• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

לא קריטי תום לב במשחקי תפקידים? (מחשבות אחרי שמיעת פרק 5 בפודקסט "לא קריטי")

אבל לפעמים דווקא מנגנון בתוך המשחק יכול להיות הרבה יותר יעיל מלנסות לברר דברים מחוץ למשחק, בעיקר כאשר השחקן הבעייתי מתגונן וטוען שהוא בסדר גמור.
אני לא הייתי קורא לזה "עונש" דווקא, אלא פשוט - העולם מגיב באופן ריאליסטי (יחסית לטיב העולם) לפעולות בעייתיות של דמות - שגם אם היא דמות שחקן, היא בסך הכל עוד דמות שחיה בעולם הדמיוני ההוא.
למשל, אם מישהו מחליט שהוא רוצח סוחרים בכיכר העיר כי הם לא הסכימו למכור לו משהו, משמר העיר יגיב כמו שהיה מגיב לכל רוצח מהסוג הזה - קרי, הוא יהרג במקום או יתלה בכיכר העיר, בלי שיוכל לשלוף "כרטיס זהב" של "אבל אני דמות שחקן"; אם החבורה נתקלת במפלצת שהשה"ם הבהיר היטב ובאופן מפורש (כאן אני גם מתחבר לתוכן שמופיע בפרק על 'הנחיה רעילה') שהיא מעל ומעבר לכוח של החבורה, ואחד השחקנים מחליט שזה מגניב דווקא לתקוף אותה פנים אל פנים - כנראה שהדמות תהרג.

לפחות במשחקים שבהם שחקנים משקיעים בדמויות שלהם, ולא מחליפים דמות כל שתי פגישות - עצם הידיעה שדברים כאלו יכולים לקרות, משמשת הרתעה יעילה מאד מפני סוגים לא רצויים של התנהגות.

נ.ב: האזנתי לפרק על הנחיה רעילה. מסכים עם רוב מה שנאמר שם, הגם שנראה שלפעמים אתם מרחיבים קצת (לטעמי) את ההגדרה של התנהגות רעילה.

הערה צדדית אחת, אם כבר - לא מסכים בהכרח שהדב"ש חייב להתנהג כמו מי שלא מבין כלום. נכון שלא רצוי שהדב"ש יקח את ההנהגה והדמויות יפנו אליו כדי שהוא יחליט (הגם שאולי דווקא יש גישות שיטענו שאם זו הבחירה של הדמויות/שחקנים, אז זכותם). הדב"ש צריך להיות חכם או טיפש, דעתן או הססן לפי האופי שלו.
מה שכן, צריך שהמנחה יהיה מסוגל להפריד את הידע של הדב"ש מהידע של המנחה, לחשוב באופן מפוכח מה הדב"ש הזה יודע ולאיפה האופי שלו נוטה, ולצבוע את העצות שלו באופן מתאים - כך שלפעמים גם דב"ש ידען וכריזמטי שהדמויות יפנו אליו יוכל לטעות או לפעול באופן מוטה לפי סוג הידע והאופי שלו, ולפעמים להפנות את החבורה לכיוון שיעלה לה ביוקר.
 
