אם לסכם את האירועים, מצאתם את המפקדה של אור הנר, נכנסתם אליה והצלחתם לערוב לחברי הכת, בידכם הרגתם את מנהיג הכת, ארתור דיין כאשר ברגעיו האחרונים הוא השתמש בכוח כלשהו כדי לשנות צורה ליצור שלא הבדיל בין אויב לחבר, הכתם בו נמרצות בזמן שהוא "סייע" בחיסול הכת שהייתה כל כך חשובה לו, הוא נשא מילים אחרונות לפני שכוח החיים שלו עזב אותו סופית, מתצנל בפני מישהו, או משהו.
שיתות במפקדת אור הנר גילה מעט מאוד, פרט ליצור שקורא לעצמו עצלנות, ומחפש ללא הרף את גרגרנות, או את ברון החטאים לא מצאתם דברים רבים מידי, מקדש בודד לדמות אותה הרוזן לא זיהה, והרבה חדרים שהפכו להיות ריקים לאור העובדה שהדיירים שלהם כבר לא בחיים עוד.
יש... שקט כלשהו במהלך החזרה שלכם לשגרירות של שנבריה, כמעט כאילו העיר יודעת מה קרה, או כמעט כולם מעדיפים להתחמק מכם ככל הניתן, עצלנות נוטה להיות כמעט בלתי נסבל כאשר הוא שואל כל אדם בדרך האם הוא יודע היכן גרגנות נמצא, ולא פעם עוצר על מנת לנוח, הדברים האלה לא עוזרים למבטים החוששים שאתם מקבלים, או לפחד של האנשים הנמצאים שם.
ובכל זאת לפני שאתם נחים על זרי הדפנה, המלאך אוריאל עדיין לא בידכם, נותרו עוד אנשים שנחשבים נאמנים לאור, אפילו אם הם לא תחת סמלה של אור הנר,הכוחות בעיר עדיין לא נמצאים ביתרון ברור לאף אחד, אם כי לא ניתן להתעלם מכך שכוחות האור סבלו מכה קשה, כאשר מאות לא יחזרו לביתם עוד. יש עוד חידות גדולות לפתור, ולחלק מכם יש עוד עיניים לא סגורים בעיר.
לבסוף בכניסה למפתן השגרירות, אתם יכולים לזהות את הכוהנת שמלאיכ שבר, מריאנה וונטורה ממתינה שם, נראית נורא יותר מאשר נראתה קודם לכן, הפצעים על הגוף שלה מעידים שהיא הותקפה זה מכבר, והמראה על הפנים שלה מעיד שאם נשארה בה אמונה, היא דועכת כמו הנר שכיבתם הלילה. היא מחזיקה בידה קלף חתום, ומביטה בכם באימה ובפחד. "ניצחתם" היא אומרת. ומגישה את הקלף לעבר מאליכ. לא קשה להבחין שמדובר בהזמנה מלכותית להיפגש במלכים של העיר, בעוד יומיים מהיום.
