רשומות "קללתו של סטראהד, האור שנבלע" - The Curse of Strahd, The Devoured Light" (D&D 2024)"

[BadBug]

הקדמה - אז הקמפיין שלי של "קללתו של סטראהד" נפתח בסשן דרמטי ומלא אימה, הלוואי שהייתי יכול להעביר מעט ממה שהיה שם לכאן...

הדמויות (כרגע לפחות):
סקוטצ' מקלן - Half elf Rouge/Bard
פיית' - Human Druid
קווינטון דונט - Human Paladin
אבאריס - Tiefling Warlock

חשוב: הסיכומים מכילים ספויילרים להרפתקה "קללתו של סטראהד" אם אתם מתכוונים לשחק בה, אנא צאו מהעץ הזה, אבל אם מעניין אתכם אתם יותר ממוזמנים מלהשאר ולעקוב!

סשן 1 - "אל תוך הערפילים"

בלילה קר מהרגיל יושבים על שולחן סקוץ' מקלן, אבאריס ופיית'.
כל אחד הגיע מסיבותיו הוא אל פונדק דרכים לא רחוק מהעיירה Daggerford.
הפונדק מאיר ומזמין, ריח מרק פטריות וניחוח עוגות קינמון טריות, מוסיקה עליזה מתנגנת.
אנחנו לא מכירים את השני עדיין, אבל התיישבנו בשולחן היחיד הריק שהיה בפונדק.
בזמן שאנחנו אוכלים יוצאים מחדר ליד במכות כמה שיכורים מתוכם גבר שרירי שנקרא קווינטון, אבל כולם קוראים לו דונט.
לאחר שהכל נרגע דונט יושב לידנו ומצטרף לאכול איתנו.
בזמן האוכל סקוץ מופיע לנו במופע קסמי אימה.



הערפל מחוץ לפונדק מתעבה עד שאי אפשר לראות מעבר לחלונות, אבל בתוך הפונדק עדיין חמים ונעים.
לפתע דלת הפונדק נפרצת וצללית שחורה נכנסת פנימה. מקרוב אפשר לראות דמות של צועני שלבוש מהודר, מגבעת מכסה את עם כל צעד שלו, אפשר לשמוע מטבעות מרשרשים.
הוא הולך ישר אל השולחן שלנו, בשילוב ידיים הוא מציג את עצמו כאראגיל ואומר לנו שהוא מחפש אנשים כמונו.
הוא אומר שהוא נשלח להביא לנו הודעה ומוציא מהמקטורן שלו מכתב חתום בסמל על שעווה אדומה.
במכתב הבורגומאסטר (מושל), קוליאן אינדרוביץ, מבקש את עזרתנו, הוא אומר שעל הבת שלו השתלט רשע גדול ושהוא צריך עזרה לרפא אותה.
אנחנו מחליטים ללכת לישון ולהתחיל במסע בבוקר.



בבוקר אנחנו הולכים אל הכיוון שאליו אראגיל כיוון אותנו, ולאורך כול הדרך אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר.
הערפל מאוד כבד, את השמש בקושי אפשר לראות ולהרגיש. העצים נראים מעוותים ללא עלים ללא פריחה, זרדים יבושים ושבורים. נראה שכול הסביבה לקוחה מתוך חלום רע.
אבאריס הוורלוק מרגיש דווקא מחוזק מהמקום.
אחרי הליכה ממושכת ביער ובערפל שמרגיש לנו ממש לא טבעי, ואנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא במקום ממנו באנו! ממש מרגיש שאפילו לא באותו עולם!.
אנחנו מגיעים לשער עצום בגודלו.
השערה ענקי עשוי מתכת, משני צדדיו פסלים עתיקים של שומרים ענקיים אוחזים בחרבות שראשיהם נפלו אל הקרקע לפני שנים רבות.
פיית' לא רוצה לעבור בשער, היא אומרת שמרגע שנכנס בו לא נוכל לחזור, אבל השאר משכנעים אותה להיכנס.
ברגע שאנחנו עוברים בשער הפתוח, הסורגים נסגרים מאחורינו מאליהם!



אחרי שאנחנו עוברים בשער אבאריס מוצא גופה חצי קבורה של אדם צעיר. על הגופה סימנים של טפרים, נראה שהוא מת כבר כמה ימים.
על הגופה אבאריס מוצא מכתב נוסף, במכתב כתוב שהעיירה נרדפת על ידי ערפד, ושהם ביקשו מכוהנים ואנשי דת להקריב את אנשי העיירה ולכלוא את כולם עם הערפד כאן.
ורק לאחר שהערפד ימות אפשר לבוא לקחת את כול האוצרות של המקום.
בעודנו עומדים סביב הגופה מגיעים 5 זאבים ותקופים אותנו.
אנחנו מצליחים להתגבר על הזאבים האלה, אבל רואים עוד 20 זאבים שמתחילים להקיף אותנו.
אבאריס עושה רעש חזק של פיצוץ ואחנו בורחים מהמקום.
אנחנו ממשיכים ללכת עוד כמה שעות עד שאנחנו רואים עיירה מרחוק.
כשאנחנו רואים את העיירה מקרוב זה נראה שהחלונות נועצים בנו עיניי בריכות חושך.
זה נראה לכאורה כאילו הכול שקט חוץ מיבבה מתאבלת נוראית ומלחיצה (קול של אישה) שמהדהדת ברחובות של כול הכפר הזה!

 

[The oldman]

קמפיין חדש, איזה כיף, קולולו!!
יש גם תמונות מגניבות?

הייתי שמח לשמוע תיאור של הדמויות וגם השמות קצת מתחלפים באמצע.
בקשר לפיית', השחקנים ידעו שמדובר בקמפיין של רייבנלופט, נכון?

 

[BadBug]

תודה תודה!
ערכתי והוספתי תמונות, הספקנו כבר גם סשן שני אבל אני אעלה רק אחרי שיגיע, ילוטש ושאחליט אילו תמונות לשים ואילו לא.
כן, רציתי להוסיף לפתיחה תאור של הדמויות לצד השמות שלהן.
כן, השחקנים מודעים לכך שזה קמפיין אימה במימד אחר (חלקם מכירים שזה רייבנלופט וחלקם לא ממש מכירים אותו קודם).

 

[BadBug]

סשן 2 - "כפר בארוביה"

מוסיקת רקע
היבבה במורד הרחוב נשמעה כשל אישה. העיירה נראתה נטושה, אך כאשר התקרבנו, ניתן היה להבחין באור נרות בבתים, כאילו אנשים חוששים להאיר באור בוהק.
כשהתקדמנו, נגלתה לעינינו טירה שחורה ומאיימת שניצבה על צוק מעל הכפר. משהו בה עורר תחושת אי-נוחות וחשד.


נכנסנו לעיירה, ופרצוף חטוף הציץ בנו מאחד הבתים, רק כדי לטרוק את החלון מיד. רבים מהבתים נראו כמו אחוזות – חלקם נטושים, בעוד אחרים נראו מאוכלסים.

פגשנו משפחה – אב, אם ושני ילדים – שהתקדמו לכיווננו. האב הביט בנו בתדהמה ואמר: "אתם לא מכאן. אל תסתובבו פה בלילה. השטן עלול לתפוס אתכם."
כך נודע לנו כי שם המקום הוא כפר בארוביה. פיית' שאלה אותו על מקור היבבה, אך האב, נרעש ופוחד, טען שאינו יודע. המשפחה התרחקה במהירות.

המשכנו לכיוון הפונדק, שעליו התנוסס שלט: Blood of the Vine, שנראה כאילו שונה במכוון ל-Blood on the Vine. קרן אור בקעה מהפונדק, והדלת חרקה ברוח.
בדרך חלפנו על פני חנות קטנה עם שלט שעליו נכתב: "המכולת של Bildarth".

בפונדק

נכנסנו פנימה וגילינו מקום שבעבר נראה מפואר, אך כעת היה במצב ירוד, עם אש קטנה בלבד באח. מאחורי הבר עמד איש נמוך ושמנמן, שניגב כוסות שכבר נראו נקיות.
בפונדק נכחו שלוש נשים לבושות בגדים צבעוניים, שדיברו בלחישות. כאשר נכנסנו, אחת מהן נעמדה לרגע בהפתעה ואז התיישבה חזרה.


אף אחד מהנוכחים לא בירך אותנו לשלום. לפתע יצא גבר מהפונדק והכריז: "אין לכם מה לחפש בבארוביה," ויצא.

בפינת החדר ישב בחור צעיר שנראה מדוכא, שתוי למחצה. הוא לגם יין באיטיות.

הנשים הציגו את עצמן – אלנקה, מיראבל וסורביה. סקוץ פנה אליהן ושאל על הבורגומאסטר. אלנקה אמרה שמנהיגתם, מאדאם אווה, חזתה כי זרים יגיעו מתוך הערפילים, והמליצה שנפגוש אותה מערבה מהעיירה. הן תיארו את עצמן כחלק מהוויסטאני – שבט נודד באזור בארוביה.

פיית' שאלה על היבבות שנשמעו קודם לכן. אלנקה השיבה שמדובר באישה משוגעת, אך לא חקרה את הנושא לעומק. הן הוסיפו כי הפונדק בבעלותן, והן דואגות שכל אורח ישלם את חובו.

הברמן הציג את עצמו כאריק, ואישר כי הוא מקבל מטבעות זרים. אך ציין כי נדיר שזרים מגיעים לכאן, שכן בארוביה מקום קשה.

פגישה עם איסמארק

הבחור הצעיר הציג את עצמו כאיסמארק, בנו של הבורגומאסטר. הוא סיפר שאביו נפטר לפני שלושה ימים, כנראה משברון לב, לאחר שהאחוזה שלהם הותקפה שוב ושוב על ידי זאבים, עכברושים ויצורים גרועים יותר – מתים-חיים. לדבריו, התקיפות נובעות מהתעניינותו של הרוזן סטראד ואן זרוביץ' באחותו, איירנה.

איסמארק הזמין אותנו ליין המקומי, על הבקבוק היה כתוב: "Purple grapemash"


הרוזן סטראד פון זארוביץ' הוא ערפד, והשליט הבלתי מעורער של האזור. לדבריו, האזור לא תמיד היה קודר כל כך. לפני מאות שנים היה זה מקום שוקק חיים ושמח.

איסמארק ביקש שניקח את אחותו לעיר אחרת, אולי לוולאקי, שם היא עשויה להיות בטוחה יותר. הוא גם הציע להכניס אותה תחת הגנת הכנסייה.

האחוזה של הבורגומאסטר

הלכנו לישון באחוזה של איסמארק. המקום היה במצב רע – שריטות כבדות על הקירות, פיח שמעיד על שריפות, חלונות מנופצים וחסומים בקרשים מוכתמים.

בתוך הבית היה ריהוט מרשים אך ישן, ועל הקירות נתלו סמלים קדושים. פגשנו את אירנה – צעירה יפה בעלת שיער אדמוני זהוב. נראו עליה סימני נשיכה, אותם ניסתה להסתיר.

