כיצד אתם בוחרים שחקנים לקמפיין ארוך טווח? [דיון]

[אלעד הן]

ניסיון - בכלל לא קריטי לי. אשמח אפילו להכניס חדשים. אם יש שחקן/ית שרק מתעניינים בפנטזיה או שיחקו RPGs במחשב זה אחלה.

חייב לומר שפרמטר הניסיון מבחינתי הוא די מוזר. למה לדעתך אנשים מתייחסים לזה כפרמטר?

הרושם שלי הוא שזה שוב חוזר לשיחה השנייה על משחקים מסובכים. משחק שדורש הרבה "החזקת יד" לשחקנים חדשים כמו מו"ד 5 גורם להעדפה של מי שכבר מכיר את העסק בכוחות עצמו. אבל אולי אני מפספס משהו.

הניסיון שלי הוא ששחקנים בלי ניסיון קודם באים לעשות מה שבכותרת: לשחק תפקידים ולספר סיפורים.

ניסיון - כעקרון גם לא קריטי לי בתנאי שהשחקן "רעב" כלומר בהתלהבות ללמוד ולשחק, זה בדרך כלל בסיס טוב להצלחה שלו להנות מהמשחק ובעקבות כך לתרום גם להנאה של חבריו לקבוצה ולמנחה.

כזה

אוסיף עוד משהו - זמן. כמה זמן פנוי יש למי שרוצה להצטרף. למי שאין כמעט זמן פנוי זאת בעיה. לא צריך הרבה זמן פנוי, אבל שיהיה קצת מקום לתמרון (למשל שינוי יום).

הקבוצה הביתית שלי נפגשת ביום קבוע לשעתיים ברוטו פעם בשבוע בשבע השנים האחרונות. מבחינתי מה שחשוב הוא שיהיה זמן משותף. אנחנו כולנו אנשים מבוגרים, עובדים, עם ילדים. גמישות נוספת זאת לא דרישה שאני הייתי מסתדר איתה בעצמי, לא כל שכן שאר חברי הקבוצה...

 

[The New Paladin]

חייב לומר שפרמטר הניסיון מבחינתי הוא די מוזר. למה לדעתך אנשים מתייחסים לזה כפרמטר?

הרושם שלי הוא שזה שוב חוזר לשיחה השנייה על משחקים מסובכים. משחק שדורש הרבה "החזקת יד" לשחקנים חדשים כמו מו"ד 5 גורם להעדפה של מי שכבר מכיר את העסק בכוחות עצמו. אבל אולי אני מפספס משהו.

הניסיון שלי הוא ששחקנים בלי ניסיון קודם באים לעשות מה שבכותרת: לשחק תפקידים ולספר סיפורים.

יתכן שזה קשור להחזקת היד.
נראה לי שמי שמחפש שחקנים עם נסיון לא בהכרח מחפש את הנסיון שלהם במכניקה של המשחק (אולי גם), אלא בסגנון המשחק שלהם. שחקנים חדשים לרוב כנראה ישחקו כמו "טירונים" עם "טעויות של טירונים". שחקנים וטרנים משחקים מתוחכם יותר בסגנון המשחק שלהם.
זה כמובן תלוי שחקן. יש לי למשל שחקן שהתחיל טרי וגילה חושים טובים למשחק, גם בלי שום נסיון. ויש לי שחקן שהתחיל עם נסיון והוא שחקן בסדר, אבל לא יותר.

 

[BadBug]

לגבי ניסיון של שחקנים, למה בכלל הצגתי את זה כפרמטר? הרי כמו שכתבתי יותר חשובה לי "האש בעיניים" של השחקן, אבל יש קמפיינים ששואפים לרולפליי עמוק וזה דבר שלא מקבלים ביום אחד, זה הולך ונבנה בדרך כלל עם הזמן וההבנה של המשחק/שיטה/תחביב/ניסיון.
מצד שני יש גם קמפיינים שמעדיפים שחקנים חדשים שהם "דף חלק" וכמנחה, זה גם סוג של כיף אדיר להנחות לאנשים חדשים ולראות את הניצוץ הזה בעיניים, ניצוץ של גילוי והתלהבות...

 

[אלעד הן]

שחקנים חדשים לרוב כנראה ישחקו כמו "טירונים" עם "טעויות של טירונים".

