קאס לוקח את הזמן עם התשובה שלו, חושב עליה. מצד אחד, הוא גדל כאן, בילה כאן 6 שנים מחייו. ומצד שני, הוא אוהב את חיי העיר. את ההמולה ברחובות, הבניינים, הדרכים הסלולות.
ועדיין, הכוחות שלו מגיעים מכאן. כוחות דרואידיים שמאפשרים לו להביא חתיכה מהארץ העתיקה לכל מקום אליו הוא הולך.
המשפחה שלו, לפחות האחת שבחיים, כאן.
הוא מסתכל מבעד ליציאה מהאוהל, מסתכל על העיר הזו. זו לא עיר, זו אפילו לא עיירה כמו טוסון חדשה. המקום הזה מרגיש מוזר, הוא יותר מדי מתורבת בשביל להיות הארץ הפראית שבה הוא גדל, אבל לא מספיק מתועש בשביל להיות אחת הערים שהוא כה אוהב.
"זה לא... עניין של קרבה." הוא אומר לבסוף, "אני מרגיש את הקשר לארץ העתיקה. לקסם שבה, לטבע שבה. אני גם מרגיש את הקשר לארץ החדשה, המודרנית יותר. הכפר הזה הוא לא זה ולא זה, הוא לא איזון- הוא פשוט מרגיש לא נכון. כמו משהו שכבר היה אמור להעלם ממזמן. ובמקום להתקדם קדימה, האלפים מפחדים להרפות את האחיזה שלהם בו."
