בית הקמליות
"כמה זמן עבר?"
הסוחרת ניקתה בידיה את הג'ל מתא החינוך מחדש. היא החשיבה את עצמה לקשוחה אבל התרחישים של מערכת המציאות המדומה של בית הסוהר המרכזי ערערו מעט את נחישותה. היא עדיין לא הייתה משוכנעת לחלוטין שהרחובות לא מוצפים באנשים עם נטיות פליליות מולדות שעבורם לירות בה באקדחור על כך שעמדה בדרכם היה מובן מאליו. התרחיש טען שזה מה שיקרה אם ההורים לא יעברו את תהליך הרישוי של האיחוד האירופי. ובכן, אוגוסטה הייתה סוחרת, לא רוצחת.
"שבעה ימים."
הסנגור הניח את ידיו מתחת לשולחן והביט לעבר הדלת בעצבנות. האיש היה לבוש כרגיל בחליפה מוקפדת שתפר לו חייט עילית ובה ממחטה של בד חכם שהקליטה את השיחה שלהם. האיש היה לבן ובעל שיער אפור עם עיניים כהות. הוא ייצג אותה משום שעברה על החוק ועזרה להם להשיג ילד. הסוחרת לא התעניינה בסיבות למה סנגור פלילי ואשתו לא קיבלו רישיון הורות כל עוד קיבלה את התשלום מראש. עכשיו השאלה רק טיפ טיפה עניינה אותה.
"אני לא מלשנית."
הסוחרת הבינה שהמבט העצבני אמר שתובע חיכה מעבר לדלת שהוא יכין אותה לפגישתם. הסנגור חייך ועתה בצורה קצת יותר מאיימת כשענה: "זו הדרך היחידה לשחרר אותך, גברת."
היא לא שילמה לו כך שהיא לא יכלה להתלונן. היא חשקה את שפתיה ושאלה: "מדובר בתקופה של שלוש שנים. אני יכולה להחזיק מעמד עוד חודשים – " ונעצרה באצבע " – לא, אוגוסטה. רק הודות למאמציי, הרמה של התרחישים שלך מוגדרת כקלה בלבד. בלעדיי, היא תעלה למתקדמת."
ההצהרה הזו הפתיעה את הסוחרת. כל מה שהתנסתה בו עד עכשיו היה לא היה למתקדמים.
"אני לא פושעת אלימה." ציינה הסוחרת "להעניש אותי באותה רמה של רוצחים סדרתיים –"
"יקברו אותך, אוגוסטה." הטעים הסנגור.
"ממה שידוע לי, אין עונש מוות על מה שאני עושה." הצהירה אוגוסטה בחוסר בטחון. הסנגור היה המומחה לחוק, לא היא.
כשטכנולוגיית הרחם הוסדרה, הרשויות רצו שרק אנשים בלי רבב באירופיותם ישתמשו בה. אוגוסטה כבר שכחה מתי ראתה ילדים צבעוניים ברחובות. הם יכלו להתרבות ולמלא את שאר היבשות אך לא את יבשת אירופה. בכל פעם שאוגוסטה חשבה על זה, היא נזכרה בתינוקה המת. לנשים שגנבה מהן את תינוקותיהן לא הגיע שתתחשב בכך שיש להן רישיון. הסנגור כחכח בגרונו בחולשה ואמר: "אין עונש מוות. ובכל זאת, כדאי לך לפחות להקשיב להצעה."
הסוחרת הנהנה והחליטה להקשיב לפחות. היא הייתה אשת עסקים ופתוחה תמיד להצעות. וההצעה הזו תיקח אותה הרחק ממערכת המציאות המדומה של בית הסוהר המרכזי. ועד אז, הדלת האוטומטית נפתחה ונתנה לתובע להיכנס בצעד של זוחל קר דם ומבטו עצור ויוקד. שערו היה שחור ומסודר היטב וחליפתו השחורה הייתה חליפה שאמרה שהוא משרת ציבור.
"אוגוסטה, התובע הומברט ליין."
אוגוסטה חייכה לעברו בחמימות עסקית. התובע התיישב ליד הסנגור והשיב לה בחמימות. הוא ענד טבעת נישואין כסופה על אצבעו המורה. הוא אמר: "הגברת אוגוסטה ביירבאנק, האיחוד האירופי מודה לך על שיתוף הפעולה שלך נגד בית הקמליות."
