עלילות חרב האופל - סקירה מתגלגלת

[המפקד האלמוני]

נדמה לי ש"דקראן דוק" היו ארגון נפרד מהדוק צאריט. אם הדוק צאריט היו סוג של גסטפו שלבשו שחור, אז הדקראן דוק היו קוסמי מלחמה שלבשו אדום.

מערכות היחסים שם הן קרינג'יות בטירוף, אבל כשאני חושב על זה וייז והיקמן אף פעם לא באמת ידעו לתאר מערכות יחסים, בכל הספרים שלהם מערכות היחסים היו מוזרות, סוטות ושבורות.

 

[אני רק תשובה]

מקווה שאתם במתח כי עכשיו מגיע סוף הספר השני -

מזכיר כי יוראם נתפס ועונשו נגזר להפיכה לאבן.
מספרים לנו עכשיו לראשונה שכל מי שהופך לאבן הוא כימאי שסרח- הם הופכים לפסלים על גבול העולם, שם יש חולות וערפילים, ולאחר מכן הפסלים מוגדלים לגובה של 6 או 10 מ׳ (פעם רשום כך ופעם כך). קוסמים שסרחו לא הופכים לאבן, אלא נשלחים אל החידלון - הערפילים הם החידלון ואיש לא יודע מה יש שם, רק שלפעמים שומעים צרחות משם ממי שנודה ואז העבריינים שנודו לא חוזרים יותר.

לפה מובל יוראם. לצורך הטקס מביאים 25 כימאים שיזרימו קסם לקוסם שמבצע אותו - דוק צאריט בשם המוציא לפועל, שמשרת את הכנסיה בבלעדיות.
כולם מתאספים. מביאים גם את גוון ואביה לצפות, בטענה כלשהי שזה העונש שלהם…
סאריון גם שם כדי לצפות והוא נושא את חרב האופל ״כדי שזה יהיה הדבר האחרון שיוראם יראה״.. קצת מפגר בעיני. כמו לשים את הנשק של המחבל מול עיניו לפני שנכנס לכלא.
הטקס מתחיל להתבצע, סאריון נשבר וממרר בבכי, יוראם סולח לו ברגעים שלפני הפיכתו לאבן.. ואז סאריון מזנק קדימה וזורק את חרב האופל ליוראם, ולחש ההפיכה לאבן פוגע בו ומאבן את סאריון במקומו.
משום מה חרב האופל לא מסוגלת להפוך את ההשפעה, אולי כדי שזה יהיה מותח יותר. יוראם גם מאיים על המוציא לפועל שיהפוך את הלחש, אך הלה מבהיר לו שזה בלתי אפשרי.
בידיו של יוראם החרב שואבת את כוחם של הסובבים, כולל של המוציא לפועל, ולכן הם לא ממש פועלים.
יוראם נותן נאום חוצב להבות ואז פונה ללכת לעבר הערפילים.. ואז גוון צועקת ורצה אחריו, ויד ביד הם נעלמים בתוך הערפילים.
החרב נותרת בידיו של סאריון המאובן ואין יכולת להוציא אותה משם.
כאן הספר השני מסתיים.

 

[אני רק תשובה]

נדמה לי ש"דקראן דוק" היו ארגון נפרד מהדוק צאריט. אם הדוק צאריט היו סוג של גסטפו שלבשו שחור, אז הדקראן דוק היו קוסמי מלחמה שלבשו אדום.

זה לא ממש מוסבר בפירוט הזה - הם אכן לובשים אדום במקום שחור, והם חזקים הרבה יותר. אבל בספר הראשון מוזכר שבלאכלוך היה או יועד להיות דקארן-דוק ונכתב שם שהם ״הבכירים מבני מסדרם״. אני הבנתי את זה כך שלוקחים את החזקים ביותר מהדוק-צאריט ומייעדים אותם להיות דקארן-דוק. האם זה מסדר נפרד? אולי…

 

[אני רק תשובה]

קדימה ספר שלישי ואחרון!
רוב מה שאני זוכר מקורו בספר הזה ולכן אני זוכר מה יגיע - אז צפו לטוויסטים (יותר הפתעות) בעלילה.

הספר הקודם הסתיים בטקס ההפיכה לאבן של יוראם שהשתבש, ובמקומו סאריון הפך לאבן וחרב האופל נותרה בידיו המאובנות מבלי יכולת להוציאה.
יוראם וגוון צועדים אל הערפילים ונעלמים.. וכך מסתיים הספר.
אבל למעשה שכחתי לציין עוד פרט - בסוף הספר השני מתמקדת התמונה על עץ דקל שעל החוף שמתנער והופך לאדם. זה כמובן סימקין והוא צפה בכל המתרחש. הוא אומר אז לעצמו שעכשיו השעשוע האמיתי מתחיל - רמז לבאות.

