• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עץ משחק | The Limits of Insanity - מקומות [2/5]

שחקנים:
Egao Egao - אדגר "אד" אשקרופט, 23, פסנתרן מחונן ממשפחה עשירה, מאושפז עקב אובססיה למוזיקה אסורה.
ג'וני ג'וני - אליז'ה "גוסט" ווקר, 38, בלש לשעבר מטלסה, מאושפז במצב קטטוני למחצה ומשוכנע שהוא גוויה מהלכת.

לפני שנתחיל, מכיוון שנרשמו רק שני שחקנים - ארצה שתחליטו ביניכם אם תעדיפו עלילה משותפת או יחידנית.
כך או כך, תגובת ההנחייה הנוכחית היא בפורמט משותף.

המכניקה של המשחק:
לנוחיות כולנו, אני מפרסם כאן את כל המכניקה של המשחק.
ברוכים הבאים לסנטוריום ארקהם למרגוע והחלמה:
המשחק כולו מתרחש בסנטוריום היוקרתי לבריאות הנפש בעיר ארקהם שבמחוז מיסקטוניק במדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית. הסנטוריום ניצב על גבעה מבודדת בפאתי ארקהם ומשקיף בדממה על נהר הזורם מתחתיו.

המבנה, אחוזה ויקטוריאנית גותית שנבנתה בשנת 1847, המתנשא לגובה של חמש קומות של לבנים אדומות וצריחים משוננים שנראים כאילו מנסים לדקור את השמיים האפורים של מסצ'וסטס.
חלונותיו צרים המוגנים בסורגי ברזל שעוצבו כגבעולי גפנים קוצניים המשקפים את השממה בחוץ. בימים גשומים, המבנה נראה כאילו הוא בוכה. בימים בהירים, הוא מטיל צל ארוך וכבד שבתוכו אפילו הציפורים ממעטות לצייץ.

האחוזה הוסבה לסנטוריום לבריאות הנפש בשנת 1871, לאחר שמשפחת המייסדים נעלמה בנסיבות שמעולם לא פוענחו, אירוע שכונה בעיתונות המקומית "ליל הדממה". מאז המקום ידע היסטוריה אפלה. המקומיים לוחשים שהם מדברים על ד"ר ת'ורן, המנהל הקודם שהודח בגלל ניסויים בבני אדם שביצע במרתפים. ישנן שמועות על חולים קשיי יום שנכנסו, אך איש לא שמע עליהם יותר (או ידע שנכנסו). דייגים מקומיים מספרים שמצאו דברים שלא ניתן לתאר הצפים באגם הסמוך.
שערוריית הכת הרצחנית המסתורית שהשתלטה על הסנטוריום בשנת 1895 ואילצה השתלטות מחדש על המבנה לאחר מרד שניהלה. פרטים על המקרה נמחקו מהרשומות הרשמיות, אך קיום האירועים נצרב עמוקות בקירות ודלתות הסנטוריום.

המבנה מוקף בחצר פנימית רחבת היקף, הסגורה בחומת אבן הנשאת לגובה של ארבעה מטרים ובראשה גדר ברזל מחודדת. בחצר יש גן טיפולי עם צמחייה מטופלת היטב, באמצע החצר יש מזרקה יפהפיה עם פסל שיש מפורט על אלת הבריאות, היגיאה. פניה מביעים שלווה קפואה והיא אוחזת בידה גביע שעליו נכרך נחש - סמל הרפואה. המים במזרקה צלולים ונקיים.
בחצר ממוקמת גם חממת זכוכית עם צמחים רבים מהם מופקים חלק מהתרופות, אך הזכוכיות שלה עכורות תמיד, מכוסות בשכבה של טחב פנימי ולחות שומנית שחוסמת את המבט פנימה.

להלן מפת המבנה:
  • המרתף: כאן שוכנים המכבסה הרועשת, מערכות החימום וחדרי הטיפול ה"מיוחדים". האוויר כאן סמיך ולח, נושא תערובת מחניקה של עובש, חומרי חיטוי וריח עבש של פחד ישן שנספג בבטון.
  • קומת הכניסה: הלובי המפואר, עם שטיחיו העבים וריהוט המהגוני הכבד, נועד להרשים משפחות ומבקרים ולשדר מקצועיות. כאן נמצאים משרדי ההנהלה והספרייה הגדולה, שדלתה תמיד נעולה ורק למטפלים יש את המפתח אליה.
  • קומה שנייה (מחלקה א'): מחלקה המיועדת למקרים קלים, מלנכוליה ותשישות עצבים. המסדרונות כאן שקטים להחריד, והדלתות נשארות לעיתים פתוחות בשעות היום, חושפות מטופלים הבוהים אל הקירות.
  • קומה שלישית (מחלקה ב'): האגף הסגור. כאן משוכנים הסובלים מהזיות קשות, מאניה והתפרצויות אלימות. הדלתות כאן כבדות ומחוזקות בברזל, וחרכי הצצה בלילות, זהו המקור לרוב הרעשים בבניין.
  • קומה רביעית (הבידוד): הקומה שאליה עולים וממנה לא חוזרים. אלו המקרים ה"אבודים" והמסוכנים ביותר, או אלו שהטיפול בהם נכשל. הבידוד כאן מוחלט, והצוות ממעט לעלות הנה אלא אם כן זה הכרחי.
  • עליית הגג: אזור אסור לכניסה, נעול ומאובק. רשמית, הוא משמש לאחסון ציוד רפואי שיצא משימוש ורהיטים שבורים. מעשית, השמועות מספרות שההנהלה מסתירה שם מסמכים, חפצים, ואולי דברים גרועים יותר שנותרו מתקופת "ליל הדממה".

מי אתם?
השנה היא 1922. העולם בחוץ חוגג את "עידן הג'אז", אבל כאן הזמן עצר מלכת.אתם מטופלים בסנטוריום. הגעתם הנה מרצון כדי למצוא מרגוע לנפשכם המיוסרת, או נגררתם לכאן בכפייה על ידי קרובי משפחה מודאגים. כל אחד מכם נושא צלקת - טראומה מהמלחמה הגדולה, אובססיה שמכלה את הגוף, או ידע אסור שסדק את התודעה. בהמשך העץ נרחיב על סיפורי המקור והאבחנה הפתולוגית שלכם.

באופן רשמי, "סנטוריום ארקהם למרגוע והחלמה" הוא מוסד יוקרתי. הוא מקבל לזרועותיו אנשים ממגוון רחב של אוכלוסיות - החל מאריסטוקרטים עם כיסים עמוקים שחיפשו דיסקרטיות, ועד קשיי יום שהתקבלו כחלק מ"קמפייני צדקה" או מחקרים ממשלתיים מפוקפקים.

אך את הרופאים זה לא מעניין מי הייתם בחוץ - כאן, אתם רק "מטופלים".הם יגידו לכם שהתרופות והזריקות נועדו לעזור, ושקשירות הן לטובתכם כדי שלא תפגעו בעצמכם. אבל בלילות, כשהצוות מצטמצם והמסדרונות מתמלאים בצללים שאינם תואמים לחפצים שמטילים אותם, אתם מתחילים לתהות: האם השיגעון הוא המחלה, או צוהר למה שבאמת מתרחש בין כותלי הסנטוריום?

השיטה - הצלחה או כישלון:
המשחק והאירועים שבו מתבססים על ניהול סיכונים וטיעונים לוגיים. בעת ביצוע פעולה מסוימת, סיכויי ההצלחה בביצוע הפעולה תלויים בגורמים חיוביים התורמים להצלחת הפעולה (בונוס בתכונה או הפתולוגיה שלכם) וגורמים שליליים המפריעים לביצוע מוצלח (דרגת הקושי והסביבה החיצונית).

נתחיל מערך בסיס שיחושב כגורם החיובי הראשון: זהו הדירוג של התכונה הרלוונטית מ-0 עד 5. לאחר מכן, ניקח בחשבון את הפקטורים החיובים התורמים להצלחה, לדוגמה, עזרה משחקן או דמות אחרת, שימוש בציוד מתאים, שימוש ביתרון של הפתולוגיה, טיעון נרטיבי משכנע בפוסט - כל גורם חיובי כזה מוסיף 1+ או יותר למאגר הערך המשוקלל שלכם.
לאחר מכן, ניקח את גורמי הלחץ שפוגעים בהצלחת ביצוע המשימה כמו חושך, לחץ זמן, מורכבות המנעול או הפחד מהמפלצת. כל גורם כזה נחשב כערך שלילי וגורע מהערך המשוקלל 1- או יותר.

בתום שקלול כל הגורמים, נבצע קיזוז בין הערך שנותר לבין דרגת הקושי, למשל אתם מנסים לפרוץ מנעול מסובך יש לכם מוטוריקה 2+ ואתם מקבלים עזרה מדמות אחרת 1+ נוסף לאינטליגנציה, החדר חשוך ואתם שומעים סניטרים מתקרבים, אז יש לכם 2- כגורמי לחץ ודרגת הקושי שנקבעה להצלחה היא 3.
הקיזוז מראה שאתם נמצאים בחיסרון 2-, אך במעמד הפוסט שלכם אתם עושים שימוש ביתרון הארכיטיפ ומקבלים 1+ נוסף לתכונת המוטוריקה שלכם, מהיותכם "עבריין", ובנוסף אתם עושים שימוש ביתרון הפתולוגי שלכם "תבנית מושלמת" כחלק מהפתולוגיה "נוירוזיה כפייתית" בה אתם לוקים וזה נותן לכם 2+ נוסף למערך הבסיס שלכם.

נביט על התוצאה הסופית, במידה והערך החיובי המשוקלל שלכם שווה או גבוה מדרגת הקושי שנקבעה, אז ביצוע הפעולה הצליח ללא מחיר. במידה וההפרש לטובתכם גדול יותר מדרגת הקושי, ההצלחה היא קריטית.
אם הערך המשוקלל נמוך מדרגת הקושי, אתם עומדים בפני בחירה: להיכשל, או להתאמץ.
כאן נכנס לתמונה מערכת המתח (Stress) שיש פער שלילי בערך המשוקלל שלכם, הדמות חייבת לספוג נקודת מתח כדי להצליח. עלות ההצלחה שווה בדיוק לפער, לדוגמה, חסרות שתי נקודות כדי להשתוות לדרגת הקושי, עליכם לעלות שתי נקודות מתח. אם נגמר לכם מקום המתח, הכישלון הוא מוחלט או עליכם לשלם באמצעות העלאת הטראומה (Trauma) בה הנזק חמור יותר.

גם בעת ביצוע פעולות המערבות דמויות אחרות (התקלות, משא ומתן, שכנוע וכו'), נעקוב אחר אותם השלבים, אלא שהצלחת הפעולה תלויה בהשוואה מול הערך הבסיס של היריב אותו אציג. במידה ויש תיקו, הצד היוזם נמצא בחיסרון 1- ועליו לשלם נקודת מתח כדי להכריע בין הצלחה לכישלון.

התקפה במשחק מבוססת על תכונות הפיזי או המוטוריקה ועל הנשק בו אתם מצוידים. במקום ערך התחלתי של תכונה בלבד, סוג הנשק מעניק יתרון קבוע. הנזק שנעשה לאויב הוא קבוע, אך אם הפער חיובי שלכם גבוה במיוחד, ההתקפה נחשבת לקטלנית. חשוב להדגיש, שגם הדמות התוקפת עשויה לספוג נקודת מתח או נקודת טראומה במידה והיא נמצאת במצב תודעתי מסוכן.

קצב המשחק:
כדי לשמור על סדר ולדעת מתי יכולות מתחדשות או מתי מתרחש ריפוי, המשחק מורכב מסשנים שמורכבים מסצנות.
  • הסשן (The Session) - פרק עלילתי שלם. נגמר כשהמטרה הושלמה, או שאני מכריז על סיומה. בסוף כל סשן מתרחש חידוש יכולות וחלוקת נקודות תובנה.
  • הסצנה (The Scene) - מתרחשת במיקום אחד ובזמן רציף. סצנה נפתחת בתיאור שלי של הסביבה, הריחות, הדב"שים הנוכחים והאיום, אתם מגיבים ומנהלים דיאלוג ביניכם, חוקרים או משתמשים בפתולוגיה שלכם. שהמטרה בסצנה הושגה עוברים לסצנה הבאה.
קצב המשחק משתנה בהתאם לנרטיב ומחולק ל-3 חלקים:
לכל קצב יש מגבלת עומסים שנועדה להפחית רעש נרטיבי על העץ ושכולנו נוכל לעקוב אחרי מה שקורה.
  • קצב חופשי - לאחר הכרזה על כניסה לקצב חופשי הדמויות שלכם תהיינה חופשיות לעשות מה שעולה על רוחן, הסתובבות בחצר הסנטוריום, שיחות חולין והעמקת הקשר עם הדמויות בקבוצה או דב"שים.
    • התנהלות: כל אחד אחד מגיב בזמנו החופשי. זה המקום לפוסטים ארוכים ומפורטים על המחשבון והרגשות של הדמויות. בין לבין, אני אכניס תגובות הנחיה, תיאורי מקום ותגובות של דב"שים.
    • מגבלת עומסים: דיאלוג בין דמויות יעשה עד 5 תגובות לכל דמות לפני תגובת הנחיה שלי.
  • קצב טקטי - בעת קרב, מרדף או רגע קריטי של אימה, אכריז על כניסה לקצב טקטי. מרגע זה, הזמן "קופא" והופך למדויק יותר.
    • התנהלות: כל השחקנים רשאים להגיב ולבצע פעולה אחת משמעותית. אתם יכולים לדבר ביניכם על אסטרטגיות כיצד להתמודד עם האיום. יש לשים לב לפעולות של שחקנים אחרים ולהגיב בהתאם ועל התגובות להיות קצרות וממוקדות עם פעולות ברורות.
    • מגבלת עומסים: דיאלוג בין הדמויות, יעשה עד 2 תגובות לכל דמות לפני תגובת הנחיה שלי.
  • מצב רגיעה - הזמן לטיפול, התארגנות ונשימה עמוקה. בין הסצנות האינטנסיביות כשהדמות שלכם הגיעה למקום בטוח יחסית אכריז על כניסה למצב רגיעה.
    • התנהלות: זה החלון הזדמנויות שלכם לתכנן את הצעד הבא ולספק טיפול ראשוני למד הטראומה שלכם. הדגש כאן הינו על מכניקה של החלמה מהירה.
    • מגבלת עומסים: דיאלוג בין הדמויות, יעשה עד 3 תגובות לכל דמות לפני תגובת הנחיה שלי.

היתקלויות:
היתקלויות מתרחשות בשפע. בעת היתקלות, יהיה לכל דמות את התור שלה. הקבוצה בעלת יתרון ההפתעה תפעל ראשונה. כל תור של דמות אורך כ-10 שניות (בזמן משחק), בזמן הזה ניתן לזוז (להתקרב, לתפוס מחסה וכו') ולבצע פעולה אחת שדורשת בדיקת יכולת (התקפה, ניסיון שכנוע וכו'). בכל אופן, לא תתבצע בכל תור יותר מפעולה אחת מורכבת. לא ניתן לברוח מהיתקלות בסבב הראשון.