ונשימתה של אוגוסטה נעצרה. בית הקמליות היה חוקי. רשת מכוני הפוריות הגדולה ביותר באיחוד האירופי. היא יכלה לפרוץ לרחמים המלאכותיים שלהם מתוך שינה מרוב שהם היו נפוצים. התובע קרא את ההפתעה בפניה ואמר: "אחד הפושעים המתוחכמים ביותר ביבשת. אנחנו יודעים שהוא מייצר תינוקות לפי הזמנה. פשוט אין לנו הוכחות שהוא מייצר תינוקות. כאן את נכנסת לתמונה."
להעיד כנגד אחד האנשים החזקים ביותר בתעשיה הייתה שקולה לנסיון התאבדות. לצערה, לא הייתה לה שום סיבה לסרב. היא בחרה לומר: "האיש מנהל רשת של מכוני פוריות, התובע."
הבעת התחינה בעיניו של הסנגור יכלה להפיל על הרגליים מאפיונר קשוח. התובע הזה ידע.
"מייצר תינוקות לא מורשים בסכומים גבוהים יותר ממה שאת אי פעם גבית, גברת ביירבנק. הסוציופת הזה גם הקים תוכנית לשילוב מחדש של אנשים כמוך בשוק העבודה אחרי שהם מסיימים את בית הכלא. כך או כך, את מגיעה אליו." אמר התובע, שפתיו משוכות בדקות, "ההבדל הוא שאת עובדת עבורנו."
ועם הצעה כזו נדיבה, היא לא יכלה להתווכח.
וכעבור חצי שנה, הסוחרת וחצי תריסר חניכים יצאו מאוטובוס אל רחבת השיש של המכון. הרכזת שלהם, ג'רונימה סדלר, עמדה שם, דוגמא זוהרת למה עודף משקל, כוונות טובות, והרבה מאד חיוכים יכולים לעולל לפרצוף אנושי. כל זה היה גם מזוייף. היא מי שמיינה את החניכים למי שימשיך לעבוד בתוכנית ולמי שימשיך הלאה אל הצד הפלילי של עסקים אלו.
ג'רונימה עברה על פניהם ובירכה כל אחד עם פרט שדלתה מהרקע שלהם. את הסוחרת היא בירכה בהתעניינות במשפחה מרובת הילדים שהיא טיפחה לצורך העיסוק הפלילי שלה. פתאום הסוחרת חשדה שהפרטים הללו היו קשורים גם לקריירה הפלילית המתוכננת בעתיד לחניכים. החיוך המתוק והחניכיים האדומים לא הותירו הרבה מקום לפרשנויות לגבי העניין.
היא עמדה לפניהם ואישרה אותם בפני בועת האבטחה הבלתי נראית שעטפה את המכון. כחניכים שזה עתה שוחררו מהכלא, הם יהיו תלויים בה כדי להיכנס ולצאת מן המכון. הסוחרת קיוותה שתוכל לפענח במהירות איך תוכל לשכנע את האבטחה הבלתי נראית לתת לה להיכנס ולצאת כרצונה אבל בשביל זה היא צריכה את תחנת העבודה שהבטיחו לה במכון.
היא די הייתה משוכנעת שחומות האש שלהם יהיו קשות בגיחוך כמו האבטחה הפיזית שלהם.
אפילו אחרי אישור ממורשית כניסה, האבטחה סרקה אותה כשעברה דרך הדלת לחדר הקבלה הנקי ביותר שראתה אי פעם. תינוקות לבנים צפו בחלונות מסביב לה, מבוססים על הדגמים האופנתיים ביותר שהמכון גידל במיכלים שלו באופן רשמי. היא הבחינה, להפתעתה, בזוג צבעוני מחכה באחד מהספות. אחד החניכים, שהיה פחות ערמומי ממנה, שאל לגביהם.
"החברה מציעה שירותי ליווי להורים המסכנים האלה." הסבירה ג'רונימה בנפנוף יד את נוכחותם "לכם לא תהיה גישה לחלק הזה של פעילות החברה. אתם תבדקו את העוברים. אחריי!"
והם נלקחו אל חדר המדרגות של המכון. להערכתה של הסוחרת, היו למבנה עשר קומות. עתה למדה שהוא יורד לפחות עוד עשר קומות למטה. הקומה שהם ירדו אליה הייתה קומה מינוס שתיים. רק מורשי כניסה הורשו להשתמש במעליות והיו יותר מדי מהם למעלית כזו.
הדלת נפתחה לקראת הרכזת שלהם. הסוחרת חשבה שזה נחמד שלכולם יש שתלים עכשיו. לסובב מפתח בחריץ מנעול זה כל כך תחילת המאה העשרים ואחת. זה רק גרם לה להרגיש יותר חיה כלואה בכלוב כשהדלת נסגרה וחלל העבודה האפרפר שלהם נחשף עתה לעיניהם. ברחבי החדר היו מפוזרות כורסאות שמתחת לריפודן הייתה מערכת הממשק שתחבר אותם אל הנתונים שהורשו לקרוא מתוך מערך הנתונים של החברה. הם יוזנו ישירות אל שתליהם.
לפחות כמה מהם הביטו לאחור כשהדלת נסגרה. הסוחרת התגאתה בכך שלא הסגירה פחד.
הרכזת ליוותה אותם באופן אישי אל מה שנקרא כיום תחנת עבודה. הסוחרת התיישבה בתוך כורסה והתכווננה עם מערכת הממשק של המכון. היא עמדה להתחיל לעבוד כשנשמע הקול.
"האם אוכל להמליץ לך על מערכת יותר מתקדמת מזו שאת משתמשת, גברת ביירנבק?" נשמע קול עדין בראשה. היא ניסתה להשתיק אותה אבל מסתבר שהמכון חתם על עסקת חסויות עם כמה חברות ולהיות חניך בא עם כמה הטבות מאד מעצבנות לפי מה שהיא ראתה.
"אשמח לעיין בדגמים שמוצעים לי אחרי העבודה." ענתה הסוחרת את התשובה המקובלת. לא היה פה מזימה אלא רק מה שאתה מצפה מתאגיד בשנות השישים של המאה העשרים ואחת. אם הם לא היו מנסים לדחוף לה פרסומות, היא הייתה חושדת בכוונותיהם במקום. רק הידיעה המוקדמת מהיורופול האירה בעיניה את העובדה שהמקום מפוקפק עד יסודותיו.
היא קיבלה עתה גישה לתינוק הראשון שלה – שורות על גבי שורות של קוד גנטי ממוחשב.
אחרי כמה תינוקות כאלו, כל חניך ישתוקק לחזור לחיים המרגשים והמרתקים של הפשע.
ההזדמנות הגיעה אחרי כמה ימים שנראו זהים אחד לשני. סוכן היורופול, שליווה את התיק שלה, אמר לה להתאזר בסבלנות אחרי יומיים ואמר שבינתיים היא עושה עבודה נהדרת. בהתחלה נראה לה שמשהו לא בסדר בתינוק עד שהבינה שזה מה שהיא חיכתה לו כל הזמן: ההזדמנות.
ועדיין, גם אחרי שהבינה שזו הזדמנות, הסוחרת חשבה שאם זה תינוק, הם מייעדים אותו להיות עבד באיזו חוות אימבצילים ולא להיות ילד של זוג צבעוני. סחר בעבדים מהונדסים גנטית היה הרבה מעבר לרמתה עד שעצם הרעיון גרם לה לשבת כמה רגעים בתחנתה בשקט.
היא שאלה את עצמה למה הם לא הזהירו אותה עד כמה אפלים העסקים שלהם. מן הסתם, הם ידעו את זה. היא לא הייתה הניסיון הראשון שלהם... עד שהבינה שאם הייתה יודעת, ההתנהגות שלה לא הייתה משכנעת במיוחד. היא חשבה על אחד התרחישים שהם השתמשו כדי להרתיע כמוהה מלחזור להתנהגות הפלילית שלה. היא חשבה שהם הגזימו מעט עם זה. עכשיו היא חשבה שזה בהחלט ייתכן שהמכון סוחר בילדים שיגדלו להיות חיילים מושלמים. האפשרויות פשוט סחררו אותה.
