בעקבות עצה שקיבלתי כאן בפורום לגבי השאלה שלי לגבי איך להתחיל לקרוא באנגלית התחלתי לקרוא סיפורים קצרים. הראשון שמצאתי היה Sandkings, של ג'ורג' מרטין וכן, אני מדבר על אותו אחד. הסיפור באורך של משהו כמו חמש עשרה עמודים (אבל בדפי A4) והוא מומלץ מאוד. בערך. מדובר בסיפור הכי הזוי, קריפי ומטריד שקראתי אי פעם, ובאמת שאני תוהה מאיפה לעזעזל מרטין חשב על הרעיון לכתוב אותו. הסיפור הוא על איש בשם סימון קרס שאובססיבי לחיות מחמד חייזריות מוזרות. לאחר שחיות המחמד שלו מתות בתחילת הסיפור הוא מחליט שהוא צריך חיות חדשות. מפה לשם, הוא קונה ארגז עם "מלכי חול". חרקים קטנים בעלי תודעה משותפת. כל קבוצה של חרקים כאלו מונהגת על ידי מעין מלכה, ששולטת עליהם (האמת שזה מתחיל ממש להזכיר לי את המשחק של אנדר). סימון קונה ארגז עם ארבע קבוצות כאלו בצבעים שונים כדי שיוכל לצפות בהם בונים טירות בחול ונלחמים אחד בשני ואז להשוויץ בהם לחברים שלו. מכאן הסיפור רק הולך ומתפתל בדרכים הזויות כל כך, שאני מעדיף לא לכתוב עליהן כאן כדי לא לספיילר.
אז סך הכל מאוד נהניתי, אין לי מה לומר. מה שכן, חשוב לציין שמדובר בסיפור שיכול להיות טריגרי לחלק מהאנשים, לא רק בגלל אלימות, אלא בעיקר עקב קריפיות ברמה אחרת לגמרי מכל מה שאנחנו רגילים אליו. לי באופן אישי, הוא היה יותר קשה לקריאה מ"משחקי הכס", אף על פי שעל הנייר מן הסתם אין מה להשוות וברור שמשחקי הכס הרבה יותר בעייתי. חוץ מזה, אם אתם במקרה מפחדים/נגעלים מחרקים, אני ממליץ להתרחק מהסיפור כאילו הוא עקרב בגודל מכונית.
אז סך הכל מאוד נהניתי, אין לי מה לומר. מה שכן, חשוב לציין שמדובר בסיפור שיכול להיות טריגרי לחלק מהאנשים, לא רק בגלל אלימות, אלא בעיקר עקב קריפיות ברמה אחרת לגמרי מכל מה שאנחנו רגילים אליו. לי באופן אישי, הוא היה יותר קשה לקריאה מ"משחקי הכס", אף על פי שעל הנייר מן הסתם אין מה להשוות וברור שמשחקי הכס הרבה יותר בעייתי. חוץ מזה, אם אתם במקרה מפחדים/נגעלים מחרקים, אני ממליץ להתרחק מהסיפור כאילו הוא עקרב בגודל מכונית.
) עשויים באמת להסתכל על ההמלצה ברצינות ולהתחיל לקרוא אם יהיה קישור ולא נצטרך לחפש בעצמנו (שזה אגב נכון בכללי לכמעט כל המלצה - אנשים הרבה יותר נוטים להקשיב להמלצות שבאות עם קישורים לתוכן).
