"אני זוכר, בקרב שלא נגמר, פתאום ראיתי איך אתה נשבר, וכשעלה השחר מן ההר, אז אותך הבאתי אל הכפר..."
דוריאן לאקספורד
דוריאן נולד בכפר חקלאי קטן באחת מהברוניות על גבול ממלכת אורבריה, מסוג המקומות הנידחים שבקושי אפשר למצוא ברוב המפות. הוא נולד לשני הורים חקלאים שההורים שלהם היו חקלאים והסבים שלהם היו חקלאים, ומכאן שלא היו ספקות רבות בנוגע לקריירה העתידית שלו.
באותה שנה בה נולד דוריאן, נולד ילד נוסף בכפר - פיניאן, או פין בקיצור, שגם הוא היה בן לחקלאים. רצה הגורל, ושני הבנים הללו נקשרו יחדיו כמעט מהרגע שלמדו לדבר. הם גדלו יחדיו, שיחקו יחד במלחמה ולמדו יחד לעבוד בשדות. כאשר ילדים אחרים היו מציקים לפיניאן הרזה, היה זה דוריאן שהגן עליו, וכאשר דוריאן חיפף במטלות שלו היה זה פיניאן שחיפה עליו בכדי שלא יכנס לצרות. גם כאשר התבגרו היו הנערים מאוחדים - לכל מקום בו הלכו תמיד היו יחדיו, כל שעשו עשו בצוותא, אפילו התאהבו באותן הנערות. השניים היו חברי נפש - בלתי נפרדים, והם נשבעו להיות שם אחד עבור השני עד שהמוות יפריד ביניהם.
אך למרות היחסים הקרובים ביניהם, היו השניים שונים לחלוטין באופי. דוריאן היה הדוגמה הקלאסית ל"אין שכל אין דאגות" - לעבוד היה הדבר השנוא עליו בחיים, והוא העדיף לבזבז את זמנו על קרבות שתויים בפונדק או ירי בקשת הישנה של אביו או סתם הסתלבטות בשדות תחת השמש עם איזה גבעול נמצץ בפיו. עובדה זאת הביאה עליו את חמת הוריו פעמים רבות, אך הריבים המרוגזים עם אביו ואמו בעיקר שעשעו את דוריאן - מבחינתו, החיים היו יפים, והוא לא התכוון לבזבז אותם בעבודה אפורה בשדה המשפחתי. פיניאן, לעומת זאת, היה ילד טוב-ירושלים - בחור שקט ונעים הליכות, שהיה עושה מה שאומרים לו ומתי שאומרים. הוא היה גם ביישן ושתקן, ולא נהג לדבר על מחשבותיו עם איש מלבד דוריאן.
ההבדל הזה בין תפיסת העולם של שני הנערים בא לידי ביטוי במיוחד כאשר, בימים החמים כשהשמיים היו בהירים, הם שכבו תחת צילו של עץ האלון העתיק של הכפר, הביטו בעננים ודיברו על העתיד שלהם. דוריאן היה משוכנע שכשהם יהיו גדולים מספיק, הם יוכלו לחסוך כסף ולברוח מהכפר הקטן והאפרורי שלהם, לצאת אל העולם הגדול שמעבר לשדות ולחוות את החיים האמיתיים. הרעיון ההרפתקני הזה הלהיב אותו כמו שאף דבר אחד לא היה מסוגל לעשות, אך פיניאן לא הסכים עימו - מבחינתו, היה עדיף להשאר במקום המוכר והבטוח שלו, להמשיך את מסורת החקלאות כפי שאבותיהם עשו כבר במשך דורות. בדרך כלל דוריאן היה צוחק ואומר שהוא עוד ישוט על הים הפתוח בזמן שפין ישאר בבית ויתגלגל בחרא של הפרות, אך עמוק בתוכו תמיד תהה אם אכן יצליח להפרד מחברו הטוב אם זה יגיע למצב הזה.