עריכה אחרונה:
למשל, אם מישהו מחליט שהוא רוצח סוחרים בכיכר העיר כי הם לא הסכימו למכור לו משהו, משמר העיר יגיב כמו שהיה מגיב לכל רוצח מהסוג הזה - קרי, הוא יהרג במקום או יתלה בכיכר העיר, בלי שיוכל לשלוף "כרטיס זהב" של "אבל אני דמות שחקן";
אם מישהו מחליט שהוא רוצח סוחרים, והמשחק שלנו אינו משחק של מתנקשים או משהו בסגנון, אלא מנסה להיות, נניח, פנטזיה הירואית, אם אני אתעסק עכשיו סשן בכך שהמשמר רודף אחריו ותולה אותו סתם שרפתי את הזמן וההנאה שלי ושל השחקניות והשחקנים האחרים שלא באו למשחק בשביל זה. הרבה יותר פשוט זה לעשות מה שכנראה היה קורה אצלי: אני: "בואו נעצור ונדבר על הטון והתכנים של המשחק שלנו". מיישרים רגע קו על גבולות הגזרה. ממשיכים. בכל מקרה, אלה גם דברים שעולים אצלי בסשן 0, כשמדברים על הטון והתכנים של המשחק, אבל אני מאמין גדול בלדבר על דברים גלויות ולתאם דברים גלויות. אני חושב שהניסיון לעשות את זה דרך המשחק סתם מבזבז זמן במקרה הטוב וממש יכול לפגוע באחרים ולקלקל את ההנאה למי שרוצים לשחק את המשחק שהוסכם עליו.
נ.ב: האזנתי לפרק על הנחיה רעילה. מסכים עם רוב מה שנאמר שם, הגם שנראה שלפעמים אתם מרחיבים קצת (לטעמי) את ההגדרה של התנהגות רעילה.
שמח שהאזנת ותודה. בהחלט ייתכן שהיו בשוליים נקודות בהן הרחבנו יותר מדי. לא כל דבר בעייתי הוא רעיל וכל מי שהנחה מספיק זמן עשה כמה דברים בעייתיים פה ושם.

הערה צדדית אחת, אם כבר - לא מסכים בהכרח שהדב"ש חייב להתנהג כמו מי שלא מבין כלום. נכון שלא רצוי שהדב"ש יקח את ההנהגה והדמויות יפנו אליו כדי שהוא יחליט (הגם שאולי דווקא יש גישות שיטענו שאם זו הבחירה של הדמויות/שחקנים, אז זכותם). הדב"ש צריך להיות חכם או טיפש, דעתן או הססן לפי האופי שלו.
מסכים. אפשר לייצר לזה כל מיני וריאציות, אבל במקום שבו נוצר מצב שהשחקנים סומכים על דב"ש שתחליט עבורם צריך לדאוג להחזיר את הכדור אל השחקנים. יש עוד דרכים מלבד דב"ש שמחכה למוצא פיהם של השחקנים. שם ספציפית דיברתי על דב"ש שמלווה את הדמויות. במקום שדבר כזה קורה חשוב במיוחד שהיא לא תהיה המובילה. אין בעיה שדב"ש "נותנת משימות" תגיד לדמויות בדיוק מה לעשות, רק שאז ההחלטה האם להקשיב לה תהיה על השחקנים, וכמובן, צריך להיות ברור שלא בהכרח כל מה שהדב"ש אומרת נכון או חכם.
 
אם מישהו מחליט שהוא רוצח סוחרים, והמשחק שלנו אינו משחק של מתנקשים או משהו בסגנון, אלא מנסה להיות, נניח, פנטזיה הירואית, אם אני אתעסק עכשיו סשן בכך שהמשמר רודף אחריו ותולה אותו סתם שרפתי את הזמן וההנאה שלי ושל השחקניות והשחקנים האחרים שלא באו למשחק בשביל זה. הרבה יותר פשוט זה לעשות מה שכנראה היה קורה אצלי: אני: "בואו נעצור ונדבר על הטון והתכנים של המשחק שלנו". מיישרים רגע קו על גבולות הגזרה. ממשיכים. בכל מקרה, אלה גם דברים שעולים אצלי בסשן 0, כשמדברים על הטון והתכנים של המשחק, אבל אני מאמין גדול בלדבר על דברים גלויות ולתאם דברים גלויות. אני חושב שהניסיון לעשות את זה דרך המשחק סתם מבזבז זמן במקרה הטוב וממש יכול לפגוע באחרים ולקלקל את ההנאה למי שרוצים לשחק את המשחק שהוסכם עליו.

כאן יש ביננו הבדלי גישות מסויימים.