אני חייב לומר שאני בכנות לא בטוח שאני מבין מה זה אומר מחוץ לציפיות של משחקים ספציפיים ומוסכמות ספציפיות. כן, ברור שאם לא שיחקת מו"ד אתה לא מבין שצריך כהן בחבורה בגלל מוסכמות ההנחיה, בניית ההרפתקאות ואופי ההרפתקאות הקנויות, אבל באיזה מובן הדבר הזה הוא ידע על משחקי תפקידים באופן כללי?

יש קמפיינים ששואפים לרולפליי עמוק וזה דבר שלא מקבלים ביום אחד, זה הולך ונבנה בדרך כלל עם הזמן וההבנה של המשחק/שיטה/תחביב/ניסיון.

ספוילר: אזהרת תוכן: ביקורת על תרבות המשחק והמכניקה של מו"ד

זאת פשוט לא החוויה שלי עם שחקנים ללא ניסיון קודם. ממה שאני נתקל, מי שבאים למשחק תפקידים בלי ניסיון קודם מניחים שהם באו לשחק דמות ולספר סיפור. לפעמים הם מתאכזבים לגלות שזה לא מה שהמשחק, השחקנים האחרים והמנחה מצפים מהם. אולי אפשר לומר ששחקני מו"ד מנוסים מספיק הספיקו להשיל את הלקחים שהם למדו כשחקני מו"ד מתחילים (על כך שמשחקים סוג של משחק מלחמה מרובה פרטים). אבל אני גם באמת לא בטוח שקילומטרז' מבטיח שינוי בגישה הזאת בהכרח.

אחת מחוויות המשחק המגניבות שהיו לי היה כשחבר שלי הריץ לארפ חדר לקבוצה של 12 אנשים, ללא ניסיון קודם במשחקי תפקידים (מלבדי), שהגיעו לתיקון ליל שבועות חילוני. שיחקנו לארפ דרמטי בשלוש מערכות, אנשים נכנסו לתפקידים וגילמו אותם בצורה מרתקת, והייתה חוויה חזקה (אשמח לספר על כך יותר בפירוט). אלה סתם אנשים. אני מניח שרובם לא שיחקו מאז באף משחק תפקידים נוסף. יש לנו תחום מדהים שכל הזמן יורה לעצמו ברגל ולא מבין למה הוא צולע.

לכן, אגב, אני חושב שמה שאמרת על התלהבות מהמשחק – זה אכן פרמטר חשוב ביותר. ניסיון – לפעמים אפילו להפך.

 

[Nextorl]

בדרך כלל, מניסיוני, שחקנים חדשים פחות מרגישים בנוח דווקא עם החלק של הרולפליי ולהכנס לדמות, ובעוד כמובן לא חייבים להכנס לדמות בשביל משחק תפקידים וזה בסדר גם לתאר במקום לשחק (to describe instead of act), אני כן מבין את הרצון לשחקנית יותר "מנוסה" שכבר מרגישה בנוח עם החלק הזה של המשחק. לארפים הם חיה אחרת, ואני חושב שאכן יותר קל לאנשים לגלם דמות בלארפ- היכן שהם נעים ומתנהגים כמוה- מאשר לשחק דמות במשחק תפקידים שולחני- היכן שהם יושבים מול שולחן וצריכים גם להקשיב לנרטיב שנוצר. זה פחות איניטואטיבי משום מה.

עם זאת, אני בהחלט מסכים שהתלהבות מהמשחק חשובה יותר מניסיון.

 

[אלעד הן]

לארפים הם חיה אחרת, ואני חושב שאכן יותר קל לאנשים לגלם דמות בלארפ- היכן שהם נעים ומתנהגים כמוה- מאשר לשחק דמות במשחק תפקידים שולחני- היכן שהם יושבים מול שולחן וצריכים גם להקשיב לנרטיב שנוצר. זה פחות איניטואטיבי משום מה.

נתתי את דוגמת הלארפ לא כדי להנגיד לחוויותיי השולחניות, אלא כי זה היה כל כך מובהק בפער בין זה לבין התיאורים שעולים אצל אנשים בעולם משחקי התפקידים המודצנטרי לגבי מתחילים. אני יכול באותה מידה לדבר על החברים שהגיעו ליומולדת 40 שלי והושבתי אותם לשחק Follow. לאחד מהם היה ניסיון במו"ד מנעוריו. החלטנו על משימה של אלים שיוצרים את הפנתאון שלהם (אחת המשימות האפשריות של פולו), ועוד לפני שגמרנו להגדיר את המשימה הם היו ברולפליי של תככי האלים שהם שיחקו. היחיד שלא ממש השתלב: החבר עם ניסיון במו"ד, שלא ממש הבין מה קורה פה.

 

[BadBug]

זאת פשוט לא החוויה שלי עם שחקנים ללא ניסיון קודם. ממה שאני נתקל, מי שבאים למשחק תפקידים בלי ניסיון קודם מניחים שהם באו לשחק דמות ולספר סיפור. לפעמים הם מתאכזבים לגלות שזה לא מה שהמשחק, השחקנים האחרים והמנחה מצפים מהם. אולי אפשר לומר ששחקני מו"ד מנוסים מספיק הספיקו להשיל את הלקחים שהם למדו כשחקני מו"ד מתחילים (על כך שמשחקים סוג של משחק מלחמה מרובה פרטים). אבל אני גם באמת לא בטוח שקילומטרז' מבטיח שינוי בגישה הזאת בהכרח.

כנראה שקיבלת שחקנים ממש יוצאי דופן, כי מהניסיון שלי מה שאמרתי די חד משמעי, בתחילה רוב השחקנים לא בטוחים בכלל מה הולך לקרות במשחק, אולי אפילו מתביישים ועוד ועוד...
עם הזמן הבטחון העצמי נבנה, חלק מזה בגלל שהמכניקה כבר מוכרת אז יש יותר פניות לרקע של הדמות והמשחק עצמו ופחות דפדופים ו"פחד קהל".
אני כן יכול להסכים עם מה שציינת - שקילומטראז' בהחלט לא מבטיח את זה, לכן הוספתי "בדרך כלל".
אגב אני ממש אשמח לטעות לגבי מה שכתבתי כאן, אבל זו הסטטיסטיקה בעולמי הקטן בכמה עשורים האחרונים.

בדרך כלל, מניסיוני, שחקנים חדשים פחות מרגישים בנוח דווקא עם החלק של הרולפליי ולהכנס לדמות, ובעוד כמובן לא חייבים להכנס לדמות בשביל משחק תפקידים וזה בסדר גם לתאר במקום לשחק (to describe instead of act), אני כן מבין את הרצון לשחקנית יותר "מנוסה" שכבר מרגישה בנוח עם החלק הזה של המשחק. לארפים הם חיה אחרת, ואני חושב שאכן יותר קל לאנשים לגלם דמות בלארפ- היכן שהם נעים ומתנהגים כמוה- מאשר לשחק דמות במשחק תפקידים שולחני- היכן שהם יושבים מול שולחן וצריכים גם להקשיב לנרטיב שנוצר. זה פחות איניטואטיבי משום מה.

עם זאת, אני בהחלט מסכים שהתלהבות מהמשחק חשובה יותר מניסיון.

מסכים עם כל הנאמר כאן.

 

[אלעד הן]

כנראה שקיבלת שחקנים ממש יוצאי דופן, כי מהניסיון שלי מה שאמרתי די חד משמעי, בתחילה רוב השחקנים לא בטוחים בכלל מה הולך לקרות במשחק, אולי אפילו מתביישים ועוד ועוד...
עם הזמן הבטחון העצמי נבנה, חלק מזה בגלל שהמכניקה כבר מוכרת אז יש יותר פניות לרקע של הדמות והמשחק עצמו ופחות דפדופים ו"פחד קהל".
אני כן יכול להסכים עם מה שציינת - שקילומטראז' בהחלט לא מבטיח את זה, לכן הוספתי "בדרך כלל".
אגב אני ממש אשמח לטעות לגבי מה שכתבתי כאן, אבל זו הסטטיסטיקה בעולמי הקטן בכמה עשורים האחרונים.

