"יותר מדי עיניים ואוזניים" הוא פוסק באחת, מקמט את מצחו בשמץ תסכול על הנאיביות של שירו-סנשאי. "אני אזמן אותך במועד מאוחר יותר, בפרטיות הראויה".
כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4)
- מחבר/ת הנושא rui
- תאריך התחלה
נושא
תקצירי עלילה (א')
(ב')
(ג')
(ד')
הנפשות הפועלות (א')
(ב')
(ג')
(ד')
(ה')
(ו')
עץ ההרשמה
מידע על ת'נדיאן
שירו קד מעט בבושה לפני שהוא עוזב את העוצר. הוא מתחיל להסתובב באולם, מנווט בין החוגגים כשהוא ניגש אל שולחן המשקאות. אמנם הוא לא מתכוון להשתכר כמו אז בואת', אבל הוא מצא שכוס משקה עוזרת לו לחשוב.
דם הדרקון מוזג לעצמו כוס יין וסוקר את החוגגים, לא יודע אפילו מאיפה להתחיל.
דם הדרקון מוזג לעצמו כוס יין וסוקר את החוגגים, לא יודע אפילו מאיפה להתחיל.
הקטור הגיע בלבוש האצילי המשפחתי שלו. חולצה לבנה ארוכה אשר מכסה את החלק התחתון של צווארו. עליה ישנו ווסט מוזהב בעלי עיטורים מקומרים של אריות ופרחים. מעל זה ז'קט כחול אשר בקצות שרווליו ובחיבוריו ישנם קפלים זהובים, משווים לאביר מראה של אציל מן המניין. החשוב מכל הוא סמל ביתו, חרב התקועה באגם והשמש מאחוריה, רקום על חזהו בצד שמאל, היכן שהלב. מכנסיו גם כחולים בצבע תואם ובקצות שרווליהם גם עיטורי זהב. הקטור גם לובש נעלי עור שחור המאובזרות באבזם זהב לסגירתם. שיערו של האביר אסוף באחוריי ראשו לכדור המוקף בצמה. חרבו כמובן, נחה לצד גופו, נראית שמתחברת ללבוש האצילי למרות שאינה קשורה לחגורה.
בהתאם למידע של הקטור על אצולה, ראשית כל עליו לברך לשלום את האדם בעל התואר המרשים ביותר במשתה. לשם כך, הוא יוצא לברך את המלכה לשלום, מכוון לעבור את הקהל המקיף אותה ולקוד. "ברכות, הוד מעלתה" הוא אומר בחיוך מנומס.
בהתאם למידע של הקטור על אצולה, ראשית כל עליו לברך לשלום את האדם בעל התואר המרשים ביותר במשתה. לשם כך, הוא יוצא לברך את המלכה לשלום, מכוון לעבור את הקהל המקיף אותה ולקוד. "ברכות, הוד מעלתה" הוא אומר בחיוך מנומס.
״סר הקטור״ אנאבל מסמנת בידה לאנשים המקיפים אותה לפנות לו מקום, מאפשרת לו להתקרב. ״המראה הרשמי עושה איתך חסד. מתאים לך אפילו יותר משריון העור הקרבי״ היא מחייכת חזרה. ״איך התחושה לחזור לחיק התרבות?״
״ואת בעלת חן כתמיד, מיד מושכת את עיניהם של כל השוכנים באולם״ מחזיר הקטור מחמאה למלכה, זמן רב הוא לא היה במשחקי האצולה העדינים. ״השיבה לחצרות האצולה מרגיעה את רוחי, בעיקר מן הסערות הבלתי פוסקות של שדה הקרב. אני רק מלא בתקווה שאוכל לסייע לממלכה פה כשם שעשיתי בחזית. הרי השדה הפוליטי חשוב לקיום הממלכה בדיוק כמו השדה הקרבי, הלא תסכימי עימי?״.