כאן נכנס אלמנט חדש - "מצב תודעתי":
בתור שלכם בהתאם לנקודות המתח והטראומה שלכם אתם חייבים להכריז על המצב בו אתם פועלים. הבחירה בין מצבי התודעה נעשית בהתאם לנקודות מתח והטראומה שלכם.

להלן שלושת המצבים, התנאים לכניסה והשפעה שלהם:
  • צלול - זהו המצב הרציונלי והוא ברירת המחדל. הדמות פועלת בהיגיון, קור רוח ובזהירות. היא מחוברת למה שנראה לה כמציאות ומנסה לפתור בעיות כמו אדם שפוי.
    תנאי: מד המתח עומד על 0 או 3. אם מד המתח מתמלא, האימה השתלטה ואתם נכנסים למצב מאניה.
    יתרון: יש לכם שליטה מלאה ואין השלכות שליליות להצלחה. כמו כן, זהו המצב היחיד המאפשר לבצע "פעולת פורקן".
    חיסרון: עלות מלאה של מתח כדי לבצע הצלחה במאמץ.

  • מאניה - זהו המצב האימפולסיבי. הדמות נכנסת למצב של "הילחם או ברח", האדרנלין משתלט על ההיגיון ופעולות הופכות לאלימות, מהירות, רועשות וחסרות שליטה.
    תנאי: מד המתח עומד על 4 או 5 ולדמות יש פחות מ-2 נקודות טראומה.
    יתרון: אדרנלין. מעניק 1- בעלות המתח לביצוע פעולה אחת פיזית או מוטורית בעת מאמץ. (ז"א, הצלחה במאמץ היא חינם בפעולות פיזיות או מוטוריות).
    חיסרון: פזיזות. כל פעולה, גם אם הצלחה גורמת לרעש שמושכת תשומת לב של מפלצות או נזק אגבי מהסביבה. כדי לצאת ממצב זה ולחזור לצלילות, עליכם לבצע "המרה יזומה" ולקבל נקודת טראומה.

  • הדחקה - זהו מצב של ניתוק. הדמות מתנתקת מהגוף כדי להגן על הנפש. העולם נראה כמו סרט שמישהו אחר משחק בו. הרגשות נעלמים, הכאב מתעמם והתודעה מרחפת.
    תנאי: כאשר לדמות 5 או 6 נקודות מתח ו-3 נקודות טראומה ומעלה.
    יתרון: קהות חושים. הדמות יכולה להתעלם מתוצאה של כישלון בפעולה אחת לכל היתקלות (פשוט אין תגובה לכישלון והנזק הנפשי נמנע).
    חיסרון: אובדן שליטה. בסוף הפעולה שלכם, אני (המנחה) אקבע את הפעולה הבאה שהדמות עושה באופן לא מודע (לדוגמה, הדמות ממשיכה לרוץ ישר לתוך קיר, או עומדת קפואה ובוהה בקיר).
לאחר התור הראשון תהיה אפשרות לדמות לבצע פעולה אינטנסיבית, כמו ריצה מהירה לבריחה ממפלצת. אם הדמות מבצעת פעולה ומרכזת את כל כוחותיה בבריחה ולא תתאפשר פעולה נוספת באותו התור.

מד המתח:
בעת ההסבר על השיטה, הזכרתי מתח וטראומה. אלו הם המשאבים שמוסיפים ריאליזם וסיכון לכל מה שתעשו, ואתם תצטרכו לנהל אותם. המתח הוא משאב נזיל ומהיר בעוד הטראומה היא נזק פיזי או נפשי שנגרם לדמות שנשאר לאורך זמן.

לכל דמות יש 6 משבצות מתח. בנקודות המתח הדמות משיגה באמצעות תשלום לצורך הצלחהה בפעולת מאמץ ו/או סופגת כתוצאה מכישלון ו/או צפייה במשהו מחריד. כאשר ששת משבצות המתח מלאות, כל נזק מעבר או כישלון בפעולה יגלוש לנקודת טראומה אחת ומד המתח מתאפס.

הנפש האנושית היא סיר לחץ ולעיתים כדי להימנע מקריסה מוחלטת או טראומה, עליכם לתת לקיטור לצאת, גם אם העיתוי הוא הגרוע ביותר האפשרי. בכל פעולה כל עוד מד המתח מתחת ל-5 נקודות אתם יכולים לבצע פעולת פורקן. במהלך פעולה זו, אתם כותבים פוסט המתאר כיצד הדמות שלכם פורקת את המתח בהתאם לסיטואציה ולפתולוגיה של הדמות. הפורקן יכול להתבטא בצעקה פתאומית, התקף צחוק קצר, רעד רגעי שמפיל חפץ, הטחת אגרוף בקיר או כל דבר אחר.
בצורה זו, תוכלו להוריד את רמת המתח שלכם בין 1- ל-2- נקודות מתח, במחיר של סיבוך עלילתי מיידי, לדוגמה: שמעו אתכם.

בנוסף, לפעמים בהיתקלויות תהיו במצב תודעתי - מאניה, אך הסיטואציה דורשת מכם לפעול בצורה הרבה יותר מדויקת, שקטה או דיפלומטית, כדי לא לסכן את הקבוצה תוכלו לבצע המרה יזומה המאפשרת לרוקן לחלוטין את מד המתח (חזרה ל-0) במחיר של קבלת נקודת טראומה אחת באופן מיידי. במצב זה, אתם מחזירים לעצמכם את השליטה ועוברים למצב תודעתי - צלול.
פעולה זו מייצגת רגע שבו הדמות פורקת את המתח בצורה שפוגעת בה - התקף זעם, פציעה עצמית, הלם.

כמו כן, ניתן במצבים שהכישלון אינו בא בחשבון, אתם יכולים לבצע המרה כדי להצליח בפעולה בכל מחיר. לדוגמה, אתם בחיסרון של 8-, ניתן לשלם את 6 נקודות מתח הנותרות להמיר אותם לטראומה ולשלם מיד לאחר מכן עוד שתי נקודות מתח, וכך מצליחים בפעולה במחיר שדחיקת הדמות שלכם בגוף ובנפש מעבר לקצה היכולת שלה.

מד הטראומה:
יש שתי דרכים לרכוש טראומה. האחת היא באמצעות המרה של מתח והשנייה היא פגיעה ישירה ומסוכנת, ממפלצת, מנפילה מגובה, מראה מחריד. לכל דמות יש 9 משבצות טראומה.

בעת קבלת טראומה באמצעות המרה או בעת כישלון בהיתקלות, אני אגדיר לכם את דרגת הקושי של הטראומה לפי ההקשר העלילתי - פציעה פיזית: שבר, חתך עמוק, או פגיעה נפשית: פוביה חדשה, רעד בלתי נשלט, הזיות או מחשבות שווא. ויהיה עליכם להסביר כיצד הדמות מתמודדת עם זה.

הטראומה משפיעה על הנרטיב, דמות עם רגל שבורה (טראומה פיזית) לא תוכל לרוץ. דמות עם הלם קרב (טראומה נפשית) עשויה לקפוא למשמע רעשים חזקים.

טראומות מחלימות, אך זה לוקח זמן וטיפול. כמות הזמן הנדרשת לטיפול תלויה בדרגת הקושי שלה:
  • טראומה קלה (נקודת אחת עד שלוש נקודות ): דורשת טיפול/מנוחה של שעה (בזמן משחק - סצנה אחת).
  • טראומה בינונית (ארבע נקודות עד שש נקודות): דורשת טיפול/מנוחה של יום (בזמן משחק - שלוש סצנות).
  • טראומה חמורה (שבע נקודות עד תשע נקודות): דורשת טיפול/מנוחה של שבוע (בזמן משחק - סשן אחד).
תהליך ההחלמה, נעשה באמצעות בדיקות טיפול המורכבות מהצדקה נרטיבית הקובעות את היתרונות שיש לכם ודרגת התכונה הרלוונטית - מול דרגת הקושי לטיפול.
הבדיקה יכולה להתבצע על ידי הדמות הפצועה עצמה ו/או על ידי דמות אחרת ו/או דב"ש - הטיפול עצמו מורכב בשני דברים:
  1. תנאי סטרילי - עליכם לבצע טיפול ולהשלים זמן מנוחה לצורך טיפול בכל סוגי הטראומה או במהלך קצב רגיעה לצורך טיפול בטראומה קלה, בנוסף נדרשת הצדקה נרטיבית לשימוש באמצעי טיפול (תרופות, תחבושות, שיחת נפש וכו'). כל אמצעי נותן לכם 1+.
  2. בדיקת הטיפול-
    • לטראומה פיזית: יש להוסיף את דרגת המוטוריקה (חבישה, לקיחת תרופה וכו') שלכם במקרה של טיפול עצמי, ובמקרים של עזרה לדמות אחרת יש להוסיף דרגת אינטליגנציה (ידע רפואי).
    • לטראומה נפשית: יש להוסיף את דרגת הנפש (חוסן מנטלי) שלכם למקרה של התמודדות עצמית, ובמקרים של עזרה לדמות אחרת יש להוסיף דרגת אינטליגנציה (ידע פסיכולוגי או אינטליגנציה רגשית).
מצורפת טבלת דרגת הקושי לטיפול:
צפייה בקובץ מצורף 12669

לאחר שקלול התכונות, הציוד והעזרה, השוו את התוצאה לרמת הקושי:
  • כישלון - התוצאה נמוכה מהקושי: הגוף דוחה את הטיפול או שהנפש מסרבת להירגע. המשאבים בוזבזו לחינם ומד הטראומה נותר זהה. לא ניתן לנסות שוב מיד - יש להמתין פרק זמן נוסף של מנוחה לניסיון חוזר.
  • הצלחה - התוצאה שווה לקושי או גבוהה ממנו ב-1: הטיפול ייצב את המצב והחלמה איטית מתחילה. הטראומה יורדת בנקודה אחת בלבד (1-). לדוגמה: אם הייתם עם 3 נקודות טראומה, כעת יש לכם 2 ונותרתם בטראומה בינונית.
  • הצלחה קריטית - התוצאה גבוהה מהקושי ב-2 ומעלה: טיפול מופתי או פריצת דרך נפשית. הטראומה צונחת שלב שלם. לדוגמה: מעבר מיידי מטראומה "חמורה" ל"בינונית". אם הייתם על 2 נקודות (בינונית), הטיפול היה כה מוצלח שהמד מתאפס והגעתם להחלמה מלאה.

    אם השגתם הצלחה קריטית בעת טיפול בטראומה קלה (נקודה אחת), הריפוי הוא מוחלט ואתם זוכים ברגע של חסד - הכאב נעלם כלא היה, ותחושת הקלה עמוקה מאפשרת לכם למחוק עד 2 נקודות ממד המתח באופן מיידי, ואם אין לכם נקודות במד המתח אתם מקבלים 1+ בפעולה הבאה שלכם.

נכות קבועה:
יש פציעות שלעולם לא יחלימו, כמו קטיעת גפה או עקירת עין. במקרים אלו, גם לאחר שנקודת הטראומה ירדה מהמד, הפציעה לא מחלימה והופכת לגורם שלילי קבוע (1-) של הדמות שלכם.
גורם זה יופעל בכל פעם שתנסו לבצע פעולה המושפעת מהנכות (לדוגמא, טיפוס עם יד אחת או ירי למרחק ללא עין).

מד שפיות:
לכל אחת מהדמויות יש מד נפרד של שפיות (Sanity) בעל 7 נקודות. כאשר מד זה מגיע ל-0, התודעה של הדמות קורסת והיא הופכת לדב"ש. איבוד שפיות קורה כשהמוח האנושי נתקל במשהו שסותר את חוקי המציאות האנושית - חשיפה לזוועה קוסמית (מפלצת שלא ניתן לתאר, חפץ לא הגיוני וכו'), או שימוש תכוף מידי בפתולוגיה שלכם.

כשאתם נחשפים לזוועה חסרת היגיון, אני אקבע דירוג זוועה שנע בין 1 עד 5. עליכם לבצע בדיקת חוזק נפשי, המבוססת על תכונת הנפש שלכם, אם הפוסט שלכם יהיה משכנע ויציג את המאבק הפנימי בצורה טובה תקבלו יתרונות.

שלבי הדרדרות:
  • שבע עד חמש נקודות - אתם עדיין אנושיים, יש לכם יותר פרקי פתולוגיה טובים מרעים.
  • ארבע עד שתי נקודות - הפתולוגיה שלכם מתפרצת לעיתים תכופות יותר.
  • נקודה אחת - הצללים נראים כמו החברים הכי טובים שלכם. אתם מתקשים לזכור את חברי הקבוצה שלכם ומרבים לדבר עם הקירות.
  • אפס נקודות - הדמות לא מתה פיזית. היא מפסיקה להתנגד. היא יושבת בפינה כחלק מהתפאורה של הסנטוריום.
עם זאת, יש תקווה. אפשרי להעלות נקודת שפיות באמצעות עוגנים (Anchors). עוגן הוא חפץ שהצלחתם להבריח לסנטוריום, זיכרון או אינטראקציה שמזכירה לדמות שלכם מי היא הייתה פעם.

פעם אחת בזמנים שבין סשן לסשן, הדמות יכולה להיכנס לסצנה של התקרקעות (Grounding). עליה לנהל דיאלוג עמוק וכנה עם עצמה או עם דמות אחרת, או להתמקד בחפץ אישי מהעבר, ולחשוף חולשה או רגש אמיתי.
בסיום סצנת התקרקעות נבצע בדיקת התקרקעות. לפני החישוב יש למלא שני תנאים:
  1. שימוש מוחשי בעוגן - הדמות חייבת לקיים אינטרקציה פיזית או מחשבתית עמוקה עם העוגן שלה.
  2. חשיפת פגיעות - הפוסט שלכם לא יכול רק לתאר פעולה, הוא חייב לחשוף רגש, חולשה, פחד או הודאה בחטא. הדמות צריכה להודות בפני עצמה או אחרים שהנפש מתפוררת.
בדיקת התקרקעות:
דרגת הקושי הבסיסית של התקרקעות היא 3 והחל מאיבוד נקודת השפיות השלישית דרגת הקושי עולה ב-1+ על כל נקודת שפיות נוספת שאיבדתם.
הבדיקה מבוצעת על בסיס תכונת הנפש שלכם, אליה נוסיף גורמים חיוביים - העוגן, דמות תומכת ובונוס כתיבה שאני אתן (בין 1+ ל-3+).
מהערך המשוקלל נסיר גורמים שליליים, כמו 1- עבור נקודת טראומה נפשית, וכך גם עבור כל נקודות מתח.

