נביא -
IN
"אני מעדיף להתחיל איתך" הוא אומר בחיוך כנה.
"אני מעדיף להתחיל איתך" הוא אומר בחיוך כנה.
ממלכות שבורות, מו"ד 4 לעומק - עץ משחק
- מחבר/ת הנושא rui
- תאריך התחלה
נביא
"הייתי עבד. נוצרתי לפני שנתיים ושלושה חודשים. נמכרתי לניוואק. והוא לא סתם סדיסט, הוא השתמש בשוטים של ברזל מלובן כדי להכאיב למחושלי הקרב המשרתים שלו. יש לי עדיין צלקות.
לפני שנה בערך ארגנתי מרד- מרד מחושלי הקרב אם שמעת עליו. נתפסתי, המרד הסתיים. " רונדון שותק. הוא מדבר בקול ענייני לחלוטין, המבט בעיניו מרוחק. "הצלחתי להמלט, השומרים המעיטו בערכי- נמלטתי וברחתי, חיפשתי צבא. לקחתי את הצבא בעל הכי הרבה סיכויים לנצח- צבאו של הנביא.
המרד דרך אגב, התחיל כאשר החדשות על מותו של ג'רארד הגיעו, אף פעם לא אסלח על זה לבארסאיוס"
ואתה?
לפני שנה בערך ארגנתי מרד- מרד מחושלי הקרב אם שמעת עליו. נתפסתי, המרד הסתיים. " רונדון שותק. הוא מדבר בקול ענייני לחלוטין, המבט בעיניו מרוחק. "הצלחתי להמלט, השומרים המעיטו בערכי- נמלטתי וברחתי, חיפשתי צבא. לקחתי את הצבא בעל הכי הרבה סיכויים לנצח- צבאו של הנביא.
המרד דרך אגב, התחיל כאשר החדשות על מותו של ג'רארד הגיעו, אף פעם לא אסלח על זה לבארסאיוס"
ואתה?
נביא -
IN
"אתה כועס על כך שג'רארד מת? למה?"
"אתה כועס על כך שג'רארד מת? למה?"
נביא
"הוא רצה לשחרר את העבדים, תמכתי באידיאלים שלו. ואז הוא מת, זו הייתה נפילה ארוכה- לרגע אחד יש תקווה ממשית, ואז היא נעלמת."
ממלכה-
In
"דנדליון" אומר אסאדר מיד. האדם הנאמן האחרון בפאנדל שבאמת יוכל להשפיע על המצב. הוא מצייר את דנדליון, קצת מובך ממבטו של פארגוס, ומגלה שתנועות המכחול שלו הפכו לגרועות יותר מאז שהוא היה ילד- אבל הוא מצייר אותו. מדויק ככול שהוא מצליח, הוא נותן את הציור לפארגוס. "ראש העיר הנוכחי של פאנדל" הוא אומר. הוא אפילו לא מצליח לחשוב על מילות תודה, הקסם מטריד אותו. האם גם לתוכו מישהו יכול להיכנס? ועד כמה זה מסוכן?
"דנדליון" אומר אסאדר מיד. האדם הנאמן האחרון בפאנדל שבאמת יוכל להשפיע על המצב. הוא מצייר את דנדליון, קצת מובך ממבטו של פארגוס, ומגלה שתנועות המכחול שלו הפכו לגרועות יותר מאז שהוא היה ילד- אבל הוא מצייר אותו. מדויק ככול שהוא מצליח, הוא נותן את הציור לפארגוס. "ראש העיר הנוכחי של פאנדל" הוא אומר. הוא אפילו לא מצליח לחשוב על מילות תודה, הקסם מטריד אותו. האם גם לתוכו מישהו יכול להיכנס? ועד כמה זה מסוכן?
ממלכה -
נביא -
IN
פארגוס צוחק בחופשיות כשהוא רואה את הציור המוגמר. "זה בסדר" הוא עוצר את אסאדר מלהיות מובך, "הייתי פה כשהנסיכים גדלו... ריקן היה אמן גרוע בהרבה" הוא מביט בציור כמה דקות, משנן את פרטיו.
"בסדר גמור. אבל תזכור, כמו לכל קסם טוב, גם פה יש חוקי ברזל. בגלל שאתה נכנס לאדם ודוחף את האישיות שלו הצידה, סביר להניח שהיא תנסה להשתלט עליך כשאתה לא פועל בצורה שמתאימה לה. ברגע שתנסה לעשות משהו שדנדליון לא היה מסכים איתו, הוא ינסה להשתלט חזרה באופן לא מודע. ככל שהמעשה יותר לא מתאים לו, הוא ינסה יותר חזק. הקסם הזה מעייף, אפילו לארכמג. יש לך הזדמנות אחת, אסאדר... נצל אותה בחוכמה. אני אהיה שם איתך, אם כי אני לא אוכל להסתובב איתך. אתה תראה בעוד רגע למה", וכשאנחת צחוק בוקעת מפיו הוא מתחיל לזמרר את המילים - שינוי מרענן מהלחישות שאסאדר שמע כל ימיו ממגים. יחסית לאדם זקן, פארגוס מדבר באופן ברור וחזק.
הדרך לתוך הגוף של דנדליון היא הדבר הנורא ביותר שאסאדאר חווה אי פעם. לעזוב את הגוף שלו היה כמו לראות אותו מת. הוא קרס על הרצפה בעוד רוחו עלתה שמימה, מעלה, וחלפה במהירות על טבעית מעל הדרך - הוא ראה את ריקן יושב מעל שולחן האסטרטגיה ומרשה לעצמו להיאנח כנגד המצב הקשה. הוא ראה את לורד לאופולד והשיירה שלו עוזבים את פאנדל, נושאים שני דגלים - אחד עם סמל הירח ושלושת הכוכבים, ואחר עם הנמר הלבן עם פסי הזהב, סמלו של בית קסוול. הוא המשיך וראה את הדרך הארוכה ואת מה שהצבא עשה לה - צמחים נרמסו, הכביש נסלל במגפיים ופרסות ושאריות מחנות מבצבצות בכל עבר.
וכשהוא מגיע לפאנדל, הוא מזדעזע. העיר נראית שלווה מבחוץ, והאלים יודעים איך שמעו על הקנונייה הזאת. הוא לעולם לא היה מנחש...
