רשומות "קללתו של סטראהד, האור שנבלע" - The Curse of Strahd, The Devoured Light" (D&D 2024)"

[Rins]

הופתעתי מהרצח בדם קר של הנדריק, נשמע מצוין
(אם כי זה קצת מעורר את המחשבה כמה אלימות ורצח זה סבבה במשחקי תפקידים...)

על הדמות במקרה הזה (אני לא השחקן פה, אבל משחק בקמפיין הזה) הוטלה קללה שעליו לרצוח דמות חפה מפשע.
לכן זה קרה, השחקן בדילמה רצינית.

 

[The oldman]

מעניין יהיה לראות אם השחקן יקח את הכיוון הזה בהמשך לדמות שלו - בין אם להפוך לרוצח חסר רחמים או להתייסר על הרצח שהוא ביצע.
(זה מה זה מתאים לתת קושי לשחקן בעקבות רצח כזה, אבל זו לא השיטה הנכונה )

 

[BadBug]

סשן 10 - "אחוזת ווכטר: היכן שהאמת קבורה עם המתים" ​

את אנטון, משרתה של ליידי ווכטר, השארנו באחוזה, שעה ששבנו לפונדק "המים הכחולים" לתכנן את צעדינו לקראת סעודת הערב.
בין קירות העץ החורקים, התחוללה שיחה בין בני החבורה. המטרה: להבין מה אנו רוצים מליידי פיונה ווכטר – ומה אנו מוכנים לשלם עבורה.
בפונדק שהו ארווין מרטיקוב, אשתו דניקה, אנשי עיר עייפים מהחיים בצל הפחד, והפייטן ריקטביו, שהיה עסוק במירוק תפוח בקרן אור אפרפרה.
סקוץ', בעיניים סקרניות, ניגש לארווין לחקור על איזק. ארווין סיפר שאיזק הוא יד ימינו של הברון – ילד מאומץ שנהפך לאימת העיר.
זרועו, שנגדעה באירוע מן העבר, הוחלפה בזרוע שטנית ומבעירה אש.

כאשר סקוץ׳ הבחין בריקטביו, הוא הזמין אותו אל שולחננו. כשנשאל, הוא טען שאינו יודע על הקשר בין איזק לאירינה, אך כשסקוץ הזכיר את ארגייל – שמו של הויסטאני שהזמין אותנו לבארוביה – הוא הפך דרוך. ארגייל, לטענתו, שייך לשבט ויסטאני "מהסוג הלא נכון", נאמנים לסטראהד. ריקטביו עצמו גילה עניין עז בויסטאני התומכים בעריץ, רמז למטרות חבויות מעבר לדמותו העליזה.
הוא תחב את התפוח לתיקו, לקח סטייק עסיסי, והלך לדרכו.
וורין הזכיר שזו הפעם השנייה שהוא עושה זאת – דבר שלא נעלם מעינינו. גיבזיק, השדון המכונף של אוואריס, שינה צורתו לעורב ויצא לעקוב אחר הפייטן המסתורי.

וורין ואוואריס פנו לסקוץ' בנוגע לרצח של הנריק.
סקוץ' ניסה להצדיק את המעשה, בעוד השניים דרשו ממנו לשתף פעולה ולסמוך על הקבוצה.
בין המילים הקשות, הבחין וורין בזקן בוהה בסקוץ׳ ולוחש מילים בלתי ברורות.
ארווין הזדרז להרחיקו, וטען שזהו ודרו, ויסטאני זקן, שחשב שסקוץ מזכיר לו פייטן אגדי – ראדו וונדורץ.
דבריו של ארווין, שנאמרו בויסטאנית רהוטה, עוררו סימני שאלה.
כשהזקן עזב, ארווין שאל לאן מועדות פנינו הערב, ואוואריס ענה למרות התנגדותו של וורין – לארוחת ערב עם ליידי ווכטר.
ארווין לא הסתיר את הפתעתו.

שעת בין ערביים. השמש האפורה גוועת מאחורי ההרים כשאנחנו שבים אל אחוזת ווכטר.
אנטון פותח את הדלת ומוביל אותנו פנימה. הבית, שפארו ניכר בשאריות של עושר עבר, לובש עכשיו ארשת קודרת.
וילונות עבים, רהיטים עתיקים, ושקט מטריד. בחדר האוכל תלויה נברשת קריסטל והשולחן ערוך בכלי כסף מוכתמים. שמונה כיסאות עטורי קרני אייל ניצבים מסביבו. חלונות זכוכית מסורגים, כאילו כדי להרחיק – או לכלוא.
ליידי פיונה ווכטר נכנסת. קומתה גבוהה, שערה הכסוף מסורק לאחור בקפידה. עיניה כחץ קרח, שמלתה בצבע יין כהה, ועל דשה סמל דרקון דו-ראשי. לצידה ארנסט, סוכנה הנאמן, שהתיישב בצד והחל לשחק בסכין.
פיונה מציעה עסקה פשוטה: "חסלו את איזק, ידו החזקה של הברון ורגס וולקוביץ', ואקח את מושכות השלטון בעיר".
היא לא מתביישת במטרותיה, וגם לא בקשריה עם סטראהד – אותו היא מתארת כשליט הוגן, אם כי תקיף.
וורין לוחץ עליה – מה תעשה אם תעלה לשלטון? היא מתחמקת, אך חושפת לבסוף שתסיר את המגבלה על כניסת ויסטאני לעיר.
לדבריה, התקפות החומות יפסקו – רמז לקשר עמוק עם סטראהד.
סקוץ׳ שואל על בעלה – והיא עונה: ניקולאי מרותק למיטה, אינו מגיב.
אוואריס שואל האם תאפשר למורגנתה להיכנס לעיר – היא מסרבת, אך מוכנה לשקול זאת עבורנו.



בינתיים, גיבזיק מדווח – ריקטביו נכנס לקראוון בשוק.
סקוץ׳ מנצל את ההזדמנות וגונב סט של כלי כסף מהשולחן.
פיונה שואלת אם נקבל את הצעתה, וורין עונה שנשקול זאת בימים הקרובים, ולאחר מכן היא פורשת לחדרה.
נשארנו עם ארנסט.
וורין וסקוץ׳ חקרו אותו על עברו ויחסיו עם הליידי. אוואריס הטיל לחש קסום ושכנע אותו לדבר אמת.
במילים שקטות, הודה ארנסט שהליידי קשורה לסטראהד יותר ממה שהודתה. היא אינה תבגוד בנו – אלא אם תצא נשכרת מכך. יש לה עשרה שומרים, ובמרתף – "מועדון הספר הטוב", מקום בו מתכנסים מספר מאנשי העיר, כולם עוטים מסכות מסתוריות.
ארנסט גם חושף פרטים נוספים על משפחתה של הליידי. מלבד שני הבנים הפוחזים, יש לה בת נוספת, שכלואה במשך כל שעות היממה בתוך הבית. ובעלה ניקולאי למעשה מת זה מכבר, והיא מחזיקה בו באיזו דרך אפלה.
לבסוף, ארנסט הודה שהוא עצמו ויסטאני שהוגלה לאחר שרצח למען בצע כסף.



אוואריס משכנע את ארנסט להוביל אותנו למרתף ולחפות עלינו.
וורין משנה צורתו לפנתר ויורד ראשון, כשאנחנו בעקבותיו.
במרתף, בין מיטות עץ דלות ורצפת עפר קרה, סימני עקבות מרובים – רבים מהם מובילים לקיר מוזר. אך לפני שהספקנו לחשוף את סודותיו – האדמה זעה, וריח טחב ועפר עתיק עלה באוויר. מתוך הקרקע פרצו שמונה שלדים עטויי שריונות חלודים וחרבות שבורות, עיניהם בוהקות באש ירוקה שלא מהעולם הזה. הם קמו באילמות מקפיאת דם – שומרים נצחיים שקמו להגן על סוד קבור.
הקרב היה קשה, אך הצלחנו להדוף את גופות המתים.
וכשהשלד האחרון קרס… נשמעה דלת המרתף נטרקת בבת אחת, נסגרת עלינו!
חושך.
שקט.
פחד...

 

[BadBug]

סשן 11 - "בין טורפים למסיכות"​

לאחר שהבסתנו את השלדים שתקפו אותנו במרתף, בחנו את החדר בו התנהל הקרב.
סקוץ' ניגש לדלת ממנה נכנסנו וגילה שהיא ננעלה מאחורינו.
הבגדים על השלדים, בוציים ובלויים, הזכירו את סגנון הלבוש של תושבי וולאקי – כאילו קמו מתוך קברים טריים.
כשבדקנו את הקרקע, שמנו לב לעקבות בוץ שמובילים לעבר אחד הקירות, ושם מצאנו דלת אבן נסתרת.
פתחנו את הדלת וגילינו חדר עם פנטגרם חקוק על הרצפה.
בכל אחת מהפינות ישבה דמות בגלימה כהה, חובשת מסכה ואוחזת בלהב טקסי.
ארבעה מתוך חמשת הכיסאות היו מאוישים.
הנוכחים מלמלו לחשושים בשפה זרה, אך נקטעו בבת אחת כשהבחינו בנו.
אחד מהם נעמד בכעס ותבע לדעת מדוע אנחנו כאן – ללא מסכות וללא הזמנה.
ניסינו לשכנע אותם שליידי ווכטר שלחה אותנו, אך הם לא האמינו והורו לנו לעזוב תוך שליפת חרבות מאיימת.
לא לקחנו סיכון ונסוגנו מהחדר, נועלים את הדלת מאחורינו.



דרך חדר מדרגות אחר שהוביל חזרה לקומת הקרקע, מצאנו מסדרון שהוביל לדלת סתרים.
כשעברנו דרכה, מצאנו את עצמנו בחדר ארונות נסתר בתוך האחוזה.
החלטנו לעזוב את המבנה, ולצאת דרך הדלת הראשית, לא לפני שסקוטץ' פרץ אותה – שם שמנו לב שישנם שני שומרים כעת מפטרלים ליד הכניסה למרתף.

משם המשכנו לאזור השוק והמחסנים, בעקבות מה שגיביזיק טען שראה – את ריקטביו.
שם מצאנו עגלת קרקס גדולה ומתקלפת, עליה התנוססה הכתובת:
"Rictavio’s Carnival of Wonders."
העגלה הייתה נעולה מבחוץ, וכשהתקרבנו – נשמעה מתוכה דפיקה חזקה, נהמה ושריטות. מעל הדלת הופיע הכיתוב:
"I bring you from shadow into light."
וורין הטיל לחש דיבור עם חיות, ניגש לעגלה ודיבר עם היצור שבתוכה – שהתברר כנמר.
הנמר סיפר שהוא נכלא ואולף על ידי ריקטביו, במטרה להרוג ויסטאניים.
הוא ביקש להשתחרר, אך בזמן שהתלבטנו, זוג מבוגר מחנות סמוכה הופיע ואיים לקרוא לריקטביו.
בחרנו לעזוב את המקום ולחזור לפונדק.



