הרוזן מהנהן, "וכעת, חרבו של אוריאל. ספרי לנו עליה, ואל תשמיטי אף פרט."
באור הנר - עץ משחק מו"ד 4 (4/4)
- מחבר/ת הנושא liorgonen3
- תאריך התחלה
״האם זה משנה?״ שואל צבת-מוות. ״אתם מתכנסים כאן, מדוע?״
מאליכּ נותן לאחרים לתחקר ולתשאל - הוא הולך לנסות לשלוף את התשובות שלו ממקור קצת שונה. הוא מחטט בגלימותיו ושולף את הראש הכרות, העטוף בסחבות, שלקח איתו מאז הקרב הראשון.
''היכן אוכל ללמוד מהכתב את תורתה השלמה של כת אור הנר?"
''היכן אוכל ללמוד מהכתב את תורתה השלמה של כת אור הנר?"
"כנראה?" אומר עצלנות. "אמרו לנו שצריך שנגיע לפה, משהו ביחס לאיזה חותמים או אותיות שקשורת אלינו." הוא מושך כתפיים. "נשמע הרבה עבודה , לא?"
הכוהנת מושכת מעט בצווארה. "יש עליה הרבה שמועות, את חלקן אני יודעת לאמת ואת חלקן לא, היא ככל הנראה קשורה בדם לאחד המלאכים וכתוצאה מכך קיבלה עוצמה מיוחדת ואדירה, מספרים שהיא בת אלמוות אשר נשלחה על ידי המלאכים לא פעם להילחם את הקרבות שלהם במקום להתערב ישירות בדברים הקורים על האדמה." היא מתארת. "יש לה שם, אבל הוא לא ידוע לי או להרבה אחרים, אני חושב שהיא חיה בינינו בתור בת תמותה. כתבי הקודש מתארים שהיא מופיעה כאשר המלאכים זקוקים לעזרה והיא משמידה את כלי שבא איתם במגע, אין שום תיאור לאירוע בו היא נכשלה במשימה שלה או הפסידה, אני מאמינה שהיא לא ידעה תבוסה מעולם." היא מסיימת. "האזכור שלה מדאיג לכל הפחות, לא מן הנמנע שזה ניסיון לזמן אותה."
היא מסתכלת לעברו של מאליק. "באחד המקדשים של אוריאל לבטח?" היא מציעה. "או אולי במקום שיאחסן את כתבי הקודש שלו?" היא מציעה. בבירור היא לא יודעת להסביר על דת שהיא לא חלק ממנה.
הכוהנת מושכת מעט בצווארה. "יש עליה הרבה שמועות, את חלקן אני יודעת לאמת ואת חלקן לא, היא ככל הנראה קשורה בדם לאחד המלאכים וכתוצאה מכך קיבלה עוצמה מיוחדת ואדירה, מספרים שהיא בת אלמוות אשר נשלחה על ידי המלאכים לא פעם להילחם את הקרבות שלהם במקום להתערב ישירות בדברים הקורים על האדמה." היא מתארת. "יש לה שם, אבל הוא לא ידוע לי או להרבה אחרים, אני חושב שהיא חיה בינינו בתור בת תמותה. כתבי הקודש מתארים שהיא מופיעה כאשר המלאכים זקוקים לעזרה והיא משמידה את כלי שבא איתם במגע, אין שום תיאור לאירוע בו היא נכשלה במשימה שלה או הפסידה, אני מאמינה שהיא לא ידעה תבוסה מעולם." היא מסיימת. "האזכור שלה מדאיג לכל הפחות, לא מן הנמנע שזה ניסיון לזמן אותה."
היא מסתכלת לעברו של מאליק. "באחד המקדשים של אוריאל לבטח?" היא מציעה. "או אולי במקום שיאחסן את כתבי הקודש שלו?" היא מציעה. בבירור היא לא יודעת להסביר על דת שהיא לא חלק ממנה.
"חרב בעלת תודעה משלה זה לא משונה. חרב בעלת יכולות תנועה ופעולה עצמאיות כבר מעוררת שאלות אחרות", הית'אל אומר לפתע.
"ייתכן כי זו לא חרב, אלא יצור חי שמתארים אותו כחרב?", הוא ממשיך ושואל, יותר את עצמו מאשר מישהו אחר.
META
בדיקות דת ומאגיה לגבי טקסי זימון של חרבות תבוניות.
דת - 20
מאגיה - 35
"ייתכן כי זו לא חרב, אלא יצור חי שמתארים אותו כחרב?", הוא ממשיך ושואל, יותר את עצמו מאשר מישהו אחר.
