'שד'. עטלף לא היה שם...

גיליון חביב בסך הכל, סביר עבור גיליון שני, אבל אנחנו כבר יודעים שזה הולך להשתפר.

 

[פרגרין השני]

סקירה מעולה!
יש באחד העמודים פרסומת למשחק מחשב של בחזרה לעתיד; וואו, כמה שהסרטים המעולים האלה ישנים...
אני לא אשאל למה בריבוע הראשון של הקומיקס יש תמונת עירום של פיות... כבר שמעתי על דברים יותר גרועים בשרדור של המפקד על סרטי פח-טזיה לפני כמה שנים.
הפרספקטיבה של הקומיקס בהחלט מאוד מוזרה: בהתחלה נראה שהגמד בגובה של גימלי, ובריבוע אחרי זה הוא כבר נראה כמו... טוב, גמד גינה.
גם האלף בעל תווי פנים מרובעים הרבה יותר משאני חושב על אלפים, וגם יש לו שפם היטלר קטן (??) אני חושב.
לא תרם לדימוי שלי העובדה ששניה אחרי זה הוא קרא לאורק "טינופת אורקית", שזו כבר ממש חוצפה! אתה עומד להרוג אותו ממילא, אז לפחות תתנהג יפה.
הקומיקס די נחמד לדעתי. המשפט של הגמד על איך שהוא גנב לווה את המפה קורע, אבל קטעי הקרב קצת מסורבלים. נראה שלדמויות היה חשוב להוסיף לכל מכה גם איזה משפט מתחכם.

כל הכבוד על הסקירה, המפקד האלמוני . בהצלחה!

 

[המפקד האלמוני]

תמונת עירום של פיות.

כמה שנים לפני זה היה לך פול-פרונטל של הקטקטים ושל טוב-טוב הגמד. אנחנו מדברים על תקופה הרבה פחות שמרנית מהיום.

יש לו שפם היטלר קטן

זה סתם שקע כזה מעל לפה שלו.

אגב - דוד אלכסנדר המסתורי הוא גם היוצר של הקומיקס הזה.

אבל בכל מקרה, בשעה טובה הגענו לגליון 3
חלק משחקי המחשב הפעם מוקדש לא-מעט לקווסטים של סיירה וגם אזכור למשחק מחשב תוצרת הארץ בשם "סופר קוף" על קוף אמיץ שנלחם וקופץ ומטיל כדורי אש.

תוכן משחקי התפקידים של הגליון הזה מתחיל בעמוד 28 - לא בתור כתבה אלא כחלק של "קוראים כותבים" - מישהו בשם יואב גלזר מציין שם שהוא נהנה מאוד מ"טבלת critical hits ו-critical falls" של AD&D - אני לא זוכר במוד"מ טבלאות כאלה - אולי גלזר הנ"ל היה מאמץ מוקדם של MERP או ROLEMASTER? בכל מקרה, יואב היצירתי שלח לWIZ שני לחשים פרי עטו לקוסמים (ואלפים) - לחש גירוש אל-מתים שהוא למעשה גרסה קצת חזקה יותר של היכולת שיש לכוהנים ולחש די מקורי בשם "שינוי אישיות" שגורם לאנשים ומפלצות לחשוב שהם יצור אחר ולנסות להתנהג כמוהו - הדוגמא שם היא אדם שדובר את השפה הדרקונית, שחושב שהוא דרקון ו"עושה כאילו" עם נסיונות לעוף ולהשתמש בנשק נשיפה.

בהמשך, בעמ' 34 יש כתבה עם כללים של מוד"מ1 שמסבירה איך לשחק חצי-עוג, או כמו שקוראים לו שם "חצי-עוגר" - לפני שנה ומשהו התייחסתי לכתבה הזו כאן בפורום. הכתבה מלווה בתמונה גנרית של עוג או חצי עוג מרסק את דרכו מבעד לדלת עץ ובהמון תמונות קטנות ולא קשורות של אורקים, כולל הכיתוב הלא קשור "ORC". את הכתבה תרגם מאנגלית מי אם לא, דוד אלכסנדר.

בעמ' 36 אנחנו מקבלים את המשך הסיפור שמבוסס על המבוך עם בארגל מהקופסא האדומה, שהתחיל בגליון הקודם וכאן גם מסתיים עם סוף פתוח בסגנון cliff hanger:



את הגליון סוגר הקומיקס שהתחיל בגליון הקודם - החבורה מנצחת את האורקים והאיורים מציגים שפיכות דמים רבה:



לאחר מכן החבורה נכנסת למבוך ובו נתקלת בענק מקריח - הכוהנת מטילה עליו "פטיש רוחני" (לחש שהיה במוד"מ ולא במו"ד), הזוטון שהענק תפס בכף ידו נושך אותו והקרב מסתיים בניצחון מדמם נוסף, כשהענק נופל אחורה ומשתפד על זקיף אבן:



אכן, תמונות קשות.