כמובן שאני מסכים שדברים כאלו צריכים לעלות גם בסשן 0 שם מדברים על גבולות גזרה, וגם אני עושה את זה בכל קבוצה שלי.
(ואולי נתתי כאן דוגמא קיצונית ומובהקת מדי כדי להדגים את העקרון).

אבל בגישה שבה אני מנחה היא - אם דבר כזה נעשה - הדבר הראשון שאני בוחן, הוא איך משמר העיר יגיב למעשה כזה בתוך אותו עולם/עיר ולפי החוקים וההגיון של אותו עולם, בלי לייחס חשיבות לשאלה האם הרוצח הוא דמות שחקן או דב"ש, כי בגישת ההנחיה שלי, הקוהרנטיות של העולם באה במקום הראשון.
ההנחה שלי - שעד כה הוכיחה את עצמה בקבוצות שהנחיתי - שהשחקנים שלי בסופו של דבר יהנו יותר מעולם אימרסיבי שלא מתכופף בפניהם.

מובן שאני אנסה קודם להשתמש בכלים אחרים, כמו לשאול את השחקן אם הוא בטוח שזה מה שהוא רוצה לעשות, או לשאול אותו איך זה מתיישב עם הסשן 0 וכ"ו. אבל אם השחקן יעמוד על דעתו שהוא עושה פעולה כזו, העולם בהרצות שלי חייב לפעול ויפעל - בלי הנחות 'דמות שחקן'.

הערה: חייב להודות, שמזמן לא היה לי שחקן 'רצחני' כזה, בעיקר לא בקבוצות הביתיות שלי. היתה לי פעם בעיה בחד"פ, והיתה לי פעם בעיה בחוג ילדים - אבל זה כבר סיפור אחר.

מסכים. אפשר לייצר לזה כל מיני וריאציות, אבל במקום שבו נוצר מצב שהשחקנים סומכים על דב"ש שתחליט עבורם צריך לדאוג להחזיר את הכדור אל השחקנים. יש עוד דרכים מלבד דב"ש שמחכה למוצא פיהם של השחקנים. שם ספציפית דיברתי על דב"ש שמלווה את הדמויות. במקום שדבר כזה קורה חשוב במיוחד שהיא לא תהיה המובילה. אין בעיה שדב"ש "נותנת משימות" תגיד לדמויות בדיוק מה לעשות, רק שאז ההחלטה האם להקשיב לה תהיה על השחקנים, וכמובן, צריך להיות ברור שלא בהכרח כל מה שהדב"ש אומרת נכון או חכם.

אני מדבר ספציפית על דב"ש שמלווה את החבורה והוא כמו עוד חבר בקבוצה.
גם אני מאד לא אוהב שהשחקנים הופכים דב"ש כזה למנהיג החבורה ושואלים אותו על כל צעד (בקבוצה הראשונה שלי, אגב, לפני הרבה מאד שנים, היה פיצוץ בדיוק על סוגיה כזו - כאשר בתור מנחה נמאס לי שהשחקנים פסיביים לגמרי, ולא מוכנים לחשוב או לזוז אם הדב"ש - ובהעדרו משהו אחר - מחליט בשבילם; הגענו למצב שבו כאשר סירבתי לתת הכוונה, השחקנים פשוט משכו כתפיים ולא ידעו/לא רצו לחשוב מה לעשות).

נוסף בעריכה: out of character אני יכול וגם מדי פעם מעיר לקבוצה, שאני מעדיף שהדמויות שלהן יכריעו ולא ימסרו את המפתחות לדב"ש. אבל אני לא מכריח ולא משנה את צורת המשחק או התשובות של הדב"ש עצמו. אני בד"כ פשוט אקפיד לא לצרף לחבורה דב"ש חזק מדי שיודע יותר מדי.
בדיעבד עולה השאלה, האם פסיביות כזו מצד השחקנים היא לא בחירה לגיטימית, ועד כמה, בהנחה שהם רוצים להיות כאלו ולא המנחה מאלץ אותם.
הגם שאני בתור מנחה ממש לא אהנה מקבוצה כזו.

