סשן 21 – לילה בבקתה של המכשפה
קיילן האיר את חרבו כדי שוורין יוכל לראות בחשכת היער, והציע למצוא מקום בטוח ללינה, כי הלילה הזה נראה מאיים.
סארו השיב בקצרה שהוא רוצה לנסות משהו אחר והתקרב לאיזור הבקתה.
הלכנו יחד, עינינו על הדחלילים, מנסים להבין אם הם עוקבים אחרינו.
וורין לחש שהוא רוצה לדבר עם העורבים, ולכן התקרבנו לבקתה.
בינתיים, סארו בחן את אחד הדחלילים והבחין בנוכחות קסומה זרה.
כאשר וורין הטיל את לחש הדיבור, העורבים צרחו בקול: “שחררו אותנו!”
וורין שאל אותם למה הם כלואים, והעורבים ענו: “היא שונאת אותנו.”
התחלנו להתרחק, אך וורין חשב ששמע בכי תינוק.
קיילן הקשיב גם הוא, וליבו התכווץ – הוא שמע את אותו קול.
סארו אמר שנישאר מאחור, שיהיה מוכן לכל דבר, והטיל על עצמו לחש העלמות.
הוא טיפס על העץ המוליך לבקתה.
בכניסה גילה שלוש גולגולות מחוברות בחוט תיל חלוד.
הוא דילג מעליהן – בקושי – והצליח לחדור פנימה.
בפנים נגלה לעיניו חדר עץ: מיטה, ארונית קש, ארון בגדים, שולחן ושרפרף.
תיבה מחוזקת מתכת משכה את עינו, ואמבט ברזל מוכתם בדם קרוש העיב על הנשימה.
במרכז החדר נדנדה עריסה לבדה, מתוכה נשמע בבירור בכי תינוק.
התינוק – יפהפה, כמעט מלאכי – שכב שם.
אך מתחת לעריסה עלה עשן ירקרק מחריצי הרצפה.
סארו התקרב, אך לא הצליח להבין את מהות הערפל הירוק.
בחוץ, וורין זימן ינשוף שקרא לו "AU" להציץ פנימה.
קיילן הבחין בגופת דוב קרועה לא רחוק.
וורין בדק – בתוך הקרביים נראו שבבי עץ.
קיילן גם מצא גומות עמוקות בקרקע, כגודל רגלי הבקתה.
הוא שיער שהדחלילים הם שהרגו את הדוב – אך המכות נראו חזקות אף יותר.
השניים התלבטו – ואז ראש דלעת התנשא מולם!.
הקרב החל.
הדחליל תקף את וורין – והחטיא.
וורין השיב בחרב, אך החטיא גם הוא.
בינתיים, סארו חיפש בארונות – בגדים מזוהמים, רכיבי לחשים, ריח טינופת.
קיילן זינק, פגע בדחליל והפיל אותו לרצפה.
אך הדחליל לא נכנע – הוא פצע את קיילן וזרע בליבו פחד.
וורין הכה בו בלהט עם Booming Blade, ונסוג אחורה.
סארו יצא מהבקתה, בדק שהחבורה מתמודדת, ושב לערפל הירוק.
הוא דחף ידו פנימה – הרצפה קרסה מתחתיה, רקובה כעץ מת.
קיילן, על אף הפחד, ריסק את הדחליל והחריב אותו.
אז הציע קיילן להיכנס לבקתה, אך וורין סירב.
לאחר דיון קצר, השניים הצטרפו אליו בפנים.
קיילן ניגש מיד אל העריסה.
במגעו נעלמה האשליה – במקומה שכב גולם בשר מחריד!, תפור מעורות תינוקות אחרים.
קיילן התמלא באימה והחל לפרוץ בצחוק היסטרי, עיניו מתמלאות שיגעון.
הוא חפר ברצפה המרקיבה במקום ממנו הגיח הערפל הירוק,
בעוד סארו ירה Eldritch Blast על התיבה.
החרב גילתה יהלום ירוק, בעוד שהתיבה פלטה פיצוץ רעם עצום.
כולנו חטפנו נזק.
אך מתוכה נשפך שלל רב: מטבעות זהב, אבני חן, טבעת, מטה, פנינה, מוט ברזל ומגילה.
כאשר קיילן נגע ביהלום – הבקתה רעדה, מתפתלת מכאב.
באותו רגע ינשוף וורין התריע: המכשפה מתקרבת.
אספנו את השלל וברחנו במהירות אל עבר האחוזה.
מצאנו גרם מדרגות אבן למרתף, וירדנו.
מים עומדים, צחנה מעופשת.
בקבוקי יין מרקיבים – “שמפיין דו לה סטומפ” – מונחים בפינה כמובן עם החותמת "Wizards of wine winery".
שם בחרנו לבלות את הלילה.
ספרנו את השלל:
- 1300 מטבעות זהב.
- אבני חן בשווי 500 זהב.
- טבעת הגנה +1.
- מטה הפיתון.
- פנינת כוח.
- מוט בלתי־זז.
- מגילת Mass Cure Wounds.
אז שמענו לחשושים: “אני אמצא אתכם… אתם לא תתחבאו…”
סארו אמר שזה סימן טוב – היא עדיין לא יודעת היכן אנחנו.
אך פתאום הוא נזכר במשהו שהדחיק: על העריסה היה כתוב השם… סטראהד.
קיילן רעד – טוב שלא הציע ברית למכשפה. אולי… היא אמו.
במשמרת השנייה לחשה אליו קול: “בואו… אני רק רוצה לדבר… אני בבקתה שלי…”
בלילה ראינו כי ידיו של סארו נוטפות אדום, כמו דם שלא יימחה.
כפפותיו לא הסתירו דבר.
בגופו של קיילן נראו כוויות וצלקות חדשות.
וורין חקר את סארו, וזה ענה בלקוניות: הכוח שלו בא במחיר, וכדאי שלא ישאלו עוד.
עם שחר ניסינו להחליט: אולי לגנוב את הגולגולת, אולי להסיח את דעתה.
נזכרנו באמבט הדמים – אך לא ידענו מה השימוש שלו.
וורין זימן שוב את ינשופו, שלח אותו קדימה, והוביל אותנו חזרה בזהירות לעבר מיוריאל ומעגל האבנים.
אך הדרך ארוכה והערפילים מתעתעים - טעינו בדרך.
והאוכל – כולו התקלקל, עשרות מנות מזון מלאות תולעים.