אבל שימו לב - יש לנו כאן כבר ב1991 קרב נגד יריב חזק בהרבה שמוכרע על ידי שימוש במאפייני הסביבה! יש שיגידו שזה חלק ממורשת הOSR עד עצם היום הזה.

בסך הכל הפעם יש לנו הרבה פחות תוכן משחקי תפקידים מאשר בגליון הקודם - בגליונות הבאים זה ימשיך להיות די תנודתי.

את גליון 3 במלואו, אתם יכולים לקרוא כאן בקישור.

 

[המפקד האלמוני]

ואנחנו ממשיכים לגליון 4

גם תמונת השער שלו וגם הפוסטר באמצע, לקוחים ממוצרים של Fighting Fantasy, דרך אגב.
בזמן שאתם מחפשים את החלקים במגזין שעוסקים במשחקי תפקידים, שווה להתעכב שניה על כתבה מתורגמת בעמ' 16-17 שמסקרת באיחור אלגנטי את משחקי המחשב והוידאו הטובים ביותר בשנה הקודמת, 1990. חלק מהמשחקים המוזכרים שם מוכרים גם היום.

התוכן למשחקי תפקידים מתחיל בעמ' 33, עם תוכן קוראים - עוד כמה מהמצאותיו של יואב גלזר והפעם חפצי קסם נחמדים אבל שלכל אחד מהם יש חוקים פרטיים לשימוש בו - גלימת הנפילה (במו"ד בקופסאות לא היו לחש או טבעת נפילת נוצה) ומקל הצקה - שמרביץ ומציק למישהו וגם גורם לו בסיכוי של 20% לזרוק חפצים אקראיים בזמן שהוא בורח, די גונזו אבל חביב.

בהמשך, אחד תומר וקסמן מפרט למה לדעתו לא באמת כדאי לשחק אלף במו"ד בקופסאות למרות הפיתוי הרב שלאלפים יש גם לחשים וגם אפשרות להשתמש בכל סוגי הנשק והשריון. הנימוקים הם בעיקר מתחום המטא-גיימינג כמו דרישות נק"נ גבוהות והיתקעות בדרגות. שימו לב שבמקום נק"נ ונק"פ רשום זק"נ וזק"פ - זה כנראה בגלל שבאותם ימים לא היו אימיילים בכלל ולא לכולם היו מדפסות (מדפסת סיכות פשוטה עלתה כמו חצי משכורת ממוצעת), מה שאומר שהקוראים של WIZ שלחו מכתבים בכתב יד ומישהו במערכת היה צריך להקליד אותם לפני ההבאה לדפוס.

אותו תומר וקסמן ממשיך באותו עמוד בטיזר למשחק בהנחייתו - גם הפעם מוזכר שם בארגל, אבל היריב שלו, דמות השחקן, הוא כנראה קוסם מפוקפק:



זה ממש גונזו.

בעמוד 34 יש לנו עוד תוכן מקורי - הפעם זה נער בשם חן קורן שפרסם את "חמשת הדברות לשה"מ הטוב" ו"עשרת הדברות לשחקן הטוב". לפני שש שנים בערך התייחסתי לטור הזה בפורום ותהיתי אם הוא עומד במבחן הזמן - אמ;לק: כן אבל לא תמיד.

בעמ' 37 מישהו בשם ארז שפירא (השם הזה נשמע לי מוכר, יש מצב שהוא עדיין פעיל בתחום?) מציג כתבה שנראית מתורגמת לפחות בחלקה, על משחקי מיניאטורות, כולל תמונות של מיניאטורות צבועות. הכתבה מתייחסת לBattlesystem של TSR ולמשחק בשם Realm of Chaos של חברת Citadel - לפי גוגל זה משהו של Warhammer וזה אולי האזכור הראשון של המשחק הזה, גם אם לא בשמו המפורש, בעיתונות העברית.

עמוד 38 מציג את אלוף הארץ הנוכחי במבוכים ודרקונים שיטוס לג'ן-קון, חגי קלורמן עראקי בן ה13.5 ועוד חצי עמוד של ארז שפירא מהמיניאטורות, שמתאר במילים, תנועות ודוגמאות איך להטיל את הלחש מעוצמה 6 "התפוררות".