כשהוא נכנס בחומות פאנדל כל האינסטינקים שלו מורים לו לעצור לפני שראשו ימחץ - הוא ממשיך דרך החומה, דרך הבתים ודרך הטברנה של דנדליון על עבר משרד ראש העיר. שם, דנדליון יושב ונראה מוזר בבגדים רשמיים, צבעי בית גריאון עם תוספת של כוס בירה משלו ביד. לא יין, בירה. ראש העיר מדבר עם משרת אחד, אלף לבוש בבגדים לבנים פשוטים, אבל אסאדאר לא מצליח לשמוע את השיחה... והנה הוא נכנס לגופו של דנדליון, והאיש השמן רועד לרגע ללא שליטה ומתנגד - אך רק עצם הנוכחות המרגיעה של אסאדר והקסם החזק של הארכמג שומרים אותו מלזרוק את אסאדאר החוצה.
החדר נשאר כפי שזכר אותו - השולחן הגדול והרחב של ריטקט נמצא במרכזו, עם מפה של פאנדל, מפה של דורטר ומפה של גאנור נעוצות עם סכין פשוטה בקיר. סכין הקצבים נועצת את מפת פאנדל. סביב, כמה איורים של המלכים נראים סביב, עם איור חדש של אסאדר, כנראה בהזמנה אישית של דנדליון. הוא חולק כבוד לכולם. על השולחן נמצאים כמה טפסים ודיו.
"-מרתי, רגע, אדוני, אתה בסדר?" שואל המשרת את דנדליון.
פארגוס צוחק בחופשיות כשהוא רואה את הציור המוגמר. "זה בסדר" הוא עוצר את אסאדר מלהיות מובך, "הייתי פה כשהנסיכים גדלו... ריקן היה אמן גרוע בהרבה" הוא מביט בציור כמה דקות, משנן את פרטיו.
"בסדר גמור. אבל תזכור, כמו לכל קסם טוב, גם פה יש חוקי ברזל. בגלל שאתה נכנס לאדם ודוחף את האישיות שלו הצידה, סביר להניח שהיא תנסה להשתלט עליך כשאתה לא פועל בצורה שמתאימה לה. ברגע שתנסה לעשות משהו שדנדליון לא היה מסכים איתו, הוא ינסה להשתלט חזרה באופן לא מודע. ככל שהמעשה יותר לא מתאים לו, הוא ינסה יותר חזק. הקסם הזה מעייף, אפילו לארכמג. יש לך הזדמנות אחת, אסאדר... נצל אותה בחוכמה. אני אהיה שם איתך, אם כי אני לא אוכל להסתובב איתך. אתה תראה בעוד רגע למה", וכשאנחת צחוק בוקעת מפיו הוא מתחיל לזמרר את המילים - שינוי מרענן מהלחישות שאסאדר שמע כל ימיו ממגים. יחסית לאדם זקן, פארגוס מדבר באופן ברור וחזק.
הדרך לתוך הגוף של דנדליון היא הדבר הנורא ביותר שאסאדאר חווה אי פעם. לעזוב את הגוף שלו היה כמו לראות אותו מת. הוא קרס על הרצפה בעוד רוחו עלתה שמימה, מעלה, וחלפה במהירות על טבעית מעל הדרך - הוא ראה את ריקן יושב מעל שולחן האסטרטגיה ומרשה לעצמו להיאנח כנגד המצב הקשה. הוא ראה את לורד לאופולד והשיירה שלו עוזבים את פאנדל, נושאים שני דגלים - אחד עם סמל הירח ושלושת הכוכבים, ואחר עם הנמר הלבן עם פסי הזהב, סמלו של בית קסוול. הוא המשיך וראה את הדרך הארוכה ואת מה שהצבא עשה לה - צמחים נרמסו, הכביש נסלל במגפיים ופרסות ושאריות מחנות מבצבצות בכל עבר.
וכשהוא מגיע לפאנדל, הוא מזדעזע. העיר נראית שלווה מבחוץ, והאלים יודעים איך שמעו על הקנונייה הזאת. הוא לעולם לא היה מנחש...
כשהוא נכנס בחומות פאנדל כל האינסטינקים שלו מורים לו לעצור לפני שראשו ימחץ - הוא ממשיך דרך החומה, דרך הבתים ודרך הטברנה של דנדליון על עבר משרד ראש העיר. שם, דנדליון יושב ונראה מוזר בבגדים רשמיים, צבעי בית גריאון עם תוספת של כוס בירה משלו ביד. לא יין, בירה. ראש העיר מדבר עם משרת אחד, אלף לבוש בבגדים לבנים פשוטים, אבל אסאדאר לא מצליח לשמוע את השיחה... והנה הוא נכנס לגופו של דנדליון, והאיש השמן רועד לרגע ללא שליטה ומתנגד - אך רק עצם הנוכחות המרגיעה של אסאדר והקסם החזק של הארכמג שומרים אותו מלזרוק את אסאדאר החוצה.
החדר נשאר כפי שזכר אותו - השולחן הגדול והרחב של ריטקט נמצא במרכזו, עם מפה של פאנדל, מפה של דורטר ומפה של גאנור נעוצות עם סכין פשוטה בקיר. סכין הקצבים נועצת את מפת פאנדל. סביב, כמה איורים של המלכים נראים סביב, עם איור חדש של אסאדר, כנראה בהזמנה אישית של דנדליון. הוא חולק כבוד לכולם. על השולחן נמצאים כמה טפסים ודיו.
"-מרתי, רגע, אדוני, אתה בסדר?" שואל המשרת את דנדליון.
נביא -
IN
"אני מכיר את הממלכה, האמן לי, ודע לך שהרבה מאוד אינטרסנטים עומדים כנגד שחרור העבדים. כן, בטח, יש את האוזארדים. הצפון שלהם, מן הסתם הם יתנגדו, אבל אתה חושב שלקסוול אכפת מה קורה לעבדים בזמן שהוא יקבל את הכסף לקופת המלוכה? או לבולדווין, שכנראה לא יתמוך בזה מחשש שאחר כך יפנה להקים נמלים ולהביא תחרות לנמל בולדווין? או לסטרויס, שהיה קורא להם בוגדים ובני בוגדים ושגורלם מגיע להם, עונש מהאלים עצמם? העולם לא הוגן, רונדון. חלקנו נדפקים, חלקנו לא. ולחלק יש את האומץ לעשות משהו בנוגע לזה, ואת אותם אנשים אני מכבד. זה לא מונע ממני לכבד את ברסאיוס ואת ריקן, וזה לא אמור למנוע ממך" טאלדיוס אומר בפרץ של כנות שמפתיע את רונדון. "איך הכרת את הגמד, אגב? הוא היה נורא אדיב אלי, באמת", רונדון לא בטוח אם הוא מדבר בקול ציני או לא.