בפונדק שוחחנו עם ארווין, ששאל על פגישתנו עם ליידי ווכטר.
הוא גם סיפר שאיזק חיפש אותנו, אך הוא עצמו חיפה עלינו וטען שאיננו נמצאים.
לפתע נשמעו רעשים מהגג – אבנים נזרקות על עורבים.
ארווין יצא לבדוק וגילה את גיביזיק שהחליט להשטתות, אוואריס הורה לו לברוח בשקט.
הרגשנו שארווין בוטח בנו, ואף שיתף שידיעת הוויסטאנית שלו נובעת מקשרים מסחריים.
כשהשיחה התגלגלה, סקוץ' העלה שאלה נוקבת – מה בעצם המטרה שלנו כאן? וורין השיב שחזיון רדף אותו וקרא לו לרפא את היער.
סקוץ' הודה שהוא רק רוצה לברוח מבארוביה, ואילו אוואריס אמר שהוא מחפש הרפתקאות.
דבר אחד הסכמנו עליו: חסר לנו מידע. החלטנו שנצטרך לברר פרטים נוספים על הברון, והעלינו תוכנית – סקוץ' יסיט את איזק ממשמרתו, ואנחנו ננצל את ההזדמנות להתקרב אל הברון.

בלילה, אוואריס שוקע בשינה לא שקטה. הוא נשטף בתחושות כאב שאינן שלו, אבל הפעם, הוא מזהה את פניהם, אלו אנשים מעיר הולדתו. הסיוטים מתחלפים לחיזיון של אובליס, שחוזר ואומר בקול נורא "Vash'kaz marreth!".
כשהתעורר, הבחין בבובה שהביאה פיית' מבלינסקי.
היא לא הייתה אמורה להיות שם, ובכל זאת, עמדה בפתח החדר, מביטה בו בעיניים ריקות.
הוא התקרב באטיות, ואז – בהחלטה חפוזה, אחז בה וזרק אותה מהחלון.
סקוץ', שהתעורר מהרעש, הביט בו בתמיהה, אך אוואריס משקר וחוזר לישון.


למחרת, הגענו לאחוזת הברון.
וורין ואוואריס הסתתרו סמוך, בזמן שסקוץ' השתמש בקסם הסוואה כדי להיראות כגרגור – איכר מוכר מהרחובות.
הוא ניגש לשומרים בטענה שיש לו מידע חשוב עבור איזק.
איזק הגיע במהרה, מאיים ומקלל, אך השתכנע מהסיפור של סקוץ' שטען שראה אותנו נכנסים לאחוזת ווכטר.
כשאיזק עזב עם ארבעה שומרים, שמנו לב שהברון עצמו יוצא גם כן – לבוש מהודר, מלווה בשני כלבי מסטיף גדולים ורעבים.
בזמן שסקוץ' ואוואריס עוקבים מבחוץ, וורין הפך ללטאה והתגנב פנימה לתוך אחוזת הברון.
הוא חדר דרך קומת הכניסה, אך שם נתקבל בצרחה של עוזרת בית שנבהלה וברחה.
על רצפת הלובי הבחין בערימות של זרדים.
הוא טיפס במהרה לקומה השנייה, שם מצא חדר שינה מלא בבובות בד בדמותה של אירנה, ותיבה עץ גדולה.
בחדר אחר מצא ספרייה עצומה, עם מדפים מהרצפה ועד התקרה.
במרכזה כסא שעליו חרוט סמל של דוב שואג.

 

[The oldman]

אני הכי אוהב סשנים נטולי קרבות אבל מלאים בגילויים, מזימות וחקירות.

 

[BadBug]

סשן 12 - "מי בוחר את הדרך? החרב או הקלף?"​

כמה שומרים מזהים את אווריס:
הנה הם!, הם מנסים לפרוץ לאחוזה!

פלאשבק לשבועיים אחורה, קיילין [הערת המנחה: שחקן חדש שהצטרף אלינו] פוגש את מאדאם אווה.

אחרי שהיא פותחת לו בקלפי הטארוקה, מאדאם אווה אומרת לו שהוא צריך להצטרף אל החבורה ולעזור לה,
כדי להשיג את המטרה שלשמה הוא בא לבארוביה.


כהערת סוגריים, תאורו של קיילין (פלאדין, אסימאר):
גבוה, לבוש בחליפת שריון משומשת אך מתוחזקת עם גלימת מסע ישנה וירוקה כמו טחב, נושא חרב, מגן וקלשון .
שיער שחור וכסוף מגיע בערך לכתפיים, חלק ומבולגן.
עיניים עם אישונים כסופים.
מספר צלקות קטנות על הפנים והצוואר, צלקת גדולה שחוצה את עינו בצד שמאל של הפנים.
חלק קטן של קעקוע של דרקון כסוף נמצא על הצוואר, מציץ מחליפת השריון.

המשך הפתיחה בקלפים של מאדאם אווה:
החייל - The Soldier
"הם באים — ארבעה, כל אחד נושא את חרבו, אך טרם מצא את מטרתו. ברוח הקרב תזהה את אחיך לנשק. את חרבך תשלוף לא למען המלך, אלא למען זיכרון שנשכח."

על קלף רוח הרפאים The Ghost
"דם על ידיך, ולא שלך. הוא קורא לך בלילה — זה שלא הצלחת להציל. רק כאשר תשיב לו מנוחתו, יירד הלחש מעל עיניך, ויתגלה שביל הצללים."

על קלף אדון האופל The Darklord
"זה שבחוץ — אינך יכול להביסו מבלי להביט בפנים. כי לעיתים הצל האמיתי, איננו אויבך, אלא אתה עצמך. אל תיתן להם לבחור את גורלם – אם ייכשלו, אדון אפל חדש יקום מקרבם."



לפני שאווה מאבדת הכרה מעוצמת החיזיון, היא תופסת בדש בגדו של קיילין ואומרת:
"המסדר שלך לא מת... רק ישן. תחת מצבות נשכחות, הם קוראים לך. אתה דמם."
הוא מנסה לעזור למדאם אווה, הויסטנים נבהלים ואומרים לו "צא מכן אין למאדאם עוד מה לומר לך".
הפלאשבק נגמר.

בחזרה לוולאקי, אחוזת וארגאס:
קיילין מסתתר בשיחים ומחכה בדיוק לקרב הזה, בו הוא עתיד לסייע לחבורה שגורלה נקשר בגורלו לפי קלפי הטארוקה של מאדאם אווה.
אווריס רואה שומרים מתקרבים לחומה ואומר להם: "חברים לא לדאוג, אני יודע את מי אתם מחפשים,
הוא הלך לשם ואתם צריכים לרדוף אחריהם מחוץ לעיר.
הוא מטיל על המפקד לחש שכנוע.
המפקד אומר לו: "אל תבלף! אנחנו לוקחים אותך חי או מת!".
אווריס בורח וצועק: "לא תתפסו אותי חזירים".
מרדף מתחיל!
קיילין בתחילה משתהה כדי לבחון את תגובת החיילים למצב וברגע שהם רודפים אחרי אווריס, הוא מצטרף גם כן ועוקב אחריהם.

סקוץ מסמן לאוורין בחיקוי מוסכם של קריאת עורב - שיש שומרים בסביבה.
וורין הופך מלטאה חזרה לבן אדם ומחפש בזריזות במגירות ובשולחנות.
הוא מצא מחברת עם רישומי מיסים שהולכת כמה דורות אחורה.
השומרים עומדים להשיג את אווריס, הוא ממריץ את צעדיו ועושה מיסטי סטפ לאחד הגגות ומתכופף.
השומרים עומדים עם חרבות שלופות ומחפשים את אווריס.

סקוץ' שנראה כמו גרגור, רואה את פיית' ואומר: "זה אני סקוץ', לא גרגור".
פיית׳ משיבה: איך אני אדע שאתה באמת סקוץ ולא גרגור?
אז הוא שם לה יד על הכתף.
פיית׳ רצה לכיוון שסקוץ אומר שאווריס הלך אליו.

סקוץ מתקרב לחלון לחפש את וורין באחוזה ובינתיים מציץ אל תוך חדרי האחוזה מבחוץ.
סקוץ רואה שולחן עם מפה לבנה, פמוטים כסופים וסלי נצרים עם סלק ולפת, זה נראה כמקום בו מסדרים אוכל.
החלון אותו סקוץ' מנסה לפתוח - תקוע מעט.

בינתיים חוזרים לאווריס שעל הגג:
אחד השומרים מנסה לטפס לכיוון אווריס, השומר נופל ואווריס צוחק עליו.
שומר אחר מצליח לטפס, להתקרב אל אווריס ולתקוף!.
פיית׳ ממשיכה להתקדם לכיוון אווריס ורואה את החיילים וקרן של אווריס.
אווריס שולח אלדריך בלאסט לכיוון אחד השומרים.
קיילאן מגיח ותוקע את הקילשון באדמה - מברך את פיית ואווריס.
אווריס שומע במוחו את גיבזיק אומר מתריע שאיזק מתקרב.

חזרה לתוך האחוזה:
וורין מטיל ענן ערפל והולך לחדר של איזק.
סקוץ מתקדם לחלון הבא ורואה שם 9 נשים, אחת מהן לבושה מהודר
כנראה אישתו של הברון.
סקוץ מטיל מייג' הנד על השנדליר בחדר כדי לשחרר אותו, השנדליר נופל על אחת מהנשים ומשפד אותה, שתיים אחרות נפצעות.
צרחות, צעקות ומהומה בחדר.
סקוץ דופק על החלון וצועק לה ליידי וולקוביץ תפתחו תוקפים את האחוזה.
הבנות בבעתה ולא יודעות מה לעשות.

