זדים ואססמירים
ראשית, יש להבין את מחזור החיים בסיאן, בעבר הרחוק האלים יצרו נשמות והפיכו בהם נשמת חיים, הנשמות הללו התמזגו עם אור, חשוך ולעיתים עם האור והחושך יחידו. כאשר השלושה מתאחדים נוצר "יצור תבוני". כאשר יצור תבוני נהרג, נשמתו עוזבת את הגוף שלו ומעתלה לגן העדן. שם האלים יכולים לבחור האם לקבלה לתוך היכל האור, לגרשה אל היכל החשיכה, או להחזיר אותה בחזרה לעולם החיים, כלל האצבע גרס כי נשמות צדיקות היו נכנסות להיכל האור, נשמות חואטות היו נענשות ונשלכות להיכל החשיכה בגהנום, והנשמות הבינוניות נשלחו בחזרה לעולם החיים לנסיון נוסף, כאשר אין להם כל זיכרון מהחיים הקודמים שלה.
נשמה שחזורת לחיים נועדה להתגלגל לתוך ה"גוף הפנוי הזמין" הכוונה היא שכאשר תינוק נולד בעולם, הוא בעצם קולט נשמה פנוייה אשר משתכנת בו, כאשר שליחים קדושים של האלים היו מנהלים את ההליך הזה ביעילות אין סופית.
כמובן שהעולם גדל ויותר גופים חדשים נוצרו, מה שדרש מהאלים לייצר עוד נשמות, לא ברור כמה נשמות העולם הכיל וכמה נשמות ממתינות להיקלט מחדש בגופים חדשים, אבל מקרים בהם היו פחות נשמות מגופים היו נדירים.
נדירים, אך לא בלתי אפשריים.
במקור, מצב חריג כזה היה אמור להשאיר גוף ריק ללא נשמה, אבל לא פעם מצאה את דרכה אל הגוף נשמה שלא הייתה מיועדת לו, זו הייתה יכולה להיות אחת הנשמות הקדושות ש"דלפו" מגן העדן, או אחת הנשמות הטמאות שברחו מהגהנום. בשני המקרים התוצאה הייתה זהה, התינוק שהיה נולד היה נגוע בכוח קדוש או טמא, תינוק שהיה נולד לכוח קדוש היה מוגדר כאססמיר, ותיקנות של כוח טמא נקראו זדים.
האססמיר נחשבו כברכות בתקופה העתיקה, הולדה של אססמיר במשפחה שקולה הייתה להולדה של מלאך, משפחות שזכו להוילד אססמיאר קיבלו כבוד רב מהסביבה שלהם, ולאאסמירים עצמם ניתן כבוד מלכים, האאסמירם היו נראים דומים להוריהם מבחינת הגזע, אבל הם היו מסוגלים להקרין אור ויופי מיוחדים, אשר היו מעידים על הכוח המיוחד שטמון בתינוק.
מהצד השני, הזדים נחשבו כקללות, לא פעם האושמו נשים שהולדיו זדים כמכשפות והועלו על המוקד, הולדה של זד הייתה הולדה בעוולה שגררה סיפורי מעשיות ואמונות תפלות, רוב הזדים היו נהרגים על ידי הורהיהם בסמוך ללידה, כאשר ההורים מעדיפים לטעון שהתינוק נולד מת מאשר להודות שהוא נולד עם קרניים וזנב, זדים הפכו לגזע נדיר וחריג, ומעטים מאוד מהם התקיימו בעולם, מעטים עוד יותר מהם זכו למות בשיבה טובה.
חשוב לציין שכאשר אססמיר או זד מתים, הם אינם מתגלגלים מחדש, נשמתם נשלחת בחזרה למקום אליו היא שייכת, והפעם מתגברת השמירה עליה במטרה למנוע ממנה לברוח בשנית.