לקראת חצות, איסמארק התריע שנמהר לסגור את כל הדלתות והחלונות. הוא ואירנה רצו לחסום את הבית. בדיוק בחצות ראינו צעדה של רוחות רפאים – חצי שלדים וחצי זומבים, חלקם נושאים כלי נשק. הם צעדו מקבר הכנסיה לעבר הטירה. איסמארק סיפר שאלה רוחות של אנשים שניסו להרוג את סטראד ונכשלו.
המחזה הותיר רושם עמוק ואימה קודרת על דונט הפלאדין שהתקשה לישון לאחר מכן.

הכנסייה

למחרת בבוקר ירד גשם קל. הגענו לכנסייה, שנראתה כמי שסבלה מתקיפות רבות. הדלתות היו מצולקות בסימני טפרים ואפר. נכנסנו פנימה ומצאנו את האב דונאביץ' מתפלל, אך קול עמום עלה מהרצפה – צרחות של "אבא, אני רעב!"

דונאביץ' סיפר שבנו, דורו, יצא להילחם בסטראד עם קבוצה בהנהגת קוסם לבוש שחורים, אך נכשל. דורו חזר משונה וצמא לדם, והאב נעל אותו במרתף. הוא צעק כך כבר שנה שלמה.


המפגש עם סטראד

בעודנו עורכים את טקס הקבורה, הופיע לפתע סטראד עצמו מאחורינו. הוא נראה אצילי, יפה תואר, בעל גלימה מהודרת וציפורניים חדות ושחורות. עורו חיוור ושיערו משוך לאחור.

"טרגדיה אמיתית," אמר בקול רגוע. "תמיד שילם מיסים בזמן." הוא פנה אל סקוץ בשמו והכריז שאנחנו אורחי הכבוד שלו. לפני שנעלם בערפל, הותיר אחריו אווירה קפואה ומלאת פחד.

סיכום

כך הסתיים הלילה השני בבארוביה. יותר שאלות מתשובות, פחד הולך וגובר, ותחושת איום תמידית שמרחפת מעלינו. נראה שהמסע שלנו רק החל, והצל של סטראד כבר משתרך מאחורינו.

 

[The oldman]

אחלה סשן, מרגישים את ריינבלופט ממש

 

[BadBug]

תודה רבה, סשן 3 כבר מאחורינו (עדיין לא עובד ושוחרר כסיכום) ויש תוכניות מעניינות גם לקראת הסשן הבא שאני לא יכול כרגע לפרט.
למרות שזה לא היה בתכנון, נראה שאני אקח חלק גדול יותר בסיכומי הסשנים.

 

[BadBug]

סשן 3 - "אימה בכנסיה"
מוסיקת רקע

הלילה ירד על העמק הערפילי של ברוביה כשנכנסנו לכנסיית הכפר. סקוץ', החצי-אלף בעל הלשון החלקלקה, פנה אל האב דונוביץ ושאל אם נוכל אי פעם לשוב לחיים רגילים. נימת קולו הייתה תמימה, כמעט ילדותית, כשהציע להופיע במופע קסמים עבור האדון האפל, סטראד. אולם מאחורי הצחוק הסתתרה חרדה אמיתית.
אוויריס, תמיד זהיר, פנה לאיסמרק ושאל כיצד הם מרגישים. איסמרק, נרגש ונואש, הבהיר שעלינו להוציא את אחותו, איירנה, מהכפר בהקדם האפשרי. סטראד כבר הצהיר על כוונותיו - הוא רוצה שתהיה כלתו.
איירנה עצמה, עיניה מלאות חרדה, הודתה כי היא חשה מהופנטת מנוכחותו של הערפד. הוא ביקש שתבוא עמו לטירתו ונשבע להפוך אותה לכלתו. פיית', הדרואידית שלנו, שאלה מדוע דווקא היא נבחרה, אך אירנה לא ידעה להסביר. אולי זה היה מראה עיניה או ריח דמה שהקסים אותו.

דונט, הסקרן שבקבוצה, ניסה לחלץ מידע נוסף מהאב דונוביץ. האם ישנה אגדה או נבואה על מה שמתרחש כאן? האב סיפר כי סטראד לא תמיד היה מפלצת - הוא היה נסיך יפה תואר, ואדמות אלו שגשגו תחת שלטונו. אך אז קרה משהו, רצח במשפחה, שהפך אותו לחיית טרף אפלה.
סקוץ' שאל אם ישנם מאמינים במורנינג לורד שיוכלו לסייע לנו. דונוביץ הזהיר כי כוחות האור אינם חזקים דיים כדי להתמודד מול הצל הארוך של סטראד. למרות זאת, הוא הציע לנו בקבוק מים קדושים, מתוך תקווה קלושה שיוכלו להגן עלינו.

כדי להסתיר את אירנה מעיניו של הערפד, סקוץ' הציע לה להחליף לבגדים פשוטים. איסמרק הציע לקחת אותה לוולאקי, שם החומות והכנסייה יעניקו לה מקלט בטוח.
התחנה הבאה שלנו הייתה החנות של בילדרת', מבנה גדול יחסית שהעניק אשליה של ביטחון. בעל המקום, בילדארת', קידם אותנו בנימוס קר ובמחירים מופקעים.
כשסקוץ' חשב על לפלח כמה פריטים - בילדארת' קרא לפאריווימפל, בחור שרירי ולא חכם במיוחד שעמד על המשמר.


בהמשך הלכנו לבדוק את הבית ממנו הגיעו היבבות, שם גילינו את מרי שהתייפחה על בתה, גרטרודה, שנעלמה בערפל.
דונט גילה רמזים מטרידים בביתה של מרי - שברי מראה מוכתמים בדם וחלון פתוח שהעיד על מאבק. פיית' מצאה בובה ישנה עם כתם דם קטן בצווארה, ותג עליה נכתב: "לא פאן, לא בילנסקי". החקירה שלנו הובילה אותנו חזרה לכנסייה הישנה.


סקוץ' התגנב פנימה ראשון, בוחן את השקט המצמרר. הדלתות היו נעולות, ועל אחת מהן נמצאו כתמי דם טריים. כשפתחנו את החדרים, מצאנו עדויות למאבק: כלי מנתחים מגואלים בדם, מיטות ריקות וסמלים של המורנינג לורד.
בסופו של דבר גילינו את גרטרודה, כבולה לרצפה. היא הייתה מבועתת אך נחושה לעזור לדורו - בנו של האב דונוביץ, שהפך ליצור צמא דם.
האמת המזעזעת התגלתה במהרה. האב דונוביץ, מיוסר וקרוע בין אהבתו לבנו לבין חובתו לכנסייה, האכיל את דור בדמה של גרטרודה (ואולי גם אחרים) כדי לשמור עליו בחיים. אך דור הפך למפלצת.

לקחנו את המפתח למרתף מדונביץ' המיוסר ופתחנו את דלת המרתף, שהיה טחוב וחשוך.
בקרב שנמשך נצח נלחמנו בדורו, שלמרות תחנוניו על חרטה, לא הצליח להשתלט על רעבונו האפל. הצלחנו להביס אותו ולנעוץ יתד בליבו, משחררים אותו מהקללה.
כשעלינו מהמרתף, פיית' שומעת חריקות חוזרות ונשנות - מצאנו את האב דונוביץ תלוי מהתקרה. הוא לא עמד במשקל חטאיו.
כעת אנו עומדים על פרשת דרכים. האימה רק מתחילה, ואנו יודעים שסטראד צופה בנו. האם נוכל לעמוד מולו ולהציל את איירנה, או שמא גם אנו ניפול לחשכה שמקיפה את ברוביה?



על החתום סקוץ', אווריס, פיית', ודונט.

 

[The oldman]

מעולה, כמה האימה באמת חזקה במשחק או שזה יותר פנטזיה עם נגיעות אימה?

 

[פרגרין השני]

כמה האימה באמת חזקה במשחק

הסתכלת על העלילה? זה מפחיד בטירוף...

 

[BadBug]

מעולה, כמה האימה באמת חזקה במשחק או שזה יותר פנטזיה עם נגיעות אימה?

זו שאלה טובה, כי קשה להריץ אימה במשחק פנטזיה אפית של מו"ד וגם אני חשבתי שזה עשוי ללכת לכיוון של פנטזיה עם נגיעות אימה - אבל...

ספוילר: שחקנים שלי עדיף לא לקרוא

צמצמתי את המאפיינים האייקונים של מו"ד - לדוגמה בקושי היו קרבות עד כה והפעלתי את כל מה שאני מכיר מקת'ולהו ומשחקי אימה אחרים, זרעתי זרעים בעלילה שיתפתחו מאוחר יותר לדברים מפחידים, החשכתי תאורה, נרות, מוסיקה שבחרתי בקפידה לפני כל לוקיישן משמעותי, תאורים חלקיים (בכוונה), לרוב לא נתתי מפות ועוד אלמנטים שמחזקים אימה.
בינתיים זה היה מוצלח והמדד שלי - שחקנית שצעקה באימה כשסטראהד קפץ לבקר בהפתעה בהלוויה של הבורגומאסטר ושחקן שלקח קשה את הייסורים והלבטים של האב דונביץ' (שתלה את עצמו) ואמר לי בסוף הסשן שהוא לא יודע איך הוא ישן הלילה.
אז בינתיים זה הרבה אימה ורולפליי, אני כן מוכן לזה שזה עשוי להשחק ככל שהם יעלו דרגות, אבל אני מכין את עצמי גם לזה.

 

[BadBug]

סשן 4 - "מאדאם אווה והקריאה בטארוקה"
מוסיקת רקע




סקוץ זורק פגיון כדי להוריד את גופתו התלויה של האב דונביץ'.
מנסה לנחם את גטרודה, ללא הרבה הצלחה.
גטרודה מתייפחת על הריצפה.
אווריס ודונט לוקחים את גרטרודה לבית שלה.
סקוץ אומר לפיית' שנעזוב אותו וזהו.
סקוץ משכיב את האב דונוביץ על המזבח סוגר לו את העיניים ושם עליהם שתי מטבעות נחושות.

יש יותר אנשים ברחוב, הכול אפרורי בסביבה.
אווריס ודונט שומעים עגלה ברחובות.
אנשים מסתכלים בתדהמה על אווריס הטיפלינג, אפילו קצת בפחד.
הם רואים אישה זקנה עם שיער לבן שדוחפת עגלה שיש עליה הרבה פשטידות.
אנשים מתקרבים לעגלה לקנות את הפשטידות.
אנשים שמתחילים לאכול את הפשטידות אוכלים את זה כאילו זה הדבר הכי טוב שהם אכלו בחיים שלהם.
אדם קצת יותר גדול מתווכח עם האישה הזקנה, אומר לה שהיא מוכרת את זה ביותר מדי כסף (מטבע זהב לאחת) ושהיא צריכה למכור לו את זה בחצי מחיר.
הוא דוחף לריצפה ומתחיל לגנוב לה את הפשטידות.

אווריס צועק לבחור מה הוא עושה.
דונט צועק לבחור הגדול, "מה אתה חזק על זקנות".
מקרוב הזקנה נראת בלויה מרופטת שיער לבן.
הבחור מנסה לתרץ לעצמו ואומר לו שהוא רק רצה לבקש הנחה.
דונט שם לו יד על הכתף, ושואל את האישה הזקנה הוא אכל פשטידות כמה זה עולה לו.
הזקנה נבהלת כשהיא רואה את אווריס.
דונט שואל א האישה הזקנה למה היא זקוקה לכסף.
היא אומרת שהיא זקוקה לכסף כי היא ענייה ואין לה כלום.
היא אומרת שזאת לא פשטידה רגילה, היא עוזרת לאנשים להיכנס לפוקוס, ולפעמים נותנת להם חזיונות.
דונט שואל אם הצייד גונדריק (שם שהמציא) שחיי בקצה הכפר.
והזקנה עונה בשלילה.
דונט קונה לגטרודה פשטידה.
היא אוכלת את הפשטידה, היא אומרת שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה בחיים.

דונט ואווריס מחזירים את גטרודה לאמה מרי.
מרי ממש שמחה כשהיא רואה את גטרודה.
אווריס שואל את גרטרודה אם היא מכירה את בלינסקי.
היא לא מכירה אותו.

סקוץ הולך לגיברת הזקנה עם הפשטידות.
הוא נותן לה 2 מטבעות כסף, ואומר תביאי לי שתי פשטידות.
היא אומרת לו שזה מטבע זהב לפשטידה.
סקוץ מנסה לשכנע לתת לה בפחות.
היא אומרת לו שהיא מוכנה למכור לו אחת ב5 כסף.
סקוץ מבקש שתיים בתמורה למטבע זהב.
סקוץ אוכל את הפשטידה ונותן אחת לפיית'.
פיית' לא מוכנה לאכול אותה בגלל שהיא רואה את השאר.
סקוץ קונה עוד פשטידה במחיר מלא של מטבע זהב.

סקוץ מרגיש שהכול סביבו ניהיה איטי
פיית' רואה אנשים מסוממים על הריצפה.
סקוץ מנסה להגיד לפיית' משהו, אבל היא לא מבינה כלום.
סקוץ חוטף טריפ, הוא רואה שמש בשדה ירוק. לזמן מסויים הוא בדשא והשמש.
אחרי זמן מה, סקוץ רואה דמות קורנת, עטופה באור זהב. המלאך מושיט יד כמי שמבקש עזרה, אך עיניו מתחילות לדמם, כנפיו נרקבות, והוא הופך לשד מעוות, צורח בבוז:
"הכל לשווא. גם אתה תיפול."
ואז סקוץ חוזר לדשא ולשמש.

פיית' קוראת לדונט ואווריס ואומרת להם שסקוץ אכל מהפשטידה ועכשיו הוא על הריצפה.
אווריס רואה שהזקנה סיימה את כול הפשטידות שלה, והוא זוג שמגיע עליה והם מחזיקים בשק כולשהו ומשהו זז בתוך השק והם נותנים את השק לאותה זקנה.

זוג נראה כמו שאר האנשים במקום.
אווירס פונה אל הגברת, אומר לה סלחי לי אבל לא קלטתי את השם שלך אני אווריס.
היא שואלת למה הוא שואל ואז אומרת שממה הוא מורי.
מורי אומרת שזה חתול בשק.
דונט מבקש ממורי שנבוא איתה להגן עליה.
הזקנה מסתכלת מסביב מבוהל.
היא אומרת שהיא לא גרה כאן היא הולכת דיי רחוק.
דונט אומר איזה מזל שיש לנו מלא זמן פנוי.
היא אומרת שהיא לא צריכה עזרה.
היא אומרת שזה לא עניינו מה יש בשק.
פיית' שולחת את קומי להתגנב לראות מה יש בשק.
והוא אומר לה שיש ילד חי בשק.
פיית' מספרת את זה לדונט בצד.
דונט תופס את השק ואומר למורי אני חושב שזה לא טוב שהשק יהיה אצלך.
נראה שמוריס קצת חוששת
דונט שואל מי הביא לה את השק הזה ולמה הוא הביא לה את השק הזה.
היא אומרת שהיא צריכה ללכת.
היא משאירה את השק ואת העגלה ואומרת שהיא חיבת ללכת.
תוך שנייה מורי נעלמה, במהירות לא אנושית.

אנחנו פותחים את השק, אנחנו רואים ילד כבן שבע.
אווריס יורד על הרכיים ושואל אם יש לו משפחה.
הוא אומר שקוראים לוסיאן ג'אוור.
דונט אומר ללוסיאן לקפוץ על סקוץ וזה מאיר אותו.
דונט צועק על סקוץ שזה ממש לא אחראי.
פיית' נבהלת מהצעקות של סקוץ.
סקוץ מספר לנו עלהחיזיון שלו.

סקוץ פונה לאחד האנשים ושואל אותה מה הפשטידות האלה.
והוא אומר שזה הדבר הכי טעים שהוא אכל
הוא אומר שהוא היה במקום טוב ושהוא ראה את השמש סוף סוף זורחת.
פיית' שואלת אם כול הכפר מכירים אותה, והוא אומר לה שכן.

אנחנו שמים את לוסיאן אצל מרי,
ואנחנו הולכים לאחוזה של הבורגומאסטר המנוח.
אנחנו רואים את איסמרק וארינה.
היא לובשת שיריון עור וחרב.

אנחנו מספרים לאיסמרק מה שקרה עם הזקנה מרי.
הוא אומר שהוא תמיד חשד בה, אבל אף פעם לא ידע על זה כלום.
הוא אומר שעבור חלק מאנשי הכפר, זה הדבר היחיד שהם מצפים לו כדי להתנתק מהאימה והפחד.
הוא אומר שהיא לא מפה.

סקוץ מספר לאיסמרק מה קרה עם האב דונוביץ
איסמרק אומר שהוא יטפל בזה, ושהעיקר שארינה מהכפר לפני החשיכה.
אווריס שואל את איסמרק מה הוא הולך לעשות עכשיו.

אווריס אומר שאבא שלו אמר שבכול טרגדיה יש אפשרות לעלייה.
אווריס אומר לו שהוא יכול להיות יותר מאיסמרק הפשוט.

איסמרק אומר שלבילדארט אין מתחרים, הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא ראה אותו מדבר עם הוויסטאני, אבל הוא לא יודע אם הם עובדים ביחד.

סקוץ הוא אומר שהוא חייב לצאת מהכפר.

פיית' מבקשת מסקוץ שישרטט מפה של איפה היינו עד עכשיו.

אנחנו הולכים לחפש אחר מאדאם אווה.

אנחנו מגיעים לנהר, נהר איווליס בארך רוחב של 50 פיט. לפי איסמרק הנהר לא עמוק במיוחד בין 5-10 פיט.
אנחנו עוברים על גשר.

אנחנו ממשיכים בדרך כמה שעות, כבר מתחיל להחשיך.

סקוץ מספר על עברו ואומר שהאנשים של אמא שלו היו מביאים לה ילדים בשק.
הוא אומר שיש הורים שלא מגיע להם שיהיו ילדים שלהם.
הוא אומר שהם היו עושים שליחויות ומנקים את הבית.
סקוץ אומר שהוא לא הגיע בשק אחרי שפיית' שואלת אותו אם הוא בטוח שהוא לא הגיע בשק.

דונט אומר לסקוץ שירגיש חופשי לדבר איתו בכל עת שיצטרך.

אנחנו הולכים כמה שעות טובות, מתחיל להיות חושך, יש כמה כוכבים בשמיים.
אנחנו מגיעים לקרוס רוואוד, שבה אמרו לנו לפנות ימינה.
קרוב לפיצול דרכים אנחנו רואים גרדום על במה. חבל תלייה מתנודד בו ברוח.
יש שלט ממול הגרדום, על השלט שלוש דרכים, הדרך ממנה באנו לבארביה ווילג'.
שלט לכיוון צפון מערב איפה שמדאם אווה נמצאת.
ויש שלט נוסף לטירת רייבנלופט וולאקי, לדרום מערב.
מעבר לגרדום ישנה שורה נמוכה של אחד עשר קברים מתפוררים מוקפים בערפל.
לא רשום כלום על הקברים שאפופים בערפל.

פיית' שואלת את ארינה אם היא יודעת מה קרה פה, והיא אומרת שלא ושהיא לא מכירה את המקום הזה.
המקום נראה ישן.
סקוץ אומר לנו להתרחק קצת.
והוא משתין ליד הקברים.

בדיוק כשסקוץ מסתובב אחרי הפיפי הוא שומע חריקה מגרדום.
סקוץ עוצר ומסתובב ורואה עכשיו שתלויה שם גופה אפורה חסרת חיים.
הבריזה של הרוח מזיזה אותה לאט לאט.
הגופה הזאת נועצת בך עיניים מתות.
סקוץ דוחף את הגופה עם מייג' אנד, לשבריר שנייה הגופה נראתה כמו הפנים של סקוץ וברגע שהמייג הנד נוגעת בגופה, הגופה נעלמת.
סקוץ מספר מה הוא ראה.
סקוץ אומר שאיך שהיד הקסומה שלו נגעה בו הוא נעלם.

פיית' אומרת שהיא מרגישה משהו לא טוב במקום הזה.

פיית' נשארת,
הקברים נראים מאוד ישנים מוזנחים בלי שום כיתוב.

אנחנו מתקדמים לכיוון המקום של מאדם אווה.

אנחנו מגיעים למחנה של אווה.
הדרך מתחלפת בשביל מפותל מלא בבוץ.
אנחנו רואים חריצים של עגלות על האדמה.
אנחנו רואים מן קרחת יער לצד הנהר שמתרחבת לצורה של אגם של כמה מאות פיט.

אנחנו רואים חמישה אוהלים צבעוניים, כול אחד בקוטר של עשר פיט ומסביב מדורה שיש באמצע המחנה אנחנו רואים משהו כמו 4 עגלות גדולות שחונות מסביב. ויש עוד אוהל אחד גדול יותר משמעותית קרוב לחוף של האגם.
אנחנו רואים מתוך האוהלים אור.
יש כמה סוסים ללא רסן ששותים מים מהנהר. אנחנו שומעים מוזיקה של אקורדיון. יותר שמחה מעצובה.
אנחנו רואים כמה דמויות מסביב למדורה.
ויש שביל שיוצא מחוץ למחנה ומוביל אל המחנה, שמתפתל בין הנהר ליער.

אווריס מתקרב עם ידיים פתוחות שיראו אותנו.
הם מנופפים לנו לשלום ואנחנו מנופפים בחזרה.
סקוץ אומר לארינה להוריד את הברדס כדי שלא יזהו אותה.

משהו מברך אותנו לשלום, ואווריס אומר להם שאנחנו באנו לראות את מאדם אווה.
אחד הויסטנים שואל למה אנחנו רוצים לראות אותה.
אווריס אומר להם שהמליצו לנו לשמוע את העצה של מאדם אווה.
סקוץ אומר להם שאלנקה אמרה לנו.
הוא אומר שהם מכירים את השם של אלנקה.
פיית' שואלת אותו איך קוראים לו והוא אומר שקוראים לו ג'ואל.

אחד מהויסטנים רץ לאוהל שלה כנראה לספר לאווה.
אווריס מבקש יין והם נותנים לו את הבקבוק.
סקוץ לוגם לגימה עמוקה.
פיית' זורקת את הפשטידה שלה על הריצפה וסקוץ לוקח אותה.

הבד של האוהל כבד ורקום בכוכבים.
אנחנו מריחים קטורת מבחוץ מזיזים את הוילון עשוי החרוזים ונכנסים.
האור עמום והתחושהכאילו הזמן מאט באוהל.
יש בקבוקונים וקלפי טארוט מצהיבים.
יש שולחן קטן עם כדור בדולח.
ולאט לאט רואים שיש דמות בשולחן. דמות עטופה בגלימות צבעוניות.
היא נראת מצד אחד כמו בת 70 מצד שני הרבה יותר.
היא נראת בת אדם.
יש לה מבט חודר בעיניים.
האצבעות הדקות שלה מקושטות בטבעות כבדות.
"התקרבו אני רואה את עתידכם באור ובצל, אבל היזהרו לא כול האמיתות מביאות נחמה".


אנחנו מתקרבים ומתיישבים, יש כיסאות מספיק בדיוק לכולם חוץ מלאיירינה.
היא אומרת לנו שהיא חזתה שנבוא ושהיא ציפתה לנו.
היא תפתח לנו בקלפים ונראה מה הגורל חוזה לנו.
"האמת נמצאת לא במילים שלי אלה במה שנראה במראה של הנפש שלכם".

פיית' שואלת אם היא יודעת למה סטראד שלח אותנו.
"אנחנו מיד נראה פיית'"- יודעת את השם בלי שאמרנו לה.
היא אומרת לנו אני צריכה שתתרכזו אני צריכה שתהיו מרוכזים.

היא מניחה את הקלפים על השולחן באיטיות ודרמטיות ואומרת: "מיד נראה את העתיד שלכם".
היא מושיטה את הידיים שלה, ואנחנו פתאום רואים את הלבן של העיניים שלה, כאילו היא מתעלת איזה אנרגיה או ישות כול שהיא.
היא מעבירה את הידיים מעל הקלפים והיא נעצרת בקלף הראשון:
"בקלף זה גלומה היסטוריה עתיקה, ידע מן הקדמונים עשוי לשפוך אור על טבעו האמיתי של אויבכם... ועל החולשות שמסתתרות בצללים".
"הנוקם!"
"האוצר שאתם מחפשים נח בביתו של דרקון, בידיים שהיו טהורות אך כעת הושחתו".

היא ממשיכה לעבור באיטיות
"הקלף הבא שאני אחשוף ידבר על כוח טהור וקדוש, מגן מול האופל וסמן של תקווה שאין לכבותה. תראו בו סמל שמכוון את דרכם".
"הנזיר"
"האוצר שאתם מחפשים מסתתר בביתו של קדוש מאחורי עיניו".

"הקלף הבא הוא קלף של עוצמה ונקמה מספר על נשק שנוצר כדי להבקיע את החשכה, חרב שטובלת בזוהר השמש עצמה".
"בישוף"
"מה שאתם מחפשים נח באוצר עצום מעבר לדלתות ענבר מסתוריות".

"בקלף הבא תגלו דמות חבר, בן ברית או זר נועז שיעמוד לצידנו במאבקכם. אך השמרו לפעמים האור מופיע במעטה של ערפל..."
"הערפילים"
"וויסטנית משוטטת בארץ הזאת לבדה, מחפשת אחר המנטור שלה, רגליה אינה נחות הרבה זמן במקום אחד, חפשו אותה במנזר סמוך לערפילים".

"אויבכם הוא יצור של לילה נשמה כלואה בין החיים למוות. הוא חזק מעבר למידות התמותה".
"השבור"
"הוא רודף את קברו של האיש שבו הוא מקנא מעל לכול".



פיית' אומרת שהיא לא אמרה לנו למה סטראד זימן אותנו.
מאדאם אווה אומרת שאת זה נצטרך לגלות לבד.
כדי לנצח את הרשע הזה תצטרכו להבין את כוחו וגם את חולשותיכם.
אווריס שואל את אווה למה היא עוזרת לנו.
היא אומרת שיש סיכוי שנוכל להזיז את סטראד ממקומו וזה משהו שמאוד מעניין אותה.

היא מתנודדת שני ויסטאני שמחזיקים אותה, העיניים שלה חוזרות לרגילות.
הם אומרים לנו שמאדאם אווה צריכה לנוח וושנעזוב את האוהל מיד.
היא מתנשפת ואומרת לנו בהצלחה.

סקוץ גונב בקבוקון עם נוזל ירקרק.

אנחנו יוצאים מהאוהל של מדאם אווה.
ג'ואל אומר שלפעמים באים הרפתקנים לראות את אווה, אבל לא רואים אותם בחזרה.
הוא אומר שלפני שבועיים באו הרפתקנים.

הוא אומר שיש קצת מחסור בברוביה יין אבל יש להם.
סקוץ עושה להם מופע קסמים נחמד.
וסקוץ שואל אותם אם הם עושים הופעות.
הם אומרים לו שהם סוחרים ועוברים ממקום למקום.
סקוץ שואל אם יש הופעות?
והוא אומר שאולי בערים גדולות
ושהם ממעטים מלהכנס לערים עצמם.
סקוץ שואל למה.
והם אומרים שהם אמנם סוחרים, אבל הם בעיקר אוהבים לנדוד בדרכים.
הם מזכירים עיר שנקראת קרזק, העיר נמצאת הרחק במערב.
פיית' שואלת אם יש להם מפה.
והם אומרים שאין להם מפה הם מנווטים עם ההכרות שלהם עם האדמות.
פיית' אומרת שהם הבינו שחלק מהויסטני עובדים עם סטראד. ואז יש שתיקה מביכה.
הם אומרים שסטראד הוא השליט של הארץ הזאת ואין להם כרגע בעיות איתו.
סקוץ שואל אם הם עושים שליחיות ואם הם עושים משלוח לדאגרפורט.
הם שואלים אותו למה, והוא אומר שזה אישי אז אם יש משהו שיכול להעביר משלוח לדארגרפורד אז הוא מוכן לשלם.
הם שואלים אותו אם הוא רוצה לצאת ולחזור למקום ממנו באנו.
סקוץ אומר שאנחנו בדרך לוואלקי שאנחנו הרפתקנים ובאנו לחפש אוצרות.
הבחור אומר שנחשוב על זה.

בא בחור בשם ברייס ואומר שהוא רוצה לספר לנו סיפור מול האש.
מכשף חזק הגיע לפני שנה לארץ הזאת, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, הוא עמד בדיוק איפה שאנחנחו עומדיםמ, מצביע עלינו.
אדם מאוד כריזמטי הוא היה
הוא חשב שהוא יכול לאסוף את אנשי בארוביה כדי למרוד בסטראד
הוא השפיע על המחשבות שלהם ואסף אותם כגוש אחד ללכת לטירה.
כשהערפד הופיע - הצבא ברח באימה.
מעטים נשארו במקום, אבל מי שנשאר לא נראה מאז לעולם.
המכשף והערפד הטילו לחשים אחד על השני.
היה אפשר לראות את הקרב במרחוק.
אני ראיתי את הקרב במו עיניי
רעם הזיז את כול ההרים וסלעים התגלגלו מטה על המכשף.
בזכות הקסם שלו הוא שרד, ברק מהשמים פגע במכשף ושוב הוא עמד במקם
אבל כשסטראד זינק עליו המכשף לא יכל להחזיק אותו במקום
הוא עף איזה 1000 פיט לנהר
ירדתי לחפש את המכשף אבל לא נשארה הגופה.
אולי הוא טבע בנהר.

סקוץ אומר לברייס שהוא מספר סיפורים בחסד. סקוץ נותן לו מטבע וברייס לא מבין למה הוא נתן לו מטבע. הוא אומר שהסיפורים שלו בחינם.
ברייס אומר שהוא גר במחנה הזה.
אווריס שואל כמה הם מכירים את שאר המחנות של הויסטאני
הוא לא יודע בדיוק כמה יש ובכול רגע נתון אבל ההם לא יודעים כמה וכמה.
אווריס אומר שפגשנו ארגייל אחד והוא תוהה אם הוא מכיר אותו.
הוא אומר שהוא מכיר את הבחור אבל לא יודע איפה הוא בדיוק נמצא,
כנראה שהוא במחנה בפנים יותר בבארוביה.
ברייס אומר שנחפש אותו בסביבה של וולאקי אולי הם בסביבה.
אווריס שואל את ברייס אם הוא יודע אם ארגייל עובד עם סטראד.
ברייס אומר שהוא לא יכול לענות על השאלה, הם מאוד מכבדים את סטראד
הרבה דברים רעים קראו שסטראד כאן אבל אנחנו לא מעיזים לצאת כנגדו. אנחנו לא רוצים להרוס את היחסים איתו.
סקוץ שואל אם הקוסם עבר אצל מדאם אווה, הוא אומר שהוא לא עבר דרך מדאם אווה.

פיית' מתעקשת על שמירות.
סקוץ לוקח את השמירה הראשונה.
ונשאר לדבר עם הויסטאני, עושה להם טריקים שותה להם מהיין וגונב בקבוק.
חלקם מהויסטנים הולכים לישון, חלק משתכרים.

הלילה יחסית שקט,
סקוץ שואל את ברייס עורב באמצע הלילה.
ברייס אומר כן העורבים מסתובבים פה לפעמים גם באמצע הלילה.
סקוץ מנסה להתחמק לצללים ומתגנב ומנסה להשיג מידע.

סקוץ מציץ בעגלות ואחד הויסטאני שם לב לזה, ושואל אותו אם הוא חפש משהו. הויסטאן אומר לו לחזור למדורה.

מגיע הבוקר, הויסטאני מקפלים כמה דברים, נראה שהם מתארגנים מחדש.
ברייס וגוהל באים להגיד בוקר טוב.

סקוץ שואל אותם על הבחורה הויסטאנית מהקלפים של מאדם אווה, והם לא מזהים.
הם אומרים לנו בהצלחה לאן שהגורל יקח אותכם.

 

[BadBug]

סשן 5 - "קללת המכשפות, בחירתו של גיבור"



בבוקר נפרדנו מהויסטאני ויצאנו לדרכנו לעבר ואלאקי.
מזג האוויר ממשיך להיות אפרורי וקר, ענני גשם מתחילים להתאסף.
הלכנו שעתיים לאורך הנהר, הגענו לגשר שלשמאלו מפל גדול.
הגשר עשוי אבן, מצדדיו שני gargoyles עשויים אבן ותחתיו יש תהום גדולה של 1000 פיט.
לאחר כשלוש שעות נוספות של הליכה, התקרבנו למבנה עצום של שער שמאוד מזכירים את השערים שדרכם נכנסנו לבארוביה.
הפסלים בצדדי השער נראים דומים באופן מפליא לפסלים שליד השער שדרכו נכנסנו.
איירינה סיפרה לנו שהשערים האלה תחמו את השטח שפעם משפחתו של סטראד שלטה בו, כיום סטראד שולט בכל בארוביה ויש לו מרגלים שמספרים לו על כל מה שקורה.

ארבע שעות הליכה לאחר שחצינו את השער, הגשם מתחיל להתחזק והדרך מתחילה להתעקל.
בהמשך הדרך בצד השמאלי שלה ישנו מבנה שנראה כמו תחנת רוח ישנה והרוסה. החלטנו פה אחד וברקע של התחזקות הגשם, למצוא מסתור בתחנה עצמה.
תחנת הרוח נמצאת במרכז גיא קטן עם המון ערפילים שהגשם פיזר סביבה, גילינו גם על הקרקע חריצה נסיעה של גלגלים.



התקרבנו לתחנת הרוח וחיכינו בזמן שסקוץ ניסה להתקרב בחשאי.
חלונות התחנה היו מכוסים בבוץ ולא היה ניתן לראות דרכם.
החלטנו להיכנס לתוך התחנה, פתחנו את הדלת, נראה שהקומה הראשונה הוסבה למטבח והיא מאוד מזוהמת, גילינו בה תרנגולות בכלוב, תיבה מלאה במאות צפרדעים ותנור אבן שבו שאריות אפיה של פשטידות הבשר - שזהות בריחן ומראן לאלו שמורי מכרה בכפר בארוביה, בארון המטבח מצאנו חומרי אפייה, קערות עם אבקת עצמות טחונה וקצוות שיער שונים של ילדים.
במרכז החדר הייתה גם חבית מצחינה שבמרכזה היה חומר שחור-ירקרק שאווריס זיהה כחומר שמשמש בלחשי עקיבה וריגול.
דונט מצא גם מתחת לגרם המדרגות המתפורר - עצמות אדם קטנות.
בקומה השניה ראינו מנגנון של גלגל שיניים, שהניע את הטחנה.
בקומה השלישית ישנה מיטה מעופשת, ערימת בגדים גדולה של ילדים וארגזים עם דלתות שטנות שמותאמות כנראה לכליאת ילדים.
בחלק העליון ישנו פתח של דלת שמוביל לעליית גג, סקוץ פתח את הדלת עם ה- Mage Hand.
החדר למעלה צר ויש שם את המשך החלק המכני שמזיז את תחנת הרוח.




לפתע עורב מגיע, מנקר בחלון וצווח, תופס את דונט ומנסה למשוך אותו החוצה.
דונט יוצא החוצה ורואה שלוש דמויות מתקרבות למבנה ואנו שומעים דיבוריים דמוניים.

כאשר הן התקרבו למבנה הן נראו כמו שלוש הדמויות הכי מכוערות ודוחות שראינו אי פעם.
ראינו מישהי שהזכירה את מורי - היא אינה רק מכשפה. היא קללה עתיקה, סוד מרקיב שנחבא מאחורי עור מדולדל ושיניים חדות כעצמות שבורות.
דמותה היא חיזיון של ריקבון ושל טירוף: גופה כפוף וכחוש, כמו בובה עתיקה שהתפרקה ושוב חוברה בצורה הלא נכונה.
עורה הוא רשת מתוחה של קמטים וסדקים, צהבהב-אפור, מוכתם בכוויות, בפריחה דלקתית ובכתמי עובש כהים שנדמים נעים באור עמום.
שדיה נפולים כעורות ריקים, ועיניה—שני חללים כמעט מתים—נוצצות בירוק רעיל, כאילו גיהנום עצמו בוער מאחוריהן.
קולה הוא חריקה, לחשוש עלים יבשים הנגרסים תחת רגליים של מתים.
כל מילה שלה מריחה כמו טחב ולחישות עתיקות, כמו זיכרון שנרקב בתוך ראשך.
כשצחוקה נשמע, הוא אינו רק רעש—זה רטט במעמקי העצמות, זה קול מסמרים הנתקעים בעדינות תחת העור.
ידיה הן ציפורני עכבישה, אצבעות דקיקות עם מפרקים מוגדלים הנעים בזוויות בלתי אפשריות.
מתחת לציפורניה הארוכות משחירים שרידים של עור, ציפורניים קרועות, ושאריות של מה שפעם היה אדם.
אך הגרוע מכול הוא ריחה.
לא הריח החמצמץ של זקנה, לא הסירחון של בשר מת, אלא תערובת חולנית של דבש רקוב, חלב חמוץ ואפר טרי—משהו מתוק מכדי להיות טבעי, משהו שנדבק לגרון ומסרב להיעלם.

וכשהיא מופיעה, אתם מרגישים אותה קודם. השקט שמתהדק כמו לולאת חנק, צללים שנמתחים בכיוונים בלתי אפשריים, ולחישה—אולי הרוח, אולי עלים—או אולי הקול שלה, קרוב יותר משחשבת.
"הו, מתוקים שלי..." היא לוחשת. "אתם כל כך יפים. רק מעט עור... רק מעט בשר... בואו תנו לי לטעום."
ואז החושך סוגר עלייך.

בתום קרב אכזרי, לחשי הרדמה, שינוי צורה וקליעי קסם, המכשפות הציעו לדונט עסקה.
הוא סירב. הן דרשו את נשמתו, והוא צחק בפניהן.
דונט ידע שהוא לבד, שהוא לא יוכל לנצח—אבל הוא נלחם בכל זאת.
חרבו ננעצה שוב ושוב בבשרן הרקוב, והוא נפל רק לאחר שהקריב את כל אשר היה בו.
לבסוף, הן גברו עליו, גופו נקרע בין טפריהן, הן אולי לקחו את חייו, אך הן לא שברו את רוחו.

סקוץ' נותר מאחור וסגר עסקה אפלה—עליו לרצוח אדם חף מפשע תוך שבוע...
אוואריס הסכים בכפייה לעסקה שבה שכל פעם שיתקוף, מישהו אחר בעולם ייפגע מזה.
הן רצו גם להכריח את איירינה להסכים לעסקה, אך מורגנטה מנעה מהן לעשות זאת, כנראה בגלל העניין שיש לסטראהד בה.
תוך כדי ההתקלות המזוויעה, שמותיהן של המכשפות נחשפו: מורגנטה ("מורי"), בלה ואופליה.
נראה שזה לא סופה של האימה, אלא רק תחילתה...

 

[The oldman]

ממש אהבתי את התיאור של המכשפות וגם את הקרב.
רק קצת לא ברור - דונט נלחם לבד או שכל החבורה נלחמה והוא היחיד שסירב לעסקה?

וחותמת מגניבה!

 

[BadBug]

תודה!
יכול להיות שהיינו צריכים לפרט קצת יותר - המכשפות שיתקו את חברי החבורה (לחשי עצירה ושינוי צורה לצבים), מורגנטה זעמה על כך שדונט לא ויתר למרות שחבריו כבר היו מושבתים, סרב לעסקה והמשיך לתקוף, מה שגרם לה לתקוף בכל הכוח (עד שהרגו וזללו אותו).

 

[BadBug]

סשן 6 - "רמשים וספקות"​

סצנה 1: התעוררות בערפל​

ערפל סמיך כמו וילון של סיוטים עוטף את סקוט’ץ ואבריס. הם עומדים מחוץ לתחנת הרוח—או לפחות איפה שתחנת הרוח הייתה. כעת, אין זכר לה. האדמה תחת רגליהם נעשית בוצית, כמעט חסרת ממשות, כאילו משהו זוחל מתחת לפני השטח. הגשם שכך, אך הקור חודר לעצמות.
פתאום—קול יבבה. איירינה.

סצנה 2: הלחישות בראש​

איירינה נראית שברירית, מכורבלת בגלימתה, עיניה אבודות. "הוא בתוך הראש שלי," היא לוחשת. "כל לילה הוא לוחש באוזניי..." היא נשברת. "אני חושבת שאולי... אני מתחילה להאמין לו."
פיית’ מסירה את גלימתה ופורשת אותה על כתפיה של איירינה. "אז עכשיו יש לו עסק איתי," היא אומרת בקור רוח.

סצנה 3: זר באפלה​

שבריר שנייה של שקט, ואז—רעש ביער. אבריס יורה מיד, אבל מישהו מגיח מבין הצללים.
בן אנוש גבוה ורזה, שיערו הכסוף מפוזר, פרט לצמה אחת באמצעו. עיניים ירוקות עמוקות חורכות את החבורה במבט מלא ניסיון.
"יש ערפל בצורת נחש שמתקדם לפה," הוא אומר בקול רגוע אך חד. שמו הוא וורין.

סצנה 4: נשימת הצללים​

הערפל מתפתל, מתגשם, ונפתח כמו פה של טורף—ומתוכו מגיח סטראד, רוכב על סוס בלהות שחור.
הוא לא מביט בחבורה. עיניו ממוקדות באיירינה. "לא הגיע הזמן שתצטרפי אליי?" קולו חלקלק כקטיפה קרה.
הוא מביט בכולם ומחייך. "אתם לא תשרדו זמן רב. האור שלכם... התקווה שלכם... הם שלי, מיד תראו איך לחם ומים הופכים לחידלון."
נשיפה קלה—ואז, אלפי חרקים זוחלים מכל עבר, מכסים את האדמה, אוכלים את המזון, מטפסים על גפיים ורובים. ומתוכם, מגיח יצור ענק—מרבה רגליים עצום, חצי חי, חצי מת, מעוות.
ואז, סטראד נעלם.

סצנה 5: קרב בבוץ​

החרקים עוטפים את החבורה. חרבות חותכות באוויר, להבות מתפרצות, כדורים נורים. מרבה הרגליים זועק בחרחורים מעוותים. כשהוא מתפוצץ, גשם של דם ירוק ורירי מכסה את וורין.
אבל זה לא נגמר—הנחילים עדיין כאן.

סצנה 6: חשדות ולחישות​

בסוף הקרב, וורין ניגש לפיית’ ולוחש בשפת הדרואידים: "תשכנעי את חבר שלך שאני בצד שלכם."
הוא מספר על שליחות, חלום שראה—יערות נהרסים, רוע שמתפשט, והוא הגיע לעצור אותו.

סצנה 7: לילה של סודות וקללות​

החבורה מוצאת מחסה. וורין משנה צורה לפנתר ויוצא לסייר. ליד המדורה, השאלות עולות.
סקוט’ץ מהרהר בעסקה עם המכשפה. "האם ההורים שמכרו את ילדם תמימים?"
"אם אתה כורת עץ כדי לחמם את משפחתך, האם אתה חף מפשע?" שואל וורין בחזרה.
אבריס חושף את הקללה שלו—בכל מכה שהוא נותן, משהו בעולם סובל.
סקוט’ץ חושף את שלו—עליו להרוג מישהו חף מפשע תוך שבוע.
וורין מביט בהם. "ואם נהרוג את איירינה, האם לא נלחם בסטראד עצמו?"

סצנה 8: סיוטים באפלה​

בלילה, אבריס חולם—חוזה במכות שלו ניחתות על אויבים, ואז על חפים מפשע. הצעקות, הדם, הסבל.
הוא מתעורר, רועד.

