[דיון] הארי פוטר - להיות בינוני זה מועיל לעלילה?
- מחבר/ת הנושא Ashardalon
- תאריך התחלה
שאלה למשתתפי הדיון, בעקבות ההערות שהעלו Vivo ופלדריק - מלבד מעריצי רולינג (להבדיל מאנשים ש"סתם" אהבו את הספרים שלה אבל אינם רואים בה וביצירה שלה דבר אלוהי וחסין ביקורת) רוב הקוראים הרציניים מגיעים לבסוף לאחר דיון למסקנה כי זו האחרונה סיימה את הספר השביעי באורך שהוא לכל הפחות איננו משביע רצון מבחינת עיגול הפינות שננקט לצורך הצלחתם של הטובים כך שנפשם הרכה של הקוראים לא תפגע על חשבון העלילה. למיטב הבנתי, קשת הדעות שנשמעה בדיון מביעה כמעט קונצנזוס סביב טענה זו ולכן במקום להמשיך ולדון בה אבקש לדון בשאלת ההשלכות. כמה, לדעתכם, ראויה "תפירת הקצוות" להשקל בעת הערכתה של יצירה ספרותית? עד כמה הפריעה השיטה בה נקטה המחברת על הנאתכם מהספר, תוך כדי קריאה או בדעיבד?
זה היה מכוון לפלדריק, אם זה לא היה ברור, שטען שהעלילה מעוגלת אבל זה בגלל שרולינג שמרה על האופי של הדמויות ועל העומק שלהן.Ashardalon אמר/ה:
Ashardalon
פונדקאי ותיק
אה, הבנתי. סליחה.ת'ור אמר/ה:
תשובה לשואל הנכבד:שמעון_נעים אמר/ה:
א. עיגול פינות זה דבר רע בכל מקרה. 'כסת"ח', 'לצאת ידי חובה' ושאר ביטויים שונים ומשונים מדגימים את העסק הזה. עיגול פינות ותפירת קצוות הם, ברוב המקרים, דרכים שונות לומר "אל"ף ובי"ת לא הולכים ביחד? בואו נחבר אותם בכוח!", או "היה לי רעיון אבל לא המשכתי אותו? בואו נמשיך בכוח!". וגם אם תאמר לי "היי, היא לא הייתה צריכה לעשות שום דבר בכוח כי היו לה שנתיים לכתוב את הספר הזה", אני לא אסכים איתך - גם אם היו לה עשר שנים והספר היה יוצא בצורה כזו, צורת הכתיבה שלו מעידה על כך שהזמן הזה לא הספיק לה.
ב. העניין הזה יוצר תחושה של "חפיפניקיות" בכתיבה. אנשים קוראים את הספר ושומטים אותו מידם משום שהוא מראה סימנים של פאנפיקיות. הנאתי פחתה כשקראתי על הארי ועל האוכל שלא השיג בגלל כמה סוהרסנים טיפשיים. רולינג ניסתה לרוץ קדימה בלי לתאר את מה שקרה באמצע, וכנראה שהדבר היה בעוכריה. הייתי מעדיף שתתאר את מה שקרה באמצע ולא את הסוף הלא כ"כ הגיוני שהיא המציאה.
ג. פרט לכך, אצל הקורא מתפתחת תחושה של אכזבה, משום שסופרת כזו גדולה חייבת לסיים סאגות שכאלה בספר מחץ: יותר טוב מקודמיו, יותר מעניין ופחות חדגוני ורגיל. לא סתם אהבתי את הספר השלישי יותר מהאחרים [וקהילות רבות של קוראים יסכימו על כך] - זה היה ספר שבו רולינג לא הייתה צריכה לקטוע את שגרת החיים בשביל וולדיק בכל פעם שלא היה לה מה לכתוב בספר. אמנם היה סריוס בלק ופיטר פטיגרו, אבל זה קרה בסוף, זה היה קצר מאוד בהשוואה לפרקים האחרים בספר ולמרות שבהמשך הייתה לזה השפעה רצינית, הספר היה עדיין קליל. היית יכול לקרוא את הסוף ולא להיות במתח של "וולדמורט עומד להופיע... עכשיו! לא... עכשיו! לא... לא... עכשיו!... עכשיו!", והיית יכול לחשוב על האירועים, ולדבר עליהם בלי לקפוץ בכל פעם לאיזה קטע משעמם על כמה שוולדמורט רשע ועל כמה שהוא יהיר ועל כמה שהצלקת של הארי כואבת לו. בספר השביעי רולינג תקעה את וולדמורט במרכז העניינים כולו - היא סידרה לו השתלטות על משרד הקסמים, נתנה לו כוחות מפלצתיים יותר ובעיקר קישרה בינו לבין גיבור הסידרה יותר מדי, עד שזה נעשה מטריד. הקופצניות הזו [בספר השישי וולדמורט עוד לא העז לפתוח את פיו בגלוי ובתחילת השביעי הוא השתלט על משרד הקסמים ועל כל אנגליה] הובילה אותי למסקנה שאמרה כי רולינג כתבה את האפילוג, ולא ידעה כיצד לכתוב את הקשר בין השישי לבינו. חבל.