כשחגגו דוריאן ופיניאן שני עשורים לחייהם, התכנס כל הכפר לחגיגה גדולה, ואמא של פין אפילו אפתה עבורם עוגת דבש מתוקה. ורק כמה חודשים לאחר מכן, פרצה המלחמה. המדינה השכנה פלשה לברונות שכללה בשטחה את הכפר הקטן - מלאי המזון שלהם החל לאזול, והם היו צריכים לכבוש אדמות חקלאיות נוספות במהירות (או לחילופין, "עוד מלחמת דם חסרת תכלית בין ברונים צמאי כוח", כפי שפין היה נוהג לומר בפרצוף עצבני). הברון המקומי גייס כל מי שהיה מוכן לכך לצבא - ותמורת משכורת נאותה. עבור דוריאן, זאת הייתה ההזדמנות המושלמת - הוא רצה להלחם, הוא רצה לחוות משהו מרגש מחוץ לחווה הישנה. במשך ימים כלילות הוא ניסה לשכנע את פיניאן להתגייס יחד איתו, אך פיניאן היסס בלשון המעטה. הוא מעולם לא היה הטיפוס הלוחמני, והמחשבה על להצטרף לצבא ולהתרחק מהבית הבהילה אותו. את דוריאן זה לא עניין, כמובן - הוא יתגייס, בכל מחיר. גם אם זה אומר להשאיר את פין מאחור. והוא נתן לו לדעת את זה. אולי היה זה הקש ששבר את גב הגמל, שכן פיניאן ידע שלא יוכל לשלוח את חברו אל הצבא לבד בעוד הוא נשאר מאחור - הרי הם הבטיחו שתמיד ישארו ביחד. לכן, בצער מסויים, הסכים פין להתגייס עם דוריאן. כבר ביום שלמחרת הם אספו את חפציהם, נפרדו לשלום ממשפחותיהם, וצעדו מעבר לשדות, להצטרף אל הצבא.
כמו שהיה ניתן לצפות, חיי הצבא היו הפוכים לגמרי עבור שני הבחורים. דוריאן נהנה מאימוני הקרב, מלהתחצף למפקדים, ומלשתות שיכר זול עם שאר החיילים ביחידה סביב המדורה בלילה. אך עבור פיניאן חיי הצבא היו קשים מנשוא, הוא סבל מכל רגע, אך ידע להסתיר טוב את רגשותיו. לולא היה דוריאן משתכר מנקטר החירות אולי היה שם לב שמשהו לא בסדר עם חברו, אך הוא נתן פחות ופחות יחס לפין - שבתורו, שקע יותר ויותר אל תוך עצמו. כשפיניאן אמר לו ערב אחד שהוא שוקל להפוך לעריק ולחזור הביתה, דוריאן התעצבן וקרא לו פחדן - הוא אמר שאם פיניאן לא מוכן להלחם לצידו, למות לצידו, הוא לא באמת חבר אמיתי, הוא לא אחיו יותר. הריב הזה היה מה ששבר את פין נפשית, אך מה שקרה ביום המחרת שבר יותר מנפשו של הבחור המסכן.
היה זה יום אפרורי כשהיחידה של דוריאן ופיניאן הגיעה אל החזית. כמעט בהפתעה המפקד הודיע להם שהם מצטרפים לקרב במיידי. החיילים הסתערו בקריאות להצטרף אל אחיהם למלחמה. הקרב היה גדול וארוך, ובמהלכו דוריאן איבד עיניים על פיניאן - בכנות, הוא לא חשב על חברו כלל, אלא רק נסחף באדנרלין הקרב, ואפילו הצליח להוריד כמה חיילים מבוגרים ממנו בכוחות עצמו. לאחר שעות של לחימה, דוריאן העייף והפצוע אך המרוצה החל לחזור אל מעבר לקווי הלחימה, כשלפתע האפר התפזר מהאזור הפתוח בו צעד. ובין גופות החיילים הוא ראה את פיניאן, חץ אויב פילח את חזהו.
באותו הרגע משהו נשבר בדוריאן. קולות הלחימה סביבו הפכו לרעשי רקע, והוא שכח מכל העולם. הוא הבין שנטש את חברו למות לבד, מבוהל ופגוע. הוא הבין שנכשל בהבטחה שלו להשאר איתו עד שהמוות יפריד ביניהם. הוא הרס את החברות שלהם עבור רצונותיו האגואיסטיים, ושילם על כך את המחיר. נותר לו רק דבר אחד שיוכל לעשות. הוא הרים את גופתו של חברו, ונטש את הצבא. במשך ימים צעד לבדו חזרה אל הכפר, הוא היה רעב ועייף אך דבר לא עניין אותו. כשהגיע לבסוף, קבר את פיניאן תחת עץ האלון העתיק ושר לו שיר ישן שהיו נוהגים לזמזם יחד, ולא יכל לעצור את הדמעות מלרדת. וכשהשמש שקעה לבסוף, הוא קם ועזב. הוא לא יכל להביא את עצמו לספר לאף אחד על מר גורלו של פין - אפילו לא להוריו. הוא לא יכל להשאר בכפר - זה לא היה ביתו יותר, לא בלי פין. אז הוא פשוט עזב, והלך לאן שהרוח תשא אותו.