אבל בחזרה לדב"ש - אני כן מתייחס למצבים שהדמויות עושות התייעצות in character ופונות גם אל הדב"ש שהוא חבר לכל דבר בחבורה שלהם.
הגם שאני מבין ומסכים עם האינטרס, אני לא בעד שהדב"ש יגיב תמיד בסוג של "לא יודע" - בעיקר אם הוא דעתני באופי שלו; מה שכן, המנחה צריך להקפיד להפריד ידע מנחה מהידע של הדב"ש, כך שלעיתים הדמויות יקבלו עצה מוטה, חלקית או אפילו שגויה מאד.

מחוץ למשחק, אולי אני אמליץ/אעיר לשחקנים שאני מעדיף שהם יחשבו על הפתרונות בעצמם, ולא יסתמכו על הדב"שים. אבל זה לחוד, ומשחק הדב"ש בפועל לחוד.
אם כבר, אני בד"כ אמנע מלצרף לקבוצה מראש דב"ש שיודע יותר מדי דברים.
 
נראה שגם אתה חושב שצריכה להיות פשרה, רק שאולי אתה חושב שזאת אחריות בלעדית של המנחה (אני לא בטוח אם זאת כוונתך, אבל כך זה נראה) ובזה אני לא מסכים.
אני לא חושב שנדרשת כאן פשרה אני חושב שנדרש מהמנחה להביא לריצוי של כולם במשחק אם תוספת של דיבור חוץ משחקי כשצריך. המינמקסר יהנה לבצע מינמקס גם אם הוא יצליח להרוויח מזה הרבה פחות מאשר הפיכה לאל אז תן לו את המינמקס שלו ובו בזמן אל תאפשר לו (במסגרת החוקים כדי שזה לא יהיה משהו נגדו) להפוך לחזק מדי. ולכן השיטה שלך לא תוכל להיות שיטה שאפשר לשבור אבל אנחנו מסכימים שלא מעשה את זה אלא שיטה שאי אפשר לשבור.
אם אתה רוצה הסבר מפורט יותר של הרעיון הייתי ממליץ על הסדנה של גורודין להנחיה:
וכן מכיוון שהמנחה שולט במשחק רוב האחריות רובצת עליו.
לא הבנתי את מה שאמרת על "שחקני סיפור", אבל את מו"ד 5 אני אמנם מכיר באופן סביר, אבל לא שיחקתי כמעט בכלל. לא בטוח איך זה קשור לעניין.
אני מניח שאתה מכיר את חס"א יותר ממני אם לא: חס"א (GNS) למתחילים
נשמע לי שאתה וכנראה כל הקבוצה שלך מחפשת לספר סיפור ביחד ולא את האתגר ולכן אמרתי שמה שאתה מדבר עליו מותאם לשחקני סיפור. מו"ד לדורותיה היא שיטה שיותר מותאמת למשחק אתגרי, ולכן כש Envinyatar Envinyatar אומר שהוא מדבר על דברים דמויי מו"ד זה אומר שהוא מחפש גם אתגר (לאו דווקא רק אתגר).
 
אני חושב שנדרש מהמנחה להביא לריצוי של כולם במשחק
אנחנו מדברים על מקרה בו הריצוי של השחקן בהכרח בא על חשבון הריצוי של המנחה. לא רואה סיבה לעשות את זה. אם יש התנגשות ברצונות האפשרויות הן פשרה או ויתור על המשחק המשותף. אין שום סיבה שהמנחה תוותר על הרצונות שלה.
נשמע לי שאתה וכנראה כל הקבוצה שלך מחפשת לספר סיפור ביחד ולא את האתגר ולכן אמרתי שמה שאתה מדבר עליו מותאם לשחקני סיפור. מו"ד לדורותיה היא שיטה שיותר מותאמת למשחק אתגרי
אפילו אם מקבלים את החלוקה הזאת לאתגרי וסיפורי (אני לא בטוח שהיא נוגעת למציאות הנוכחית יותר מדי. היא נולדה מתוך התבוננות על חתך קטן של משחקים לפני יותר מעשרים שנה) אני לא בטוח שככל שמגדירים "אתגרי" כהתגברות על קשיים פנים משחקיים, מו"ד היום היא מודל מוצלח במיוחד. אני מרגיש של־OSR יש הרבה יותר דברים מעניינים לומר על איך לעשות "אתגר משחקי" מאשר למו"ד 5. אני גם לא חושב שזה מה שרוב השחקנים שניגשים היום למו"ד מחפשים. להערכתי, רוב המצטרפים למשחקי תפקידים רוצים לספר סיפורים מרגשים, ולכן לא מקרה שמוקד משיכה משמעותי למשחק הוא תכניות האקשואל פליי שבהן מוצגת עלילה אפית, דמויות מרגשות וכו'.
 