האמת, הייתי יכולה "לסלוח" לרולינג על הסוף הדי עקום, על אף שאני חושבת שאסור לכותב לכתוב סיפור שאין לו רעיון כיצד הוא יכול להגמר, ולו באופן קלוש.
אבל ההשוואה שלה בין משטר אוכלי המוות לנאציזם היא לדעתי מבזה, וזו הסיבה שאני כועסת על הספר השביעי. אני מוכנה לקבל ספר גרוע בסידרת הארי פוטר. אני לא מוכנה לקבל ספר שמתייחס לנאציזם בצורה כל כך חפפנית.
בקשר לשאלתו של שמעון, אני לא נהניתי לקרוא את הספר השביעי והוא הוריד בדבעבד מההערכה שלי לסדרה כולה. אני חושבת שתפירת קצוות היא פעולה ספרותית שיכולה להיות טובה, אם היא נעשית טוב. אם היא נעשית באמצעות שליפת שפנים מהכובע, הרי היא גרועה.
תפירת קצוות, כמו כל כתיבה, יכולה להיות טובה או גרועה, אך אם היא גרועה, היא גרועה מאוד.
אבל ההשוואה שלה בין משטר אוכלי המוות לנאציזם היא לדעתי מבזה, וזו הסיבה שאני כועסת על הספר השביעי. אני מוכנה לקבל ספר גרוע בסידרת הארי פוטר. אני לא מוכנה לקבל ספר שמתייחס לנאציזם בצורה כל כך חפפנית.
בקשר לשאלתו של שמעון, אני לא נהניתי לקרוא את הספר השביעי והוא הוריד בדבעבד מההערכה שלי לסדרה כולה. אני חושבת שתפירת קצוות היא פעולה ספרותית שיכולה להיות טובה, אם היא נעשית טוב. אם היא נעשית באמצעות שליפת שפנים מהכובע, הרי היא גרועה.
תפירת קצוות, כמו כל כתיבה, יכולה להיות טובה או גרועה, אך אם היא גרועה, היא גרועה מאוד.
דרקון המוות
פונדקאי ותיק
איזו השוואה את רואה לנאציזם בה"פ?
Ashardalon
פונדקאי ותיק
גרינדלוולד.דרקון המוות אמר/ה:
יכול להיות שהיא ניסתה להעביר מסר שיאותת לכולם שהנאציזם מתכונן לעלות לשלטון שוב [וולדמורט] לאחר שהוא נחל תבוסה [גרינדלוולד]?דפני1234 אמר/ה:
דרקון המוות
פונדקאי ותיק
אם כבר גרינדלוולד הוא השלטון הקומוניסטי.
דרקון המוות
פונדקאי ותיק
זה וולדמורט, לא גרינדלוולד.
Ashardalon
פונדקאי ותיק
וכמובן, המסקנה המתקבלת היא שרולינג ניסתה להעביר מסר סמוי [אל תתנו להם להונות אתכם, הם עדיין קיימים] בצורה גרועה מאוד [בחייך, הנאצים היו ילדים (מה, אתה משוגעת?)?! אתה יודעת מה הם עשו? את חשבת על זה בכלל כשניסית להעביר לנו את המסר הסמוי הזה?].
דרקון המוות
פונדקאי ותיק
מדברים איתך על קוסם שזיעזע את אנגליה, שמתוארת די כמרכז הקסם בעולם, ואת רוב אירופה, ששליחיו מתפרשים על כולה.
Ashardalon
פונדקאי ותיק
הוא הקוסם הכי חזק ב100 השנים האחרונות, דוד. לא יותר מזה. לא הכי חזק, לא הכי חזק ב500, לא 1000. 100. כלום.ors אמר/ה:
Ashardalon
פונדקאי ותיק
וזה עצוב עוד יותר.ors אמר/ה:
כלומר, התחלת את הסאגה כשהוא נחשב לאימת העולם? אל תהפכי אותו לקטן כמו ג'וק בשביעי. זה חבל.
היא הייתה חייבת להישאר רציפה - או חזק בטירוף או קוסם.
ולא, הטיעון של "במהלך הסדרה הארי נחשף לעובדה שוולדמורט בעל חולשות, כמו שהוא חשב שדמבי הוא אלוהים", משום שזה טיעון כסת"ח ממעלה ראשונה, והוא מציין עד-כמה-אין-לנו-טיעון-הגיוני-וסביר-ללמה-וולדי-נעשה-טיפש. טיעונים כאלה לא באים בחשבון בסדרות שבהן ישנם שלושה או ארבעה ספרים רצופים של "הוא הרע הכי גדול בעולם ואי אפשר להשמיד אותו בלה בלה בלה ואפשר רק להינצל ממנו בלה בלה בלה". טיעון כזה עמיד רק במצבים שבהם מישהו חושב משהו בהתחלה, ולא במשך 3-5 שנים רצופות.
הוא לא סיכם. כל אחד אמר את שלו והיה בטוח בדעתו מאוד. וזה כולל גם את המנהלים. מה שאני אומר כרגע הוא הסיכום שלי לדבריי בעץ ההוא, והבהרה לאלה החדשים שעוד לא הספיקו לקרוא אותו.קופיל אמר/ה:
נושאים חדשים
- מומלץ
התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים
