רשומות אימה על האוריינט אקספרס - Horror on the Orient Express (Call of Cthulhu)

[BadBug]

סשן 70 - מאוסקודר, חזרה למסגד

אנחנו קשורים למצבות, רואים את מקריאט והאנשים מתרחקים מהמקום.
לאט לאט חוזרים לעצמנו, אחר ההשפעה הנוראית של הכוח שהופעל עלינו.
מפלצת גופות הילדים ספחה לתוכה את החייל הבריטי - מחזה מזעזע, איברים מופיעים ונעלמים בתוך הגוף הגרוטסקי...
אנחנו מנסים להשתחרר ללא הצלחה.

כריסטובה שם לב שהיצור מתקרב אל הקצין, אצבעות ממשמשות לו את הפרצוף.
הקצין צורח!
מופיע פה קטן שלועס לקצין המסכן את האף ולבסוף עוטף גם אותו.
כריסטובה מרגיש שהחבלים משתחררים ומשהו גורר אותו - פנים שדופות...
"אתה חבר של המתים! תברח מפה!" ועוזב את כריסטובה.
גוש גופות הילדים מחפש עוד קורבנות ושואג כמו חיה.
כריסטובה מזהה אקדח ליד המצבות, תופס אותו ויורה אל עבר הגוש.
הוא פוגע, אך נראה שהיצור אינו מושפע מהירייה...



כריסטובה במהלך מטורף! יורה על החבלים שכורכים את ראדקו ומצליח לפגוע!
ראדקו אמנם השתחרר אבל לא יכול לזוז - במצב קטטוני.
מאחורי שדרת ברושים יוצא דב בלבוש קרקסי! מהסוג שהצוענים מאלפים ומשתמשים בו בהצגות הרחוב בבאזר הגדול.
הדב מתנפל על היצור מגופות הילדים ומכה בו ללא רחם!
יריה נוספת מכריסטובה שוברת את המצבה אליה כריסטיאן היה קשור, כמעט מורידה לו את הראש!.
אדם צועני רץ בין הקברים וצועק "לא לירות! אני אעזור לכם, שלחתי את הדב."
מריוס וראדקו מזהים את הצועני כזה שנתקלו בו מספר פעמים בשיטוטיהם בקונסטנטינופול.
היצור מתחיל לתלוש את איברי הדב!
הצועני מגיע עם סכין ומשחרר את מריוס ורומאנו.
הוא מכוון אותנו באמצעות הפנס.




יצר ההשרדות מניע את ראדקו לרוץ ולברוח, אבל נתקע במצבות, נופל...
הצועני מוביל אותנו אל מחוץ לשערי בית הקברות ושם אנו קורסים מתשישות.
אנחנו בפאניקה שעדיין רודפים אחרינו ובתחושת אשמה על כך שבעל כורחנו חשפנו את מיקום חלקי הסדפקאר למר מקריאט.
"אתם לא יכולים לעצור פה, אתם חייבים להמשיך".
"מי אתה?"
"זה לא הזמן לדבר, אבל אני יודע למה הכת הזו מסוגלת ואתם היחידים המסוגלים להתנגד לה, אני חבר, חבר של פרופ' סמית' ".
אנחנו נזכרים שאכן פקיד הקבלה במלון ציין שצועני הוא זה שמסר את המכתב מפרופסור סמית'.
"אין יותר מעבורות, אבל יש לי דרך להגיע".

כריסטובה נראה בהזיות קשות, נע בין בכי לצחוק.
הצועני מוביל אותנו בין סמטאות צרות במגמה של ירידה לכיוון הנמל של אוסקודר.
מגיעים לנמל, הכל חשוך, הסירות נעולות.
הצועני מוצא סירה מסויימת ומזמין אותנו לשוט איתו.
הוא מציין ששמו הוא Aktar.
"תפסו משוט ותתחילו לחתור, אבל תזהרו הערפל כבד, תחתרו לכיוון האורות".
מסתבר שAktar מרגל בעיר עובד בשביל "אתא טורק", הוא מכיר את פרופסור סמית' מלפני מספר שנים.
הוא מספר שהכת מרגלת אחרינו כבר זמן מה.

הוא מתאבל על הדב שלו שהקריב עצמו, מספר שעקב אחרי הקבוצה הזו המון זמן.
הכת הזו חוטפת ילדים וחטפה גם את בן הנציב.
"אני יודע איך להגיע אל הקבוצה, במסגד האדום מאחת הדרכים דרך מקווה המים".
"הם חטפו את הבת שלי והם מחזיקים בה" Aktar מספר.

הוא גם מציע לקחת אותנו לבית חולים או מנזר כדי להרפא, הוא מבקש את עזרתנו.
אנחנו מבינים ממנו שהכת חובקת עולם ויש לה תאים כמעט בכל מקום.
יש לכת אנשים אפילו במשטרה התורכית.
אנחנו דנים בכניסה חשאית אל המסגד.

החתירה בבוספורוס לוקחת כמה שעות טובות...
מגיעים לבשיקתאש, יש שם מנזר באיזור.
אקטאר מכניס אותנו לשם, תורם קצת למנזר והאחיות במנזר מוכנות לטפל בנו.
שמים אותנו בחדרי אבן צנועים, צלב מעל הראש.



ראדקו מדמיין שהידיים של יצור גופות הילדים אוחז בו, קם בפאניקה ומגלה שהרגל שלו נתקעה במיטה.
כריסטובה מרגיש נינוח ומחוזק יותר.
כריסטיאן צורח באימה ומדמיין את המפלצת רוצה לינוק את מוחו...
קמים בבוקר, סועדים אותנו, כולל ארוחת בוקר, חלוקים וכו'
אנחנו לא יכולים להתעכב יותר מדי, משהו קורה שם, הם מתארגנים למשהו.

לוקחות לנו יותר מ3 שעות להגיע מבשיקתאש לסטנבול.
אקטאר לוקח אותנו בדרכים צדדיות כדי לא להחשף.
ורק מהאיזורים העניים, חוצים במעבורת לא סטנבול.
ילדים פושטי יד, מכניסים אותנו להזיות.

אקטאר מוביל אותנו באיזורים לא פשוטים של העיר.
מגיעים לאיזור ישן של השכונה ושם יש מדרגות גדולות שיורדות אל Cistern גדול עם שלט "Jesteninian Cistern".
המקום לא מטופח, מדרגות מחליקות מרוב עובש, אין מעקה, הירידה מאד איטית, מלמטה שומעים טפטוף מים.
אקטאר מצייד אותנו בפנסים.
אנחנו יורדים במדרגות, שלאט לאט נכנסות ונעלמות אל תוך המים.
אבל יש באיזור סירת משוטים קטנה קשורה לטבעת מתכת.
עולים לסירה ומתחילים לחתור באולם חשוך לגמרי.
קשתות גדולות, איזור מעוצב.
אקטאר מבקש שננסה לעזור לו למצוא את הפתח.
לאחר חצי שעה, הוא מגיע לעמוד, אנחנו עוצרים את הסירה.
אקטאר שם את היד על העמוד, שולף פגיון ופותח באמצעותו לוח אבן.
כריסטובה עוזר לאקטאר להסיר את לוח האבן שהוא חלק מעמוד חלול שבו ידיות מתכת שעולות מעלה.
אקטאר קושר את הסירה בחבל.



הסולם מגיע למעלה, למסדרון.
הוא מתחיל להוביל אותנו במחילות עם פנסים.
לבסוף, מגיעים אל מדרגות אבן שעולות למעלה.
אקטאר מסמן לנו לכסות את הפנסים ביד.