השומרים תוקפים את קיילין אבל קיילין מצליח להגן על עצמו ולהדוף את רוב המכות עם המגן שלו.
פיית׳ משנה צורה לדוב ונושכת את המפקד בכתף!
הקפטן חותך אותה בחזרה, חתך עמוק.
פיית' בצורת הדוב שלה, נושכת אותו ושורטת אותו בפראות!
אווריס משגר אלדריץ בלאסט.
אחד השומרים תוקף את קיילאן
פיית׳ תוקפת את השומר עם הטפרים!
אווריס שוב משחרר לאוויר אלדריץ בלאסט.
קיילאן תוקף את המפקד ושם על פיית׳ יד ועושה ליי און האנד ומרפא אותה מעט.
פיית׳ תוקפת את המנהיג שוב עם הטפרים וללא רחמים.
קיילאן עולה על פיית׳ כדוב ועושה לאי און הנדס.
וורין מזנק מהכתף של סקוץ, תוך כדי הקפיצה צורת הלטאה שלו משתנה לבן אדם והוא נעמד בין פיית׳ למפקד ותוקף אותו אבל לא מצליח לפגוע.
קיילין חוטף דקירת חרב עמוקה שנכנסה ברווח הקטן שבין חלקי השיריון - דם ניגר ממנו והוא מאבד הכרה.
פיית׳ מפילה את קיליין תופסת אותו בפה ובורחת איתו.
וורין תוקף את השומר עם גרין פליים בלייד והורג אותו!, בנוסף הוא גורם למעט נזק למפקד.
פיית׳ ממשיכה לברוח עם קיילאן ומרפאה אותו - הוא חוזר לחיים.
אווריסמטיל על המפקד אלדריץ בלאסט והורג אותו!.
כולם מחליטים לברוח מאיזק שכמעט הגיע לזירת האירוע.



אנחנו עוצרים בסימטה.
פיית׳ שואלת את קיילין: "אדם זר נכבד למה עזרת לנו".
והוא אומר שמאדם אווה אמרה לו לעזור לנו ושאנחנו נוכל לעזור לו.
קיילין אומר שהוא צריך לגלות פרטים על המסדר של אבותיו,
חוץ מזה שבאופן כללי הוא שם לא למטרה לנקות את הרשע בעולם כשאפשר.
יש לו תליון בצורה של דרקון מגולגל בתוך עצמו.

אנחנו נכנסים לבית נטוש כדי שנוכל להתחבא בינתיים.
מתחילים הכנות למנוחה קצרה.
סקוץ שואל את קיילין אם מאדאם אווה אמרה למצוא אותנו ספציפית.
הוא עונה שכן ושהוא חיפש את בארוביה בכוונה כדי לגלות עוד מידע על המסדר שהוא צאצא לו.
הוא אומר שהטליון עבר במשפחה שלו, משהו בשושלת שהמשפחה שלו מפה ובא בברוביה.
הוא נשאר פה בשביל להלחם.
המשפחה שלו ממסדר הדרקון הכסוף.
הוא חשב שהמסדר כבר לא קיים אבל מדאם אווה אמרה לו שהוא עדיין קיים.
מדאם אווה אמרה לו שלהיות איתנו יעזור לנו למצוא אותו.
יש לו קעקוע של דרקון כסוף על הצוואר שממשיך לזרוע.

תוך כדי שיחה על מה אנחנו רוצים לעשות, אנחנו שומעים דפיקה על הדלת!
תפתחו! אני יכול לעזור לכם!

 

[BadBug]

סשן 13 - "הנוצה והגרזן"​

מאחורי הדלת, פייר עומד דרוך. סקוץ' לא מחכה - הוא מזנק קדימה, מצמיד את הפגיון לגרונו של פייר.
"מי שלח אותך?" הוא נוהם. "ואיך אתה יודע עלינו?"
פיית’ מתערבת, רגועה אך תקיפה. "הורד את הפגיון, הוא בא לעזור לנו."
פייר מביט בהם בעיניים חשדניות. "אנחנו עוקבים אחריכם מאז שהגעתם לוואלאקי."
הוא נועץ מבט בקיילן. "מי אתה? ומה המשמעות של הקעקוע הזה?"
קיילן משיב בשקט. "תגיד לי אתה — מה אתה יודע עליו?"
פייר מחוויר מעט. "לא חשבתי שנשארו עוד כמוך… הסמל הזה מקושר למסדר אבירי דרקון הכסף.
באזור הררי ממערב לעיר, ישנה אחוזה הנקראת Argynvostholt שאומרים שהיא רדופת רוחות,
אומרים גם, שלפני המון זמן נפל בה דרקון."



פיית’ בוחנת אותו. "למה בפונדק לא רצית לדבר איתי?"
"לא ידענו אם נוכל לבטוח בכם. אנחנו משתייכים לעמותה - שומרי הנוצה. אנשי עורב. מסוגלים לשנות צורה. אנחנו לא לוחמים, אלא שומרים על זיכרון ותקווה."


פייר מציע עזרה. הוא יכול להבריח את החבורה מהעיר.
אווריס נוקב: "ומה אתה רוצה בתמורה?"
"שלא תחשפו אותנו."
אווריס צוחק בבוז. פייר מהסס, ואז מוסיף: "אני יודע שאתם יכולים לעזור להפיל את סטראד."
וורין שואל: "אם כך - מי לדעתך יכול להנהיג את העיר?"
"לא יודע," משיב פייר. "אין אף אחד שבאמת מוכן."
סקוץ' פונה לקיילן: "ובמה אתה מאמין?"
"במסדר הדרקון הכסוף."
פייר משתף: "סטראד שולט באמצעות פחד. הוא משתמש בעטלפים ובזאבים."
הוא מביט בסקוץ'. "אתה מזכיר לי את הפייטן ווארדוראנט. ראיתי תמונה שלו בספרייה…".

ברגע של מתח, פייר נעשה דרוך. "התחבאו, עכשיו!"
השומרים מגיעים, אחד מנפץ חלון. "יש פה מישהו?"
החבורה קופאת, אך השומרים עוזבים מבלי לגלות אותם.

פיית’ מבקשת: "תאמר לשומרי הנוצה שאנחנו בני ברית."
"אני אעשה מה שאוכל," הוא מבטיח.
החבורה נחה, מתכננת: לפתות את איזאק עם הבטחה לפגישה עם איירנה.
במהלך השינה במנוחה הארוכה, אווריס שוב שומע קולות מהפטרון שלו: "אווריס!, וואשקאז מארת'!"
ובחלום נוסף בלי קשר, רואה חברים ושכנים מעברו נפגעים!


פייר חוזר - בידו ספר ומפה, משהו שהחבורה ביקשה ממנו לפני שיצא חזרה העירה..
בספר: סיפורו על פייטן שיכל להפיג את האפלה שבלבבות. סטראד הוציא אותו להורג כשהבין שהוא מסייע למתנגדים להימלט.
סקוץ' קורע את בגדיו, עוטף עצמו בשלשלאות - חלק מהתוכנית להתחזות לאיירינה כשבוייה ולפתות את איזק להגיע.
גיבזיק נשלח לפגוש את איזק ולהודיע לו שאיירינה מוחזקת ותמסר לו אם יגיע לבד (לבית הנטוש בו הסתתרה החבורה).



איזק ידע להגיע למקום בנו נמצאת החבורה (ולא לבית) עם ארנסט הנכלולי ועוד מספר שומרים.
העימות מול איזאק קשה. הוא מגיע מלווה בשומרים. הקרב אכזרי.
ובשניות האחרונות של חייו, כשדמו שותת, הוא לוחש: "אחותי…"
ונופל.

 

[BadBug]

סשן 14 - "ראש בראש"​

לילה.
אנחנו נמצאים בחורשה ליד הגופה של אייזק וארנסט.
איזק שרוע על הרצפה. אין גיצים על היד שלו, ארנסט שוכב מת גם לידו.
וורין אומר ״השומרים ברחו ויזעיקו תגבורת, צריך לשמור על האזור ולעוף מפה מהר״
פיית מחפשת על איזק ומוצאת צרור מפתחות, 10 מטבעות זהב ו-8 מטבעות כסף.
קיילן לוקח את הגרזן האכזרית של אייזק.
צרור המפתחות נראה של שערים, דלתות ומפתחות קטנים חלודים ומוזרים, שנועדו כנראה לפתוח מנגנונים קטנים.
סקוטש מזהה שאולי הם לאזיקים או מכשירי עינויים.
על ארנסט פיית מוצאת מפתח, 15 מטבעות זהב ו-20 מטבעות כסף.


האווירה קודרת, חשוך וקר מהרגיל בלילה.
מתווכחים האם להוריד את הראש של איזק או את היד או את שתיהם.
אווריס אומר שיש הזדמנות להשפיע על ווארגאס או ליידי ואכטר.
אנחנו מסכימים ללכת לווארגס ולנסות להשפיע עליו ולשכנע אותו - הוא צריך אותנו או שיפסיד את העיר.
סקוטש חותך את הראש והיד של איזק ואז גם את הראש של ארנסט.
אווריס עוטף את כף היד ולוקח איתו.
וורין לוקח את הראש של איזק.
סקוטש עם הראש של ארנסט.

אנחנו מתקרבים לאחוזה של הברון שראתה ימים טובים יותר.
שני שומרים בכניסה ושניים מפטרלים.
הם קוראים לנו ושואלים מדוע אנחנו באים בחצות.
שומר נכנס לאחוזה וקורא למפקד המשמר.
המפקד, וולאדיסלאב, יוצא ושואל ״אתם מי שאיזק מחפש?״ הוא שמח ״באתם לצינוק?״.
אווריס אומר שיקרא לברון אבל המפקד לא מתרשם. אווריס מנסה לשכנע אותו.
המפקד מבקש שנשאיר את הנשקים בכניסה.
וורין אומר שגם בלי נשקים אנחנו יכולים להרוג את הברון.
המפקד כועס ושולח לקרוא לאיזק.
וורין מציג בפניהם את הראש הכרות של איזק והם נבהלים ונותנים לנו להיכנס.

נכנסים לאחוזה - הכל מלא זרדים מוכנים לפסטיבל השמש מחר.
הבורגומאסטר מקבל את פנינו בחדר מסריח מעשן מקטרת, עם פרוות דוב על הרצפה.
על הקיר ראש דוב ענקי גורם לתחושה לא נעימה.
ווארגאס נכנס עצבני, עדיין לובש את החלוק - נראה עייף, כועס ומפוחד.
המאסטיפים שלו נובחים מחוץ לחדר.
אשתו נכנסת אחריו עם מבט מטורף ומפוחד בעיניים.
הברון אומר ״הערתם אותי. האם זה נכון שהרגתם את אייזק?״.
ווארגאס חושב שאנחנו קשורים לרציחות והשרפות שהיו ברחבי העיר.
אווריס משכנע אותו שהמצב שלו גרוע והוא צריך את עזרתנו.
ווארגאס מספר כי גידל את איזק - מצא אותו ביער כילד ואימץ אותו.
הוא אומר שהתושבים שמחים ונראה זאת בפסטיבל.
אווריס שם לו יד על הכתף ואומר ״תראה לסטראהד שהדב הזקן עדיין יודע לשאוג״ ומשכנע אותו לבחור בדרך טובה יותר להתייחס לתושבים.
לידיה פטרובנה מצחקקת בטירוף כל הזמן צוחקת ומסכימה עם כל מילה של וארגס.
סקוטש מרגיע אותה ואומר לה שבסדר להיות עצובים.
"מחר בפסטיבל תבטיח לשלוט בתושבים בצדק ובכבוד ותכריז עלינו שאנחנו המגינים של העיר".
"תן לנו 500 מטבעות זהב כתשלום וגישה לכל העיר".
ווארגס מסכים לתנאים.



יוצאים החוצה ומדברים עם המפקד וולאדיסלאב - מה הכוחות שלהם ושל וואכטר?
חלק מהחיילים בורחים בגלל שהרגו את איזק.
יש לוואכטר חיילים משלה ואולי כוחות מסתוריים אחרים.

חוקרים את לידיה - ומגלים כי היא האחות של האב פטרוביץ׳.
הכלבים - ג׳ורג׳ ומייקל.
בחדר של אייזק - אין כלום מעניין בתיבה.
חדר עם מיטת אפיריון - מדף ספרים ומראה גדולה - ומישהו ישן במיטה.
אולי הבן של ווארגאס.
חדר עם איש כבול - אודו לוקוביץ׳ - שרשראות חותכות את בשרו. הוא הבן (הרצען) של מישהי מהכנסיה שהזכירה אותו בדרשה.
אומר שהברון עצר אותו כי טענו שהוא נשא איתו שלט שהוא כתב בו שאנשי וולאקי צריכים להאכיל את הזאבים בברון עצמו.
סקוטש משחרר אותו באמצעות מפתחות מהצרור.
סקוטש מארגן ומנקה אותו ואז אנחנו משחררים אותו.
הוא יבוא לפסטיבל מחר ויספר על השינוי של הברון ודרכיו החדשות, אודו מבטיח.

הולכים לפונדק המים הכחולים.
שומעים צעקות ״תרד משם! תזוז״ ארווין צועק על גיבזיק שמטריד את העורבים.
נכנסים עם ארווין, פייר לא נמצא שם.
הוא מספר על וואכטר שהיא קשורה לסטראהד - יש לה שומרים אבל לא יותר מידי.
היא מתעסקת בתורות נסתרות ואסורות.
המסדר לא יודע מי השותפים שלה, הבת שלה לא יוצאת מהבית והיא מוזרה.
בעלה מת לפני 4-5 שנים.

ארווין מסכים לעזור - הוא יעוף לבית שלה וינסה לראות.
העור שלו מתחיל להתכסות בנוצות והידיים שלו מושטות הצידה והופכות לכנפיים, קרקור עמוק והוא הופך לעורב!.
אנחנו עולים לחדר של ריקטאביו, הדלת נעולה וסקוטש לא מצליח לפרוץ את המנעול.
וורין מתלבט אבל מחליטו לא לנצל את כוחותיו כדי לפרוץ לחדר.
אווריס משכנע את סקוטש להיכנס מהחלון.
סקוטש מנסה לטפס מהחלון, אבל יש סורגים.
אנחנו משאירים לו פתק: "היי ריקטאביו, חיפשנו אותך, הולכים לטפל בוואכטר, טיפלנו באייזק, ווארגס איתנו. - מקווים שתתמוך.
למה יש לך נמר בקראוון? נשמח להיפגש, תשאיר הודעה אצל ארווין או בחדר שלנו (שתי דלתות ליד), סקוטש והחבורה".

ארווין חוזר עם מידע - הזדמנות טובה ואולי בלתי חוזרת לטפל בוואכטר, היא במיטה שלה ואין הרבה שומרים.
לא יודע אם יש לה קלפים מיוחדים בשרוול.

הולכים לקחת כוחות שומרים מווארגס ולצאת לפשיטה על האחוזה של וואכטר.

 

[BadBug]

סשן 15 - "צילה של וואכטר"​

שערו של קיילן נופל על כתפיו כמו גל של לילה, מלבד פס כסוף אחד שבולט כצלקת של ירח. עיניו בוהקות באור כסוף עמום, לא מהעולם הזה. צלקות מפלחות את פניו, אחת מהן עמוקה במיוחד – חוצה את עינו השמאלית וממשיכה מטה. על צווארו, מציץ מבין שריונו קעקוע של דרקון כסוף, ראשו שואג כלפי מעלה – סימן לעברו, או אולי לנדר שנשבע.

האחוזה של וורגאס הייתה שקטה כשהחבורה התכנסה, אך האוויר היה טעון בהחלטה קשה: האם לעצור את ליידי ואכטר או לחסל אותה. אווריס הזהיר מפני הסכנה – אם ייראו כרוצחים, יאבדו את אמון תושבי ולקי. קיילן הציע לחשוף את פרצופה האמיתי של ואכטר לציבור. הוסכם: עוצרים אותה אם אפשר, אבל אם הקרב יכפה זאת – לא יהססו להכריעה.
הם לקחו איתם את מפקד המשמר ולאדיסלב וארבעה שומרים. סקוטצ׳ ניצל את ההכנות כדי לבדוק חפצים קסומים – השיקוי ממאדאם אווה זהר באור של נבואה, אך הגרזן של אייזק היה פשוט וקטלני בלבד.
במהלך הביקור אצל הברון בקשנו מהברון מכתב מעצר רשמי לליידי וואכטר, הוא בתילה סרב, אך אווריס הצליח לשכנע אותו, על ידי כך שהזכיר את האב מהכנסייה, כעד למעשי ליידי ואכטר – היא ניסתה להבריח ערפדים לעיר דרך הנריק. השכנוע עבד. גיבזיק נשלח לעקוב אחרי האחוזה בזמן שהחבורה יצאה לדרכה.


מול שערי אחוזת וואכטר ניצבו שני שומרים – בוריס ופיוטר. בעודם מתכננים גישה, בובת העץ של פיית' הופיעה במפתיע בתיקו של אווריס. הוא השליך אותה בזעזוע, והמתח גאה.
סקוטצ׳ וורין, בצורת פנתר, התגנבו אל השומרים, תוך שהם מאיימים בעקיצה מכאיבה במיוחד אם יזוזו. אווריס דרש מהם להניח את נשקם, והשניים נכנעו במהירות. לאחר חקירה קצרה, התברר שהם לא הורשו להיכנס לאחוזה – אך ידעו על עוד שני שומרים בפנים: בוגדן וזולטן.
ורין חמק פנימה ומצא את השניים ישנים. בעזרת סקוטצ׳ העיר אותם בזהירות, והם נכנעו, מסרו מידע על מיקומה של ליידי ואכטר ועל נוכחות בתה ובניה באחוזה.



בחדרי האחוזה, בזמן שהקבוצה טיפסה במעלה המדרגות, ורין הרגיש תחושת מועקה מהקירות – מהמראות שתלויות עליהם. צליל שריטה דק עלה מדלת סמוכה.
הדלת נפרצה. בפנים – חדר שינה מהודר. דיוקן משפחתי על הקיר: זוג הורים מלכותיים, שני בנים שובבים ותינוקת בידיהם. על המיטה – גבר חיוור, לבוש בבגדים רשמיים, עיניו מכוסות במטבעות נחושת. הוא נראה מת, אך לא הריח כך. קיילן הרגיש משהו... נוכחות שטנית. אך לא ראה דבר.
ליידי ואכטר יצאה מהארון, מצחה זוהר ברונה בוערת. "אתם חושבים שלא ידעתי שאתם באים? הכל הוא יודע." ולצידה – גוש עשן שחור התעצב לצורה שטנית, רוטטת בזעם שקט.



הקרב החל.
קיילן הסתער ראשון – אך פספס. ואכטר תקפה, מזהירה שלא יהרגו אותה, מצביעה על הרונה שעל מצחה. הצל השטני חבט אך לא פגע. סקוטצ׳ קפץ על המיטה, איים על הגבר שעליה. אווריס זימן את גיבזיק וירה – ופספס.
הקרב הסלים במהירות. ורין, שחזר לצורתו האנושית, פרץ פנימה ושיחרר גלי רעם.
ואכטר עפה לתוך הארון, השד נפגע.
בתוך הארון נראו גלימות שחורות ותיבת ברזל נעולה.
הלחשים עפו, הרונה הבהבה, צעקות ואיומים הושמעו. ואכטר ריפאה את עצמה שוב ושוב, מתחמקת מגורל סופי. סקוטצ׳ איים על ילדיה. קיילן המשיך להילחם, אך התקשה לדייק.
למרות זאת, קיילין בכל הזדמנות פסע קדימה והסיט חלק מהנזק שהיה מופנה אל ורין!

לבסוף, בעיצומו של המאבק, קיילן הכה – והפיל את ליידי ואכטר, מחוסרת הכרה אך חיה. השד המשיך להילחם, אך פיירבולט של אווריס פגע לבסוף, והעשן התפוגג.



קיילן חיפש על גופה – מצא שלושים מטבעות זהב ומפתח קטן. התיבה נפתחה לאחר שסקוטצ׳ ניטרל את המלכודת שהגנה עליה.
בפנים – עצמות אדם.

 

[The oldman]

נשמע שהחבורה פעלה ממש בחוכמה, כל הכבוד להם!

 

[BadBug]

כן, חלק מהכיף זה שהשחקנים כל הזמן מפתיעים אותי עם הרעיונות שלהם

ספוילר: ממש טיפה על מאחורי הקלעים

ואני משתדל לתת להם חופש פעולה רחב, במיוחד בעיר וולאקי שמעוצבת כמעין "ארגז חול" קטן בתוך ארגז החול הגדול יותר של בארוביה.
ההתקדמות האחרונה זיכתה אותם בעליית דרגה ואני מקווה שהסשן הבא יסגור, לפחות לעת עתה את האירועים בוולאקי ואני סקרן לדעת לאן השחקנים יחליטו להמשיך (יש להם לפחות 4-5 אפשרויות להערכתי).
היו אולי עוד כמה דברים שיכולתי להוסיף, אבל אשאיר אותם כרגע לעצמי כי השחקנים שלי קוראים כאן (בתקווה).

 

[BadBug]

סשן 16 - "הוא רואה הכל"​

בזמן שוולדיסלב אזק את ליידי ואכטר, אווריס ניגש לבחון את הרונה שעל מצחה.
הוא גילה שמדובר בהגנה פסיונית, קסם עתיק: אם תהרג או אם הרונה תושחת, תתפוצץ בכדור אש אפל.

החבורה ירדה עם ולאדיסלב לפגוש את שומריה של ליידי ואכטר.
וולדיסלב ניסה לשכנע אותם להצטרף למשמר של ולארגאס והם הסכימו.
שלחנו את ליידי ואכטר, מלווה בשומרים, למעצר אצל הברון.

בינתיים, אווריס וורין בחנו את העצמות שנמצאו בתיבה.
הם הבינו שהעצמות שייכות לאדם שנרצח לפני מאות שנים.

החבורה ניגשה אל חדר ממנו נשמעו שריטות.
קיילן, לאחר מאמץ קצר, פרץ את הדלת.
בפנים - נערה בת 17 או 18 שהתנהגה כחתול.
היה ריח חריף של שתן בחדר, ומיטה, עליה רצועות עור, שנראתה כאילו נועדה לריסון, כמו בבית משוגעים.
היא לחשה: "מיאו. אני לא אוהבת את הריח שלכם... החתלתול הקטן לא מכיר אתכם, ולא אוהב אתכם."
קיילן הושיט לה אוכל, והיא קפצה על ארבע וטרפה אותו.
כששאל אותה מה קרה, השיבה שהבן של הברון, ויקטור, לא רצה להתחתן איתה, אז כלאו אותה כאן.
היא סיפרה שלוויקטור יש "ידיים עם חשמל".
ורין שאל לשמה, והיא ענתה: "סטלה."
השארנו לה עוד אוכל וביקשנו מוולדיסלב שידאג שכומר יגיע לבדוק אותה למחרת.


המשכנו לחקור את האחוזה.
בחדר של ניקולאי מצאנו אותו שיכור, שרוע על המיטה.
ורין התגנב פנימה, אך לא מצא דבר חשוב.
בחדר אחר מצאנו את קארל - מעולף על הבטן.

במהלך החקירה, וולדיסלב הרגיש לפתע גל קור עובר בגופו.
מול עיניו, דם נוזל על הקיר ויוצר כיתוב: "הוא רואה הכול."
הוא שתק. לא שיתף איש.

ניגשנו אל דלת כפולה נעולה ופתחנו אותה בעזרת מפתח שמצאנו על גופתה של ואכטר.
מאחוריה: חדר גדול ומעיק, מלא עיניים בוהקות שננעצות בנו.
הבנו במהרה - אלו חתולים. עשרות.
כולם מביטים בנו בדומיה קרה.
בחדר: מדפי ספרים, ארון יינות, הרבה פינות חשוכות.
קיילן הבחין שאחד החתולים עונד קולר ובו מפתח.
ורין ניסה להרגיע את החתולים, אך ללא הצלחה.
הוא שלף אוכל, וזה עבד.
בעוד החתול אוכל, ורין שלף בעדינות את המפתח.
אספנו ניירות, דיו, נוצות כתיבה, נרות שעווה ואת החותמת של ליידי ואכטר.
קיילן הזיז ספר, וקיר המדפים זז וחשף דלת סודית.
פתחנו אותה.
חדרון קטן עם מדפים וחלון.
בתחתית אחד המדפים – תיבת ברזל.
ורין חיפש מלכודות ולא מצא דבר.
הוא פתח את התיבה עם המפתח והבחין שהמנעול היה מחובר למחט מורעלת. המפתח הציל אותו.

בתוך התיבה נמצאו:

• תיק משי עם 180 מטבעות אלקטרום, כל אחד עם פרופיל של סטרהאד.
• תיק עור עם 110 מטבעות זהב.
• מקטרת עץ משפחתית.
• חמש מגילות עתיקות: טקסטים טאבו, בהם נכתב כי משפחת זארוביץ' העניקה אדמה למשפחת ואכטר לפני כ-400 שנים.
• תיק עור גמיש עם המסמך "The Devil We Know" - מניפסט פואטי מאת פיונה ואכטר, המטיף לסגידה לשדים כדרך לחיים טובים.
• Grimoire of the Four Quarters - נכתב על ידי דיאבוליס דבוסטס.
• מכתב ללובינה ואכטר, חתום בידי לורד ואסילי וון-הולץ. המכתב הודה על האירוח והידידות, ונראה כי נכתב לפני מאות שנים. כתב היד מזכיר את זה של סטרהאד.

וולדיסלב הכיר את שמו של ואסילי - אציל שמבקר בעיר לעיתים, עוזר לאנשים ונחשב לאדם טוב.
הגיל הצעיר שלו, למרות השנים, הדהים את וולדיסלב.

ירדנו לקומת הקרקע.
מצאנו חביות יין - פשוט ואיכותי.
כוס זהב כבדה, קראף קריסטל וארבעה פמוטי אלקטרום.
במרתף, ראינו שוב את החדר עם הפנטגרם.
הפעם – שישה מטבעות כסף פזורים על הרצפה.
קיילן השתמש בגרזן של אייזק כדי להרוס את הסימן.

חזרנו לאחוזת הברון לנוח.
בבוקר שלחנו את ארווין לקחת את היין וביקשנו מוולדיסלב לדבר עם הכומר שיבדוק את בתה של ואכטר.
אווריס הלך לספריה לחפש מידע על קללות ומכשפות.
הספרן לודוויג דרש תשלום סמלי.
אווריס ניסה להשתמש ב־Suggestion - אך נכשל. גורשנו.


עברנו לחנות של גונתר וויילנדה.
הציוד היה יקר, ולא קנינו דבר.
ניסינו למכור את הפמוטים (20 זהב כל אחד), גביע זהב (250 זהב), וקראף (250 זהב).
הצענו 650 זהב, הם הסכימו ל-600 אם נוסיף 20 מנות מזון - הסכמנו.

חזרנו לאחוזה לתחקר את ליידי ואכטר.
קיילן איים עליה ועל גופת בעלה.
היא סיפרה שהשלד הוא של ליאו דניסנייה - החייל שרצח את סטרהאד.
היא שומרת את העצמות כדי שלא יקום לתחייה.
הוא נרצח ביום חתונתו של סרגיי עם טטיאנה.
סרגיי, ככל הנראה, היה אחיו של סטרהאד.
סטרהאד הרג את ליאו במו ידיו.

ורין שאל על איירינה וסטרהאד - אך היא לא ידעה יותר ממה שכולם יודעים.
היא אמרה שהעצמות הן לא נשק נגד סטרהאד - אלא אמצעי להגן עליו.
הן עברו בירושה במשפחתה.
אווריס שאל על טטיאנה.
פיונה אמרה שסטרהאד היה מאוהב בה.
סרגיי מת, וקברו כנראה נמצא בטירת סטרהאד.

ניסינו לחקור את הברון על מה שסיפרה ואכטר - אך הוא לא ידע כמעט דבר.
הכיר את השמות, לא את הסיפורים.


ואז, הפסטיבל.
הגענו לכיכר העיר.
הפסטיבל היה עגמומי.
האנשים דישדשו בבוץ.
במרכז הכיכר: כדור זרדים גדול, המסמל את השמש.
המשתתפים התבקשו לזרוק עליו שמן.
הברון נאם, קולו רועד, אך דבריו נוגעים ללב.
הוא דיבר על שינוי, על תקווה.
ואז, כשהרים את הלפיד - הגשם התחזק.
הלהבה כבתה.
והפסל הגדול בכיכר החל לדמם.
קיילן ניסה להשתמש ב־Divine Sense - אך לא הרגיש דבר.
ההמון החל לרטון, ואז לצעוק.
האשמה הופנתה אל החבורה.
קיילן זימן כנפיים מלאכיות - אך במקום להרגיע, המראה הביא עוד חרדה.
ההמון זעם והחל להתקרב אל החבורה בצורה מאיימת.

החבורה בעזרת פייר, נמלטה.
עזבה את העיר דרך פתח סודי.
מתכננת לשוב - ולהחזיר איתה את איירינה.

 

[The oldman]

נשמע כמו סשן מצוין מלא באקשן ובקידום העלילה. ח"ח

 

[BadBug]

כן, היה מלא אווירה, חקירה ואינטרקציות. בשעה טובה החבורה יוצאת מוולאקי, בקרוב נגלה לאן מועדות פניהם.

 

[BadBug]

סשן 17 - "הזאבים של נהר לונה"​

התחלנו מחוץ לחומות וללאקי, כאשר מתוך הערפל דמות לא מוכרת רצה לכיווננו.
כשהדמות התקרבה התבהר מבעד לערפל – זהו ולאדיסלב.
הוא עצר מולנו, עיניו בוערות, ואמר שנמאס לו להיות כלי בידיו של הברון עטור החיוכים המזויפים. הוא רוצה לעזוב את העיר… ולהצטרף אלינו.

קיילן, עדיין מהרהר בשינוייו המוזרים, בדק אם אכן צומחות לו כנפיים מגבו.
זה הוביל לשיחה קצרה אך טעונה, שבה קיילן נפתח מעט וסיפר על עברו - על אמו שנשרפה למוות מול עיניו, על אביו שנהרג מתחת לגלגלי כרכרה דוהרת.
סקוטצ' הניח יד כבדה על כתפו, ומלמל בקול מריר שהוא עצמו היה מאחל לעצמוו שאמו תמות מזמן.

וורין הביט בולאדיסלב בחשד, קולו קר: אחרי מה שעברנו בעיר איבדנו אמון בכל אחד.
אבל עצם זה שהצלחנו לערער אותו ולהביא אותו אלינו – החזיר מעט מן האמון האבוד.
קיילן וסקוטצ' הסכימו. מבחינת קיילן, זה כבר נחשב ניצחון קטן בעיר הארורה הזו.

גילינו לו את כוונתנו – אנחנו בדרך להילחם בסטראהד.
האם הוא בטוח שהוא רוצה ללכת בדרך הזו?
ולאדיסלב סיפר כי ראה חיזיון – מילים בדם, נכתבות לנגד עיניו: "אני רואה הכל".
סקוטצ' לחש לחשיו, מטיל Identify, ומוודא – הוא אינו נשלט בידי כשפים.

אמרנו לו שאנחנו בדרכנו אל ארגנבוסטהולט, אחוזת הדרקון, והוא השיב שהוא יודע את הדרך.
המסע החל.

בזמן הצעידה הבחין קיילן כי ולאדיסלב חמוש אך ורק בסכין.
ללא מילה, שלף את הגרזן הכבד של איזאק והעביר לו אותו.
לאחר שעות של הליכה קפואה הגענו לצומת נהר לונה.
שלט עץ שבור עמד נטוש, זרועותיו מצביאות לארבעה כיוונים:

קרזק ומעבר צולנקה – דרום־מערב.
אגם ברטוק – צפון־מערב.
ולאקי ורייבנלופט – צפון־מזרח.
ברז – דרום־מזרח.
שם, כך סיפרו שמועות, שוכן כפר שסטראהד החריב עד היסוד, ובחורבותיו נותרה לחיות מכשפה עתיקה ועצומה – באבא ליסאגה.

המשכנו. היער סגר עלינו מכל עבר.
העצים, גבוהים ועקמומיים, שלחו ענפים חשופים כמו אצבעות של שלדים.
פה ושם נדמה היה שלקליפת הגזעים חקוקים פנים מעוותות.
ולאדיסלב, שסגר את השורה, נשבע שראה אחד השורשים זוחל כאילו היה חי.
אך ברגע שהביט בו – קפא במקומו.
הוא לחש את שראו עיניו.
וורין בחן את הסביבה בעיון והבין – העצים האלו… אינם טבעיים.

הגברנו קצב.
אז נשמעו יללות.
זאבים.

קיילן החל לחוש ברע, חולשה מסתורית אוחזת בו. [הערת הכותב: שחקן נאלץ לעזוב את הסשן]
מתוך החשכה פרצו הצללים: להקת זאבים רעבתנית, עיניהם אדומות.
זאב מנהיג גדול, מרושע במיוחד, חצי־פראי, חצי־משהו אחר.



הם תקפו.
כוחם טמון בלהקה – נושכים, מפילים, קורעים.

ולאדיסלב פרץ קדימה, כאילו כל הכאב שלו הפך לזעם.
ב־Action Surge עוצמתי הנחית מכות חותכות: Cleave עז, פגיעה קריטית, התקפה נוספת – הזאב הקטן נפל שותת דם, והמנהיג נותר פצוע קשה.

היער שתק.

המשכנו לטפס בדרך צרה ותלולה, עוקבים אחרי השביל בעוד הנהר נשאר עמוק מאחורינו.
שום ציוץ ציפור, שום קול.
הטבע עצר את נשימתו.

ואז, מבעד לערפל, היא הופיעה:
אחוזה עצומה, מתנשאת על צוק מעל העמק.
מגדלים מעוטרים בקונוסי אגדות, ביצורים חרבים, ומעל כולם – מגדל מתומן, שחור.
שליש מהמבנה קרס, הגג פצוע, אך מה שנותר עומד כמו שן עתיקה מאבן.
ברק פילח את השמים.
רעם התגלגל והדהד בין ההרים.



בפתח, פסל דרקון, אפור וענק, קופא בתנוחת שמירה, כאילו עוקב אחרינו בעיניים ריקות.
עצרנו את ההתקדמות, חיפשנו מקלט ללילה, לבסוף מצאנו מסתור קרוב והשגנו מנוחה ארוכה.

 

[BadBug]

סשן 18 - "אבירים ללא גאולה"​

אווריס ניגש להעיר את סקוטצ׳ ואמר לו שהוא שם לב שהוא לא ישן ממש בלילות.
אווריס אמר לסקוטצ׳ שנראה שהוא כבר נפטר מבעיית המכשפות שלו, אבל הוא עצמו עדיין מתקשה.
הוא ביקש מסקוטצ׳ שישגיח עליו בזמן שהוא מנסה לעשות משהו כדי להתמודד עם הקללה.
השניים התרחקו מהחבורה, אווריס קרא לגיבזיק וביקש ממנו לקשר אותו עם מישהו שיוכל לענות על שאלות לגבי המכשפות.
הוא סיפר לגיבזיק את כל מה שהוא יודע על המכשפות והקללה, וביקש ממנו ליצור קשר עם ישות מהמישור שלו שתוכל לספק מידע כיצד למצוא את המכשפות וכיצד להיפטר מהקללה.
גיבזיק אמר שזה ייקח זמן ונעלם.

בבוקר התעוררנו באזור 6 וראינו את האחוזה עטופה בערפילים.
קיילן הרגיש חיבור עמוק למקום, כאילו היה בו בעבר, אך גם תחושה שמשהו רע קרה כאן.
הוא שיתף את החבורה בתחושותיו וסיפר שבעברו כל מי שהיה קרוב אליו מת בצורה מזוויעה.
עם זאת, הוא כבר לא מוכן להיות הקורבן – הוא יגן על החבורה ועל כל מי שקרוב אליו.
אווריס אמר לו שאולי הוא כלל לא מקולל אלא מבורך, ושלא תמיד ברכה מרגישה כמו ברכה.

התחלנו לחקור את פסל הדרקון.
אווריס זיהה שמדובר בדרקון כסוף, וסקוטצ׳ הבחין שהפסל לא נפגע בידי אדם אלא רק נשחק מנזקי הזמן.
קיילן הפעיל Divine Sense והרגיש שהמקום מחולל (Desecrated).
וורין ואווריס עישנו מקטרת, סקוטצ׳ השתמש ב-Mage Hand כדי לקחת שאכטה, אבל לקיילן לא הרשו – הוא "הנהג התורן".



נכנסנו מההריסות בצד.
כשהגענו לפתח קיילן חווה חיזיון: אולם נשפים מפואר מלא אבירים, שנעלם כעבור רגע.
במציאות המקום היה מלא הריסות – נברשות ענק שהתנפצו על הרצפה שעשויה שיש ורדרד, וקורי עכביש עבים שעטפו את הכול.
על התקרה נראו עכבישים ענקיים, בגודל של סוס, שנראו רעבים.
קיילן רצה להיכנס מכניסה אחרת, אבל וורין טען שלא כדאי להשאיר אויבים מאחור – והוחלט להילחם.

אווריס נתן לסקוטצ׳ בקבוק שמן, והוא שלח אותו פנימה בעזרת Mage Hand.
השמן נשפך על הקורים, וורין הפעיל Flaming Sphere והעלה את המקום באש.
קיילן זימן שורשים כסופים שתפסו כמה עכבישים בזמן שניסו לנשוך אותו.
הקרב התנהל במתח: קיילן כמעט מת כשהיה מוקף בעכבישים, וורין השתמש ב-Thunderwave כדי להדוף חלק מהם ולשחרר אותו מעט.
אווריס שחרר קרני אש והשמיד שני עכבישים, וקיילן הצליח להשמיד עוד אחד כשניסה לברוח.


בזמן שתקע את חרבו בעכביש, קיילן חווה חיזיון נוסף - מראות של בניית האחוזה.
המשכנו אל תוך האחוזה.
בחדר הנשפים לא מצאנו משהו מיוחד, אך קיילן חווה חיזיון נוסף: אבירים נשבעים להגן על החלשים.
המשכנו דרך אחת הדלתות והגענו לחדר גדול עם גרם מדרגות שהוביל למרפסות אבן גבוהות.
שטיח קיר דהוי, המציג אציל בשריון כסוף, היה תלוי מעל המדרגות.
בחדר היו שש דלתות כפולות בסך הכול, ומעמדי שיש עם ראשים מגולפים (Busts).
קיילן זיהה את אחד הראשים – האביר שראה בחיזיון, זה שהשביע את האחרים.
הוא גם הופיע בשטיח הקיר.
כשנכנסנו לחדר הורגשה תחושה כבדה, כאילו צל כנפיים עצומות חולף מעלינו ונשמעה נהמה חלשה אך פראית של משהו לא אנושי.

אחת הדלתות הייתה פתוחה, וסקוטצ׳ הבחין באור ובקול טפטוף מים.
שם מצאנו חדר אוכל גדול: שולחן מגולף עם כסאות בעלי עיטורי כנפי דרקון, מעליו נברשת קריסטלים מפיצה אור קסום.
בחדר עמדו גם שני פסלי אבירים עם קסדות כנפי דרקון.
אחת הדלתות הייתה שבורה ודרכה נראה חדר חשוך בצורה חריגה.



נכנסנו לשם וגילינו קפלה: מדרגות ספירליות, מרפסות, דלת חסומה בקורה, ומזבח חצוב בצורת שמש זורחת, כשבצידיו פמוטי מתכת.
מעל המזבח חלונות גדולים, ואחד מהם שבור – ערפל סמיך חדר דרכו.
בתוך הערפל ראינו שתי דמויות כורעות ברך מול המזבח. קיילן זיהה שהקפלה הוקדשה לאל השחר - The Morninglord.
הדמויות הסתובבו לעברנו - אל מתים בחליפת שריון אבירים שדהה והרקיב עם הזמן, עם חרבות שלופות ומבט מלא רוע.
קיילן הרים את חרבו ונשא את השבועה מהחיזיון, והם היססו לרגע, אך המשיכו בהתקפה.

• סקוטצ׳ הטיל Bane אך הכישוף נכשל. הוא העניק Inspiration לוורין.
• וורין הפעיל Shillelagh ורץ לתקוף, אך פספס.
• אווריס שחרר Witch Bolt על אחד החיילים וגרם נזק רציני, אך נראה שהם עמידים אליו.
• קיילן הסתער, כנפי אור נפרשו מגבו והוא הכה עם Divine Smite.
• הזומבים הטילו פחד בקיילן ותקפו. הוא ספג נזק אך השתמש במגן כדי להגן גם על וורין.
• סקוטצ׳ עלה למרפסת, הטיל נזק סייקיק אך לא נראה שזה השפיע עליהם.
• וורין שוב היכה אך פספס.
• אווריס ירה Eldritch Blast והמשיך להזרים נזק מ-Witch Bolt.
• קיילן, עדיין נתון להשפעת הפחד, פספס התקפה – אך בסוף הקרב הצליח להתגבר עליו.
• הזומבים המשיכו לתקוף אותו באכזריות, אך הוא שוב חסם חלק מהנזק בעזרת מגנו.

[הערת העורך: נאלצנו לעצור בזמן קרב, המשך יבוא...]

 

[The oldman]

נשמע סשן מצוין!
ממש מתחבר להרפתקה דרך הרשומות, נשמעת באמת מצוינת.

 

[BadBug]

תודה רבה The oldman
אני רק אוסיף ואומר שיש דברים שקשה להעביר כמו צורת הופעת החזיונות של הפלאדין, השיחות (הקצרצרות כרגע) מול האל מתים והפרופים:
הפעם 4 נרות שבמשך הסשן בכל פעם כיביתי אחד, עד שנשאר רק אחד דולק!
מה יקרה שגם הוא יכבה? את זה נגלה אולי בסשן הבא

 

[BadBug]

סשן 19 - "רוחות של נקמה"​

מכת החרב של קיילין בקעה את לב הרפאים האחרון. צעקתו הגרונית נמוגה בהד כבד, ולרגע נדמה היה ששאגת דרקון עתיק מהדהדת בין קירות האבן. ואז – דממה.



הזמן קפא.
האוויר נעשה כבד, עכור, כמו לפני סערה, ואז הכל החל להסתובב. המציאות נסדקה סביבנו, והעולם נשאב פנימה אל תוך מערבולת של אור וצללים. כשהתחושה נפסקה, מצאנו את עצמנו באותו החדר… אך כבר לא באותו הזמן.


הקירות ההרוסים קמו לתחייה, הקישוטים חזרו למקומם, ומנורות הכסף הפיצו אור יקרות מסנוור. מסביבנו עמדו אבירים עטויי שריון מבריק, סמל הדרקון הכסוף מתנוסס על חזותיהם. כששלחנו מבט זה בזה, גילינו שגם אנחנו עצמנו עוטים שריון מלכותי, כגיבורים מתוך חלום. בחזית, ניצב מפקדם – ארגנבוסט, דרוך לקרב, מבטו חד כברק, צבאו כולו מאחוריו מוכן להקריב את חייו.


ואז הדלת נפתחה.
הוא נכנס.


סטראהד.


כצל שהתגשם, עטוף באימה דוממת, ועמו נהרו אל החדר אנשי זאב, אל-מתים, וכל חיות הלילה המושחתות בכוחו. האבירים הסתערו קדימה בשאגה, חרבותיהם ננעצות בצללים, אך סטרהד נע בתוכם כמי שקורא מחשבות. בקלות כמעט על-אנושית הוא שבר מגן במכת אגרוף, ריתק אביר לרצפה בכוח רצונו, ונע בין לוחמיו כאדון המוות עצמו.


הקרב הוכרע עוד לפני שהחל.
אחד אחרי השני, נפלו האבירים, נפלנו גם אנחנו – תחת טפרים, שיניים, חרבות ואש. עד שהכל שקע באפלה מוחלטת.


כשפקחנו את עינינו – האור נעלם.
היינו שוב באחוזה ההרוסה, הדממה לוחצת על עצמותינו. וורין ואוואריס היו המומים, מבועתים, מבולבלים בין מציאות וחזון. וורין איבד את אמונו בחבריו; אוואריס רעד כולו, נשימתו כבדה, ספק אם הצליח להחזיק את פקודתו על שפיותו.


התנערנו מהצללים שנותרו בנו והמשכנו בדרכנו, עולים לקומה השנייה. שם, בין הגומחות החרבות, מצאנו מעמד שיש עטוף בבד ישן. קיילין הרים את הכיסוי – וליבנו עצר.
על המעמד נח ראשו הכרות של וורין.


נשימותינו נעתקו, הידיים קפאו. אך אז, כאילו נשבר קסם דק, מראה האימה נמוג. לא ראש אמיתי – פסל של ארגנווסט, והזיה חולפת בלבד.



המשכנו לנוע, זהירים יותר, עד שהגענו לחדר ובו אח רחב-ידיים. פתאום, מתוך האפר, פרץ דרקון קטן, עשוי כולו גיצים ואבק.
עיניו הקטנות להטו באור קדום. קיילין לחש לו בשפת האבירים, נשבע בשבועת מסדר הדרקון הכסוף. הדרקון זינק מעלה, כנשמה משוחררת, ואנו דלקנו אחריו.


הוא הוביל אותנו לקומה השלישית, אל אולם עצום שחלק מתקרתו קרס. במרכזו התנשא כס מלכות מפואר בצורת דרקון,
ועליו ישב שלד של אביר עטוף קורי עכביש.
ידו האחת אחזה בחרב נוצצת למרות מאות השנים שעברו, השנייה חיבקה ספר כבד מעור עתיק, ספר עם החותם של סטראהד עליו!.
דרקון האפר התעקל סביב עצמותיו – ונספג אל תוך הלובן המת.


השלד קם.
עצמותיו חרקו, וחרבו התרוממה לאט, כמו זיכרון נשכח שחוזר לחיים.



״זוזו מכאן!״ קולו הדהד, עמוק וצלול כקבר.
״מי אתם, ומה מעשיכם כאן?״


קיילין הציג את עצמו, והשלד קימר גבו, זקוף באצילות מתה:
״וולדימיר הורנגארד, המשנה למפקד ארגנבוסט.״


אך דבריו הבאים היו צוננים כקרח:
״אם באתם להרוג את סטרהד – עזבו תקוותיכם. לא תהרגו אותו. לא כאן, לא לעולם. דמו של הדרקון זועק לנקמה… והוא יישאר כלוא לנצח בסיוט זה.״


הוא דרש שנישבע לשמור על חייו של סטרהד. קיילין סירב.


זעמו של וולדימיר התפרץ. חרבו נמשכה באיום, וקירות האבן רעדו כשהתגלמו מהאוויר שישה אבירי רפאים, מקיפים אותנו מכל עבר.
נשימותינו נעתקו.


ואז, בדלת, נשמעו צעדים נחפזים.
אביר רפאים נוסף פרץ פנימה – גודפרי וויליאם, צעק על וולדימיר לעצור, ושכנע אותו להניח לנו ללכת.



גודפרי צעד קדימה, קולו רך יותר, עיניו חכמות ועתיקות:
הוא סיפר לנו את סיפורו של ארגנווסט – דרקון כסוף אצילי, שעצמותיו נחו במאוזוליאום.
סטרהד קרע ממנו את בשרו והשאיר רק שלד ריק.
גולגולתו נגנבה בידי המכשפה באבא ליסגה, ומאז נשמות האבירים אינן מוצאות מנוחה.


גודפרי ביקש את עזרתנו להשיב את הגולגולת, כדי שלוחמי המסדר יוכלו לישון בשלווה.
הוא לחש על וולדימיר, שהיה נקמן בחייו, ועל השיגעון שאחז בו במותו – כיצד רק הצמא לנקמה נשאר ממנו.
אך גודפרי עצמו, שהיה בן זוגו בחיים, שמר על זיק של צדק, והוא שהחזיק בו מלהפוך לחיה מקוללת ללא תבונה – גם אם שנאתו לקיומו האל-מת בוערת בו מדי לילה.

 

[BadBug]

סשן 20 - "אורות בביצה ועורבים בכלוב"

הערת העורך עבור מי שעוקב:

ספוילר: שינויי שחקנים בקבוצה

מספר שינויים טכניים בקבוצה:
השחקנים של פיית' (דרואידית) ואווריס (וורלוק) לצערנו פרשו מהקבוצה.
שחקן חדש הצטרף עם הדמות של סארו (וורלוק) .

סר גודפרי רצה ללוות את החבורה באחוזה אך נוכחותם עוררה את האל מתים, אז הביקור התקצר.
במהלך הזמן ביחד קיילן שאל אותו מספר שאלות:

ספוילר: שאלות לסר גודפרי ותשובותיו עליהן

מטרת המסדר לפני עליית סטראד
המסדר נוסד בידי הדרקון הכסוף ארגנווסט. מטרתו הייתה:
• להגן על הממלכות האנושיות שבסביבה מפני כוחות אופל, מפלצות ופלישות.
• לשמר ערכים של כבוד, אומץ, חמלה, צדק והקרבה עצמית.
• לשמש דוגמה מוסרית של אבירות אמיתית, ולהפיץ אור בעולם חשוך.

לאחר עליית סטראד
כשסטראד השתלט על בארוביה, המסדר הפך ממגן לעולם – ללהב שבור:
• חלק מהאבירים נשבעו להילחם בו עד טיפת דמם האחרונה.
• אחרים נפלו לייאוש, ורבים מתו בקרבות חסרי תקווה.
• תחת קללתו של סטראד והאדמה המקוללת, רבים חזרו כרוחות נקמניות או כצללים מעוותים – חיים-לא-חיים הניזונים מכאב עברם.

המאבק נגדו – ומה הצליח
• הארגנווסט עצמו יצא מול סטראד, אך הובס ונהרג. גולגולתו נבזזה, גופו חולל.
• האבירים הצליחו לפגוע בו במספר עימותים – אך מעולם לא הצליחו להרוס אותו סופית, שכן מותו קשור לקללה של כל עמק בארוביה.
• קרבות נמשכו שנים, אך ככל שעבר הזמן, תקוותם דעכה והם הפכו לצללים רדופי אשמה ונקמה.

איך הצטרפו למסדר
לא די היה בחרב או בשריון – נדרש:
1. שבועת נאמנות לערכים של כבוד וחמלה.
2. מעשה גבורה שהוכיח אומץ לב.
3. חניכה בצל הארגנווסט עצמו, או אחד האבירים הבכירים.

השבועות והעקרונות
• הגן על חסרי הישע.
• הצג אמת, גם במחיר חייך.
• הילחם באופל, אך אל תיתן ללבך להפוך חשוך.
• הניצחון האמיתי הוא לשמר את האור, גם כשהחושך גובר.

האם אפשר להקים מחדש את המסדר?
כן – אך זה דורש:
• השבת גולגולת הארגנווסט למנוחתה במאוזוליאום.
• איחוד ניצוץ האמונה והתקווה בלב אלה שיקומו להמשיך את דרכו.
• שבועה מחודשת לפי עקרונות המסדר.
אם זה יקרה – רוחות האבירים ימצאו מנוחה, וייתכן שחלק מהכוח הקדוש יחזור.

שורדים וצאצאים
רוב האבירים נפלו או נקשרו בקללה. אך ייתכן שמשפחות ברחו מהעמק, או זכר לצאצאים קיים מחוץ לבארוביה – כמו משפחתך.

מה לדעת על בארוביה
• אדמותיה – תמיד ערפל, תמיד סגורות תחת קללתו. הגבולות עצמם הורגים את מי שמנסה לברוח.
• מקומות קדושים – כנסיות של המרנינגלורד, בודדים מהם שמרו על ברכת קודש אמיתית.
• דרכי שלטון סטראד – הוא לא שולט ביד ברזל גלויה, אלא בצללים ובפחד. שליטותו מוחלטת, אך נדמה תמיד שהוא נהנה לצפות באנשים נאבקים לשווא.

עצות להמשך הדרך
• אל תנסו להביס אותו בעימות ישיר מוקדם מדי. חפשו בריתות, מקומות קדושים, וניצוצות של תקווה.
• דעו כי מה שמפחיד אותו יותר מכל זה תקווה אמיתית בלב הבריות.

