בעיניי, זה כבר יוצא מגבולות המכניקה לנורמות ותרבות משחק. היה סגנון משחק כזה פעם, היום הוא frowned upon לרוב, אא"כ משחקים משהו תחרותי כמו Diplomacy. האלמנט ה collaborative הרבה יותר מודגש כיום. חלק מהסיבה שרוב הקב' כיום (לפחות להבנתי) מעלות את כולם בדרגה באותו זמן.ולגנוב מדב"שים חברים? להודות שגנבת?
אולי, תלוי מטרה. האם אתה מציב מכניקה כדי לבצע אבסטקרציה או כדי להדגיש במה המשחק מתמקד.משחק שמכיל הרבה סודות ושקרים, למשל, יכול להרוויח ממכניקה שתתמוך את העיסוק בהם בדיוק כמו שמשחק תפקידים של קרבות בין גיבורים במבוך מרגיש יותר "משחקי" מאשר אם היו פותרים את כל הקרבות באמצעות הטלת מטבע או אבן-נייר-מספריים, או מספרים מה היה בקרב בלי לשחק את זה.
למשל, ב PbtA יש רשימת moves, בד"כ כלליים וייחודיים. הרשימה הזו אינה רק מכנית, היא מספרת לכולם בבירור במה המשחק רוצה להתמקד- בפרט כשהמנוע הזו בד"כ משמש ליצירת חוויה ספציפית. ומה עושים כשמנסים לעשות משהו שלא מכוסה ע"י אף move? חוזרים לברירת המחדל: שחקן מתאר מה הדמות עושה, מנחה עונה מה קורה, פשוט אין טריגר לאךט move אז אין גלגול קוביה- פשוט נשענים על האג'נדה והestablished fiction, כמו גורמים נוספים כמו fictional positioning וכו'.
קרב לחלוטין מתנהל כך בכל מע' אם בוחרים לשחק כ fiction first. גם אם אני לא מסכים עם הכל, ממליץ בחום לקרוא את המניפסט New Simulationism של סם סורנסן- לינק. במשחקים שלי, גם אם המכניקה אומרת שלכל דמות יש תקיפה אחת אבל הצלחת להיות עם 2 נשקים ולתמרן כך שאת פוגעת ב2 דמויות- זה מה שיקרה. אולי אדרוש גלגול קשה יותר או לא אדרוש גלגול כלל, אבל למה שקורה בעולם יש קדימות על המכניקה. ואני מאוד אוהב מע' שלוקחות זאת בחשבון מראש.שאלה מעניינת היא למה קרב לא מתנהל ככה. כלומר חוץ מאיפה שהוא כן עובד ככה. נדמה לי שבמנוע האפוקליפסה הוא אמור לעבוד ככה אבל יש לי מעט נסיון או חיבה לשיטה.
בלי זה, זה בעצם הופך את המנחה לשופט בדיבייט שפשוט שופט כמה טוב מישהו מתנסח- אבל אינטקרציה חברתית אמיתית היא הרבה יותר מזה.
זו הצגה טובה של צד שתומך בגלגולים. כמובן שיש גם חסרונות