כריסטיאן סובל מהזיות.
המערה החצובה הופכת למסדרון בנוי והאבן מתחילה להיות שחורה מטחב.
אקטאר מאיר - בסוף המסדרון יש מדרגות ודלת מעץ. פותחים את הדלת, אור בגוון ירקרק.
נכנסים למעין אחוזת קבר.
הרצפה כולה מכוסה בשיש שחור.
אקטאר סוגר את הפנס שלו ומסמן לנו לסגור.



ראדקו ואקטאר מתקדמים, השיש עם גומחות קבורה, תקרת הקבר נראית מקושטת עם פתחים מקושטים בסגנון איסלאמי.
אנחנו רואים אור ירוק שבוקע כנראה מהמסגד.
מבעד רצפת הגריל של אולם התפילה שאנחנו מתחתיו - שומעים ורואים אנשים שמדברים, יש רחש של המון אנשים שמדברים בלחש חזק.
אקטאר עוצר אותנו ולוחש: "יש כאן שומר, אנחנו חייבים להוריד אותו!".

 

[BadBug]

סשן 71 - עלייתו של מהמט מקריאט

האוויר בחדר הביל, הקירות מלאים טחב, טיפות נוזלות מהתקרה והנשימות מרגישות כאילו הן עוברות דרך סחבה רטובה.
הרצפה חלקה, אבל לא רק ממים, יש חומר שומני לא מזוהה שנראה שנמרח עליה במשך שנים.
בתוך הקירות ישנן גומחות קבורה.
חלקן אטומות באבן, אך בחלקן ניתן לראות שלדים, כלובי צלעות וציפורניים של גופות.

השומר שאקטאר הזהיר אותנו מפניו עומד כשגבו אלינו.
אדם גבוה, רזה, בעל ראש מגולח הלבוש גלימה שחורה.
הוא נמצא לפני פתח לעלייה במדרגות, דומם.
לצידו מונחת על הרצפה עששית מזכוכית ירוקה.
כריסטיאן שואל את אקטאר מה הוא מציע לעשות כדי לנטרל את השומר.
אקטאר עונה שהוא מרגל ולא לוחם, ושהוא הביא את החוקרים כדי שידאגו לדברים כאלה בעצמם.
עם זאת, הוא דואג להזכיר שהחוקרים ראו למה אנשי הכת מסוגלים, אז שיזהרו.
כריסטובה קורא בביטחון: "תשאיר לי את זה".
הוא מתקרב אל האיש מאחור, לופת אותו בצוואר ומפיל אותו אחורה אל הרצפה.
רומאנו מתחיל לרוץ לעברם כדי לחפות על כריסטובה, אך הוא מיד מרגיש כאב חד בברך שמאל ונאלץ לדדות.
הוא מנסה להרים את הגרזן ביד ימין, אך הוא מרגיש לפתע שהיא נרדמת ונשמטת למטה.
הוא מתאמץ כדי להמשיך לאחוז בגרזן.
רדקו מתקדם אל עבר כריסטובה והשומר, אך חש לחץ כבד בחזה.
הוא משתעל חזק, נושם לריאות ומצליח להתאושש ולהתקדם בזמן שהוא לופת את המרפק שגם אותו הוא מתחיל להרגיש.
כריסטיאן, שרואה את רומאנו מתקשה ללכת, שואל אם הוא בסדר והולך לעברו,
רק כדי לחוש דקירות בכף רגלו השמאלית ובעצמו להתקשות בהליכה.