סצנה 9: שערי וולאקי​

בבוקר, עם חצי מהמזון שטוהר בעזרת קסם של וארין, החבורה יוצאת צפונה.
אחר הצהריים, הם מגיעים לוולאקי.
בדרך לשער ישנם כידונים עם ראשי זאבים משופדים אליהם!

חומות עץ גבוהות (15 פיט) ומחודדות כמו כלוב חונקות את העיר, מחוזקות בברזל ואבן.
מעל השערים, דגלים עם סמל אריה מוכתר.
השומרים חמורי הסבר עוצרים אותם. "שם ומטרת הביקור?"
סקוט’ץ מחייך. "אנחנו כאן עם יין ומטבעות, כדי ליהנות מהעיר."
נראה שהשומרים מביעים עניין כששומעים על האלכוהול.



השומרים מתלחששים. "בסדר, אבל אל תעשו בעיות."

ואז, החוקים מוכרזים:
❖ אין לדבר על האויב.
❖ אסור להפיץ פחד.
❖ חוקי הברון נאכפים בחרב ובחבל תלייה.
❖ "ואני מציע לכם להיות שמחים."

והשומרים שואגים: "All will be well."
החבורה עונה, כמו צללים חסרי ברירה: "All will be well."

הדלתות הכבדות נפתחות בחריקה.
והסיוט החדש מתחיל.

 

[BadBug]

סשן 7 - "הכל יהיה בסדר - All will be well!"​

השומרים עומדים דרוכים בשער."בלילה סוגרים את החומות," הם אומרים בקול נמוך. "בלילה יש סכנות... זאבים."
אחד מהם מביט באווריס בחשדנות. "אתה לא ויסטאני, נכון?" הוא שואל, קולו חד. "אנחנו לא מקבלים פה ויסטאנים."

חלק מהבתים פה הרוסים.
אנחנו רואים אנשים ברחוב, כולם עם חיוך מאולץ אבל בעיניים שלהם רואים עיניים כבויות כמו בכפר בברוביה.

מעבר לשער, העיר נפרשת מולנו. רחובותיה צרים וטחובים, חלק מהבתים הרוסים, כמו עדות אילמת לזמנים קשים. האנשים ברחוב נראים מחויכים, אך עיניהם כבויות, מזכירות את המבט הריק של תושבי כפר ברוביה.
איירינה מתקרבת אלינו, לוחשת: "אני לא מרגישה בנוח... הם כולם מסתכלים עלינו."

סקוץ' מבחין בפוסטר מוכתם על הקרקע – Wolf Jamboree – חגיגה כלשהי. במקביל, פיית׳ מרימה מבטה ורואה שלט תלוי: The Festival of the Blazing Sun. "נוכחות נדרשת בעוד שלושה ימים," היא קוראת בקול.



אווריס ניגש לגבר עייף למראה בשם גרגורי ושואל אותו על הפסטיבל.
"הברון וואלקוביץ' עורך פסטיבל כל שבוע," הוא עונה, קולו חסר חיים. "הוא מאמין שהשמחה מרחיקה את סטראד מהעיר."
סקוץ' מתקרב אליו, מחייך בעוקצנות. "אמרת את השם של הערפד. אם אתה לא רוצה שהשומרים ישמעו, כדאי שתתחיל להיות המדריך שלנו."
גרגורי בולע רוק. "בפסטיבל הקודם צדו זאבים עבור פרס כספי... הם מסמלים את סטראד."
הוא מוסיף במהירות: "אם נתקלים בברון וארגס ולאקוביץ', זה בדרך כלל לא מסיבות טובות."
גרגורי מספר על ליידי פיונה וכטר, האישה היחידה בעיר שהברון לא מעז להתעסק איתה. "יש שמועות... שאולי יש לה קשר לסטראהד."
סקוץ נותן לגרגורי יין.
הוא אומר שהפסטיבלים כבר קורים בערך שלוש-ארבע שנים.
הוא אומר שהברון באמת מאמין שהשמחה תרחיק את סטראד,
אבל שאר האנשים בעיר פחות מאמינים בזה.
הוא אומר שמענישים על אי שמחה ו אי השתתפות בפסטיבלים.

בדרכנו לפונדק היחיד בעיר – Blue Water Inn – אנחנו שומעים את השומרים מתלחשים. "איזק אמר שנפקח עליהם עין."
אווריס מבחין במישהו שמנסה להאזין לשיחתנו – גבר זקן ורזה, לבוש במעיל כהה, טבעת כסף נוצצת על אצבעו.
קולו חלוש כשהוא פונה אלינו: "ברוכים הבאים... אני רואה שאתם אורחים. למה שלא תיכנס, אזמין אתכם למשקהו?"
"ארנסט לרנק," הוא מציג את עצמו. לאחר לחש שכנוע מצד ואריס, הוא חושף שליידי וכטר שלחה אותו לבדוק מי אנחנו.
כשהוא קולט מה נאמר, פניו מתכרכמות והוא מסתובב ונעלם.



אנחנו ממשיכים אל הפונדק. עשן אפור מיתמר מארובה רעועה. הבניין, בן שתי קומות, נראה שחוק, גגו שקוע מעט. מעל הדלתות הכבדות תלוי שלט עץ עם ציור של מפל מים כחול.
עורבים חגים מעליו, מבשרים רעות.
בפנים, האוויר חמים ונעים. התאורה רכה, ריחות של תבשילים ממלאים את החלל. על הקירות פוחלצי זאבים, עדות לחגיגות הקודמות. מעלינו ישנה מרפסת.
הברמן ארווין מרטיקוב, מברך אותנו במילים: "All will be well." המילים ריקות מתוכן.
בפינה יושבים שני גברים צעירים, שתויים, בגדיהם מהודרים אך מלוכלכים. שני ילדים קטנים רצים סביב, עד שהברמן נוזף בהם: "ברום, בריי, אל תפריעו ללקוחות."
יש בחור עם רזה עם עיניים כהות, יושב בצד ומתבודד, לוגם.
יש שם משהו שמנגן, יש לו אוזניים מחודדות, הוא לבוש בבגדים על הגבול של ליצן.
הראשון שאנחנו רואים אם סימנים לא אנושיים.

הברמן שואל אותנו מה אנחנו רוצים
אווריס אמר שהוא רוצה ארוחה חמה ויין.
הוא אומר שיש לו מחסור רציני ביין.
הוא אומר שרוב היין בברוביה מגיע wizard of wine winery .

וורין אומר לברמן שאם הוא רוצה אנחנו יכולים לבדוק מה קרה עם היין.
והברמן אומר שנפלנו עליו מהשמיים,
פיית׳ מתעצבנת עליו שהוא מציע את זה.
ארווין מרטיקוב, הברמן, אומר שהפונדק הזה הוא עסק משפחתי
דניקה דרקובה אישתו אחראית על להכין את האוכל.

לשאלתנו הוא עונה שמוביל את הכנסייה בוולאקי, הכומר לוסיאן פטרוביץ'

אמא של השיכורים היא ליידי ווכטר.
פיית׳ הלכה לדבר עם השיכורים, אבל הם היו שיכורים מידי כדי לדבר בהרבה הגיון.
הם סומכים על זה שמפחדים מאמא שלהם כדי לא לעשות להם כלום.

ארווין אומר שהברון לא מפחד מאף אחד חוץ ממנה.
הוא אומר שהוא לא יודע מה קורה בניהם, יש בניהם סוג של יריבות אבל עוד לא קרה כלום.

אווריס משכנע את הברמן לתת לנו את החדרים בהנחה.

סקוץ הולך לנגן של הפונדק, ריקטביו דרגומיר
הוא ניהל בעברו קרקס.
עכשיו הוא סתם מנגן ומספר סיפורים
הוא נמצא בוולקי כבר כמה שבועות.
הוא אומר שבמקום הזה שבועות זה הרבה זמן.
אנחנו חושדים שהוא מסתיר משהו.
לא נראה שיש לו כוונות רעות.
הוא אומר שהוא מרגיש שאנחנו בוחנים אותו,ושהוא מבטיח לנו שהוא לא מתכוון לשום רע.
סקוץ מספר לו שאנחנו מלווים משהיא מכפר ברוביה, ושאנחנו מחפשים מקום בטוח בשבילה מסטראד.
הוא אומר שיש לו כמה דברים לסדר לפני שהוא ינסה לחזור.
ושהוא ישמח לתת לנו הכוונה, כי אנחנו נראים לו כמו אנשים טובים.
הוא אומר שיש מחנה של ויסטנים מדרום, וזה לא מהויסטנים שאנחנו רוצים לראות.
הוא אומר שחלקם עובדים איתו.
הוא זוכר שפעם משהו אמר שהוא שמע אותו אומר שהיא מעדיפה לשרת את השטן מאשר בן אדם משוגע
יש לה אחוזה ישנה בעיר.
אומרים שהברון לא מתעסק עם פיונה כי יש לה קשרים לסטראד.

ריקטביו מצטרף לשולחן.
ריקטביו אומר שאירינה מוכרת לו.
ארינה שואלת אותו מאיפה הוא מכיר אותו
הבחור מהחנות צעצועים.
ריקטאביו מספר שלא הרשו לו להסתובב עם הקוף פיקולו בעיר, ושהוא נתן אותו לבלינסקי.
הוא נותן אותו במתנה.
הוא אומר שהוא מתעניין בסטראד, כי אולי הכרטיס יציאה שלו מכאן.
ברגע שסקוץ מתאר לו את אחד הקלפים אז המבט של ריקטביו מחוויר
והוא אומר "אזמרלדה, לא יכול להיות".
סקוץ אומר שהיא פתחה בקלפים לקוסם אחד שהלך להלחם בסטראד
ריקטביו אומר אתה בטוח שזה מה שהיא אמרה.

נכנסים לפונדק שני אנשים שירירים, עם ריח של בוץ וצלקות בפנים.
על הקשת שלו יש חריצים, כמו חריצים שעושים חיילים על נשק.
אחד קרח עם זקן עבות.
השני עם זקן דליל יותר.
כול אחד סוחב שני זאבים מתים גדולים.
הם נראים קודרים.



בעל הפונדק אומר להם יבגני זולדר תחייכו קצת
הם מחייכים לרגע וחוזרים חזרה לפרצוף שלהם.

אווריס שוב שואל את ריקביו על אזמרלדה, הוא אומר שזה משהיא מהעבר שלו, ושהוא לא רוצה לדבר על זה.
הוא אומר שהוא לא חושב שזה היא למרות שהתאור ממש מתאים.
סקוץ לוחץ עליו לדעת אם הוא המנתור של אזמרלדה,
ורקטביו אומר שהוא צריך ללכת.
הוא אומר שהוא ישן פה בפונדק, הוא אומר שהוא מאוד ממהר והולך

אווריס מנסה לשכנע את רקטביו לדבר בעזרת קסם,
רקטביו מזהה את זה ומתעצבן עליו.
הוא אומר שהוא כבר לא בטוח שהוא יכול לסמוך עלינו.

וורין שם לב שהוא לוקח חתיכת בשר גדולה מארווין ושני תפוחים, הוא עוטף אותם ויוצא מהפונדק.

