עלילות חרב האופל - סקירה מתגלגלת

[המפקד האלמוני]

נדמה לי ש"דקראן דוק" היו ארגון נפרד מהדוק צאריט. אם הדוק צאריט היו סוג של גסטפו שלבשו שחור, אז הדקראן דוק היו קוסמי מלחמה שלבשו אדום.

מערכות היחסים שם הן קרינג'יות בטירוף, אבל כשאני חושב על זה וייז והיקמן אף פעם לא באמת ידעו לתאר מערכות יחסים, בכל הספרים שלהם מערכות היחסים היו מוזרות, סוטות ושבורות.

 

[אני רק תשובה]

מקווה שאתם במתח כי עכשיו מגיע סוף הספר השני -

מזכיר כי יוראם נתפס ועונשו נגזר להפיכה לאבן.
מספרים לנו עכשיו לראשונה שכל מי שהופך לאבן הוא כימאי שסרח- הם הופכים לפסלים על גבול העולם, שם יש חולות וערפילים, ולאחר מכן הפסלים מוגדלים לגובה של 6 או 10 מ׳ (פעם רשום כך ופעם כך). קוסמים שסרחו לא הופכים לאבן, אלא נשלחים אל החידלון - הערפילים הם החידלון ואיש לא יודע מה יש שם, רק שלפעמים שומעים צרחות משם ממי שנודה ואז העבריינים שנודו לא חוזרים יותר.

לפה מובל יוראם. לצורך הטקס מביאים 25 כימאים שיזרימו קסם לקוסם שמבצע אותו - דוק צאריט בשם המוציא לפועל, שמשרת את הכנסיה בבלעדיות.
כולם מתאספים. מביאים גם את גוון ואביה לצפות, בטענה כלשהי שזה העונש שלהם…
סאריון גם שם כדי לצפות והוא נושא את חרב האופל ״כדי שזה יהיה הדבר האחרון שיוראם יראה״.. קצת מפגר בעיני. כמו לשים את הנשק של המחבל מול עיניו לפני שנכנס לכלא.
הטקס מתחיל להתבצע, סאריון נשבר וממרר בבכי, יוראם סולח לו ברגעים שלפני הפיכתו לאבן.. ואז סאריון מזנק קדימה וזורק את חרב האופל ליוראם, ולחש ההפיכה לאבן פוגע בו ומאבן את סאריון במקומו.
משום מה חרב האופל לא מסוגלת להפוך את ההשפעה, אולי כדי שזה יהיה מותח יותר. יוראם גם מאיים על המוציא לפועל שיהפוך את הלחש, אך הלה מבהיר לו שזה בלתי אפשרי.
בידיו של יוראם החרב שואבת את כוחם של הסובבים, כולל של המוציא לפועל, ולכן הם לא ממש פועלים.
יוראם נותן נאום חוצב להבות ואז פונה ללכת לעבר הערפילים.. ואז גוון צועקת ורצה אחריו, ויד ביד הם נעלמים בתוך הערפילים.
החרב נותרת בידיו של סאריון המאובן ואין יכולת להוציא אותה משם.
כאן הספר השני מסתיים.

 

[אני רק תשובה]

נדמה לי ש"דקראן דוק" היו ארגון נפרד מהדוק צאריט. אם הדוק צאריט היו סוג של גסטפו שלבשו שחור, אז הדקראן דוק היו קוסמי מלחמה שלבשו אדום.

זה לא ממש מוסבר בפירוט הזה - הם אכן לובשים אדום במקום שחור, והם חזקים הרבה יותר. אבל בספר הראשון מוזכר שבלאכלוך היה או יועד להיות דקארן-דוק ונכתב שם שהם ״הבכירים מבני מסדרם״. אני הבנתי את זה כך שלוקחים את החזקים ביותר מהדוק-צאריט ומייעדים אותם להיות דקארן-דוק. האם זה מסדר נפרד? אולי…

 

[אני רק תשובה]

קדימה ספר שלישי ואחרון!
רוב מה שאני זוכר מקורו בספר הזה ולכן אני זוכר מה יגיע - אז צפו לטוויסטים (יותר הפתעות) בעלילה.

