ארתור קורס על רצפת האבן, כל מכה שהוא סופג מהדהדת במנהרות הקבורה כהד של פעמון קבורה המצלצל עמוק מדי בלב. השקט שאחר כך אינו שלווה — אלא חלל שואב, מחניק, שבו אפילו נשימות האנשים סביבכם נבלעות אל תוך הדממה. אנשי
אור הנר קופאים במקומם, עיניהם נעוצות בכוהן הגדול שלהם, ואתם כמעט יכולים לטעום את התקווה נשמטת מהם, מפנה את מקומה לפחד צורב, לידיעה חדה וברורה — המוות כבר כאן.
ואז אתם חשים אותו — לא את מותו של אדם, אלא את המוות עצמו, כישות חיה, צופה. התועבה הזו נמצאת כאן, קרובה. חציה מוכר — שחור, בוגדני, לועג לחיים כמו הלבבות הקפואים של הברונים. אך המחצית השנייה זרה ומצמררת יותר: אור בוקר קר, לא כמחמם ומחייה, אלא ככזה המביא יגון עתיק, אור שנועד לשבור את הרוח ולהרקיב את התקווה.
"אני…" לוחש ארתור, זוחל, אצבעותיו נחרצות בחריצי האבן. "הם…" קולו נשבר, דמעות מהולות בדם מערפלות את עיניו. "לא… לא… לא!" הוא צורח לפתע, קולו מתנגש בקמרונות כמו הד רחוק. "זה לא הסוף שלי!" הוא נאחז בכוח שאינו שלו, מביט בפחד לעבר פתח צר מימין — מדרון היורד עמוק יותר אל התהום שמתחת לעולם.
"סליחי לי… להב," הוא לוחש אל החשיכה, קולו נע בין חרטה להשבעה. "אני בוש… ונכלם." ידו נשלחת אל מתחת לגלימותיו, וחוזרת עם מבחנה קטנה. בתוכה — מערבולת צבעים מנוגדים: לבן מסנוור ושחור כחלל הבולע זה את זה, נוגחים ומתפתלים, צורחים אל תוך הזכוכית כאילו עצם קיומם הוא חילול של סדר העולם. אפילו אתם, מבלי להבין מה אתם רואים, יכולים כמעט לשמוע את הצרחות, את זעקת הדם הכלוא בתוכה. התהליך — אסור, אך בלתי־נמנע.
"לאוריאל… התפארת וההוד," נושם ארתור, ומחדיר את התוכן אל וריד צווארו.
לרגע — כלום.
ואז, באחת, האור בחדר נקרע ונעלם.
"אני מצטער."
רוח קדים פורצת מן המעמקים, שוטפת את המנהרות בשאגה. האבנים רועדות, הלהבות נכבות באחת, והחושך — מוחלט. אפילו ילידי הלילה נותרו עיוורים.
ואז מגיע האור. לא אור של חיים, אלא לבן חולה, מת, צורב. הוא לא שייך לעולם — פשע כנגד השמיים והאדמה, כנגד החיים והמתים כאחד. הצללים סביבכם מתפתלים ונמלטים ממנו, ובתוך ההילה הבוערת — אתם רואים אותו. את ארתור.
גופו מרחף מעל הקרקע, כנפיו — לא של מלאך ולא של חיה — אלא טלאי נוצות נבולות ועור מתוח, מעוותות בצורתן. פניו עדיין פניו, אך נמשכות ונקרעות כפסל שעוות נמס למחצה. עיניו בוערות באור צורב, ובידו האחת — חרב עצומה, שנראית כאילו נגזלה מקרני האור עצמם. בידו השנייה הוא אוחז בשומר נר גוסס, מפרפר ונאבק על נשימתו. הלסתות, אותן לסתות שהטיפו לכם דרשות, נפתחות לחשוף שיניים חדות כזכוכית שבורה, והוא נושך — תלישה פראית של בשר ועורק, לגימה רעבתנית שצובעת את הלהב באדום.
אתם מבינים, ברגע אחד, שאין עוד הבדל עבורו בין אויב לידיד. הילה של אור ודימום צורבת את האוויר סביבו, וכל נשימה בקרבתו מרגישה כעבירה על עצם חוקי החיים.
META
התפתחות בקרב
ארתור דיין ושומר נר 1 נהרגו. נטוש האור מופיע במקום. - נטוש האור פועל ביזומה 22
אתם יכולים לחדש 2 כוחות התקלות/4 נקודות כוח או כוח יומי אחד
בנוסף אתם יכולים לנצל עד 2 פרצי ריפוי ללא פעולה.
IN
נטוש האור שואג ומרעיד את החדר, באחת הוא עף לתקרת החדר ופוגע בתקרה בעצומה, גורם לפיסות אבן לקרוס לתוך החלל העצום כשהוא אוחז בתקרה בידו הפנוייה, אתם שומעים את הנשימות הכבדות שלו בעוד סורק את החדר במעופו ואז הוא מתרסק בעוצמה לכיוון הרצפה, חרבו משפסת את שומר הנר שנשאר.
תור נטוש האור
תנועה - נע לP18:Q19
פעולה רגילה -
מלכות אפלה - נטוש האור מבצע 2 התקפות לפי רצון מול אותה מטרה או 2 מטרות שונות, לבחירותו.
להב אדיר של אור ודם- נגד שומר נר 2, פגיעה, שומר הנר סופג 19 נזק מוות ואור,
טפרים גורפים - נגד שומר 2 פגיעה, שומר הנר סופג 20 נזק מוות ונזק מוות 10 מתמשך (הצלה לסיום)
שומר נר 2 -מדמם
תור צבת מוות