הקומיקס "מבוכים ודרקונים" מגיע בגליון הזה לסיומו העגום - קטרינה הכוהנת וארמנד האלף הסייר נפגעים ממלכודת-אש, מהדלת הממולכדת יוצא שלד קריפי שהופך את ארמנד לזומבי, קטרינה מצליחה לגרש אותו לזמן מה והיא וטוריאן הזוטון הגנב שנראה כמו אלביס בורחים החוצה ונסוגים בדרך אל "פונדק עין הדרקון" תוך שקטרינה מסבירה לטוריאן שארמנד אבוד לנצח והוא אל מת עכשיו.



התחושה היא אמנם קצת שלדוד נמאס לעבוד על הקומיקס והוא החליט לסיים אותו, אבל שימו לב למסר שיראה גם היום חדשני ומפתיע - הדמויות לא תמיד מצליחות ומנצחות, לא תמיד תגיעו לסוף ההרפתקה ולפעמים מפסידים וצריכים לסגת.



את גליון 4 במלואו אתם יכולים לקרוא בעצמכם ממש בקישור כאן.

 

[המפקד האלמוני]

על הכריכה של גליון 5 מופיע צלמו המתועב של מייקל ג'קסון.
בניגוד למרבית הגליונות בהם לא ממש היה קשר בין תמונת הכריכה לתוכן, כאן יש כתבה מתורגמת כפולת-עמודים על משחק סגה בכיכובו של הזמר, שיוצא להציל ילדים מאיזה רשע בשם "מיסטר ביג" ומשתמש לשם כך בכוחות הריקוד שלו. כמה שנים אחרי הגליון הזה התפוצצה בתקשורת שערוריה כאשר הסתבר שמייקל ג'קסון מנצל מינית ילדים וככל הנראה גם את שימפנז המחמד שלו באבלס, מה שהופך את הקטע הבא מתיאור המשחק למאוד מאוד קריפי.



יש מצב שהילדים היו מעדיפים להישאר עם מר ביג ולא ל"הינצל" על ידי הסוטה המרקד.
אבל לא נכנסתם לפוסט הזה כדי לגלות, שוב, כמה הניינטיז היו תקופה מטונפת ומפוקפקת מוסרית, אלא כדי לקרוא על כתבות משחקי תפקידים מהעבר! אז בגליון הזה, תוכן משחקי התפקידים מתחיל בעמ' 34 - סיפור פנטזיה/הרפתקה בשם "הקרן המוכספת" מאת כפיר לוסטיג כלשהו. הסיפור כתוב יותר בסגנון אפי-אגדי מאשר כמו תוכן משחקי תפקידים, אבל יש לו גם אווירה של רשומות הרפתקה - נחמד אבל לא מדהים.

בעמ' 36, חן קורן שכבר הופיע עם "עשרת הדיברות לשחקן הטוב" בגליון הקודם, מגיש לנו תרגום של מפלצת מDRAGON - דרקון עם תכונות של דרקון כסוף ודרקון שחור, המתגורר באזורי קרח שחור בגרייהוק, שם הוא נוהג לנשוף חומצה שחורה קפואה ורשתות קרח שחור וחומצי על ההרפתקנים המטרידים את מנוחתו. חן בחר לתרגם את שמו של הדרקון הזה, בהתאם, ל"דרקון הקרח השחור" וזה הקשה עלי במשך שנים לאתר את הפרסום המקורי בDRAGON - שם מסתבר קראו למפלץ הזה "Obsidian Dragon".

אני חייב להודות שהתרגום של מר קורן הצעיר הרבה יותר הולם, כי אין בדרקון הזה שום דבר שקשור, מזכיר או דומה לזכוכית געש (אובסידיאן), זאת לעומת מוטיבים רבים של קרח שחור. הדרקון מצא חן בעיני, אבל אף פעם לא ממש השתמשתי בו - בעיקר כי הנתונים שלו היו למוד"מ1 ואני והחברים שלי שיחקנו מו"ד בקופסאות כשהגליון הזה עדיין הסתובב בינינו ומאוחר יותר מוד"מ2 ושם לא ממש התקלתי את החבורה בדרקונים. שנים רבות אחרי זה, נזכרתי בדרקון הזה וביססתי עליו בצורה מאוד רופפת דרקונית שהיא הכלאה בין דרקון לבן לשחור, במסגרת אתגר כתיבה בפורום.

ממול לכתבה על דרקון הקרח השחור, בעמ' 37, יש כתבה על מיניאטורות עליה חתום מישהו בשם רועי ורנר, שמספר על בניית דיוראמות.

את הגליון חותם קומיקס, הפעם קומיקס חדש בשם "יאנוס" (בגליונות מאוחרים יותר נגלה שזה השם של העולם בו הוא מתרחש) - הקומיקס באיכות ציור ממש טובה ונראה שבעבודת יד, כי גרפיקה ממוחשבת לא הייתה עניין נפוץ באותן שנים. בפרק הראשון שמופיע כאן, לוחם אלף בעל קרחת עם קוקו לבן ולבוש אדום וחושפני, מתגנב בעיר מו"ד ממוצעת כשלפתע הוא נתקל באורק שחור, מוצלל ומאיים.



לפי פרטי היוצרים, הקומיקס הוא פרי עטו של מישהו בשם איל פיסצקי, דמות מסתורית למדי שחתום גם על איור הכריכה של ה"סילמריליון" בעברית, עם יעוץ של אורן אובסטלום שכיום הוא ככל הנראה מפיק מוזיקלי.

את הגליון החמישי, אתם יכולים לקרוא ממש כאן.

 

[המפקד האלמוני]

גליון 6 של וויז הוא הגליון שבו התחלתי לקנות את המגזין בעצמי ולא רק לעלעל בו אצל חברים - עד שלא היה לי מחשב משלי ולא התחלתי לשחק מו"ד, לא הרגשתי שיש לי סיבה לקנות אותו ועכשיו הייתה לי אחת היו לי שתיים. מכיוון שגרתי בחור בפריפריה, היה בדיוק סניף אחד של סטימצקי בכל העיירה, בצד השני שלה - והייתי צריך לנסוע עד לשם באוטובוס כדי לקנות את העותק שלי.

אחרי כמה כתבות מתורגמות על קווסטים של סיירה, משחקי סגה ופוסטר מגניב של שלד עוטה שריון מוזהב שמפתיע חבורת הרפתקנים, אנחנו מגיעים סוף סוף לתוכן משחקי תפקידים בעמ' 31 שבו יש תוכן קוראים קצר - כל מיני מכתבים וביניהם פינה של החלפת רעיונות בין שליטי מבוך, עם הרעיונות הבאים:



חייב לומר שגם היום אני לא לגמרי מבין את הרעיון של דוד פלק - להשיג חומרים מיוחדים להכנת חפצים וכלים נשמע הגיוני, אבל מה ז"א "הכנת דמויות" באמצעות חומרים נדירים או הרפתקאות שצריך להשלים? האם דוד חזה את העתיד של מו"ד שכולל מקצועות יוקרה? מחשבה מסקרנת.
הרעיון של דמויות לכודות בתוך כדור בדולח ומנסות לברוח ממנו - חמוד, אבל אף פעם לא השתמשתי בזה.
ולסיכום - מה זה "עצות לאלפים" לדעתכם? אף אחד לא הרים את הכפפה של מורן רייכמן ובגליונות הבאים לא היו עצות לאלפים, אבל כמו שאתם זוכרים בגליון 4 הייתה לתומר וקסמן עצה שנויה במחלקת בנושא - לא לשחק אלף.

בעמ' 32-33 יש סיפור מתורגם קצר בשם "משחק האבדון" - הרפתקן מו"ד ואשתו מגלים שהילדים שלהם שקועים במשחק מוזר - "כיתות ומורים", שנראה שמשפיע עליהם לרעה. קונספט מוכר אבל הסיפור כתוב נחמד אך מתורגם בצורה לא הכי מקצועית - אבל נסלח לזה כי המתרגם הוא אותו תומר כץ שכבר הופיע כאן בכמה הזדמנויות והוא בשנות העשרה המוקדמות שלו כנראה. אני לא חושב שיש היום הרבה בוגרי תיכון שמסוגלים לתרגם מאנגלית לעברית סיפור באורך הזה - הישג מרשים הרבה יותר כשאתם קולטים שהוא ביצע אותו בתקופה שבה לא היה גוגל טרנסלייט וכל מה שעמד לרשותו זה שכלו-שלו ומילון מודפס על נייר.

זוכרים את "דרקון הקרח השחור" מהגליון הקודם? אז בגליון הזה יש דרקון הרבה, הרבה, הרבה יותר מגניב, שגם קיבל איור מקורי משלו - דרקון הקוברה, שלפי הטקסט המתאר אותו מסתובב ב"ארצות המזרח" של ממלכות נשכחות, הלא הן עולם המערכה קארא-טור.


בגליון עצמו של וויז הם שמו את הכותרת על התמונה של הדרקון, אז מצאתי אחת נקייה, שמקורה בגליון 146 (קיץ 1989) של המגזין DRAGON שם הוא הופיע יחד עם דרקון הקרח השחור (אובסידיאן במקור) מגליון וויז הקודם ואיתם שורה של דרקונים שונים ומשונים נוספים. גם כאן הנתונים הם למוד"מ1 ותורגמו על ידי חן קורן שכבר כתב בכמה גליונות.