היא מהנהנת בריצוי, שולחת חיוך עדין נוסף. "מילים כדורבנות, סר הקטור. מי ייתן ויותר אבירים יראו את המצב כמוך. פוליטיקה, ממש כמו מלחמה, היא אומנות ותועבה בעת ובעונה אחת. על שליט אמיתי למשול בשניהם, אם יתיימר להחזיק את ממלכתו".
קאס מגיע לנשף לבוש בבגדים... מתאימים. בגדים שהמלכה שלחה לו- עם פתק שמבהיר שהיא מצפה ממנו שלא לבייש אותה בנשף. הינשודובים נשארו מאחור, הלכו לחורשה המקודשת, וקאס נעצב על כך- הנוכחות שלהם לצידו הייתה מרגיעה אותו. הוא מושך מטה את צווארון חולצתו שהוא מרגיש שחונק אותו, והמכנסיים הקשיחים מקשים על הליכתו, ברור שהוא לא רגיל לסיטואציה.
"אל תשתו יותר מדי, אני אקח אותכם למסיבה אמיתית אחר כך." קאס לוחש לקבוצה לפני שהם נכנסים. הוא ניגש קודם אל שולחנות האוכל, לוקח לעצמו פרוסת פשטידה ואוכל אותה- בזהירות, כדי לא ללכלך את הבגדים הרשמיים מדי שלו- לפני שהוא ניגש אל נורברט, מחייך לעברו ופונה אל הגמדים שאיתם הוא דיבר.
"עבר הרבה זמן מאז שפגשתי אחרים מאיתנו." הוא מחייך כשהוא מדבר בגמדית, שפת אמו, "הגמדית שלי קצת חלודה, אבל אשמח להזדמנות לתרגל אותה."
"אל תשתו יותר מדי, אני אקח אותכם למסיבה אמיתית אחר כך." קאס לוחש לקבוצה לפני שהם נכנסים. הוא ניגש קודם אל שולחנות האוכל, לוקח לעצמו פרוסת פשטידה ואוכל אותה- בזהירות, כדי לא ללכלך את הבגדים הרשמיים מדי שלו- לפני שהוא ניגש אל נורברט, מחייך לעברו ופונה אל הגמדים שאיתם הוא דיבר.
"עבר הרבה זמן מאז שפגשתי אחרים מאיתנו." הוא מחייך כשהוא מדבר בגמדית, שפת אמו, "הגמדית שלי קצת חלודה, אבל אשמח להזדמנות לתרגל אותה."
הגמדים מופתעים לחיוב לראות את המול, אף כי הבעת בלבול קלה עולה על פניהם לאחר שנייה.
"מר קאס ויקאל, מחצר המלכה" מציג אותו נורברט, מאפשר להם לחייך קלות בעודם לוחצים את ידו.
"גרומניג טקרים, מכס היהלום". הדרואיד מזהה כמעט מיד את ההתייחסות - חצר המלוכה של המלכה אזמרלדה, שליטת בולאק-רוב, עירם של גמדי ההרים.
"מאסטר גרומניג עומד בראש משלחת המסחר המלכותית" מסביר נורברט. "הם באו לשוחח על המשך מספר הסכמים עתיקים בינם ובין הכתר".
"אמת ויציב" פוסק גרומניג, נוקש באצבעותיו לאחד ממלוויו למלא כוס עבורו ועבור קאס. "וזכור את אשר ביקשתי ממך, לורד ריינן. תכניס קצת שכל לקודקוד שלו, כן?"
"אני מבטיח לשוחח עמו. אני חושב שהוא התפנה זה עתה" נורברט מביט לעבר שולחן המועצה, אך קאס לא בטוח אם הוא מדבר על לוקרשיוס או תאודוריאן. הלורד קד קלות והולך, מותיר את המול יחד עם הגמדים.
"אז מאיפה אתה מגיע, בחור? אני רואה קצת שושלת אנושית, אבל יש לך גולגולת של גמד אמיתי" הוא נותן לו את הכוס שמילא המלווה, מרים איתו לחיים.
"מר קאס ויקאל, מחצר המלכה" מציג אותו נורברט, מאפשר להם לחייך קלות בעודם לוחצים את ידו.
"גרומניג טקרים, מכס היהלום". הדרואיד מזהה כמעט מיד את ההתייחסות - חצר המלוכה של המלכה אזמרלדה, שליטת בולאק-רוב, עירם של גמדי ההרים.
"מאסטר גרומניג עומד בראש משלחת המסחר המלכותית" מסביר נורברט. "הם באו לשוחח על המשך מספר הסכמים עתיקים בינם ובין הכתר".
"אמת ויציב" פוסק גרומניג, נוקש באצבעותיו לאחד ממלוויו למלא כוס עבורו ועבור קאס. "וזכור את אשר ביקשתי ממך, לורד ריינן. תכניס קצת שכל לקודקוד שלו, כן?"
"אני מבטיח לשוחח עמו. אני חושב שהוא התפנה זה עתה" נורברט מביט לעבר שולחן המועצה, אך קאס לא בטוח אם הוא מדבר על לוקרשיוס או תאודוריאן. הלורד קד קלות והולך, מותיר את המול יחד עם הגמדים.
"אז מאיפה אתה מגיע, בחור? אני רואה קצת שושלת אנושית, אבל יש לך גולגולת של גמד אמיתי" הוא נותן לו את הכוס שמילא המלווה, מרים איתו לחיים.
"אתה נראה כמו אציל בשדה קרב - אבוד, בודד ונצמד לכל אלכוהול שהוא מסוגל למצוא" לילוואנה מתקרבת אליו וממלאת כוס בעצמה.
"כמוני כמוך" האלפית נאנחת קלות, מרימה כוס לחייו ושותה חצי ממנה בלגימה אחת. "חשבתי שהקיסרות מלאה באירועים מהסוג הזה, לא? תפיסת הלוחם המשורר".
"זו אכן התפיסה" אומר שירו, לוגם מעט מהמשקה שבכוסו.
"אבל אף פעם לא הצטיינתי בחלק של המשורר בזמן שלי באימפריה. תמיד הזנחתי את החובה הזו, אבל עכשיו אני מנסה לכפר עליה - קורא כל כתב דרקוני שאני יכול להשיג, אבל הם די נדירים כאן" הוא אומר, חושף מגילה קטנה מתחת לקימונו שלו.
"אני תמיד סוחב אחת כזו לפחות איתי, כדי שתזכיר לי שהקולמוס והחרב חייבים להתקיים יחדיו בלוחם. מבלי אחד מהם השני לא יחזיק מעמד" אומר דם הדרקון, כמעט מדקלם את השורות.
"נאגא-דאאן, הקיסר המשורר. הוא ייסד את התפיסה, שלצערי לא אומרת דבר לגבי משחק פוליטי. כנראה הוא לא רצה לתת ליריביו שום מושג לגבי השיטות בהן הוא משתמש" הוא נאנח, מסיים מחצית מהמשקה שבכוסו.
"אבל אף פעם לא הצטיינתי בחלק של המשורר בזמן שלי באימפריה. תמיד הזנחתי את החובה הזו, אבל עכשיו אני מנסה לכפר עליה - קורא כל כתב דרקוני שאני יכול להשיג, אבל הם די נדירים כאן" הוא אומר, חושף מגילה קטנה מתחת לקימונו שלו.
"אני תמיד סוחב אחת כזו לפחות איתי, כדי שתזכיר לי שהקולמוס והחרב חייבים להתקיים יחדיו בלוחם. מבלי אחד מהם השני לא יחזיק מעמד" אומר דם הדרקון, כמעט מדקלם את השורות.
"נאגא-דאאן, הקיסר המשורר. הוא ייסד את התפיסה, שלצערי לא אומרת דבר לגבי משחק פוליטי. כנראה הוא לא רצה לתת ליריביו שום מושג לגבי השיטות בהן הוא משתמש" הוא נאנח, מסיים מחצית מהמשקה שבכוסו.
לילוואנה מקשיבה בעניין, אפילו מחייכת במעט הומור כששירו שותה בייאוש.
"הדרך לחזור לאימפריה שאתה כה אוהב - היא פתוחה עבורך?" היא מנסה לשאול זאת בעדינות, אך הישירות הקבועה שבדברי האלפית לא מותירה הרבה מקום לספק. "אני מתנצלת אם זה תקיף, לא התכוונתי להישמע ככה" הסיירת מנסה לשכח במעט את החץ שנורה. "זה פשוט... אני יודעת מה זאת מסגרת. מערכת שאתה מתקיים בה תחת האחר, שמח בחלקך. להיקרע ממנה... קשה לי לקרוא לזה 'טראומה', אבל אני לא באמת מסוגלת לכנות זאת בשם אחר".
"הדרך לחזור לאימפריה שאתה כה אוהב - היא פתוחה עבורך?" היא מנסה לשאול זאת בעדינות, אך הישירות הקבועה שבדברי האלפית לא מותירה הרבה מקום לספק. "אני מתנצלת אם זה תקיף, לא התכוונתי להישמע ככה" הסיירת מנסה לשכח במעט את החץ שנורה. "זה פשוט... אני יודעת מה זאת מסגרת. מערכת שאתה מתקיים בה תחת האחר, שמח בחלקך. להיקרע ממנה... קשה לי לקרוא לזה 'טראומה', אבל אני לא באמת מסוגלת לכנות זאת בשם אחר".
"פעם חשבתי שכן. שרק אם אחזיר את כבודי הכל יחזור לקדמותו. עברו כמה שנים מאז, ורק לאחרונה התחלתי להיות יותר, איך אגיד את זה? שלם עם עצמי, אולי" אומר שירו, מרשה לעצמו להרהר בדברים שלרוב הדחיק.
"אני לא חושב שזה באמת יעזור לי. להחזיר את הכבוד שלי לא ימחק את מעשיי בעבר, ואני לא בטוח שהוריי יוכלו בכלל להביט בי אחרי מה שקרה, ובוודאי שלא אנשי האימפריה" הוא אומר במרירות, מדבר מבלי לחשוב.
"הרי מי ירצה לסמוך על לוחם כמוני? ואם אני לא לוחם, אז מה אני? תני לי להבטיח לך את זה - משורר אני לא. לא אחד מוצלח, בכל אופן".
"אני לא חושב שזה באמת יעזור לי. להחזיר את הכבוד שלי לא ימחק את מעשיי בעבר, ואני לא בטוח שהוריי יוכלו בכלל להביט בי אחרי מה שקרה, ובוודאי שלא אנשי האימפריה" הוא אומר במרירות, מדבר מבלי לחשוב.
"הרי מי ירצה לסמוך על לוחם כמוני? ואם אני לא לוחם, אז מה אני? תני לי להבטיח לך את זה - משורר אני לא. לא אחד מוצלח, בכל אופן".
"אני דווקא נהנית מהתובנות שאתה חולק איתנו מהמערב הרחוק" היא לוגמת מעט מהיין. "כל חיי הבוגרים סבבו סביב שירות הריבון. אני שמחה מכך, כמובן, אבל זה גרם לי לראות חלק קטן מהעולם. אם יש יתרון מסוים למסעות לצידכם, היא שאני מסוגלת לראות דברים שלא דמיינתי בעבר" האלפית מעבירה את מבטה על המשתה שמולם, על מלכחי הפנכה, האצילים הגנדרניים ושאר יצורי החצר.
"כמובן, יש מראות יפים יותר ויש מראות יפים פחות..." היא מניחה את הכוס לרגע, חוכחת את ידיה זו בזו.
"אבל אם להתייחס לשאלתך - אני לא מכירה את האימפריה, אבל אני חושבת שאם אתה באמת מעוניין לחזור לשירות... הדרך מתחילה בלחדש איתם את הקשר. מעט כמו פרידה משותף רומנטי".