מסתבר שהתגובה שלה הייתה התגובה הנכונה.
הרכזת הופיעה לידה, רוכנת לידה, מתקוונת אליה, ואמרה: "אני מרגישה שאת מרותקת, הגב' ביירנבק. האם תרצי לעבוד בחלק הזה שלנו? לא מדובר בעסק לחלשי אופי."
"חשבתי שהנדסה גנטית בבני אדם נאסרה חוקית." ענתה הסוחרת "היו יותר מדי השלכות."
ג'רונימה מצמצה לרגע וענתה: "זוהי דרך אחת להסתכל על כל העסק. האם צרות אופקים כזו הפריעה לך קודם שעסקת בתחום הזה? רוב הזוגות הצבעוניים שפונים אלינו עושים את זה משום שהם לא הצליחו להיכנס להריון בצורה טבעית. זה לא נאסר. הממשלה פשוט לא מעודדת את זה."
האם היא מנסה לפנות לחוש לצדק חברתי שלה? לסוחרת אכן הייתה אמונה בנקמה בוערת בכל מי שפגעו בה אבל היא מעולם לא הרחיבה אותה לשכבות חברתיות שלמות. חוץ מזה, מה הקשר בין זוגות צבעוניים לעבדים מהונדסים גנטית? ואז הבינה, מבלי שג'רונימה תאמר, שמרגע שהמכון מצא שאין מספיק כסף בהפרת החוק ישירות, הם התרחבו לתחומים אחרים.
"אשמח לראות יותר ממה שאתם מציעים." ענתה הסוחרת במה שהיא קיוותה שנשמע כמו דעתנות קרת רוח "עם זאת, אני חייבת לשאול מי ירצה ילדים מפגרים בימים אלו, ג'רונימה?"
"הורים מפגרים. מי חשבת אותנו? לסוחרי עבדים? האם את יודעת כמה קשה לשכנע את הרשויות לשמר נכות גנטית? ההורים תמיד מפחדים שהילד יצא רגיל ויהיה חכם יותר מהם." הפתיעה אותה ג'רונימה בתשובתה. הסוחרת חשבה שהעולם באמת מוזר יותר ממה שחשבה.
עתה היא הייתה מוכנה לשלב הבא בירידתה במורד מאורת הארנב.
למחרת, כשהיא הגיעה, המאבטחים עצרו כמה מקבוצתה. הם הודיעו להם בפני קבוצתם שהשתתפותם בתוכנית השיקום הופסקה ועליהם לחזור למגוריהם הממשלתיים. ג'רונימה אמרה לה ולקומץ נבחרים כשהם הופרדו מהקבוצה הגדולה יותר שאלה היו מודיעים של היורופול. היא עצרה וסייגה שיכול להיות שהם לא היו רחבי אופקים כמו שהם חשבו שהם – אבל המכון לא יכל לקחת סיכונים. וכמובן, אם הם נתקלים בסימן להסתננות של היורופול, עליהם לדווח לה. הסוחרת לא הייתה צריכה להיות מופתעת שהחדרתה הייתה תוצאה של תהליך של טעייה ולמידה מצד היורופול. הוקל עליה שהיו בטח עוד מודיעים של היורופול. לפחות היא קיוותה שכך המצב.
הם ירדו לקומה נמוכה יותר, קומה מינוס עשר, שם הסתיים הבניין. הסתבר שהמכון מיין אותם לפי הדגמים שהם הראו להם בעת בחינת המעבר. העובדה שהסוחרת ידעה על הקטגוריות האחרות לא שינתה אלא אם כן תעז לשאול למה הם שמים אותה דווקא בפיגור.
"למה אי אפשר לטפל בצבעוניים?" שאל אחד מחברי קבוצתה. ג'רונימה חייכה לעברו, חיוך רחב שלא עלה אל עיניה ואמרה: "כפי שכולכם מבינים, היורופול עוקב אחרי המכון שלנו. ככל שתדעו פחות, כך יהיה יותר טוב. האם יש עוד שאלות?"
המשימה שהיורופול הטיל על הסוחרת היה להגיע לרשומות החשבונאיות של התאגיד. כדברי הקלישאה, קל יותר להגיע לשם מבפנים מאשר מבחוץ. עכשיו כשהיא עלתה ברמה, ההרשאה שלה הייתה יותר מקיפה אך לא הגיעה לרמה שתוכל להסתכל ברשומות האילו. היא תצטרך לחכות עד שתקבל את תלוש המשכורת שלה. כך היא תפרוץ אל תוך המערכת.
היא לא הייתה צריכה לחכות חודש. מסתבר שהיא טעתה בחישוב הזמן לגבי המשכורת שלה. והם לא אכזבו אותה גם הפעם הם לא צפו מודיעים. הם כן צפו פושעים לשעבר שמנסים ביהירותם לפרוץ למערכות שהם לא אמורים לפרוץ אליהן. כאן נכנסו לפעולה השתלים שהיא קיבלה מהיורופול. השתלים העתיקים הכניסו אותה לתוך המערכת המשוכללת שלהם.
מסביבה צפו תלושי משכורת.
היא עמדה במסדרון מידע שלאורכה הסתחררו שורות על גבי שורות ירוקות של קוד על גבי שחור. הרשומות החשבונאיות שביקשו ממנה למצוא לא היו אפילו על אותו חלק ברשת הזו.
אין לה מה לחפש שם.
היא נעצרה במקום ובחרה ביהירות להיכנס למחירון. היא תמיד תהתה כמה האמהות שגנבה מהן את התינוקות שילמו על השכרת מיכל הפוריות ממכון זה או אחר. היא ידעה שהיא הייתה צריכה להשיג משהו מהפריצה גם אם הוא מעניין רק אותה ולא את היורופול הארור.
"זה מקורי." נשמע קול חדש שטרם שמעה מקודם "לפרוץ לתוך המחירון הרשמי שלנו. אוגוסטה ביירנבק, נעים להכיר את הניסיון הפתטי החדש של היורופול לפרוץ לתוכנו. עומדות לרשותך שתי אפשרויות: אחת, נחזיר אותך לכלא. שנית, את עובדת עתה עבורנו."
הסוחרת נזכרה בהנחיותיה של ג'רונימה מקודם. בית הקמליות לא נהג להרוג מודיעים. הנבלות העדיפו להחזיר אותם למערכת הכליאה שם יחלמו סיוטים עד סוף תקופת מעצרם.
"תחזירו אותי לכלא." ענתה הסוחרת לקצין הביטחון של המכון "אין לי שותפים בפשע."
כשקצין בית הסוהר ליווה אותה לחדר, הסנגור חיכה לה שם. האיש שילב את זרועותיו. הסוחרת יכלה לקרוא על פניו את תחושת הרווחה. המכון יכל לנהוג בה כאחרון הפושעים. במקום זה, הם החזירו אותה למערכת שממנה הם לקחו אותה. הסוחרת יכלה רק לשאול: "האם יש לך עוד עסקאות כאלה עבורי?"
הסנגור הצר את עיניו וענה: "אני לא בטוח למה הם כל כך מרוצים שחקרת את המסדרון. עם זאת, לא הבאת להם את מה שהם ביקשו ולכן עסקת הטיעון שקיבלת לא נכנסה לתוקף. מנגד, התקופה האחרונה הורדה מעונש המאסר שלך כך שאת תסבלי קצת פחות בתאיהם."
"ומה עם עסקת טיעון חדשה שתקצר את תקופת המעצר שלי?" שאלה הסוחרת בפרץ תקווה. כל כך הרבה אפשרויות להרחיב את חזונה הפלילי. רק מהביקור במכון, היא למדה הרבה. היורופול יכולים לעשות אותה לפושעת הרבה יותר מוצלחת ממה שהיא הייתה לפני שבאו.
הסנגור גלגל את עיניו למעלה, משחרר מעט את ידיו, "אז כבר אין לך בעיה להיות מלשנית, אה? אני יכול לרשום אותך ברשימת המודיעים של היורופול. את תהיי חופשיה, אוגוסטה, אבל אם מישהו מהם יצטרך שתקפצי, את קופצת. בפעם הבאה יש סיכוי שלא תשובי חיה."
ואוגוסטה קיבלה את ההצעה.