הדרקון הזה פשוט נהדר. אני מתבעס קצת שאף פעם לא השתמשתי בו. חוץ מזה שהוא נראה ממש טוב הוא מתואר כמי שלא משתמש בקסמים אלא מאוד עמיד בפניהם ו"משתמש ביכולותיו הטבעיות כדי להרוס את אויביו" ואלו לא חסרות לו - נשיכה רעילה, נשיפת אש שכוללת ענני עשן שמסתירים אותו וכמובן נשיכות ומכות כמו כל דרקון אחר. דרקון הקוברה גם אוהב לאסוף גולגלות של מפלצות חזקות ומצויין שהוא עשוי להיות מלווה בגרגוילים, אנשי לטאה ועטלפי ענק שסוגדים לו כאליל. הקטע עם עטלפי ענק הוא כנראה בחירת תרגום קצת תמוהה אך מובנת - במקור האנגלי הופיעה שם איזו מפלצת עם שם שובר-שיניים שניתן לתאר פשוט כ"גובלין יפני". אני לא חושב שבגיל 15 אני הייתי מסוגל לתרגם ברמה הזו וגם רובכם לא.

את הגליון סוגר הפרק השני של הקומיקס "יאנוס" - העלילה עוברת לעולם המודרני, בו נער בשם תום מבלה בבית של המורה המחליפה להיסטוריה, שמשום מה מסתובבת בבית שלה בשמלת סטרפלס שחורה קטנה.



אבל רגע, מה קרה לאלף ולאורק מהגליון הקודם? אז מסתבר שהאלף הפסיד והאורק הרג אותו, לא סתם הרג אותו אלא "פתח לו את הגרון" כמו שהיו אומרים לפעמים בשנות התשעים, מה שמתואר בצורה מאוד גרפית.



זה אולי נראה כמו עוד תמונה קשה שמעידה עד כמה שנות התשעים היו עם סטנדרטים נמוכים בכל הקשור לעידון וטוב טעם, אבל יש פה מסר הרבה יותר משמעותי לשחקני מו"ד, לא רק בשנות התשעים אלא עד עצם היום הזה - אורקים יכולים לנצח אלפים.

מה הקשר בין האלף המנוח, האורק המפחיד ותום שבבירור חושק במורה חסרת המודעות שלו? את זה נגלה בגליונות הבאים, פחות או יותר. אבל בינתיים את גליון 6 אתם יכולים לקרוא ממש כאן.

 

[המפקד האלמוני]

כשאני קורא את הגליונות אני מדי פעם מחפש בגוגל על השמות של הכותבים, לאן הם נעלמו. חלקם באמת נעלמו - יש כמה שמות מאוד לא אינדיקטיביים ודי גנריים שאי אפשר לקשר לכותבים. חלקם יותר קלים לזיהוי אבל אני לא מציין אותם כאן כי בכל זאת מגיעה לאנשים בני 45+ פרטיות ולא שכל תוצאת גוגל תקשר אותם לתחביב שלהם מלפני שלושה וחצי עשורים, כשעכשיו הם אנשי עסקים, חינוך ואקדמיה.

אבל במקרה של חן קורן, המתרגם המוכשר והיצירתי, התוצאה אולי לא חד-חד-ערכית, אבל קצת עצובה אם כן. מישהו באותו שם ובטווח הגילאים המתאים, התגייס בשנת 1994 (ז"א שאכן היה בן 15 ב1991) ושנתיים מאוחר יותר נהרג כחובש קרבי בעזה במהלך מהומות מנהרת הכותל. כבר אז עזה הייתה אותה עזה וראש הממשלה היה אותו הביבי סגול השיער. כמו שפרוייקט כתיבה מתגלגל אחר שלי כאן בפורום (שאני צריך להמשיך אותו, כבר כמעט הגענו לסוף) מלמד אותנו, אז כלשונו של משה דיין, גם כן בקשר לעזה רק בתקופה אחרת לגמרי, זו גזרת דורנו.

 

[המפקד האלמוני]

גליון 7 של וויז הקדיש כמה עמודים למשחקי חלל, אבל למחשב ולא למשחקי תפקידים בחלל - אנחנו עדיין עמוק בתפיסה הנפוצה שמשחקי תפקידים=מבוכים ודרקונים ולמעט מעטים עם נגישות לפרסומים מחו"ל רובנו לא ידע שיש משחקי תפקידים שאינם פנטזיה בכלל או מו"ד בפרט.

תוכן משחקי התפקידים בגליון הזה מתחיל בעמוד 32 עם הרפתקה מתורגמת שיש לה מעמד קצת מיתולוגי - קברו של טרפיל. מפאת אורכה, ההרפתקה שפורסמה במקור בגליון 27 של המגזין Dungeon מינואר-פברואר 1991, חולקה לשני חלקים והשני פורסם בגליון הבא של WIZ. המתרגם של ההרפתקה הוא חן קורן, מה שגורם לי לתהות איזה עוד דברים מדהימים הוא היה עושה היום אלמלא נהרג כלוחם בעזה ב1996 כמו שאני חושש שקרה.

קברו של טרפיל היא הרפתקה למו"ד בקופסאות, לדמויות בדרגות 10-14 - לקראת סוף הערכה הכחולה למתקדם. יש בה גם כמה מפלצות שמופיעות בערכה למומחה. בהרפתקה המקורית באנגלית היה גם קטע פתיחה ארוך, מיותר ולא רלוונטי, שחן קורן החליט לחסוך לנו בתרגום הזה.

ההרפתקה מתחילה כאשר הדמויות יושבות בעיר קלוין שבדוכסות קראמיקוס ושותות יין באיזה פונדק, כאשר לפתע ניגש אליהן איש בגלימות. לפחות הפעם הוא לא לובש גלימה עם ברדס אלא גלימת כהונה ועל אפו משקפיים עבים. הוא כוהן בדרגה 2 שמתאר לדמויות חלום נוראי שהיה לו - מנהיג עבר של העם הטרלדרי נגלה אליו ושלח אותו למצוא הרפתקנים שימנעו מרשעים כלשהם להטיל כשפים מגונים על הקבר שלו. "במקרה" הכוהן הזה ששמו איבן סיומאנוב גם מצא מפת הקסים במקדש שמראה בדיוק איך להגיע לקבר.

איבן סיומאנוב מקבל תיאור קצר ובערך מאותו רגע אפשר לשכוח ממנו. רק מזכירים לשה"מ שמדובר בדב"ש שאמור להיות חביב המנחה ולמרות שהוא אמור לצאת לדרך עם הרפתקנים שנמצאים הרבה דרגות מעליו, לא יקרה לו כלום אף פעם וגם דמויות שינסו להזיק לו יקבלו טיפול אישי בצורת כל מיני קללות.

וכאן הדמויות יוצאות למסע מוסלל מאוד - הקבר נמצא באיזה ערבה ויש אליו בדיוק שלושה נתיבים, שההבדל המרכזי ביניהם הוא טבלאות ההיתקלות שכוללות מפלצות מו"ד שממש לא מהוות אתגר לדמויות בדרגה 10+ כגון גנולים, גנבים ודובלינים - אם חבורת מו"ד בדרגות 10-14 נתקלת ב3-30 גנבים שיש להם קוביית פגיעה אחת לכל אחד, די ברור לכם שהחבורה מוקפת בגנבים מתים, נכון?

לא כל ההיתקלויות הן קרביות בהכרח - אפשר למשל לפגוש באלפים שנמצאים בדרכם לחתונה של מכר שלהם, ננסים שמחפשים הזדמנויות נדל"ן בהרים וכן גם ברנש בשם קאיר וודג'ווד המתואר כ"כהן עץ" שזה התרגום כאן לדרואיד - במו"ד בקופסאות אי אפשר היה להתחיל את המשחק כדרואיד, היית צריך להגיע לדרגה 9 ככהן נייטרלי ואז ללכת להתפלל ביער עד שיבוא איזה דרואיד ויעשה לך הסבת מקצוע. אותו וודג'ווד מחכה ביער כבר חודש ואלה עדיין זמני המתנה טובים יותר מאשר תור לרופא מומחה במרפאה צבאית.

ככה שבעצם התיאור של וודג'ווד כ"כהן עץ" הוא בעצם לא מדוייק - הוא כהן עץ בהמתנה למיונים - אם הוא היה חי בימינו והיה מציג את עצמו ככהן עץ מוסמך באפליקציית היכרויות, זה היה נגמר בשיימינג רציני.

למה שדמויות בדרגות 10-14 לא ישתמשו בקסמים כדי להתעופף אל היעד? מסבירים את זה למנחה בכך שיש רוחות חזקות מאוד שמפריעות לזה. אבל זו לא ההסללה היחידה - הדמויות גם יכולות לקחת מורה דרך, איש אפור שיער בשם סרגיי שהוא גם לוחם בדרגה 7 (אם זה היה מוד"מ הוא כנראה היה מוצג כסייר, אבל זה לא) - מסתבר שאנשי זאב רצחו את המשפחה שלו ואחותו הצטרפה אליהם. בלילה הראשון שהדמויות ישנות בערבה, הן מותקפות על ידי המון זאבים ואנשי זאב שמונהגים על ידי ואלריה, אחותו אשת הזאב של סרגיי - וזה האחרון מקפיד להרוג אותה בחיצי הכסף שלו כדי שהיא "לא תרצח שוב".