"כמובן, יש מראות יפים יותר ויש מראות יפים פחות..." היא מניחה את הכוס לרגע, חוכחת את ידיה זו בזו.
"אבל אם להתייחס לשאלתך - אני לא מכירה את האימפריה, אבל אני חושבת שאם אתה באמת מעוניין לחזור לשירות... הדרך מתחילה בלחדש איתם את הקשר. מעט כמו פרידה משותף רומנטי".
"אה, אבל לזה אני עוד לא מוכן. רק לראות את סא-אאגה עושה לי צמרמורת" אומר שירו, מביט בדם הדרקון הירוק בזווית עינו. צבעו הירוק של דם הדרקון גורם לו להיזכר במתנקשים מהלילה ההוא והוא ממהר להפנות את מבטו.
"אולי אחרי שנילחם בטרוגלודיטים בדרום. אני פשוט לא יודע איך דמי הדרקון האחרים יגיבו - השמועות על המעשה שלי כנראה הפכו לנחלת הכלל, ולא אתפלא אם יוציאו אותי להרוג בגללו" הוא אומר, מיד מתחרט על הפחדנות שבקולו.
"הנה, הייתי פחדן ונשארתי כזה. הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה לפנות לסא-אאגה, ועוד במקום כזה" אומר דם הדרקון בזעם כבוש, אם כי ניתן לראות שהוא לא כועס על לילוואנה או על סא-אאגה. הוא כועס על עצמו.
"אולי אחרי שנילחם בטרוגלודיטים בדרום. אני פשוט לא יודע איך דמי הדרקון האחרים יגיבו - השמועות על המעשה שלי כנראה הפכו לנחלת הכלל, ולא אתפלא אם יוציאו אותי להרוג בגללו" הוא אומר, מיד מתחרט על הפחדנות שבקולו.
"הנה, הייתי פחדן ונשארתי כזה. הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה לפנות לסא-אאגה, ועוד במקום כזה" אומר דם הדרקון בזעם כבוש, אם כי ניתן לראות שהוא לא כועס על לילוואנה או על סא-אאגה. הוא כועס על עצמו.
לרגע קצר ומבעית, מבטיהם של שירו-סנשאי וסא-אאגה נפגשים. ליבו של שירו מרגיש כאילו הוא עוצר מהפחד, אך השגריר ממשיך בשלו, פונה להביט באחרים שנמצאים בחדר.
"אתה מבלה די הרבה זמן בשדה קרב שאינו שלך, יחסית לפחדן" משיבה לילוואנה, מביטה בעצמה בסא-אאגה לרגע ארוך. "אומנם לא שהיתי זמן רב במחציתכם כמו וירניק או קראנג, אבל גם אני מבחינה בכך. אתה הראשון להסתער לשדה הקרב והאחרון לעזוב אותו. 'הפחד' שלך הוא בושה, לא פחות ולא יותר. אני מבינה את הרגשתך" היא אומרת את המשפט האחרון בקול כמעט מת, כאילו זיכרון עלה בה בעצמה.
"אתה לא צריך להתחבא מאחורי פחדנות מזויפת כדי למנוע מעצמך להתעמת עם עברך. זה רק מסב לך נזק".
"אתה מבלה די הרבה זמן בשדה קרב שאינו שלך, יחסית לפחדן" משיבה לילוואנה, מביטה בעצמה בסא-אאגה לרגע ארוך. "אומנם לא שהיתי זמן רב במחציתכם כמו וירניק או קראנג, אבל גם אני מבחינה בכך. אתה הראשון להסתער לשדה הקרב והאחרון לעזוב אותו. 'הפחד' שלך הוא בושה, לא פחות ולא יותר. אני מבינה את הרגשתך" היא אומרת את המשפט האחרון בקול כמעט מת, כאילו זיכרון עלה בה בעצמה.
"אתה לא צריך להתחבא מאחורי פחדנות מזויפת כדי למנוע מעצמך להתעמת עם עברך. זה רק מסב לך נזק".
"אבל איך? אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. אל מי לגשת ואיך לפנות אליו. אולי נראה שיש לי את הדרך שלי עם מילים, אבל אני גרוע בזה. למען האמת, להגיד שאני גרוע בזה יהיה כמו לומר שאת קשתית סבירה - הפחתה בערכך ובערכי" הוא אומר, משתף אותה בחששותיו. הוא מחייך קלות לשמע ההשוואה המגוחכת שלו, ומניד בראשו.
"רואה? כמו שאמרתי" אומר שירו, מובך קלות.
"רואה? כמו שאמרתי" אומר שירו, מובך קלות.
"אתה דם הדרקון הראשון שהתנתק מהאימפריה כדי לשרת את הכתר הארוות'י, לא? ואני מוכנה להתערב שאתה גם הראשון שהביס מישהו מהשושלת הישירה של יארל האראדיר. אתה אולי לא טוב עם מילים, אבל יש לך כישרון אמיתי בלעשות היסטוריה. אולי הגיע הזמן להיות הראשון גם בתחום הזה".
"תודה, לשניכם. על המחמאה ועל המשקה." קאס מחייך כשהוא לוקח את הכוס, "אני מטוסון החדשה, במקור. למרות שלא הייתי שם כבר שנים. גדלתי עם אמא שלי, והיא דיברה על ההר באהדה, תמיד רציתי לבקר שם. אני מקווה שהמועצה תשלח אותי לשם יום אחד, אבל עד אז- אסתפק במה שתוכלו לספר לי על בולאק-רוב. זה נכון שאתם זורקים את מי שאתם לא אוהבים ללבה?" הוא שואל ומרים את הכוס לשפתיו, גומע אותה בלגימה אחת.
"הממ... יכול להיות שאת צודקת" אומר שירו. הוא קד עמוקות ללילוואנה, מביע את תודתו באופן שמעבר למילים.
"על החיים ועל המוות" הוא אומר ונושם עמוקות. שירו-סנשאי פוסע לעבר סא-אאגה, קד אליו את הקידה המסורתית השמורה לשגרירים ואנשי מעלה.
"שלום לך, סא-אאגה מהשושלת הירוקה, נציג האימפריה והלועט באדמה זו" הוא מברך את השגריר, מקפיד להרכין את ראשו זמן שהוא אומר את הברכה. הלוחם מרים את ראשו, מחכה לראות כיצד יברך אותו בתגובה השגריר. באימפריה היה ניתן ללמוד רבות מהדרך בה בן שיחך מברך אותך.
"על החיים ועל המוות" הוא אומר ונושם עמוקות. שירו-סנשאי פוסע לעבר סא-אאגה, קד אליו את הקידה המסורתית השמורה לשגרירים ואנשי מעלה.
"שלום לך, סא-אאגה מהשושלת הירוקה, נציג האימפריה והלועט באדמה זו" הוא מברך את השגריר, מקפיד להרכין את ראשו זמן שהוא אומר את הברכה. הלוחם מרים את ראשו, מחכה לראות כיצד יברך אותו בתגובה השגריר. באימפריה היה ניתן ללמוד רבות מהדרך בה בן שיחך מברך אותך.
"מילות חוכמה יוצאות מפיך, הוד מעלתך" אומר הקטור, עדיין שומר על חיוכו המנומס. "אני בטוח שהוד מעלתו הנסיך יילמד ממך רבות על פוליטיקה. ואני גם בטוח שתמצאי אנשי צבא מיומנים לעזור לכך שיידע גם טקטיקה ולחימה, הרי דברים שכאלו צריך ללמוד עוד מגיל צעיר". אומר האביר בידיעה שמעטים אנשי הצבא שהולכים אל סיעת המלכה ולא אל סיעתו של הריבון, מה שאומר שהיא תצטרך לפנות אל הריבון בשביל להתקדם בנושא. וכעת היא צריכה להסכים עם כך בפומבי.