בנוסף הוא העביר לנו שני ספרים, אחד מהם יומנו של ארגנבוסט, חרוך, מתפורר ברובו, עם סימני להב שחתך את הכריכה:

My knights have fallen, and this land is lost. The armies of my enemy will not be stopped by sword or spell, claw or fang. Today I will die, not avenging those who have fallen, but defending that which I love—this valley, this home, and the ideals of the Order of the Silver Dragon. The evil surrounds me. The time has come to throw off this guise and show these heathens my true fearsome form. Let it spark terror in their hearts! Let them tell their stories of dark triumph against the protector of the Balinok Mountains! Let Argynvost be remembered as a dragon of honor and valor. I do not fear death. I have laid down my trappings beneath the tower's watchful gaze, so that others may carry my legacy in my stead. Though my body will die, my spirit will live on where the oath and fire of the Silver Dragon survive. Let it serve as a beacon of light against the darkness. Let it bring hope to a land fraught with despair.
— Now, to battle! A



הכרך השני היה The ought celestial.
ספר שרוף חלקית, דפדוף בדפים גילה שזה הכיל טקסט מלא אמונה עבור ממלכה בשם The holy empire of Valentia.
רוב האבירים שהצטרפו לארגנווסט הגיעו משם, אך עכשיו היא אבודה.


קיילן

אחרי שינה בלילה יצאנו לדרך ההררית בבוקר, במהלך ההליכה הדרך הפכה להיות יותר קשה והנוף נעשה ביצתי (Swamp).
וארין הוביל אותנו במיומנות בביצה הבוגדנית ולמזלנו (בדיעבד) לא טעינו בדרך.
קיילן הצליח לשים לב בשנייה האחרונה לתנועה ומיד אחרי שהוא הזהיר את החבורה פרץ מתוך הבוץ יצור מסיבי מלא בוץ וצמחיה סבוכה והתנפל על החבורה!.

קרב - קיילן מפספס, סקוטצ׳ זורק חצים, היצור תוקף ומחשמל, ורין מפספס…
לפתע היצור מתחיל לבהוק בצבע אדום בעקבות קסם שהוטל ע״י דמות חדשה שמופיעה, מתוך הערפל רואים בעיקר עיניים אדומות.
הקרב ממשיך עם כוחות מחודשים, ורין נלכד ע״י היצור והופך לנחש, קיילן מנסה לעשות נזק אך מצליח חלקית והדמות החדשה שולחת הבזקי או אדום שנראים כמו זאבים לפני הפגיעה במפלצת.
בסוף סקוטצ׳ בעזרת זריקה מדויקת הפיל את היצור המעוות אל מותו.



הדמות החדשה התקרבה אחרי הקרב, בהתחלה ראינו עיניים אדומות אך כשהוא יצא מהערפל ראינו בן אנוש באזור שנות ה20, מבנה רזה, עור חיוור, שיער שחור, לבוש בבגדים בגווני כחול עם דוגמאות מצויירות בצבע אדום ארגמן כמו האורות שתקפו את היצור.
סקוטצ׳ הציג את עצמו, וורין בתור נחש התלפף סביבו ובירך אותו לשלום. הוא הציג את עצמו בתור סארו.
בתוך הייצור קיילן מצא שתי ידיי שלד כרותות ושיקוי לא מזוהה.
סקוטצ׳ שאל את סארו האם הוא רשע, הוא ענה ״אף פעם לא קראו לי רשע…״ התשובה קצת החשידה את קיילן והוא שם לב שסארו מנסה להתחבב על החבורה.


סארו


פלאשבק לשבוע לפני, סארו מבקר אצל מדאם אווה שחושפת בפניו:
הקלף הראשון - פאלאדין - "הגורל שלך הוא לחבור לאביר של צדק, שניכם תצאו נשכרים אם תשלבו כוחות!"
הקלף השני - רועה - "אל מול כוח עוצמתי ועתיק, עליך להחליט האם אתה הרועה או הכבש"



בחזרה בהווה, סארו מוציא מהתיק קלף עם ציור של נער ואומר שאותו הוא מחפש אבל זה לא מישהו שהחבורה ראתה.
תוך כדי דיבור והחלפת סיפורים הסביבה משתנה, האדמה נראית כמו ספוג מצולק עם בריכות מים עומדים ומלא זבובים נמצאים מסביב.
לפתע נגלים לעינינו מבנים הרוסים של בתי איכרים שנראים בני מאות שנים - ככל הנראה הכפר "ברז".
קיילן השתמש בדיוויין סנס בכדי לראות אם הוא מרגיש משהו אבל שום דבר לא צץ.
באזור רחוק יותר נראה שיש ערפל פחות כבד ואור מנצנץ שנראה כאילו מישהו מאיר במכוון.
בנוסף רואים גם אזור של אבנים ענקיות מסודרות במעגל (כמו סטונהג׳).

סקוטצ׳ מנסה לאותת לכיוון האורות, האיתות בצד השני התגבר.
הלכנו לבדיקה מהירה של אזור הבתים, כולם מלאים ברהיטים רקובים וחומות נמוכות שבורות.
החלטנו לא להמשיך לחקור את הכפר כרגע וללכת לחצות את הנהר אל עבר מיקומו של האור.
וורין הוביל למקום שנראה לו בטוח לחצייה והצלחנו לחצות בבטיחות.

הגענו אל דמות מכוסה בברדס שהחזיקה לנטרן ואותת אלינו, כששאלנו מי זה קול נשי ענה ״אני חברה״.
סקוטצ׳ שאל לשמה והיא ענתה ״מיוריאל וינשו״, מתחת לברדס התגלתה אישה צעירה ונאה
סקוטצ׳ שאל אם היא מכירה את ארווין מוולאקי, היא ענתה שלא אבל וורין שם לב שהיא כנראה משקרת.
מיוריאל סיפרה לנו שהיא פה להשגיח על המכשפה.
היא סיפרה שהכפר נהרס לפי מאות שנים, ובינתיים המכשפה באבא ליסאגה השתלטה על המקום.
היא אמרה שהיא נמצאת בבקתה במרכז הכפר.
על האבנים היא סיפרה שהוקמו ע״י דרואידים שהושחתו, הם באים לבקר כאן לפעמים, אבל הם מתרכזים באזור בשם יסטר-היל.
הם מבצעים שם טקסים אפלים וסוגדים לסטראהד.
וורין אומר שהוא בא לבארוביה בשביל להשמיד אותם.
וורין מקבל תחושה שהוא חייב להתקדם לאבנים והתחיל ללכת לשם.
הוא הרגיש משם כוח של טבע ורואה סמלים חרוטים שם, הוא מרגיש כוח עתיק זורם בתוכו (יכול להטיל לחש זימון חיות מחוזק) והוא מרגיש שאי אפשר לרגל אחרינו באזור האבנים האלו.


מיוריאל

וורין שאל את מיוריאל למה היא מרגלת אחרי המכשפה, היא אומרת שחשוב לה לדעת מה היא עושה בכל רגע. היא מספרת לנו שיש מסביב לבקתה של המכשפה דחלילים עם ראשי דלעת מלאים בנוצות עורב אבל הם יכולים לזוז.
קיילן שאל על גולגולת הדרקון ומיוריאל אמרה שהמכשפה משתמשת בה בתור כלי תעופה.
מיוריאל מספרת לנו שהמכשפה לכדה כמה עזי הרים במכלאה ללא שער ושהיא חושבת שהן נועדו למאכל.
סארו שאל את מיוריאל אם היא ראתה עוד אנשים לא מהאזור, היא ענתה שלא אבל שהיא לא בדקה את כל הכפר.
היא סיפרה שהיא נתקלה בפסל מוזר במערב הכפר, פסל של אישה.

החלטנו להיכנס בחזרה לכפר, לחקור את האזור מסביב לבקתה בלי להתקרב יותר מדי.
הגענו אל הפסל שמיוריאל סיפרה לנו עליו, נראה בן 300-400 שנים, ולהפתעת החבורה הפסל נראה בצורה מפתיעה כמו איירינה.
על הפסל יש לוחית וכתוב עליו ״מרינה, נלקחה ע״י הערפל״ (כתוב מרינה ולא איירינה כפי שהכרנו).
סקוטצ׳ עדכן את כולם על איירינה והסיפור שלה והעלנו השערות לפשר הדבר המוזר.
במהלך המחקר בכפר הגענו אל מקום שנראה שהיה פעם כנסייה, מגדל כנסיה שקוע בבוץ, פעמון שקוע בבוץ,
בצפון שלו אזור קבורה עם מצבות שקועות ומסביב גדר חלודה.

המשכנו להסתובב והגענו אל שאריות אחוזה הרוסה, בגדול ערימה של אבנים ועץ רקוב, בדרום האחוזה יש גינה פראית עם חומות שבורות. ממזרח לאחוזה מישהו בנה גדר עץ גסה ושומעים שם עזים.
ליד הגדר יש כמה עמודים עם גולגולת אדם עליהן.
בזמן שהחבורה מתלבטת מה לעשות קול חזק שהפתיע אותנו נשמע: ״למה פלשתם לבית שלי?!?!״,
רוח רפאים מרחפת, עם מעיים מתדלדלות מטה, ״תלכו מפה!״
קיילן שאל אותו מי הוא והוא אמר שהוא לאזלו אולריך, והוא היה המושל פה.
הוא סיפר על איך ברז הייתה פעם כפר יפייפה לחוף נהר לונה.
שאלנו אותו על מארינה, הוא אמר שסטראהד הגיע ותקף אותה, הוא רצה להפוך אותה לערפד אבל לפני הנשימה האחרונה שלה לאזלו הרג אותה כדי שלא תהפוך לערפד כמו סטראהד.
סטראהד הזועם רצח אותו מיד והשתמש בכוחות שלו להציף את כל האזור באמצעות הנהר.
סקוטצ׳ אמר לו שאולי מארינה לא אבודה, שיש מישהי זהה לה וסטראהד רודף אחריה.
נראה שברגע שהוא שמע את זה הזעם שלו נרגע והרוח התפוגגה.

עוד קצת שיטוט והתחלנו לראות את הדחלילים, מחייכים אלינו ללא תזוזה. ביניהם ראינו את הבקתה.
היא נמצאת על גזע עץ עצום עם שורשים רקובים שיוצאים מהאדמה, כמו עכביש שעולה מן הביצה.
בכניסה לבקתה יש דלת עם אור חמים ונעים, ומבחוץ יש שני כלובים מלאי עורבים צורחים בהתרגשות...