תוצאות בדיקת התקרקעות:
  • כישלון - הערך נמוך מדרגת הקושי: הדמות מנסה להיאחז בעוגן, אך הזיכרון מרגיש רחוק, מזויף או מוכתם. אין שינוי במד השפיות, ובשל התסכול מד המתח עולה ב-1.
  • הצלחה - הערך שווה או גבוה בנקודה לדרגת הקושי: רגע של צלילות, הדמות נזכרת מי היא הייתה פעם. השבת נקודת שפיות אחת.
  • הצלחה קריטית - הערך גבוה 2+ מדרגת הקושי: הארה רגעית, השבה מיידית של 2 נקודות שפיות או השבה של נקודת שפיות + איפוס מלא של מד המתח.

מוות:
לאחר שנגענו באובדן שפיות, הגיע הזמן לדבר על מוות. במשחק הדמויות שלכם יכולות למות שכל ה-5 משבצות הטראומה מתמלאות, הגוף לא יכול לשאת עוד את הנזק וקורס לריק המוחלט.
אך רגע לפני הסוף, כאשר הדמות עומדת למות, ניתן לנסות למנוע את הגזירה באמצעות בדיקה מיוחדת בשם "היאחזות בחיים".

בדיקת היאחזות בחיים:
  1. מילים אחרונות (נרטיב) - עליכם לכתוב פוסט אחרון המתאר את הרגעים האחרונים של הדמות בין החיים למוות. על הפוסט לענות על השאלה: מדוע הדמות מסרבת לעזוב? ניתן לקבל בונוס כתיבה (1+ עד 3+).
  2. הדעיכה (מכניקה) - המציאות כואבת, מפחידה ומלאת סבל, המוות הוא שקט, מנוחה ומזור. הדעיכה היא מה שמושך את הדמות שלכם לוותר, כדי לייצג את הכוח הזה לבדיקה יש מחסר קבוע 1-.
שקלול הערכים:
הבדיקה מתבצעת באמצעות תכונת הנפש הבסיסית שלכם, בבדיקה זו מתעלמים מגורמים השליליים של נקודות הטראומה שצברתם (פיזי או נפשי), ברגעים אילו הקרב הוא של הרוח ולא של הגוף. מול דרגת קושי בסיסית של 3 + מספר הצלקות.

תוצאות בדיקת היאחזות בחיים:
  • כישלון - הדעיכה ניצחה: הדמות עוצמת את עיניה בפעם האחרונה. סוף הסיפור שלה.
  • הצלחה - הדעיכה הפסידה: הדמות נושמת וחוזרת לחיים כנגד כל הסיכויים. מד הטראומה מתאפס, אך הדמות סופגת "צלקת".

צלקות:
המוות משאיר חותם, הצלקת היא חסימה קבועה של משבצת טראומה אחת אותה לא ניתן לרפא. אם שרדתם את המוות, מד הטראומה המקסימלי שלכם יורד מ-5 ל-4.
המשמעות המכנית היא שבפעם הבאה, המוות יהיה קרוב יותר ודרגת הקושי עולה 1+.

תכונות:
התכונה היא ערך הבסיס בכל משוואה. היא קובעת את נקודת הפתיחה שלכם מול הקושי שאציב. ככל שהתכונה ברמה גבוהה יותר, כך תצטרכו לשלם פחות מתח כדי להצליח בפעולות מורכבות.

רשימת התכונות:
  • אינטליגנציה (Intellect) - היכולת להבין את העולם, לנתח את המידע ולשכנע אחרים באמצעות עובדות או מניפולציה ולזכור פרטים.
    שימושים במשחק:
    • בהיתקלות - במקום לתקוף בכוח אתם מזהים את דפוס ההתקפה של המפלצת, מוצאים נקודת תורפה ועושים שימוש בסביבה נגדה.
    • ברגיעה - שימוש בלוגיקה, שקרים מתוחכמים או ידע רפואי כדי לערער את הביטחון של היריב או לשכנע מטפל שאתם שפויים לחלוטין.
    • בחקירה - פיענוח יומנים מוצפנים, חיבור רמזים לכדי תמונה שלמה ושימוש בידע טכני לתפעול מכשירים ומכונות.
  • פיזי (Physique) - היכולת של הגוף להפעיל כוח, לספוג כאב ולהמשיך לנוע.
    שימושים במשחק:
    • בהיתקלות - היאבקות, הרמת משקלים כבדים, סיבולת לב ריאה ועמידות מפני כאב.
    • ברגיעה - שימוש בשפת גוף מאיימת כדי לגרום לאחרים לזוז מהדרך או לציית מפחד.
    • בחקירה - פריצת דלתות תקועות, הישרדות בתנאים קיצוניים וסחיבת פצוע על הגב למרחק רב.
  • מוטוריקה (Finesse) - היכולת לפעול בשקט ובדיוק כירורגי.
    שימושים במשחק:
    • בהיתקלות - שימוש בנשק חכם, הטיית סכין לנקודה מדויקת או חמיקה מהירה מהתקפה שמגיעה אליכם ומתן עזרה ראשונה דחופה.
    • ברגיעה - שליטה בשרירי הפנים ובשפת הגוף כדי להסתיר כוונות, כיוס מכיסו של דב"ש תוך כדי שיחה או זיוף מסמך משכנע.
    • בחקירה - התגנבות בצללים, פריצת מנעולים או נטרול מלכודות.
    • .
  • נפש (Psyche) - כוח הרצון של הדמות. זוהי התכונה החשובה ביותר להתמודדות עם האימה והיא מייצגת את היכולת לקבל את הטירוף ולהשתמש בו כנשק.
    שימושים במשחק:
    • בהיתקלות - שמירה על קור רוח מול זוועה קוסמית, התנהגות בלתי צפויה שגורמת לאויב להסס.
    • ברגיעה - היכולת "לקרוא" את הרגשות של העומד מולך, להתחבר רגשית ולהקרין כריזמה מטורפת שסוחפת אחריה אחרים.
    • בחקירה - תחושת בטן לגבי סכנה מתקרבת, תקשורת עם ישויות שאינן פיזיות והבנה אינטואיטיבית של מקומות לא הגיוניים.
במעמד ההרשמה, לרשותכם יש 5 נקודות לחלק בין ארבע תכונות שזהו סולם הדירוג שלהן:
  • לקויה (0) - חוסר קואורדינציה מוחלט.
  • ממוצעת (1) - אתם מתפקדים.
  • טובה (2) - הכשרה בסיסית.
  • מיומן (3) - איש מקצוע.
  • מומחה (4) - אוטוריטה בתחום.
  • עילוי (5) - גאונות, רמה שעולה על היכולת האנושית.

סיפורי מקור:
לפני שדלתות הכבדות של הסנטוריום נסגרו אחריכם, היו לכם חיים. הייתם אנשי מקצוע, בעלי משפחות, אנשים עם חלומות ועתיד. סיפור מקור הוא העוגן שלכם למציאות שמחוץ לסנטוריום. הוא מגדיר את הכישורים שנצרבו בכם ואת נקודת השבירה - האירוע הטראומטי שסדק את התודעה שלכם והוביל לאשפוז.
בעת יצירת הדמות, תצטרכו לבחור ארכיטיפ מתוך רשימה הבאה. הבחירה מעניקה שני דברים:
  1. בונוס תכונה - נקודה 1+ קבועה לתכונה המקושרת.
  2. ממיומנות עבר - יכולת מיוחדת שניתן להפעיל פעם אחת המשקפת את המקצועיות שלכם מהעבר. מתחדשת לאחר מנוחה.
להלן טבלה עם הארכיטיפים:
צפייה בקובץ מצורף 12668

האבחנה הפתולוגית:
האחיזה במציאות מיוצגת באמצעות מד השפיות שלכם. האבחנה הפתולוגית היא המשקפיים דרכם הדמות שלכם חווה את המציאות. עם זאת, הפתולוגיה שלכם סודקת את המציאות האובייקטיבית ומאפשרות לקרני אור מסוימות לחדור פנימה שחושף אמת נסתרת.

לכל פתולוגיה יש שני צדדים לאותו המטבע:
  • האמת הנסתרת (יתרון) - הצד החיובי של הפתולוגיה שמעניק לכם יכולת שאין לאחרים.
    השחקן יכול להכריז שהוא משתמש כדי לקבל בונוס למשוואה, הצלחה אוטומטית או מידע נוסף ממני, אך חייבת להיות הצדקה נרטיבית באמצעות תיאור כיצד הפתולוגיה עוזרת לו.
  • מציאות ארורה(חיסרון) - הצד האפל, הפתולוגיה משתלטת עליכם ומנתקת אתכם מהמציאות האובייקטיבית.
    אני אוכל לכפות את החיסרון כתגובה לכישלון של השחקן, או כחלק מאירוע עלילתי. כמו כן, לשחקן יש את היכולת לבחור אם להפעיל את החיסרון מרצונו כדי להוסיף עומק דרמטי ולקבל נקודות תבונה בסוף סשן.

    החיסרון הוא אבסולוטי - אם כתוב שאתם משותקים, אתם משותקים. אם כתוב שאתם חייבים לתקוף, אין מקום לדיון - זו המציאות של הדמות באותו רגע ואתם תוקפים.
הקטלוג הפתולוגי:
הפתולוגיות מחולקות לארבע קטגוריות - הפריזמה (עיוות בחושים), המסנן (עיוות במחשבה), הכלי (עיוות בזהות) וקיבעון (עיוות בדחפים).
צפייה בקובץ מצורף 12667
צפייה בקובץ מצורף 12615

צבירת תובנות:
כוח לא נמדד רק בשרירים, אלא בידע. ככל שתשרדו יותר זמן תצברו נקודות תובנה (Insight Points). בזמני מנוחה תוכלו להשתמש בנקודות התבונה כדי לשכתב ולשפר את הדמות שלכם. השיפור מייצג את ההסתגלות שלכם לעולם המשחק ולמתרחש בו.

הנקודות הן נדירות וניתנות על ידיי ברגעי עלילה ספציפיים:
  • הישרדות - צלחתם סיפור עלילה שלם ונשארתם בחיים, תזכו ב-3 עד 4 נקודות תובנה.
  • קתרזיס - ביצעתם סצנת "התקרקעות" מרגשת או שהקרבתם מעצמכם למען הקבוצה באופן ששינה את הדינמיקה הסיפורית, תזכו בשתי נקודות תובנה.
  • גילוי הנסתר - חשפתם פיסת מידע קריטית על טבעו של הסנטוריום, על העבר שלכם או על ההיסטוריה, תזכו בנקודת תובנה אחת.
טבלת עלויות לשדרוג תכונות:
YMwx5397pFA.png


בנוסף לשדרוג של דרגת תכונה, ניתן להשתמש ב-3 נקודת תבונה להתמקצעות בתחום התמחות ספציפי לתכונה קיימת שמעניקה יתרון (1+) נוסף למערך הבסיס שלכם בסיטואציה נרטיבית ספציפית. למשל, הוספת יתרון לתכונת המוטוריקה בפריצת מנעולים.
עדכון תיקי מטופלים:
יצרתי באמצעות Google Sheets דפי דמות אשר יהיה הכלי המרכזי שדרכו אנחנו ננהל את המשאבים של הדמויות שלכם.
התיק מחולק לארבעה רבדים מרכזיים -
  1. מי הייתם לפני האשפוז - הפרופיל, התכונות והארכיטיפ.
  2. מה המצב שלכם כרגע - מדד המתח, הפשטיות והטראומה.
  3. הפתולוגיה והעוגן - אבחנה פתולוגית, עוגן, בונוסים יחודיים.
  4. ציוד ויומן - רשימת הציוד שאספתם ויומן שתנהלו לדמות.
באחריותכם לעדכן אותו לאחר כל פעולה משמעותית, אם בוצע תשלום של מתח או חטפתם מכה פיזית או הלם נפשי.
שלחתי לכם קישור בפרטי.

הסבר על מבנה התגובה:
כל תיאור עלילתי שלי יתחיל במצב משחק (חופשי, טקטי או רגיעה), לאחר מכן חלק נרטיבי ובסוף Meta, במקרה ויש צורך בבדיקות.
בחלק הנרטיבי יהיה מחולק לתיאור אובייקטיבי ולתיאורים סובייקטיביים במקרים שארצה לתת הודעה כלשהי שלא קשורה למשחק אשתמש בסימון OUT, לאחר מכן בסימון IN.

אתם כבר יודעים שאם יש לכם שאלה כלשהי, אתם יכולים לפנות אליי. כמובן, ניתן לבצע שימוש בסימונים IC ו-OOC בפורום.

וכעת שכל זה מאחורנו, בואו נתחיל עם תגובת ההנחיה הראשונה!
מצב משחק: חופשי.
וילונות ארוכים של מלמלה לבנה ושקופה למחצה, תלויים משני צדי החלונות הגבוהים של החדר המועדון. הם נעים קלות, מתנפנפים כמו רוחות רפאים חסרות מנוח. הבד הדק אינו חוסם את השמש, אלא מפרק אותה ואור שוטף את החדר בבוהק חלבי, מסנוור וקריר, שאינו משאים מקום לצללים להסתתר בו. הכול חסוף, מואר בלבן. האוויר בחדר סמיך, רווי בריחות שונים: ניחוח שעווה לניקוי רצפות ותה צמחים חמים, המנסים להסתיר את הריח הדומיננטי של אקונומיקה.
על הקיר הצפוני, בולט לוח שנה על הרקע המסויד. הדך הנוכחי מצהיר באותיות שחורות, עבות וחסרות חן: "יום שני, 27 בנובמבר. 1922". מעליו שעון קיר עגול. מחוג השעות ניצב על הספרה 9 ומחוג הדקות על הספרה 5 (09:25), מחוג השניות שלו אינו מחליק קלות, אלא נע בקפיצות רועשות, טיק. טיק. טיק.

ובתיאום מושלם עם השעון - סחבת רצפה אפורה נעה על האריחים הלבנים. איש כפוף שפניו קיבלו את גוון המים העכור שבדלי שלצידו, מתקדם לאט בתוך האור המסנוור. הוא לא מביט לצדדיו, אלא נראה כמהופנט בסחבה אותה הוא גורר. כשדרכו נחסמת על ידי כיסא גלגלים של מטופל זקן, אינו יוצר קשר עין ובתנועה שנראית מכנית ויבשה הוא דוחף את הכיסה הצידה כאילו זה היה ארגז במחסן, וממשיך לנגב. המטופל פולט יבבה חרישית שהמנקה מתרחק משם.