כריסטובה ממשיך להיאבק בשומר.
בזמן שהוא חונק אותו, הוא מרגיש את השומר מעביר לו על היד לשון מלאה רוק ומוסיף נשיכה במטרה להשתחרר,
אך הוא ממשיך לחנוק אותו.
בינתיים השאר מגיעים, כריסטיאן מכניס ברך בבטנו של השומר, רדקו נותן לו סנוקרת,
אך לא נראה שהמכות משפיעות על השומר במיוחד.
הוא שולח מרפק מדויק לפניו של כריסטובה ומצליח להשתחרר מהלפיתה ולהתגלגל הצידה.עם זאת, כריסטובה לא מוותר,
מתאושש מהר ומצמיד יד לצווארו במטרה להמשיך ולחנוק אותו.
כריסטיאן שם לב שבזמן המאבק סכין לפשיטת עורות נפלה כנראה מהגלימה של השומר, והוא ניגש להרים אותה.
בינתיים רדקו חובט בראשו של השומר עם הפנס שלו.
רומאנו מניף את הגרזן שלו ובשיא הכוח מנחית חבטה עם הכת, אך מפספס את השומר ופוגע בגרם המדרגות במקום.
בזמן שכריסטובה חונק את השומר, הוא לפתע מבחין בעיניו.
הן לבנות לחלוטין וחלביות, חסרות מבט.
מה שאף יותר מטריד אותו אלו הידיים של האיש.
בזמן שהוא מנסה להתנגד לכריסטובה ולעצור את החניקה, כריסטובה שם לב שאומנם מדובר באדם מבוגר,
אך נראה שהידיים שהוא מניח עליו נתפרו לגוף, כאשר אחת מהן היא יד של אישה והשנייה יד של ילד קטן.
הזוועה מעבירה את כריסטובה על דעתו.
הוא מרים את הראש של השומר וחובט אותו בעוצמה במדרגות שוב ושוב.
רדקו וכריסטיאן מבקשים מכריסטובה שיירגע ויניח לו.
דם זולג מראשו של השומר, ולמרות שהוא חטף נזק שללא ספק היה הורג אדם רגיל, לא ברור אם הוא באמת מת או רק מחוסר הכרה.
כריסטיאן משתמש בסכין של השומר שהוא הרים כדי לחתוך לו את הצוואר ולוודא שהוא לא יקום.
לאחר מכן הוא נושא ברכה על נשמתו.





אקטאר דוחק בחוקרים למהר ולהטמין את הגופה איפשהו כדי שיוכלו למהר ולעלות במדרגות.
רדקו ורומאנו מרימים אותו ומניחים אותו בתוך אחד מכוכי הקבורה הפתוחים.
אקטאר מרים את העששית הירוקה ומוביל את החוקרים במעלה גרם המדרגות.
לאחר עלייה של בערך 10 מדרגות, מגיעים לחדר בגודל של חדר ארונות.
בחדר החוקרים מבחינים שישנם ארגזים פתוחים.
ניתן לראות בחלקם נרות ובקבוקים עם כיתוב בטורקית.
מריוס קורא כמה מהתוויות ועושה רושם שמדובר בחומרים שמשמשים לטקסי פולחן.
בנוסף יש בחדר שולחן ועליו כלי ניתוח, סכין המשמש לפשיטת עורות, כלי תפירה, ניסור וחיבור עצמות.
על קירות החדר ניצבים מדפים, על חלקם ישנן גלימות שחורות,
חלקם מלאים בצנצנות עם מגוון איברים שמונחים בתוך חומר משמר – כפות ידיים ורגליים, עיניים, אוזניים ואפים.
כאשר רומאנו מבחין באחת העיניים הוא מזדעזע ונזכר בלילה בו העין שלו נעקרה ונלקחה על ידי הכת.
אקטאר מחלק לחוקרים מהגלימות השחורות ומצביע על דלת שנמצאת בסוף החדר.
הוא מסביר שהיא מובילה לאולם הראשי ומציע שהם יצאו אחד אחד בהפרש של 10 שניות ויתערבבו בקהל.

החוקרים עוברים בדלת בתורות ונכנסים למבואה של האולם.
חלק מהרצפה מכוסה שטיחים וחלקה רצפת מתכת מקושטת.
קלחות רחבות שמונחות בפינות מאירות את האולם באור ירוק.האולם גדול ומכיל מאות אנשים.
רובם עם גלימות שחורות על גבי בגדי יום-יום.
חלקם עטויים חליפות עסקים בצבעים כהים אך ללא גלימה.
לחלקם עיניים חלביות כמו של האיש ששמר על המדרגות, אך מלבד זאת כולם מתנהגים כרגיל.
בתקרה ישנה כיפה מקושטת של המסגד.
חלקים ממנה ייצגו כנראה כנסייה עתיקה לפני שהוחלפה במסגד ולאחר מכן במקדש, והתבלו עם הזמן.
רומאנו מביט בה באימה כשהוא מזהה בה פנים אנושיות.
הוא מתקשה להאמין שזה רק הדמיון שלו.

במרכז האולם ישנה במה מוקפת גדרות חבלים ועליה ניצב עמוד אבן גדול.
הוא נראה עתיק בהרבה משאר האבנים המרכיבות את המסגד ולא שייך למקום.
האבן כהה ומחוספסת ונראה שחצבו בה וגילפו עליה מה שנראה כמו פני אדם מחוטטות – מראה אורגני וחולני.
במרכז העמוד חרוט פנטגרם ששני המשולשים שבתחתיתו מוארכים ביחס לשאר.
בתוך כל אחד מהמשולשים מרוח דם קרוש.לצד העמוד ניצב כלוב ברזל גדול ובתוכו תריסר ילדים הבוהים בשתיקה.
אחד מהם מחבק נעל, אחרת נראה שנרדמה או התעלפה.
מאחורי הכלוב עומדים אנשי כת הלבושים גלימות אדומות ומחזיקים בידם חניתות.
נראה שהם דרוכים בציפייה לקראת מה שעומד לקרות ברגעים הקרובים.

כריסטובה מחפש את אקטאר בין שלל הגלימות.
הוא חושב שהוא מצא אותו ומניח לו יד על הכתף, אך כשהאיש עם הפרצוף הזר והמוזר מסתובב אליו ומברך אותו "שלום אח",
הוא מבין שטעה וממהר להסתלק מהאזור.

כריסטיאן מנסה לאתר את היציאה מהמסגד למקרה שיהיה צריך לברוח במהירות.הוא מביט מעבר לפרגוד.
נראה שהדרך מובילה לאזורים נוספים ובין השאר ליציאה לחצר המסגד.
עומדים שם שומרים ונראה שזה המקום שבו החבורה, בחברת אנשי חיל המצב הבריטי, נתקלה אתמול באנשי הכת.
אחד מאנשי הכת שלצד הפרגוד פונה לכריסטיאן: "חבר, הטקס עומד להתחיל", ומחווה לעברו שיחזור לכיוון הבמה.

רומאנו ממשיך להתהלך וניגש לקצה האולם אל דלת סגורה ללא אנשי כת סביבה.
הוא פותח אותה ונכנס לחדר גדול יחסית.
ריח חריף, מה שמרגיש כמו תערובת סיד, מלח ודם, מציף את אפו.
לנגד עיניו ניצב מחזה מחליא של קירות מכוסים מסגרות עץ שעליהן מתוחים עורות בגדלים שונים עם תווי פנים, שומות, צלקות, שערות וקעקועים.
על הרצפה ניצבים שולחנות ועליהם מחטים ומסכות עשויות עור אדם, חלקן פרצופים שטרם הושלמו.
הוא שמוע נחרות של אנשים וכמו במקרה של הכיפה, לא בטוח אם זה באמת קורה או שהחוויות שעברו עליו בתקופה האחרונה נותנות את אותותיהן ומעבירות אותו על דעתו.
על סף הקאה, רומאנו חוזר אחורה וסוגר את הדלת מאחוריו.

רדקו מחליט להיכנס לחדר דרך דלת צדדית אחרת שהייתה באולם, קרובה למבואה ממנה החוקרים הגיעו.
החדר קטן ואטום כמעט לחלוטין, ללא חלונות.הוא שומע לחישות חלושות אך לא רואה אף אדם.
לפתע הוא מבין שבתוך הקירות עצמם תפורים פיות ממלמלים ומוציאים אנחה, ולשונות שנעות.
בדומה לרומאנו, רדקו נחרד וממהר לצאת מהחדר חזרה לאולם.

מריוס מביט באנשי הכת שעל הבמה ומנסה להרגיש את האווירה.
הוא זומם לשפוך את הקלחות עם הלהבות במטרה להבעיר את השטיחים ואת כל המסגד במקרה הצורך.
הוא מבחין בכריסטובה בצד אחר של האולם ונזהר לא לדבר, אך מנסה לסמן לו עם הראש את התוכנית.
לפתע כאב תופת מופיע בראשו.
בזמן שהוא תופס את הראש ומתאפק לא לצעוק, רעש של גונג נשמע מכיוון הבמה ואחד נוסף בעקבותיו.

לאחר רעש הגונג השלישי, נפתח פרגוד על הבמה.
מעבר לפרגוד נפתחת דלת וממנה יוצאת דמות רזה ושלדית – סלים מקריאט.
סלים מלווה בשישה שומרים בגלימות אדומות, ולבוש בעצמו כותונת לבנה עם גוון צהבהב חולה.
כל אנשי הכת באולם משתתקים.
חלק מהאנשים בגלימות האדומות נושאים ארגזים וחלקם עוזרים לסלים.
החוקרים שמים לב שסלים לא באמת הולך, אלא יושב על כיסא מתכת הנע על גלגלים.
העור של סלים מתוח ודק כמו קלף יבש, שפתיו קלושות ושיניו חשופות, אבל העיניים מלאות חיות ובוערות מטירוף והתרגשות.
מורגשת תכונה באולם, והחוקרים שמים לב שכל הנוכחים נמצאים על הקצה.
השומרים מובילים את סלים אל עבר הכלוב עם הילדים.
הוא מחווה אליהם בידו ולאחר מכן פונה אל עבר עמוד האבן.
השומרים מניחים את הארגזים על הבמה ופותחים אותם.
הם שולפים מהם חלקי פסל – חלקי הסדפקאר הגנובים! כל אחד מהחלקים מונח בתוך המשולשים בפנטגרם שעל העמוד.
בקהל אנשים עצורי נשימה, חלקם בוכים, לוחשים, מניחים יד על הלב.
הכיפה של המסגד רועדת, הקירות נושמים, והחוקרים בטוחים שאם הטקס הזה יגיע לסיומו משהו רע מאוד הולך לקרות.
סלים מרים את היד ודממה שוב משתררת באולם.
ארבעה מהשומרים נושאים את מקריאט מהכיסא אל עבר הפסל ועוזרים לו לטפס במעלה גרם מדרגות קטן.
הוא ניצב עם הגב אל העמוד והסימולקרום שבתוכו.
השומרים האחרים מגיעים עם מגשי כסף ועליהם מגילות.
סלים קורא בקול גדול:"I ask this by the powers of the Sedefkar, by the torment of the flesh to be endured by those corrupted by it"





הקטע הראשון של מהמט ברגע שהוא לובש את הסימולאקרום:הוא פותח את אחת המגילות ומתחיל לקרוא ממנה,
אך לפתע פיו נסגר ונראה שהוא מנסה ללא הצלחה לפתוח אותו.
תפרים גסים הופיעו על שפתיו ומונעים מהן לזוז.
איש עטוי גלימה שחורה רץ אל עבר הבמה, שולח את ידיו לכיוונים שונים ומעיף מתוכן חתיכות עור אל עבר השומרים בגלימות האדומות.
אחת החתיכות פוגעת בשומר ומדביקה אותו לרצפה.
הברדס מחליק מראשו והחוקרים נדהמים לראות שמדובר באקטאר!אקטאר צועק: "מרגלים זרים! עזרו למאסטר!",
בזמן שהוא מצביע אל עבר החוקרים, "הם מנסים להרוג את אבא".
מריוס מבין שזה הזמן לפעולה, הוא בועט בכוח באחת הקלחות שנשפכת והאש מתחילה להתפשט אל השטיחים.
לצערו נראה שכריסטובה לא הבין את התוכנית.
במקום להפיל גם הוא את הקלחת שלצידו, הוא משליך לתוכה גלימות.

מהמט מקריאט (אקטאר לשעבר) עולה אל הבמה, חוטף מאביו את המגילה שהחזיק ודוחף אותו בחוזקה:
"Your master's son has returned. I, Mehmet Makryat, am the skinless one's own hide. Take this imposter"



מהמט בועט בסלים, מזנק אחורה אל עבר העמוד ונצמד אליו בגבו.
מהמט ממלמל משהו וחלקי הפסל נפתחים ומתחילים להיסגר עליו כמו חליפה.
הוא צורח: "פשטו את עורו!" בזמן שהוא מצביע על סלים.
השומרים בגלימות האדומות מבולבלים, מסתכלים מצד לצד על מהמט ועל סלים.
לבסוף הם אומרים פה אחד "כן אדוני" ודוקרים את סלים בכל חלקי גופו.



מהמט נושא נאום:“Seize the infidels! bring them to me alive!”No longer will the brothers of the skin cower beneath the dome of this place, fearing to make their presence felt in the world. With the power of the Simulacrum, we need serve no one, not even the Skinless One. The simulacrum gives us the power of even He, and the skinless One shall do our bidding, and make great our destiny!"


אחרי שהוא סיים להשליך את הגלימות שהיו בידו, כריסטובה שולף אקדח ויורה לעבר מהמט, אך הכדור ניתז מהשריון מבלי להשאיר סימן.
שישה אנשי כת מסתערים עליו מיד.
הוא מנסה להיאבק ומספיק לנשוך את היד הילדית של אחד מהם, אך לבסוף החבטות הרבות שהוא סופג מכריעות אותו והוא מתעלף.
בזמן שאנשי כת סוגרים עליו, מריוס מבחין בגופה של סלים שהתייבשה והצטמקה.
כנראה שהוא החזיק את עצמו כל הזמן הזה באמצעות קסם, וכאשר הקסם פג, גופו חזר למצבו הטבעי.

רומאנו, כריסטיאן ורדקו מחליטים לנצל את ההזדמנות שנוצרה מההמולה ולנסות לשחרר את הילדים.
רומאנו ניגש לדלת של החדר ממנו סלים הגיח.
נראה שזהו מקום ההתכוננות לפולחן.
בחדר יש חלון קטן החוצה מהמסגד; אדם מבוגר לא מסוגל לעבור בו,
אבל רומאנו חושב שיכול להיות שיהיה ניתן להבריח את הילדים דרכו.
כריסטיאן פותח את הכלוב ועוזר לילדים לצאת החוצה.
רומאנו מסמן לו ולרדקו שיובילו אותם אל עבר החדר עם החלון.
הם מצליחים לחלץ דרך החלון תשעה ילדים, וביניהם כריסטיאן מזהה את הבן של סגן הקונסול הבריטי.
שלושת הילדים הנותרים נרמסו בדרך תחת האנדרלמוסיה ולא הצליחו להיחלץ בשלום.

שלושת החוקרים לא יכולים לצאת מהחלון בעצמם.
הם נתפסים ומובלים בחזרה אל האולם.
הם רואים שמהמט השתחרר בחזרה מהסדפקאר ותוהים מה עבר עליו בזמן שהוא לבש את החליפה.
הוא משחרר פקודות לשומרים שסביבו, בועט שוב בגופה של אביו וצועק לעברה.
השומרים מכים את החוקרים נמרצות.
רגע לפני שהוא מאבד את ההכרה, רומאנו מספיק לשמוע את מהמט מצווה על השומרים: "השליכו אותם במגדל.
הכינו את המגילות והפסל המקודש.
יש לי תוכניות, אני חוזר ללונדון", ואז רומאנו מרגיש חבטה אחת אחרונה ועינו היחידה נעצמת.