המנעות מטעויות בסיפורים ארוכים

[pugur]

הנושא מופנה בעיקר לאלה שכותבים סיפורים ארוכים.

אני עכשיו עובד על סיפור די ארוך (אוריסון), ואחרי שלושה פרקים של 7 עמודי וורד בממוצע, אני מוצא את עצמי נאלץ לחזור אחורה מדי פעם ולחפש שורה מסוימת שהתייחסה לתיאור של דמות מסוימת.
השאלה שלי היא איך אתם עוקבים אחרי כל תאורי הדמויות, המקומות וההסטוריות. אני נראה לי אשתמש באיזה פנקס שזרוק אצלי בבית כבר הרבה זמן ואכתוב בו כל פעם שיש דמות חדשה למשל את שמה ואת התאור שלה. כנ"ל לגבי תאור מקומות (אולי אפילו בלווית ציור).
למישהו יש דרך יותר טובה, או טכניקות שהוא משתמש בהם להמנע מטעויות?

לדוגמא, יש טעות שקראתי עליה באיזה פורום איפשהו לג' ק' רולינג, שהקפטן של נבחרת סלית'רין כאילו נשאר בבית הספר שנה יותר משהוא היה צריך, כנראה כי היא לא עקבה אחר מספר השנים שלו כמו שצריך.

 

[JustRain]

זאת למעשה הדרך המקובלת - רשימות המתארות כל אחת מהדמויות והמקומות, ואאוטליין (או בתרגום המצויין של יובל - מפת עלילה). אל תכין את הרשימות תוך כדי כתיבה - מומלץ להכין אותן מראש, וכמה שיותר מפורטות לדמויות הראשיות ולמקומות החשובים, ורק להוסיף תוך כדי את מה שלא צפית מראש. מצד שני, אני לא חושבת שיש אפשרות להימנע לחלוטין מטעויות פנימיות (יש איזושהי הוכחה מתמטית, לא זוכרת של מי ואיך היא נקראת, שבכל מערכת חוקים מורכבת בהכרח תהיה סתירה פנימית בשלב מסויים). זאת כמובן לא סיבה שלא לנסות להימנע מהן.

לגבי הטעות של רולינג שציינת, לקפטן ההוא קוראים פלינט, ומכאן המילה "פלינט" הפכה למושג כולל לטעויות פנימיות בספרים.

 

[pugur]

זת בעיה כי אני לא כ"כ חוזה את העלילה מראש אצלי. יש דברים שאני חוזה ויש פעמים שאני מחליט על סדר כללי מאוד ונותן לדברים להתגלגל (לדוגמא בפרק השלישי שאפרסם בקרוב יש זמן חופשי ואז ארוחה, ואת הבסיס הזה הפכתי להיכרות עם כל מיני דמויות חדשות שלא הייתה לי דרך לחזות).

את הרעיונות שכן עולים לי לגבי המשך העלילה, ובעיקר טוויסטים שעולים לי, אני בד"כ כותב בנקודות. לדוגמא *הארי הוא הבן של וולדמורט. ואז מוצא דרך להכניס את זה ברגע המתאים.

 

[ODDin]

לא צריך לחזות הכל מראש, אבל אם אתה מרגיש שאתה מתחיל לשכוח כל מיני פרטים על הדמויות שלך, בהחלט אפשר לרשום לעצמך איפשהו מידע כללי שהוא חשוב.
בנוסף ובלי קשר, מומלץ מאוד לקרוא מחדש טקסטים שלך. זה מאוד עוזר ללטש אותם, לסדר אותם ולמנוע טעויות פנימיות טיפשיות. וראיתי כבר דברים הרבה יותר גרועים ממישהו שטעו לו בשנה, אני חושב שאיפשהו אצל דן סימונס הוא קרא לאבא של משהי ובשמות שונים במקומות שונים.
אז, תרשום לעצמך נקודות מרכזיות לרפרנס נח בצד, וחוץ מזה, תקרא מחדש את מה שאתה כותב, כמה וכמה פעמים, גם במהלך הכתיבה וגם בסוף הכתיבה.

ואגב, JustRain, אני חושב שאת מתייחסת למשפט אי השלמות של גדל, שלא בדיוק אומר את זה (לא בכל מערכת מתמטית יהיו סתירות, מורכבת או לא מורכבת. אם זה היה המצב היינו בבעיה רצינית למדי. לא, במתמטיקה אין שום סתירות - לא במערכות שמשתמשים בהן, ז"א), והוא גם בכל מקרה לא קשור לכאן. אין שום הכרח או סיבה שיהיו לך סיבות לספרים, ומתמטיקה פופולרית אינה תירוץ.

 

[Dor]

כשאני רושם דברים ארוכים (לעיתים רחוקות, אבל גם זה קורה), אני בדרך כלל רושם המון דברים על הדמויות לפני כן ככה שכשאני מגיע לרשום את הסיפור יש לי כבר היכרות די אינטימית איתם. יש לי איזה סיפור שאני כותב עכשיו, למשל, ויש לי, בין השאר, מכתבים שהדמויות כתבו ,תיאורים של כל מני דברים בחיים שלהם ובילדות שלהם וכו' וכו'. אלו דברים שלא יעלו בסיפור עצמו, אבל מקלים עלי מאוד. נדמה לי שאני נחשב יחסית פדנט, אבל נראה של- just rain (שהוא זכר לפי דעתי) יש רעיון דומה לשלי.
חשבתי גם על לצייר כל מני חלקים מסיפורים, אבל אין לי כישורים בציור בינתיים, לצערי.

 

[JustRain]

אודין, לא יודעת אם על זה דיברתי - אני רק זוכרת שקראתי את זה איפשהו. אולי במתמטיקה נטו אין סתירות (וגם זה לא בטוח), אבל אני די בטוחה שבמכניקת הקוונטים יש איזו בעיה של סתירה פנימית. אני לא בטוחה שהכלל הזה מתייחס רק למתמטיקה, לדעתי הוא כולל יותר - אבל אני לא פיזיקאית ולא מתמטיקאית, רחוק מזה - אז אל תתפסו אותי במילה.
לא אמרתי שזה תירוץ - רק ציינתי שאני לא חושבת שאפשרי להימנע לגמרי מסתירות. אם נשאף למצב ללא סתירות כמובן שיהיו הרבה פחות, אבל לחלוטין בלי? אני לא לגמרי מאמינה שזה אפשרי.

כמובן שצריך לתת לדברים להתגלגל לבד, אבל לדעתי חשוב מאד להכין מראש שלד עלילתי כללי שסביבו אפשר לפתח את העלילה. ברור שאפשר לעקם אותו ולשנות אותו בהמשך, אבל אני גיליתי שבלעדיו ובלי רשומות מראש אני לא מסוגלת להשלים ספר/פאנפיק ארוך.

דור, אתה לא פדנט, אתה פשוט משתמש בשיטה שונה משל רוב הכותבים. אני מעדיפה רשימות ליניאריות שמפרטות בצורה הכי ברורה והכי ישירה את כל התכונות של הדמויות, אבל זה לא שונה במהותו מהשיטה שלך.
ואני נקבה.. נגה בלי ו', נעים להכיר.

 

[ODDin]

זה לא בדיוק קשור לדיון, אבל אם זה כבר עלה: אני גם לא פיזיקאי, אבל ממה שאני יודע, הסתירות במכאניקת הקוונטים הן סתירות רק ברמת המדע הפופולרי. הן סתירות כי רוצים להציג אותן ככאלה. לא חייבים, עקרונית. במתמטיקה אין סתירות, תסמכי עלי, אם כי יש מספיק צרות אחרות. וכיוון שספר הוא דבר סופי ודיסקרטי, אזי בהכרח אפשר להגיע למצב שלא יהיו בו סתירות. בכל ספר יכול להיות מקסימום מספר סופי ושלם של סתירות, אז לאט לאט אפשר לסלק את כולן.
ואגב, בספרים קלאסיים, בתקופה שבה אנשים לא היו חתומים על חוזה של ספר לשנה ונטו לכבד יותר את הספרים שהם מוציאים מתחת לקולמוסם, די אין סתירות.

מה שכן, שלד עלילתי הוא עניין של טעם אישי, ואני גם לא חושב שהוא קשור לבעיה שהועלתה כאן. שלד עלילתי לא עוזר למנוע סתירות (אם יש לך סתירות ברמה של השלד העלילתי הכללי, אז הבעיה שלך היא לא "איך אני מונע סתירות" אלא "איך אני לומד לכתוב עלילה כמו בן אדם"). הסתירות שאנחנו מדברים עליהן הן ברמה המאוד קטנה - היה לדמות שיער שחור או חום? היו לה שלושה אחים או שניים? כמה סוסים יש בארווה של המלך? כמה טבעות יש לכוכב הלכת הזה? לפני כמה שנים עזבו האנשים את כדור הארץ? לא דברים שבאמת משפיעים על מהלך האירועים הכללי. לדעתי, הדרך הכי טובה למנוע בעיות כאלה היא לקרוא את הספר שלך כמה פעמים, ולתת לאחרים לקרוא אותו גם. ממילא חשוב מאוד לעשות את זה. אבל כן, פנקס קטן גם יכול להיות שימושי.

ואגב, אני אישית דווקא לא ממש אוהב לעבוד עם שלד עלילה. יש לי בדרך כלל התחלה כללית וסוף כללי, כמה מחשבות מאוד מאוד כלליות שלא רשומות בשום מקום על איזה סוג של דברים יקרו באמצע - ומשם אני פשוט מאלתר. מצד שני, זה עבד לי פעם יותר טוב ממה שזה עובד לי עכשיו.