בפינת החדר עומד סניטר חסון שנראה כמו פסל שיש עתיק. ידיו שלובות, מבטו זגוג, בוהה דרך הוילונות המתנפנפים אל הריק שבחוץ לסנטוריום. לידו חולפת האחות הראשית, מניחה כוס תה חמים על שולנו של מטופל רועד. ידה עטויה כפפת בד לבנה. לפתע, צליל מתכתי חד מפר את הדממה. זו הייתה כפית שנשמטה מידו הגרומה של המטופל הזקן ופוגעת באריח הקר. קלינג. הדהוד צורם ברחבי החדר. הסניטר מנתק את מבטו מהחלון. מחוסר הבהה הוא מתחיל לצעוד בצעדים כבדים לעבר הזקן, צללית כבדה בודדת בתוך האור המסנוור. ניגש לטפל בבעיה שהפריע לשקט.
אך דמות אחרת מקדימה אותו. היא נראית כמעט שקופה באור הבוהק בחדר. קווצת שיער ערמוני חמקה מכובעה ונופלת על מצחה. היא כורעת ברך ומרימה את הכפית ביד חשופה. זה מראה נדיר, יתר האחיות בסנטוריום עטות כפפות בד, אך לא האחות הזו. האחות אמיליה, מרימה את הכפית, מניחה את ידה על המטופל הזקן מחייכת חיוך שברירי ולוחשת משהו. הסניטר עומד מעליהם, מביט בהם וממתין שההפרעה תחלוף.

בצללים שבפתח המסדרות, המקום היחיד שהאור לא הגיע אליו, משקיף ד"ר בצ'ר. הוא רושם משהו בפנקסו ומביט על החדר. מבטו אנליטי וקר.

אדגר (פז) - הוילונות האלה... הם זולים, מעט וולגריים. הם הופכים את העולם מחוץ לסניטוריום לכתם מטושטש ומכאיב, כמו קטרקט בעין. האור הלבן הזה משטיח הכל, מחוק כל עומק וכל טקסטורה. זהו חדר ללא דמיון. אבל הרעש... התקתוק המעיק, ואז נפילת הכפית - צרימה בתוך הריק. זה היה צליל גס, לא נקי ונטול כל תהודה מוזיקל. מה שצורם יותר הוא הדיסוננס הויז'ואלי: הפרכוס הבלתי נשלט של יד הזקן מול הסטטיות המוחלטת של גוש בשר שהוא במקרה גם סניטר. ואז... האחות אמיליה כורעת ברך. היא שוברת את הקווים הישרים, הנוקשים והמדכאים של החדר. השיער שברח מהכובע, אלו מרגישות לך כמו שגיאות בפרוטוקול, אך אלו שיגאות שהופכות כל יצירה לאומנות.

אליז'ה (ג'וני) - הוילונות הלבנים מתנפנים ברוח כמו תכריכים שנתלו לייבוש. השמש בחוץ משקרת, היא נראית בהיר, אבל אין בה חום. בדיוק כמו הגוף שלך. הריחות הכימיים בחדר מזכירים לך את חדר ההגנה לקבורה - עוד ניסיון נואש להסתיר את הריקבון הבלתי נמנע. הסניטר ומנקה נראים כמו בובות על חוט נטולות נשמה. צל הסניטר נופל עלייך ובהרמת מבט קלה אתה רואה את האחות אמיליה... היא טעות. בתוך המרחב הסטרילי היא חיה מידי. כריעת הברך והרמת הכפית נראה חופשי מידי. לצידה מאיה בשמלה לבנה וחיוך, יושבת על שידה סמוכה.

אמיליה מתיישרת, הברכיים שלה משמיעות קנאק שקט. היא מוסרת את הכפית למטופל הזקן ומסתובבת. היא עומדת ממש כמה מטרים ממכם, מוקפת באור השמש הבוקר מבעד לחלון מאחוריה. לרגע אחד, המבט שלה פוגש את שלכם. עינייה חומות דבש ותחת עיניה יש עיגולים כהים. המבט שלה מתעניין, "אני מתנצלת על הרעש," היא אומרת בקול חם, אך סדוק ומעט צרוד "רוצה.. רוצה תה צמחים?" היא מציעה בחיוך לכל אחד מכם.

מקווה למשחק ארוך ומעניין.
בהצלחה.
 
עריכה אחרונה:
OOC: כמו שאמרתי לך גם בפרטי, משאיר לך את ההחלטה.
IC: עיניו של אדגר סרקו פינות שונות בחדר. הוילונות המתנפנפים קלות ברוח, השעון ומחוג השניות הרועש בפרט, המנקה, הסניטר, ד"ר בצ'ר וגם אמיליה. עיניו נעו במהירות האפשרית מבלי להיראות כתזזיתיות. אצבעות ידיו נחו על ברכיו, מתופפות בחרישיות בניסיון להכניס מעט מקצב לשקט שממלא החדר. למעשה, לאחר שהבחין בד"ר המתבונן בחדר, הוא הפסיק בתיפוף חרישי זה. אסור שידעו שהוא עדיין כמהה למוזיקה, אחרי הכל.
כשהוא הבחין באחות אמיליה, הוא לא יכול שלא לחשוב שהיא מעט שונה בנוף. האם היא פשוט אדם אדיב במקום קודר, או שמה מבחן עבור הגברים פה, המנסה לתעתע בהם? כנראה שגברים אחרים יחשבו עליה כאישה יפה, כקישוט ברקע האפרפר שהוא הסנטוריום.
אבל את אדגר זה לא עניין במיוחד. הקסם של נשים מעולם לא עבד עליו.
לעומת זאת, המחשבה על הניחוח הטבעי של צמחים בתה קרץ לו.
חיוך דק הופיע על שפתיו בעודו קד קלות בראשו.
"אשמח." ענה בקצרה. הרעיון של לשתות תה צמחים, שעלול להיות הדבר הכי טבעי שיחווה היום, היה דווקא קוסם לו.
 
אליז'ה ישב בכיסא העץ שלו, גופו הכחוש כמעט נעלם בתוך קפלי הפיג'מה האפורה. הוא לא מצמץ כשצליל הכפית הדהד בחדר. צליל מתכתי, חד, סופי. הוא ספר את השניות בין הקפיצות של מחוג השעון, מנסה למצוא את המקצב בתוך המנגנון הקר של ארקהם.

הוא הרגיש את הצל של הסניטר מתקרב אליו כמו עננה כבדה, אבל המבט שלו היה נעול על השידה. מאיה ישבה שם, היא חייכה אליו, חיוך קטן של ילדה שיודעת סוד, והניעה את רגליה באוויר בקצב של השעון. היא הייתה הדבר הכי אמיתי בחדר הזה. האחות אמיליה, לעומתה, נראתה לו כמו הזיה של חיים, יותר מדי תנועה, יותר מדי חום, יותר מדי רעש.

כשאמיליה פנתה אליו, אליז'ה הניע את ראשו באיטיות לעברה. התנועה הייתה יבשה, מכנית, כמו ציר חלוד. הוא לא הביט בעיניה, במקום זאת, הוא בהה בכתם של עייפות שתחתיהן. "תה?" הקול שלו בקע מגרונו כחיכוך של אבנים ישנות. "הצמחים שלכם לא יכולים לרפא את מה שלא פועם, אחות אמיליה."

הוא השפיל את מבטו אל ידיו הצלוקות, מעביר אצבע על סימני הכוויות הישנים. הוא לא באמת הרגיש את המגע, אבל הוא זכר שפעם, בחיים אחרים, הידיים האלו ידעו להחזיק ספל חם מבלי לרעוד.

"אבל מאיה אומרת שזה מנומס," הוא הוסיף בלחישה שכמעט ואבדה "אני אקח את התה. "
 
OUT - לאחר שיחה קצרה עם שניכם, הוחלט בסוף שנלך על עלילה יחידנית לכל אחד מכם.

IN -
Egao Egao (אדגר):
אמיליה מהנהנת לעברו של אדגר וחיוך עולה על פניה כשהיא שומעת את תשובתו המנומסת. בתוך ים המלמולים והצעקות של המועדון, נראה כאילו המילה "אשמח" נשמעה לה כמו שירה. היא מוזגת את התה מקנקן חרסינה קטן. הנוזל כהה, עכור מעט, וצליל המזיגה אל הספל הוא עדין, רציף ומרגיע - ניגוד מוחלט לתקתוק המכני והגס של השעון על הקיר. ריח של אדמה רטובה ושורשים מתפשט באוויר, ועבור אדגר הריח הוא כמו אקורד נקי בתוך סימפוניה צורמת.

היא מגישה לו את הספל, אך לפני שהיא מתרחקת היא רוכנת מעט ומציעה מפית קטנה. "השקט..." היא אומרת בלחישה קלה, "מושך יותר תשומת לב מהמוזיקה, מר אשקרופט." היא מתיישרת ופוסעת לאחור, מתופפת קלות עם אצבעותיה על קנקן החרסינה.

בפתח המסדרון עומד ד"ר בצ'ר. קרן אור חלבית בודדת נופלת על פניו ומאירה את עיניו התכולות, בהירות מדי כאגם קפוא ביום חורפי. הוא מביט בסקרנות באינטראקציה של אדגר עם אמיליה. הוא מטה את ראשו קלות הצידה, בוחן את אדגר לא כסוהר המביט באסיר, אלא כאנטומולוג המביט בחרק. העט הכסוף שלו יורד אל פנקסו והוא רושם בו הערה קצרה, חיוך דק וכמעט בלתי נראה עולה על שפתיו, והוא מסתובב ונעלם אל תוך המסדרון.

ג'וני ג'וני (אליז'ה):
עוד לפני שאמיליה מתקרבת, גל עדין של סבון ולבנדר מתפשט באוויר, דוחק הצידה את הריח המתקתק והמוכר של הפורמלין והריקבון שמלווה את אליז'ה. הריח פשוט מדי, נקי מדי. הוא לא שייך לעולם המתים שאליו אליז'ה רגיל.

אמיליה מניחה מגש שעליו כוסות חרסינה על השידה סמוכה - היכן שישבה לפני רגע מאיה, שכעת עומדת בין אליז'ה לבין אמיליה שמוזגת את התה לספל. היא מושיטה את ידה קדימה. היד שלה חוצה את המרחב שבו הגוף של מאיה קיים עבורך. אין התנגשות. אין צליל. האצבעות של אמיליה עוברות דרך קפלי שמלתה הלבנה של מאיה כמו דרך אלומה של אור מאובק. מאיה לא נרתעת; היא עומדת, שקופה לרגע, בעוד ספל החרסינה עובר דרכה. אמיליה לא הרגישה את הקור של הילדה המתה שעברה דרכה כרגע. "בבקשה," היא אומרת בקול שקט. "הוא חם. ממלא את הנפש." היא מיישרת את גבה, מסדרת את המגש ומחייכת: "לפעמים... זה כל מה שצריך."

בפתח המסדרון עומד ד"ר בצ'ר. עיניו התכולות, הקפואות, סורקות את האינטראקציה. הוא רואה את אמיליה מדברת אל אדם שבוהה בחלל ריק, מניחה ספל דרך אוויר דליל. הוא מטה את ראשו הצידה. העט הכסוף שלו יורד אל פנקסו והוא רושם בו הערה קצרה. לאחר מכן, הוא מסתובב ונעלם במסדרון.
 
אליז'ה עקב במבטו אחר הספל שחצה את בטנה של מאיה. הוא לא נרתע, מאחר שכבר מזמן הפסיק לצפות מהעולם הפיזי לציית לחוקי ההיגיון. חדירה של חומר זר לתוך הדממה הנצחית שבינו לבין בתו.

הוא שלח את ידו קדימה, אצבעותיו הגרומות נסגרו סביב החרסינה החמה. הוא הביט באמיליה, תוהה אם היא בכלל מבינה שהיא הרגע עברה דרך זיכרון. "ממלא את הנפש," הוא חזר על דבריה בלחישה חלולה, עיניו נתלות לרגע בדמותו של ד"ר בצ'ר כותב עוד אבחנה שאינה אמיתית כמו מאיה.

אליז'ה קירב את הספל אל שפתיו, לא כדי לשתות, אלא כדי להרגיש את האדים מרטיבים את עורו היבש. "היא לא הרגישה אותך, מאיה," מילמל לעבר האוויר הריק שבין אמיליה לבינו, "אבל זה בסדר. גם אני בקושי מרגיש."

OUT: אם עדיף תגובות בספוילרים אערוך.
 
ג'וני ג'וני (אליז'ה):
OUT - גם לשיקולך. אני משתמש בספוילרים, כי התגובה שלי נראית לי מסודרת יותר ככה.
IN - האדים החמים מלחכים את עורו היבש של אליז'ה. החום מרגיש אמיתי, גם אם שום דבר אחר לא. לרגע קצר, הרעידות בידיים נרגעות, וריח הלבנדר העדין ממלא את הריאות, דוחק החוצה את הזיכרון החונק של אבק השריפה. אמיליה מביטה בו, שומעת את המלמול השבור ("אני בקושי מרגיש"), ומבט מלא סימפתיה עולה על פניה. היא לא מסתירה את החמלה מעיניה, היא פותחת את פיה לומר דבר נחמה, אך צל כבד נופל על השידה, גודע את הרגע.

צחנה חריפה של טחב, שורשים רקובים ואדמה בוצית פולשת לאוויר, חונקת את הלבנדר. דמות נמוכה ומכווצת נעמדת לצד הכיסא. עורו של המטופל יבש, מתקלף כקליפת חרק ישנה, ומתחת לציפורניו השחורות דחוסה אדמה. לסתותיו נעות בקצב מהיר, טורדני, לועס פיסות נייר מקומטות בהנאה גלויה, משמיע צלילי לעיסה רטובים.

הוא מתעלם מאמיליה לחלוטין. עיניו, שחורות וקטנות, נעוצות באליז'ה בהערצה חולנית. הוא רוכן קרוב מדי, חודר בבוטות אל המרחב האישי. "משובח... לא כך?" הוא לוחש בקול חורק. רסיסי רוק עכור, מעורבבים בעיסת נייר, ניתזים משפתיו. "מים ועלים מתים זה נחמד, אבל... הריח של האדמה..." הוא שואף אוויר עמוק דרך אפו, מתענג על הניחוח שנודף מהתה או אולי אליז'ה? מבטו לא מוסט מאליז'ה ואפילו לרגע.

"גדעון... תה?" קולה של אמיליה מנסה לאחוז בנורמליות. גדעון לא מניד עפעף, עבורו היא שקופה. אמיליה דוחפת את מגש הכסף, מנסה ליצור חיץ פיזי בינו לבין אליז'ה. בתנועה חדה, יד מטונפת נשלחת אל המגש, אך לא אל כוס חרסינה. גדעון חופן את מפיות הנייר. לשון אפורה, רחבה ובשרנית מדי, מגיחה ומלקקת את שפתיו. הוא דוחף את המפיות לפיו, מתחיל ללעוס אותן בתאוותנות, וצונח לשבת על הרצפה הקרה לצידו של אליז'ה, כמו חיית מחמד נאמנה ומפלצתית.

אמיליה מביטה בגדעון ובתנועה שקטה, כמעט אוטומטית שולחת יד אל כיס המדים ושולפת חבילת מפיות חדשה ונקייה, מניחה אותה על המגש במקום אלו שנטרפו. היא מיישרת את המגש ומביטה באליז'ה שוב, "הוא לא מזיק." היא לוחשת ופונה להמשך חלוקת התה בחדר המועדון.