"אני מכיר את הממלכה, האמן לי, ודע לך שהרבה מאוד אינטרסנטים עומדים כנגד שחרור העבדים. כן, בטח, יש את האוזארדים. הצפון שלהם, מן הסתם הם יתנגדו, אבל אתה חושב שלקסוול אכפת מה קורה לעבדים בזמן שהוא יקבל את הכסף לקופת המלוכה? או לבולדווין, שכנראה לא יתמוך בזה מחשש שאחר כך יפנה להקים נמלים ולהביא תחרות לנמל בולדווין? או לסטרויס, שהיה קורא להם בוגדים ובני בוגדים ושגורלם מגיע להם, עונש מהאלים עצמם? העולם לא הוגן, רונדון. חלקנו נדפקים, חלקנו לא. ולחלק יש את האומץ לעשות משהו בנוגע לזה, ואת אותם אנשים אני מכבד. זה לא מונע ממני לכבד את ברסאיוס ואת ריקן, וזה לא אמור למנוע ממך" טאלדיוס אומר בפרץ של כנות שמפתיע את רונדון. "איך הכרת את הגמד, אגב? הוא היה נורא אדיב אלי, באמת", רונדון לא בטוח אם הוא מדבר בקול ציני או לא.
ממלכה-
In
אסאדר מרגיש את עצמו נכבל בעודו נכנס לגופו של דנדליון, בשרשראות מתכת כבדות וענקיות. כעבור רגע, ההרגשה נעלמת, שהוא פוקח את עיניו, הוא רואה את היד שלו מחזיקה ותומכת בו בהוא מחזיק בשולחן. לא היד שלו, הוא קולט כעבור רגע, היד של דנדליון. "אני... בסדר" הוא אומר, הקול שלו מחוספס הרבה יותר. הוא אף פעם לא שם לב כמה קולו של דנדליון מחוספס "תביא לי נייר חלק לכתוב עליו, ודיו." הוא מצווה על המשרת. הוא מרגיש כמו פולש זר לדנדליון, כמו אדם שנמצא היכן שהוא לא אמור להיות. אבל אסאדר לא נותן להרגשה הזו להפריע לו. גורלה של פאנדל מונח כרגע על הכף. ואסור לו לאכזב את העיר.
שהמשרת מביא לאסאדר את הנייר הוא מגרש אותו מפניו, ומרים את הנוצה. היא נשמטת מידיו, ואסאדר פותח וסוגר את ידו בשביל לאמץ את השליטה בה יותר טוב, ומרים את הנוצה שוב. הוא טובל אותה בדיו ומתחיל לכתוב:
"דנדליון, אל תיבהל ותתנגד, הכול בסדר, ואני יודע שגם אתה רואה את זה.
זה אסאדר גריאון, אני נמצא בבירה, לפחות פיזית, וקונטרול הצליח לגלות על מזימה נגדך בעיר. שליח של אלפארי קסוול כבר בדרך הנה בשביל לנצל את המצב.
פארגוס ביצע את הקסם הזה בשביל שאוכל לעצור את הבגידה בזמן. אתה האדם היחיד בעיר שיכולתי לסמוך עליו שאכנס לגופו. מצטער על חוסר הנוחות, אך זוהי הדרך היחידה שבא יהיה אפשר לעצור את הקנוניה נגדך.
מקווה שאתה לא כועס יותר מידי, ומצטער על החשדות הקודמים בך, אסאדר".
אסאדר מסיים את המכתב בסליחה, הוא מרגיש רע עם זה שהוא חשד בדנדליון ועכשיו משתמש בו. לפחות שאסאדר נמצא בתוכו, דנדליון זכאי לקבל את ההתנצלות שלו.
לאחר כמה רגעים שהוא משאיר את מבטו ממוקד במכתב, שדנדליון יוכל לקרוא אותו, הוא מקמט את המכתב וזורק אותו אל האח בפינת החדר. שהוא קם ממושבו, התחושה הזרה של הפולשנות והחדירה לפרטיות פוגעת באסאדר שוב. הוא שותה קצת מהבירה, ונותן למשקה להקהות קצת את התחושה המוזרה. הוא פונה והולך אל עבר הקיר בצידו השני של החדר, מאבד כמה פעמים במעבר מקצה אחד של החדר אל הקצה השני את שיווי המשקל בגוף החדש. הוא עושה את המסלול שוב, ושהוא מצליח להיות בשיווי משקל, הוא מסתכל הטקסים והמפות המונחים על השולחן. בעיקר על הטפסים, רואה מה כתוב בהם.
אסאדר מרגיש את עצמו נכבל בעודו נכנס לגופו של דנדליון, בשרשראות מתכת כבדות וענקיות. כעבור רגע, ההרגשה נעלמת, שהוא פוקח את עיניו, הוא רואה את היד שלו מחזיקה ותומכת בו בהוא מחזיק בשולחן. לא היד שלו, הוא קולט כעבור רגע, היד של דנדליון. "אני... בסדר" הוא אומר, הקול שלו מחוספס הרבה יותר. הוא אף פעם לא שם לב כמה קולו של דנדליון מחוספס "תביא לי נייר חלק לכתוב עליו, ודיו." הוא מצווה על המשרת. הוא מרגיש כמו פולש זר לדנדליון, כמו אדם שנמצא היכן שהוא לא אמור להיות. אבל אסאדר לא נותן להרגשה הזו להפריע לו. גורלה של פאנדל מונח כרגע על הכף. ואסור לו לאכזב את העיר.
שהמשרת מביא לאסאדר את הנייר הוא מגרש אותו מפניו, ומרים את הנוצה. היא נשמטת מידיו, ואסאדר פותח וסוגר את ידו בשביל לאמץ את השליטה בה יותר טוב, ומרים את הנוצה שוב. הוא טובל אותה בדיו ומתחיל לכתוב:
"דנדליון, אל תיבהל ותתנגד, הכול בסדר, ואני יודע שגם אתה רואה את זה.
זה אסאדר גריאון, אני נמצא בבירה, לפחות פיזית, וקונטרול הצליח לגלות על מזימה נגדך בעיר. שליח של אלפארי קסוול כבר בדרך הנה בשביל לנצל את המצב.
