OUT
IN
החבורה מתאספת בשעת הערב המוקדם בכניסה לארמון, מחכים מספר דקות כשאחד המשרתים קורא ללורד נורברט. שלא כהרגלו, הלורד לבוש בבגדים רשמיים בהרבה עתה - הוא תמיד מסתובב במלבושי אצילים, אך הגלימה שהוסיף עתה, בשילוב עם שרשרת זהב ייחודית בעלת סמל הטיפה הכפולה של ביתו, לא מותירים מקום לספק שהאווירה באזור משפיעה גם עליו.
"שלא כהרגלה, המועצה החליטה לקיים קודם את הדברים החשובים באמת" הוא נאנח בהקלה עדינה. "אבל מיד אחר כך, הם דרשו לקיים משתה ניצחון, כשאתם עצמכם האורחים הראשיים. אל תצפו לכבוד רב - סביר להניח שכל אחד מהם ינסה לגנוב את ההצלחה אליו" הוא מגרד קלות את אפו ומחווה להם לבוא איתו, משוחח בשעה שהוא מהלך לצידם. מסדרונות של אבן ומרצפות של שיש מקיפים אותם מכל עבר, בשילוב פסלים, ציורי דיוקן רבים - חלקם אפילו עצמיים - וחפצי נוי כגון מחרוזות, שטחי קיר ומתנות נפלאות אחרות. אכן, מקום מושבו של בית פורלס מלא בכל טוב.
"בכל מקרה, אם נשוב לעניינים שבהם ראוי לעסוק קודם - המועצה ממתינה. לא כולם פה, ואני רואה בכך סוג של ברכה, למען האמת. קל יותר להשיג מהם קונצנזוס כשהם בודדים" הוא מעביר את ידו לרגע על בגדיו. "זאת הסיבה שלא ביקשתי להלביש אתכם במלבושי אצילים - להמחיש להם את החשיבות, את העובדה שחזרתם הרגע מהשטח. אם תרצו להחליף למשהו לפני המשתה, החדרים שלכם כבר מוכנים" נראה שמשהו קל מטריד אותו בעודו אומר זאת, אך הוא לא מרחיב. הם מגיעים לאחר דקה קלה לאולם המרכזי, היושב ממש על יד חדר הכס. נורברט בוחן אותם לרגע שוב, מוודא שהם עומדים בשורה מסודרת, לפני שהוא נוקש על הדלתות. הן נפתחות מבפנים, ומשרת מחויט מחווה להם להיכנס פנימה, קד בפני הלורד. החבורה נכנסת אל היכל רחב ידיים שבמרכזו, היכן שהם עומדים, נמצא מעגל גדול שמאפשר להם לפנות לכל מי שבחדר. שולחן מעוקל, עשוי עץ אלון משובח, ניצב בפניהם, עומד על שורת אבן גבוהה. הדבר משווה לשולחן, וליושבים בראשו, מעמד נעלה - הם משקיפים מטה על בני החבורה. כיסאות וספסלי אבן נוספים הוצבו בכל שאר החדר, מאפשרים להביט אל הדובר המרכזי ואל שולחן השלטון. הם כמעט מסוגלים לדמיין את המבטים הקפואים שאחרים מקבלים כאן, העיניים הבוחנות כל שעל ושעל. עם זאת, הפעם יושבים מולם רק שלושה אנשים, מביטים בהם בעניין.
הראשון יושב מימין למרכז, מותיר ריק את מקומו המסורתי של המלך. הוא גבוה בחצי ראש מהאחרים סביב השולחן, שערו - שהיה בלונדיני פעם - כבר מאפיר בקצב מהיר. הוא עדיין נאה, פניו הגרומות נהנות מההגנה של שפם וזקן מחוברים, הגם שהוא לא ממשיך לשאר לחייו. מה שבולט בו יותר מכל הוא המבט הקפוא, המחושב, שנח על כל אחד ואחד מהם החל מהרגע הראשון שהם מניחים את כף רגלם בחדר. הוא נע באופן איטי משליח מועצה אחד למשנהו, כאילו רושם בראשו הערות אפילו על הדרך בה הם נושמים.
האישה השנייה, היושבת משמאל לכס המלך, היא הדמות הנאה ביותר בחדר. גזרתה צנומה, מלבושיה מרהיבים, והיא יושבת בחינניות ונוחות לא מבוטלת - אך זוהי לא נוחות המבוססת על המראה המרהיב של שערה הבלונדיני הארוך, אלא על שליטה מסוימת בחדר. חיוך סמוי, עדין וחמקמק, נח על שפתיה, כאילו שולח לבני החבורה נחמה רכה בעודם פוסעים לעבר המעמד המלחיץ. היא מניחה את זוג ידיה על השולחן בצורה יותר חופשית מהשאר, עדיין שומרת על גינוני הנימוס המקובלים אך נראית יציבה בישיבתה.
האדם השלישי, אשר יושב לצד הראשון, לבוש כולו באדום. כובע מעוגל מכסה את ראשו, הגם ששערו - בצבע חום-בלונדיני שמזכיר גוון שטני - מתחיל להאפיר גם כן. מבטו חמור סבר, וכמעט מיד כשהחבורה נכנסת, קראנג משפיל את עיניו. ידו השמאלית מכסה ספר קדוש שמונח על השולחן, והוא ממלמל לעצמו דברים בדממה מוחלטת בעודו שם לב לחבורה הנכנסת, בוחן כל אחד ואחת. הוא מביט מעלה לרגע קצר, כאילו מבקש הכוונה מגבוה, בטרם מיישיר את מבטו פעם אחרונה לקראנג ואז לשאר.
"עוצר הממלכה, האדון לוקרשיוס פורלס. מלכת ארוות', הוד מעלתה אנאבל פורלס. ראש כוהני ארוות' וקרדינל דוכסות וילאס, הוד קדושתו תאודוריאן" קורא המשרת בכבוד ולאחר מכן יוצא מהחדר, סוגר את הדלתות ומותיר אותם דוממים בפנים לרגע ארוך.
לורד נורברט קד עמוקות, שולח חצי מבט לעבר החבורה בתקווה סמויה שיחקו אותו. ניכר שהוא מתחרט שלא עבר על כך איתם. לילוואנה וקראנג עושים זאת כמעט מיד, ואפילו וירניק - באנחה דוממת - קד לבסוף.
"המועצה הנכבדת תתכנס עתה כדי לדון בכוח המשימה הייעודי שנשלח לטפל בבעיית הפושטים באדמות החוף" לוקרשיוס תופס פיקוד כמעט מיד, קולו חותך כסכין את המתח שבחדר. "המשימה שניתנה לכם הייתה עצירת הפלישות תוך הקטנת סך הנפגעים הכולל למינימום האפשרי. האם אתם מאמינים שעמדתם בכך?"
"מדוע עלינו להיות כה רשמיים?" מוחה המלכה, מגלגלת עיניים בצורה מעושה. "הרי ברור לכולנו שגיבורים עומדים מולנו, חד וחלק. הפלישות נעצרו, לוקרשיוס. כל אחד יכול לראות זאת".
"ייתכן, אך המשימה עצמה לא הייתה חפה מקשיים אחרים" עונה תאודוריאן במקומו של העוצר, מגן עליו בקלות. "כל שליח מגיע הנה לתת דין וחשבון, בסופו של דבר".
"הדיון עקר ממשמעות. ברור לכל שהפושטים נעצרו - לפחות לעת עתה - אך אין הדבר אומר שהמשימה הושלמה כמו שצריך. איני שולל זאת, עלינו בפשטות לבדוק את העובדות" לוקרשיוס מיישיר מבט אל נורברט.
"לורד ריינן, האם היית אומר כי המשימה בוצעה בהצלחה?"
"בהחלט, העוצר" משיב נורברט בביטחון, מהנהן עם ראשו. ניכר שהוא עומד לנמק את דבריו, בטרם לוקרשיוס ממשיך כהרף עין.
"טוב לשמוע. בפעם שעברה שעמדת כאן, ציינת את 'חולשתה של המועצה' כבעיה המזוהה על ידי אותם פושטים. ניכר שהצלחנו, על אף הקשיים" העוצר עוקץ כמעט מיד ונורברט משתדל לחייך, סופג את המכה בחן. הפעם, לפחות, המלכה וראש הכוהנים לא מתערבים. ניכר שהם נהנים מההשפלה הקטנה.
"אמת, העוצר".
"נפלא. כעת, נוכל לשמוע את הסקירה שלך".
"ובכן, נכבדיי, זאת הסיבה שהבאתי עמי את אותם שליחי המועצה - ואת אלו שליוו אותם בדרכם ולחמו לצידם. העדות שלהם יכולה להינתן ממקור ראשון".
"דברו, אם כך" אומר תאודוריאן ללא שהות להפסקה. "מי מכם שיבחר לעשות זאת - אין זה משנה".