הספר הקודם הסתיים בטקס ההפיכה לאבן של יוראם שהשתבש, ובמקומו סאריון הפך לאבן וחרב האופל נותרה בידיו המאובנות מבלי יכולת להוציאה.
יוראם וגוון צועדים אל הערפילים ונעלמים.. וכך מסתיים הספר.
אבל למעשה שכחתי לציין עוד פרט - בסוף הספר השני מתמקדת התמונה על עץ דקל שעל החוף שמתנער והופך לאדם. זה כמובן סימקין והוא צפה בכל המתרחש. הוא אומר אז לעצמו שעכשיו השעשוע האמיתי מתחיל - רמז לבאות.

הספר השלישי מתחיל בכך שמוסיה - שלקראת סוף הספר השני הושלך לשער לארצות הניכר - מצא עצמו בכפר המכשפים מהספר הראשון (מכשפים = טכנולוגיה) ומשם עבר לממלכת שאראקאן, שם הוא מתאמן בחץ וקשת עם הנסיך ג׳ראלד, שפגש בחבורה בתחילת הספר השני.
ג׳ראלד מתכונן למלחמה עם ממלכת מרילון - גם פה לא מסבירים למה ומדוע. רק שהן אויבות.
מוסיה מבקש מאחד מהכימאים לפתוח לו שער לגבול, שם נמצא פסלו של סאריון, כדי לחלוק לו כבוד ביום השנה להפיכתו לאבן.
כאן מסבירים לנו שוב שהפסלים לא מתים - הם חיים ומרגישים ורואים הכל, אך לא מסוגלים לעשות דבר ולכן העונש הזה הוא כה אכזרי.
מוסיה עובר לארצות הגבול - אבל במקום יש סערה אדירה. הוא בקושי מצליח ליצור מגן מסביבו ואז פוגש בסימקין, שמראה לו את פסלו של סאריון… המנותץ.
שניהם חוזרים לשאראקאן להסביר לג׳רארד מה קרה.

עוד לפני כן יוראם חוזר דרך הערפל, עם גוון. עבורם חלפו 10 שנים ולא שנה אחת. יוראם רואה את פסלו של סאריון ונמלא כאב כי הוא רואה שניסו לחלץ את החרב ושברו את אצבעות הפסל של סאריון. הוא מצליח לשלוף את חרב האופל בקלות ושובר איתה את הפסל מתוך מחשבה לגאול את סאריון מייסוריו, אבל במקום זאת הפסל נשבר וסאריון - בשר ודם - מופיע!
איחוד מרגש. חיבוקים ונשיקות.
סאריון מבחין מייד שגוון לא איתנו - היא מדברת אל האוויר ויוראם מציין שאין לו מושג אם היא מדברת אל המתים, כפי שהיא חושבת, או שהיא משוגעת.
בכל מקרה הם עוזבים כולם יחד.

בינתיים חוזרים למוסיה וסימקין שחוזרים להסביר לג׳רארד מה ראו - ג׳ראלד בטוח שהפסל המנותץ של סאריון משמעו שממלכת מרילון, וקסאוויר הקיסר שעומד בראשה, לקחו את חרב האופל, והוא מפחד מאוד שמא ינצחו. הוא בקושי מתייחס לאזהרה של סימקין ושל הכימאי שלו שאין דבר כזה סערות בגבול, וזה מוזר ומטריד.
באותה הזדמנות סימקין מספר לכולם מהי הנבואה - שבבית המלוכה יוולד זה אשר מת, אשר ישוב ויחיה, וימות ושוב יחיה, וכאשר יחזור יחזיק בידיו את הרס עולם. כולם יודעים שזה יוראם, אבל שוב ג׳ראלד לא ממש מתייחס לנבואות. ואז פתאום הדוק-צאריט שסובבים אותם אומרים לג׳רארד שהנבואה אמיתית, כי מסתבר שהדוק-צאריט משרתים את הכנסיה ואת המלוכה, אבל גם משרתים את עצמם, ומשום מה הם מלמדים את כל בני מסדרם את הנבואה באדיקות מדי דורות..
בכל מקרה גם אז ג׳ראלד לא מבין מה קשור עכשיו יוראם ונבואות כשעוד רגע יש מלחמה.

ועם זאת, חשוב לספר פרט חשוב - פתחתי את הפוסט עם סימקין ואסיים איתו, כי כאשר סימקין מספר מהי הנבואה וכל הסובבים שואלים אותו בחשדנות מאיפה הוא בכלל מכיר אותה הוא עונה בפשטות: ״כי הייתי שם בזמן שסיפרו אותה״, כאשר הכוונה לפני מאות שנים כשאחד הנביאים (שפעם התקיימו) סיפר אותה.
כמובן שאיש לא לוקח אותו ברצינות… הוא גם ממלמל בלי שאף אחד ישמע אותו שיוראם חזר והוא זה שמחזיק בחרב האופל.