מאיה מופיעה במקום בו אמיליה הייתה, רגליה היחפות מרחפות מילימטרים ספורים מעל הרצפה המלוכלכת. קצות בד שמלתה נראים אפורים, מתפוררים כמו נייר שנשרף. היא מביטה בגדעון במבט חתום. שהפסיק ללעוס לשבריר שנייה ומיישר את מבטו, ומשמיע יבבה שקטה - ספק מפחד מרוח הילדה השחורה שמרחפת מעליו או מכך שאמיליה הלכה עם יתר החטיפים שלו.

"אדמה עמוקה, לחה וכבדה. היא רוצה לעטוף ולחבק אותך." גדעון מביט באליז'ה שוב, עיניו בורקות, "לכסות את מה שנשרף. האדמה מחכה לנו, נכון?" שפתיו היבשות נמתחות לאט לחיוך רחב, חושף שיניים מוכתמות ועיסה אפורה של נייר לעוס שנדבק לחניכיים.
 
ריח הלבנדר נרמס תחת צחנת האדמה של גדעון. עבור אליז'ה, הריח הזה מרגיש מוכר, כמו ריח של קבר פתוח ביום גשום. הוא לא זז כשגדעון רכן לעברו, חודר אל המרחב שנותר מגופו.

אליז'ה הסיט את מבטו מהספל ונעץ אותו בעיניו השחורות של גדעון. הוא פשוט בהה בו, מבט חלול וקר של מי שראה את גרינווד הופכת למלכודת של אש ואפר. הבהייה שלו לא הייתה מאיימת, היא הייתה אדישה, כאילו גדעון הוא רק עוד פרט נוף בבית קברות רחב ידיים.

"היא תמיד מחכה," ענה אליז'ה בקולו הסדוק. "אבל היא לא מחבקת, גדעון. היא רק תובעת את החוב שלה. גרגר אחר גרגר."

הוא המשיך לבהות ביצור השפוף לצידו, בוחן את עיסת הנייר שבפיו כאילו הוא מנסה להבין מה זה מזכיר לו.

"היא לא רוצה לכסות את מה שנשרף," הוא לחש, כמעט לעצמו. "היא רק רוצה שנטבע בה כדי שהיא תוכל לשכוח אותנו. אבל מאיה לא שוכחת. נכון, מאיה?"

אליז'ה חזר לבהות בחלל, מתעלם מהנוכחות הפיזית של גדעון כאילו הוא מעולם לא היה שם.
 
OUT - לאחר שיחה קצרה עם שניכם, הוחלט בסוף שנלך על עלילה יחידנית לכל אחד מכם.

IN -
Egao Egao (אדגר):
אמיליה מהנהנת לעברו של אדגר וחיוך עולה על פניה כשהיא שומעת את תשובתו המנומסת. בתוך ים המלמולים והצעקות של המועדון, נראה כאילו המילה "אשמח" נשמעה לה כמו שירה. היא מוזגת את התה מקנקן חרסינה קטן. הנוזל כהה, עכור מעט, וצליל המזיגה אל הספל הוא עדין, רציף ומרגיע - ניגוד מוחלט לתקתוק המכני והגס של השעון על הקיר. ריח של אדמה רטובה ושורשים מתפשט באוויר, ועבור אדגר הריח הוא כמו אקורד נקי בתוך סימפוניה צורמת.

היא מגישה לו את הספל, אך לפני שהיא מתרחקת היא רוכנת מעט ומציעה מפית קטנה. "השקט..." היא אומרת בלחישה קלה, "מושך יותר תשומת לב מהמוזיקה, מר אשקרופט." היא מתיישרת ופוסעת לאחור, מתופפת קלות עם אצבעותיה על קנקן החרסינה.

בפתח המסדרון עומד ד"ר בצ'ר. קרן אור חלבית בודדת נופלת על פניו ומאירה את עיניו התכולות, בהירות מדי כאגם קפוא ביום חורפי. הוא מביט בסקרנות באינטראקציה של אדגר עם אמיליה. הוא מטה את ראשו קלות הצידה, בוחן את אדגר לא כסוהר המביט באסיר, אלא כאנטומולוג המביט בחרק. העט הכסוף שלו יורד אל פנקסו והוא רושם בו הערה קצרה, חיוך דק וכמעט בלתי נראה עולה על שפתיו, והוא מסתובב ונעלם אל תוך המסדרון.

אדגר לא יכול שלא להתבונן לרגע בתה, ולתהות האם עכירות המים מכוונת, או שנגרמה ממים שאינם נקיים. לכן, למרות ששאף את ריחו של התה עמוקות, מצא את עצמו אדגר טועם את התה במעט יותר הססנות.
את הערתה של אמיליה, לעומת זאת, לא העריך. למרות שפניו לא הסגירו זאת, הערתה של אמיליה הרגישה כאילו היא מנסה לחנך אותו. האחות בטח ראתה את זה כהערה קטנה שיכולה לעזור לשיקום שלו, אבל זה היה כמובן מיותר לחלוטין. אף הערה כזו לא תעשה דבר מלבד להרגיז. מה גם, שהקביעה מצידה שהשקט מושך יותר תשומת לב מהמוזיקה, היא גיבוב שטויות.
מוזיקה תמיד תמשוך יותר תשומת לב משקט, כי מוזיקה היא נוכחות ושקט הוא התגלמות האי-נוכחות.
הדבר היחיד שאדגר יכול היה להסכים איתה, היה שבאמצעות השקט, ניתן להעריך את המוזיקה. או אולי לחילופין, יש מצבים בהן השקט רועם. אך לא זו הייתה כוונת האחות, ולכן למרות שהעמיד פנים כאילו הוא לא הקדיש אף מחשבה למה שהאחות אמרה, מבפנים הוא לא יכול שלא היה לחשוב שהיא מעירה על נושא בו היה עדיף לה לשתוק.

את הדוקטור, לעומת זאת, אדגר העריך מעט יותר. ארשת פניו לבשה את סקרנותו ולא ניתן היה לטעות בצורה בה הביט בהם. בעוד לא היה לו ברור אם אמיליה מנסה להיות נחמדה כי זהו אופייה או כי היא לובשת מסכה מסוימת, הד"ר, קר ומנוקר ככל שיהיה, הרגיש יותר אותנטי.
מעניין מה רשם עליו הדוקטור. אבל בין כה וכה, לא יוכל להוציא ממנו את המידע הזה ללא שיח.
לרדוף אחר הדוקטור עלול לעורר חשד, ולמען האמת, במקום המשמים הזה, אדגר לא יכול היה שלא לתהות מה כבר יכול היה הדוקטור לרשום עליו.

"הגברת אמיליה," רגליו של אדגר היו שלובות כאשר לגם מהתה שלו וגבו זקוף. מנח גופו לא תאם כלל את המאורע, והרגיש יותר מתאים למסיבת תה בקרב ג'נטלמנים. "אם תוכלי, אשמח אם תגידי לדוקטור בצ'ר הנכבד שהוא לא צריך להשקיף עליי מרחוק ולרשום הערות; הוא יותר ממוזמן לשבת עימי לשיחה. אני בטוח שהדבר יספק לו הרבה יותר חומר למחשבה מאשר התבוננות מרחוק." הוא אמר בקול נינוח למדי, כמעט כאילו באמת היה במסיבת תה ולא כפציינט בשיקום בסנטוריום.
למען האמת, הסיבה העיקרית שאדגר אמר לאמיליה את הדברים לא הייתה שהוא רצה ללמוד מה הדוקטור חושב עליו, כמו שכל דבר המשנה במעט את השגרה האפורה בסנטוריום היה מבורך. לצערו, ישנו סיכוי גבוה ששיחה כזו תהיה הדבר הכי מגרה אינטלקטואלית שהוא יכול לחוות במקום הזה.
 
ג'וני ג'וני (אליז'ה) -
מאיה בוהה באליז'ה במבט מנחם. שיערה השחור זז כאילו בתוך מים. שמלתה לבנה - הקצוות שעד עתה בערו ועלו עשן פסקו. היא לא עונה לך במילים, היא פשוט מניחה יד קטנה ושקופה על הלחי הצלקתית של אליז'ה. המגע שלה מרגיש לאליז'ה כמו חיבוק חם, אך ברגע אחד הוא משתנה לשלהבת אש משתוללת.

מילותיו של אליז'ה מוחקות את החיוך הרחב והמטונף של גדעון בבת אחת. הלסת שלו נשמטת, ועיסת נייר אפורה כמעט ונופלת מפיו. הוא לא מביט לצדדים לחפש את "מאיה" הוא לא רואה דבר מלבד אליז'ה. הוא פושט נרתע מהקור שבו אליז'ה אמר את הדברים. הרעיון שהאדמה לא אוהבת חזרה, אלא רק רוצה לגבות חוב, נראה כאילו סודק את תפיסת עולמו.

"היא... היא חייבת לשכוח אותנו," הוא לוחש, קולו רועד ועיניו מתרוצצות בחוסר נוחות, נמנעות מלהישיר מבט באליז'ה. הוא מגרד את עורו היבש בעצבנות. "אם האדמה הייתה זוכרת הכל..." הוא עוצר רגע דמעות עצורות ביעניו, "היא הייתה צורחת מאימה כמונו. היא אוכלת כדי להשתיק ולשכוח, לא כדי לעטוף ולחבק." דמעות זולגות מעיניו.

בזזזזזט. צלצול פעמון חשמלי בוקע מפעמונים בפינות החדר. הוא מנפץ את הבועה, הרטט של הפעמון מרגיש כמו זרם חשמלים שעובר בתוך הקירות. הסניטרים נכנסים לפעולה בתנועות קרות וכבדות, "זמן חצר, יש יום נפלא בחוץ" אחד מהם צעק, קולו מתגבר על המלמולים בחדר.

גדעון מזנק על רגליו, נראה קטן ועלוב עוד יותר. הוא מנגב את הדמעות ופיסות נייר לעוס נקטעות בשרוולו. הוא מביט באליז'ה, שולח יד מטונפת, אוחז בקצה השרוול ומושך את אליז'ה קלות, כמו ילד שמושך הורה לכיוון מסויים, "בוא, בוס." הוא לוחש בקולו החורק, "הגיע הזמן להחזיר את החוב ולתת לאדמה לשכוח".

Egao Egao (אדגר) -
אמיליה עוצרת לרגע את סידור המגש. ידיה, שעד רגע זה נעו בקצב רגוע, קופאות באוויר. החיוך שלה נותר במקומו, חתום על שפתיה, אך משהו בעיניה משתנה - הברק החמים והאנושי מתחלף במבט מפוכח ושקול. היא לא נראית מבוהלת לאדגר, היא פשוט... מתאפסת. היא מסיטה את מבטה אל עבר הצללית הקטנה של ד"ר בצ'ר במסדרון, ואז מבטה מתפקס על אדגר לא כג'נטלמן במסיבת תה, אלא כעוד מטופל שעדיין לא מבין לגמרי את חומרת מצבו או את מקומו.

"ד"ר בצ'ר מאמין שהשלב הראשוני בהליך ריפוי הנפש עובר דרך תצפית שקטה," קולה רך, אך יחד עם זאת רשמי לחלוטין מעט מנוגד לטון הקול שהיה עד עכשיו, היא מניחה מפית לצידך וכפית קטנה מעליה. "הוא סבור שאינטראקציה ישירה בשלב מוקדם זה היא מיותרת, ועלולה לפגוע בהליך העדין של ההחלמה." היא מקרבת את המגש לגופה ומזדקפת. "אני מבטיחה לך, מר אשקרופט. תשוחח רבות עם ד"ר בצ'ר." היא משתהה לרגע, כאילו שוקלת את מילותיה, מסתכלת סביבה ורוכנת אל אדגר שוב, "זה יקרה שתתקבל החלטה שהנפש שלך..." אומרת בקול שקט, היא עוצרת לשנייה מחפשת את המילה הנכונה "בשלה.. להתערבות."

בזזזזט. צלצול פעמון חשמלי, חד וצורם בוקע מפעמונים בפינות החדר. זהו צליל מכוער ומכאיב, מרסק לחלוטין את אשליית "מסיבת התה". הסניטרים שהיו בצדדים של החדר נכנסים פנימה, תנועותיהם קרות וכבדות. "זמן חצר, יש יום נפלא בחוץ." אחד מהם אומר, קולו מונוטוני וחסר כל רגש, עומד בניגוד גמור למילים שהוא פולט מפיו. אמיליה מתרחקת מיד, המסכה המקצועית חוזרת למקומה והיא נעלמת בחדר צדדי בלי שהוסיפה מילים נוספות.

הרעש שנוצר בחדר הוא קקופוניה בלתי נסבלת עבור אדגר, גרירת נעליים, שיעולים לחים, מלמולים חסרי מקצב. כאוס אקוסטי שאין בו שום הרמוניה. בתוך כל הרעש הזה, מטופל גבוה בכמה סנטימטרים מאדגר נצמד עליו כפוף בצורה לא טבעית כאילו התקרה לוחצת עליו, עם משקפיים עבים וסדוקים שמגדילים את עיניו לגודל גרוטסקי. אצבעותיו לבנות לגמרי שקצה ציפורניו שבורות מוכתבות בגיר או סיד.

הוא צועד צמוד אליך, משרבט באוויר צורות ונוסחאות עם היד הלבנה שלו. הוא לא מסתכל או מתייחס לאדגר. למעשה, נראה שהוא לא מסתכל על אף אחד. לפתע מבטו מוסט עלייך בצורה לא טבעית, "הקשת..." הוא לוחש, קולו יבש כמו נייר זכוכית. אצבעו הלבנה רועדת ומבציעה על המצח שלך, "פרבולה מושלמת." הוא אומר כמעט בהתרגשות, "קשקושים כאן הם שברים גיאומטריים חסרי פתרון, אבל אתה.. וואה" הוא אומר כמעט בהערצה מתקרב יותר ויותר, הריח של גרפיט וטיח ישן עולה ממנו. אישוניו מתרחבים ומתרוצצים בחדרה, סורקים כל נקודה בפנייך.
 
הלהבה של מאיה צרבה את לחיו של אליז'ה, אך הוא לא הניד עפעף. הוא כבר ראה אש, הוא כבר חפר באש, ואולי האש תגיע הפעם לקחת אותו, כמו האש שלקחה את גרינווד ואת מאיה – הרי הוא כבר מת. הוא רק מצמץ לאט כשהפעמון החשמלי ניסר את האוויר, מרגיש את הרטט עובר דרך רגלי הכיסא אל עצמותיו היבשות.

הוא הביט בדמעות של גדעון, בוחן אותן באותה סקרנות קלינית שבה ד"ר בצ'ר בחן אותו. "אם היא הייתה צורחת, גדעון, לפחות היינו יודעים שאנחנו לא צורחים לבד," הוא מילמל, קולו נבלע בהמולה של הסניטרים.

כשגדעון משך בשרוולו וקרא לו "בוס", אליז'ה קם באיטיות, גופו נמתח כמו קפיץ חלוד. הוא לא התנגד למגע המלוכלך.

"בוא," אמר אליז'ה, עיניו עוקבות אחר מאיה כדי לראות אם קיבל את ההחלטה הנכונה. "נלך לראות אם השמש בחוץ מצליחה לחמם מישהו, או שהיא רק מאירה את הקבר."

הוא החל לצעוד בעקבות גדעון לעבר החצר, ידו עדיין אוחזת בספל התה כאילו שכח להניח אותו.
 
ג'וני ג'וני (אליז'ה) -
מאיה עוברת ביחד עם אליז'ה דרך המשקוף וקרני השמש החיוורת נופלות עליה מבין לעננים אפורים. פניה של מאיה נרגעים, היא עוצמת את עינייה ונראה כאילו סופגת את האור. רגליה המרחפת נוגעות באדמה ובעוד פניה קורנים, שולי שמלתה הלבנה מתחילים להתאפר ולהחרך באש בלתי נראית. הפיח מטפל לאט במעלה בד השמלה, בניגוד ויז'ואלי מוחלט בין השלווה הקורנת מפניה.

מבטו של אליז'ה עוקב אחרי מאיה שמתהלכת לפניו ונפרסת חצר גדולה לפניך,מוקפת בחומת אבן המתנשאת לגובה רב, בראשן גדר ברזל מחודדת - מאין תזכורת שהשמיים הם הדבר היחיד שפתוח כאן. במרכז עומדת מזרקת שיש עם פסל של אלת הבריאות, היגיאה שאוחזת בגביע עליו נכרך נחש. המים נראים צלולים, נמצאים בניגוד גמור לחממת הזכוכית שבחלק הצפוני, חלונותיה ערוכים ומכובים בשכבה עבה של טחב ולחות שומנית.

גדעון, בניגוד למאיה, לא מסוגל לשאת את אור השמש החשוף. הוא מכווץ את עיניו בכאב מול השמש, ומושך אותך בנחישות הצידה, אל הצל הכבד והלח שמטילים מספר עצים הסמוכים ליציאה. הרחק מהאור השורף, הוא מוצא את השלווה שלו. צונח על ברכיו לתוך הבוץ השחור והרטוב, ונשימתו נרגעת מיד.

בתוך הצל הכבד נשמעים צעדים כבדים, זה סניטר גדול שנעמד מול אליז'ה - חוסם את אליז'ה לאדמה הלחה. הוא איש שרירי וכבד, פניו אטומות ונטולות כל רגש, הוא רק מכונה שמבצעת הוראות. "בלי כלי אוכל בחצר" הוא פולט בקול כבד. ידו עטוית כפפה נשלחת לתלוש מאליז'ה את הספל בכוח מדוד, אך בלתי מתפשר. נראה כמו שודד אוצרות שמוכן לתלוש אוצר יקר ערך מגופה נרקבת. הוא לא מביט באליז'ה. משליך את הספל לעגלת שירות סמוכה בצליל קלאנג חלול וממשיך בדרכו.

לאחר שהסניטר הולך מיד אליז'ה רואה את גדעון חופר באדמה בידיים חשופות, תנועותיו רכות ואיטיות, כמעט מלטף. "בוא, בוס..." הוא לוחש בקול נרגש, משטח את האדמה החפורה ומביט בך בהזמנה. "הבוץ כאן עמוק ושקט. השמש בחוץ שורפת, אבל כאן... כאן האדמה לוחשת לשכוח. בוא תשב איתי."
 
Egao Egao (אדגר) -
אמיליה עוצרת לרגע את סידור המגש. ידיה, שעד רגע זה נעו בקצב רגוע, קופאות באוויר. החיוך שלה נותר במקומו, חתום על שפתיה, אך משהו בעיניה משתנה - הברק החמים והאנושי מתחלף במבט מפוכח ושקול. היא לא נראית מבוהלת לאדגר, היא פשוט... מתאפסת. היא מסיטה את מבטה אל עבר הצללית הקטנה של ד"ר בצ'ר במסדרון, ואז מבטה מתפקס על אדגר לא כג'נטלמן במסיבת תה, אלא כעוד מטופל שעדיין לא מבין לגמרי את חומרת מצבו או את מקומו.

"ד"ר בצ'ר מאמין שהשלב הראשוני בהליך ריפוי הנפש עובר דרך תצפית שקטה," קולה רך, אך יחד עם זאת רשמי לחלוטין מעט מנוגד לטון הקול שהיה עד עכשיו, היא מניחה מפית לצידך וכפית קטנה מעליה. "הוא סבור שאינטראקציה ישירה בשלב מוקדם זה היא מיותרת, ועלולה לפגוע בהליך העדין של ההחלמה." היא מקרבת את המגש לגופה ומזדקפת. "אני מבטיחה לך, מר אשקרופט. תשוחח רבות עם ד"ר בצ'ר." היא משתהה לרגע, כאילו שוקלת את מילותיה, מסתכלת סביבה ורוכנת אל אדגר שוב, "זה יקרה שתתקבל החלטה שהנפש שלך..." אומרת בקול שקט, היא עוצרת לשנייה מחפשת את המילה הנכונה "בשלה.. להתערבות."

בזזזזט. צלצול פעמון חשמלי, חד וצורם בוקע מפעמונים בפינות החדר. זהו צליל מכוער ומכאיב, מרסק לחלוטין את אשליית "מסיבת התה". הסניטרים שהיו בצדדים של החדר נכנסים פנימה, תנועותיהם קרות וכבדות. "זמן חצר, יש יום נפלא בחוץ." אחד מהם אומר, קולו מונוטוני וחסר כל רגש, עומד בניגוד גמור למילים שהוא פולט מפיו. אמיליה מתרחקת מיד, המסכה המקצועית חוזרת למקומה והיא נעלמת בחדר צדדי בלי שהוסיפה מילים נוספות.

הרעש שנוצר בחדר הוא קקופוניה בלתי נסבלת עבור אדגר, גרירת נעליים, שיעולים לחים, מלמולים חסרי מקצב. כאוס אקוסטי שאין בו שום הרמוניה. בתוך כל הרעש הזה, מטופל גבוה בכמה סנטימטרים מאדגר נצמד עליו כפוף בצורה לא טבעית כאילו התקרה לוחצת עליו, עם משקפיים עבים וסדוקים שמגדילים את עיניו לגודל גרוטסקי. אצבעותיו לבנות לגמרי שקצה ציפורניו שבורות מוכתבות בגיר או סיד.

הוא צועד צמוד אליך, משרבט באוויר צורות ונוסחאות עם היד הלבנה שלו. הוא לא מסתכל או מתייחס לאדגר. למעשה, נראה שהוא לא מסתכל על אף אחד. לפתע מבטו מוסט עלייך בצורה לא טבעית, "הקשת..." הוא לוחש, קולו יבש כמו נייר זכוכית. אצבעו הלבנה רועדת ומבציעה על המצח שלך, "פרבולה מושלמת." הוא אומר כמעט בהתרגשות, "קשקושים כאן הם שברים גיאומטריים חסרי פתרון, אבל אתה.. וואה" הוא אומר כמעט בהערצה מתקרב יותר ויותר, הריח של גרפיט וטיח ישן עולה ממנו. אישוניו מתרחבים ומתרוצצים בחדרה, סורקים כל נקודה בפנייך.
אדגר שם לב לשינויים הן בארשת פניה של אמיליה והן בהתנהגותה. למרות שלא חש עוינות ממנה, הוא לא יכול היה שלא להרגיש סלידה ממה שהתרחש. כמה זמן הוא עוד יצטרך לבלות פה לפני שיתנו לו הזדמנות להראות שהכל כשורה? ממילא כל מה שהוא צריך זה ערב אחד עם הפסנתר שלו. פרט לכך, הימצאותו בסנטוריום היא מקרית בהחלט. כל עוד יעמיד פנים שהוא מסכים איתם שהתנהגות העבר שלו בכל הנוגע לפסנתר הייתה מוגזמת, אין שום סיבה שהוא והצוות המטפל לא יראו עין בעין... או לפחות כך הוא חשב תחילה, אך זה מרגיש לו כעת שיש משהו שעושים הצוות כדי לשמור על תהום בלתי ניתנת לגישור בינם לבין המטופלים שלהם. תהום... ללא משמעות, כך הוא מרגיש.

בעודו מתחבט בתחושות אלו, נפרד מכוס התה שלו, הוא קם באיטיות ממקומו, מנסה להתעלם מהקקופוניה שחודרת לאוזנו ללא הזמנה. בדיוק כמו המטופל שאדגר מוצא נצמד אליו.
הוא לא יכול שלא לחשוב שמדובר בטיפוס מוזר והזוי, דוגמה קלאסית לסוג הטיפוסים שחושבים עליהם כשמדברים על סנטוריום. למעשה, הוא תכנן להתעלם ולנסות לחתוך את האינטרקציה החברתית הזו במהירות האפשרית, עד שאותו אדם הביע התלהבות ממנו.
אדגר תמיד היה טיפוס שנהנה מתשומת לב. מחוץ לכותלי הסנטוריום, אדגר יכול היה לבחור ממי לקבל את תשומת הלב, שכן זו הגיעה כמעט מכל מקום שרק חשק בו. אך כאן... תשומת הלב הייתה מוגבלת, ולעיתים רחוקות מאוד הייתה חיובית.
"איני מבין על מה אתה מדבר, אדוני הנכבד," אמר אדגר בעודו מכחכח בגרונו. "אך אין ספק שניחנת ביכולת לזהות אנשים בעלי גדולה, ואת מעלה זו, לא אקח ממך." הוסיף אדגר בעודו קד קלות עם ראשו. "שמי אדגר אשקרופט. עם זאת, עליי להזהיר אותך שאיני מעריך כאשר מדברים עימי בחידות. אלא אם כוונתך לעורר בי סלידה כלשהי, אנא דבר ברהיטות, או לכל הפחות נסה לגרום לדבריך להישמע כמו דברים הגיוניים במעט."
 
Egao Egao (אדגר) -
אינו מגיב לנימוס המוקפד של אדגר, לקידה הקלה ולטון הסמכותי, כל אלה נראה כאלו עוברים לידו כמו רוח. רגע אחד הבעת פניו נרגשת ממשיכה לסרוק את פנייך ורגע לאחר מכן עיניו נרגעות והוא מזדקף ליציבה אצילית וגבוהה, אך עדיין גרוטסקית - גבוה מידי.

"אדגר אשקרופט," הוא חוזר על שמו של אדגר, מגלגל אותו על הלשון בהנאה כאילו טעם יין משובח. "הרשה לי להתנצל על היעדר הגינונים, אדגר יקירי. נדיר לפגוש כאן אדם שמבין את החשיבות של..." הוא מחפש את המילה הנכונה, מניע את אצבעותיו באוויר כאילו מדלג על מילים כמי שמנגן על פסנתר בלתי נראה, "קונסטרוקציה תקינה." אינו לוחץ על ידו של אדגר - ידיו מטונפות מידי בגיר וסיד - אלא קד קידה קטנה.

"אוסוולד סטרלינג. ארכיטקט לשעבר. או לשעתיד. הזמנים כאן מתבלבלים," טון הדיבור שלו מבודר ולפתע מכופף את גופו ונצמד אל אדגר שוב, קולו צונח ללחישה מהירה "הם לא לינארייים. השעונים נבלעים בתוך הקירות..."

הזרם האנושי במסדרון מתחזק, דוחף את אדגר ואוסוולד לעבר הדלתות הכבדות. אוסוולד מזדקף שוב, חובק אותו כקולגה שלא פגש זמן רב. "ההמון הזה." אוסוולד אומר בתיעוב מעודן, מצביע בסנטרו על המטופלים האחרים, "הם חסרי יסודות. חימר רך. קורסים תחת הלחץ הקל ביותר. אבל אתה, מר אשקרופט... אני מזהה בך יכולה נשיאה מרשימה. עמוד תמך."

אוסוולד ואדגר נפלטים החוצה אל החצר. בחומות בגבוהות וגדר , המזרקה עם מים צלולים שבמרכזה ניצב פסל של האלה היגיאה. אוסוולד שואף אוויר ושוב גופו כאילו נשבר מגופף. הוא מצביע עם אצבע לבנה מסיד לעבר החממה שבקצה החצר, מבנה זכוכית וברזל שחלונותיו ערוכים ומסוכים טחב. "הביט שם, ידידי המלומד," אומר בטון ג'נטלמני, אך עיניו מתרוצצות בטירוף, "החממה. מבנה יציב לכאורה, אבל הזווית..." הוא בולע רוק, "הגיאומטרה שם... בוגדת. מעכלת את הזכוכית. ברזל צורח."

אדגר מביט בחממה ושם לב שקורות הברזל לא תומכות בזכוכית, הן נראות כמו מיתרי פסנתר שנמתחו עד נקודת הקריעה והתעוותו תחת לחץ. נדמה שהקווים לא מתכנסים לנקודה באופן, אלא בורחים ממנה. המבנה נראה כאילו הוא נושם, מתרחב ומתכווץ בקצב לא סדיר. משחררים זיוף מתכת צורמני באוזניו של אדגר. לרגע אחד, הכתמי הטחב על הזכוכית נראים כמו תווים על דף שנכתב על ידי מטורף, המנגינה שרק לקרוא אותה גורמת לבחילה.

Meta - בדיקת נפש - המראה הגרוטסקי הזה הוא התקפה ישירה על תפיסת השפיות של אדגר. המוח שלו מנסה לפרש את הגיאומטריה הבלתי אפשרית הזו.
דרגת קושי: 2.
גורם חיובי - אישור חברתי, גם אוסוולד רואה משהו דומה 1+.
גורמים שליליים - מגע הפיזי החובק של אוסוולד שדוחה את אדגר והיעדר של קונסטרוקציה תקינה: 3-.

כרגע, אתה על 1.
אתה יכול לעשות שימוש פתולוגיה שלך או במתח.
 
Egao Egao (אדגר) -
אינו מגיב לנימוס המוקפד של אדגר, לקידה הקלה ולטון הסמכותי, כל אלה נראה כאלו עוברים לידו כמו רוח. רגע אחד הבעת פניו נרגשת ממשיכה לסרוק את פנייך ורגע לאחר מכן עיניו נרגעות והוא מזדקף ליציבה אצילית וגבוהה, אך עדיין גרוטסקית - גבוה מידי.

"אדגר אשקרופט," הוא חוזר על שמו של אדגר, מגלגל אותו על הלשון בהנאה כאילו טעם יין משובח. "הרשה לי להתנצל על היעדר הגינונים, אדגר יקירי. נדיר לפגוש כאן אדם שמבין את החשיבות של..." הוא מחפש את המילה הנכונה, מניע את אצבעותיו באוויר כאילו מדלג על מילים כמי שמנגן על פסנתר בלתי נראה, "קונסטרוקציה תקינה." אינו לוחץ על ידו של אדגר - ידיו מטונפות מידי בגיר וסיד - אלא קד קידה קטנה.