META
בדיקות דת ומאגיה לגבי טקסי זימון של חרבות תבוניות.
דת - 20
מאגיה - 35
״מי אמר לכם את זה? גאווה?״ שואל מבת-מוות, הוא יודע שהוא לא יוכל להוציא מעצלנות עוד הרבה מידע, שכן זה לא קשוב לסביבתו ולא מתאמץ לעזור. שכן זה טבעו
"האם ניתן לזמן אותה?" הרוזן שואל, "מהם כוחותיה - בין אם הם ידועים כעובדות או כאגדות ותו לא. כל מידע יועיל לנו."
עצלנות מגרד מעט בשיער כשהוא מנסה לחשוב, "האמת שאין לי מושג, אני חושב שזה היה הברון?" הוא אומר, "או שאולי זה היה מישהו אחר, כשאני מנסה להזיכר... דברים לא מסתדרים" הוא אומר. "בטח גרגרנות ידע". הוא משיב
"אני לא בטוחה" עונה הכונהת, "זה מסוג הסיפורים של "היא תגיע כשיצטרכו אותה" או משהו בסגנון." היא מסבירה, "אתה לא בדיוק כותב על איך לזמן את האור שישרוף את כל העולם בתור מוצא אחרון, אבל כל הכתבים מתייחסים לכוחות של אור ואש, לא משהו מפתיע ביחס לפטרון שלה." היא מסייגת.
"אני לא בטוחה" עונה הכונהת, "זה מסוג הסיפורים של "היא תגיע כשיצטרכו אותה" או משהו בסגנון." היא מסבירה, "אתה לא בדיוק כותב על איך לזמן את האור שישרוף את כל העולם בתור מוצא אחרון, אבל כל הכתבים מתייחסים לכוחות של אור ואש, לא משהו מפתיע ביחס לפטרון שלה." היא מסייגת.
"תני לי עוד פרטי מידע על המלכים - מה הם אוהבים, ממה הם סולדים שקורה בחצרם. אחרי כן אלך להתכונן למפגש", את החלק האחרון הוא אומר לרוזן.
כשהם נמצאים עמוק בשגרירות, מוקפים בבני ברית, הרוזן מביט בעיניה של הכוהנת. "המידע שאת מספקת בסיסי, מלא חורים ומצומצם. הבטחתי לך שחרור, ואקיים את הבטחתי, אך יהא זה שחרור בדרך הלהב במידה ולא תחשפי בפנינו דברים נוספים."
META
איום: 30 כדי לגרום לה לספק לנו כל פרט מידע שעוד נותר לה ורלוונטי
תובנה: 26 כדי לוודא שהיא לא מסתירה דבר.
META
איום: 30 כדי לגרום לה לספק לנו כל פרט מידע שעוד נותר לה ורלוונטי
תובנה: 26 כדי לוודא שהיא לא מסתירה דבר.
נראה שהוכהנת חושבת עמוקות, מוכנה למצוא את התשובה לשאלות שלכן, היא פותחת את פיה, ומוסרת לכם את המידע שביקשתם.
META
תבחרו 2 "עובדות" על המלכים, הן הופכות לנכונות ויהיו רלבנטיות להמשך.
META
תבחרו 2 "עובדות" על המלכים, הן הופכות לנכונות ויהיו רלבנטיות להמשך.
אחרי שיחות והכנות, היומים הקרובים עוברים ללא אירועים גדולים, יש הרבה שמועות על לוויות והודעות על נעדרים, מה שלבטח יהיה אנשי אור הנר שהרגתם, כמשנה זהירות נשלחו סוכנים מטעם הברונים לכל האירועים האלה, רק כדי לוודא שיודעים בבמי מדובר ועל איזה משפחות יצטרכו לשים את העין בעתיד.
אם אנשים בעיר מרגישם פחד מכם, הם עושים עבודה נהדרת כדי להציג את זה, אנשים עוברים לצד השני של הרחוב (או העיר) כשהם עוברים לידכם, השמועה עוברת כאש בשדה קוצים, ואתם מקבלים שלל כינויים ותארים על האירועים בקטקומבות, חלקם אפילו חיוביים, אם כי הרוב לא, ואולי זה תלוי באוזני המתבנון.