 

[SandChicken]

נדמה לי ש"דקראן דוק" היו ארגון נפרד מהדוק צאריט. אם הדוק צאריט היו סוג של גסטפו שלבשו שחור, אז הדקראן דוק היו קוסמי מלחמה שלבשו אדום.

כן, הם קוסמי אש. הקוסמים היותר חזקים הם האדומים שרי המלחמה והטיפה פחות חזקים הם אוכפי החוק השחורים. גם לשאר סוגי הקסם (אוויר, מים וכו') יש ארגונים נפרדים.
יש לי ספר מ"ת של העולם הזה ושם הכל מפורט אבל כל הספרים שלי מאורגזים כרגע.

 

[המפקד האלמוני]

״כי הייתי שם בזמן שסיפרו אותה״

זה אחד הקטעים המשעשעים כשאתה חי הרבה זמן ונקלע לסיטואציות.

פעם מישהו ניסה להסביר לי על משהו שכתוב באיזה דו"ח מלפני כמה שנים על כל מיני אנשים שעשו כל מיני דברים ומה המסקנה הנובעת מכך. אמרתי לו "זה לא מה שכתוב שם". הוא ענה לי "קראת אותו בכלל?"

התשובה שלי הייתה: "כתבתי אותו".

 

[אני רק תשובה]

והגענו לשיא (סוג של) -

מוסיה וסימקין נמצאים בממלכת שאראקאן עם הנסיך ג׳ראלד שמתכוננת למלחמה עם ממלכת מרילון. אז מסבירים לנו שבשביל מלחמות יש את ״שדה התהילה״, שזה סוג של שדה קרב ענק שבו כל יחידה ״על אמת״ מגולמת בזעיר אנפין בלוח שחמט שעליו מפקד כל צד. לכל צד לוח משלו כך שהם מרוחקים ולא רואים אחד את השני. הקרבות אינם קטלניים ולא גורמים למוות ממשי - זו הייתה הדרך של הקדמונים לפתור מחלוקות ולכן זה מובן מדוע כולם מתייחסים אל האירוע כמו חגיגה אחת גדולה, כשהמון אצילים מגיעים לצפות ולהריע.

כל צד סבור שחרב האופל נמצאת אצל היריב, ולכן כאשר פתאום באמצע הקרב יחידות מתחילות להיעלם ״ולמות״ על ידי אויבים בלתי נראים, כל צד חושב שזה בגלל שלשני יש את חרב האופל שפשוט אינה ניתנת לגילוי כי אינה קסומה (אין בה חיים).
אבל אז ג׳ראלד קולט שגם בצד של מרילון יחידות נעלמות מהמפה ע״י אויב בלתי נראה.. הוא מחליט לרדת לשדה התהילה פיסית - ומגלה שכולם מתים. מתים ממש. קאפוט. מישהו או משהו מוזר הרג את כולם, ואראל אחד (סוג של שליח מכונף) צונח מהשמיים בוער כולו וממלמל משהו על מוות זוחל…

אז מה מסתבר?
שלעולם פלשו בני אדם בעלי טכנולוגיה גבוהה, מצוידים בנשקי לייזר, ואפילו טנקים (איכשהו ציפיתי שבעת גילוי הלייזר מישהו יחשוב על כלי רציני יותר מטנק). גם הטנקים יורים לייזרים.
מופתעים מהטוויסט? לא ראיתם את זה מגיע? זה כי לא היו רמזים מטרימים לכך. הרעיון חמוד, אבל בלי רמזים לפני הוא פשוט רעיון חמוד וזהו.

כאן יש אקט של לחימה בו הקוסמים מתים בהמוניהם, פשוט מכיוון שאין להן מושג במה הם נלחמים - חלק מנסים לשאוב את הקסם (את החיים) מהאויב ולא מצליחים, כי בני האדם הללו נטולי קסם, הם מתים, כמו יוראם.
ואם אמרנו יוראם אז הוא חוזר דרך שער (שמכונה מסדרון), לבוש גלימות לבנות סטייל ישו, ומסביר לכולם במה מדובר: הוא חצה את גבול הערפילים אל העולם הקדום. שם זוכרים את הקוסמים. קוסם שחוצה את הגבול לרוב משתגע (עיין ערך גוונדלין), אך לא כולם. למתים לא קורה כלום. בעולם ההוא הטכנולוגיה שולטת. אבל הם לא שכחו את הקסם - מסתבר שכאשר עזב מרילין את העולם עם חסידיו, הם חתמו את כל הקסם עימם בעולם, ולעולמות האחרים לא נותר דבר. אז כמו כל ילד בן 5 גם הם רוצים - לכן הם מתכננים לכבוש את עולם הקסם, להרוס את הגבולות, ולשחרר את כל הקסם ליתר היקום.