"אוסוולד סטרלינג. ארכיטקט לשעבר. או לשעתיד. הזמנים כאן מתבלבלים," טון הדיבור שלו מבודר ולפתע מכופף את גופו ונצמד אל אדגר שוב, קולו צונח ללחישה מהירה "הם לא לינארייים. השעונים נבלעים בתוך הקירות..."

הזרם האנושי במסדרון מתחזק, דוחף את אדגר ואוסוולד לעבר הדלתות הכבדות. אוסוולד מזדקף שוב, חובק אותו כקולגה שלא פגש זמן רב. "ההמון הזה." אוסוולד אומר בתיעוב מעודן, מצביע בסנטרו על המטופלים האחרים, "הם חסרי יסודות. חימר רך. קורסים תחת הלחץ הקל ביותר. אבל אתה, מר אשקרופט... אני מזהה בך יכולה נשיאה מרשימה. עמוד תמך."

אוסוולד ואדגר נפלטים החוצה אל החצר. בחומות בגבוהות וגדר , המזרקה עם מים צלולים שבמרכזה ניצב פסל של האלה היגיאה. אוסוולד שואף אוויר ושוב גופו כאילו נשבר מגופף. הוא מצביע עם אצבע לבנה מסיד לעבר החממה שבקצה החצר, מבנה זכוכית וברזל שחלונותיו ערוכים ומסוכים טחב. "הביט שם, ידידי המלומד," אומר בטון ג'נטלמני, אך עיניו מתרוצצות בטירוף, "החממה. מבנה יציב לכאורה, אבל הזווית..." הוא בולע רוק, "הגיאומטרה שם... בוגדת. מעכלת את הזכוכית. ברזל צורח."

אדגר מביט בחממה ושם לב שקורות הברזל לא תומכות בזכוכית, הן נראות כמו מיתרי פסנתר שנמתחו עד נקודת הקריעה והתעוותו תחת לחץ. נדמה שהקווים לא מתכנסים לנקודה באופן, אלא בורחים ממנה. המבנה נראה כאילו הוא נושם, מתרחב ומתכווץ בקצב לא סדיר. משחררים זיוף מתכת צורמני באוזניו של אדגר. לרגע אחד, הכתמי הטחב על הזכוכית נראים כמו תווים על דף שנכתב על ידי מטורף, המנגינה שרק לקרוא אותה גורמת לבחילה.

Meta - בדיקת נפש - המראה הגרוטסקי הזה הוא התקפה ישירה על תפיסת השפיות של אדגר. המוח שלו מנסה לפרש את הגיאומטריה הבלתי אפשרית הזו.
דרגת קושי: 2.
גורם חיובי - אישור חברתי, גם אוסוולד רואה משהו דומה 1+.
גורמים שליליים - מגע הפיזי החובק של אוסוולד שדוחה את אדגר והיעדר של קונסטרוקציה תקינה: 3-.

כרגע, אתה על 1.
אתה יכול לעשות שימוש פתולוגיה שלך או במתח.

נוכחותו הצמודה של אוסוולד לא נעימה לאדגר. הבחור מלוכלך ודבריו לוקים במה שמרגיש כאי-שפיות.
לכן, כאשר הוא מצליח לזהות ולראות במו עיניו דוגמה לאי-השפיות של אוסוולד, הוא נחרד במיוחד.
האם זה אומר שאוסוולד אינו משוגע? או שמה אדגר עצמו הוא זה שדעתו מתחילה להיטרף עליו?
אוסוולד מנסה להסית את מבטו מהחממה, בעודו מנסה לחשוב על תיבת הנגינה שלו. אילולא היו בפומבי, הוא היה שולף אותה ומשתמש בה כדי לתת למנגינתה להשרות עליו שלווה. אבל בהיעדר אופציה זו (שכן אם יעשה זאת, התיבה תילקח ממנו בזה-הרגע), הוא פשוט מתחיל לתת למנגינתה להתנגן בראשו, מנסה לשחזר אף את ההד הצורם במעט שלעיתים התיבת נגינה מייצרת בתווים מסויימים.
אסור לו הרי לתת לדבר כה פעוט, למראה של מבנה מרוחק, לתעתע בו. הוא צריך לצאת מהסנטוריום על מנת לבצע את הנגינה שתוביל לגאולה. אם ייתן לדבריו של זר (שכנראה הגיע לסנטוריום מסיבות מוצדקות) לתעתע בו כך, לרופאים אכן תהיה סיבה להשאיר אותו שם.
"מספיק, אוסוולד, אל נא תדבר שטויות שכאלו," אדגר בולע את רוקו ומנסה בכל מאודו לשמור על ארשת פנים שלווה.
 
Egao Egao (אדגר) -
Out - אני מזכיר, כי ברמה המכנית השימוש בעוגן הוא לסצנת התקרקעות בלבד והחזרה של נקודות שפיות. כמו כן, מזכיר לך את יכולת הארכיטיפ או שריפה של נקודת מתח.
בכל מקרה, בגלל שזו הבדיקה הראשונה, אחליק את זה כהצלחה.

IN - המנגינה בראשו של אדגר מתחילה להתנגן - אותם צלילים מוכרים ומרגיעים של תיבת הנגינה. הצליל המכני, הפשוט והמדויק בונה סביבו בועה של שפיות. אדגר מצליח מצליח להסיט את מבטו ולהתרחק מהזוויות הלא-אפשרויות של החממה וליישר את המציאות חזרה להיגיון.

אוסוולד לא נרתע. הוא מתקרב עוד יותר, עד שהריח היבש של הסיד והאבק ממלא את אפו של אדגר וחודר את בועת המנגינה. הוא לא נעלב מאדגר... הוא נראה מאוכזב. כמו מהנדס שגילה סדר בבטון שחשב שהיה מושלם. "אתה בונה קירות בתוך הראש, אדגר אשקרופט," הוא לוחש, הבל פיו חם על אוזנו של אדגר. "אתה מנסה ליישר קווים... אבל הזכוכית שם." הוא מצביע עם אצבע לבנה אל החממה "היא לא נושמת במקצב אחיד. היא צווחת."

אדגר מנסה בכל מאודו לשמור על ארשת פנים שלווה ובמבט חטוף החממה קפאה. אין נשימות או מקצב לא אחיד. הברזל חזר להיות מתכת חלודה, הזכוכית היא רק זכוכית מלולכת בטחב. אין שום "צווחה" או תדר נסתר. זה רק מבנה ישן, מוזנח ומכוער להחריד שזקוק לשיפוץ בדחיפות, ותו לא. השקט חוזר, מופר רק על ידי רעש המים במזרקה והשיעולים של המטופלים.

אוסוולד מחכה. הוא נשאר רכון קרוב אלייך, האש שלו כמעט ונוגע בלחי של אדגר, ממתין שתשמע את הצווחה, שתראה את הסדק בארכיטקטורה של הסניטוריום, אבל אדגר יציב כמו פסל אציל שיש. הארשת פניו לא נסדקת.

לאט לאט, הבעת פניו של אוסוולד משתנה ממתח... לאכזבה עמוקה. הוא מתרחק ממך לאט, מנער את אבק הסיד מעל ידיו בתנועות ביטול. "אתה אטום..." הוא אומר בקול שקט ועצוב, "אתה חירש לאמת.." הוא מביט שוב בחממה הדוממת ולאחר מכן באדגר. מבטו מלא ברחמים. "הבניין יקרוס עליך בסוף. יבלע אותך ליסודותיו." הוא מלמל. בלי להוסיף מילה נוספת אוסוולד מסתובב ומתרחק ממך. הוא גורר את רגליו לעבר המזרקה במרכז החצר, נעלם בתוך גוש המטופלים האפור, משאיר אותך עומד לבד בשביל.
 
אליז'ה לא התנגד כשהסניטר תלש את הספל מידו. הוא הרגיש את הכוח המדוד, את הלחיצה של הכפפה על עורו היבש, אבל מבחינתו היד שגזלה ממנו את החרסינה הייתה חסרת משמעות כמו רוח שמעיפה עלה של סתיו. הוא רק עקב במבטו אחר הספל שנזרק לעגלה, מצפה לרעש שבירה שלא הגיע.

הוא הסיט את מבטו לעבר מאיה. לראות את השמלה שלה נשרפת באור השמש, בזמן שפניה קורנים משלווה, גרם לו להרגיש קנאה קרה. היא כבר הגיעה לקתרזיס של האש והוא עדיין תקוע כאן, בתוך הבשר המקרטע.

אליז'ה צעד בעקבות גדעון אל הצל הכבד, מרגיש את הצינה הלחה של העצים עוטפת אותו. כשהתקרב לגדעון החופר, אליז'ה כרע ברך באיטיות, לא מודאג מהבוץ שיכתים את מכנסיו האפורים.

"לשכוח זה פרס, גדעון," לחש אליז'ה, עיניו עוקבות אחר תנועות הידיים המלוכלכות. "אבל האדמה לא לוחשת. היא פשוט מחכה שנהיה שקטים מספיק כדי לשמוע את מה שקברנו בה."

הוא הושיט יד אחת קדימה, לא כדי לחפור, אלא כדי לגעת בבוץ הקר. הוא רצה לבדוק אם התחושה של האדמה הלחה יכולה לנצח את זכר השריפה של גרינווד שעדיין בער בלחיו מהמגע של מאיה.

"אני אשב איתך," הוא אמר, קולו נשמע כהד מתוך באר עמוקה. "נראה למי נמאס קודם – לנו מהאור, לסניטרים מהזמן החופשי, לאדמה מהחיים או לשמש מאיתנו."
 
ג'וני ג'וני (אליז'ה) -
OUT - אשמח אם תוכל מהתגובה הבאה לצטט את התגובה שלי כדי שיהיה לי יותר קל לזכור מה הייתה התגובה האחרונה.

IN - הבוץ הקר נכנע תחת אצבעותיו של אליז'ה, רך וצייתני כמו גופה. בעוד ידו חודרת אל עומק האדמה הלחה, התחושה המוכרת של הקור מתחלפת בפתאומיות מעוררת פלצות. הבוץץ שתחת ציפורניו אינו מרגיש עוד כחומר דומם - הוא הופך לצמיגי, דביק וחום בלתי מוסבר מתחיל לנוע ממעמקי הגומה שגדעון חופר בעודו מביט באליז'ה בערצה.

ריח של אפר קר. אותו ריח שמלווה את אליז'ה כצל מאז גרינווד, מתעצם והופך לצחנה חריפה של בשר חרוך. מאיה, שעמדה עד כה בשמש, מטילה כעת צל ארוך ודק שנופל בדיוק על ידו הקבורה של אליז'ה. בתוך הצל שלה, האדמה מתחילה לבעבע.

קול פצלוח עמום, כשל זרדים הנשברים באש, עולה מתוך הבוץ. אליז'ה מרגיש משהו מוצק תחת אצבעותיו, לא אבן, אלא משהו חלק, מעוקל וחשוף. אצבעותיו של אליז'ה נסגרות סביב הקימור החלק, והוא מושך אותו מעלה באיטיות, כמו היה שריד קדוש שנמלט מתהומות הנשייה. האדמה משחררת את אחיזתה בקול יניקה רטוב ובידו של אליז'ה נחה גולגולת קטנה, מפויחת, ששרידי בד לבן דבוקים אל המצח שלה בכתמי פיח ושומן.

החום הבוקע מהעצם החרוכה אינו דועך, הוא צורב את כף ידו של אליז'ה, אך הוא אינו מרפה. בעיניו, ארובות העיניים הריקות נראות כמתרחבות, בולעות את אור השמש החיוור של הסנטוריום. מתוך הלסת השבורה עולה לחישה צרודה, "מצאת אותי, אבא. עשה שזה יפסק."

אליז'ה נושא את מבטו. מאיה ניצבת מולו, דמות מפויחת עד שד העצמותיה, וצווארה קטועה ומדמם צללים במקום בו אמור להיותהראש. גדעון, שרכן ליד אליז'ה, מפסיק לחפור באדמה ומזהה את הבעת הפנים של אליז'ה. "היא יפה..." אומר בקול רוטט מהתרגשות, ריר דק בזווית פיו. "האדמה מעניקה מתנות כה יפות, בוס. תן לי... תן לי לטעום את הסיפור שלה!" ידו הגרומה, שחורה מבוץ נשלחת לאיטה לעבר הגולגולת הבוערת שאליז'ה מחזיק.

Meta - בדיקת נפש: הניגוד בין החום הצורב של הגולגולת לקור הבוץ בשילוב קולה של מאיה מאיימים למוטט את הזיכרון הטוב ממאיה.
דרגת קושי - 3.
גורמים חיוביים - גדעון רוצה לקחת ממך את הגולגולת (1+), סך הכול 1+
גורמים שליליים - פוסט-טראומה מהטבח (1-), המראה של מאיה (1-), סך הכול 2-

כרגע אתה על 2.
 
ג'וני ג'וני (אליז'ה) -
OUT - אשמח אם תוכל מהתגובה הבאה לצטט את התגובה שלי כדי שיהיה לי יותר קל לזכור מה הייתה התגובה האחרונה.

IN - הבוץ הקר נכנע תחת אצבעותיו של אליז'ה, רך וצייתני כמו גופה. בעוד ידו חודרת אל עומק האדמה הלחה, התחושה המוכרת של הקור מתחלפת בפתאומיות מעוררת פלצות. הבוץץ שתחת ציפורניו אינו מרגיש עוד כחומר דומם - הוא הופך לצמיגי, דביק וחום בלתי מוסבר מתחיל לנוע ממעמקי הגומה שגדעון חופר בעודו מביט באליז'ה בערצה.

ריח של אפר קר. אותו ריח שמלווה את אליז'ה כצל מאז גרינווד, מתעצם והופך לצחנה חריפה של בשר חרוך. מאיה, שעמדה עד כה בשמש, מטילה כעת צל ארוך ודק שנופל בדיוק על ידו הקבורה של אליז'ה. בתוך הצל שלה, האדמה מתחילה לבעבע.

קול פצלוח עמום, כשל זרדים הנשברים באש, עולה מתוך הבוץ. אליז'ה מרגיש משהו מוצק תחת אצבעותיו, לא אבן, אלא משהו חלק, מעוקל וחשוף. אצבעותיו של אליז'ה נסגרות סביב הקימור החלק, והוא מושך אותו מעלה באיטיות, כמו היה שריד קדוש שנמלט מתהומות הנשייה. האדמה משחררת את אחיזתה בקול יניקה רטוב ובידו של אליז'ה נחה גולגולת קטנה, מפויחת, ששרידי בד לבן דבוקים אל המצח שלה בכתמי פיח ושומן.

