שיטות שאתם רק קוראים אבל לא משחקים?

[The oldman]

יש שיטות שאני מאוד אוהב לקרוא את העולם שלהם, ההרפתקאות ובכלל אוהב את העיצוב - אבל אני לא מצליח להתחבר לשיטה עצמה.

במקרה שלי, הדוגמא הכי בולטת זה פאת'פיינדר מהדורה 2. אני חושב שפאיזו מוציאה מוצרים מצוינים, גולריון הוא עולם מעניין עם הרבה דברים טובים, ההרפתקאות שלהם בסך-הכל ברמה גבוהה והחברה עצמה מגניבה.
אני גולש באתר שלהם כדי להתעדכן ושמח לשמוע על מוצרים חדשים - וגם מזמין לי את אלו שמעניינים אותי (בעיקר במסגרת האמבל באנדל)

אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר לשיטה, היא נראית לי מורכבת מדי ולא כיפית.
למרות זאת, אני עדיין ממשיך לקרוא עליה ולרכוש ספרים פה ושם..

אז אילו שיטות לכם יש שאתם לא אוהבים את המכאניקה אבל עדיין אוהבים את העולם / סגנון?

 

[אלעד הן]

אני אוהב את הלור במשחקים שלי בצורה של חומר מוכן למשחק יותר מאשר כסיפור שצריך לקרוא בנפרד ולהשתמש בו כרצוני. מאוד אוהב את הלור של להבים בעלטה, למשל, אבל זה לור שכתוב ברובו בצורה "מוכנה לשימוש" באינטגרציה לשיטה. אוהב את הסיעות שכתובות בקצרנות בתוך מסגרת מוכנה למשחק, שאפשר פשוט לקחת אותן ולהשתמש בהן. בד"כ אלה דברים מאוד "שלדיים" עם כמה פרטים צבעוניים ומעוררי דמיון, אבל הרבה מרחב ליצירה תוך כדי משחק.

מה שקרה לי יותר זה שדגרתי דווקא על מכניקה של משחקים, שנראו לי מגניבים, אבל לא העזתי או הצלחתי להביא אותם לשולחן המשחק. זה היה המצב שלי עם להבים בעלטה. הספר ישב אצלי, צובר את התלהבותי מהמכניקה, במשך קרוב לחמש שנים לפני שהעזתי להביא אותו לשולחן. אבל בסוף זה קרה (והיה מצוין, ומאז שמח לחזור אליו ולשחק).

 

[Nextorl]

אני חושב שהמהדורה הראשונה של סטארפיינדר מזעזעת מכאנית, אבל הלור בה כתוב מדהים. במיוחד בספר הבסיס, בו כמעט כל פסקה מעלה לי השראה להרפתקה אחרת.

בנוסף, אני קורא הרבה משחקים שמבוססים על מנוע האפוקליפסה, אבל אני לא אוהב להריץ אותם.

יש לי גם דוגמה הפוכה - שיטת המד"ב-אימה ניבירו היא שיטה מגניבה ברמות שבה הדמויות מתחילות ללא זכרונות, ו"נזכרות" בדברים במהלך המשחק. השחקנים יכולים לנצל מטא-משאבים כדי ליצור זכרונות חיוביים שיתנו להם בונוסים בגלגולים שהם רוצים להצליח בהם, ולקבל מטא-משאבים באמצעות יצירת זכרונות שליליים שנותנים מינוסיםלדברים. בנוסף, הצלחות וכשלונות קריטיים מייצרים זכרונות משל עצמם, שזה ממש מגניב.
שיטה מצוינת למשחק אימה, והרצתי בה מיני קמפיין קת'ולואידי מאוד מוצלח. אבל היא נוצרה בכלל למשחק מד"ב שמתרחש בתחנת חלל עצומה כ"כ שאין באמת שום סיבה אמיתית שהיא תהיה תחנת חלל ולא פלנטה. ויותר דברים משונים מאשר אימה פרופר.

 

[המפקד האלמוני]

יוצא לי לפעמים למצוא ולקרוא כל מיני פרסומים ישנים של מוד"מ2, שדי מעניין לעיין בהם אבל אין סיכוי שאני משתמש בחוקים של מוד"מ2 למשהו.

 

[Kol Korran]

Shadowrun.

העולם וה Lore מרתקים, וכתובים היטב. ספרי ההרחבה גם כן.
אבל המכניקה של המשחק? מנסה להיות כל כך מציאותית ומדוייקת, שזה ממש מוציא את הרוח מהמפרשים.
ניסיתי לשחק בכך פעמיים. המנחה ושאר החבורה הייתה סבבה. השיטה עצמה הייתה מייגעת ומתישה.

אוהב לקרוא את המידע, אך לא מוכן לשחק בכך.

 

[המפקד האלמוני]

לא עפתי על העולם של מרוצללים וגם היה את הקטע עם מטול הרימונים* שעיצבן אותי.

אבל זה מזכיר לי שכן אהבתי לקרוא על העולם של שחר האדמה, אבל לא רואה את עצמי משחק בו - העולם הוא הצגה נהדרת של "איך עושים עולם פנטזיה אחר ושונה" אבל לא את הכל אהבתי בו והשיטה עצמה הייתה מסורבלת להחריד, עם מכניקות מוזרות שמתלבשות על מכניקות אחרות ושיטת דרגות-כשרונות שמנסה להיות חדשנית אבל בעיקר מבלבלת ומסובכת.

* מסתבר שבעולם של מרוצללים מטולי הרימונים הם כמו המדוכות ממלחמת העולם השנייה - משהו שמתלבש על הקנה ודי משבית את הנשק לכל דבר אחר. במציאות, יש כבר מאז מלחמת ויאטנם מטולי רימונים (ליתר דיוק פצצות בקוטר 40 מ"מ) שיושבות מתחת לקנה של הנשק. אם היה לי מטול כזה ב2005, אז לדמויות של מרוצללים צריך להיות כזה שבעים שנה מאוחר יותר.

 

[המפקד האלמוני]

כשאני חושב על זה, אז במשך הרבה שנים השתמשתי בספרי הכללים של קריאתו של קת'ולהו (מהדורה 5) וסטורמברינגר (גם כן מהדורה 5) בשביל משחק פנטזיה שלא היה לא זה ולא זה. בהחלט קראתי את הספרים, השתמשתי בחוקים וגם בדברים כמו מפלצות, ציוד ואפילו חלק מהלחשים - אבל במשהו שלא היה קשור בכלל למה שהם נכתבו עבורו.

 

[העוג הברברי]

מוצרים שנכתבים למהדורה 5, בעיקר מוצרי צד שלישי, הם הרבה פעמים מוצרים מצוינים שאני ממש נהנה מהקריאה שלהם. מצד שני, פאת'פיינדר 2 היא שיטה שאני כל כך נהנה ממנה שאני לא רואה את עצמי מתקרב למהדורה 5 עם מקל.

 

[המפקד האלמוני]

השאלה היותר טריקית היא..

איזה שיטות אתם משחקים אבל לא קוראים?

יצא לי פעם לשחק במשחק כנס בשיטה TOP SECRET שנראתה לי מעניינת (הגם שמאוד מסורבלת כיאה לשיטת ניינטיז) אבל מעולם לא קראתי אותה.

 

[כליל החורש נאורי]

מן הסתם אין לך את הסיווג לקרוא אותה.

 

[המפקד האלמוני]

מן הסתם אין לך את הסיווג לקרוא אותה.

זה מזכיר לי את הפעם ההיא שמישהו ניסה להתווכח איתי על איזה נושא מדיני ובתור טיעון לחיזוק דבריו הביא מסמך של מכון מחקר כלשהו.
א - כתבתי את המסמך הזה בעצמי כשהייתי סטודנט צעיר והייתי צריך את הכסף.
ב - ידעתי שכל מה שכתוב במסמך הזה הוא שטויות כי כשמשלמים לך אתה לא מביא עובדות שמראות שמי שהזמין ממך את המחקר הוא דביל.

 

[אני רק תשובה]

אני חובב שיטות מושבע, ובתור מי שאין לו הרבה זמן אני כבר בקושי משחק בפועל (לצערי הרב), כך שאני קורא הרבה יותר ממה שאני משחק.

אני ממש לא צריך לקרוא לעומק את כל השיטה כדי להבין אם אני מחבב אותה או לא. בד״כ המכאניקה המרכזית צריכה לעניין אותי - אחרת אני לא טורח להמשיך, למרות שלפעמים אני שומע/קורא סקירות לפני ואז יודע שאני צריך להמשיך לפרקים x ו- y כדי לראות את הדברים היותר מגניבים.
דוגמה לכך היא מהדורה 2 של הים השביעי - הכרתי את הראשונה טוב וכשקיבלתי את השניה לא טרחתי לקרוא הרבה ממנה, כי המכאניקה לא הלהיבה והזכירה לי שיטות אחרות מוכרות. בדיעבד שמעתי על מכאניקת היוזמה ורק אז חזרתי להמשכתי לקרוא (והיוזמה אכן מגניבה).