גם אם הדמויות החליטו שהן לא רוצות את שירותיו של סרגיי כמלווה, הוא צץ משום מקום כדי להציל אותן מאנשי הזאב (הדמויות כמה דרגות מעליו, כן?) ומספק את הסצנה העצובה בה הוא הורג את אחותו ואחרי זה קובר אותה ואז פשוט ממשיך עם הדמויות עד הקבר.
זה סיפור צדדי שאינו חלק מהעלילה המרכזית, אבל יש לו פוטנציאל מסויים. אישית, השתמשתי בו כהשראה די רופפת לדב"שית של אשת זאב נקמנית באחד מאתגרי הכתיבה שעשיתי לעצמי פעם.

למה שסרגיי ימשיך עם הדמויות עד לקבר? כדי שהוא יוכל לספר להן על הסכנה המצפה להן שם - באנשי מסוכנת, סוף סוף אתגר ראוי לחבורה בדרגות האלה - כל כך ראוי עד שלא היו נתונים לבאנשי בערכה למתקדם אלא רק בזו של המומחה. הבאנשי שומרת על הכניסה לקברו של טרפיל והיה לסרגיי כבר מפגש לא נעים איתה שגרם לשיערו להאפיר כאשר כוחותיה של הבאנשי הזקינו אותו בכמה שנים טובות.

אם הדמויות מחסלות את הבאנשי הן כמובן מוצאות את האוצר שלה ואת הכניסה לקבר - אבל בשביל מה שקורה בו, היינו צריכים לחכות עד לחודש הבא ולגליון הבא.

הקומיקס "יאנוס" ממשיך בגליון הזה, כאשר לדורה המורה היפה ולתום החשקן יש אורחים בלתי קרואים - האורק מגליון 5 מגיע במרצדס שחורה יחד עם שני ערסים. האורק מציג בפני דורה, או כמו שהוא קורא לה, איזידורה, את ראשו הערוף של גיליאן הלוחם האלף.





גליון 7 נמצא ממש בקישור כאן, אבל כמו שאתם יכולים לראות מהתמונות המצורפות, איכות הסריקה של הגליון הזה ממש גרועה ומורידה מחוויית הקריאה.

 

[The Necromancer]

גם אם הדמויות החליטו שהן לא רוצות את שירותיו של סרגיי כמלווה, הוא צץ משום מקום כדי להציל אותן מאנשי הזאב (הדמויות כמה דרגות מעליו, כן?) ומספק את הסצנה העצובה בה הוא הורג את אחותו ואחרי זה קובר אותה ואז פשוט ממשיך עם הדמויות עד הקבר.
זה סיפור צדדי שאינו חלק מהעלילה המרכזית, אבל יש לו פוטנציאל מסויים. אישית, השתמשתי בו כהשראה די רופפת לדב"שית של אשת זאב נקמנית באחד מאתגרי הכתיבה שעשיתי לעצמי פעם.

נראה לי side quest לא רע, לטפל באנשי הזאב האלו (אם הם משתמשים ביער ובתוואי השטח בצורה חכמה, הם יכולים להוריד דמות שחקן או שתיים עם הפתעה ולברוח, או אולי להפוך אותם לאנשי זאב ולחטוף אותם לשבט?)

למה שסרגיי ימשיך עם הדמויות עד לקבר? כדי שהוא יוכל לספר להן על הסכנה המצפה להן שם - באנשי מסוכנת, סוף סוף אתגר ראוי לחבורה בדרגות האלה - כל כך ראוי עד שלא היו נתונים לבאנשי בערכה למתקדם אלא רק בזו של המומחה. הבאנשי שומרת על הכניסה לקברו של טרפיל והיה לסרגיי כבר מפגש לא נעים איתה שגרם לשיערו להאפיר כאשר כוחותיה של הבאנשי הזקינו אותו בכמה שנים טובות.

האמת היא, לא כזו דרך רעה להכניס דב"ש להרפתקה. מתאר לעצמי שהסיבה למה ההתקלות האמיתית קורית בקבר היא כי היוצר היה מודע שדמויות ברמה כזו מסוגלת לעוף/להשתגר (נראה לי שאשפים ברמה 10 במו"ד המקורי יכלו לעשות את זה?). על כל מקרה, אני לא חובב של לזרוק דב"שים בלי הסבר כדי להציל את הדמויות, אבל ניחא.

אם הדמויות מחסלות את הבאנשי הן כמובן מוצאות את האוצר שלה ואת הכניסה לקבר - אבל בשביל מה שקורה בו, היינו צריכים לחכות עד לחודש הבא ולגליון הבא.