בין לבין אנו מבינים שיוראם התגורר שם 10 שנים ויש לו ידע על העולם שם - על טנקים, לייזרים, אטומים וכו׳. מה שנקרא - עבר קורס מזורז בטכנולוגיה בעשר שנים.
אנחנו גם מבינים שמשום מה אותם בני אדם הונו או שיקרו ליוראם, כי הוא סבר שהם רק באו לכבוש ולקחת שבויים ונדהם כאשר מסבירים לו שהם הורגים קוסמים כמו חול. הוא גם מתפלא כשאומרים לו שבני האדם הללו לוקחים בשבי רק כימאים ולא קוסמים - זה בינתיים נותר בגדר תעלומה.

בשלב הזה יוראם מוביל את הקוסמים לקרב ראשון בו הם מנצחים בפעם הראשונה בעזרתו של יוראם - למשל הוא אומר להם להקיף עצמם בקירות קרח כדי להקשות על האויב להתביית על חום הגוף שלהם, הוא מראה להם היכן הטנקים פגיעים (בין טובה לצריח) וכו׳.

אז זה האקשן האמיתי שמתחיל עכשיו - קסם מול טכנולוגיה.

 

[אני רק תשובה]

כאן נפתח קטע בו מסבירים לנו על נבל חדש - מנג׳ו המכשף. כן, שם מעפן.. הוא היה קוסם שסרח וגורש אל מעבר הערפילים לפני כ- 4 שנים, מה שאומר שעליו חלפו 40 שנים והיום הוא בן 60. הוא הצליח לשרוד ולא השתגע כמו אחרים.

מנג׳ו משום מה מגיע לעולם חזרה עם כוחות הצבא. למה? אין הסבר. הוא חוזר ונהנה משפע של קסם שוב פעם. הוא גם זה שאומר לצבא ללכוד כימאים בלבד והם מעצימים את כוחו. לכן יש לו כוח רב. מטרתו להרוג את כל הקוסמים ולהישאר כאן בקובן היחיד עם שלל כימאים.
הוא פונה למפקד הפלישה שרוצה לנוס על נפשו לאור הניצחון הקודם של הקוסמים ומאיים עליו עם כוחות הקסם שלו (הופך לו את היד לרגל תרנגולות..) שיזעיק תגבורת במקום לברוח. המפקד עושה כדברו.

בשלב הזה כל הדמויות במרילון ומתכוננות למלחמה.
אני אחסוך מכם את כל מה שקורה ורק אגיד שפה מתחילות בגידות ותחבולות - סימקין משדך בין מנג׳ו לכוהן העליון ואניה (שעדיין חי, למרות שלקה בשבץ), ושני אלו מתכננים להלום ביוראם ולגנוב את חרב האופל שלו - שניהם אויבים, אבל יוראם הוא אויב משותף.
למה סימקין עושה את זה? כי הוא כולו משועמם ורוצה לראות את עולם הטכנולוגיה - הוא רוצה שמנג׳ו ייקח אותו איתו.
אז סימקין רוקם תוכנית - הוא ימשוך את יוראם וגוון למקדש בעלי האוב (קוסמים שבעבר תקשרו עם המתים וכיום המקדש הרוס כי אין בעלי אוב יותר). אז מנג׳ו יתפוס את יוראם וגוון - גוון היא סוג של ערובה שיוראם יתנהג יפה בהמשך ויגלה למנג׳ו את כל סודות אבן האופל כי מסתבר שהנשק הזה לא רק שואב קסם אלא גם אנרגיה, ולכן לייזר למשל לא פוגע בו.
ואניה יקבל בתמורה את חרב האופל.
סימקין גם הולך ליוראם ואומר לו שמצא דרך לרפא את גוון - עליה להגיע למקדש בעלי האוב. כולם מזהירים את יוראם שזה רעיון גרוע ואולי בגידה, אבל הוא לא מקשיב.

במקביל גם ואניה וגם מנג׳ו לא בוטחים אחד בשני - אז ואניה פונה אל המוציא לפועל: דוק צאריט רב עוצמה שמשרת רק את הכנסיה בתמורה לקסם מהכימאים כאוות נפשו. ואניה מתכנן פשוט להרוג את יוראם כדי לא להגשים את הנבואה ולקחת את חרב האופל ולהשמידה.
המוציא לפועל לא מטומטם - הוא יודע שקסם לא יעבוד על החרב ולכן הולך למסדר הדוק צאריט ומצטייד בשלל טכנולוגי ישן: אקדח קליעים. הוא גם מספיק להתאמן איתו קצת.
מנג׳ו הולך למחנה שלו ומצטייד בנשק לייזר ודואג לשטוח את תוכניותיו בקול רם ולהגיד שאין לו שום תכנון לגמול לאחר מכן לסימקין ולקחת אותו לעולמו. הוא לא יודע שסימקין שומע הכל כשיושב בנחת בצורת דלי מחוץ לאוהל…

מגיעים לאקט הסופי:
יוראם עם גוון וסאריון הכימאי פונים למקדש בעלי האוב ההרוס. שם כבר נמצא מנג׳ו עם אקדח לייזר שמחכה, ולא יודע בעצמו שעוד לפני כן הגיע לשם המוציא לפועל שמסתכל על כולם בלתי נראה עם האקדח שלו.
מהר מאוד מתגלה שהמקדש יושב בראש הר שמכונה ״המעיין״ - ידוע שהמעיין הוא מקור הקסם בעולם, אבל כולם שכחו שהמקדש יושב עליו ובו יש מזבח.. עשוי אבן אופל. המזבח הוא למעשה ״הפקק״ של המעיין.
גוון מייד מתחילה לקשקש שם עם רוחות המתים, ובבירור רואים שהיא לא משוגעת והמתים כאן חזקים יותר ועוזרים לה.
סאריון מתחיל להבין הכל… ואז יוראם נורה מאקדח הקליעים. ושוב פעם. ושוב פעם. ושוב פעם. הוא נראה בהלם (תרתי משמע) וגוסס לאיטו. בשלב הזה נפתח שער ויוראם מגיע! מסתבר שמי שנורה הוא סימקין… ששינה צורה כדי שמנג׳ו יקח אותו לעולם הטכנולוגיה ויחשוב שהוא לוקח את יוראם.
אגב, לאורך הספר מתגלה שיוראם חושב שסימקין הוא התגלמות הקסם בעולם - אבל זה לא מספיק כדי לחלצו ממוות. סימקין מת.

אז מתפתח קרב בין מנג׳ו למוציא לפועל, מנג׳ו מגייס ספינת חלל, המוציא לפועל מגייס דרקון ושני אלו נהרסים זה על זה.
בסוף המוציא לפועל מטיל לחש דוקרני קרח והורג את מנג׳ו, שמספיק לחורר אותו עם אקדח הלייזר שלו, וגם פה שניהם מתים.
בתהליך יוראם (האמיתי) נורה ביד וסאריון מקבל מכות מכמה סלעים ושניהם פצועים.

רק גוון מחייכת והפעם מדברת כרגיל ומגלה לקורא כי הנבואה הובנה לא כמו שצריך ושיש ליוראם הבחירה להציל את העולם או להרסו. היא גם אומרת שיש להחזיר לעולם ״את מה שנגנב ממנו״ - יוראם תוקע את חרב האופל במזבח והורס אותו, וכל הקסם שבמעיין בורח ליקום.

זה למעשה הסוף. יש עוד פרק אחרון בו מגלים שבעקבות בריחת הקסם העולם חווה סערות מטורפות ונופך לבלתי ניתן ליישוב, ולכן כל בני האדם הטכנולוגים מעבירים את תושבי הקסם על ספינות לעולמות אחרים - הם מתעקשים שזה לטובתם אבל אוזקים אותם בכל מקרה… יוראם הופך לשנוא העם, זה שהביא את החורבן על העולם, ואפילו ג׳ראלד מתקשה לסלוח לו.
רק סאריון סולח, כמובן, וחושב שזה מה שהיה צריך להיעשות.
גוון מצאה את שפיותה (סוג של) ומסוגלת לדבר אל המתים והחיים יחד.
היא יוראם נשארים בעולם הקסם, במקדש שם הסערות קלות יותר. מגלים כי יוראם סבור שהקסם יחזור לאט לאט לקוסמים ברחבי היקום והם יוכלו להשתמש בו שוב.
ובכך תם הכל.

 

[המפקד האלמוני]

 

[אני רק תשובה]

יאפ. משהו כזה.

הרשמים שלי מהספרים -
בעיני ברור שהיה מדובר כנראה בהתחלה בספר אחד שפוצל ל- 3 כרכים, שכן הם די דקים (200-300 עמ׳ כל אחד).
הרעיונות עצמם במאקרו חמודים ויש פוטנציאל טוב, אבל הספרים סובלים מכמה בעיות:

ראשית, הדמויות אינן מפותחות מספיק, והגם שיוראם הוא הגיבור הראשי, עדיין קצת חבל שהוא היחיד שמתעגל. דמויות אחרות כגון החבר מוסיה בכלל לא מפותחות ולא ברורות עד הסוף, ולפעמים חורקות מבחינת הקשר שלהן לסיפור בכלל.

שנית, יש רומנטיזציה ברורה של העלילה והדמויות סטייל מרגרט וויז וטרייסי היקמן - הגיבור מתחיל גראמפי וזועם, והופך לטוב ונעים לאיטו.. רואים את זה גם במחזור שער המוות. זה לא קורה הפוך (או לכיוונים אחרים).

שלישית, כפועל יוצא של מיעוט הספרים רואים בבירור שיש דברים שפשוט לא מוסברים - למה לעזאזל יש יריבות בין שאראקאן למרילון? עד הסוף לא יודעים. מאיפה הגיעו כל הנבלים לקראת הסוף - הקיסר קוואסיר, המכשף מנג׳ו… התחושה היא שכל ספר הוא סרט גיבורי על בפני עצמו עם נבל חדש לגמרי שאף אחד לא מבין מאיפה הגיע - הוא שם כדי לספק יריבות לספר אחד ואז נעלם.

רביעית, לפעמים יש ניסיון להפוך את העלילה למסובכת וליצור תככים, ולפעמים זה מצליח, אבל לפעמים העובדה שאין רקע והסברים מאוד מעיבה על כך. למשל קסאוויר שהוא אחי הקיסרית ורוצה את השלטון - יש אפס רקע ואפס הסברים עד שנתקלים בו, וגם אז המפגש קצר.

חמישית, הטוויסט של הטכנולוגי מול קסם הוא חמוד מאוד, ובעל פוטנציאל ממש טוב - אבל מתפספס מעט. אפשר היה בהחלט לתת רמזים מטרימים, שמועות, אגדות, כל דבר.. בסוף פתאום מגיע צבא טכנולוגי ונלחם בכולם, ואפילו המניע שלו לא ברור (עד שמציגים את מנג׳ו כמה פרקים לאחר מכן, שגם הוא נדחף לעלילה בצורה קצת מוזרה).

ולבסוף, טרוניה אחרונה שחוזרת על עצמה בשלל ספרי מד״ב ישנים: הטכנולוגיה לא משכנעת במבט של היום. אז דוחפים ספינות חלל ולייזרים, אבל זה הכל. לכן יש טנק שנראה כמו טנק אבל יורה לייזר (למה? לייזר לא חודר מתכת? מהספר מובן שדווקא כן). החיילים מדברים זה עם זה בעזרת… מכשיר קשר. כן כן. 624 תקני צה״לי. סתם. אבל עדיין מצחיק. החיילים ישנים באוהלי בד. למפקד הצבא יש אוהל עם מחשב ומסך טלויזיה מרובע עבה של פעם, אולי vga, כדי שלא יהיה רק בירוק…. ויש עוד ועוד דוגמאות…
אפשר היה לדעתי להעיף הכל ופשוט להגיד שעולמנו שלנו במאה ה- 20 פולש לעולם הקסם, ועדיין האווירה תהיה תואמת.

ועדיין - בשורה התחתונה הספרים חמודים וקולחים ומהנים לקריאה. חלק מהדמויות חמודות, חלק לא קשורות, אבל הרעיונות מאוד חמודים.
אז למי שרוצה להעביר כמה שעות פנויות - נחמד מאוד.

 

[המפקד האלמוני]

זה לא קורה הפוך

דווקא רייסטלין מתחיל כנעבך חביב והופך לאינסל שעושה school shooting