הספר השלישי מתחיל בכך שמוסיה - שלקראת סוף הספר השני הושלך לשער לארצות הניכר - מצא עצמו בכפר המכשפים מהספר הראשון (מכשפים = טכנולוגיה) ומשם עבר לממלכת שאראקאן, שם הוא מתאמן בחץ וקשת עם הנסיך ג׳ראלד, שפגש בחבורה בתחילת הספר השני.
ג׳ראלד מתכונן למלחמה עם ממלכת מרילון - גם פה לא מסבירים למה ומדוע. רק שהן אויבות.
מוסיה מבקש מאחד מהכימאים לפתוח לו שער לגבול, שם נמצא פסלו של סאריון, כדי לחלוק לו כבוד ביום השנה להפיכתו לאבן.
כאן מסבירים לנו שוב שהפסלים לא מתים - הם חיים ומרגישים ורואים הכל, אך לא מסוגלים לעשות דבר ולכן העונש הזה הוא כה אכזרי.
מוסיה עובר לארצות הגבול - אבל במקום יש סערה אדירה. הוא בקושי מצליח ליצור מגן מסביבו ואז פוגש בסימקין, שמראה לו את פסלו של סאריון… המנותץ.
שניהם חוזרים לשאראקאן להסביר לג׳רארד מה קרה.

עוד לפני כן יוראם חוזר דרך הערפל, עם גוון. עבורם חלפו 10 שנים ולא שנה אחת. יוראם רואה את פסלו של סאריון ונמלא כאב כי הוא רואה שניסו לחלץ את החרב ושברו את אצבעות הפסל של סאריון. הוא מצליח לשלוף את חרב האופל בקלות ושובר איתה את הפסל מתוך מחשבה לגאול את סאריון מייסוריו, אבל במקום זאת הפסל נשבר וסאריון - בשר ודם - מופיע!
איחוד מרגש. חיבוקים ונשיקות.
סאריון מבחין מייד שגוון לא איתנו - היא מדברת אל האוויר ויוראם מציין שאין לו מושג אם היא מדברת אל המתים, כפי שהיא חושבת, או שהיא משוגעת.
בכל מקרה הם עוזבים כולם יחד.

בינתיים חוזרים למוסיה וסימקין שחוזרים להסביר לג׳רארד מה ראו - ג׳ראלד בטוח שהפסל המנותץ של סאריון משמעו שממלכת מרילון, וקסאוויר הקיסר שעומד בראשה, לקחו את חרב האופל, והוא מפחד מאוד שמא ינצחו. הוא בקושי מתייחס לאזהרה של סימקין ושל הכימאי שלו שאין דבר כזה סערות בגבול, וזה מוזר ומטריד.
באותה הזדמנות סימקין מספר לכולם מהי הנבואה - שבבית המלוכה יוולד זה אשר מת, אשר ישוב ויחיה, וימות ושוב יחיה, וכאשר יחזור יחזיק בידיו את הרס עולם. כולם יודעים שזה יוראם, אבל שוב ג׳ראלד לא ממש מתייחס לנבואות. ואז פתאום הדוק-צאריט שסובבים אותם אומרים לג׳רארד שהנבואה אמיתית, כי מסתבר שהדוק-צאריט משרתים את הכנסיה ואת המלוכה, אבל גם משרתים את עצמם, ומשום מה הם מלמדים את כל בני מסדרם את הנבואה באדיקות מדי דורות..
בכל מקרה גם אז ג׳ראלד לא מבין מה קשור עכשיו יוראם ונבואות כשעוד רגע יש מלחמה.

ועם זאת, חשוב לספר פרט חשוב - פתחתי את הפוסט עם סימקין ואסיים איתו, כי כאשר סימקין מספר מהי הנבואה וכל הסובבים שואלים אותו בחשדנות מאיפה הוא בכלל מכיר אותה הוא עונה בפשטות: ״כי הייתי שם בזמן שסיפרו אותה״, כאשר הכוונה לפני מאות שנים כשאחד הנביאים (שפעם התקיימו) סיפר אותה.
כמובן שאיש לא לוקח אותו ברצינות… הוא גם ממלמל בלי שאף אחד ישמע אותו שיוראם חזר והוא זה שמחזיק בחרב האופל.

 

[SandChicken]

נדמה לי ש"דקראן דוק" היו ארגון נפרד מהדוק צאריט. אם הדוק צאריט היו סוג של גסטפו שלבשו שחור, אז הדקראן דוק היו קוסמי מלחמה שלבשו אדום.

כן, הם קוסמי אש. הקוסמים היותר חזקים הם האדומים שרי המלחמה והטיפה פחות חזקים הם אוכפי החוק השחורים. גם לשאר סוגי הקסם (אוויר, מים וכו') יש ארגונים נפרדים.
יש לי ספר מ"ת של העולם הזה ושם הכל מפורט אבל כל הספרים שלי מאורגזים כרגע.

 

[המפקד האלמוני]

״כי הייתי שם בזמן שסיפרו אותה״

זה אחד הקטעים המשעשעים כשאתה חי הרבה זמן ונקלע לסיטואציות.

פעם מישהו ניסה להסביר לי על משהו שכתוב באיזה דו"ח מלפני כמה שנים על כל מיני אנשים שעשו כל מיני דברים ומה המסקנה הנובעת מכך. אמרתי לו "זה לא מה שכתוב שם". הוא ענה לי "קראת אותו בכלל?"

התשובה שלי הייתה: "כתבתי אותו".

 

[אני רק תשובה]

והגענו לשיא (סוג של) -

מוסיה וסימקין נמצאים בממלכת שאראקאן עם הנסיך ג׳ראלד שמתכוננת למלחמה עם ממלכת מרילון. אז מסבירים לנו שבשביל מלחמות יש את ״שדה התהילה״, שזה סוג של שדה קרב ענק שבו כל יחידה ״על אמת״ מגולמת בזעיר אנפין בלוח שחמט שעליו מפקד כל צד. לכל צד לוח משלו כך שהם מרוחקים ולא רואים אחד את השני. הקרבות אינם קטלניים ולא גורמים למוות ממשי - זו הייתה הדרך של הקדמונים לפתור מחלוקות ולכן זה מובן מדוע כולם מתייחסים אל האירוע כמו חגיגה אחת גדולה, כשהמון אצילים מגיעים לצפות ולהריע.

כל צד סבור שחרב האופל נמצאת אצל היריב, ולכן כאשר פתאום באמצע הקרב יחידות מתחילות להיעלם ״ולמות״ על ידי אויבים בלתי נראים, כל צד חושב שזה בגלל שלשני יש את חרב האופל שפשוט אינה ניתנת לגילוי כי אינה קסומה (אין בה חיים).
אבל אז ג׳ראלד קולט שגם בצד של מרילון יחידות נעלמות מהמפה ע״י אויב בלתי נראה.. הוא מחליט לרדת לשדה התהילה פיסית - ומגלה שכולם מתים. מתים ממש. קאפוט. מישהו או משהו מוזר הרג את כולם, ואראל אחד (סוג של שליח מכונף) צונח מהשמיים בוער כולו וממלמל משהו על מוות זוחל…

אז מה מסתבר?
שלעולם פלשו בני אדם בעלי טכנולוגיה גבוהה, מצוידים בנשקי לייזר, ואפילו טנקים (איכשהו ציפיתי שבעת גילוי הלייזר מישהו יחשוב על כלי רציני יותר מטנק). גם הטנקים יורים לייזרים.
מופתעים מהטוויסט? לא ראיתם את זה מגיע? זה כי לא היו רמזים מטרימים לכך. הרעיון חמוד, אבל בלי רמזים לפני הוא פשוט רעיון חמוד וזהו.

כאן יש אקט של לחימה בו הקוסמים מתים בהמוניהם, פשוט מכיוון שאין להן מושג במה הם נלחמים - חלק מנסים לשאוב את הקסם (את החיים) מהאויב ולא מצליחים, כי בני האדם הללו נטולי קסם, הם מתים, כמו יוראם.
ואם אמרנו יוראם אז הוא חוזר דרך שער (שמכונה מסדרון), לבוש גלימות לבנות סטייל ישו, ומסביר לכולם במה מדובר: הוא חצה את גבול הערפילים אל העולם הקדום. שם זוכרים את הקוסמים. קוסם שחוצה את הגבול לרוב משתגע (עיין ערך גוונדלין), אך לא כולם. למתים לא קורה כלום. בעולם ההוא הטכנולוגיה שולטת. אבל הם לא שכחו את הקסם - מסתבר שכאשר עזב מרילין את העולם עם חסידיו, הם חתמו את כל הקסם עימם בעולם, ולעולמות האחרים לא נותר דבר. אז כמו כל ילד בן 5 גם הם רוצים - לכן הם מתכננים לכבוש את עולם הקסם, להרוס את הגבולות, ולשחרר את כל הקסם ליתר היקום.

בין לבין אנו מבינים שיוראם התגורר שם 10 שנים ויש לו ידע על העולם שם - על טנקים, לייזרים, אטומים וכו׳. מה שנקרא - עבר קורס מזורז בטכנולוגיה בעשר שנים.
אנחנו גם מבינים שמשום מה אותם בני אדם הונו או שיקרו ליוראם, כי הוא סבר שהם רק באו לכבוש ולקחת שבויים ונדהם כאשר מסבירים לו שהם הורגים קוסמים כמו חול. הוא גם מתפלא כשאומרים לו שבני האדם הללו לוקחים בשבי רק כימאים ולא קוסמים - זה בינתיים נותר בגדר תעלומה.

בשלב הזה יוראם מוביל את הקוסמים לקרב ראשון בו הם מנצחים בפעם הראשונה בעזרתו של יוראם - למשל הוא אומר להם להקיף עצמם בקירות קרח כדי להקשות על האויב להתביית על חום הגוף שלהם, הוא מראה להם היכן הטנקים פגיעים (בין טובה לצריח) וכו׳.

אז זה האקשן האמיתי שמתחיל עכשיו - קסם מול טכנולוגיה.