ספוילר: דיון ביקורתי על מו"ד

אני טוען, ואני מעריך שהדעה הזאת לא תהיה פופולרית פה, שהבעיה היא במה שהזמנת אנשים לשחק. אני לא מבין איזה דפדופים יהיו לשחקנים שהושבתי לשחק פולו, והמכניקה לא דורשת לזכור או לשנן כלום. אלה נשמעות לי חוויות מו"ד. ואם תגיד לי שכל הניסיון שלך עם שחקנים חדשים היה במו"ד ומשחקים דומים... ובכן, זאת הנקודה.

האם קיבלתי שחקנים יוצאי דופן כל פעם ששיחקתי עם שחקנים חדשים? כי אני יכול להמשיך להביא דוגמאות. לדעתי זה לא השחקנים ואפילו לא הגאונות שלי (למרות מה שהייתי רוצה לדמיין ) אלא המשחקים ומה שהשחקנים הבינו שצריך לעשות בהם.

בוודאי שיש מי שצריכים להתמודד עם פחד קהל, אבל פחד קהל ולחשוב שהשאלה העיקרית שאני צריך להבין עכשיו היא כמה פצע הדמות שלי יכולה לעשות לגובלין אלה שתי בעיות שונות, וכל אחת מהן נובעת מסט דרישות ונורמות שהמשחק והסביבה מציבים לפני שחקנים חדשים. אם לסבר את האוזן, כששיחקתי פאת'פיינדר דווקא היו לי כמה חוויות דומות לאלה שאתה מתאר.

לילדים שמשחקים משחק דמיון לא לוקח זמן וניסיון עד שהם מתחילים לספר סיפור משותף ולשחק דמויות. זה מה שהם עושים מהרגע הראשון. אם משחק לא מתעל את הדבר הזה לשחקנים מתחילים הוא עושה משהו לא נכון.

 

[BadBug]

לילדים שמשחקים משחק דמיון לא לוקח זמן וניסיון עד שהם מתחילים לספר סיפור משותף ולשחק דמויות. זה מה שהם עושים מהרגע הראשון. אם משחק לא מתעל את הדבר הזה לשחקנים מתחילים הוא עושה משהו לא נכון.

אני יוצא מנקודת הנחה שלמשחק דימיון יש מסגרת של חוקים, אחרת הוא לא ממש משחק (לא שזה רע חלילה, זה פשוט משהו אחר), אבל בוא נזרום עם הדוגמה שלך, משחק שהחוקים בו סופר פשוטים ואינטואיטיביים והוא לא מו"ד ונגזרותיו.
אחלה יהיה קל ללמוד מהר את החוקים, אבל סביר להניח שבהתחלה אנשים יחששו להכנס "All in" מבחינת רולפליי, כי הם פחות מכירים את התחביב בכלל ואת האנשים סביבם וגם כי אין מה לעשות, כמו בהרבה דברים זה משהו שבא ככל שמתנסים יותר, רואים שחקנים אחרים ומנחה ברולפליי, משכללים וחוזר חלילה.
הנקודה שלי היא שזה תהליך וקשה למצוא שחקן רולפליי עמוק שהוא חדש לתחביב, אלא אם כן הוא במקצוע של שחקן (תאטרון/סרטים)או משהו כזה.

חשוב לי להדגיש זה בסדר ואפשר להנות גם ממשחק עם קבוצה שלמה של שחקנים חדשים, פשוט הציפייה שלי היא שככל הנראה לא נגיע תוך סשנים בודדים לרמות עומק של RP שקבוצה מנוסה סביר יותר (לא תמיד, נכון...) תגיע.

 

[המפקד האלמוני]

החוקים לא חייבים להיות אינטואיטיביים - אבל מוטב שהם יהיו כאלה שמאפשרים לשקף במשחק פעולות אינטואיטיביות, לאפשר לשחק דברים שראית בסרטים וקראת בספרים.
יש שיטות שעושות את זה סבבה. אפילו במו"ד, מהדורה 5 יחסית מאפשרת את זה כי היא נותנת "מנוע" בסיסי להסתמך עליו.
מהדורה 3/3.5 לעומת זאת, יותר הדגישה Mastery בחוקים ודרסה את המשחק לטובת בילדים ואופטימיזציות. למעשה, הרפתקאות היו דבר מיותר כי הן ביזבזו זמן שאפשר להקדיש לבילדים ואופטימיזציות.