הקדמה - אז הקמפיין שלי של "קללתו של סטראהד" נפתח בסשן דרמטי ומלא אימה, הלוואי שהייתי יכול להעביר מעט ממה שהיה שם לכאן...
הדמויות (כרגע לפחות):
סקוטצ' מקלן - Half elf Rouge/Bard
פיית' - Human Druid
קווינטון דונט - Human Paladin
אבאריס - Tiefling Warlock
חשוב: הסיכומים מכילים ספויילרים להרפתקה "קללתו של סטראהד" אם אתם מתכוונים לשחק בה, אנא צאו מהעץ הזה, אבל אם מעניין אתכם אתם יותר ממוזמנים מלהשאר ולעקוב!
סשן 1 - "אל תוך הערפילים"
בלילה קר מהרגיל יושבים על שולחן סקוץ' מקלן, אבאריס ופיית'.
כל אחד הגיע מסיבותיו הוא אל פונדק דרכים לא רחוק מהעיירה Daggerford.
הפונדק מאיר ומזמין, ריח מרק פטריות וניחוח עוגות קינמון טריות, מוסיקה עליזה מתנגנת.
אנחנו לא מכירים את השני עדיין, אבל התיישבנו בשולחן היחיד הריק שהיה בפונדק.
בזמן שאנחנו אוכלים יוצאים מחדר ליד במכות כמה שיכורים מתוכם גבר שרירי שנקרא קווינטון, אבל כולם קוראים לו דונט.
לאחר שהכל נרגע דונט יושב לידנו ומצטרף לאכול איתנו.
בזמן האוכל סקוץ מופיע לנו במופע קסמי אימה.

הערפל מחוץ לפונדק מתעבה עד שאי אפשר לראות מעבר לחלונות, אבל בתוך הפונדק עדיין חמים ונעים.
לפתע דלת הפונדק נפרצת וצללית שחורה נכנסת פנימה. מקרוב אפשר לראות דמות של צועני שלבוש מהודר, מגבעת מכסה את עם כל צעד שלו, אפשר לשמוע מטבעות מרשרשים.
הוא הולך ישר אל השולחן שלנו, בשילוב ידיים הוא מציג את עצמו כאראגיל ואומר לנו שהוא מחפש אנשים כמונו.
הוא אומר שהוא נשלח להביא לנו הודעה ומוציא מהמקטורן שלו מכתב חתום בסמל על שעווה אדומה.
במכתב הבורגומאסטר (מושל), קוליאן אינדרוביץ, מבקש את עזרתנו, הוא אומר שעל הבת שלו השתלט רשע גדול ושהוא צריך עזרה לרפא אותה.
אנחנו מחליטים ללכת לישון ולהתחיל במסע בבוקר.

בבוקר אנחנו הולכים אל הכיוון שאליו אראגיל כיוון אותנו, ולאורך כול הדרך אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר.
הערפל מאוד כבד, את השמש בקושי אפשר לראות ולהרגיש. העצים נראים מעוותים ללא עלים ללא פריחה, זרדים יבושים ושבורים. נראה שכול הסביבה לקוחה מתוך חלום רע.
אבאריס הוורלוק מרגיש דווקא מחוזק מהמקום.
אחרי הליכה ממושכת ביער ובערפל שמרגיש לנו ממש לא טבעי, ואנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא במקום ממנו באנו! ממש מרגיש שאפילו לא באותו עולם!.
אנחנו מגיעים לשער עצום בגודלו.
השערה ענקי עשוי מתכת, משני צדדיו פסלים עתיקים של שומרים ענקיים אוחזים בחרבות שראשיהם נפלו אל הקרקע לפני שנים רבות.
פיית' לא רוצה לעבור בשער, היא אומרת שמרגע שנכנס בו לא נוכל לחזור, אבל השאר משכנעים אותה להיכנס.
ברגע שאנחנו עוברים בשער הפתוח, הסורגים נסגרים מאחורינו מאליהם!

אחרי שאנחנו עוברים בשער אבאריס מוצא גופה חצי קבורה של אדם צעיר. על הגופה סימנים של טפרים, נראה שהוא מת כבר כמה ימים.
על הגופה אבאריס מוצא מכתב נוסף, במכתב כתוב שהעיירה נרדפת על ידי ערפד, ושהם ביקשו מכוהנים ואנשי דת להקריב את אנשי העיירה ולכלוא את כולם עם הערפד כאן.
ורק לאחר שהערפד ימות אפשר לבוא לקחת את כול האוצרות של המקום.
בעודנו עומדים סביב הגופה מגיעים 5 זאבים ותקופים אותנו.
אנחנו מצליחים להתגבר על הזאבים האלה, אבל רואים עוד 20 זאבים שמתחילים להקיף אותנו.
אבאריס עושה רעש חזק של פיצוץ ואחנו בורחים מהמקום.
אנחנו ממשיכים ללכת עוד כמה שעות עד שאנחנו רואים עיירה מרחוק.
כשאנחנו רואים את העיירה מקרוב זה נראה שהחלונות נועצים בנו עיניי בריכות חושך.
זה נראה לכאורה כאילו הכול שקט חוץ מיבבה מתאבלת נוראית ומלחיצה (קול של אישה) שמהדהדת ברחובות של כול הכפר הזה!