אני מרגיש של־OSR יש הרבה יותר דברים מעניינים לומר על איך לעשות "אתגר משחקי" מאשר למו"ד 5.
אם אני לא טועה ORS זה בעצם מו"ד עתיק מחדש לא? אז כן הייתי זוקף לזכות מו"ד את היכולת ליצור קרבות מעניינים. ואני חושב שגם מהדורה ארבע למשל טובה מאוד באתגר.
מו"ד חמש כי שכבר כתבתי קודם היא באמת משהו אחר (ולכן הנחתי שאתה משחק אותה) והרבה יותר סיפורית.
אמנם בפודקאסט דיברתם על זה (בדיוק הרגע סיימתי לשמוע אותו, היה נחמד, תודה) אבל בעץ הדיון היה
אנחנו מדברים על מקרה בו הריצוי של השחקן בהכרח בא על חשבון הריצוי של המנחה. לא רואה סיבה לעשות את זה. אם יש התנגשות ברצונות האפשרויות הן פשרה או ויתור על המשחק המשותף. אין שום סיבה שהמנחה תוותר על הרצונות שלה.
זה לא המקרה עליו אני דיברתי ברור שלמנחה כמו כל אחד השחקנים האחרים יש את השאיפות שלו מהמשחק וגם הוא זכאי למימוש שלהן (אלא אם הוא מנחה בתשלום)
אני דיברתי על רוב המצבים בהם ריצוי החשקן לא בא על חשבון ריצוי המנחה ובאופן ספציפי דיברתי על בעייה של שחקן גיימיסט בתוך קבוצה שבה לא כולם כאלה. מה שהצעתי זה לאפשר גיימניג שלא הופך את הדמות לחזקה יותר משמעותית.
מה שהתכוונתי לטעון הוא שלא צריך קבוצה שבה כולם רוצים אותו דבר בשביל משחק בו לא צריך לוותר כי זה שהגיימיסט נובר בחוקים בביתו לפני הסשן ומשיג עוד +1 לא מפריע לי בכלל כשאני מספר את הסיפור שלי.
 
בעייה של שחקן גיימיסט בתוך קבוצה שבה לא כולם כאלה. מה שהצעתי זה לאפשר גיימניג שלא הופך את הדמות לחזקה יותר משמעותית
אם יש לך שחקן שמתעקש על גיימינג כששאר הקבוצה לא, או שהוא יעלה לכולם על העצבים או שהוא ירגיש רע עם עצמו.
 
כשחושבים על זה, שלוש מדמויות המו"ד הקאנוניות והמוכרות ביותר בספרי הקריאה לפי מו"ד, שהופיעו בהכי הרבה ספרים, הן פשוט דמויות בלתי-נסבלות במשחק קבוצתי אמיתי.