וורין הולך לארווין ושואל מה קורה עם ריקטביו.
הרווין מספר שהוא לא ביקש מריקטביו להופיע, הוא פשוט אוהב לנגן.
הוא הזמין את החדר מראש לכמה שבועות.

אחד הציידים נותן לו מרפק ושואל אתה צריך מדריך?
וורין עונה לו ברור מה חשבת.
אחד השרירים אומר שחמש מטבעות בלבד ליום והם ילוו אותנו, הם ציידים
אבל בלילה זה מחיר אחר, 100 פיסות זהב ללילה, כי רק מטורפים יוצאים בלילה.
וורין אומר שהוא מחפש מקום שבו השורשים סובלים ודם נשפך בו.
וורין אומר שהוא בא לשליחות בטבע להציל את היערות, הטבע סובל פה.
הבחור השרירי אומר לו שכול הטבע סובל פה.
סקוץ מזמין אותם ליין.
סקוץ שואל מה קורה בעיר.

פיית׳ באה אל האיש המסתורי ומציעה לו יין
הוא דוחה אותה .
הוא אומר שהוא כרגע לא מעוניין בחברה
פיית׳ משאירה לו את הכוס יין והולכת.

דרום מערבה, כמה ימי הליכה הנמצא הייקב של היין. זה משפחה שמייצרת את היין.
הם היו מגיעים עם עגלה ועליה חביות.
הם לא יודעים למה הפסיקו עם המשלוחים
הוא אומר שהיין פה הוא לא רק שתייה, זה דבר שמחזיק את האנשים עם סוג של שמחה במקום הזה.

סקוץ מנסה להבין אם העורבים הם שליחים של סטראד.
הוא אומר שלא, הם לא קשורים לסטראד הם רק עורבים.
סקוץ אומר שעורב אחד ניסה לעזור לנו.
נראה שארווין מסתיר משהו לגבי העורבים.

ברגע שהשיחה מתלהמת, פייר, הבחור המסתורי נעמד.
ארווין מחייך ואומר לו הכול בסדר אנטון לא צריך לדאוג.

וורין מנסה לשכנע את ארווין שאנחנו רוצים לעזור ולא מעבר.
אבריס הולך לדבר עם פיית׳ הוא שואל אותה אם היא בסדר אחרי כול מה שקרה, והוא שואל אותה על הקסם של המטה ועל הקסם שיש עליה.

 

[BadBug]

סשן 8 - "הבובות, הכנסיה ומה שבינהן" ​

לילה בפונדק​

הפונדק מתרוקן, אנו שמים לב שכל הדלתות והחלונות בו ניתנים לנעילה באמצעות בריח.
אווריס נשאר לבדו בחדרו, מדליק קטורת, חותך את ידו בסכין ומשתמש בדמו כדי לזמן אימפ כפמליאר.
מתוך המעגל המאגי עולה יצור גרום, בעל ציפורניים ארוכות, אף ארוך, סנטר מחודד, עיניים שקועות וזוהרות באדום.
עורו מלוכלך בצבע חום-אדמדם, ולו זנב ארוך עם עוקץ וכנפיים מקופלות מעור.
האימפ מציג את עצמו כגיבזיק, ואומר לאווריס שהוא אדונו.
אווריס בוחן אותו באמצעות פגיון ומורה לו לדקור אותו.
גיבזיק מהסס מעט אך מבצע את ההוראה.
לאחר מכן, אווריס מבהיר לו שהוא ישמור עליו, אך יהיה נאמן אך ורק לו.
בהמשך, אווריס מתנצל בפני וורין על שהתנהג אליו לא יפה, ומסביר שזה נבע מהמקרה עם המכשפות.
איירינה מספרת שהלילה ישנה טוב יותר, מאחר שלא חלמה על סטראהד.

בוקר בוולאקי – חנות הצעצועים של בלינסקי​

לאחר ארוחת הבוקר, שכללה לחם חם וטרי מעשי ידי דניקה ומיני ריבות וחמאה, הקבוצה מחליטה לבקר תחילה בחנות הצעצועים ולאחר מכן להוביל את איירינה לכנסייה.
למרות שהשעה היא שעת בוקר, חנותו של בלינסקי נראית אפלולית ועתיקה.
החנות אינה מזמינה, וחלונות הראווה שלה מכוסים לכלוך. על השלט מופיע סוס נדנדה עם האות B חרוטה עליו, ומתחתיו כתוב הסלוגן הידוע:
"Is no fun, is no Blinsky"
בעת הכניסה לחנות, פעמון מצלצל. בפנים, מדפים עמוסים בבובות מסודרות באופן כאוטי.
אווריס מבחין בבובת תינוק היושבת בתוך עריסה חורקת.
כשהוא מתקרב, הוא שומע נשימות כבדות ממנה. כשמרים אותה, היא משמיעה נשימה עמוקה מחרחרת ומשתתקת.
פיית' מבחינה בבובה בוכה, וכשלוחצת עליה, נשמע קול בכי של אישה מבוגרת שממררת בבכי כאילוהכל נרקב סביבה.
איירינה מוצאת ארנב טלאים מוזר למראה, ולחיצה עליו גורמת לו לומר בקול צורם:
"אני לא צעצוע... אני הייתי פעם משהו."
ואז הוא משתתק.
בין המדפים קופץ קוף קטן לבוש חצאית טוטו ורודה.
וורין מטיל לחש כדי לדבר איתו, והקוף פיקולו – מופתע אך משיב.
הוא מספר כי היה שייך לריקטאביו, אך כעת הוא רכושו של בלינסקי.
גאדוף בלינסקי עצמו יוצא מהחדר האחורי – אדם שמנמן הלבוש כליצן חצר, חציו סגול וחציו ירוק, חובש כובע עם פעמונים בקצהו שכבר בקושי מצלצלים.
הוא מברך את הקבוצה בחיוך רחב ובצחוק מעט מלחיץ וקריפי.
אווריס שואל את בלינסקי מה מיוחד בצעצועיו, והוא מספר כי הוא בא ממשפחה של מכיני צעצועים כבר ארבע דורות!.
פיית' מבקשת דובי, אך מקבלת דוב עם עיניים שקופצות החוצה למרות ניסיונותיו של בלינקי לדחוף את העין חזרה למקומה.
כשבלינסקי מבחין באיירינה, הוא מתקרב ומריח אותה, ואז אומר:
"אני מכיר אותך."
כל משפט שלו מלווה בצחקוק היסטרי.


להפתעתנו, הוא מוביל את הקבוצה למדף מלא בבובות שנראות דומות בצורה מטרידה לאיירינה.
בלינסקי מסביר כי איזק סטרזני, סגנו של המושל, כופה עליו להכין אותן.
איזק חולם על הדמות הזו בכל לילה, ומאיים עליו שאם לא ימשיך לייצר את הבובות – הוא יסגור לו את החנות או יהרוג אותו.
הוא מוסיף כי את הבובות האיכותיות איזק שומר לעצמו, אך הוא אינו יודע מה הוא עושה איתן.
וורין מוצא בובת אצבע בדמותו של סטראהד ושואל אם ניתן לקחת אותה.
ביציאה מהחנות, פיית' קונה בובה מרופטת שנראית כעת קרובה יותר לכניסה מאשר למקום הקודם בו היא בטוחה שהיא ראתה אותה למרות שאיש לא הזיז אותה.

ביקור בכנסיית סנט אנדראל​

בדרך לכנסייה, הקבוצה פוגשת קבוצת שומרים השואלים אם הכל בסדר, ונענים שכן.
בעת הכניסה לכנסייה, ניכרת אבן ישנה המצביעה על כך שהמבנה קיים כבר שנים רבות. חלונות הזכוכית הצבעוניים מציגים דמויות קדושים, אך סמל האל לת'נדר – אל הצדק – שבור. המקום נראה מוזנח.
מאחורי הכנסייה נמצאים קברים עטופי ערפל, ובסמוך אליהם, חופר נער חסון בשם מיליווג'.
הוא מספר כי הוא מסייע לכומר ולחפור קברים כעבודה יומיומית, הוא תמיד עסוק מאחר ואנשים מתים כל הזמן בוולאקי.
בתוך הכנסייה, הכומר לוסיאן פטרוביץ' – אדם מבוגר ורזה בגלימה אפורה דהויה – מקבל את פניהם ושואל מדוע באו.
הם מסבירים שהביאו את איירינה כדי להגן עליה מסטראהד.
הכומר פונה לנער בשם יסקה ומורה לו לנקות את המקום.
הכומר מזמין אותם להשתתף במיסה השבועית שממש תכף מתחילה.
האנשים שמגיעים מתיישבים, נראים משוחררים מעט מהחיוכים המזויפים שהם עוטים ביום-יום.



הכומר נושא דרשה ומעודד את התושבים:
"האור שלנו מגיע מבפנים. רק עם תקווה נוכל לנצח אותו, ויום אחד נהיה חזקים."
בעת המיסה, אישה מבוגרת בשם ווילמינה ריקלובה פונה לכומר בבכי. היא מספרת שבנה, אודו לוקוביץ', רצען במקצועו, נלקח למאסר לאחר שדיבר נגד הברון.
היא לא ראתה אותו כבר כמה ימים.
הקבוצה מחמיאה לכומר על הדרשה המחזקת, והוא מחליט לחשוף בפניהם סוד:
"המקום הזה כבר אינו בטוח!" הוא זועק באימה!
למשך רגע, בלהט הדברים של הכומר, וורין חושב שהוא רואה פני שלד.
הכומר מסביר כי במשך שנים רבות, הכנסייה הייתה מוגנת על ידי עצמותיו הקדושות של סנט אנדראל, אך כעת הן נעלמו ובלעדיהן, סטראהד עלול להיכנס למקום.
פיית' בודקת את המזבח ומגלה סימני חפירה – מישהו חפר כאן וגנב את העצמות.
הכומר נזכר כי בלילה אחד אמר לאיסקה שהעצמות נשמרות בכנסייה, וכעת הוא חושש שהדבר קשור להיעלמותן.
וורין שואל את הכומר על ליידי וכטר, והוא מסביר שהיא יריבתו של הברון, אך מטרותיה אינן ברורות.
היא שואפת לשלוט בעיר, אך הכומר אינו בטוח אם עדיף שהברון יישאר בשלטון או שהיא תחליף אותו.
אווריס שואל את הכומר אם יש לו דרך להתמודד עם הקללה שהוטלה עליו על ידי המכשפות?
הכומר מזהה שהכוונה היא למורגנטה והמכשפות ומציין כי איש לא מעז להתקרב אליהן.
הכומר מציין שהן מפחדות מסטראהד ושמע שיש מכשפה גרועה מהן בשם באבא ליסגה שנמצאת בכפר נטוש מדרום לעיר שלאחר שהתנגד לסטראד - הושמד לחלוטין.
הכומר מזהיר לא להתקרב למקום זה ומוסיף כי לגבי הקללות, ראש המנזר בקרזק יכול אולי לעזור, שכן אומרים שהוא חזק באמונה עד כדי כך שיכול להחיות מתים!
פיית׳ שואלת האם ניתן להתחכם לקללה אך הכומר אינו בקיא מספיק כדי לספק תשובות.