עצלנות ממשיך להציג יכולות חדשות של חוסר תועלת מובהק כאשר הוא מוצא לעצמו מקם בשגרירות שבמסגרתו הוא הצליח לשאול כל עובר אורך האם הוא יודע איפה גרגרנות ומתי הוא יחזור, לאחרונה הוא מצא לעצמו שיטה חדשה בה בדרך לא דרך הוא הצליח לשלם למישהו לעבור בשגירורות ולשאול את השאלה בשבילו, מדהים ביהנתן שאתם די בטוחים שהוא לא עשה כלום או נשא עליו איזה שהוא פריט שיכול להעיד שיש עליו כסף או משהו לסחור בו.
כך או כך אתם לבסוף מגיעים למועד ההזמנה שלכם לארמון, יאמר שהרחובות שקטים ביום שאתם מגיעים לארמון, לא מן הנמנע שמישהו פרסם אזהרה ואנשים מעדיפים שלא להסתכן במפגש איתכם כרגע, רוב מי שנמצא ברחובות הם חסרי המזל או אלא שלא יכולים להיות במקום אחר- או החיילים השומרים על העיר שהם ככל הנראה גם וגם.
ארמון העיר עתיק כמעט כמו העיר עצמה, מדובר במבנה גדול שנמצא על גבעה המשקיפה על כל האיזור, זה מסוג המקמות שביוהם בהיר דיו אולי ניתן לראות ממנו את גל המוות המתקרב לעיר בעצלתיים, איום מתמיד שאמור להכניע את העיר איתכם או בלעדיכם, בדרך הקשה או בדרך הקשה יותר.
בעוד שכללי הטקס אמורים לכלול סיור בארמון ומשיכת זמן מיותרת, נראה שהמלכים החליטו לקדם את הנושא ככל הניתן ולא מלמשוך זמן מיותר, אתם מובלים לחדר הכס במהירות שמדיעה שאתם בשביל ללכת, אף אחד לא מעוניין שתישארו יותר מידי זמן.
בסופו של דבר, אתם מגיעים לחדר הכס, חדר גדול יחסית שמסתיים בבמה קטנה, יכול להיות שבעברה היה על הבמה הזו כס, היום ישנם 2 כיסאות פשוטים וזהים למראה שעליהם יושבים 2 דמיות בגלימות ומסיכות, כתר מתכת קטן נח על הראש של כל אחד מהם.
"אין סיבה להפוך את האירוע הזה לארוך ממה שהוא צריך" הם אומרים ב2 קולות מתאומים להחריד. "אמרו לנו מה אתם רוצים, ומה הדרך המהירה ביותר לגרום לכם לעזוב את העיר שלנו."
אם אנשים בעיר מרגישם פחד מכם, הם עושים עבודה נהדרת כדי להציג את זה, אנשים עוברים לצד השני של הרחוב (או העיר) כשהם עוברים לידכם, השמועה עוברת כאש בשדה קוצים, ואתם מקבלים שלל כינויים ותארים על האירועים בקטקומבות, חלקם אפילו חיוביים, אם כי הרוב לא, ואולי זה תלוי באוזני המתבנון.
עצלנות ממשיך להציג יכולות חדשות של חוסר תועלת מובהק כאשר הוא מוצא לעצמו מקם בשגרירות שבמסגרתו הוא הצליח לשאול כל עובר אורך האם הוא יודע איפה גרגרנות ומתי הוא יחזור, לאחרונה הוא מצא לעצמו שיטה חדשה בה בדרך לא דרך הוא הצליח לשלם למישהו לעבור בשגירורות ולשאול את השאלה בשבילו, מדהים ביהנתן שאתם די בטוחים שהוא לא עשה כלום או נשא עליו איזה שהוא פריט שיכול להעיד שיש עליו כסף או משהו לסחור בו.
כך או כך אתם לבסוף מגיעים למועד ההזמנה שלכם לארמון, יאמר שהרחובות שקטים ביום שאתם מגיעים לארמון, לא מן הנמנע שמישהו פרסם אזהרה ואנשים מעדיפים שלא להסתכן במפגש איתכם כרגע, רוב מי שנמצא ברחובות הם חסרי המזל או אלא שלא יכולים להיות במקום אחר- או החיילים השומרים על העיר שהם ככל הנראה גם וגם.
ארמון העיר עתיק כמעט כמו העיר עצמה, מדובר במבנה גדול שנמצא על גבעה המשקיפה על כל האיזור, זה מסוג המקמות שביוהם בהיר דיו אולי ניתן לראות ממנו את גל המוות המתקרב לעיר בעצלתיים, איום מתמיד שאמור להכניע את העיר איתכם או בלעדיכם, בדרך הקשה או בדרך הקשה יותר.
בעוד שכללי הטקס אמורים לכלול סיור בארמון ומשיכת זמן מיותרת, נראה שהמלכים החליטו לקדם את הנושא ככל הניתן ולא מלמשוך זמן מיותר, אתם מובלים לחדר הכס במהירות שמדיעה שאתם בשביל ללכת, אף אחד לא מעוניין שתישארו יותר מידי זמן.
בסופו של דבר, אתם מגיעים לחדר הכס, חדר גדול יחסית שמסתיים בבמה קטנה, יכול להיות שבעברה היה על הבמה הזו כס, היום ישנם 2 כיסאות פשוטים וזהים למראה שעליהם יושבים 2 דמיות בגלימות ומסיכות, כתר מתכת קטן נח על הראש של כל אחד מהם.
"אין סיבה להפוך את האירוע הזה לארוך ממה שהוא צריך" הם אומרים ב2 קולות מתאומים להחריד. "אמרו לנו מה אתם רוצים, ומה הדרך המהירה ביותר לגרום לכם לעזוב את העיר שלנו."
"היכנעו לברונים", הית'אל עונה בפשטות, צועד קדימה. "הרימו דגל לבן וקבלו את שלטונם. כל הנוכחים בחדר יודעים שבסופו של דבר העלטה תחלוש על העיר הזאת. בידיכם הבחירה איך תזכור אתכם ההיסטוריה - המלכים הנבונים שידעו לדאוג לבני עירם, או המלכים היהירים שהיו מוכנים להקריב הכל למען הצגת שווא".
"נשמע לנו" נאמר מהמלכים, "שאין לנו סיבה אמיתית לעשות את זה. אם נפתח את השערים בפני הבורנים וניכנע ללא תנאים נהפוך למלכים של כלום, האנשים שלנו לא יקבלו את הכניעה ויצאו לקרב אבוד מראש מולכם, אנחנו רוצים לדון באפשרות לשמור על הכס ועל האנשים שלנו."
''החשכה אינה סובלת את האור, ראינו מה קורה כשנותנים לפצע הפתוח להעלות מוגלה. אתם, המלכים, מעניינים אותנו כקליפת השום. לא תיתכן מלכות מלבד מלכות הברונים, ובבוא השקיעה האחרונה, הכל יהיה ליל. כיצד נוכל לאפשר לכתריכם להישאר על עומדם?'
"כיצד תגרמו להמונים להריע ברחובות לצעדת הברונים?" שואלים המלכים, "האם תוכלו לגרום להם לקבל את החשיכה ברצון ולוותר על השמש? לשכוח את אורה המחבק של החמה? לשכוח את התפילות שלחשו למלאכים? לקבל את הטמא והרקוב והאפל והחשוך?" הם שואלים. "כיצד אתם רוצים להכניע את רצונם של אנשי העיר מבלי להרוג אותם?"
''לחם, שעשועים, הוצאות להורג במידה, נוטות לעשות את העבודה. האנשים מריעים לאור השמש כי הוא מספק להם ביטחון, הגנה, שגשוג - כל אלו יוכלו לקרות גם ללא עריצותה של השמש.''
"כפי שכבר נאמר - רדת החשיכה היא עובדה מוגמרת. ניתן לקבל אותה בברכה, וניתן ליפול תחתיה. עמוק בפנים, אתם כבר הבנתם את זה בעצמכם. עם זאת, הברונים מתגמלים ביד נדיבה את אלה המשרתים אותם נאמנה. אם תקבלו את חסותם, אנחנו בטוחים שיהיה לכם מקום בהיררכיה העולמית החדשה".
"לא קשה לנו להבין מדוע היה לכם כל כך ליפול בחשיכת הברונים, אם אתם מאמינים לדברים שלכם עצמכם, אז אתם לבטח יותר עבודים מאיתנו." הם מציניים. "גם אם כיבתים את השמש, עדיין לא כיבתים את גיצה של התקווה, והאנשים שלנו מוכנים למות למען האמונות שלהם ולמען התהילה שבגן העדן, בשביל מה אתם מוכנים למות אם לא בשביל בני תמותה תאבי בצע ומרון"
הרוזן מזמזם בשלווה בדרכו לארמון, נהנה מהשלווה של הרחובות השקטים. הוא מרסן את העייפות שלו, לא מאפשר לה להשפיע עליו - יש שמשווים את המוות לשינה עמוקה, אבל אם כך הדבר הרוזן מתעורר בקלות.
