אודסיה מורידה את השער החוסם, מאפשרת לאחותה לעבור. הבנות לשבט ריוסנה מביטות אחד בשני רגע ארוך, עד שמשהו בעיניה של האחות הבכורה נסדק קמעה. כאילו גמלה בליבה החלטה. היסוס נדיר שהגיח לרגע ונעלם כלא היה.
"לא" שפתיה נעות באיטיות, מילותיה מחושבות.
"אך עבורך אעשה הכל".
אודסיה מנתקת את מבטה, מחווה לעבר השרטוט על האדמה בעודה מניחה את השרשרת שאילידיה הכינה לה על סמל המערבולת השלישי.
"אמרי לי, מה את רואה כאן?" שואלת אחותה, והקול שלה משתנה מעט. הוא עדיין קר ורשמי, אך הניכור שבו נעלם, מתחלף במשהו עתיק בהרבה.
אילידה זוכרת זאת. זה לא הקול המתנשא שלה, האחד שמלא בחשיבות עצמית וביוקרה אינטלקטואלית. לא. זהו הקול המחנך שלה. הקול שליווה אותה כשלמדה את קסמיה הראשונים מאחותה הגדולה. הקול שהסביר לה, ביד מנחה ומנחמת, כיצד לנוע, להתרכז, למשול באנרגיה שמסביבן.
"מערבולות, כמובן. סמל לאסטריה ולשות'-גוראג יחדיו. אין זאת מקריות" היא מצביעה על כל אחת מהמערבולות, מחווה לעבר הפריטים שמונחים עליהן.
"שלושה סוגי קסם קיימים בעולם. סוג ראשון הוא קסם המשמש מגים ואנשי אמונה, אותו אכנה קסם פנימי. ההפרדה הדיכוטומית מעושה, מלאכותית. חשבי על כך והביני כי המאפיינים דומים: העוצמה מגיעה מפנים, משילוב של תולדה וכישרון. קסם רוכשים כשם שנולדים עמו, בדיוק כמו קסם קדוש. האלים לא מסוגלים להפקיע כוחות קדושה גם מאלו שכופרים באמונותיהם - הקברן מטיראנובה מהווה הוכחה ניצחת לכך" היא עוצרת לרגע.
"כיצד ניתן להסביר את העובדה שקסם מאגי וקסם קדוש כה דומים? התשובה היא שהם אותו סוג קסם. החלוקה שלנו, כאמור, מעושה. היא תולדה של צרות מחשבתית מצד בני התמותה. הקסם שאשפים ומכשפים עושים בו שימוש פועל בדיוק כפי שקסם קדוש פועל. על אף הפיתוי לחשוב על קסם מאגי כמגוון יותר, כשמסתכלים על כך במבט רציונלי, הוא דווקא הנחות מבין השניים. קסם מאגי לא מסוגל לרפא, בשעה שקסם קדוש כן. ייתכן ונוכל להגדיר קסם מאגי כתת-סוג של קסם קדוש, אך אני חושבת שיהיה נכון יותר להגדירם כשני אורגנים בקבוצה משולבת אחת. לא אתפלא אם ברבות השנים תתגלנה דרכים לרפא גם עם קסם מאגי, אך דיה צרה בשעתה. אין זה מחקר שאזכה לעסוק בו" היא מדברת בבהירות, אך לא מאטה מדיבורה. היא סומכת על כך שאחותה עוקבת אחריה.
"חשבי כעת על סוג קסם שני, אותו אכנה קסם משולב. גם עמו אפשר להיוולד, אך כדי לפתח אותו אין די בלימוד ובשקידה, כי אם בקשר מסוים אל הכוחות העתיקים ביותר בעולם. קסם טבעי, יש שמכנים אותו. אותו הקסם המושל בניס-פרדי ובמידה רבה גם בממלכת המעבר. העוצמה מגיעה מבחוץ באופן חלקי: נולדים עמה, אך היא תלויה גם בגורם עמו כורתים ברית, עמו מכוננים קשר מסוים. אותה עוצמה עלולה לדרוש בתורה הקרבה - דונאקאס ניסה להקריב אותנו אל הטדאייג מתוך הנחה שמותנו היה מסוגל לחזק אותו. כלומר, כפי שהארץ העתיקה - הכוחות העתיקים בעולם - מסוגלים לחזק אותנו, אנו מסוגלים לחזק אותם. אין דבר דומה בקסם מאגי או בקסם קדוש. מדובר בקטגוריה שונה" היא עוצרת שוב, מאפשרת לעכל את הדברים.
"ובכל זאת, קיימת לה גם מערבולת שלישית. ברי כי ישנו סוג קסם נוסף, ככל שנתבסס על הנחות המחקר הקודמות, אותו אכנה קסם חיצוני. סוג הקסם הזה הופכי ושונה מהאחרים: איש לא נולד עם העוצמה הזאת. היא תלויה אך ורק בגורם עמו כורתים ברית, והוא זה שמסוגל להעניקה באופן מוחלט. מדובר בקסם מחשבתי, או כפי שאגדירו - קסם פסיוני. שימי לב להפרדה החשובה: בני תופת ופיות המציעים כוח, מציעים את כוחותיהם שלהם. כלומר, פיה מציעה כוח בהתבסס על כוחה הטבעי. בן תופת מציע כוח בהתבסס על כוחו הטמא, אשר מהווה כוח קדושה הופכי. ואולם, קסם פסיוני פועל באופן שונה לחלוטין. איש לא נולד עמו, ניתן רק לקבלו מהתערבות גורם חיצוני. הסיבה פשוטה: סוג הקסם הזה אינו טבעי לעולם הזה. כיניתי אותו פסיוני, כיוון שמקורו טמון במחשבה זרה. הסיבה שעקבתי אחריכם, הסיבה שביקשתי ללמוד את אשר ביקשתי - ובקשותיי לא תמיד נענו" היא מרצינה לרגע, "היא כי כמעט ושום דבר לא ידוע לנו על סוג הקסם הזה. אני חושבת שיהיה זה זהיר והוגן דיו להניח כי במרוצת השנים נתקלו בו מספר רב של פעמים, אך בכל פעם טעו לחשוב שמדובר באחד משני סוגי הקסם הקודמים. כך אירע, למשל, במסעו של היירוזאוג. רק הוא הבין שמדובר באיום אחר, חוצני ומסוכן בהרבה, וגם ההבנה הזאת קיבלה אישוש אך ורק ממקור בלתי צפוי: שבט סלוק, שנחשף באופן בלתי-אמצעי לסוג הכוח הזה" היא עוצרת שוב, מאפשרת לקלוט את הדברים.
"המסקנה המתבקשת, עד כה, היא שקיימים שלושה סוגי קסם בעולם. שלושת הסוגים הללו אינם מה שחשבנו במשך מאות שנים. הם שונים אחד מהשני. ואולם, שימי לב שקיים סוג אחד שחזק יותר מהשאר. את אמורה לדעת מהו: זהו סוג הקסם היחיד שמסוגל להחיות. קסם טבעי" היא מפנה את מבטה אל הענף הראשון.
"סוג הקסם הזה מסוגל לחולל פלאים שלא נראו כאן מעולם. הוא מסוגל להחיות את בת'אני, בתצורה מסוימת, ואף לתת לה להחיות לעצמה רסיס מאביה. ויתרה מכך, באמצעות לילוואנה הצלחתי להוכיח את השערת מחקרי כי סוג הקסם הזה מסוגל גם להחיות לחלוטין מן המתים. הייתה זו פמיניה - לא אל, לא מג ולא שות'-גוראג - אשר החייתה את הסיירת לאחר אסון ריברווד. בדיוק כפי שזכרונותיה חשפו".
מילותיה מחזירות אותם אל המעבדה, אל התגובה הקרירה שהנפיקה מעצמה לאחר שלילוואנה חזתה במותה ובחייה המחודשים.
"פיה. את מתת שם, לפני חמש שנים. נקטלת יחד עם כל השאר. מרתק" אודסיה עונה בקולה המקפיא. לא ניכר שידעה זאת, אך היא לא נותנת להפתעה לבלבל אותה. "וחזרת מהתערבות של פמיניה. מעניין ביותר".
"כל הכוחות שלי... הם, הם-"
"ממנה, יש להניח. או לפחות, מהקשר מול המעבר וניס-פרדי. הענף הראשון בוודאי משחק תפקיד. אני סוברת שיהיה ראוי זה להסיק שגם צמיד העץ שלך עשוי מחומר זהה" אודסיה רושמת בעודה אומרת את הדברים, עיניה נעות בין הקולמוס, הקלף ולילוואנה.
"אבל... אבל איך ניתן בכלל לחזור לחיים? מי הייתי לפני? מדוע בחרתי לקבל זאת אם- אני... אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל לשאול את השאלות" לילוואנה מעבירה יד בשיערה ואז תופסת את עצמה, כאילו לא מאמינה שהיא נוגעת בשיערה שלה.
"איני יודעת" מודה אודסיה בפשטות. "אך אני מאמינה שהמסע צייד אתכם במספיק כלים כדי לנתח את השאלות הללו באופן מבוקר. אני, על כל מקרה, למדתי את אשר חיפשתי. צדקתי בהשערתי".
"שהיא?" מצליחה לילוואנה למלמל בתגובה.
"לא רלוונטית עבורכם" משיבה אודסיה, ומיישרה את מבטה לחבורה.
"כעת, כשנטמעה בנו ההבנה שאנו עומדות מול סוג כוח אחר, חדש, ניתן לנתח אותו באופן שונה. השאלה הראשונה עמה יש להתחיל, כמובן, היא מדוע הכוח אינו טבעי לת'נדיאן. מדוע כוח פנימי וכוח פנימי למחצה - או כוח מאגי-קדוש וכוח טבעי, בשמם הפשוט - הם חלק אורגני מעולמנו, וזאת לעומת כוחותיה של שות'-גוראג" היא משתתקת, מרצינה. ההרצאה הגדולה מתחילה להגיע לשורותיה התחתונות.
"העולם רואה בסמלה של אסטריה שלוש מערבולות. העולם שוגה. ראי" היא מתכופפת על ברכיה ומצביעה היישר אל המוקד במרכז המערבולות, אל מה שנראה כמשולש ריק וזעיר שמפריד הפרדה כמעט זניחה בין שלושת המערבולות, ונראה יותר כקישוט בסמלה של האלה השותקת.
"הסמל אינו שלוש מערבולות. הוא שלוש מערבולות וריק".
דממה. שליחי המועצה ובני החבורה מביטים באודסיה, ופיו של מאוריציו נפער ככל שהוא מבין את העוצמה הטמונה במשפט היחיד. הוא לא מעז לדבר.
"זוהי התופעה שטירצ'יבלד אבחן. המארג שמונע מהכוח השלישי, ההרסני, לכלות את עולמנו. זהו מקור הכוח שלך, אילידיה. את החסם שבמוקד שלוש המערבולות" היא משתתקת לרגע, ואילידיה יכולה להישבע שהיא שמעה גאווה בקולה, אך אולי דמיינה זאת.
"איני יודעת אם נולדת עם הכוח הזה, איני יודעת אם קיבלת אותו בשעה שניסית לקשור עצמך לשות'-גוראג אך קשרת את עצמך אלי. איני יודעת רבות על סוג הכוח הזה. כל מה שאני יודעת, יודעת אני ממך" היא קמה על רגליה.
"הכוחות הללו הם יותר מאשר יכולת להטיל קסמים. הכוחות הללו מעצבים חיים. הקשר בינינו מוסד בקסם ובדם ביום בו קשרת את עצמך אלי, אך הכוח שבי - הכוח האפל של שות'-גוראג, הכוח מהסוג השלישי - הוא אותו כוח שאינו יכול לדור בכפיפה אחת עם הכוח שלך. הכוחות הללו נלחמים ללא לאות: האחד בולם את השני, השני מנסה לעבור את הראשון ולכפות את רצונו; אני מנסה להתערב בחייך, להכווין אותך. את נאבקת, בולמת את השפעתי, מוצאת את דרכך" היא משתתקת שוב, כאילו עצם המעמד קשה לה. כאילו גם היא לא מסוגלת לסקור את חייה באופן כה אובייקטיבי.
"חשבי כעת על תובנה נוספת: לא ראינו כל הוכחה לכך ששות'-גוראג מסוגלת להפעיל כוחות מאגיים, קדושים או טבעיים. קיימת בעיה מהותית עם אינדוקציה, כמובן, אך אני מרשה לעצמי לחטוא בלית ברירה: המסקנה המתבקשת היא שאין לשות'-גוראג גישה לכוחות הללו, אחרת אני משערת שהיה ביכולותיה להפעילן. היא רק מסוגלת להשחית את הכוחות הללו. השמירה עליהם בגבולות ת'נדיאן והמישורים שמסביב, אם כך, מובנת לגמרי: איבודם שווה מתן כוח לשות'-גוראג וליצורים אחרים כמוה, ככל שהם קיימים. קיימת גם סיבה נוספת, אני חושבת: הכוחות הללו אינטגרליים לזרם היצירה שלנו, למי שאנו, לאישיות שלנו ולחיים שלנו. לא ניתן לאבד אותם. אלו מאיתנו שנולדים עמם, נושאים אותם עד יום מותם" היא עוצרת לרגע.
"כלומר, אילידיה, את בולמת גם כוחות מאגיים, קדושים וטבעיים. זוהי הסיבה שאת מתקשה בקסמים. אינך טיפשה, אינך רעה, אינך גרועה. את פשוט שונה, ואין בכך - ולעולם לא יהיה בכך - שום דבר פסול" הם כמעט מסוגלים לשמוע את הדהודו של המשפט הזה.
"אלפטם כשלה בלהבין זאת. אני לא".
דממה נוספת, ואודסיה מצביעה כעת על הסמל.
"כפי שכבר הספקנו ללמוד, כוחותיה של שות'-גוראג עברו את המארג. היא הפעילה את השפעתה והשחיתה יצורים נוספים - אלו אשר אתם מכנים ליסנדרה, סריש, ולא אתפלא אם גם אחרים. היא אף הספיקה להשחית את הביצים, אף שהצלחתי לטהר אותן" מציינת אודסיה. "איני יודעת אם סוג הקסם השלישי מסוכן מטבעו, אך קסמה של שות'-גוראג, לכל הפחות, מסוכן בהחלט. לא ניתן לתת לו אחיזה בעולם הזה. המחיר גדול מנשוא" היא פוסקת לרגע.
"לא אנו נהיה אלו שנשמיד את שות'-גוראג, ככל שיהיו כאלו. איננו יודעים עליה מספיק. ייתכן שאם הייתי מקבלת גישה רחבה יותר, הייתי מספיקה לחקור אותה. ייתכן ולא. בכל מקרה, עלינו לעבוד עם העובדות והמידע המונחים לפנינו. עלינו לנטרל את כל היצורים בקרבתנו המחזיקים בכוחה של שות'-גוראג. ללא יוצא מן הכלל. אחרת, שות'-גוראג תמשיך להתחזק והאיום שלה יגדל. האיום על העולם... ועלייך. איני יודעת אם את היחידה בעלת סוג הקסם הרביעי, אך אני מתארת לעצמי שגם אם לא, אתם ספורים ומעטים. שות'-גוראג למדה אותך, אילידיה, והיא תחפש להשמיד אותך. אם לא נגדע את ידיה ורגליה, היא תשיג אותך במוקדם או במאוחר. את זה לא אאפשר".
היא מסתובבת כעת, לא מבקשת להביט באחותה. קולה נוקשה, כאילו היא מחזיקה את עצמה.
"הגעתי הנה כדי למות. הגעתי הנה כדי לבצע טקס שינתק את הקשר בינינו באופן סופי וישמיד את כוחה של שות'-גוראג שנמצא בי. איזי ושאר בני סלוק גם הם בדרך הנה, והטקס אמור לתפוס גם אותם. המטרה היא אחת: לסלק את רובם המוחלט של משרתיה מן העולם. לנתק את הקשר. לאפשר לך עצמאות להכתיב את חייך שלך ולצאת מהצל שלי. זוהי הברירה היחידה, אילידיה. לא רציתי לומר לך זאת..." היא עוצרת לרגע.
כי לא רציתי שתרגישי אשמה?
כי לא רציתי שתכעסי על שהסתרתי זאת ממך?
כי לא רציתי שתנסי לעצור אותי ושתגזרי את מותך?
"כי לא רציתי להיפרד".
