בתור מי שעושה כמעט כל דבר שכתבו כאן (מוציא לאור משחק תפקידים שטוב לא פחות מחמש, אתר קהילה, גלגול גורלי, כנסי משחקי תפקידים ועוד) אני חושב שחסר דווקא ההגעה לקהל הרחב והעלאת המודעות של קהל השחקנים הישראלי לקהילה.
אין מספיק תחושה / גאווה בתחביב. לכאורה זה משהו קלאסי לעמותה, אבל יש יותר מדי אנשים שהיו/נמצאים שם בעיקר כדי להאדיר את האגו של עצמם ולהסביר למה מי שהיום בעמותה מעפן (רק לפני חודשיים שמעתי עוד סיפור מזעזע שנלחמים בועד על שטויות). אז הייתי שמח לראות את הקהילה מעיפה את האנשים הרעילים הללו, אבל לא רואה שזה יקרה - להיפך, הרעילים לעתים זוכים רק להערצה. כל עוד העמותה והפעילים לא יתנערו מהרעל, ימשיכו לעסוק שם באגו וב״כבוד הפעיל״.
עוד דבר זה שאנשים רואים את התחביב כמשהו ביתי ולא מתחברים לקהילה (קורה בעוד תחביבים אולי), אבל די מאכזב מחדש.
בקהילת משחקי הלוח, הקהילתיות מההרגשה שלי יותר גדולה וכיפית בהיבט של פעילויות קטנות / ספונטניות שמתארגנות, תמיכה בחנויות וגופים עסקיים מקומיים ועוד.
בהיבט הפרקטי, כשאני מסתכל על חנויות התחביב בארץ, הבעיה של משחקי התפקידים זה לא שאין חנויות - נראה שאין לקוחות. זה אולי גם נובע מכך שהקהל הוא מאוד ״נאמן״ למותג של חמש ולנוסטלגיה (לא סתם חרבות וכשפים זה העתק-הדבק של הקופסא האדומה). תיכנסו לחנות תחביב, תסתכלו כמה משחקי לוח וקלפים יש על המדפים וכמה משחקי תפקידים - שמים וארץ של הבדל.
בנוגע לשיטות בעברית, פאת׳פיינדר פראי מצליח יותר מהציפיות שלנו, אבל זה בהחלט היה ועודנו מאבק - ומי שעומד מאחוריו זה שילוב כוחות גם שלי עם כל ההישגים וההצלחות שלי וגם אורין עם חנויות התחביב והקשרים שלו. עוד שיטות, שזה החלום שלי, זה די רחוק, בגלל שאם למשל מחר נתרגם את הטבעת האחת מה׳ 2, אנשים כנראה יבחרו אחד מהשניים ולא את שניהם.