גדילן - החלום הרטוב של שחקני הLOLZ. הופך כל סצנה לבדיחה, משגע את המפלצות, גונב מחברי הקבוצה, מייצר מצבים מציקים והזויים ו"אני רק שיחקתי את הדמות שלי! ככה זה קנדרים". אז נכון, בספר כשהוא מכייס תכשיט קסמים מתניס ובורח זה בעצם מציל את המצב, אבל במשחק שולחני זה בדיוק השחקן שהדמות שלו תוריד לפלדין שלך את המכנסיים באמצע נאום דרמטי והוא יגיד "אבל רק שיחקתי את הדמות שלי! הוא כאוטי ובלתי צפוי".
אין דמויות בלתי נסבלות, יש רק שחקנים בלתי נסבלים.

שיחקתי פעם במערכה בה אחת הדמויות הייתה פיקסי גנבת (בסגנון גדילן בואכה אבו הקוף). כמובן שכל פעם בה מצאנו אוצר היא מהר לקחה לעצמה את כל מה שעניין אותה וזרקה לנו את השאריות. זה מה שהדמות עשתה. השחקנית, מאידך, שאלה אותנו באילו אוצרות אנחנו מעוניינים וחילקה את השלל בצורה הוגנת. כך הדמות התנהגה לפי האופי שלה ואף אחד לא נפגע.
 
הדוגמה הזאת היא קצת דבר והיפוכו - הדמות עשתה משהו ואז השחקנית עשתה הפוך מכך? לכך באמת התכוונת או שלא הבנתי נכוו?

לגבי הדיון עם הדוגמה על הדרך להתמודד עם אותו רוצח סוחרים - הדוגמה היא קיצונית, ולכן למרות שאני מעדיף במקרים כאלו גישה חוץ משחקית, בפועל התגובה inplay שתוארה (המשמר רודף אותך ותולה אותך) משיגה בדיוק את אותה התוצאה.
ההבדל בין הגישות מתגלה כאשר גם הדוגמה הקיצונית מובילה לדוגמה קיצונית נוספת (דהיינו: יש כאן חשיבה שגויה של השחקן שלא הבין את סגנון המשחק המשוחק וממשיך לשחק כך) ואז נראה לי שכולם יסכימו שיש לדבר על כך באופן חוץ משחקי. לדוגמה: ״אוי שיט תלו אותי… יאללה אני בונה דמות חדשה! הי כיכר שוק נוספת! אני שולף פגיון ומחפש סוחרים…״
 
הדוגמה הזאת היא קצת דבר והיפוכו - הדמות עשתה משהו ואז השחקנית עשתה הפוך מכך? לכך באמת התכוונת או שלא הבנתי נכוו?
הבנת לא נכון; בקרב השחקנים קבענו ביחד איך השלל יחולק, אבל בעולם המשחק, הדמות של הגנבת לקחה את השלל וחילקה אותו כאוות נפשה.

דוגמה:
החבורה מצאה חרב, כתר ו-2 אבנים.
סיסו, השחקן של סם הקוסם: אני רוצה כתר.
לירן, השחקן של ללדין הפלדין: אני רוצה חרב.
פיונה, השחקנית של פיקסי סטיקס: אני רוצה 2 אבנים.

פיונה למנחה: "פיקסי סטיקס חוטפת מהר את האוצר ואומרת: הווו איזה אבנים יפות. היא שמה את האבנים בתיק רחב הידיים שלה וזורקת ארצה את הכתר והחרב."

קאפיש?
 
בקבוצת שאדוראן אני משחק דמות "אדג'ית" שלפעמים דורש שכנוע, להצטרף למשימות שחא משתלמות מספיק- כדי לא לגנוב את תשומת הלב, ולעשות מזה יותר מאשר רגע קטן של רולפליי אני אומר מחוץ לדמות
"תזכיר לו שהוא חייב לדמות שלך ככה וככה"
)ברקע עשיתי שדמות אחרת בקבוצה עשתה משכו שהופך אותו לאסיר תודה ובסופו של דבר הוא לא יתן לדמות הזאת להפגע- כדי מצד אחד לקבל את מנת ה"אני לא לגמרי חלק מהחבורה" ומצד שני לא להפןך את זה לחור שחור של צומי ודרמה *מיותרת*.
 