הקומיקס "יאנוס" ממשיך בגליון הזה, כאשר לדורה המורה היפה ולתום החשקן יש אורחים בלתי קרואים - האורק מגליון 5 מגיע במרצדס שחורה יחד עם שני ערסים. האורק מציג בפני דורה, או כמו שהוא קורא לה, איזידורה, את ראשו הערוף של גיליאן הלוחם האלף.

צפייה בקובץ מצורף 10528

צפייה בקובץ מצורף 10529

גליון 7 נמצא ממש בקישור כאן, אבל כמו שאתם יכולים לראות מהתמונות המצורפות, איכות הסריקה של הגליון הזה ממש גרועה ומורידה מחוויית הקריאה.

אני לא יודע מה יותר הזוי, שהילד הזה בבית של המורה שלו, שהיא לבושה *ככה*, שלאורק יש דריפ רציני ומרצדס שחורה, או שיש איזה קרוסאובר בין עולם הפנטזיה לעולם ה"אמיתי".

הציור נעשה ביד, נראה שנעשה קצת tracing מאיורים קודמים אבל בשביל מישהו בן 15-12? לא רע בכלל.

 

[המפקד האלמוני]

side quest לא רע, לטפל באנשי הזאב האלו

זה לא מפותח שם להרפתקה בפני עצמה, זה סתם משהו שקורה על הדרך.
אישית ובלי קשר לכתבה הזו או אחרות, אני לא אוהב את הקטע של "משימה ראשית ומשימה משנית" - זה טוב כשרוצים להאריך את זמן המדף של משחק מחשב, אבל במשחק שולחני זה יכול סתם לבלבל ולעייף. המשימה הראשית היא מה שהדמויות עושות כרגע במלוא תשומת הלב שלהן - העולם לא עובד לפי ראשי ומשני.

אם הם משתמשים ביער ובתוואי השטח בצורה חכמה,

בהרפתקה מתארים את הטקטיקה שהזאבים ואנשי הזאב ישתמשו בה.

היוצר היה מודע שדמויות ברמה כזו מסוגלת לעוף/להשתגר

די מדגישים בטקסט שאי אפשר לעוף מעל לערבה בגלל רוחות חזקות. התעתקות במו"ד בקופסאות הייתה עניין די טריקי - זה עבד על דמות אחת בכל פעם ולהתעתק למקום לא מוכר היה סוג של רולטה רוסית עם סיכוי סביר שתתיקע באדמה ותמות מיד או תופיע באוויר מעל ליעד ותיפול למטה לספיגת נזק נפילה.

אני לא חובב של לזרוק דב"שים בלי הסבר כדי להציל את הדמויות,

הדמויות אמורות לשכור את סרגיי מישב בתור מורה דרך, אבל הוא יצוץ לעזור נגד אנשי הזאב גם אם הן לא שכרו אותו.

יש איזה קרוסאובר בין עולם הפנטזיה לעולם ה"אמיתי".

זה דווקא מוטיב נפוץ למדי - למעשה כשהתחלתי לקרוא פנטזיה גבוהה הופתעתי קצת בהתחלה שהעולם עומד בפני עצמו ואין דמויות שעוברות לשם מהעולם שלנו.

הציור נעשה ביד, נראה שנעשה קצת tracing מאיורים קודמים אבל בשביל מישהו בן 15-12? לא רע בכלל.

אם אני לא טועה אז היוצרים של הקומיקס הזה היו אמן מקצועי ומבוגר יחסית ועוד מישהו שלא בטוח שהיה בן נוער, אבל אני לא יודע בודאות.

אבל שימו לב שבעוד שכמעט כל התוכן של משחקי וידאו היה מתורגם ממגזינים בחו"ל בלי קרדיט למחבר או מתרגם, התוכן של משחקי תפקידים היה או כתיבה מקורית או תרגומי חובבים של בני נוער. יש כאן משהו נחמד וקצת חתרני - מגזין מסחרי מלא בתוכן שיווקי שנועד לקדם את המכירות של המשחקים שבאג מייבאת שבתוכו יש פאנזין פרוע וחצי-מחתרתי של בני נוער חובבי משחקי תפקידים. גם הכותרות המבזות על על פריקים מכורים שחולמים על "השאפה של הכיתה" שהיו בגליון הראשון די נעלמו כבר.

 

[The oldman]

המון תודה על הקריאה והנוסטלגיה!
לא זוכר את המאמרים אבל כן זוכר את הקומיקס.
וגם כל הכבוד למי שטרח וסרק את כל הגיליונות.

כל הכתבות הללו מזכירות כמה מחזור יש בסופו של דבר. טיפים לשחקנים, רעיונות להרפתקאות וכך הלאה זה לא דברים שמתיישנים.