פארגוס ביצע את הקסם הזה בשביל שאוכל לעצור את הבגידה בזמן. אתה האדם היחיד בעיר שיכולתי לסמוך עליו שאכנס לגופו. מצטער על חוסר הנוחות, אך זוהי הדרך היחידה שבא יהיה אפשר לעצור את הקנוניה נגדך.
מקווה שאתה לא כועס יותר מידי, ומצטער על החשדות הקודמים בך, אסאדר".
אסאדר מסיים את המכתב בסליחה, הוא מרגיש רע עם זה שהוא חשד בדנדליון ועכשיו משתמש בו. לפחות שאסאדר נמצא בתוכו, דנדליון זכאי לקבל את ההתנצלות שלו.
לאחר כמה רגעים שהוא משאיר את מבטו ממוקד במכתב, שדנדליון יוכל לקרוא אותו, הוא מקמט את המכתב וזורק אותו אל האח בפינת החדר. שהוא קם ממושבו, התחושה הזרה של הפולשנות והחדירה לפרטיות פוגעת באסאדר שוב. הוא שותה קצת מהבירה, ונותן למשקה להקהות קצת את התחושה המוזרה. הוא פונה והולך אל עבר הקיר בצידו השני של החדר, מאבד כמה פעמים במעבר מקצה אחד של החדר אל הקצה השני את שיווי המשקל בגוף החדש. הוא עושה את המסלול שוב, ושהוא מצליח להיות בשיווי משקל, הוא מסתכל הטקסים והמפות המונחים על השולחן. בעיקר על הטפסים, רואה מה כתוב בהם.
ממלכה -
IN
הרגשת העוינות בגוף פוחתת.
דנדליון מעיף מבט בוחן בטפסים - שלושה. הראשון הוא הודעה מהמלך ריקן שמברך על התיקונים שבוצעו בעיר, על בחירת מנהיג חדש ועל עליית בית גריאון. הוא מאחל הצלחה. השני הוא מכתב דחייה מבית סטרויס. מתברר שדנדליון ביקש תגבורת, אם כי לורד דלדראק סירב לשלוח אותה. לפי המכתב, "כל עוד מרי האת' הבוגדת שולטת בשלושת הנהרות, צבאי חתוך מכם. אתה מוזמן להזיז חלק מכוחות העיר כדי להגיע איתי לאיגוף. נוכל לקבור אותם במערות שלהם עם עוד מאתיים אנשים." השלישי הוא מכתב מפורט המתאר את הוצאות והכנסות העיר. ניכרת כתיבה קטנה ומסודרת, וכנראה סילוואניק האלף אחראי לזה. בראש המכתב כתוב בגדול דוח מיסים ללורד אלפארי קסוול, האחראי על כספי הממלכה, ונראה שהוא מוכן לשליחה ורק חיכה לאישור הסופי של ראש העיר. כשהוא משקיף מהחלון, דנדליון נדהם לראות כל כך הרבה אלפים בעיר. חלק מנקים, חלקם מוכרים וסוחרים, וחלק שומרים עם חרבות ארוכות וקשתות עץ מרשימות.
זה כבר התחיל.
הוא יוצא מהבניין, מבולבל ומבוהל. אחרי ניגוב זיעה אחד וכמה נשימות עמוקות דנדליון חוזר לשלוט בעצמו. הוא ממשיך ברחוב, לא בטוח לאיפה ללכת, כשחתול קופץ לידיו, הישר מבניין אבן גדול.
"מיאו" הוא מביט בעיניים הגדולות שלו בדנדליון. המראה המוכר והחמוד מרגיע את דנדליון מעט. "מרגיש טבעי, או שצריך להתרגל?" שואל החתול.
דנדליון כמעט מתעלף.
"אין צורך להיבהל, זה פארגוס" החתול משמיע קול שעלול להיות צחוק. "הדבר היחיד שאני מכיר בעיר הזאת זה חתולים, ומג חזק מספיק יכול להתמקד בחתול אקראי. אם כי חבל שבחרתי ברודף שמלות..." החתול מתיישב. "יש לך תוכנית, או שאתה צריך עזרה?"
הרגשת העוינות בגוף פוחתת.
דנדליון מעיף מבט בוחן בטפסים - שלושה. הראשון הוא הודעה מהמלך ריקן שמברך על התיקונים שבוצעו בעיר, על בחירת מנהיג חדש ועל עליית בית גריאון. הוא מאחל הצלחה. השני הוא מכתב דחייה מבית סטרויס. מתברר שדנדליון ביקש תגבורת, אם כי לורד דלדראק סירב לשלוח אותה. לפי המכתב, "כל עוד מרי האת' הבוגדת שולטת בשלושת הנהרות, צבאי חתוך מכם. אתה מוזמן להזיז חלק מכוחות העיר כדי להגיע איתי לאיגוף. נוכל לקבור אותם במערות שלהם עם עוד מאתיים אנשים." השלישי הוא מכתב מפורט המתאר את הוצאות והכנסות העיר. ניכרת כתיבה קטנה ומסודרת, וכנראה סילוואניק האלף אחראי לזה. בראש המכתב כתוב בגדול דוח מיסים ללורד אלפארי קסוול, האחראי על כספי הממלכה, ונראה שהוא מוכן לשליחה ורק חיכה לאישור הסופי של ראש העיר. כשהוא משקיף מהחלון, דנדליון נדהם לראות כל כך הרבה אלפים בעיר. חלק מנקים, חלקם מוכרים וסוחרים, וחלק שומרים עם חרבות ארוכות וקשתות עץ מרשימות.
זה כבר התחיל.
הוא יוצא מהבניין, מבולבל ומבוהל. אחרי ניגוב זיעה אחד וכמה נשימות עמוקות דנדליון חוזר לשלוט בעצמו. הוא ממשיך ברחוב, לא בטוח לאיפה ללכת, כשחתול קופץ לידיו, הישר מבניין אבן גדול.
"מיאו" הוא מביט בעיניים הגדולות שלו בדנדליון. המראה המוכר והחמוד מרגיע את דנדליון מעט. "מרגיש טבעי, או שצריך להתרגל?" שואל החתול.
דנדליון כמעט מתעלף.
"אין צורך להיבהל, זה פארגוס" החתול משמיע קול שעלול להיות צחוק. "הדבר היחיד שאני מכיר בעיר הזאת זה חתולים, ומג חזק מספיק יכול להתמקד בחתול אקראי. אם כי חבל שבחרתי ברודף שמלות..." החתול מתיישב. "יש לך תוכנית, או שאתה צריך עזרה?"
נביא
"ת'ונד? הוא היה חבר קרוב בשירותו של ניוואק, נראה לי ניוואק זכה בו בהתערבות או משהו?" רונדון לא כ"כ בטוח. ת'ונד לא דיבר הרבה על עברו.
"בכל מקרה, מה איתך?"
"בכל מקרה, מה איתך?"
נביא -
IN
"טוב, כהתחלה, רצחתם את המדריך שלי בהרים. התגייסתי כגשש לטובת כוחות הממלכה שנשלח לרגל אחרי המחנה שלכם, אבל לא ראיתי סיבה לא להחליף נאמנות - זה או "בגידה" במעסיק חדש או המוות שלי. לאחר מכן סבלתי מכם אי אמון חמור, שכמעט גרם לי לרצות לבגוד בכם לקורניליוס... מה שהייתי יכול לעשות, לולא קרן האור לה אתם קוראים לביוס שהתייחס אלי באופן שקרוב לאנושי. אני לא כלב שנגרר איתכם, אז החלטתי לקחת יוזמה ולהרוג את מי שהלך לשלוח מכתבים לקונטרול. מספיק מידע בשבילך לשחרר אותי? אני אכבד אם לא תרצה שאסתובב איתך, אבל פעלתי לטובת כוחות הנביא במשך כל החודשיים האחרונים. אין שום סיבה שתהרוג אותי".
"טוב, כהתחלה, רצחתם את המדריך שלי בהרים. התגייסתי כגשש לטובת כוחות הממלכה שנשלח לרגל אחרי המחנה שלכם, אבל לא ראיתי סיבה לא להחליף נאמנות - זה או "בגידה" במעסיק חדש או המוות שלי. לאחר מכן סבלתי מכם אי אמון חמור, שכמעט גרם לי לרצות לבגוד בכם לקורניליוס... מה שהייתי יכול לעשות, לולא קרן האור לה אתם קוראים לביוס שהתייחס אלי באופן שקרוב לאנושי. אני לא כלב שנגרר איתכם, אז החלטתי לקחת יוזמה ולהרוג את מי שהלך לשלוח מכתבים לקונטרול. מספיק מידע בשבילך לשחרר אותי? אני אכבד אם לא תרצה שאסתובב איתך, אבל פעלתי לטובת כוחות הנביא במשך כל החודשיים האחרונים. אין שום סיבה שתהרוג אותי".
נביא
"לא התכוונתי להרוג אותך. ואתה לא יכול לומר שאני לא התייחסתי אליך טוב. אולי לא אנושי, אבל אני לא אנושי." רונדון אומר. "בכל מקרה, אני לא יכול לשחרר אותך, אתה חשוד מדי כרגע. אני שלחתי אנשים שלא יאפשרו לאחרים להכנס לשלוח מכתבים. הם אשמים גם כן, אבל יכול להיות שרצחת אותם, ואז אתה תשפט. עד אז, תחשיב את עצמך כאח"מ- אסיר חשוב מאוד. לא תפגע ואביא לך אוכל ומים והכל, רק ינטרו את הפעולות שלך, כולל ללכת לשירותים. דרך אגב, למה אתם בכלל צריכים ללכת לשירותים? מה אתם עושים שם?"
רונדון מסמן לאחד השומרים לבוא אליו. אומר לו לבדוק כמה יונים יש, וכמה נעלמו. אולי מכתב או שניים כן הגיעו מקונטרול. כשהוא חושב על זה, הוא מקווה שמי שהוא שלח היה מספיק חכם לירות ביונים מהחומות במקום לא לתת להן לעוף עם המכתב.
רונדון מסמן לאחד השומרים לבוא אליו. אומר לו לבדוק כמה יונים יש, וכמה נעלמו. אולי מכתב או שניים כן הגיעו מקונטרול. כשהוא חושב על זה, הוא מקווה שמי שהוא שלח היה מספיק חכם לירות ביונים מהחומות במקום לא לתת להן לעוף עם המכתב.
נביא -
IN
"חשוד במה?" הוא מתלונן ופונה אל השומר. "אל תטרח. יונה אחת חסרה. עצם זה שלא הגעתי בזמן לא אומר שהיונה הגיעה. עופות טורפים, מזג אוויר גרוע, יונה טיפשה... הכל יכול לקרות. מצד שני, אם קונטרול יספר את זה לריקן תהיה בטוח שהם מוכנים. הנביא מוכן להרעיב את האנשים עם חסימת אספקה? לא. אז בהנחה שהם ידעו את זה, הם יבצרו את הבירה ויהפכו אותה לגהנום לכבישה. אני הייתי בבירה כמה פעמים, אני יכול להיות מקור מידע מועיל בתמורה לחופש שלי".
"חשוד במה?" הוא מתלונן ופונה אל השומר. "אל תטרח. יונה אחת חסרה. עצם זה שלא הגעתי בזמן לא אומר שהיונה הגיעה. עופות טורפים, מזג אוויר גרוע, יונה טיפשה... הכל יכול לקרות. מצד שני, אם קונטרול יספר את זה לריקן תהיה בטוח שהם מוכנים. הנביא מוכן להרעיב את האנשים עם חסימת אספקה? לא. אז בהנחה שהם ידעו את זה, הם יבצרו את הבירה ויהפכו אותה לגהנום לכבישה. אני הייתי בבירה כמה פעמים, אני יכול להיות מקור מידע מועיל בתמורה לחופש שלי".
נביא
"אני מקווה שהאנשים על החומה לא טיפשים. בכל מקרה, גם אחרים היו בבירה. אני לא חושב שהם ירצו כסף כמוך, בכל מקרה כל מה שיהיה זה מישהו שיעקוב אחריך כל הזמן. אתה יכול לחשוב על זה כעל שומר ראש אם אתה רוצה, הוא יעזור לך אם תצטרך." רונדון אומר, ויוצא מהחדר. "בינתיים לא נתת לי שום סיבה להאמין לך, להתראות טאלדיוס"
נביא -
IN
טאלדיוס שותק שתיקה זועפת וקם כשהשומר מלווה אותו לחדרו. כשרונדון עולה למעלה, הוא מוצא שאכן אחת מהיונות חסרה, ושדיו נשפך על הרצפה, כנראה מהמהירות שבה נכתב המכתב לקונטרול. לאחר בירור קצר אף אחד לא הרג יונה, לפחות לא עם מכתב - בזמן שהיונה עפה לה, המורדים עוד לא שלטו בחומות ואי אפשר היה להרוג אותה.
טאלדיוס שותק שתיקה זועפת וקם כשהשומר מלווה אותו לחדרו. כשרונדון עולה למעלה, הוא מוצא שאכן אחת מהיונות חסרה, ושדיו נשפך על הרצפה, כנראה מהמהירות שבה נכתב המכתב לקונטרול. לאחר בירור קצר אף אחד לא הרג יונה, לפחות לא עם מכתב - בזמן שהיונה עפה לה, המורדים עוד לא שלטו בחומות ואי אפשר היה להרוג אותה.
נביא
רונדון מקלל בשקט, אם קונטרול יגלה את העניין יהיה הרבה יותר קשה לכבוש את הבירה. רונדון בודק מה קורה עם בארסיוס, לאחר מכן הוא ממשיך לשחרר כמה עבדים ולשפוט כמה אצילים.
לבסוף, הוא הולך לפאב- הפאב של המורדים. פאב שדי בטוח שינה את שמו והפך להיות קשור איכשהו למרד.
לבסוף, הוא הולך לפאב- הפאב של המורדים. פאב שדי בטוח שינה את שמו והפך להיות קשור איכשהו למרד.
נביא -
IN
"הודעה הגיעה מברסאיוס, המפקד" אומר אחד העבדים המשוחררים שהתגייס לשורות צבא הנביא. הוא נותן את הנייר החלק לרונדון. בכתב קריא, גדול ומסודר, נכתבה תשובתו של ברסאיוס:
למפקדים ארתור ורונדון,
בשם האל האחד אני מברך אתכם על המאמצים שלכם. ללא ספק כבשתם נקודה אסטרטגית חשובה, ואף על פי שכל הגנרלים שלי דוחקים בי להרעיב את הבירה, לא אעשה זאת. אך עם תגבורת נאה מהצפון, הבירה תוכל להיכבש. צבאי נמצא בדרך אליכם, שבעים אלף איש. אנחנו הולכים לצעוד אל הבירה ולסיים את המלחמה הזאת אחת ולתמיד. צדק ייעשה, ורשעים ארורים יתלו. אגיע בתוך שבוע יחד עם חלק הארי של הצבא שלי. החלק השני יגי-". כתם דיו גדול נשפך פה. על פי הידע הצבאי שלו, רונדון מנחש שאחד מהמפקדים הללו התנגד לכתיבת זמן ההגעה למקרה שהמכתב יפול לידי אויב. אולי פיטבארוס. אומר את כל השאר כשאבוא עם צבאי. עד אז, החזיקו בכל מחיר במצודה. אני לא צופה התקפת נגד, אבל הייתי די שנים בחצר המלוכה לדעת שקונטרול כנראה יודע על המקרה. אם יונה לא נשלחה, וודאו שאחת לא תישלח. כל עוד הם עיוורים, יתרון ההפתעה יהיה נתון לנו והוא לא יקרא לנושאי דגלו. בנוסף, ודא שהדרך המזרחית אליך חסומה ומבוצרת - פטרולים של סטרויס עלולים להגיח משם ולגלות אותנו. ואם אתם תופס על דרך המלך את אלפארי קסוול, אל תפגעו בו לרעה. נוכל לסחור בו בשבויי מלחמה.
בנוסף, אל תפגעו בתושבים. אף אחד לא מורשה לעזוב את המבצר, אך גם אם ישנם אנשים שלא מוכנים להצטרף למטרותינו, וודאו ששום דבר רע לא יקרה להם. יום אחד, יבינו את העבודה הקדושה שעשינו.
וכדבר אחרון - אני מצטער על מותו של לביוס. הוא היה תלמיד סבלני וקשוב והיה חרוץ עד אין קץ. מי יתן והאל האחד ישמור את נשמתו.
ברסאיוס.
שבוע. שבוע זה לא הרבה, ורונדון מקווה שתוך שלושה שבועות יגיע שאר הצבא. אם הם על סוסים, אולי זה יקח רק שבועיים וחצי.
כשהוא נכנס למבנה בו היה הבר, הוא ללא שומר וללא קומה תחתונה פעילה כל כך - המבנה הפך לטברנה אמיתית לכוחות הנביא, והקומה למטה הפכה למרתף היין, לאחר שהוחרמו כל כך הרבה חביות מבתי האצילים. שמו של הפונדק נקבע סוף סוף - "שני המפקדים", והוא פופולארי מבעבר. מעבר לבליל הגזעים שפה, עכשיו נוספו אליו העבדים המשוחררים ומחושלי הקרב, שנהנים לחלוק את הסיפור שלהם בקרבות ברחובות. שלושה דיוקנים גדולים בדיו ניצבים על הקיר השמאלי - אחד של רונדון, אחד של לביוס, ואחד של ארתור. בשולחן אחד שותה גאס, אשר הפך לראש הפיקוד הלא רשמי של כל הכוחות כאן והציב עשרות פטרולים והנחיות לשמור על חשאיות מרבית ככל האפשר בכיבוש המצודה. "קצת קשה כשאין סערה פה", הוא אמר לרונדון בלילה שעבר. הנטריוס גם הוא שותה עמו, ונראה שהוא מתאושש היטב מפגיעותיו. היד נשברה, אך הצלע רק נסדקה. כשרונדון וארתור נכנסים, האנשים קמים ומצדיעים להם, לפקודתו של גאס.
"הודעה הגיעה מברסאיוס, המפקד" אומר אחד העבדים המשוחררים שהתגייס לשורות צבא הנביא. הוא נותן את הנייר החלק לרונדון. בכתב קריא, גדול ומסודר, נכתבה תשובתו של ברסאיוס:
למפקדים ארתור ורונדון,
בשם האל האחד אני מברך אתכם על המאמצים שלכם. ללא ספק כבשתם נקודה אסטרטגית חשובה, ואף על פי שכל הגנרלים שלי דוחקים בי להרעיב את הבירה, לא אעשה זאת. אך עם תגבורת נאה מהצפון, הבירה תוכל להיכבש. צבאי נמצא בדרך אליכם, שבעים אלף איש. אנחנו הולכים לצעוד אל הבירה ולסיים את המלחמה הזאת אחת ולתמיד. צדק ייעשה, ורשעים ארורים יתלו. אגיע בתוך שבוע יחד עם חלק הארי של הצבא שלי. החלק השני יגי-". כתם דיו גדול נשפך פה. על פי הידע הצבאי שלו, רונדון מנחש שאחד מהמפקדים הללו התנגד לכתיבת זמן ההגעה למקרה שהמכתב יפול לידי אויב. אולי פיטבארוס. אומר את כל השאר כשאבוא עם צבאי. עד אז, החזיקו בכל מחיר במצודה. אני לא צופה התקפת נגד, אבל הייתי די שנים בחצר המלוכה לדעת שקונטרול כנראה יודע על המקרה. אם יונה לא נשלחה, וודאו שאחת לא תישלח. כל עוד הם עיוורים, יתרון ההפתעה יהיה נתון לנו והוא לא יקרא לנושאי דגלו. בנוסף, ודא שהדרך המזרחית אליך חסומה ומבוצרת - פטרולים של סטרויס עלולים להגיח משם ולגלות אותנו. ואם אתם תופס על דרך המלך את אלפארי קסוול, אל תפגעו בו לרעה. נוכל לסחור בו בשבויי מלחמה.
בנוסף, אל תפגעו בתושבים. אף אחד לא מורשה לעזוב את המבצר, אך גם אם ישנם אנשים שלא מוכנים להצטרף למטרותינו, וודאו ששום דבר רע לא יקרה להם. יום אחד, יבינו את העבודה הקדושה שעשינו.
וכדבר אחרון - אני מצטער על מותו של לביוס. הוא היה תלמיד סבלני וקשוב והיה חרוץ עד אין קץ. מי יתן והאל האחד ישמור את נשמתו.
ברסאיוס.
שבוע. שבוע זה לא הרבה, ורונדון מקווה שתוך שלושה שבועות יגיע שאר הצבא. אם הם על סוסים, אולי זה יקח רק שבועיים וחצי.
כשהוא נכנס למבנה בו היה הבר, הוא ללא שומר וללא קומה תחתונה פעילה כל כך - המבנה הפך לטברנה אמיתית לכוחות הנביא, והקומה למטה הפכה למרתף היין, לאחר שהוחרמו כל כך הרבה חביות מבתי האצילים. שמו של הפונדק נקבע סוף סוף - "שני המפקדים", והוא פופולארי מבעבר. מעבר לבליל הגזעים שפה, עכשיו נוספו אליו העבדים המשוחררים ומחושלי הקרב, שנהנים לחלוק את הסיפור שלהם בקרבות ברחובות. שלושה דיוקנים גדולים בדיו ניצבים על הקיר השמאלי - אחד של רונדון, אחד של לביוס, ואחד של ארתור. בשולחן אחד שותה גאס, אשר הפך לראש הפיקוד הלא רשמי של כל הכוחות כאן והציב עשרות פטרולים והנחיות לשמור על חשאיות מרבית ככל האפשר בכיבוש המצודה. "קצת קשה כשאין סערה פה", הוא אמר לרונדון בלילה שעבר. הנטריוס גם הוא שותה עמו, ונראה שהוא מתאושש היטב מפגיעותיו. היד נשברה, אך הצלע רק נסדקה. כשרונדון וארתור נכנסים, האנשים קמים ומצדיעים להם, לפקודתו של גאס.
נביא
"שבו, אתם לא צריכים להצדיע לנו" אומר רונדון, "אתם צריכים להצדיע ללביוס, שאפרו ירחף בחופשיות ויביא אמונה ללבם של הכופרים" אומר רונדון, אף על פי שהוא עצמו לא מאמין בזה. "יש דברים מעניינים?" הוא שואל את גאס והנטריוס, "הנטריוס- הצלחת ללמוד משהו מעניין מהספריות וכתבי היד בחדרים הפרטיים של ניוואק וקורניליוס? ויותר חשוב, מה קורה עם קורניליוס? הוא גילה לך משהו מעניין?" רונדון שם את ארתור והנטריוס in charge בחקירה של קורניליוס ואמר להנטריוס לבדוק אם הוא מצליח למצוא משהו מעניין בספריות ובחדרים הפרטיים. הוא גם רמז להנטריוס שיכול להשאיר אצלו את מכתבי האהבה.
נביא -
IN
"מצאתי כמה דיווחים מעניינים. ניוואק היה לורד משני למדי, אז אצלו ראיתי בעיקר מכתבי אהבה לכסף, מכירת עבדים וכמה חטיפות של עבדים שברחו ממנו. לא משהו רציני מדי. אם כי מצאתי אצלו את זה", הוא אומר ומניח תיבה קטנה עשויה כסף, מעוטרת בפיתוחים בצורת דרקונים, גריפינים, חדי קרן וברקים. "מאיים למדי" אומר הנטריוס במבט מזלזל מעט. "אצל קורניליוס, לעומת זאת, מגיע הכיף האמיתי. הוא ווידא שכל הפטרולים הקבועים של מבצר הסערה יחפשו גם עבדים שברחו ושאר מורדים אצלו. היו אצלו שני מכתבים - אחד מלורד קסוול, שדורש את המיסים של עכשיו ושלח תיקון למה שקורניליוס שלח לו. אני חושב שהוא כן הצליח לתת את המיסים קצת לפני שהרגנו אותו. המכתב השני הוא מלורד סטרויס, שמזהיר אותו ששלושת הנהרות אבודים ושכוחות מורדים עלולים להיות בדרך אליו. המכתב הזה היה בפח" אומר הנטריוס בנענוע ראש ציני. "נו, נו, נו קורניליוס, מה למדנו היום? לא זורקים מכתבים" הוא אומר ומגיש אותם לרונדון. "לקחתי לעצמי את החופש לענות אותו קצת. הוא לא מוכן לומר כלום, הוא רק בוהה באוויר כמו אדם מת. אני חושב שלביוס עשה עבודה קצת טובה מדי".
"החרמנו מקוניליוס את כלי הנשק שלו ואת השריון שלו" אומר גאס. "שניהם מצויינים. דאגתי להביא אותם הנה" הוא אומר כשחייל אחד מגיש את החרב הארוכה של קורניליוס ואת שריונו המנקי והמצוחצח. "דאגתי שינקו אותם. אני עצמי אסתפק בשריונות מפקד משמר העיר, אני לא זקוק ליותר. הנטריוס מצא לעצמו גלימות של מכשפים -", "מגים", הוא נקטע על ידי הנטריוס.
"מגים. בכל מקרה, רוב הסוחרים ברחו ברגע שהם ראו את ההפיכה. נשארו עוד שניים - אחד שהביא מעט תכשיטים ואספקה, ואחר שמוכר מעט כלי נשק ושריון. עיכבתי את שניהם למקרה שתרצו משהו".