החום הבוקע מהעצם החרוכה אינו דועך, הוא צורב את כף ידו של אליז'ה, אך הוא אינו מרפה. בעיניו, ארובות העיניים הריקות נראות כמתרחבות, בולעות את אור השמש החיוור של הסנטוריום. מתוך הלסת השבורה עולה לחישה צרודה, "מצאת אותי, אבא. עשה שזה יפסק."

אליז'ה נושא את מבטו. מאיה ניצבת מולו, דמות מפויחת עד שד העצמותיה, וצווארה קטועה ומדמם צללים במקום בו אמור להיותהראש. גדעון, שרכן ליד אליז'ה, מפסיק לחפור באדמה ומזהה את הבעת הפנים של אליז'ה. "היא יפה..." אומר בקול רוטט מהתרגשות, ריר דק בזווית פיו. "האדמה מעניקה מתנות כה יפות, בוס. תן לי... תן לי לטעום את הסיפור שלה!" ידו הגרומה, שחורה מבוץ נשלחת לאיטה לעבר הגולגולת הבוערת שאליז'ה מחזיק.

Meta - בדיקת נפש: הניגוד בין החום הצורב של הגולגולת לקור הבוץ בשילוב קולה של מאיה מאיימים למוטט את הזיכרון הטוב ממאיה.
דרגת קושי - 3.
גורמים חיוביים - גדעון רוצה לקחת ממך את הגולגולת (1+), סך הכול 1+
גורמים שליליים - פוסט-טראומה מהטבח (1-), המראה של מאיה (1-), סך הכול 2-

כרגע אתה על 2.

החום של הגולגולת חדר דרך הצלקות הישנות של אליז'ה, צורב את בשרו היבש; זה לא היה הבוץ של ארקהם, זה היה האפר של גרינווד. קולה של מאיה הדהד בתוך הגולגולת שלו, מאיים לנפץ את השקט המלאכותי שבו התעטף. הוא הרגיש את נשימתו נעתקת ואת לבו הולם בכאב מול המראה של בתו המושחתת. אליז'ה הרגיש את המתח גואה, זרם חשמלי של חרדה שצרב את קצות העצבים שלו, אבל הוא סירב להרפות. הוא לא ייתן למראה של מאיה המבותרת ולחום הצורב של הגולגולת לטבוע שוב באדמה.

הוא הידק את אחיזתו בעצם החרוכה, מתעלם מהכאב הפיזי הקיצוני. כשגדעון שלח את ידו הגרומה, אליז'ה הסיט את הגולגולת הצידה בתנועה חדה, כמעט אלימה.

"לא," הוא לחש, וקולו נשמע כאילו הוא בוקע מתוך באר של מכאוב. "אתה לא תטעם אותה, גדעון. אתה לא תהפוך אותה לעוד פיסת נייר לעוסה."

הוא הצמיד את הגולגולת הקטנה אל חזהו, מרגיש את החום המפויח נספג בפיג'מה האפורה שלו. עיניו ננעלו בארובות הריקות של מאיה המדממת צללים. הוא לא ידע אם הוא מציל אותה או שהיא גוררת אותו איתה לקבר, אבל הוא ידע דבר אחד: הוא כבר לא שקט מספיק כדי לשמוע את האדמה לוחשת. עכשיו הוא שומע רק את הצעקה.

"אני כאן," הוא מילמל לעבר הצל המדמם. "זה לא ייפסק, מאיה. זה רק מתחיל."

Meta: מנצל 1 נקודת מתח.
 
Egao Egao (אדגר) -
Out - אני מזכיר, כי ברמה המכנית השימוש בעוגן הוא לסצנת התקרקעות בלבד והחזרה של נקודות שפיות. כמו כן, מזכיר לך את יכולת הארכיטיפ או שריפה של נקודת מתח.
בכל מקרה, בגלל שזו הבדיקה הראשונה, אחליק את זה כהצלחה.

IN - המנגינה בראשו של אדגר מתחילה להתנגן - אותם צלילים מוכרים ומרגיעים של תיבת הנגינה. הצליל המכני, הפשוט והמדויק בונה סביבו בועה של שפיות. אדגר מצליח מצליח להסיט את מבטו ולהתרחק מהזוויות הלא-אפשרויות של החממה וליישר את המציאות חזרה להיגיון.

אוסוולד לא נרתע. הוא מתקרב עוד יותר, עד שהריח היבש של הסיד והאבק ממלא את אפו של אדגר וחודר את בועת המנגינה. הוא לא נעלב מאדגר... הוא נראה מאוכזב. כמו מהנדס שגילה סדר בבטון שחשב שהיה מושלם. "אתה בונה קירות בתוך הראש, אדגר אשקרופט," הוא לוחש, הבל פיו חם על אוזנו של אדגר. "אתה מנסה ליישר קווים... אבל הזכוכית שם." הוא מצביע עם אצבע לבנה אל החממה "היא לא נושמת במקצב אחיד. היא צווחת."

אדגר מנסה בכל מאודו לשמור על ארשת פנים שלווה ובמבט חטוף החממה קפאה. אין נשימות או מקצב לא אחיד. הברזל חזר להיות מתכת חלודה, הזכוכית היא רק זכוכית מלולכת בטחב. אין שום "צווחה" או תדר נסתר. זה רק מבנה ישן, מוזנח ומכוער להחריד שזקוק לשיפוץ בדחיפות, ותו לא. השקט חוזר, מופר רק על ידי רעש המים במזרקה והשיעולים של המטופלים.

אוסוולד מחכה. הוא נשאר רכון קרוב אלייך, האש שלו כמעט ונוגע בלחי של אדגר, ממתין שתשמע את הצווחה, שתראה את הסדק בארכיטקטורה של הסניטוריום, אבל אדגר יציב כמו פסל אציל שיש. הארשת פניו לא נסדקת.

לאט לאט, הבעת פניו של אוסוולד משתנה ממתח... לאכזבה עמוקה. הוא מתרחק ממך לאט, מנער את אבק הסיד מעל ידיו בתנועות ביטול. "אתה אטום..." הוא אומר בקול שקט ועצוב, "אתה חירש לאמת.." הוא מביט שוב בחממה הדוממת ולאחר מכן באדגר. מבטו מלא ברחמים. "הבניין יקרוס עליך בסוף. יבלע אותך ליסודותיו." הוא מלמל. בלי להוסיף מילה נוספת אוסוולד מסתובב ומתרחק ממך. הוא גורר את רגליו לעבר המזרקה במרכז החצר, נעלם בתוך גוש המטופלים האפור, משאיר אותך עומד לבד בשביל.

אדגר מביט באוסוולד מספר רגעים בעוד זה נעלם בין המטופלים. הוא עוד חש את קצב דפיקות הלב המוגבר שלו הולם בחזהו.
ללא ספק זו הייתה חוויה לא נעימה בלשון המעטה, אך גם היה בה משהו מוזר. אדגר לא יכול שלא היה להזדהות לרגע עם אוסוולד. הרי כמוהו, כאשר הוא גילה את "הקול האסור", השם שהוא נתן במרוצת הזמן לרגע בו ניתן לו הרעיון שעליו לנגן את המנגינה שתשתחרר את כוח אדיר לעולם, גם את אדגר עצמו אנשים הפסיקו להבין.
מבחינה רבה, אדם מבחוץ יכול לחשוב שהם כמעט אותו הדבר, ובמידה רבה, החברה אכן מתייחסת אליהם באותה הצורה.
עם זאת, היה הבדל תהומי ביניהם, שכן במבט נוסף החממה עדיין נראתה פשוט כחממה שנזקקה נואשות לשיפוץ, אך לא יותר מזה, ולכן היה לו ברור; אוסוולד המסכן אכן בעל בעיה כלשהי, שמצדיקה את הימצאותו כאן בסנטוריום.
לעומת זאת, בוחן המציאות של אדגר לא לקוי. הרי הוא שם לב לכך שדבריו של אוסוולד היו אך רק פרי דמיונו.
באנחה, שהייתה מעט כבדה מכפי שאדגר עצמו ציפה, הוא ניגש למצוא פינה שקטה לשבת בה. אולי שם, בחוץ, יוכל להאזין בשלווה למנגינת ציוצי הציפורים ולרוח השורקת מבין העלים.
 
ג'וני ג'וני (אליז'ה) -
גדעון נרתע לאחור כאילו נכווה בעצמו. הערצה שרשתה את פניו נשבעה והתחלפה בפחד מזוקק, ילדותי. הוא זוחל לאחור על ארבע גפיו בבוץ, ממלמל: "בסדר... היא שלך, בוס... היא שלך...". אליז'ה מצמיד את הגולגולת המפויחת אל חזהו. הכאב הוא אבסולוטי. אליז'ה יכול להרגיש את העור מתחת לפיג'מה הדקה תוסס ומתקלף תחת החום של הגולגולת, אך הוא אינו משחרר. להיפך אחיזתו מתהדקת. הריח של הבשר החרוף כעת אינו מגיע רק מהזיכרון - הוא עולה מהגוף של אליז'ה. העולם מצטמצם לנקודה אחת שחורה ובוערת.

"אההההה!!!" צעקה מפלחת את האוויר הדחוס, חדה וגבוהה כאילו יכולה לשבור זכוכית. זו אינה זעקה של כאב שכל כך מוכר לאליז'ה, זו צעקה של בעתה טהורה. בתנועה חדה אחת, שורקת באוויר עץ יבש עם סחבה רטובה פוגע בפרקי ידיו של אליז'ה בכוח ומפתיע אותו. האחיזה נשברת והגולגולת עפה מידיו בקשת קצרה ומגושמת.

היא לא השמיעה צליל של עצם נשברת כשהיא פוגעת בשפת המזרקה הסמוכה למקום בו אתה וגדעון נמצאים. נשמע צליל רטוב, בשרני ודוחה. ברגע אחד, החום הצורב שהיה בחזהו של אליז'ה נעלם ומותיר אחריו רק צינה רטובה ודביקה. ריח האש והעשן התחלף בבת אחת בצחנה חמוצה של ביוב וריקבון. אליז'ה ממצמץ, מביט למטה אל המזקה. שם, במקום גולגלתה של מאיה, מרוח פגר של חולדה גדולה ונפוחה מנוזלי ריקבון. בטנה קרועה, וזנבה הוורוד והקירח משתלשל מטה כמו תועלת.

חבטות זריזות של הסחבה פוגעות בפגר ומנערות אותו בטירוף, "איכס! איכס! איכס!" נשמע קול ציוץ דק ושבור מבטו של אליז'ה עולה ועל הספסל נציבת דמות כה דקיקה שהיא כמעט שקופה, נדבר כאילו היא עשויה מאדים ולא מבשר ודם. מדי בית החולים תלויים על גופה השברירי כוילונות על חלון פתוח ועצמות הבריח בולטות מבעד לבד הדק ככנפיים שבורות שטרם החלימו.
אינה עומדת, היא מרחפת בקושי רב על קצות אצבעותיה, מאוזנת על גב הספספל בתנוחה של ציפור דרוכה. רגליה אטופות בשכבות עבות ומסורבלות של סמרטוטים ותחבושות מלוכלכות. עיניה בצבע תכלת-מים דהוי, פעולות לרווחה בבהלה.

המטופלת ממשיכה לנער את מקל הסחבה בטירוף, כאילו המגע בחיה המתה הדביק את העץ במחלה סופנית. היא זורקת את המקל הצידה, כמעט ופוגעת בגדעון שריר נצבר על שפתיו מביט אל פגר החולדה. המטופלת שולחת יד גרומה אל פרק ידה, ממלמלת בשפה זרה אל סרט קטיפה כחול מרופט הקשור עליה.

Egao Egao (אדגר) -
אדגר פוסע בשביל האבנים ומרחיק עצמו מההבל המאכזב של אוסוולד. השמש של שעות הצהריים תלויה בשמיים ושולחת קרניים ארוכות ודקות שמטילות צללים מוארכים מדי על הדשא המצהיב. ציוצי ציפורים נשמעים מרוחקים, אך אינם מתקרבים נדמה שהטבע בסניטוריום חסום מאחורי פרגוד ששום דבר טבעי לא מצליח לחדור אליו. הרוח מחלחלת דרך העלים בקול רשרוש יבש וחסר מלודיה מעניינת.

כל צעד של אדגר מהדהד בראשו כצליל של קליד פסנתר תקוע - "דו" עמום וחסר הרמוניה שחוזר על עצמו במרווחים לא עקביים. בקצה החצר, תחת צילו של עץ אלון עבה שצמרתו נראית כמעוותת בכאב נגד הרקיע, ישנו ספלסל ברזל עליו יושבת אישה צעירה, גבה זקוף ויציבת אלגנטיות.

תחושת דז'ה-וו מעיקה מכה באדגר. הוא מכיר את קווי המתאר של המותניים והכתפיים הללו. לרגע אחד, השמש העכורה של הסניטוריום מתחלפת בזיכרון של אור זרקורים מסנוור וחם. ריח בשמים מתערבב בריח האבק של וילונות קטיפה כבדים באולם בלקווד בו אדגר נהג להופיע.

זו היא רוז ויין. פעם היא הייתה "הכוכבת העולה של התיאטרון החדש", שחקנית מבטיחה שהייתה מסוגלת לכבוש כל במה. כעת, היא יושבת כאן, אישה בשנות ה-20 המאוחרות לחייה, ובניגוד ליציבתה ולשכבות של לכלוך ובוץ שדבקו בה בחצר, פניה עדיין יצירת מופת קלאסית, עצמות לחיים גבוהות ושפתיים מלאות.

רוז לובשת את פיג'מת הסניטוריום בצורה מרושלת ומחפירה, השרוולים קרועים בבוטות כדי לאפשר לידיה חופש תנועה, והבד הלבן מוכתם בתה, אדמה וסימנים כהים שמוטב לא לחקור. אך הדבר שצורב את עיניו של אדגר יותר מכל הוא רעמה ג'ינג'ית מתולתלת ופרועה, הבוערת באדום-נחושת עז, בדיוק כפי שזכר אותה תחת זרקורי הבמה.

גופה אתלטי ודרוך, נח על הספסל במתח של נמרה או רקדנית שאיבדה את שפיותה. כשהיא מסובבת את ראשה אליו, עיניה הירוקות והחודרות ננעצות בו, פרצופה מתכווץ נראה שהיא מנסה להיזכר מאיפה אדגר מוכר לה.
 
עריכה אחרונה:

התחילו לשחק עם פאת'פיינדר בעולמות פראיים

תוכן מומלץ

נושאים לוהטים

פוסטי פרופיל אחרונים

הרגע שמתי לב, אתמול בדיוק, לפני שנתיית הצטרפתי לפורום!
לאחר דחיות רבות, הצלחנו תחת מטר הטילים, לקיים עוד סשן מטלטל של קת'ולהו: אימה על האוריינט אקספרס.
עולמות השנה, פיזי או בזום?
רכבת האוריינט אקספרס עוצרת בקונסטנטינופול אבל האימה ממשיכה לדהור.
זוועות על האוריינט אקספרס מסשן קת'ולהו האחרון שלנו.
חזרה
Top