זו הייתה המציאות בסיאן עד המלחמה הגדולה, שכן כאמור, האלים מתו במלחמה וכל השליחים הקדושים שלהם חוסלו יחד איתם (למעט
רזיאל). המוות של האלים והשליחים יציר ריק שמימי מסובך, שכן ראשית, אין עוד מי שיכול לייצר נשמות חדשות, ושנית, אין מי שיפקח על הליך גלגול הנשמות. התוצאה הייתה שכל הנשמות בסיאן התגלגלו מחדש מבלי כלל לעלות לגן העדן, מה שגרם לכך שכל נשמה שמתה התגלגלה ברגע מותה לעבר הגוף הקרוב ביותר. ללא פיקוח וגורם מסדר, הנשמות מתגלגלות ללא שליטה, ולעיתים רוחקות אפילו מצליחות להחזיק ברסיסי זיכרון מהחיים הקודמים שלהן.
אבל, 2 מצבי קיצון הפכו להרבה יותר שחיכים, הראשון הוא מצב בו אין גופות פנוית להכיל את הנשמות, במצב זה הנשמות נשארות ללא גוף מארח בעולם החיים, זהו מצב מסוכן וכואב לנשמות, אשר עלולות להפוך לרוחות רפאים כתוצאה מכך, או למצוא גוף מת להיכנס אליו (וככה לייצור אל מת טבעי), כשהאלים שלטו בעולם, הם היו יכולים להחזיק את הנשמות המחכות בגן העדן ולשמור עליהן עד שיתפנה מקום בעולם, אבל בעולם בו אין גורם שיכול לבצע את זה, ויש הרבה פחות יצורים חיים מקודם, יותר ויותר נשמות נשארות ללא גוף.
מצב הקיצון השני הוא מעט יותר שכיח, והוא מתייחס למקרה בו ישנו גוף פנוי ללא נשמה שתכיל אותו, במקרים האלה אנחנו נהיה עדים להולדה מחדש של זד ואססמיר, אם כי לזדים הצטרפו "תורמים" חדשים בדמות נשמות שדים אשר מנסות לברוח מהגהנום, ולא רק נשמות של חוטאים. זדים שנולדו כתוצאה מהתערבות שדית יחילו רסיס שדי בתוכם שיחליף את הנשמה שהגוף שלהם הזדקק לה, מה שיעניק להם כוחות טמאים אשר תלויים בשד אשר העניק להם את הרסיס.
אססמאירם חדשים הם נדירים מעט יותר, בעיקר כי הכוחות השמימיים פחתו בעולם לעומת כוחות השדים, אססמיר יהיה לרוב נשמה שנשלחה על ידי רזיאל להיכנס לגוף מארח, או נשמה שדלפה מגן העדן ללא הסכמתו של רזאיל (אשר אינו מסוגל להתמודד עם הדליפות), מטבעו של העולם ומטבעם של האאסמיר, הם הפכו להרבה יותר מנודים בחברה והם בני מוות בחלק מהברוניות, מאחר וקשה לזהות אססמיר בלידתו, יהיו מי שיוולדו כאאסמרים ולא ידעו על כך עד שהכוחות שלהם יתממשו, או אז הם יהיו לרוב תחת מצוד של כוחות הברונים, לפחות על מנת לוודא שהם אינם סוכנים רדומים של רזיאל. אאסמרים רבים מקבלים את רזיאל כפטרון, וכתוצאה מכך מצליחים לתעל כוחות מאגים או קדושים. בעוד זדים רבים בוחרים לקחת את השדים שיצרו אותם כפטורן, בשביל לקבל כוחות מאגים או טמאים.
שני הגזעים נולדים כעת ללא שליטה לכל גזע ובכל ברונות, הזדים מתקבלים בברכה לעולם, והאאסמירים לרוב יאלצו להסתיר את המוצא שלהם ולשמור עליו כסוד שמור, שני הגזעים יצטרכו להתמודד עם הבזקים של זכרונות לא להם, שכן בניגוד לנשמה אנושית אשר הזכרונת שלה נעלמים לרוב אחרי המוות, נשמת מלאך ושד שומרות על מידה כלשהי של מודעות, ועם זמן, הן עלולות גם לתפוס שלטון על הגוף המארח.