"מצאתי כמה דיווחים מעניינים. ניוואק היה לורד משני למדי, אז אצלו ראיתי בעיקר מכתבי אהבה לכסף, מכירת עבדים וכמה חטיפות של עבדים שברחו ממנו. לא משהו רציני מדי. אם כי מצאתי אצלו את זה", הוא אומר ומניח תיבה קטנה עשויה כסף, מעוטרת בפיתוחים בצורת דרקונים, גריפינים, חדי קרן וברקים. "מאיים למדי" אומר הנטריוס במבט מזלזל מעט. "אצל קורניליוס, לעומת זאת, מגיע הכיף האמיתי. הוא ווידא שכל הפטרולים הקבועים של מבצר הסערה יחפשו גם עבדים שברחו ושאר מורדים אצלו. היו אצלו שני מכתבים - אחד מלורד קסוול, שדורש את המיסים של עכשיו ושלח תיקון למה שקורניליוס שלח לו. אני חושב שהוא כן הצליח לתת את המיסים קצת לפני שהרגנו אותו. המכתב השני הוא מלורד סטרויס, שמזהיר אותו ששלושת הנהרות אבודים ושכוחות מורדים עלולים להיות בדרך אליו. המכתב הזה היה בפח" אומר הנטריוס בנענוע ראש ציני. "נו, נו, נו קורניליוס, מה למדנו היום? לא זורקים מכתבים" הוא אומר ומגיש אותם לרונדון. "לקחתי לעצמי את החופש לענות אותו קצת. הוא לא מוכן לומר כלום, הוא רק בוהה באוויר כמו אדם מת. אני חושב שלביוס עשה עבודה קצת טובה מדי".
"החרמנו מקוניליוס את כלי הנשק שלו ואת השריון שלו" אומר גאס. "שניהם מצויינים. דאגתי להביא אותם הנה" הוא אומר כשחייל אחד מגיש את החרב הארוכה של קורניליוס ואת שריונו המנקי והמצוחצח. "דאגתי שינקו אותם. אני עצמי אסתפק בשריונות מפקד משמר העיר, אני לא זקוק ליותר. הנטריוס מצא לעצמו גלימות של מכשפים -", "מגים", הוא נקטע על ידי הנטריוס.
"מגים. בכל מקרה, רוב הסוחרים ברחו ברגע שהם ראו את ההפיכה. נשארו עוד שניים - אחד שהביא מעט תכשיטים ואספקה, ואחר שמוכר מעט כלי נשק ושריון. עיכבתי את שניהם למקרה שתרצו משהו".
ממלכה-
In
דנדליון מסתכל וסוקר את המכתבים לפני שהוא יוצא מהחדר. במיוחד את האחרון שבהם. בודק אם יש דברים מסוימים במכתב שהם מוגזמים במיוחד. דנדליון האמתי הוא די תמים, כמו שאסאדר שבתוכו יודע, והוא מעדיף לבדוק שהכול שם תקין לפני שתהיה לדנדליון האמתי אפשרות לחתום. אם הכול בסדר, הוא לא נוגע בזה.
הוא יודע וכמעט מתעלף שהוא פוגש בחתול המדבר פארגוס.
״יש לנביא יותר מידי חיילים, אני לא יודע איך אפשר לנצח אותו״ אומר דנדליון לחתול שאף אחד לא מסתכל. עדיף לא להוציא לדנדליון תדמית של משוגע. ״אז כן, קלעת לנקודה, אין לי תוכנית״ אומר דנדליון במעט יאוש.
דנדליון מסתכל וסוקר את המכתבים לפני שהוא יוצא מהחדר. במיוחד את האחרון שבהם. בודק אם יש דברים מסוימים במכתב שהם מוגזמים במיוחד. דנדליון האמתי הוא די תמים, כמו שאסאדר שבתוכו יודע, והוא מעדיף לבדוק שהכול שם תקין לפני שתהיה לדנדליון האמתי אפשרות לחתום. אם הכול בסדר, הוא לא נוגע בזה.
הוא יודע וכמעט מתעלף שהוא פוגש בחתול המדבר פארגוס.
״יש לנביא יותר מידי חיילים, אני לא יודע איך אפשר לנצח אותו״ אומר דנדליון לחתול שאף אחד לא מסתכל. עדיף לא להוציא לדנדליון תדמית של משוגע. ״אז כן, קלעת לנקודה, אין לי תוכנית״ אומר דנדליון במעט יאוש.
ממלכה -
IN
הדוח בסדר. הוא ציפה למשהו שערורייתי במה שמערב את קסוול, אבל הוא הופתע לגלות שהכל תקין.
החתול מחייך בנחמדות. "אני חושב שכדאי לך לדלג על פוליטיקה. האצילים פה חסרי כוח כמעט, ללא חיילים. אני הייתי מציע לך לנקוט באחת משתי הדרכים - או לנסות ולתפוס את סילוואניק לבד ולעלף אותו, או לקרוא את שומרי העיר לסדר ולתקוף באופן גלוי את סילוואניק. האפשרות השנייה בעייתית - קסוול גרם כבר מספיק צרות עם הממלכה האלפית, וזה עלול להסיט אותם לטובת כוחות הנביא. אני חושב שכל עוד יש אפשרות אחרת על הפרק, לא כדאי לנקוט באפשרות השנייה" החתול מתחכך ברגליים של דנדליון. "אינסטינקטים" אומר פארגוס בקול מתנצל.
הדוח בסדר. הוא ציפה למשהו שערורייתי במה שמערב את קסוול, אבל הוא הופתע לגלות שהכל תקין.
החתול מחייך בנחמדות. "אני חושב שכדאי לך לדלג על פוליטיקה. האצילים פה חסרי כוח כמעט, ללא חיילים. אני הייתי מציע לך לנקוט באחת משתי הדרכים - או לנסות ולתפוס את סילוואניק לבד ולעלף אותו, או לקרוא את שומרי העיר לסדר ולתקוף באופן גלוי את סילוואניק. האפשרות השנייה בעייתית - קסוול גרם כבר מספיק צרות עם הממלכה האלפית, וזה עלול להסיט אותם לטובת כוחות הנביא. אני חושב שכל עוד יש אפשרות אחרת על הפרק, לא כדאי לנקוט באפשרות השנייה" החתול מתחכך ברגליים של דנדליון. "אינסטינקטים" אומר פארגוס בקול מתנצל.