הוא החליט לחקור את העולם סביבו, כפי שתמיד רצה לעשות, להתחיל את חייו מחדש. הוא הסתובב בין כפר לכפר, השתמש בכסף שקיבל משירותו בצבא בכדי לקנות אוכל, וכשכסף זה נגמר לו הוא החל לבצע עבודות מקריות בכדי להרוויח את לחמו. בתור חייל לשעבר הוא מצא הזדמנויות כשומר קארוואנים או מאבטח בפונדקים. אך משהו מוזר קרה באותם חודשים. דוריאן התחיל לפתח יכולות מיסטיות, טריקים מאגיים שמעולם לא היה מסוגל לבצע מהסוג שרק שמע עליהם שמועות בכפר ביתו. כשחטף מכות, היה מסוגל לרפא את הפצעים לפתע, וחבורות נעלמו תוך שניות כאילו התרפאו במשך שבועיים. שיכורים היו צורחים בבהלה ובורחים ממנו לעיתים כשדמות ערפילאית מוזרה הייתה מופיעה, מרחפת מאחוריו ואז נעלמת באותה פתאומיות. דוריאן לא ידע להסביר את זה, אבל הייתה לו הרגשה כאילו היה זה פיניאן ששמר עליו - שמשהו לא אפשר לו לנוח, והוא החליט להצמד, או שמא לרדוף, את חברו לשעבר. אבל זוהי שטות, היה אומר לעצמו דוריאן כשהתחיל לחשוב על הנושא יותר מדי - פיניאן מת, ושום הרגשה לא תשנה את העובדה הזאת. הקסמים שהוא מתחיל לפתח אינם אלא צירוף מקרים, איזו יכולת קסומה מוזרה שהתפתחה אצלו כתוצאה מהמלחמה - זה משהו שיכול לקרות לכל אחד לפי הסיפורים, לא כך?
למעשה, החליט דוריאן, בכדי להבין יותר מה מקור הקסם שלו, הוא ישוט אל ממלכות רחוקות - אולי יחפש אקדמיה קסומה או איזה חכם מתבודד שיוכלו לעזור לו, ובו זמנית גם יגשים את חלומו לשוט על הים הפתוח. וכך, אחרי בערך שנה של מסעות, הוא הגיע אל עיר הנמל הקרובה, ושם ראה את האוקינוס בפעם הראשונה בחייו. אך עשה טעות שאולי מעידה על נאיביות של נער חווה כמותו - הוא ניגש אל אחת הספינות בנמל וביקש להצטרף לשיט לממלכה הקרובה תמורת עבודה זמנית על הספינה. לצערו של דוריאן, הספינה התגלתה כספינת פיראטים, אשר החליטו שהם יכולים לגרום לדוריאן לעבוד גם מבלי לעשות לו טובות. עם מכה רצינית בראש ופרוק מנשקו, מצא עצמו דוריאן כלוא בירכי הספינה עם העבדים האחרים.
אולי זה העונש שמגיע לי, חושב לעצמו דוריאן בעודו מעביר את הימים בקרצוף הסיפון ותחזוק הספינה. על כך שסירבתי לעבוד בתור נער, על כך שניסיתי לברוח מהייעוד שלי, על כך שנתתי לפיניאן למות. ובכל זאת הוא ממשיך לעבוד בשקט, בעיקר כי הוא לא יודע מה עוד הוא יכול לעשות עכשיו. אך לעיתים בלילות, שעון עם גבו לקיר הספינה, הוא חושב שהוא רואה לרגעים את פיניאן יושב מולו - ומשהו בו יודע שאם הוא יצטרך לברוח מכאן, הוא יהיה מוכן.
מראה: דוריאן הוא בחור צעיר ושרירי, עורו שזוף מעבודה בשמש. שיערו מתולתל ובלונדיני והוא מטפח זקן קצר. מתוך הרגל הוא כמעט תמיד מוצץ גבעול או קיסם בפיו.
אישיות: דוריאן מאז ומתמיד היה בעל אישיות קלילה וזורמת, מסתדר עם כל אחד ולא נוהג להשקיע מחשבה רבה במעשיו. הדברים שעבר במלחמה שינו אותו מעט, עם זאת, ולפעמים הוא מוצא את עצמו עוצר ומרגיש צורך לפעול ברצינות לרגע במקום לבצע שטויות. בכל זאת, לרוב הוא יכנס בחדווה לקטטה חסרת תכלית או יקבל הצעה להשתכר עם זרים עד עלות הבוקר.
דבשית: ליסה ניבליי, אחותו של פיניאן אשר הייתה האדם הכי חשוב עבורו מלבד דוריאן. כשעוד היו נערים בכפר דוריאן פיתח סוג של קראש עליה אך מעולם לא סיפר על כך לפין כי ידע כמה היא חשובה עבורו. כשקבר את פין, דוריאן שקל ללכת אליה ולספר לה מה קרה כי האמין שמגיע לה לדעת את האמת, אך לא יכל להביא את עצמו לעשות זאת. כעת היא עולה בזכרונו פעמים רבות בלילות, והוא מוצא עצמו תוהה מה קורה איתה בימים אלו, ומה היא חושבת שקרה לו ולאחיה האהוב.