הדמויות (כרגע לפחות):
סקוטצ' מקלן - Half elf Rouge/Bard
פיית' - Human Druid
קווינטון דונט - Human Paladin
אבאריס - Tiefling Warlock
חשוב: הסיכומים מכילים ספויילרים להרפתקה "קללתו של סטראהד" אם אתם מתכוונים לשחק בה, אנא צאו מהעץ הזה, אבל אם מעניין אתכם אתם יותר ממוזמנים מלהשאר ולעקוב!
סשן 1 - "אל תוך הערפילים"
בלילה קר מהרגיל יושבים על שולחן סקוץ' מקלן, אבאריס ופיית'.
כל אחד הגיע מסיבותיו הוא אל פונדק דרכים לא רחוק מהעיירה Daggerford.
הפונדק מאיר ומזמין, ריח מרק פטריות וניחוח עוגות קינמון טריות, מוסיקה עליזה מתנגנת.
אנחנו לא מכירים את השני עדיין, אבל התיישבנו בשולחן היחיד הריק שהיה בפונדק.
בזמן שאנחנו אוכלים יוצאים מחדר ליד במכות כמה שיכורים מתוכם גבר שרירי שנקרא קווינטון, אבל כולם קוראים לו דונט.
לאחר שהכל נרגע דונט יושב לידנו ומצטרף לאכול איתנו.
בזמן האוכל סקוץ מופיע לנו במופע קסמי אימה.

הערפל מחוץ לפונדק מתעבה עד שאי אפשר לראות מעבר לחלונות, אבל בתוך הפונדק עדיין חמים ונעים.
לפתע דלת הפונדק נפרצת וצללית שחורה נכנסת פנימה. מקרוב אפשר לראות דמות של צועני שלבוש מהודר, מגבעת מכסה את עם כל צעד שלו, אפשר לשמוע מטבעות מרשרשים.
הוא הולך ישר אל השולחן שלנו, בשילוב ידיים הוא מציג את עצמו כאראגיל ואומר לנו שהוא מחפש אנשים כמונו.
הוא אומר שהוא נשלח להביא לנו הודעה ומוציא מהמקטורן שלו מכתב חתום בסמל על שעווה אדומה.
במכתב הבורגומאסטר (מושל), קוליאן אינדרוביץ, מבקש את עזרתנו, הוא אומר שעל הבת שלו השתלט רשע גדול ושהוא צריך עזרה לרפא אותה.
אנחנו מחליטים ללכת לישון ולהתחיל במסע בבוקר.

בבוקר אנחנו הולכים אל הכיוון שאליו אראגיל כיוון אותנו, ולאורך כול הדרך אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר.
הערפל מאוד כבד, את השמש בקושי אפשר לראות ולהרגיש. העצים נראים מעוותים ללא עלים ללא פריחה, זרדים יבושים ושבורים. נראה שכול הסביבה לקוחה מתוך חלום רע.
אבאריס הוורלוק מרגיש דווקא מחוזק מהמקום.
אחרי הליכה ממושכת ביער ובערפל שמרגיש לנו ממש לא טבעי, ואנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא במקום ממנו באנו! ממש מרגיש שאפילו לא באותו עולם!.
אנחנו מגיעים לשער עצום בגודלו.
השערה ענקי עשוי מתכת, משני צדדיו פסלים עתיקים של שומרים ענקיים אוחזים בחרבות שראשיהם נפלו אל הקרקע לפני שנים רבות.
פיית' לא רוצה לעבור בשער, היא אומרת שמרגע שנכנס בו לא נוכל לחזור, אבל השאר משכנעים אותה להיכנס.
ברגע שאנחנו עוברים בשער הפתוח, הסורגים נסגרים מאחורינו מאליהם!

אחרי שאנחנו עוברים בשער אבאריס מוצא גופה חצי קבורה של אדם צעיר. על הגופה סימנים של טפרים, נראה שהוא מת כבר כמה ימים.
על הגופה אבאריס מוצא מכתב נוסף, במכתב כתוב שהעיירה נרדפת על ידי ערפד, ושהם ביקשו מכוהנים ואנשי דת להקריב את אנשי העיירה ולכלוא את כולם עם הערפד כאן.
ורק לאחר שהערפד ימות אפשר לבוא לקחת את כול האוצרות של המקום.
בעודנו עומדים סביב הגופה מגיעים 5 זאבים ותקופים אותנו.
אנחנו מצליחים להתגבר על הזאבים האלה, אבל רואים עוד 20 זאבים שמתחילים להקיף אותנו.
אבאריס עושה רעש חזק של פיצוץ ואחנו בורחים מהמקום.
אנחנו ממשיכים ללכת עוד כמה שעות עד שאנחנו רואים עיירה מרחוק.
כשאנחנו רואים את העיירה מקרוב זה נראה שהחלונות נועצים בנו עיניי בריכות חושך.
זה נראה לכאורה כאילו הכול שקט חוץ מיבבה מתאבלת נוראית ומלחיצה (קול של אישה) שמהדהדת ברחובות של כול הכפר הזה!

עריכה אחרונה:


