 

[העוג הברברי]

השאלה היותר טריקית היא..

איזה שיטות אתם משחקים אבל לא קוראים?

אני אקפוץ על כל הזדמנות לחד"פ (או קמפיין קצר!) של פאראנויה, אחד העולמות החביבים ביותר עליי לשחק בו, אבל אין לי יותר מידי עניין בקריאת הספרים של העולם הזה. נראהלי שאחד הספרים החדשים אפילו אומר זאת ישירות - פאראנויה זה יותר האווירה מאשר הפרטים על העולם.

 

[המפקד האלמוני]

למטא-דיון הזה אני יכול להכניס גם שיטות שלא הצלחתי לקרוא, שיטות שקראתי ופשוט לא הצלחתי לזכור מה קראתי ושיטות ששיחקתי וכשעיינתי בספר שלהן גיליתי, קצת כמו הילד מסיפור המסגרת של הספר "הנסיכה הקסומה" "הסיפור שאינו נגמר", שהמנחה פשוט התעלם מכל השיטה וחלקים נכבדים מהעולם הקאנוני ויצר משהו משלו.

שיטות שלא הצלחתי לקרוא:
יש כמה, אבל הבולטת היא מו"ד4. אני יודע שיש אנשים שממש אהבו אותה ושיש בה חלקים מוצלחים ששתחלו בסוף למו"ד5, אבל עם כל הרצון הטוב שלי, לא הצלחתי לצלוח את ספרי הכללים של מו"ד4 בכלל - זה הרגיש לי כמו חוברת הוראות של מכונת כביסה או מקסימום כמו הקטעים הכי יבשים וטכניים ממוד"מ1 רק בלי אווירת הגונזו.

היו גם כמה Fantasy Heartbreakers שניסיתי לקרוא כי אנשים שיבחו אותם וכי הם היו בחינם ופשוט נתקעתי בעמודים הראשונים. שיטה שנראית כמו האק מ1996 למוד"מ2 רק עם דפי דמות של ארבעה עמודים ועם ארבע או חמש שיטות שונות לגלגל תכונות אבל אפס חוקים לנשקי טווח? שיטה שכתובה בסגנון "זרם התודעה" בלי סדר לוגי כלשהו והנחה שכולם מבינים למה המחברים התכוונו? שיטה של 400 עמודים שרובם טבלאות ועצי לחשים וכשרונות? לא תודה, אין לי כוח.

שיטות שלא הצלחתי לזכור:
היו כמה כאלה, אבל ממש שכחתי אותן. היחידה שאני איכשהו זוכר ששכחתי אותה היא ואנור. קניתי את החוברת, רואים שזה נעשה בהמון אהבה והתלהבות וחשיבה מקורית, אבל זה פשוט... לא משהו שהשאיר לי חותם בזיכרון. קראתי, לא באמת הבנתי עד הסוף איך המכניקה אמורה לעבוד שם ומה טוב בה בכלל, שכחתי את כל מה שקראתי אחרי חמש דקות.

שיטות שעברו תיווך יצירתי
יצא לי לשחק בומפאייר ובנשגבים לפני שקראתי את השיטות עצמן, ככה שאת העולם המנחים תיווכו לי והמכניקה הייתה יחסית שקופה לשימוש - אמרתי מה אני רוצה לעשות ואמרו לי כמה קוביות 10 לגלגל ולספור כמה פעמים יצא יותר מ7.

ואז קראתי את ספרי הכללים וגיליתי שהעולם של ומפאייר הרבה יותר אפור ומבעס ממה שהוא היה במשחק בעוד שהעולם של הנשגבים סתם מוגזם (אם כי באמת מלא בסוטים קשים כמו שהמנחה טרח להזכיר כמה פעמים) וששני המשחקים באים עם מכניקה סבוכה וכבדה ומה שאני שיחקתי בו היה סוג של חופשיטה.

 

[Fanan]

האמת, אצלי זה כל משחקי התפקידים, בגלל שכולם בטלפונים כל היום קשה למצוא מישהו שיסכים לנסות משהו חדש...
אבל בכל זאת נורא כיף לי לקרוא!