יאפ. משהו כזה.
הרשמים שלי מהספרים -
בעיני ברור שהיה מדובר כנראה בהתחלה בספר אחד שפוצל ל- 3 כרכים, שכן הם די דקים (200-300 עמ׳ כל אחד).
הרעיונות עצמם במאקרו חמודים ויש פוטנציאל טוב, אבל הספרים סובלים מכמה בעיות:
ראשית, הדמויות אינן מפותחות מספיק, והגם שיוראם הוא הגיבור הראשי, עדיין קצת חבל שהוא היחיד שמתעגל. דמויות אחרות כגון החבר מוסיה בכלל לא מפותחות ולא ברורות עד הסוף, ולפעמים חורקות מבחינת הקשר שלהן לסיפור בכלל.
שנית, יש רומנטיזציה ברורה של העלילה והדמויות סטייל מרגרט וויז וטרייסי היקמן - הגיבור מתחיל גראמפי וזועם, והופך לטוב ונעים לאיטו.. רואים את זה גם במחזור שער המוות. זה לא קורה הפוך (או לכיוונים אחרים).
שלישית, כפועל יוצא של מיעוט הספרים רואים בבירור שיש דברים שפשוט לא מוסברים - למה לעזאזל יש יריבות בין שאראקאן למרילון? עד הסוף לא יודעים. מאיפה הגיעו כל הנבלים לקראת הסוף - הקיסר קוואסיר, המכשף מנג׳ו… התחושה היא שכל ספר הוא סרט גיבורי על בפני עצמו עם נבל חדש לגמרי שאף אחד לא מבין מאיפה הגיע - הוא שם כדי לספק יריבות לספר אחד ואז נעלם.
רביעית, לפעמים יש ניסיון להפוך את העלילה למסובכת וליצור תככים, ולפעמים זה מצליח, אבל לפעמים העובדה שאין רקע והסברים מאוד מעיבה על כך. למשל קסאוויר שהוא אחי הקיסרית ורוצה את השלטון - יש אפס רקע ואפס הסברים עד שנתקלים בו, וגם אז המפגש קצר.
חמישית, הטוויסט של הטכנולוגי מול קסם הוא חמוד מאוד, ובעל פוטנציאל ממש טוב - אבל מתפספס מעט. אפשר היה בהחלט לתת רמזים מטרימים, שמועות, אגדות, כל דבר.. בסוף פתאום מגיע צבא טכנולוגי ונלחם בכולם, ואפילו המניע שלו לא ברור (עד שמציגים את מנג׳ו כמה פרקים לאחר מכן, שגם הוא נדחף לעלילה בצורה קצת מוזרה).
ולבסוף, טרוניה אחרונה שחוזרת על עצמה בשלל ספרי מד״ב ישנים: הטכנולוגיה לא משכנעת במבט של היום. אז דוחפים ספינות חלל ולייזרים, אבל זה הכל. לכן יש טנק שנראה כמו טנק אבל יורה לייזר (למה? לייזר לא חודר מתכת? מהספר מובן שדווקא כן). החיילים מדברים זה עם זה בעזרת… מכשיר קשר. כן כן. 624 תקני צה״לי. סתם. אבל עדיין מצחיק. החיילים ישנים באוהלי בד. למפקד הצבא יש אוהל עם מחשב ומסך טלויזיה מרובע עבה של פעם, אולי vga, כדי שלא יהיה רק בירוק…. ויש עוד ועוד דוגמאות…
אפשר היה לדעתי להעיף הכל ופשוט להגיד שעולמנו שלנו במאה ה- 20 פולש לעולם הקסם, ועדיין האווירה תהיה תואמת.
ועדיין - בשורה התחתונה הספרים חמודים וקולחים ומהנים לקריאה. חלק מהדמויות חמודות, חלק לא קשורות, אבל הרעיונות מאוד חמודים.
אז למי שרוצה להעביר כמה שעות פנויות - נחמד מאוד.