בקרב השחקנים קבענו ביחד איך השלל יחולק, אבל בעולם המשחק, הדמות של הגנבת לקחה את השלל וחילקה אותו כאוות נפשה.
תודה, יותר ברור עכשיו.
אני חושב שהסגנונות שלנו שונים;
חלק ניכר מהמשחק אצלנו הוא באינטראקציה בין הדמויות (ולא בין השחקנים), ובדוגמה הזו מראש אין אופציה ליצור אינטראקציה מעניינת בין הדמויות, משום שכל שחקן ככר יודע שדמותו קיבלה מה שרצתה.
 
אם אני לא טועה ORS זה בעצם מו"ד עתיק מחדש לא?
לא בדיוק. כלומר, זה זרם מאוד רחב של משחקים וסגנונות משחק מהעשור וקצת האחרונים. בהחלט יש לחלק מהיוצרות שם יומרה "לשחזר מהדורות ישנות של מו"ד", אבל העבודה שנעשית שם היא יצירה מקורית על בסיס ניסוח מחודש של עקרונות שהיו או לא היו במו"ד ישן. אפשר להתווכח. כך או כך, לזקוף את הכתיבה התיאורטית והיצירה המקורית בתחום שיטות והרפתקאות של ה־OSR למו"ד ישן זה פשוט אי הבנה של המצב. אנחנו מדברים על זרם שיש בו אלפי יצירות חדשות. אני לא מדבר על מו"ד ישן, אלא על יצירה חדשה בתחום. ממליץ להציץ, כדוגמית פתיחה לא רעה, על ההרפתקה קבר מלכי הנחשים לקבלת מושג ראשוני על התחום.
אז כן הייתי זוקף לזכות מו"ד את היכולת ליצור קרבות מעניינים.
בשום שלב לא התכוונתי שאתגר פנים משחקי הוא קרבות מעניינים. בכל אופן, ככל שקרבות הם האתגר הפנים משחקי העיקרי במו"ד 5 – בעיניי הם לא נראים מעניינים במיוחד, אבל זה עניין של טעם אני מניח. ההבנה שלי של המושג "אתגר פנים משחקי" בהקשר של משחקי תפקידים הוא שהעולם מציב אתגרים שכדי לפתור צריך להיות באינטראקציה עם העולם כמקום מוחשי ובעל היגיון פנימי אותו צריך להבין ולהתמודד אתו. הקרבות במו"ד 5 מתקשים לעשות את זה, ובכלל, זה עולם די לא מעניין אם הכלי העיקרי שלך להתמודד אתו הוא להרביץ.
 
תודה, יותר ברור עכשיו.
אני חושב שהסגנונות שלנו שונים;
חלק ניכר מהמשחק אצלנו הוא באינטראקציה בין הדמויות (ולא בין השחקנים), ובדוגמה הזו מראש אין אופציה ליצור אינטראקציה מעניינת בין הדמויות, משום שכל שחקן ככר יודע שדמותו קיבלה מה שרצתה.
כדאי רק לוודא שאינטרקציית ה"גנב שלך לקח את כל השלל אז אני תוקף אותו" מעניינת את השחקנים, כי אותי היא עייפה כבר בחטיבה.
 
נושא ישן: שלום . לא היו תגובות חדשות בנושא זה במעל 60 ימים.
אין לפרסם תגובות אלא אם התגובה עדיין רלוונטית, אלא לפתוח נושא חדש.

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

אם נשאר לי 45 ש"ח הנחה מהשובר מנחה, יש דרך לעשות איתם משהו/להעביר אותם למישהו אחר?
אפשר להכין דמות לכל משחק בדרקוניקון שמציין באיזה דרגה הוא?
Dark sun!!! שמישהו יעלה פוסט על ההכרזות של Wizards :)
יאללה, מתחיל לראות האודיסאה. נראה איך יהיה.
אשרו לי משחק אחד לדרקוניקון ועל השני עדיין לא הוחלט כבר כמה ימים.
מה זה אומר?
חזרה
Top