הוא לא מסתיר את הבוז שלו כשהמלכים מחליטים לוותר על כללי הטקס, על מראית העין. הם אינם מבינים שזהו כוחם היחיד, הדרך היחידה לשמור על החזות כי הם אלה ששולטים בעיר. במקום, הם מעדיפים להראות את הנואשות שלהם, להתחנן לו שיציג להם דרך לצאת מהמלכוד אליו נכנסו.
אם הם יכנעו, אנשיהם ימרדו בהם וככל הנראה יוציאו אותם להורג. אם לא, הם ימותו יחד עם עירם.
כמו כל בני התמותה, הם קצרי רואי. הם רואים את סוף חייהם מולם, ומבלבלים בינו ובין סיום קיומם.
"תקווה." הרוזן חוזר על המילה, מרגיש אותה מתגלגלת על לשונו. תקווה היא שימושית, אבל היא גם מציקה. המלכים צודקים כשהם אומרים שלא ניתן לכבות אותה, והרוזן לעולם לא ירצה לעשות כן - שאפתנות היא כלום ללא תקווה, והרוזן מעריך שאפתנות.
"תקווה לא תאכיל את אנשיכם. היא לא תחמם אותם בלילות הקרים ולא תצפה בילדיהם גדלים. היא תאפשר להם לשרוד, אבל אילו חיים יהיו אלו? קצרים כחייו של זבוב וחסרי משמעות באותה המידה. יתר על כך, גופותיהם יצטרפו לצבא בין כה וכה, נשמותיהם ייעקרו מגן העדן שהם כה אוהבים. אל תשימו את מבטחכם בתקווה. שמרו על הגיץ שלה, תנו לה לחמם את לבכם, אבל אל תתנו לה לשרוף אותכם בעודכם בחיים."
"כמה סבל אנשיכם יסכימו לסבול? כמה רעב או צמא? בכמה עומס בתי ההבראה שלכם יכולים לעמוד? אם תעדיפו, אנחנו יכולים לבדוק זאת. חיילינו יטילו מצור על העיר, ישחקו את משאביה ואת רוחם של אנשיה. אבל זהו דבר שאנחנו מעדיפים להמנע ממנו, בזבוז זמן, זוהי הסיבה שאנו כאן. להציע לכם לשמור על כתריכם בתמורה לכך שתחסכו את זמננו."
הוא לא מסתיר את הבוז שלו כשהמלכים מחליטים לוותר על כללי הטקס, על מראית העין. הם אינם מבינים שזהו כוחם היחיד, הדרך היחידה לשמור על החזות כי הם אלה ששולטים בעיר. במקום, הם מעדיפים להראות את הנואשות שלהם, להתחנן לו שיציג להם דרך לצאת מהמלכוד אליו נכנסו.
אם הם יכנעו, אנשיהם ימרדו בהם וככל הנראה יוציאו אותם להורג. אם לא, הם ימותו יחד עם עירם.
כמו כל בני התמותה, הם קצרי רואי. הם רואים את סוף חייהם מולם, ומבלבלים בינו ובין סיום קיומם.
"תקווה." הרוזן חוזר על המילה, מרגיש אותה מתגלגלת על לשונו. תקווה היא שימושית, אבל היא גם מציקה. המלכים צודקים כשהם אומרים שלא ניתן לכבות אותה, והרוזן לעולם לא ירצה לעשות כן - שאפתנות היא כלום ללא תקווה, והרוזן מעריך שאפתנות.
"תקווה לא תאכיל את אנשיכם. היא לא תחמם אותם בלילות הקרים ולא תצפה בילדיהם גדלים. היא תאפשר להם לשרוד, אבל אילו חיים יהיו אלו? קצרים כחייו של זבוב וחסרי משמעות באותה המידה. יתר על כך, גופותיהם יצטרפו לצבא בין כה וכה, נשמותיהם ייעקרו מגן העדן שהם כה אוהבים. אל תשימו את מבטחכם בתקווה. שמרו על הגיץ שלה, תנו לה לחמם את לבכם, אבל אל תתנו לה לשרוף אותכם בעודכם בחיים."
"כמה סבל אנשיכם יסכימו לסבול? כמה רעב או צמא? בכמה עומס בתי ההבראה שלכם יכולים לעמוד? אם תעדיפו, אנחנו יכולים לבדוק זאת. חיילינו יטילו מצור על העיר, ישחקו את משאביה ואת רוחם של אנשיה. אבל זהו דבר שאנחנו מעדיפים להמנע ממנו, בזבוז זמן, זוהי הסיבה שאנו כאן. להציע לכם לשמור על כתריכם בתמורה לכך שתחסכו את זמננו."
התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים
