כאילו, לפני 20 שנה זה היה חמוד, לא ברור לי איך זה עדיין מחזיק מעמד.
אולי כי זה סוג-של סדרה שפונה גם לאנשים שלא חובבים את הז'אנר, יצא לי לדבר עם כאלה בעבודה שלא מבינים מה זה פנטזיה או מד"ב, אבל כן קראו הארי פוטר כי זה "קריאה חובה". אבל אולי זה המקביל לדור של היום שקורא את ספרי הפנטזיה רומנטית
אישית לא זוכר את הספרים, אפילו שיש לי אותם בבית אני מתעצל לקרוא שוב.
אהבתי את הסרטים, ופחות איכפת לי אם תואמים לסרטים.
אבל ממש, ממש לא מעניין אותי ואין סבלנות לסדרה - בטח שאם מראש כבר יודעים שזה הולך לקחת
עשר שנים בערך עד שהיא תסתיים. למי לכל הרוחות יש זמן לזה?
אני יכול להגיד בשם עצמי- אני ממש הייתי בתוך הפוטרמניה-
בספר השני הייתי בערך בן 12, וממש הרגשתי שהארי גדל יחד איתי.
זה ממש היה סוחף-
שנה לשנה דיברנו על הספר הקודם והבא.
כשיצא ספר, היינו במרוץ לסיים את הספר כדי שלא יספיילרו לנו.
עד היום, חברים שלי מהבית ספר, שבגדול כל אחד התקדם הלאה- אם אנחנו נפגשים ויושבים מספיק זמן, בסוף שוב מדברים על הארי פוטר.
חורים בעלילה, תיאוריות, מה שלא תרצה.
משכתבים את הספר השביעי בפעם האלף.
הפורומים הראשונים שנתקלתי בהם באינטרנט, כשהאינטרנט עוד היה צעיר וטרי, היה של ה"פ,
הגעתי מקום רביעי בתחרות פאנארט של אתר מסוים (ואז מישהו גנב לי את הציור לתחרות אחרת באתר אחר)
במובן מסוים זה כבר חלק מהזהות שלי.
אוביקטיבית, אני חושב שפרסי ג'קסון (הסדרת ספרים המקורית- לא כל השאר) יותר טובה בז'אנר.
אבל אני פשוט אוהב יותר הארי פוטר. אין מה לעשות.
יש קסם מסוים.
הילדים שלי התחילו לקרוא והם מוקסמים.
אם להשוות- לסטאר וורס אני עוקב, אבל חש.. מאוד קאז'ואל-
יש לי דיעות כופרות לעומת מה שנראה כמו הקונצנזוס בפאנדום-
אני מעדיף את הפרקוול על הטרילוגיה המקורית, אני דוקא מאוד מחבב את ג'אר ג'אר.
אבל-
אני כן מבין מעריצים שיש להם להט לסטאר וורס שג'אר ג'אר הוא עלבון אישי עבורם.
לגבי הסדרה, שנים חשבתי שסדרה תוכל לעבוד יותר טוב מסרטים
זה שבטריילר נגיד הראו את הסצינה של התספורת, מבחינתי זה סימן טוב- זה בדיוק משהו שסדרה יכולה לתת, יכולת "לנשום" להדק דברים בעלילה שנוספו רטרואקטיבית
(נגיד אולי לזרןק פה ושם את סמל אוצרות המוות עוד מההתחלה)
