"לא. קניתי אותם מכמה סוחרי אומנות בעיר במחיר די טוב" אומר דנילו כשהוא מביט בגאווה ביצירות שברשותו.
"יפות, לא ככה? הרבה אנשים היו רוצים כזה אוסף, בזה אני בטוח" הוא מתרברב.
הם נכנסים לחדר לישון, ישנים על מיטות נוחות בפעם הראשונה מזה זמן רב.
הלילה עובר ללא תקריות מיוחדות, והבוקר עולה. הם קמים ומתארגנים, ובזמן שקולו מתלונן על כאבי הגב שלו ש"לא רגיל לישון על ערמה של נוצות" הם שומעים מספר דפיקות בדלת.
"בוקר טוב, אדונים," אומר הקול מעבר לדלת "הבוס אמר לי להביא לכם כמה שמיכות, כי נראה שהולך להיות קריר היום".
נודרה מביט בשאר החבורה לפני שהוא ניגש לפתוח את הדלת, ידו על חרבו המעוקלת. הוא פותח את הדלת וחושף משרת צעיר, בן 16 לכל היותר, שמחזיק בערימת שמיכות.
הוא מביט באימה בנודרה, אבל פוסע פנימה בגבורה. הנער מניח את ערימת השמיכות על השולחן שבמרכז החדר ופותח אותה, חושף מגש גדול של מזון מהביל.
"הבוס חשב שאתם כנראה תהיו רעבים" הוא אומר, נאלם דום לרגע כשקולו חוטף צלע כבש מהמגש ונועץ בה את שיניו.
"בכל אופן, אני כאן כדי לעזור לכם. אם אתם רוצים לשאול שאלות או לבקש משהו, הבוס אמר לי לעמוד לשירותכם" מוסיף הנער, מחווה קידה גמלונית.
"כרגע רק ארוחות, ילד. עם הרבה בשר" אומר קולו, רומז לו לצאת. הנער קד פעם נוספת ויוצא מהדלת.
היומיים עוברים בעצלתיים, כשהנער וארוחותיו הן הדברים היחידים שמפרים את השגרה המונוטונית.
לבסוף, בערבו של היום השני, דפיקה נשמעת על הדלת.
"באתי להוציא אתכם החוצה. די קריר בחוץ, האוויר יעשה לכם טוב" נשמע קולו של דנילו, מעומעם מעט מעבר לדלת. קולו ניגש לדלת ופותח אותה לרווחה, חושף את דנילו ושלושה אנשים נוספים.
"הם חזרו, ויש להם כמה דברים מעניינים" אומר דנילו, ניגש ישר לעניין. הארבעה נכנסים לחדר, מקפידים לסגור אחריהם את הדלת.
בינתיים החבורה מספיקה להעיף מבט בשליחיו של דנילו - שניים מהם הם מאלטריאנים, שפניהם וידיהם מעידות שמדובר בחקלאים, ככל הנראה חלק מהפועלים של האיכר האמיד.
השלישי, לעומתם, הוא בן מחצית בעל פנים נעימות למראה, חבוש בכובע מעוטר בנוצה ולבוש גלימה. הוא לא נראה לחוץ כלל מהסיטואציה, אבל ניתן להבחין בשני אקדחי קשת שמוסתרים בגלימתו החומה.
"ואסילים, אתה תתחיל?" שואל דנילו את אחד המאלטריאנים, אדם קרח בשנות החמישים. האיש מעביר את ידו בזקנו, מעט לחוץ, ומהנהן.
"כבוד גדול להכיר אתכם, קודם כל," הוא מתחיל, מחווה אליהם חצי קידה מוזרה "אני חקרתי את הנמל, שאלתי בסביבה וגיליתי כמה דברים: האלפים מעבירים עכשיו את האספקה לצבא שלהם בשטחים הכבושים, והם באמצע הפריקה של האספקה. המטען נמצא בכמה ספינות עצומות, אבל יש עליו כמות שמירה די גבוהה. אם תצליחו להשתלט על מכונות המלחמה שעל החומה תצליחו להטביע חלק גדול מהאספקה, ואפילו לפגוע בלא מעט חיילים. זה דבר אחד". האיש עוצר לנשום, מפסיק לרגע את שטף דיבורו המהיר. הוא מכחכח בגרונו וניכר שהוא מתרגש, לפני שהוא ממשיך.
"יש גם את ספינת הדגל של צי המושבות האלפיות, שרק הגנבה שלה תהיה יריקה מספיק גדולה בפרצוף האימפריה, מבלי להסכיר את העובדה שתוכלו להפעיל את מכונות המלחמה שעליה ולהטביע איתן עוד ספינות מלחמה אלפיות. חוץ מזה, יש את אחת מספינות המיסים החודשיות שאמורה לצאת בקרוב מהנמל. אפשר לנסות לשדוד חלק מהמטען שלה או להטביע את כולו במימי הנמל. חוץ מזה לא הצלחתי לגלות עוד הרבה דברים ערכיים" אומר ואסילים, מחווה שוב את קידתו המוזרה.
מבט נוסף מדנילו, והמאלטריאני השני, בחור צעיר וחסר זקן, צועד קדימה.
"אני וולודימיר, ואני התמקדתי בעיקר באסור שקרוב לנמל. אני יודע שמאחסנים את האספקה מהספינה שואסילים דיבר עליה ליד הרציף השלישי, ואני הצלחתי לגלות את תדירות המשמרות בחומות ליד הנמל ובנמל עצמו - הם מחליפים משמרת כל שלוש, חמש ושש שעות לסירוגין, ככה שיהיה קשה יותר להבין את סדר החלפת המשמרות אם לא צופים בהם הרבה זמן. חוץ מזה, ראיתי ליד אחד הבניינים בנמל מספר אנשים די מלוכלכים שנעים מוסר. אני לא בטוח מה יש שם, אבל אני די בטוח שהם שומרים על הבניין" אומר וולודימיר, שמץ של גאווה מתגנב לקולו.
בן המחצית, לעומתם, מציג את עצמו ללא כל סימן מדנילו. "אני ארסטביץ' מירקוף השלישי, לשירותכם" הוא מחווה קידה מוגזמת "הצטרפתי למבצע הזה אחרי הבלאגן בעיר ואחרי חקירה שעשיתי בעצמי כדי להתחקות אחריכם" הוא נותן למילים לשקוע בחדר לפני שהוא ממשיך, מתעלם מהתנועה המאיימת שעושה קולו לעברו "הנה מה שאני גיליתי: האלפים מובילים את אספקת הקסם השנתית שלהם לכאן, ולמען האמת הם אמורים לפרוק אותה בעוד..." הוא מציץ מחוץ לחלון, בוחן את הירח "משהו כמו שש שעות. הספינה הזאת שמורה מאוד, אבל קסם עלול להיות נפיץ ביותר אם לא מתנהלים איתו בזהירות המספקת".
"אתה לשקר. שנתית? שנתית?!" מתפרץ נודרה, כשחברו מביט בבן המחצית בפה פעור. גם שאר הנוכחים בחדר נראים מופתעים למדי, אבל נראה שארסטביץ' נהנה מכך.
"כן כן, אספקה שנתית. חוץ מזה, בני הדודים שלי סיפרו לי שיש כמה מרקדי עצמות על הספינות שמלוות את מובילת הקסם, ביניהם לפחות אחד בכיר. אם אתם רוצים לתפוס טרף שמן, אני יותר ממציע לכם לתקוף את מובילת הקסם ואת ספינות הליווי שלה" הוא אומר, מביט בסיפוק בפנים ההמומות שמקיפות אותו.