חקירת גניבת העצמות הקדושות​

פיית׳ מדברת עם איסקה היתום ששומר על שתיקה אך מצביע לכיוון מיליווג'
החבורה פונה למיליווג' שמספר כי הוא עובד שנים בבית הקברות ועוזר לחפור קברים.
הוא מודה בכך שחפר את העצמות החוצה ומסר מידע על כך להנריק וונדרווט מכין ארונות הקבורה בעיר, משום שהזדקק לכסף כדי לכלכל את אחיו הקטנים
האב לוסיאן כועס על מיליווג' רואה בכך עניין של חיים ומוות
וורין רוצה לקחת את מיליווג' איתם אך פיית׳ ואווריס מתנגדים לכך
החבורה מחליטה לגשת להנריק בזהירות מבלי לחשוף את כל המידע שיש בידם

חקירת חנות ארונות הקבורה​

החנות נראית עם שתי קומות שלט בצורת קבר חלונות מסורגים, סגורים ואטומים.
הדלת נעולה והנריק מסרב לפתוח טוען שהוא יודע מי שלח אותם.
אווריס טוען שמיליווג' שלח אותם אך הנריק מכחיש היכרות איתו ומסרב להכניסם.
גיבזיק בצורת העורב, מזהיר שאחד מאנשיו של הברון עוקב אחריהם.
פיית׳ משקרת שהיא זקוקה לארון קבורה לבנה אך הנריק אומר שיוכל לספק אחד רק למחרת.
וורין הופך ללטאה פיית׳ לעכביש והשניים נכנסים פנימה.



אווריס שומע צעדים ורואה אדם עצום ממדים קירח ומצולק בעל יד ימין ענקית הנראית כשל ענק ומדי פעם בוערת.
האיש שמזדהה כאיזק סטרנזי מלווה בארבעה חיילים הוא דורש שאווריס יתלווה אליו למרתפי הברון לחקירה.
אווריס משקר ומשכנע את איזק שאין לו מושג היכן איירינה.



בתוך החנות הנריק זקן ומיואש צמוד לדלת החדר חשוך מכיל כתריסר ארונות קבורה ריקים ודלתות נוספות.
פיית׳ מחפשת את העצמות אך כל ארונות הקבורה ריקים.
פיית׳ שואלת אם איזק קשור להיעלמות העצמות והנריק מכחיש ולא נראה שהוא משקר.

 

[BadBug]

סשן 9 - "בין עצמות לקבורה – מי מחליט מה קודש ומה קללה?" ​

סקוץ' מוצא את גרגור ושואל אותו, בלחישה דרוכה, היכן אנחנו נמצאים.
גרגורי, בטון שקט וענייני, מסביר את מיקומנו.
סקוץ' מבחין בקרני שמש דהויות שחודרות בעד העננים — נדיר כל כך. הוא שואל את גרגורי על כך, וזה עונה שדבר כזה קורה לעיתים, אך לא לעיתים קרובות.

סקוץ' נכנס אל ביתו של מכין ארונות הקבורה.
פיית' פונה ישירות לחדר העבודה של הנריק, ומתחילה לחטט – מחפשת את עצמות הקדוש האבודות.

סקוץ' פונה להנדריק, ושואל אותו כיצד למד את המלאכה הזו — הכנת ארונות. תוך כדי, הוא מחמיא לו בעדינות על עבודתו.
הנריק משתף בקור רוח: הייתה לו אישה, אך היא חלתה ונפטרה. אין לו ילדים.
סקוץ' שואל אם יש עוד משהו בבית. פניו של הנריק מתכווצות באי נוחות – הוא נראה לחוץ. שקרן.
סקוץ' מתחיל לאיים עליו — חלקלק, מדויק, כמו נחש בלילה.

הם מגיעים לחדר עם שולחן.
הנריק ממלמל שהוא אוהב את הבית שלו חשוך, שהשמש פוגעת בראייתו.
סקוץ' שואל אם יש משהו בקומה העליונה.
הנריק מכחיש: "אין שם כלום. אל תעלו למעלה."

ללא אזהרה, סקוץ' שולף את הלהב וחותך את גרונו של הנריק.
הוא מת במקום. הדם פורץ בבת אחת, נשפך על רצפת העץ כמו משי אדום.

אווריס פותח את הדלת שמאלה. המטבח. מדפים עמוסים באוכל ישן, שולחן עץ מתקלף, וארבעה כיסאות.
הם נכנסים לחדר שינה – מיטה, כיסא מרופד, ארון בגדים.
אווריס מוצא תא נסתר בתוך הארון. בפנים – שני שקים.
באחד מהם: עצמות.
בשני: מטבעות — כולם נושאים את דיוקנו של סטרהאד.

פיית' מהרהרת: "מוזר. למה שהנריק, אדם פשוט, יסתיר עצמות של קדוש?"
אווריס מוצא מכתב, חתום בשם "אל הנדריק וונדרווט":
"כפי שסיכמנו, הארגזים שסיפקת ישמשו למטרה חשובה מעין כמוה. עליך להבטיח שהם יישארו במקומם, סגורים ובלתי מופרעים. אין זה עסקם של אחרים לדעת מה מונח בתוכם. ממליץ לשמור על דיסקרטיות מוחלטת. דע כי תזכה לגמול. כל סטייה – סופה רע."
סקוץ' מבחין — כתב היד דומה לזה של סטרהאד.

אנחנו עולים לקומה העליונה, בצדה השני של המדרגות.
החדר שם – מוזנח. הגג שבור. החושך עוטף כל פינה.
פיית' נתקלת בגופה על הרצפה — חיוורת, מרוקנת. לא נותרה בה טיפת דם.

ואז – קול חריקה. הארגזים זזים.
יד מגיחה מתוך אחד מהם.

שישה יצורים מתפרצים החוצה — דמויי ערפדים, רעבים, פראיים.



סקוץ' משליך את העששית שבידו לעבר הארגז — אך מפספס. הלהבות נתפסות בעץ סמוך ומתחילות להתפשט.
אווריס יורה Eldritch Blast לעבר התקרה, מפורר אותה – אור חודר פנימה.
פיית' משנה צורתה לדוב, מזנקת על אחד הערפדים ונושכת אותו בעוצמה.
הערפדים מגיבים – תוקפים את פיית' ואת סקוץ'.
סקוץ' שולף שק קטן עם רכיבי לחש שינה, אך היצור נשאר ער.
הערפד מנסה לפגוע בו – מחטיא. סקוץ' מנצל את ההזדמנות ובורח דרך הדלת.

אווריס יורה Eldritch Blast נוסף – הפעם אל חלון. הזכוכית מתנפצת.
האור חודר לחדר ופוגע באחד הערפדים — עורו מבעבע, גופו מתמוסס.

פיית' יורה Starry Wisp על התקרה, ואז בורחת דרך הדלת, עדיין בצורת דוב.
אווריס קופץ על גבה של פיית' – ואנחנו דוהרים החוצה.
במדרגות, השניים יורים להבות — מנסים להצית את כל הבית.
אנחנו בורחים לפני שיבינו — אנחנו אלה שהעלנו אותו באש.
סקוץ' נשאר מאחור, מביט בשתיקה בבניין הבוער.

אווריס ופיית' פונים אל הכנסייה.
אנחנו מוסרים את עצמות הקדוש לאב לוסיאן.
סקוץ' מתוודה בפניו על כך שהרג את הנריק. האב מביט בו בעיניים עצובות — אך סולח.
אווריס מביע ספק — אולי לא כדאי להשאיר את איירינה בכנסייה, בעיקר בשל איזק.

לוסיאן מספר: כולם מפחדים מאיזק. הוא האיש החזק בעיר. כוחו של הברון נובע ממנו.
השמועות אומרות כי איזק איבד את ידו ועשה עסקה עם ישות אפלה – וקיבל את "יד השד".

איירינה נאנחת: "למה כל המטורפים חולמים עליי?"
אווריס מחייך בעדינות: "לאנשים יפים קוראים דברים כאלה."
אנחנו מחליטים לשנות את הופעתה של איירינה כדי שאיזק לא יזהה אותה.

הבובה שפיית' רכשה מבלינסקי – עדיין מונחת באותו מקום.

אנחנו דנים לאן לקחת את איירינה. היכן היא תהיה בטוחה ביותר.
האב לוסיאן מזכיר – ערפד אינו יכול להיכנס לבית מבלי שיזמינו אותו.

בדרכנו לבית ליידי ווכטר, אנחנו עוברים ליד ביתו השרוף של הנריק.
אווריס פונה לשומר. מציג את עצמו: חוקר שריפות בעברו.
הוא מבקש לבדוק את המקום.
השומר מבהיר: אם הוא מוכן להציע את שירותיו, ניתן לתאם פגישה עם איזק.

אווריס מתמם – כאילו אינו יודע מי זה איזק.
הוא שולח את גיבזיק פנימה – לאסוף שיניים של ערפדים, לפחות ארבע.

לבסוף, אנו מגיעים לבית ליידי ווכטר. אחוזה גדולה, אך ישנה ולא מפוארת כפי שציפינו.
הבית נאנח ברוח כשאנחנו חולפים על פניו.
הדלת נעולה, מחוזקת בברונזה.
נקישה. חריץ נפתח.
המשרת מציג את עצמו: אנטון. משרתה של הליידי.

הוא שואל לשמותינו. כשאנחנו מציגים את עצמנו, הוא מציין שהוא מכיר אותם.
הוא מוסר לנו מגילה:
"ליידי ווכטר מזמינה אתכם אל ביתה לארוחת ערב."

אנטון מביט בנו ברצינות קפואה: "איני יכול להכניס אתכם. אם אעשה זאת – יורידו לי את הראש."
סקוץ' אומר שאנחנו בדרכנו לברון — גם הוא הזמין אותנו.
אנטון מגיב: "לא בטוח שזה ימצא חן בעיניה של ליידי ווכטר."

 

[The oldman]

הופתעתי מהרצח בדם קר של הנדריק, נשמע מצוין
(אם כי זה קצת מעורר את המחשבה כמה אלימות ורצח זה סבבה במשחקי תפקידים...)

 

[BadBug]

הופתעתי מהרצח בדם קר של הנדריק, נשמע מצוין
(אם כי זה קצת מעורר את המחשבה כמה אלימות ורצח זה סבבה במשחקי תפקידים...)

אגיב בזהירות כי גם השחקנים שלי קוראים את הסיכומים כאן
אני חושב שכולנו (כולל אני) הופתענו מהרצח המהיר והאינסטנקטיבי של הנריק.
סקוץ' רצח אותו בגלל קללת המכשפה (להרוג אדם חף מפשע תוך שבוע), אבל כאן מתחילה ההתדרדרות המוסרית:
האם הנריק באמת חף מפשע? וגם אם כן, איפה זה שם את סקוץ' מוסרית לרצוח אדם חף מפשע?
ונניח שהוא לא חף מפשע, האם זה הופך את זה לבסדר לרצוח אותו? האם הוא עלול לרדת במדרון החלקלק של הרוע מכאן?